חיים חדשים

שיחה 794

שבטיות

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 29.11.16 – אחרי עריכה

אורן: היום אנחנו נרצה לשוחח עם הרב לייטמן על שבטיות, "חכמת השבט", מושג ששכחנו ממנו אי שם בדרך, אבל מסתבר שהיום הוא קצת חסר לנו.

ניצה: נושא שבטיות, ובכלל המילה שבט היא מילה שנוצרת בתוכה איזה קסם, משהו שנשמע פרימיטיבי, של פעם. כמו איזו חכמה נעלמת, חכמה שהיתה בין אנשים ושבאיזה מקום אנחנו, בעולם המערבי, איבדנו את זה.

את השיחה היום החלטנו לערוך מכיוון שלא מכבר התפרסם עיתונאי אמריקאי, שמו סבסטיאן יונגר, שהקדיש את מירב חייו לשהייה במקומות מאוד מסוכנים, לדוגמא: באפגניסטן בזמן הקרבות, בסרייבו, וכדומה. וכשהוא חזר משם, אחד הדברים הכי חזקים שהוא לקח איתו היתה הרגשת השבטיות. למרות שהוא לא באמת נכח באיזה שבט שהוגדר כשבט, אלא היתה שם אחוות לוחמים וזה עורר בו איזה רגש, והוא חש צורך לכתוב על כך ספר.

הוא שואל ומנסה לחקור את השאלה, מה אנחנו כבני אדם איבדנו בזה שהתרחקנו מעניין השבטיות, משהו שהוא מאוד מאוד בסיסי וקיומי לחיים שלנו כבני אדם. עוד הוא מספר בהמשך, שאחת התופעות שהתגלתה לו היא, שכשהוא שב משדה הקרב, למרות שהיה שם מאוד מסוכן, החיים שלו היו בסכנה והפגזים "עפו" לו ולכל שאר החברים מעל הראש, הוא הרגיש שם מאוד בטוח והשינה שלו היתה מאוד רגועה.

ודווקא שהוא חזר הביתה לעיר הגדולה, לניו יורק, שם התחילו חרדות והתקפים פוסט טראומטיים. וכשהוא הלך ובירר את הנושא, הסתבר, שמה שגרם לו ולעוד הרבה מאוד אמריקאים אחרים זה, שיש איזו אחווה של ביחד שהם חשים אותה בזמן שהם נמצאים בשטח. וכשהם חוזרים, כל אחד לביתו, פתאום עולות הרגשות של חרדה ודיכאון, מתוך זה שבעצם אין את אותה הרגשה מיוחדת שהיתה שם, וחוזרת להיות איזו ריקנות באדם.

לקח לו כמעט שנה להתגבר על המצב הזה, זה לא דבר פשוט. זו עוד תוספת שהוא מדבר עליה בהרחבה בספר.

השאלה הראשונה שהייתי רוצה להפנות אליך ולנסות להבין, מה זו אותה שבטיות? מדוע אנחנו בני אדם באופן טבעי התחלקנו בצורה של שבטים, התנהלנו בצורה של שבטים?

יצאנו מרחם הטבע. יצאנו כזוג שהתרבה לכמה זוגות, והם התרבו עוד ועוד. בעצם כל הזוגות האלה, שיצאו מהזוג הראשון, הם לא התנתקו זה מזה, כי יש קשר בין הדורות, ילדים, נכדים, אני אוהב את הילדים שלי, אבל הילדים שלי אוהבים את הנכדים שלי, וכולי. זאת אומרת, דווקא האהבה לדור השני היא יותר אפילו מלדור הראשון. אנחנו צריכים לחקור את כל הדברים האלה, ויש על כך מחקרים רבים, ואנחנו גם מבינים זאת מהחיים שלנו, אבל זה מאוד קושר אותנו יחד. אני לא חושב על הילדים שלי שנמצאים בחו"ל, אבל אני חושב על הילדים הקטנים שלהם. ככה זה, זה קושר אותנו מאוד בין הדורות.

