חיים חדשים
שיחה 1196
איסורים בתורה ע"פ חכמת הקבלה
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 31.12.19– אחרי עריכה
אורן: הנושא שלנו היום הוא "איסורים בתורה על פי חכמת הקבלה". אדם הקורא את התורה, שלמד את התורה, ששמע על התורה, מגלה הרבה דברים אסורים, "זה אסור, זה אסור וזה אסור", ננסה להבין למה כל כך הרבה דברים אסורים, מה אומרת על זה החכמה הפנימית, חכמה הקבלה, בדרך לחיים חדשים.
ניצה: כן, אתחיל בסיפור אישי שקרה לי פעם כשהייתי נערה צעירה והתארחתי בשבת בבית של חברה, שגדלה בבית דתי, שיש בו כל מיני חוקים. אני באה מבית חילוני לגמרי, לא מכירה את החוקים ואת האיסורים, ובטעות לחצתי על הכפתור וכיביתי את האור. אני זוכרת את זוג העיניים שהיא פתחה עלי. היא אפילו לא אמרה לי "לא", היא רק פתחה עלי זוג עיניים, אני זוכרת שנבהלתי. לאחר מכן ניסיתי לשאול אותה "אבל למה זה אסור?", והבנתי כבר בתור נערה צעירה, בתפיסה שלי, שהאיסורים הם לא איסורים שיש מאחוריהם איזה סוג של היגיון שמישהו יודע להסביר לי אותו, אלא פשוט ככה צריך לעשות, ככה עושים, וזהו.
ואני מאוד אוהבת דווקא בחכמת הקבלה שעל כל דבר אפשר לשאול למה, ולנסות להבין מה השכל שיש מאחורי הדברים. אז אני רוצה היום להבין את העניין של האיסורים שיש בתורה, בתורת ישראל. קודם כל יש שם הרבה מאוד איסורים, יש את ה"עשה ואל תעשה", מצוות של עשה ומצוות של אל תעשה. בוא נתמקד באיסורים האלה כמו שהתורה אומרת אותם, מה ההיגיון שיש מאחורי זה, מה זה האיסורים האלה? אנחנו חיים באיזו בועה שבה אנחנו לא יודעים, אלה חוקים אותם אנחנו לומדים קצת בפיזיקה, בכימיה ובכל הדברים האלה, אבל באמת את החוקים האמיתיים אנחנו לא מכירים. חכמת הקבלה מדברת על חוקים רוחניים שמתגלים ככוחות הטבע העליון. הטבע העליון נקרא "כוח ההשפעה". הטבע של העולם שלנו הוא "כוח קבלה". הטבע העליון זה כוחות אלטרואיסטים, טבע העולם הזה הם הכוחות האגואיסטים. לכן יש חוק אחד פשוט מאוד בטבע העליון, אסור להיות אגואיסט.
ניצה: זה האיסור המרכזי, אתה אומר?
כן.
ניצה: אסור להיות אגואיסט.
כן. זאת אומרת שכל פעולה ופעולה שאדם עושה לטובת עצמו היא אסורה. כל פעולה ופעולה שאדם עושה למען הזולת, היא נקראת "מצווה". אז יש לך כבר מצווה ואיסור, ובזאת סיימתי.
ניצה: אתה בעצם אומר, "סיכמתי לך את זה מאוד פשוט".
כן.
ניצה: "אסור" זה כל מה שאני עושה לטובת עצמי. כל דבר שמהתפיסה האגואיסטית בעצם אסור לעשות.
כמו אותו הילל שאמר לגר שהגיע אליו "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך".
ניצה: אבל אני למשל, כאדם חילוני, אני רואה שיש הרבה מאוד מנהגים או מצוות שהם לא מובנים.
בעולם הרוחני לנו ברור, למי שנמצא בתפיסה רוחנית, בגילוי של העולם הרוחני, אז ברור לו מה זה נקרא "מותר" ומה זה נקרא "אסור". מה שכן, בעולם שלנו זה לא כל כך ברור, כמו שאת אומרת, "להדליק נר או אור, מנורה בשבת, איזו עברה אני עושה, למי אני גורמת נזק?". נכון.
ניצה: אז בוא ננסה להבין מה ההבדל, לפי חכמת הקבלה, בין מה זה מותר, לאסור. הבנתי ש"אסור" זו פעולה אגואיסטית.
