חיים חדשים

שיחה 1030

שפת האדם

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 18.05.07 – אחרי עריכה

אורן: היום אנחנו רוצים לשוחח עם הרב לייטמן על שפות. השפה האנושית היא בעצם מה שעושה אותנו יצורים אנושיים ומבדילה אותנו מבעלי החיים. ננסה להתבונן על העניין הזה קצת יותר לעומק ולהבין למה היא ניתנה לנו, ואיך אפשר לקחת את זה למקום הכי טוב שרק אפשר.

ניצה: אנחנו רואים שמה שמייחד את בני האדם זו היכולת שלהם לדבר, השפה שלהם. והשפה היא כלי מאוד עשיר. זה לא רק העברת מידע מאוד בסיסי כמו אצל החיות, אלא יש משהו בהעברת רגשות, מחשבות, רעיונות, יצירת סיפורים, דמיונות, תרבויות מתפתחות על בסיס היכולת לדבר. אנחנו רואים שהתפתחה באדם היכולת לדבר כחלק מתהליך ההתפתחות שלו.

היינו רוצים להבין, איך התפתחות השפה של האדם מפתחת אותו, גורמת לו להמשיך להתפתח? מדוע הטבע העניק לו יכולת כזאת?

העניין הוא שחוץ מהאדם אנחנו לא רואים יצורים חברתיים. יש ודאי להקות דגים או זאבים, אבל זה מאוד מוגבל רק כדי לשרוד, וכך זה בעצם בא להם מהטבע בצורה אינסטינקטיבית, ולא מפני שהם מחליטים ביניהם שהם צריכים להתחבר.

האדם הוא היצור היחידי שאצלו זה אמנם ביסודו, ובחיים הפרימיטיביים שהיו דאז זה היה נחוץ לו וכך היו משפחות גדולות, חמולות. אבל אחר כך בהתפתחות שלו מעבר לעיגול הקטן שלו, הוא גילה שיש לו נחיצות בזה. כדי להמשיך להתקיים כל פעם בהתפתחות הוא חייב להיות מקושר כל פעם עם אנשים זרים, שונים, ובכל מיני צורות קשר וכן הלאה.

זאת אומרת, לאדם יש דחף פנימי, אינסטינקטיבי הרבה יותר מזה שיש לחיות, והוא מתחיל להשתמש באינסטינקט שלו כדי להתפתח ולמלאות את הרצונות שמתעוררים בו, ובכל פעם הם מתפתחים על ידי הקשר עם השונים, עם הזולת. ולכן מכאן הוא זקוק יותר ויותר להתפתחות החוכמה ולהתפתחות הקשר, שממש יהיה בקשר שלו צורה קומוניקטיבית, הדדית. הוא חותם על חוזים, אנחנו יודעים את זה, מוכר, קונה, מתחתן. יש כאן דברים כל כך שונים שאין בדרגת החי, שאדם עוד בתחילת ההתפתחות ההיסטורית שלו, כמעט מלכתחילה היה שונה מאוד מעולם החי. ויחד עם זה הוא הרגיש צורך בהתפתחות ההתקשרות על ידי סימנים, גם סימנים גשמיים בכתב או בכל מיני סימנים שקושרים כל מיני דברים, ובעל פה. וגם בכל מיני צורות, תנועות שזה עניין של ריקוד והתקשרות מסוימת. עד היום הזה אנחנו רואים כמה נהלים יש בחברה בכל מיני רמות ועד כמה הם שונים מחברה לחברה.

השפה היא לא השפה שאנחנו מדברים או כותבים, וגם אין כל כך קשר בין זה לזה ועוד צריכים להסביר את זה. אלא שפה היא זאת שקושרת בין בני אדם, זה בעיקר. ובקשר הזה של בני האדם, יש מצד הבריאה צורך מיוחד שהם יתקשרו. לא שיבינו בצורה החיצונה זה את זה, "אני נותן לך ואתה נותן לי, ובוא נעשה כך או משהו" בכל מיני רמות הקשר. אלא ההתקשרות באה מעצם מהות בריאת האדם שצריך להגיע לדמות אדם אחד, שהקשר צריך להתפתח עד כדי כך שהם יבינו וירגישו כל אחד את השני, והעיקר הוא בצורך החיבור ההדדי ביניהם עד כדי שהם ידברו בשפה פנימית. שלא יצטרכו את שפת הסימנים, שפת התנועות, ריקוד כמו שיש במיוחד לחיות ועוד, אלא שפה שתהיה להם שפת הלבבות, נגיד כך. שהרצונות יתקשרו ישירות ביניהם ועד כדי כך יתחברו ביניהם, שיתחילו לקבל שפע עליון, והשפע העליון ימלא את ההתקשרויות ביניהם. זאת השפה הכי פנימית, הכי מקורית שישנה בטבע ולזה צריכים להגיע.

