מחפשים הגנה, מחפשים עוגן, מחפשים ביטחון. מה יכול לעזור לעם שלנו היום?
ובכן, יש נקודה קריטית שבדרך כלל לא מייחסים לה חשיבות, לא מקדישים לה זמן או פעילות.
נקודת החיבור.
לא חיבור רגיל כמו שאנחנו בדרך כלל עושים במצבי מצוקה כדי לנצח אויבים, שונאים ומכשולים שניצבים מולנו. לא חיבור שקצת מרגיע אותנו באופן פסיכולוגי, בבחינת צרת רבים.
אלא חיבור מיוחד במינו, כוח מיוחד שנקרא "ערבות". הכוח הזה נוצר כשהופכים להיות כאיש אחד בלב אחד.
כוח הערבות הוא כל כך עוצמתי, ויש באפשרותו לתקן כל פגם וכל קלקול. כוח הערבות יוכל להגן עלינו מכל רע, מבית ומחוץ, וגם להביא אל חיינו כל טוב.
במקור, נעשינו לעם כשהסכמנו להיות ערבים זה לזה. כך קיבלנו את התורה, והחוק הכללי שלה אומר "ואהבת לרעך כמוך". מאז, כאשר העם שלנו מתקיים בערבות, הוא יכול לנצח בכל שטח, לפתור כל משבר. לעומת זאת, כשקשר הערבות בינינו נחלש, באות צרות מכל עבר.
לפני כאלפיים שנה שנאת חינם החריבה אותנו, ויצאנו לגלות. אחרי שהוחזרנו לכאן ובנינו מדינה, אנחנו צריכים סוף סוף לעשות צעד בכיוון הפוך. מתוך הריחוק, מתוך השבר, לכוון את עצמנו להתקרבות, לאחדות. אם נלמד להתחבר נכון נעלה יחד לרמת אחרת של קיום, ונסחף אחרינו את האנושות כולה.
כדי להגיע למצב של ערבות, נידרש למהפכה בתפיסה. לתהליך חינוכי-תרבותי, כלל-חברתי, שישים את בניית החיבור כמטרה לאומית עליונה. בתהליך הזה נברר בינינו קודם כל מה זה חיבור, מה זו התקשרות, מהי ערבות, מהי הדדיות, מהי אהבת ישראל, מה זה אומר לחיות כמו אחים?
אחרי שהבחנות כאלה יקבלו חיים בקשרים בינינו, ונרגיש חום וקרבה, נוכל לגשת לחיפוש פתרונות לכל בעיה. בסופו של דבר, כוח הערבות תלוי בפיתוח רצון משותף להרגיש כמו משפחה חמה ואוהבת, כמו איברים באותו הגוף. כל אחד שונה ומיוחד, לכל אחד תפקיד משלו, אבל כולם מתחברים להשגת ההרמוניה שנקראת חיי הגוף.
מי שפעם נשברה לו הרגל או היד, יודע שהתחושה מוזרה. אינך יכול להזיז את האיבר השבור, ופתאום קולט שהוא כאילו קיים בפני עצמו, מנותק, לא חלק מהגוף. כשמסתיימת תקופת הריפוי, הגוף שוב נהנה מתפקוד הרגל או היד, ואותו איבר נהנה מהשתלבותו בגוף.
באופן דומה, אם כל אחד בחברה יתחבר לכולם, אנחנו נתפקד כמערכת שלמה, יפה ובריאה. במצב כזה נגלה אילו אוצרות אדירים היו בידינו עד כה, ולא עשינו בהם שימוש. בזבזנו אותם, מפני שכל אחד חשב רק על עצמו. בנוסף, כמו שגוף בריא לא נמצא תחת איומים של מזיקים למיניהם, כך גם לנו לא יוכל אף אחד להזיק.
איך מתחילים? יש שיטה שלמה שמפרטת כיצד ליצור תהליכים מחברים, השיטה האינטגרלית שמה. היא מבוססת על הגישה האינטגרלית שרואה את האדם, החברה והטבע כמכלול אחד. וכמו שבדומם, בצומח ובחי כל הפרטים מחוברים במערכת אינטגרלית אחת, כך גם צריכים להתקיים אנחנו, בני האדם, מתוך בירור, הכרה ובחירה. והיום, בעולם שנעשה מקושר כל כך, עם תלות הדדית גוברת ואיומים גלובליים, די ברור שלא נוכל לשרוד בלי להרגיש קרובים.
החיבור בינינו יעלה את המודעות שלנו לדרגת ההתפתחות הבאה באבולוציה של המין האנושי. אנחנו נתחבר לכוח הטבע הכללי, הכוח האחד. ההרמוניה שתיווצר בינינו תביא להרמוניה עם כל הטבע, ונרגיש איך אנחנו מתמלאים בכוח-על. זה ירים אותנו מעל כל הבעיות של היום, ויביא אל חיינו אוויר פסגות. משמעות גבוהה, התרוממות רוח, אור ואהבה.
עם ישראל יכול להיות חיל החלוץ בעניין זה, כי יש לנו את כוח הערבות בשורשים. מכאן זה יתפשט לעולם כקוד החיים החדשים, ויביא לישראל תמיכה מכל הכיוונים. אפילו האויבים יירגעו ויהפכו לאוהדים, כשירגישו שמכאן זורם כוח טוב לכל העמים.
ולפני סיום, טיפ מתנה. אם אנחנו רוצים להתמלא בכוח חיובי, כדאי לחשוב על מצב של קשר טוב בינינו. זהו תרגיל מחשבתי שניתן לביצוע בכל זמן ובכל מקום. נניח שאנחנו נוסעים בכביש. נתאר לעצמנו איך היו מתרחשים הדברים, אם היה בינינו קשר של ערבות הדדית. האם היית "חותך" בכביש את הבן שלך? את אחותך? איך היית מתייחס אם הם היו מנסים להשתלב לפניך בתנועה?
מטרת התרגיל היא להשוות בין צורת החיים של היום, כשכל אחד מושך לכיוון שלו והאגו מתפרע, לבין צורת חיים מתוקנת, בחברה שבה כולם מרגישים אחים.
כל ישראל חברים, נאמר במקורות, כל ישראל ערבים זה לזה. אלה לא המלצות מוסריות, אלא הגדרת הקשר שמתאים לחוקיות האינטגרלית שבטבע. רק שיהיה לנו לב פתוח, וראש לקלוט את התמונה. כוח הערבות, התקווה היחידה.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 56 – bit.ly/3rIVkF6