בזמנים שלנו אנחנו לא יכולים לראות את זה, אבל אנשים גם מאוד קרובים לכל מיני דודים, בני דודים, דודות, בני דודות וכן הלאה. ואנחנו מצד הטבע בנויים בצורה כזאת, שאנחנו צריכים כך להמשיך לחיות ולהתקיים, אם לא האגו שלנו שמרחיק בינינו, מבדיל בינינו.

וכשהאגו שלנו מתחיל לחגוג בינינו, לגדול, אז הוא מנתק את הקשרים הטבעיים שלנו, ובמקומם שם קשרים של "לך תרוויח", "לכו ותתפרנסו זה מזה", ואז במקום להיות מקושרים בלבבות, אנחנו מתחילים לראות איך אני קושר את הכיס שלי לכיס שלהם כדי להרוויח. זאת אומרת, לא כדי להרגיש יחד טוב בצורה הדדית, זה קשר אחר לגמרי לעומת הקשר של רווח והפסד אגואיסטי פשוט, קצר, שאני רק לעצמי. לכן לא פלא שילדים, במיוחד היום, לא מרגישים את ההורים, אלא מקסימום עד כמה שהם יכולים לנצל אותם. וההורים גם מרוב האגו שבהם והחברה שכך בנויה, לא שמים לב לילדים, אלא מכניסים אותם לחוגים, "לכו, נתתי לכם הכול, קדימה, נשמור על קשר דרך הטלפון". ואז יוצא שאצלנו לא רק שאין שבט ואין הרגשת משפחה גדולה, אין אפילו הרגשת משפחה קטנה.

האדם מגיע הביתה מהעבודה, במקום העבודה הוא לבד, בבית הוא לבד, יש לו קשרים דרך הטלפון שלו, דרך הטלוויזיה שלו, דרך מסך המחשב שלו, וכן הלאה, הוא לא זקוק לאף אחד. אנחנו לא מבינים עד כמה התנתקנו בזה בעצם מהשבט, מהמשפחה, מהחברה האנושית, מהחום, מהשתתפות, ואין לנו מזה שום דבר, הכנסנו את עצמנו בין קירות ברזל קרים, שום דבר חוץ מזה.

וממתי זה? ממתי שהאגו בינינו התחיל להיות יותר חשוב מהקשרים הטבעיים בינינו. זה התחיל כבר לפני אלפי שנים, אבל בכל זאת זה כך. אנחנו רואים את זה בהרבה מקרים, בהרבה מדינות ועמים איך שזה נעשה. הכול התחיל מבבל העתיקה, כמו שדיברנו לא פעם, ומשם כל העניין הזה התפתח יותר ויותר כך, שאנשים התחילו לאבד את עניין החיבור.

שם היה כתוב, "והיה עם אחד ודברים אחדים", זאת אומרת בבבל, הם הבינו זה את זה והרגישו זה את זה. אך כשהאגו גבר הוא התחיל לפלג ולחלק בין האנשים. נשארו משפחות גדולות, אבל בכל זאת התחילו חמולות, והרבה עמים, עמים קטנים, האגו כבר התחיל להראות את עצמו שהוא מחלק ומנתק לפחות משפחות זה מזה, ובימינו זה אפילו בתוך המשפחה.

אנחנו נמצאים עכשיו בהתקף השני של בבל, כי אז בבבל הם הרגישו כולם במקום אחד סגור, עכשיו אנחנו מרגישים את עצמנו על פני כדור הארץ אחד סגור, ולכן אותן התופעות חוזרות, רק במימד יותר גבוה. לא הייתי אומר יותר גבוה מבחינת גובה אנושי, אלא ההיפך, אבל במימדים יותר גבוהים.

ניצה: בוא ננסה להבין מה הכוח המיוחד שיש בשבט, בשבטיות?