זה כלפי השאלה מאיפה השפה. היא נובעת מתוך זה שאנחנו כולנו צריכים, דומם, צומח, חי ומין המדבר, האדם, להגיע להתקשרות כזאת שכולנו נהיה כאחד, כמערכת אחת המלאה בהתגלות הא-לוהות. ואז נבין אותו, נרגיש אותו, מפני שכל החיבורים בינינו יהיו בצורת השפה השלמה. ההתקשרות בינינו היא כאותיות עם כל הסימנים שסביבם, זה נקרא "טנת"א", "טעמים", "נקודות", "תגין" ו"אותיות", והאור שממלא אותם זה גילוי הבורא שאז נרגיש אותו.

הכול תלוי במידות הקשר בינינו, עד כמה השפה בינינו תהיה יותר מבוררת, גבוהה ועמוקה. זאת אומרת שנוכל בשפה למסור זה לזה לא מילים חיצוניות, אלא נמסור אחד לשני את ההתקשרות בינינו בלי מילים. אני מעביר דרכי לאדם אחר את האור העליון שבזה אני מדבר איתו, שהוא עובר דרכי, וההוא מעביר לי את שלו. בצורה כזאת אנחנו נכללים זה מזה בכלים ובאורות עד שהופכים להיות למערכת אחת עגולה, שנקראת "נשמה מתוקנת".

ניצה: הרגשתי שדרך השפה, ממש חיברת לי את זה מההתחלה ועד הסוף, ואני אנסה להגיד את מה שהבנתי מהדברים שאמרת. קודם כל ראיתי שעשית איזו הקבלה בין ההתפתחות של רצון האדם לבין התפתחות השפה שלו. זאת אומרת שיש קשר.

כן. זה בצורה הגשמית.

ניצה: אני עדיין מדברת בצורה הגשמית. קראתי על איזה ניסוי מעניין שעשו על שימפנזה, כי הרי אנחנו יודעים שמוצאו של האדם מהקוף. לקחו שימפנזה מהרגע שנולדה וגידלו אותה בבית, במשפחה, ונתנו לה את כל התנאים הסביבתיים שילד אחר במשפחה קיבל. ארוחות משותפות סביב השולחן, נסיעה ביחד במכונית, הכול אותו הדבר. המטרה שלהם הייתה לראות האם הקוף בסביבה הזאת יצליח לדבר. אפשר לומר שהוא למד כל מיני סימנים, הצליח להשמיע צלילים מסוימים, ואפילו למד ארבע או חמש מילים. אבל הוא לא יכול היה אף פעם ליצור משפט שיש בו איזה היגיון, לוגיקה, או להעביר איזה רעיון או מחשבה. הוא פשוט אמר מילה מסוימת.

מה המרכיב האנושי המיוחד שקיים באדם שמאפשר לו לפתח את זה ולא קיים בקוף?

כמו שאמרת, המרכיב האנושי. זו בעצם המילה שפותרת את הבעיה ומסבירה. הקוף נברא כדי להיות קוף, והאדם נברא להיות אדם כדי שתהיה לו אפשרות להתקשר עם הדומים לו, ושבהתקשרות הזאת הוא יוכל ליצור קשר כזה, שההתקשרות שלו עם האחרים תהיה דומה לטבע של הא-לוהים.

זאת אומרת שנבראנו לא סתם כדי להתקשר בינינו, אלא להתפתח מעבר להתפתחות האנושית שיש על השטח של העולם הזה שכל בני האדם מתפתחים מדור לדור, אנחנו רואים את זה, אלא שנתפתח לצורה עוד יותר עליונה שבה אנחנו מתחילים ליצור קשר בינינו שנקרא "א-לוהים".

ניצה: היום אנחנו משתמשים בשפה, כי אנחנו רוצים להבהיר אולי לאדם אחר מה אני רוצה, מה אני חושב, מה אני מרגיש, מה אני מצפה, מה הייתי רוצה שיקרה.

