כל הברכות שבמסורת היהודית, מאיפה הן הגיעו אל חיינו? הרי לא נפל ספר מן השמים ובו כתובות ברכות השחר לדוגמה. ומה בכלל אומר המונח הזה, "שמים", שכל כך דומיננטי ביהדות. הרי מעלינו יש בסך הכול עננים, כוכבים ושאר גרמי שמים. אם לא נתוודע אל ההגדרות המדויקות של כל המושגים האלה, עוד ועוד אנשים יאבדו קשר עם היהדות, כפי שקורה לצערנו בדורות האחרונים. כאן יכולה לעזור לנו פנימיותה של התורה, חכמת הקבלה, ולכן היא נחשבת לתורת אמת.
המקובלים, מאברהם אבינו, משה רבנו ודרך גדולי האומה לאורך הדורות, הם אלה שייסדו את עניין הברכות וכל יתר מנהגי היהדות. מאיפה זה בא להם? הם היו אנשים מיוחדים שהרגישו בתוכם רצון חזק מאוד לגלות לשם מה אנחנו חיים, מהו מקור החיים, מה מטרתם ותכליתם. המחקר שלהם הוביל אותם לגלות שבתוך הטבע שכולנו מרגישים, יש עוד חלק נסתר. חלק פנימי, גדול ועוצמתי הרבה יותר מהחלק הנגלה עתה לחושינו. אותו החלק הסודי שבטבע בעצם מנהל אותנו, ומטרת התפתחותנו היא לגלות אותו. לכוח הנסתר בטבע הם קראו "בורא", אחרי שגילו כי הוא בורא אותנו, מתקן אותנו, ומבצע בנו שינויים מדי יום.
המקובלים גילו הבחנות שונות ביחס לצורה שבה הם מרגישים את הבורא ואת האופן שבו הוא מנהל אותנו. הם קבעו שכאשר הם מרגישים בבירור את הכוח שמפעיל אותם, מצבם ייקרא "יום". כאשר הם מתרחקים מהכוח הזה, מצבם ייחשב ל"ערב". כאשר הם נכנסים למצב שבו הם מתנתקים ממנו לגמרי, מצבם ייקרא "לילה". וכאשר הם מגיעים בחזרה לגילוי, להרגשת הכוח העליון שמנהל אותם ולקשר עמו, מצבם יוגדר כ"בוקר".
בהתאם למה שהרגישו בכל אחד מארבעת המצבים העיקריים האלה, ביטאו המקובלים את יחסם לאותו כוח עליון, וזהו השורש הרוחני לעניין הברכות השונות. המקובלים גילו שהכוח העליון הוא טוב ומיטיב, וכי הוא מעביר את האדם דרך כל מיני הרגשות במטרה לפתח בו את היכולת להבדיל בין טוב ורע, אור וחושך, נתינה וקבלה, אמת ושקר וכן הלאה, בכל מיני רמות ואופנים. בזכות כל ההבחנות האלה שירכוש, יוכל האדם להגיע בשיא התפתחותו לדרגת הכוח העליון, "לעלות עד השמים".
מכאן נובע עניין הברכות. הברכות השונות מתארות את מה שהרגישו המקובלים כלפי הכוח העליון, כאשר גילו את פעולותיו עליהם. הם חשו שהוא מביא להם שכל, רגש, התפתחות. שהם יכולים להשיג אותו, להתקרב אליו, להרגיש עד כמה יש בו אהבה וחום לכל יצוריו ובמיוחד לבני אדם. על כל זה הם כתבו ברכות והודיות, לא עבור עצמם אלא בשביל אנשים אחרים. למה הכוונה? לעצמם לא היה להם צורך לכתוב, כמו שאם אנחנו באמת אוהבים מישהו אז אין לנו צורך לומר לו מילות אהבה מתוך מה שנכתב באיזה ספר. כשיש אהבה, הלב מדבר מעצמו.
מקובל מגלה שהעולם כולו הוא תצוגת הבורא, הכוח הטוב והמיטיב כלפיו. כל האנשים, כל המקרים, כל צורות החיים שהוא מרגיש, כל מה שקורה לו או לסובבים אותו, הכול זה מהבורא. לכן המקובלים כתבו לנו, לאנשים שעוד לא זכו לגילוי הזה, כיצד להתייחס לעצמנו, לסובבים אותנו, לכוח העליון. בבית, בעבודה וברחוב, בבוקר ובערב, ביום ובלילה, על מנת להגיע לאט לאט לגילוי.