שבטיות זה רחם, זה אמא, זה מקום שאני בטוח. אני בנוי כך לפי הטבע, שאם אני נמצא בין האנשים האלה אני לא דואג, אפילו שאין מה לאכול, אפילו שלא יודעים את העתיד, אפילו שנמצאים בזמן המלחמה, לא חשוב מה, אלא הכוח הכללי הזה של הטבע שאני נמצא בו, הוא שומר עלי. שומר פסיכולוגית, זה ברור, וזה מובן לכולם, אפילו כל אחד שמגיע מאיזה כפר קטן לעיר, גם מרגיש את זה. אבל אצלנו הכול כבר די מעורבב ומבולבל.

הרגשת הביטחון הזאת לא מגיעה אלי מהאנשים, היא מגיעה לי מהטבע הכללי שהוא כמו אמא גדולה, ואני נמצא בתוך איזו אמא קטנה, השבט. גם במשפחה, בכל זאת, אדם מגיע עם כל מיני צרות ובעיות וכל מיני דברים, אם יש לו משפחה חמה, הוא נרגע שם, הוא מקבל טיפול כזה, לפחות ערב אחד רגוע יש לו עם המשפחה, הם יושבים, אוכלים ומדברים. ואפילו שהוא עצבני, אבל איתם הוא מוצא משענת, משהו חם וטוב ורגוע ורך.

וזה חובה לאדם, דווקא במיוחד לגבר, כי לאישה הדברים האלה נמצאים מתוך הטבע שלה, היא עדיין קשורה לטבע הכללי, יש לה מנגנונים כאלה שהיא איכשהו נמצאת אפילו יותר מגבר ביכולת ספיגה של בעיות וצרות. אנחנו חושבים שהגברים קופצים ורוצים להילחם, זה מחוסר כוח ספיגה, זה מחוסר ביטחון. האישה צועקת, עושה משהו, אבל אצלה זה ברמה אחרת מהגבר, זאת אומרת, שהטבע כאמא, והשבט כאמא, כרחם, כאישה במשפחה, אמנם היא כאילו רוצה להראות שהיא דואגת, אבל דווקא היא אותו מקור של הספיגה ושל הרוגע, ככה זה קורה.

אנחנו רואים, אפשר לדבר עם הרבה גברים, והם יגידו לך, שדווקא במשפחה, ודווקא מהאישה הם מקבלים את הרוגע, את ההרגשה היפה, החמה, הטובה, שעוזרת להם קצת להתאזן בחיים, להוריד את הלחץ, המתח, ההתפרצויות וכן הלאה.

ניצה: בעצם זה שהיא כאילו סופגת את השכבה הראשונה של המתח, של הלחץ, היא בעצם מגוננת.

אם אנחנו מדברים כבר על שבטים, אז שבטים הם אותה העטיפה, אותה המסגרת שבעצם מיועדת לכך שאדם יחיה בה ושלא יתנתק ממנה. שלא יתנתק. כי כל ההתנתקות וכל ההתחלקות לעמים רבים שנעשה בבבל העתיקה, קרה אחרי שהתפרץ בהם האגו הגדול, והם הפסיקו להבין זה את זה. ואז התחילו להתפזר ולהתרחק, כי התחילו מריבות זה עם זה.

אבל אם הם היו יכולים להתגבר על האגו שהתפרץ, אז הם היו שומרים את השבטיות שלהם בדרגה יותר ויותר גבוהה על פני האגו שגובר, ואז היו מגיעים לכוח הפנימי שבהם, שזה כבר הכוח החיובי של הטבע. כנגד הכוח השלילי שקופץ בהם מצד אחד, הם היו מגלים את הכוח החיובי. ואז היו מגלים שבטבע שלנו דווקא.. במה בדיוק סוד הרחם? בזה שיש בה הכוח החיובי, שאת זה אנחנו צריכים לגלות כעוד כוח חיובי שנמצא בטבע, חוץ מהאגו שלנו. כך שאם היינו מתגברים לפי המלצת אברהם בבבל העתיקה, אז היינו מגיעים לגילוי הכוח העליון, שזה הכוח החיובי, "הבורא" כפי שאנחנו קוראים. "הקדוש ברוך הוא" נקרא כך בתורה. אבל זה בעצם העניין.