ניצה: בעצם בצורה כזאת, בתקשורת מילולית אני מעבירה לאחר, אין לי דרך אחרת לעשות את זה. איך זה מתבצע בדרגת ההתפתחות הבאה שלנו, איך אני אסביר לאדם אחר מה אני רוצה ומה אני מצפה? איך זה יעבוד, במה זה יתפתח? אתה אומר שאנחנו צריכים להתפתח עוד בעניין הזה.?

לא, זה לפי הצורך שמתגלה בתוך האדם. מדור לדור ישנם אנשים שיותר ויותר מרגישים צורך, נחיצות ממש פנימית בקשרים כאלו ביניהם, שמהם הם יכולים לברר מה זה הא‑לוהות, מה זה הטבע העליון והם נמשכים קודם כל להרגיש את הטבע העליון. מה רוצה מאיתנו הטבע, מאיפה אני, ולאן אני, וכל הלא נודע הזה. וכשמתחילים לחפש, אז אנחנו רואים שכל הפרקטיקות הרוחניות האלה, הן כולן בנויות על התקשרויות למיניהן בין בני אדם.

ניצה: כן.

ישנם כאלה [שחושבים], שלא, אתה צריך להתפזר, אתה צריך להתנתק מכולם ולהיות מבודד, ואז אתה כאילו נכנס לעומקי הטבע. אבל רובם מדברים על זה, שצריך להיות קשר בין בני האדם ודווקא מתוך ההתקשרות הנכונה ביניהם, אנחנו יכולים לעזור אחד לשני להתעלות מעל הטבע האגואיסטי של כל אחד ואחד לרמה אחרת.

אם אני נכלל בשני, זה עוזר לי לצאת מעצמי כבר בצורה כזאת, שכשאני יוצא מעצמי קצת יותר מהאדם הרגיל, אני כבר במידה הזאת יכול להתחיל להרגיש מה באמת נמצא מחוצה לי ובצורה כזאת אנחנו מגיעים למחקר הטבע העליון. עליון הכוונה, מחוץ לחושים הרגילים שלי שבהם אני חי ומתמצא.

אורן: אני רוצה להוסיף היבט נוסף. עד כה דיברנו בעיקר על ההבדל בין חיה לבין אדם, כי האדם קיבל מהטבע את היכולת לפתח שפה. והדגשת ששפה זה לא רק מילים מדוברות או מילים כתובות, אלא כל ההתקשרות בין הפרטים השונים, היא בסך הכול נקראת "שפה".

ריקוד זה שפה, ציור זה שפה.

אורן: מצוין. המטרה של השפה זה ליצור קשר בין אנשים.

תראה מה אתה עושה עכשיו עם הידיים.

אורן: קשר.

זאת שפה.

אורן: מצוין, עד כה הבנו. עכשיו אני רוצה שנתקדם לזווית מעט שונה. אם אנחנו מתבוננים על התפתחות השפה בקרב המין האנושי, אנחנו רואים שעם הדורות ועם השנים, נוצרו שפות שונות והיום יש בעולם המון שפות.

כן.

אורן: למה נוצרו שפות שונות?

זה לפי הנשמה, הנקודה הפנימית, הרצון המקורי שיש בסוג בני האדם אלו או אלו, או אלו. תראה עד כמה שהם שונים בצורה חיצונית, עד כמה שהתרבות שלהם היא שונה, כמה הם פיתחו משך השנים צורות חיים משלהם, תרבות וגישה לחיים אחרת ואני כבר לא מדבר על טעמים, מאכלים וריקודים.

לכל קבוצה וקבוצה יש כאילו אותם העקרונות, אבל בכל אחת זה שונה.

אורן: אבל ייחודי לאותה קבוצה?

כן.

אורן: אמרת ששפה היא בעצם קשר, היא באה לבנות קשר בין האנשים, אז אם אני רואה בעם מסוים שיש לו שפה משלו ובעם אחר שפה משלו, זה אומר שכאן צריכה להיות התקשרות מסוימת ושם צריכה להיות התקשרות אחרת? מה זה אומר על הקשרים בין האנשים?

זאת בעיה. ההתקשרות היא לא על ידי זה שאנחנו נמצאים בהתכללות התרבויות, כי אני לא יכול אף פעם להיות בתרבות שלך ואתה בתרבות שלי וגם באמצע בינינו.

