חומר רקע לשיחה "חיים חדשים", מס' 724

יום השואה

מטרות:

• ישנה מגמה של החלשות בערך יום השואה בעיני הציבור. הדבר בא לידי ביטוי במגמות תקשורתיות. קשה כבר לרגש, הכל כבר נכתב ושודר, ושום דבר לא מחדש. קשה למצוא תוכן שירגש. זאת לעומת יום הזכרון. נרצה להבין מדוע זה קורה, מה המשמעות של מגמה זו, וכיצד ניתן להתמודד עימה.

• גם בחו"ל ישנה ירידה במינון שבו עוסקים בשואה בבתי ספר ובתקשורת. זאת מפאת מגמות האנטישמיות הגוברות. מה המשמעות של ירידה זו ושל הסתירה לכאורה בין מגמה זו לחשיבות שניתנת ליום השואה בארץ.

• מדוע אנחנו רואים את המגמה הזו..האם זה צריך להדאיג אותנו ומה צריך לבוא במקום זה.

זרימת התכנית:

• השואה בעיני הציבור הישראלי

• היחס הנכון לציון יום השואה

• הוראת השואה במערכת החינוך

• מקומם של ניצולי השואה

השואה בעיני הציבור הישראלי

מנכ"לית מוזיאון לוחמי הגטאות: להפחית את הפאתוס בטקסי יום השואה

בעוד שבוע יארח המוזיאון את העצרת הממלכתית לנעילת יום השואה. דווקא המנכ"לית שלו, ד"ר ענת ליבנה, קוראת לביטול האירוע בשנים הבאות בטענה שהוא מפעיל "מניפולציות רגשיות" ובא במקום לימוד, וגם יוצאת נגד נסיעות בני הנוער לפולין שדומות לדבריה למסעות כיבוש ישראלי

http://www.haaretz.co.il/gallery/.premium-1.2926554

כיצד מסקרים את יום השואה והגבורה בתקשורת הישראלית?

סיקור יום השואה והגבורה עבר לאורך השנים שינוי: במקום לספר מה קרה בשואה - אירועיה הופכים לפריזמה שדרכה מוצג ההווה ■ פרופ' מוטי נייגר: "בתקשורת, השואה היא לא אירוע שנגמר אלא אירוע ישראלי מתמשך"

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001028522

"זה מפתה לומר שכן, אבל בשורה התחתונה, המשימה של העשייה התרבותית היא להתמודד עם הצורך למלא את היום הזה בתוכן"

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001028522

צאנו שככל שעוברות השנים, פחות מספרים על מה שקרה בשואה, אלא היא הופכת להיות הפריזמה שדרכה אנחנו רואים את ההווה. זה קורה גם בגלל הפוליטיקאים. בשנה שעברה נתניהו עמד ביד ושם ודיבר על הנאצים ועל איראן. התקשורת מכסה את זה, וזה הופך להיות הכותרת הראשית; זו התבנית הפרשנית שדרכה אנחנו מביטים על המציאות.

http://www.globes.co.il/serve/globes/printwindow.asp?did=1001028522

• חלו שינויים בצורה שבה התקשורת מציגה את השואה ביום השואה.. כיום מראים פחות את התמונות הקשות ממה שהיה, ובכלל מדברים פחות על מה שהיה, ויותר על ההווה בראי השואה. על האיום האיראני למשל. מדוע לדעתך פחות מראים אתה תמונות הקשות ומדברים על מה שקרה אז?

"בסרטי התעודה, גילינו הרבה פעמים שכשמראיינים ניצולים, ההנחה היא שלא צריך לספר את מה שקרה שם. בעיקר מתרכזים במה שקרה להם בארץ ובמשפחות שהקימו. אני זוכר כתבה על טייסים בחיל האוויר שטסו מעל אושוויץ. הטלאי הצהוב מול מגן הדוד על זנב המטוס. פרטי האירוע כבר לא חשובים. אנחנו מספרים עליו דרך האקטואליה שלנו".

http://www.globes.co.il/serve/globes/printwindow.asp?did=1001028522

• למה הוא לא משפיע עלינו כמו פעם? או האם זה הגזמה של התקשורת?

• נראה שהתקשורת מתקשה למלא את היום הזה בתוכן, הכל כבר "נכתב" ומוצה. מה דעתך על כך?

