לא פשוט לעבוד עם צוות רופאים. צריך לחשוב טוב מה ידחוף אותם להתחבר יותר זה לזה.
ההבדל בין שיתוף פעולה רגיל לבין חיבור, חיבור זו התקשרות פנימית מקסימאלית.
חיבור נעשה בהשתתפות רגשית שכל אחד רוצה להשלים את האחר ולא בצורה מכנית כמו בין חלקים במנוע.
כחבר צוות, בחיבור אני רוצה להשלים את העבודה של האחרים, שנרגיש שאנחנו כמו אחד ממש. אני נותן את הלב שלי. ואם רק היה אפשר, הייתי שמח לעבוד במקום כולם. עם רצון כזה הצוות הופך לקבוצה. זו ישות שנמצאת מעל כולם, עוטפת, מחבקת אותם.
בחיבור, כל חבר בצוות ירגיש תוספת כוחות. ויורגש גם הכוח האחד שבטבע, והוא ירפא הכול.
כל חבר בצוות ירגיש כוחות-על, בלי עייפות, ושהעבודה עם החולים היא רק הזדמנות להתאחד.
אם מתגלה קונפליקט, מתעלים מעליו כדי להיות שוב כאחד. מכסים הכול באהבה.
הצעד הראשון הוא לדבר על כך שתקלות מגיעות במכוון, כדי שמעליהן נגביר את החיבור.
המגפה באה ללמדנו שאנחנו צוות אחד, שמטפל בחולה אחד, האנושות, שצריכה להתאחד.