להשתמש באגו זה אסור, ולהשתמש בכוח השפעה ואהבה מותר.
ניצה: בתורה יש הרבה מאוד פירוט על דברים אסורים, בעצם מה זה, האם זה סוג של איזו תוכנית עבודה או משהו שעוזר לי להבין במה אסור לי, איך להשתמש?
התורה בכלל לא מדברת על העולם הזה. התורה נקראת "קדושה", קדוש זה נקרא "נבדל". היא לא מדברת על העולם הזה, היא מסבירה לנו את החוקים של העולם העליון, חוקים רוחניים, ולכן היא מסבירה לנו מה מותר ומה אסור לאדם שנמצא בעולם העליון, בתפיסה, בהשגה. אבל מי שלא נמצא שם, אז לא נמצא שם, לכן כלפי החוקים הרוחניים מי שלא נמצא בעולם הרוחני, אז אין שום בעיה.
ניצה: מה בכל זאת אדם צריך להבין על האיסור כדי לקיים אותו?
לא. מה שאנחנו יכולים לקיים מהעולם שלנו כדי להיכנס לעולם הרוחני זה סך הכול החוק של אהבת הזולת.
ניצה: זאת אומרת, אם אני רוצה להתפתח מבחינה רוחנית, מה הדבר הראשון שאסור לי לעשות ומה הדבר הראשון שאני צריכה לעשות?
מה שלא טוב לך, אל תעשה לאחרים.
ניצה: לא להזיק לאחרים זה דבר ראשון שאסור לי לעשות?
כן.
ניצה: וההיפך, מה שאני חושבת שמועיל לאחרים?
יכול להיות שכן או לא, מי יודע? אולי תתחילי עכשיו להכניס לי כל מיני טעמים כאלה שאת רגילה וחושבת שזה טוב, ולי לא. זאת אומרת, זה ברור שאם את לא אוהבת משהו, ולי את לא עושה את זה, אז כבר זה טוב. אבל לעומת לתת לשני משהו, זה לאו דווקא.
ניצה: בכל זאת אנחנו רואים שנכתבו בתורה כל כך הרבה איסורים אז מה, הם נכתבו סתם? בשביל מה הם נכתבו?
לא, זה רק פירוש של השימוש האגואיסטי בכתיבה של שפת העולם הזה, אבל הם מתכוונים לפעולות רוחניות.
ניצה: האיסורים האלה באים לשמור עלינו באיזה אופן?
כן, לא לתת לנו ליפול חלילה לתוך האגו שלנו, כי בזה אנחנו מאבדים את הצורה, הדרגה הרוחנית שלנו.
ניצה: בהרגשה שלי, אני זוכרת גם בתור נערה וגם בתור מתבגרת, באופן כללי תמיד נתפסה בעיניי התורה, או כמו שאני רואה את הדברים, כאילו כל הזמן זה מישהו שבא להצר את צעדי "זה אסור וההוא אסור וזה אסור". מין תחושה כזאת של משהו שהוא מאוד מגביל אותך כל הזמן. כל הזמן נותן לך הרגשה שאתה לא בסדר. זו הייתה ההרגשה באופן כללי.
מהזווית של חכמת הקבלה, וכמי שרוצה לשאול את השאלות ולהבין באמת איך להתפתח הלאה, האם באמת התורה כל כך מגבילה אותנו, מה העניין הזה שהיא מגבילה אותנו כל כך?
התורה לא מגבילה אותנו, מטרתה היא להפוך את האדם ממה שהוא עכשיו, שכלפי התורה הוא נחשב כבהמה, למה שייקרא "אדם". הוא ייקרא "אדם" כשהוא יהיה דומה לכוח העליון, כולו השפעה, כולו אהבה, כולו "ואהבת לרעך כמוך".
ניצה: זאת אומרת, זה לא שהיא מגבילה, היא מכוונת.
כן.
ניצה: אני חושבת שהרגשה הזאת שקיימת גם בקרב, נגיד החילוניים, היא גם קיימת אולי כלפי העם היהודי, גם מבחוץ, זאת אומרת, גם כשאחרים מסתכלים עליהם, תמיד הם נראים אחרים, שונים, אלה שעושים תמיד את הדברים שיש להם חוקים משלהם "זה אסור וזה מותר, וזה ככה וזה ככה, ולא לעשות ככה ולא לעשות ככה" והם נתפסים כמין משהו כזה, לא יודעת אם אני מצליחה להעביר לך את ההרגשה, אבל זאת ההרגשה.