בגלל שהלכנו אחרי האגו שהכתיב לנו שאנחנו צריכים להתרחק זה מזה, אז התפזרו כולם מבבל, ועד היום הזה אנחנו נמצאים כאלה מפוזרים בתוך העמים. אבל גם בתוך העמים בהתחלה הם היו שבטים, הם היו עמים קטנים עד שהאגו גבר, ובהתאם לאגו הגובר גם אני בצורה אינסטינקטיבית מתרחק מאחרים לאיזה מרחק, שהמרחק הזה עוזר לי לחיות בשלום עם אחרים ללא התקוטטות אגו באגו. וכך אנחנו היום נמצאים בעולם המודרני, אם אפשר כך לקרוא לו.

ובעולם המודרני הזה אנחנו שוב באים בהתנגשות של האגאיים שלנו. זה עניין של שלושים, חמישים שנה האחרונות שהגענו לעולם אינטגרלי, גלובלי, כפר קטן, וכן הלאה. ואנחנו מה עשינו תוך שלוש וחצי אלף שנה האלו? אנחנו חשבנו שאנחנו הולכים לעשות חיים יותר טובים, יותר נוחים, לא, אנחנו נמצאים במצב עוד יותר גרוע. במקום כמה מיליונים יש לנו היום מיליארדים, ואנחנו לא יודעים להסתדר זה עם זה, כי האגו שלנו לא יתן את זה לעשות. אז אנחנו חוזרים בעצם לאותה עצה שנתן אברהם בבבל. שוב צריכים לבנות מאתנו, בינינו אותה צורת שבט כמו שהייתה צריכה להיות, ולא להישבר דאז.

אורן: תיארת מנגנון כזה שיש בו שני עיגולים או שתי שכבות. אמרת שבין אנשים ביחד בתוך משפחה, או בתוך משפחה רחבה יותר, או אפילו בשבט, יכולה להיות התקשרות של חום שאין שם אגו נצלני, אלא קשר שמייצר איזה חום מאוד מאוד מיוחד.

ואז אמרת שהעיגול הזה שעוטף את האדם, מקשר אותו לעיגול עוד יותר גדול, שקראת לו "הרחם הגדולה", "האימא", או "הטבע", שממנו, דרך העיגול הזה הקטן, מגיע אליו איזה כוח טוב, מרגיע, מאזן וכן הלאה.

כדי להבין את המודל הזה, אני רוצה לספר לכם סיפור. אתמול בערב הייתי בחתונה של בת דוד שלי. באולם החתונות היו נניח 30% מהאנשים שאני מכיר מילדות. חלקם קרובי משפחה שלי, וחלקם בני המושב שבו גדלתי. שמתי לב שבאירוע כזה כשאני מסתובב בין האנשים, אני מרגיש עטוף בחום. על קרובי משפחה אני לא מדבר, זה ברור.

גם זה לא כל כך ברור היום.

אורן: תלוי באיזו משפחה גדלת. אצלי במשפחה זה לגמרי ברור, אבל זה לא מה שאני רוצה לשים על השולחן. אני רוצה לשים על השולחן את היחס משאר האנשים, המושבניקים, שבעצם הם לא בני גילי, אלא הם בני הגיל של אבא שלי ושל אימא שלי זיכרונה לברכה. הם היו המבוגרים ואני גדלתי כילד לידם. עכשיו אני כבר עשרים שנה לא גר שם, אבל כשאני נמצא ביניהם, אז בחום ובאהבה שהם מקרינים לי, הם פותחים בי אנרגיות וביטחון. כך שאת המילים שתיארת קודם לא יכולתי לבטא, אפילו לא את מה שהרגשתי אתמול, אבל מה שתיארת היה לי מדויק. אני נמצא עטוף בהרבה אנשים, אני לא צריך אפילו לדבר.