"נכון. מצאנו שככל שעוברות השנים, פחות מספרים על מה שקרה בשואה, אלא היא הופכת להיות הפריזמה שדרכה אנחנו רואים את ההווה. זה קורה גם בגלל הפוליטיקאים. בשנה שעברה נתניהו עמד ביד ושם ודיבר על הנאצים ועל איראן. התקשורת מכסה את זה, וזה הופך להיות הכותרת הראשית; זו התבנית הפרשנית שדרכה אנחנו מביטים על המציאות.

"במובן הזה השואה היא לא אירוע שנגמר לפני 70 שנה, אלא אירוע ישראלי מתמשך והאירוע המרכזי שדרכו אנחנו מבינים את המציאות היום. הגיבורה המרכזית של כל השידורים לאורך השנים היא מדינת ישראל. היא גם המשמעות וגם הלקח של השואה - משואה לתקומה".

- מה היה בעבר בסיקור יום השואה ואיננו היום כלל?

"אני חושב שבעיקר תמונות הזוועות הקשות שהוצגו בתקשורת רק לפני שני עשורים. הן די נעלמו. מספרים את הסיפור בצורה שונה, בעיקר בשעות הפריים-טיים. זה לא נעלם לגמרי, אבל זה נמצא בערוצי התעודה והנישה.

"היום, גם בערוצי הילדים מתייחסים לשואה, בעיקר דרך הפריזמה של חיי הילדים היום, מדברים הרבה על אנה פרנק, וכיצד היא הייתה ילדה בדיוק כמוהם. שוחחנו עם מפיקים בנושא, ומה שמעניין הוא שהקריטריון עבורם להערכת יום השואה, הוא האם הוא מצליח לרגש כמו יום הזיכרון לחללי צה"ל. עם יום הזיכרון לחללי צה"ל יודעים מה לעשות בתקשורת, מבינים שהם נוגעים לסיפור האישי הישראלי. הקושי רב יותר בשואה. שמענו מפיקים שאמרו לנו, 'עם כמה שהסיפורים נוראים, הם חוזרים על עצמם'".

http://www.globes.co.il/serve/globes/printwindow.asp?did=1001028522

• מה דעתך על התבנית הפרשנית שמעניקים למציאות בראי השואה?  

• האם אתה חושב שזו מגמה נכונה?

בסקירה ראשונית, ניתן לראות כמה שינויים שחלו עם השנים בזיכרון השואה: השינוי הבולט ביותר הוא המעבר מהתייחסות קולקטיבית להתייחסות פרטנית-אישית, כאשר המונחים "העם היהודי" ו"שישה מיליון" פינו את מקומם לסיפורים אישיים של ניצולים ולמפעל "לכל איש יש שם" להנצחת שמות הנספים; כך מצד הקורבנות, אך גם מצד התוקפים, הנאצים שתוארו כמפלצות לא אנושיות קיבלו שמות ופנים. ההתייחסות אליהם הפסיקה להיות כאל מעין אסון טבע שנפל על האנושות, אלא כאל האנושות באופייה המרושע ביותר.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%96%D7%99%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%9F_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%94_%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C

הזיכרון המופרט:

לפי דני גוטויין‏^[3], שתי תקופות אלו הובילו לתקופה שלישית של זיכרון השואה, תקופה שיש לכנות "תקופת הזיכרון המופרט". תקופה זו מתאפיינת בכמה נקודות:

• תחילתה במלחמת לבנון הראשונה ובאינתיפאדה הראשונה;

• אפיון של תקופה זו הוא בתחושה האישית של אזרחי מדינת ישראל: ערעור הקונצנזוס הלאומי, עלייתו של אתוס המימוש האישי על חשבון האתוס הקולקטיבי, וערעור הביטחון האישי;

• אפיון שלישי וחשוב של תקופה זו הוא בעלייתם של הלכי רוח פוסט-ציוניים, מימין ומשמאל.

• הפרטת הזיכרון מתבטאת בהתייחסות לשואה דרך הפריזמה של היחידים בה: מבצע "לכל איש יש שם" מאפיין בצורה ברורה את הלך הרוח הזה.

סוגי ההתייחסות לשואה היום:

למעשה ישנם היום שלושה סוגים עיקריים של התייחסות לזיכרון השואה.

• ההתייחסות הרשמית, הממלכתית: השואה היא מרכיב בסיסי בזהות הקולקטיבית הישראלית והיהודית, בישראל ובגולה.