את מסתכלת על כל מיני מנהגים.
ניצה: כן.
מנהגים. לא חוקים, אלא מנהגים.
ניצה: כן.
שזה לא שייך לתורה, זה שייך להתנהגות, לתופעה שאנשים ייצבו בעולם שלנו. אבל האמת היא שכל התורה כולה נדרשת לקיים אותה בלב ביחס בין בני האדם בלבד, את זה כותב לנו אבן עזרא.
ניצה: אתה בעצם אומר שאנחנו, כבני אדם, יצרנו איזה סוג של מנהגים, איזו מסורת, וככה אנחנו מצטיירים גם בעיני האחרים.
כן, רק עושים פעולות, ובאמת הכוונה היא לא לפעולות, אלא הכול לתיקון הלב.
ניצה: נסתכל רגע על הצד של הענישה. כי אם אני חוזרת לסיפור שהתחלתי אתו, אז אני זוכרת שאותה בחורה אמרה לי, מה זה, זה אסור, את תקבלי עונש על זה שכיבית. זאת אומרת, לא רק שאני לא מבינה מה אני עושה, אני גם עוד רגע הולכת לקבל עונש על משהו שלא הבנתי מה עשיתי.
אז קודם כל בוא ננסה רגע להבין, האם התורה היא מענישה את האדם?
לא.
ניצה: אם אני עוברת על איזה איסור, שאני לא מבינה אותו בכלל.
לא. אדם שלא יודע מה שהוא עושה, אז אין עליו שום עונש.
ניצה: אין עליו בעצם עונש?
לא.
ניצה: אז מה זה כל הענישה, שתמיד אנחנו מדברים?
כל הדברים האלה, שוב ושוב אני חוזר ואומר לך, שכל מה שתורה דורשת זה אהבת הזולת, וכלפי אהבת הזולת היא שופטת את האדם בלבד.
ניצה: זאת אומרת, זה לא שיש איזה כוח עליון שמסתכל עלי שעכשיו עשיתי פעולה מסוימת או לא עשיתי, ומעניש אותי אם לא עשיתי אותה?
זה לא כוח עליון שנמצא, אלא את נמצאת במערכת של כוחות שנקראת "הטבע", או "הכוח עליון", או "בורא". לא חשוב איך לקרוא לזה. זו מערכת קשוחה שהיא כולה מתפקדת לפי החוק של החיבור האידיאלי בין כל החלקים, ושל ההתקשרות השלמה של כל הכוחות, ואת נמצאת במערכת הכוחות האלה כמו ברשת. עד כמה שאת לפי הדרגה שלך, לפי ההתפתחות שלך דומה למערכת הזאת, את מרגישה טוב. עד כמה שאת לא דומה, את מרגישה רע. שהרע שאת מרגישה, בא כדי לישר אותך ולכוון לטוב.
ניצה: איך היית מגדיר באמת עונש? יש בכלל כזה דבר ברוחניות, עונש?
לא, זה תיקון.
ניצה: זה נקרא "תיקון". זאת אומרת חכמת הקבלה מדברת לא על עונשים, אלא על תיקונים.
כן.
ניצה: זה גם הבדל מהותי. בוא ננסה עכשיו כך להתחיל לארוז את כל מה שלמדנו עד עכשיו, כי כל ההסתכלות היא בכלל הסתכלות שונה לחלוטין ממה שאנחנו מכירים. זאת אומרת, קודם כל אתה אומר מה זה איסור? איסור, זה לא להיות אגואיסט. עונש, אין דבר כזה עונש, יש דבר כזה שנקרא "תיקון".
כן.
ניצה: עוד אמרת לי, תורה היא לא מגבילה אותך, היא מכוונת אותך.
כן.
ניצה: אז בוא ננסה עכשיו להסתכל על כל התפיסה הזאת שהיא מאוד מיוחדת. חכמת הקבלה באמת מביאה פה משהו שהוא מאוד שונה מכל מה שאנחנו מכירים.
כן.