אני עטוף בהרבה אנשים שכולם ב-100% רוצים רק שיהיה לי טוב. וזה כאילו מרים אותי לאיזו איכות חיים, שאני בגוש דן בו אני גר כעשרים שנה, לא יכול לדמיין שיש בכלל כאלה אינטראקציות בין אנשים. אני כאילו מסתובב בגן עדן. כולם פה רק רוצים שיהיה לי טוב, אני לא צריך לדאוג לכלום. במקרה יש גם אוכל טוב ויש גם שתיה טובה והכל טוב, אבל זה שולי לגמרי. האטמוספירה היא כל כך פותחת אותך, מעלה בך כאלה רגשות שאני לא יודע איך אפילו לתאר.

עכשיו אני חוזר למודל שבו תיארת קודם עיגול קטן ועיגול גדול. בעיגול הקטן אדם נמצא עטוף באנשים שאין אינטראקציה של אגו נצלני ביניהם, אלא הרגשה משותפת טובה, שהיא הדבר הגדול שמאחד אותם. אמרת שאם יש אנשים בכזה עיגול, אז הם מקבלים תוספת של כוח. מה זה, תסביר לי מה קורה?

הכוח החיובי של הטבע מתגלה בהם. לא שהם מייצרים בעצמם, אלא הם מייצרים בעצמם התקשרות טבעית ביניהם. הם לא מייצרים, אלא שומרים עליו. ובהתקשרות שלהם הטבעית מתגלה אותו הכוח שנמצא בטבע, טמון בטבע. אבל הוא מתגלה, יש לו במה להתגלות, כי הם נמצאים בקשר ביניהם, מעל האגו שלהם רוצים להיות מקושרים. ואז לפי אותה המידה, לפי אותה העוצמה שהם נמצאים בקשר ביניהם למרות שהם האגואיסטים, הפער בין האגו של כל אחד ואחד, לבין החיבור שיש ביניהם הטבעי והם שומרים עליו, נותן מקום לכוח החיובי שבטבע להתגלות. זה כוח אנטי אגואיסטי.

יש את הכוח השלילי שמפריד בינינו, ואת הכוח החיובי שמחבר בינינו. אם אנחנו רוצים ונמצאים בנטייה להתחבר, הכוח הזה הוא מופיע. אנחנו כמו גלאי, בונים מקום שהוא יכול שם להתגלות. והשבט, אפילו משפחה, אבל משפחה זה בממדים קטנים שאנחנו לא יכולים כל כך לזהות את זה. אבל שבט, שזה הרבה משפחות בכל מיני צורות, בנים בנות, מביא מקום לגילוי של הכוח החיובי הזה.

ולכן זה מה שדיבר אברהם אבינו בבבל לפני שלוש וחצי אלף שנה. הוא אמר שאין לנו ברירה, אנחנו חייבים למרות האגו שעכשיו פורץ, למרות שאנחנו נמצאים במשבר, במשבר החברתי, שכל אחד לא מבין את השני, אנחנו צריכים להתעלות על אי הבנה. זה עניין של בלל שפות שהתחילו להרגיש שנאה הדדית. אנחנו צריכים מעל זה להתגבר "על כל פשעים" האגו שלנו זה נקרא "פשעים" "תכסה אהבה". אם אנחנו נכסה את זה באהבה, אנחנו נגלה את הכוח שישנו בטבע, הכוח החיובי, הטוב פי כמה וכמה, עד כמה שנוכל להתגבר על פני יצר הרע. ואז אנחנו נבין שהמגמה שלנו צריכה להיות, להתגבר על הרע שגובר בנו כל פעם יותר ויותר בכל מיני צורות, אופנים, ושהרע הזה מתגבר כדי שאנחנו נוכל להתקשר אליו יותר ויותר, ולגלות את הכוח החיובי יותר ויותר, עד שאנחנו נרגיש שאנחנו חיים בו. ומי עזר לנו? הכוח הרע שכל הזמן גדל, זה נקרא "עזר כנגדו".