אורן: אם אנחנו בני עמים שונים?

כן, ודאי.

אורן: רגע לפני שאתה הולך לעמים שונים, אני רוצה להבין מה קורה בתוך עם מסוים. נגיד שאנחנו בני אותו עם והתפתחה בינינו שפה מסוימת שהיא תרבות שלמה, היא נועדה ליצור בינינו התקשרות.?

כן.

אורן: ובעם שלך יש שפה אחרת ותרבות שונה, שהיא נועדה ליצור ביניכם התקשרות?

כן.

אורן: ההתקשרות שצריכה להיווצר שם ביניכם בעזרת השפה, וההתקשרות שצריכה להיווצר כאן בינינו בעזרת השפה, זו אותה ההתקשרות או שהיא אחרת?

לגמרי לא, לכן אנחנו לא יכולים [לשנות]. בעבר כשגרתי ברחובות, הייתה לי שכנה תמניה בשם שמחה שהייתה כזאת עסיסית, ובעלה היה יקה גרמני שקראו לו יוסף פיטפנגר. כשאתה מסתכל עליה ועליו, זה כל כך לא נדבק. ואני ראיתי את המשפחה הזאת, הם היו מקושרים כל כך יפה וטוב, אבל כל אחד היה בשלו, הוא בתרבות שלו, אהב לקורא ספרים בגרמנית והיא בתרבות שלה עם המוסיקה והמאכלים. הם נפגשו צעירים אחרי המלחמה והתחתנו. הוא התרגל למאכלים שלה. כמו בעל ואישה.

אורן: אז מה רצית להראות לי בזה?

שאי אפשר לשנות מה שנמצא במקור של האדם. אתה רואה את זה למשל על הסינים שחיים באמריקה. אני ביקרתי אצלם, והם הביאו חמישה סוגי אורז לשולחן. חוץ מזה היו עוד דברים וזו הייתה משפחה מאוד מכובדת ויפה, אבל ככה זה, נטייה פנימית.

אורן: ברור. אז בכל קבוצת אנשים, בכל תרבות, בכל עם, יש שפה והתקשרות מיוחדת משלה.

כן.

אורן: אם אני מסתכל קדימה, בהמשך ההתפתחות שלנו כמין אנושי, אנחנו היום רואים שהעולם נהיה יותר ויותר מקושר. סיפרת על סינים שעברו לגור בארצות הברית וככה אנחנו רואים בכל מקום. האם באופק מחכה לנו שפה גלובלית אחת שתיצור התקשרות בין כל בני האדם, בין כל בני העמים באשר הם?

כן, יכול להיות שכך זה יהיה. למרות שאני לא חושב שאנחנו כל כך צריכים את זה, כי ההתקשרות היא צריכה להיות לבבית. וכאן השאלה עד כמה שהשפה המשותפת תורמת להבנת הלב או מפריעה להתקשרות בין הלבבות.

אורן: תסביר מה שאמרת עכשיו, זה מאוד מעניין.

נניח שלא הייתה שפה, בין בחור לבחורה, כמעט ולא, אבל הם היו נמשכים זה אל זה בצורה בהמית, גשמית, לא אינטליגנטית, כי ללא שפה קשה להעביר משהו. אבל אם הם היו מתקשרים כך לפי הנטייה שלהם, האם הם היו יכולים להגיע למצב שיש ביניהם שפה משותפת פנימית?

אורן: מה זו שפה פנימית?

שפה פנימית זה שהם מרגישים זה את זה עוד לפני שמבטאים את זה במילים.

אורן: מה הם מרגישים?

שפה פנימית זה נקרא שהמחשבות שלהם נפגשות לפני שמצליחות להגיע לביטוי במילים.

ניצה: וזה בעצם לא קשור לשפה המדוברת.

זו שפה אחרת. מלב אל לב.

ניצה: והיא לא תלוית שפה הדיבור, זאת אומרת אנחנו יכולים להיות דוברי שפה שונה?

לגמרי, ובכלל אנשים שקרובים זה לזה הם לא צריכים כל כך לדבר. הם מרגישים זה את זה, הם מבינים זה את זה. ככה זה.