ניצה: אם אני רוצה לשמור על חוקים בצורה נכונה, אני כן רוצה להתפתח, אני לא רוצה לעשות דברים שהם באמת אגואיסטים לתועלת עצמי. איך אני מתפתחת בכיוון הנכון, בצורה הנכונה, כדי לבצע את האיסורים האלה לא כי מישהו אמר לי, אלא כי באמת אני מרגישה שזאת פעולה לא נכונה לעשות.
אז שוב אנחנו חוזרים לאותו משפט של הלל, "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך"1.
ניצה: אתה אומר שזו ההכוונה הראשונה שלי. לכן זה גם מתחיל מאיסורים אני רואה, וזה לא סתם שכאילו תעשה את זה. האיסור הוא דווקא קודם כל, בואי אל תעשי את מה שאת לא אוהבת למישהו אחר. זאת אומרת, זה אמור לשמור עלי כבר כתנאי ראשון.
אורן: אני רוצה פה לעלות היבט נוסף. הבנתי את ההגדרה הכללית, עכשיו אני רוצה לקחת דוגמה ספציפית. אני יודע שבתורה הרבה מאוד כתוב על יום השבת, פסוק אחד שעולה לי לראש, "לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת"2, איך זה קשור לכל מה שדיברנו עד עכשיו? לא להיות אגואיסט, להישמר קודם כל מלהזיק ואחר כך גם להשתדל להיטיב. ניקח את הדוגמה הזאת של יום השבת, לא תבערו אש ביום השבת, מה לגבי זה?
"שבת" זה מצב שנקרא "גמר התיקון", שהכול, הכול עובד בצורה אידיאלית רק על מנת להשפיע, לתת, למלאות את הזולת, לאהוב את הזולת. זה נקרא "שבת". כל האיסורים בשבת זה נקרא, שהם אותם הפעולות שמותר היה לעשות אותם לפני גמר התיקון של האגו, שהוא עוד לא היה כולו על מנת להשפיע.
אורן: רגע, טיפה הלכתי לאיבוד. דבר ראשון שהסברת לי זה ששבת זה בעצם סמל? יום השבת הוא סמל?
כן.
אורן: למצב שהוא מתוקן באופן מושלם. שהכול עובד בצורה של אהבה, ולעשות טוב אחד לשני.
כן.
אורן: את זה הבנתי. אז שבת קודם כל זה סימבול בכלל.
כן.
אורן: למה, לשיא ההתפתחות שאליו אנחנו אמורים להגיע?
נכון.
אורן: אוקי, עד פה הבנתי. הדבר הבא שאותו כבר לא הבנתי, לגבי האיסורים של שבת.
האיסורים של שבת, זה שאתה בהם לא פועל לתיקון של כל המציאות לחיבור.
אורן: אני לא תופס.
הכול נובע משבירה, מחטא עץ הדעת. שהייתה מערכת שסגורה כולה בחיבור האידיאלי בין כל החלקים שלה, והמערכת הזאת נקראת "נשמת אדם הראשון". המערכת הזאת נשברה, זאת אומרת נשברו הקשרים שבתוך המערכת בין כל פרט ופרט, וכל מה שקורה מאז, זה רק איך לאסוף את כל החלקים האלו ולחבר אותם יחד במצב כמו שזה היה קודם. למרות שיש בלבול בין כל החלקים, כי כולם נפלו, והתבלבלו, והתכללו, ומה לא. מה שאנחנו צריכים לעשות, זה לברר כל פרט ופרט. זה רצונות. כל רצון ורצון למה הוא שייך, האם הוא בעד החיבור או נגד החיבור, באיזה התחברות ביניהם הם צריכים להיות, וזה מה שיוצא העבודה שלנו משך "ששת אלפים שנה" מה שנקרא שאנחנו עושים.
עכשיו, כשאנחנו מתחילים לברר את החוקים האלו ברוחניות.
אורן: מה זה אומר ברוחניות?
"ברוחניות" זאת אומרת איך לחבר אותם, למרות שכל הרצונות האלה השבורים הם כולם אגואיסטים, וכל אחד דוחה את השני, וכל אחד מצד השני רוצה גם לשלוט על השני. זאת אומרת, חוץ מזה שאני לא רוצה להיות שייך לאף אחד, אני רוצה כן להיות שולט על כל אחד. אז אם אנחנו מבררים את היחסים, אנחנו מגיעים לתנאים האלה של "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך"3, ו"אהבת לרעך כמוך"4, את החיבורים האלה שקיבלו בעשרת הדיברות, וכן הלאה.
