לו יכולנו 'להרים את מכסה המנוע' של כל יצור וברייה, היינו מגלים שרצון להתקיים בטוב, רצון ליהנות, הוא הכוח הפנימי שמחייה את כולם. הדומם, הצומח, החי והאדם נבדלים זה מזה בגודל הרצון שבהם ובאיכותו. אבן רוצה לשמור על קיומה, צמחים רוצים שמש, מים, אדמה טובה. בעלי חיים כבר מתרוצצים ממקום למקום, מחפשים מזון ומקום נוח לשהות בו. והאדם רוצה יותר מכולם, אוכל, מין, משפחה, בית, כסף, כבוד, שליטה, ידע.
ככל שהרצון של יצור מסוים גדול יותר, הוא דורש כוח מחשבה מפותח יותר כדי להתנהל בתבונה ובבטחה. כבני אדם, בכל רגע מתעוררים בנו רצונות, דבר מסוים אנו רוצים, וממשהו אחר מתרחקים. כתוצאה מהתפתחות הרצון ליהנות מתפתח גם הכוח השכלי שלנו, כוח המחשבה. תפקידו של כוח המחשבה הוא לשרת את הרצון שלנו ליהנות, שלא נסבול, שנרגיש סיפוק, שנהיה מרוצים מקיומנו.
אצל תינוקות וילדים קטנים הכול ברור, רוצים הכול כאן ועכשיו ומיד. אצל מבוגרים הדברים קצת משובשים. אנחנו מסתירים את הרצון שלנו ליהנות זה מזה. לא תמיד נעים לי שתראה שאני רוצה ליהנות ממך, לקבל ממך סיפוק, אז אני עושה זאת בצורה בלתי ישירה. הרצון ליהנות שלי נכנס במגע עם הרצון ליהנות שלך, ומתחיל להיות כאן משחק. איך אני אסדר את עצמי כלפיך, כך שלא תרגיש שאני רוצה לשאוב ממך משהו. לכן אני מתנהג כאילו אני דווקא רוצה למלא את רצונך.
כוח המחשבה שלי פועל בצורה כזו שהוא לוקח בחשבון את הרצון האגואיסטי שלך, שוודאי אין לך רצון לעבוד עבורי, אבל אני משתדל ללמוד אותך, לסובב אותך כך שבכל זאת תמלא את רצוני. תמורת זה, בלית ברירה, אעשה גם אני משהו עבורך, עדיף כמה שפחות. בקשרים כאלה אנו כל הזמן מצויים, בעבודה, ביחסים, בכל מקום ובכל מצב.
כשמתבוננים על אנשים, קשה לנו לחקור את המניעים האמתיים של אדם. עם יצורים פחותים מאתנו זה פשוט יותר, כי אנו מתבוננים עליהם מלמעלה. אבל כדי להבין מה באמת מניע אותנו כבני אדם, עלינו להימצא בכוח מחשבה גבוה יותר מכוח המחשבה האנושי, וכרגע זה גדול עלינו.
מי שכן הצליחו לאחוז בכוח מחשבה שגדול יותר מהאדם היו חכמי הקבלה, החל מאברהם אבינו ועד ימינו אלה. מתוך שדרוג אופן העבודה עם הרצון הטבעי שלהם ליהנות, הם גילו את כוח המחשבה הכולל שפועל בכל הטבע, בכל הבריאה. הם קראו לו "א-לֺהים" והדגישו שבגימטרייה הוא שווה "הטבע" (86).
החכמים האלה גילו שמוגבלות האדם נובעת מכך שהמוח שלנו הוא ליניארי, לא אינטגרלי, לא מקושר. לכן איננו מסוגלים לתפוס את כל המציאות בבת אחת. כוח המחשבה העליון שנפתח בפניהם אפשר להם לקלוט את הסיבות למחשבותיו ולפעולותיו של אדם, לדעת מראש מה יביא תועלת ומה לא, מה יצא מכל תכנון ומחשבה.
מאיפה הידע העליון הזה מגיע? מערכת הטבע כולה מקושרת כגוף אחד. מחשבה אחת קושרת בין כל חלקי המערכת, מחשבה של איחוד, חיבור, קישור. מחשבה של אהבה והשפעה טובה. מי שמצליח להיכלל בתוך המחשבה הזו פורץ את מגבלות הזמן, התנועה והמקום. כתוצאה מכך הוא יודע את העבר, ההווה והעתיד. הוא מקבל שליטה על המערכת, בתנאי שהמחשבות שלו עצמו הופכות דומות למחשבת-העל ששורה במערכת.
ככל שהוא נעשה מחובר יותר לכולם, מקושר יותר, ככל שהוא משתווה עם כולם, מפתח כלפיהם אהבה ללא תנאי, דואג לטובתם ורוצה להשפיע להם כל טוב, משתכללת היכולת שלו לחקור את מערכת הניהול העליונה הזו יותר ויותר. ואז הוא מגלה שהמטרה הגדולה של החיים היא לסייע לכל יתר בני האדם להעפיל אל המקום הנפלא שבו הוא נמצא. אין תענוג גדול מזה במציאות, מסביר ספר הזוהר, וכל ההנאות שאנו מכירים היום הם בסך הכול כמו נר דקיק לעומת עולם מלא באור שביכולתנו עוד לגלות. כאן ועכשיו.
מחשבות טובות.
"במחשבה אחת נאצלה ונבראה כל המציאות הזו, עליונים ותחתונים יחד, עד ככלות הכול בגמר התיקון. אשר אותה המחשבה היחידה, היא הפועלת את הכול, והיא עצם כל הפעולות, והיא מקבלת התכלית, והיא מהותה של היגיעה, והיא עצמה מציאות כל השלמות והשכר המקווה". (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", "תלמוד עשר הספירות", א, הסתכלות פנימית, ח).
> כתבתי בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן, מייסד תנועת "קבלה לעם", בתכניתנו: bit.ly/1XHYHlR