אורן: עכשיו בוא נתחיל לקשור קצת את כל הדברים. הסברת לנו ששפה היא מכשיר ליצירת קשר בין אנשים, שאמור להוביל אותנו בני האדם להתקשרות יותר ויותר איכותית עד שאנחנו נרגיש את הכוח הכללי שפועל בכל הבריאה, בכל הטבע, קראת לו א-לוהים. וכאן אני כבר לא יודע מה יקרה, אני רוצה שתתחיל "לארוז" לי את הדברים.

המקום הכי גבוה בהתפתחות שלנו כמין אנושי, מה יהיה שם, איזה קשר, איזו שפה, איך הכנסת פה את א-לוהים לתמונה, מה אנחנו מוסרים אחד לשני, זה בלב, זה במילים, זה בשפה, זה בתנועה? תסביר.

אתה רואה היום עד כמה שהשפה משתנה אצל הדור הצעיר, הם מדברים ביניהם?

ניצה: מעט.

אורן: כותבים יותר קצר.

ניצה: בסימנים יותר.

אתה רואה, זו שפה, הם מבינים זה את זה. זה דומה לשפת החיות. "אה הוּ הוּ הִי". סימנים.

ניצה: זה מראה על משהו, שהשפה שלהם השתנתה?

כן, יורדים לדרגת חיות.

ניצה: זאת אומרת, יכולת התקשורת אפילו יורדת.

יורדת, אבל תידרש יותר הבנה פנימית. זה איזה מין מעבר שאנחנו עכשיו נמצאים בו. בעתיד, השפה המדוברת תרד בכוחה, במהותה. אנשים ידרשו לשפה יותר פנימית, מלב אל לב. הם יצטרכו לחפש לזה מה שמעביר ביניהם את השפה הזאת. זה כבר לא גלי קול, אלא גלי רגש. הם יצטרכו יותר להבין זה את זה ברגשות. זאת אומרת, את מקרינה אליי אילו רגשות, אני מקרין אליך איזה רגשות. אנחנו נצטרך להבין זה את זה, מה דורש כל אחד מהשני, איך אנחנו יכולים להיכנס להתקשרויות, קומוניקציה מסוימת זה עם זה. זה בדרך. ועוד מעט אנשים ירצו להגיע לקשרים כאלה.

וזאת ההתפתחות כבר לשפה שכל בני האדם יצטרכו לפתוח לבבות, שזה בעצם המקור של השפה. השפה היא סך הכול כדי להעביר רגשות, רק אנחנו כבר שכחנו את זה, אנחנו מבולבלים מאוד. אז אנחנו שוב נחזור לשימוש בשפה המקורית, זאת אומרת, איך אני מבטא את הרגשות שלי כלפי האחרים ומבין את הרגשות שלהם. זאת ההתקשרות.

אורן: איפה א-לוהים בתמונה ומי הוא בכלל?

זה כבר משהו, זה השלב הבא.

ניצה: אז אולי על זה נדבר בתכנית הבאה, אבל פה דווקא מאוד מעניין אותי רק לעשות סיכום, כי ממש הרגשתי שציירת איזה ציר התפתחות מאוד מעניין. בהתחלה באנו ממצב של אנשים שחיים בשבט אחד, מבינים זה את זה, לא צריך יותר מדי חוץ משפת סימנים. ואז התחילה להתפתח השפה, והגיעה לשיא מסוים, שפה מפוארת ויכולים לכתוב ולתאר ולעשות את כל זה. והיום כשאנחנו מסתכלים על הדור הצעיר, אנחנו רואים שמשהו מתחיל לרדת. זאת אומרת, היכולת שלהם לדבר בשפה המילולית מתחלפת עוד פעם באיזו שפת סימנים. ואתה אומר שזה דווקא סימן טוב כי זה מוביל לשלב הבא.

כן. מתייאשים מכל השפה הזאת שהייתה קיימת הרבה זמן והיום אנחנו מחפשים משהו חדש.

ניצה: זאת אומרת, השפה המילולית עתידה שוב להתחלף באיזו שפה פנימית.

כן. שפה פנימית.

ניצה: מרתק מאוד.

אורן: מה הכי חשוב לקחת בראש מכל מה שדיברנו עד כה?

שאנחנו צריכים ללמוד שפה שהיא משותפת לכולם. זאת לא תהיה אנגלית ולא סינית ועוד משהו, זו שפה שהיא מקשרת לבבות.

(סוף השיחה)