מה זה אומר לאהוב? איך בונים שטח פנימי משותף עם אדם אחר? על מה חשוב להקפיד כשנותנים מתנה כדי שתעמיק את החיבור ואת האהבה?
מצד הטבע, כל אדם סגור בתוך עיגול משל עצמו. אגו. על העיגול הזה הוא שומר, ועושה כל שביכולתו כדי למלא אותו. הנטייה האגואיסטית היא לקחת מהאחרים עוד ועוד, כדי להתמלא. לעומת זאת, אם אדם מפתח רצון להיטיב עם האחר, ובכך מוצא את המילוי לעצמו, זה נקרא שהוא אוהב אותו.
שטח משותף נוצר כשכל אחד מפנה מקום בתוכו מהאגו שלו, כדי שיהיה מסוגל לקבל את הרצונות ואת המחשבות של האחר בתוכו. גודל השטח המשותף הוא כגודל הוויתור הזה על האגו הפרטי.
כאשר מדובר בבני זוג, כדאי שייווצרו ביניהם הסכמה, ברית ואיחוד עד לרמה של אהבה הדדית. אהבה, בפשטות, זה כשאנחנו רוצים לספק מילוי לרצונות של בני הזוג, והם לרצונות שלנו.
לשם כך, כל אחד צריך לשים לב איך יוכל לרומם את מצב רוחו של האחר. לשמח אותו, לדאוג שיהיה לו נוח וטוב. להשתדל להביא לו את מה שהוא אוהב, להכין לו, לסדר לו. וגם להראות, בעדינות ודאי, ברגישות, בחום, שהוא מקווה לראות יחס דומה מצדו.
בגדול, מצב רוח טוב פותח את האדם לקשר עם אחרים, ומצב רוח רע סוגר אותו בתוך עצמו. לכן חשוב תמיד לרומם זה לזה את מצב הרוח.
גם מתנות יכולות להרבות אהבה. כדי לתת מתנה אמיתית לבני הזוג שלנו, עלינו להרגיש ולדעת מה הם רוצים לקבל. האינטרס האישי שלנו אינו צריך להילקח בחשבון. אם נדרוש משהו בתמורה, אפילו במחשבה, זו לא תהיה מתנה אלא סחר חליפין. מתנה באה מהלב: "אני אוהב אותך, לכן הבאתי. את/ה לא חייב/ת לי כלום. התענוג כולו שלי".
אם מתנה ניתנת ללא סיבה מיוחדת, לא כפיצוי, לא כתשלום, אלא רק כהבעת אהבה, היא תעורר אהבה גם בצד השני.
לפני שנותנים מתנה, כדאי לספר לבת או בן הזוג שלנו: "חשבתי הרבה זמן מה להביא לך. חסכתי כסף, השקעתי המון בחיפוש, רק כדי לתת לך משהו שיעשה לך טוב". המעשה שלנו יקבל חשיבות נוספת, אם נתאר עד כמה חשבנו עליהם, כמה חיפשנו, ובמיוחד עד כמה רצינו להרגיש ולהבין את רצונם ולספק אותו.
זוג, במלוא מובן המילה, נוצר בנקודה שבה שניים מתחברים יחד ברצון להשפיע זה לזה כל טוב. כתוצאה מכך, הם מתחילים להרגיש את הפנימיות של בני זוגם, את הלב ואת המוח, את הרצונות ואת המחשבות שלהם. יש בזה התפתחות עמוקה, ממש סימפוניה שלמה שהולכת ומתגלה. בהדרגה, הם מתקשרים זה לזה יותר ויותר, נכללים זה בזה, עד שנעשים כמו אחד.
לאורך התהליך הזה נקודת הייחוד ביניהם כל הזמן חומקת, נעלמת, והעבודה שלהם היא לבנות אותה מחדש, כל פעם במדרגה יותר מתקדמת. ככל שזה קורה, כל תפיסת המציאות שלהם משתנה.
במקום לחוש את העולם מתוך הטבע האגואיסטי, הם חשים אותו דרך כלי החישה המשותף שנבנה על ידי קשר אהבה. זה מה שנחשב במקורות ל"זיווג רוחני", חיבור פנימי בין איש ואישה שבו יכולה לשרות שכינה.
מדובר בהרגשת כוח עליון של אהבה ונתינה טהורה, מקור החיים, השורש שממנו באו בני הזוג ואליו הם חוזרים עתה. מתוך בחירה והכרה, מתוך רכישת תכונות כמו שלו, מה שנקרא גם "השוואת הצורה".
כך הופך להם הקשר הזוגי לסוג של מעבדה ביתית, שבה הם מפתחים יכולת התקשרות חדשה לחלוטין עם הזולת. וכשהיכולת הזו נבנית בהם, הם מסוגלים להשתמש בה בתבונה גם ביחס שלהם לאנשים בכלל. זה עוזר להם לבנות את חייהם בקו מאוזן של חיבור והשלמה, הקו שלפיו מתפתח הטבע כמערכת אחת גדולה. וכפועל יוצא מקיום החוק הכללי שבבריאה, ואהבת לרעך כמוך, הם זוכים לראות הצלחה ברמה הרבה יותר גבוהה.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 46 – bit.ly/46kSlm5