זהו בעצם המקור ל"סידור" שלנו ולחיבורים נוספים המתווים את סדרי החיים על פי המסורת היהודית. המקובלים קבעו לנו את הפעולות האלה, מתוך מטרה שהן יקדמו אותנו לגלות את הבורא ולהתעלות לדרגתו. זו צריכה להיות המטרה בעת עשיית מנהג כזה או אחר או אמירת ברכה כלשהי. ביצוע מכאני של הפעולות הכתובות בספרים, או הפטרת כמה מילים מהפה ולחוץ מתוך הרגל חצי אוטומטי – לא יסייעו לנו, צריכה להיות כוונה לגלות את הבורא בפועל, להשתוות אליו, להתקרב אליו בתכונותינו.
לדוגמה, כשאדם מתעורר בבוקר מהשינה כתוב שעליו ליטול ידיים, קודם כל. מהו השורש הרוחני לכך? ליטול פירושו לקחת, והידיים מסמלות את כלי הקבלה של האדם, את הרצון שלו לקבל ולתפוס לעצמו את העולם כולו. נטילת הידיים מסמלת את שאיפתו של האדם להתרחק מקבלה עצמית אנוכית, ולהתקרב לתכונות נעלות של נתינה ואהבה, תכונותיו של הבורא. בנטילת הידיים, שופכים על הידיים מים, שברוחניות נחשבים ל"אור החסדים". מדובר בכוח מיוחד שמגלים מקובלים, כוח שמסוגל לנקות את ה"ידיים" מן "הרצון לקבל" האגואיסטי שטבוע בהן.
כשאנחנו בעצמנו נגיע להשגה רוחנית ונגלה את הכוח העליון בפועל, אז מצבים כמו לילה ויום, ערב ובוקר, חושך ואור, יעברו עלינו באופן אישי-פנימי, בלי תלות במצב החיצון. יכול למשל להיות שבמשך לילה גשמי מסוים או יום מסוים, נרגיש כמה פעמים מצבים רוחניים של לילה ויום, ויום ולילה. אלה הרגשות רוחניות-פנימיות, לא לפי סיבובי השמש, הירח וכדור הארץ שבונים לנו מצבי חושך ואור בגשמיות.
הכרת הכוח העליון שבטבע משנה את חיי האדם מן הקצה אל הקצה. הוא מרגיש איך הבורא מנהל אותו בכל איבריו וגידיו, בכל הרצונות והכוונות, בכל החשבונות, בכל האהבות והשנאות. הוא מגלה את מערכת ההפעלה שלו עצמו, ושל הבריאה כולה. מתוך הזדהות עם המערכת העליונה הזו הוא פורץ את גבולות הזמן, התנועה והמקום, ועולה לדרגת הקיום השלמה והנצחית.
"ועתה שים לבך ודע, כי כל מצוות הכתובות, בתורה או המקובלות שתקנו האבות, אף על פי שרובם הם במעשה או בפה, הכל הם לתקן הלב" (רבי אברהם אבן-עזרא, "יסוד מורא").
"אין הנאה לבורא מכל מה שברא בעולמו, רק בהיות בניו למטה עוסקים ברזי התורה להכיר גדולתו ויופיו ומעלתו, כי בפשטי התורה ובסיפוריה ובדיניה ובמצוותיה בהיותם כפשטם אין בהם שום היכר וידיעה לידע את בוראם יתברך, אדרבה יש בהם מצוות וחוקים שאין הדעת סובלם" (כתבי האר"י, הקדמת מהרח"ו על "שער ההקדמות").
"עיקר תורה ומצוות נתנו בכדי לצרף בהם את הבריות... שעניין הצירוף הוא לצאת משליטת הרצון לקבל לעצמו ולעבוד רק בעל מנת להשפיע... המעשה הזה הוא העיקר מה שהתחתונים צריכים לעשות, בכדי שיוכלו לקבל את הטוב והעונג, מה שבורא רוצה לתת להם" (הרב ברוך שלום אשלג – הרב"ש, כתבי רב"ש א, עמ' 704).
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן, מייסד תנועת קבלה לעם, בתכניתנו חיים חדשים 740
bit.ly/29qtgJm