כשאנחנו מתחילים לגלות את החוקים האלה של הנשמה השבורה בצורה פרטית, אז שם יש לנו המון, המון חוקים, של כל רצון ורצון שבור איך הוא מתקשר לכל יתר הרצונות השבורים. ולכן יוצא לנו תר"ך פעולות שאותם אנחנו צריכים לחבר ביניהם, ולהביא אותם לדרגת האהבה.
אורן: תר"ך זה שש מאות ועשרים פעולות. אומרים שיש תרי"ג מצוות בתורה, שש מאות ושלוש עשרה.
כן. אז יש עוד 7 נוספות.
אורן: בסך הכול שש מאות ועשרים פעולות שמחזירות את המערכת הזאת שהתפרקה, למצב הרמוני, שכל הרכיבים במערכת פועלים באהבה זה כלפי זה.
כן.
אורן: אני חוזר לשאלה, "לא תבעירו אש ביום שבת".
"יום השבת" זה נקרא יום של גמר התיקון, שכל הרצונות מחוברים ביניהם, הכול נמצא בהתקשרות האידיאלית בין כל החלקים. החזרנו את נשמת האדם הראשון לצורה מתוקנת כמו שהייתה לפני השבירה. ועכשיו מישהו מדליק אש. זאת אומרת, הוא עושה איזו פעולה, לא חשוב אם קטנה, או גדולה, להדליק אש או לעשות עוד משהו, שאין לו שום מקום, כי הכול מתוקן.
ניצה: בכל פעולה שהוא מוסיף, הוא בעצם גורע?
כן. ולכן אסור את זה לעשות. לכן מה אתה עושה בשבת? אתה יושב [ונח].
ניצה: לא להפריע לשלמות. אתה במצב שלמות, ובכל פעולה שאתה עושה עכשיו, אתה מפר את השלמות.
כן. אני בא, אוכל משהו, מברך, עושה דברים שמותר לעשות, כי בהם אני לא בונה שום דבר חדש. אם אנחנו מדברים על העולם שלנו, זה כסמל שאנחנו לא עושים תיקונים.
אורן: מה זה אומר, תיקונים?
חיבורים, כשהכול כבר מחובר. אנחנו החזרנו את כל הבריאה מהשבירה, מחטא עץ הדעת לקדמותה.
אורן: אז נראה אם הבנתי. שיא האבולוציה שלנו כחברה אנושית, זה שכולנו נתייחס באהבה אחד לשני ונהיה כמו רכיבים במערכת אחת מושלמת.
היא נקראת נשמה.
אורן: היא נקראת הנשמה ונשברה, כדי שאנחנו נרכיב אותה, כמו שעושים לילדים פאזל?
כן.
אורן: יפה. במצב הזה שאנחנו לדעתי, רחוקים ממנו שנות אור, כי היחסים בין האנשים היום הם לא בכיוון הזה בכלל, זה יהיה השיא של ההתפתחות שלנו כבני אדם.
כן.
אורן: והמצב הזה נקרא יום השבת. אבל היום אנחנו לא בו, אז מה, פעם בשבוע אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו לאן אנחנו אמורים להגיע, לכן יש יום שבת?
למה ישנה מחזוריות כזאת?
אורן: כן, למה אחת לשבעה ימים יש לנו יום שבת?
אנחנו צריכים ללמוד מתוך זה, שהמערכת כולה היא נמצאת במחזוריות, שיש לנו שלבים כאלה שהיא עוברת ונקראים "מצבים" או "ספירות", "חסד", "גבורה", "תפארת", "נצח", "הוד", "יסוד", "מלכות". מלכות זה היום השביעי, שבת, ואם אנחנו מתקנים את עצמנו בחסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, בשישה ימי עבודה, אז היום השביעי הוא חיבור בין כולם ונותן לנו את ההשגה הרוחנית שהשגנו. אבל כשאנחנו משיגים את ההשגה הרוחנית, אז אנחנו לא עובדים, אסור לנו להיכנס עם העבודה שלנו.