ואז אנחנו באים למצב, לעולם שכולו טוב. אבל העולם שכולו טוב, הוא נמצא על פני האגו שלנו, על הכוחות הרעים. ואז שני הכוחות האלה פועלים יחד, אחד כדי לעזור לשני. דווקא הכוח הרע עוזר לכוח הטוב, ואנחנו חיים בו. והשיטה הזאת היא נקראת "שיטת חכמת הקבלה". השיטה הזאת נכון להשתמש בכוח הרע שמתגלה, וכל פעם להתעלות מעליו בכוח הטוב, וכאן אי אפשר לבד, "איש את רעהו יעזורו", כאן צריכים להיות בכל מיני הצורות של התמיכה ההדדית, שזה כל הנושא של חכמת הקבלה. וכך אנחנו צריכים לחיות, לשמור על השבטיות.

אורן: אני רוצה לספר לך עוד משהו. פגשתי אתמול מישהו בחתונה הזאת, שאמר לי, המושב שבו שנינו נולדנו, הוא כבר לא מה שהיה פעם לטוב ולרע. אני אומר לו מה, כי אני לא גר במושב, אני רק בא לבקר מידי פעם. הוא אומר, "היום כל אחד מכונס בתוך עצמו, ישנם סכסוכים מאוד גדולים שלא מדברים עליהם, אבל מתחת לפני השטח יש מלחמות עולם כאלה". ואני רואה אותו מדבר על זה בצער עמוק, והוא לא היחיד ששמעתי ככך מדבר. הרבה מדברים כך. הרגשה שיש איזה כוח שמשתלט עלינו, והוא מכניס איזה פריזר. מה זה הדבר הזה?

זו מפלצת שאנחנו לא רואים אותה, אבל היא נמצאת בינינו. זה כמו איזה דינוזאור גדול כזה מעליך ומעל כולם, והוא כל הזמן נכנס יותר ויותר ובינינו ממלא את עצמו. זה האגו שלנו. ואז אף אחד לא מבין ולא מרגיש את האחרים. משהו נורא קורה, זה ברור. זה כבר אלפי שנים מאז. כבר שלוש וחצי אלף שנה עברו מאז.

ניצה: מה זה, זה איזה כוח אנטי שבטי כזה שפועל הפוך?

כן זה מה שאברהם עשה, הוא לקח את האנשים מבבל, ניתק אותם והלך איתם הצידה, כי אי אפשר היה שם להתקיים, וחיבר מהם קבוצה שנקראת "ישר א-ל", עם ישראל. מה זאת אומרת ישר א-ל? להיות מכוונים לכוח הטוב הזה שנמצא בטבע, ואנחנו חייבים כל הזמן לגלות אותו על פני כל הסכסוכים שיבואו בינינו. וכל התורה על מה היא מדברת? על הסכסוכים, על מה עוד? סכסוכים. למה? כי יש לך על מה להתגבר ולהביא את הכוח הטוב כנגד זה.

אורן: אמרת קודם שאישה היא הרבה יותר מחוברת לכוח הזה שיש בטבע. למה זה כך?

כי יש לה רחם. זה עניין רוחני שאישה היא מולידה את הדור הבא, ולכן בשבילה לשמור קשר עם הדור הקודם ועם הדור הבא, זה כל החיים. זה היעוד שלה. אישה זה המשפחה, זה ברור. אישה זה הבית. זה כך בכל מקום, בכל העמים, ובכל דבר. מפני שהיא מצד הטבע יותר קשורה להטבע, יותר קשורה לכל העניין הזה של חיבור למשפחה.

אורן: מה הכי חשוב לדעתך שנזכור מכל מה שדברנו היום?

שכל האנושות תחזור להיות שבט, זה הכי טוב.

(סוף השיחה)