• ההתייחסות הפרטית, הסיפור האישי הבודד, שאותו מנסים ניצולי השואה וגם בני הדור השני (ואף השלישי) להעביר הלאה.

• "אנטי-סיפר", כהגדרתה של שפירא, נרטיב השואף לנתק את השואה מזיקתה הישראלית והיהודית, ושואף לקבע אותה בדגם אוניברסלי ושונה מהדגם הממסדי הקיים. תפיסת עולם זו רואה בזיכרון השואה המולאם (הגישה השנייה) תפיסה שהצדיקה דיכוי של קבוצות מיעוט שונות, ומטילה ספק בלגיטימיות של זיכרון זה ובתכניו.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%96%D7%99%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%9F_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%94_%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C

• מה דעתך על תופעה זו? האם התופעה חיובית?

• מה ניתן ללמוד מתופעה זו על החברה הישראלית?

היחס הנכון לציון יום השואה

• איזה תוכן ראוי שיהיה בתקשורת ביום שכזה לפי דעתך?

• האם אתה חושב שצריך להמשיך את יום השואה במתכונת שהוא קיים היום?

• מה צריכה להיות הגישה לשואה? ליצור קשר רגשי עם הקורבנות, ללמוד את הלקח ההיסטורי?

• כיצד אנחנו יכולים לכבד את זכר הנופלים? מה היה ראוי לדעתך?

• למה עלינו להזכיר ולא לשכוח ואת מה בדיוק עלינו לזכור ולשים לב?

הוראת השואה במערכת החינוך

התפתח דיון ציבורי, בשני צירים: האחד, דיון פוליטי, שמטרתו הייתה להפוך את השואה לאחד מנושאי החובה; והשני, דיון חינוכי, לגבי מטרות הוראת השואה, תכניה והדגשותיה – האם יש ללמד את השואה כהוראת תפיסה היסטורית ומחקרית בלבד, או גם ככלי להעברת מסר חינוכי.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%96%D7%99%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%9F_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%94_%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C

• מה עלינו להנחיל לילדינו בנושא השואה?

• מהו המסר החינוכי שצריך להיות מועבר בלימוד על השואה?

בהחלטת המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך והפיקוח על לימודי ההיסטוריה להקצות להוראת השואה שליש יחידת לימוד, מעבר ללימודי המאה ה-20 ולהוראת תולדות עם ישראל בדורות האחרונים. שנה לאחר מכן התקבלה החלטת הכנסת על תיקון לחוק חינוך ממלכתי, שעל פיו נוספה מטרה נוספת למטרות החינוך בישראל – חינוך ל"תודעת השואה והגבורה".

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%96%D7%99%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%9F_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%94_%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C

גישה זו פונה אל הרגש באמצעים שונים, ובהם מסעות בני נוער לפולין, כאשר המטרה היא העמדה של השואה במרכז הדיון, ויצירת הזדהות עמוקה של התלמידים עם קורבנותיה

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%96%D7%99%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%9F_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%94_%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C

• במסגרת החינוכית נערכים מסעות בני נוער לפולין. מהו היחס החינוכי הנכון למסע שכזה?

מקומם של ניצולי השואה

יום השואה הבינ"ל 2012: "כל שעה מת לפחות ניצול אחד"

לקראת יום השואה הבינ"ל שיחול בשישי מפרסמת הקרן לרווחת ניצולי השואה נתונים מטרידים: ירידה של 16% במספר הניצולים שקיבלו סיוע עקב צמצום המשאבים שהעביר משרד האוצר. לפי הדוח, חיים בישראל 210 אלף ניצולים, ובשנת 2025 יוותרו רק 48 אלף. "למדינה יש משאבים לא ממומשים למטרה", אמר יו"ר הקרן

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/330/429.html

• מה לדעתך המשמעות של העובדה שיש פחות ופחות ניצולים שיעידו על מה שארע בשואה?

• האם יש סכנה שהזיכרון ייטשטש? האם זו סכנה בעיניך?

• למה ניצולי השואה לא מסיימים את חייהם בכבוד?

• מה תפקידם בעם ישראל?

בעתיד הקרוב נתעורר למציאות בה ניצולי השואה כבר לא יהיו עמנו. לכן, צריך להיערך לדרכים אחרות לשימור הזיכרון האישי והקולקטיבי של ניצולי השואה ודרכו ובשמו להוביל לחברה מוסרית ומאוחדת יותר.

http://www.local.co.il/beer-sheva/134806/Article/