זה סך הכול סיכום של שישה ימי עבודה, ולכן כך אנחנו מתנהגים בעולם שלנו. אנחנו לא עושים שום דבר, רק סימנים.
אורן: אז הסימן הזה שנקרא "יום שבת", שאחרי שישה ימי חול ויש לנו יום שבת, ערב שבת, שבת, מוצאי שבת, כל התפאורה הזאת סביב היום הזה, זה הכול סימן שבא להזכיר לי את התחנה הסופית של ההתפתחות, שהיא להגיע לאהבה בין כולם, להרכיב את המערכת מחדש?
כן.
אורן: בגלל שבמצב הסופי שאליו נגיע, שהכול כבר מושלם ואין יותר מה לבנות, אין מה ליצור, אין מה לתקן, שום דבר כבר לא מקולקל, לכן כהעתקה מזה, גם בעולם שלנו יש מנהגי השבת, ל"ט אבות מלאכה, או כל מה שיש.
שלושים ותשע פעולות אסורות.
אורן: פעולות אסורות, שהן כולן בעצם פעולות של בנייה, של הרכבת הלגו.
נכון.
אורן: עכשיו הבנתי את הרעיון. זאת אומרת כל דבר הוא לחלוטין לא כפשוטו, זה הסיכום שלי מהדברים. זה שזה כתוב בתורה וזה שיש היום יום שבת בלוח השנה שלנו, זה בעצם כמו איזה לינקים, כמו מצביעים למצבים שאנחנו בכלל עוד לא בהם. זה שהגיע יום שבת זה לא אומר שאנחנו במצב של אהבה בינינו. היינו רוצים אבל אנחנו רחוק מזה.
נכון.
אורן: זה מכוון אותנו, זה כמו לכתוב בווייז לאן אני רוצה להגיע, השבת זו התחנה הסופית של הנסיעה של בני האדם?
של כל העולם.
אורן: אז התורה היא בעצם משהו הרבה יותר רחב, זה לא משהו רק ליהודים דתיים?
זה חוק של כל העולמות, זה חוק של כל המציאות. זו התחנה הסופית של כל המציאות שאנחנו צריכים כולם לנוע לקראת זה. ואנחנו עושים את זה, רק בינתיים על ידי הכוחות שמחייבים אותנו.
אורן: יש בתורה בעצם חלוקה לשני סוגים עיקריים של מצוות, "עשה" ו"אל תעשה". ואל תעשה הם הרבה יותר. מה זה עשה ומה זה אל תעשה, ולמה אל תעשה זה יותר?
כי אסור לנו להשתמש באגו שלנו בכל האפשרויות שיכולות להיות, בכל הווריאציות שאנחנו יכולים להיות. וזה קודם כל, "לא תעשה". זאת אומרת אסור לך להשתמש ברצון האגואיסטי שלך עד כמה שהוא מחולק, עד כמה שהוא רוצה לפרוץ לכל הכיוונים. ולכן מצוות לא תעשה הן מצוות כל כך קשות וכל כך הרבה. מה שאם כן מצוות עשה, זה מצוות שאתה עושה – עושה, לא עושה – לא עושה. זה נגיד למתקדמים, לעדן את העניין.
אורן: את מה מעדנים?
את המצב שנקרא גמר תיקון. אתה יכול להביא זר לאשתך או לא. חלה כזאת או לחם רגיל גם טוב.
אורן: כמו שנתת לי דוגמה על יום שבת, שהדברים הם לגמרי לא כפשוטם. אם הייתי לוקח אותך עכשיו לדיון על כל אחד ואחד מהאיסורים שיש בתורה, היית מראה לי משהו פנימי יותר, שקשור לאינטראקציות בין החלקים של המערכת השבורה, בדרך שלהם להיות מערכת הרמונית. זאת אומרת, זה שכתוב בתורה משהו, זה לא אומר שאני מבין לאן היא מכוונת אותנו, בלי שיש לי את הראייה הכללית וההבנה איך כל פרט בכל ואריאציה, בכל סיטואציה מתקשר לרכיבים האחרים בהרמוניה.
כן.
אורן: אז מה הכי חשוב לדעת בקשר לאיסורים שבתורה?
אם זה איסורים, אז "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך". ואם זה תעשה, אז "ואהבת רעך כמוך".
(סוף השיחה)