יש טיפוסים שבטוחים שהם מסוגלים להצליח בכל דבר, אחרים יודעים שהם בטוח ייכשלו. איך למצוא את שביל הזהב בין שני הקצוות הללו? על תחושת המסוגלות העצמית, ועל חינוך נכון לדור הבא.
הנושא של מסוגלות עצמית הוא די מורכב, כי תלוי באיזו רמה נרצה לדבר עליו. באופן כללי, הצלחה בחיים איננה תלויה רק באמונה ביכולת שלי להצליח, אלא גם במידת ההתאמה בין המטרות הפרטיות שאגדיר לעצמי לבין כיוון ההתפתחות הכללי. ככל שאבין את מגמת ההתפתחות של המציאות ואתאים את עצמי אליה, יש סיכוי גדול יותר שאראה ברכה במעשיי.
מעבר לכך, האמונה שיש לי כוח להצליח חייבת להיות מאוזנת עם ביקורת תבונתית. לו יצויר שבידי מישהו היה כוח רב אבל הוא היה חסר הבנה איך להשתמש בו בכיוון מועיל, הרי שתחושת המסוגלות העצמית שלו הייתה מתבררת כהרסנית לעצמו ולסביבה.
בדרך כלל, כשאנשים מרגישים שהם לא מסוגלים לעשות משהו, הם מוותרים על הפעולה כבר מראש. זה נובע מכך שביסוד הטבע שלנו עומד הרצון לקבל הנאה ותענוג, הרצון ליהנות. כשנראה לנו שמשהו מסוים לא עומד להניב תוצאות מוצלחות, אז הרצון ליהנות שלנו מונע מאיתנו לגשת אליו. בשביל מה לטרוח, להיכשל, להרגיש את עצמנו מושפלים?
בתוך מסגרות כמו בית ספר, צבא, אוניברסיטה וכדומה, במסלולים שבהם נדרשת התמדה כדי להגיע לתוצאות, חשוב להקנות לאדם את הביטחון שהוא מסוגל להצליח. מחקרים מראים שאנשים שיש להם הרגשה כזו מצליחים הרבה יותר מאלה שחסרים אותה, אפילו אם היכולות ההתחלתיות שלהם היו דומות.
איך זה עובד? הטיפוס שיש לו תחושת מסוגלות עצמית רואה את עצמו כבר עכשיו בתמונה העתידית המוצלחת, מצייר אותה בעיני רוחו יותר ויותר, מרגיש שכל רגע הוא עולה ועולה לקראתה. "את זה אני רוצה! כזה מוצלח אני רוצה להיות!". הטיפוס השני, לעומתו, מצייר לעצמו את תמונת הכישלון, ולכן כל הזמן יורד ויורד. לפעמים, הוא אפילו מתפלל בליבו שייכשל. והציורים הללו שאדם עושה, מחלישים אותו או לחילופין מעוררים בו כוחות. הרצון החזק להצליח מושך את העתיד המוצלח, מקרב אותו אל האדם. הוא רואה את דמותו כמצטיין, כבעל דיפלומה וכדומה, ומתאים את עצמו אל הדמות הזו יותר ויותר. בהתאם לזה, גם האחרים מתחילים לקבל אותו כמוצלח.
תחושת המסוגלות העצמית נבנית באדם כבר בילדות. מגיל צעיר מאוד, חשוב שהילד ירגיש שאנחנו תומכים בו, לפני הכול וגם אחרי הכול. כהורים עלינו לראות מהן הנטיות והתכונות הטבעיות שלו, לאיזה כיוון התפתחותי הוא נמשך, ולסייע לו ככל האפשר. "חנוך לנער על פי דרכו", אמרו החכמים, וגם "איזהו עשיר, השמח בחלקו". לכן לא מומלץ לכפות על הילד מטרות שבעינינו נראות כדאיות, אבל אליו לא מדברות. לא כל ילד חייב להיות יזם הייטק או לחילופין כוכב ספורט. חשוב שנעזור לו למצוא את המיוחד שבו, ולספק את התנאים הסביבתיים שיאפשרו לממש את מלוא הפוטנציאל שלו. עלינו לתת לילד תחושה שיש מי שעומד אחריו, מקדם אותו בעדינות, מחזיק אותו שלא ייפול. ושאפילו אם ייפול, תמיד יש לו לאן לחזור, יש מי שמבין אותו.
כולנו מכירים ודאי מישהו, שמלכתחילה לא היה נראה שיש לו כישרון מיוחד בתחום מסוים, אבל הרצון החזק להתפתח בכיוון הזה, בתוספת הרגשה שהוא מסוגל והתמדה לאורך זמן – הביאו אותו בסופו של דבר להצלחה. כדאי להראות לילדים דוגמאות כאלה, שמוכיחות שלרצון של אדם יש כוח גדול.
במודע או שלא במודע, כשאנחנו רוצים מאוד משהו, מלבנו עולה תפילה, פנייה אל הכוח הכללי שבטבע, הכוח שמנהל את כל היקום, את כל האנושות ואותנו בתוכה. בילדות מרגישים זאת בצורה הכי טבעית ופשוטה, אחר כך אנחנו נעשים מסובכים, מתוסבכים, עם כל מיני חשבונות. איך שלא יהיה, ככל שהרצון שלנו עקבי וחזק, הוא פועל על מנגנון הניהול הכללי הזה ביתר עוצמה.
במבט הכי רחב, כל הדומם, הצומח, החי והאדם, זו מערכת אחת שיש בה רצון אחד כללי שמתפתח במגמה של התקשרות גלובלית משלימה, אינטגרציה מלאה בין כל פרטי המציאות. הרצונות והמחשבות שלנו משפיעים על המערכת הזו כל הזמן, ומעוררים תגובות כאלה ואחרות. ככל שהרצונות והמטרות שלנו יתאימו למגמת ההתפתחות של הרצון הכללי, אנחנו נרגיש תוספת כוחות. כך נוכל להביא את תחושת המסוגלות העצמית למימוש מיטבי, ולזכות להצלחות ברמות הכי גבוהות.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו
חיים חדשים 1018 – bit.ly/3anTSwo