רק לא לצאת פראייר, חוצפה של אנשים, עם קשה עורף, דעתנים, דבר דוגרי בלי סיבובים. האם המאפיינים הישראליים מקריים? לגמרי לא, יש להם שורשים רוחניים. אם רק נדע איך למנף אותם נכון, אפילו השמיים לא יהוו עבורנו גבול.
כל התכונות שלנו נובעות מאותם זמנים שבהם נוצר העם הזה. אברהם אבינו, זוכרים? הראשון שהסביר לכולם שיש כוח אחד שפועל בכל הבריאה, ואליו אנו צריכים להתאים. כמו שהוא טוב ומיטיב, כך צריכים להיות גם אנחנו מחוברים. אמנם לאורך הדורות פרצו בינינו מריבות וסכסוכים, אבל המאמץ הכולל היה לשמור על התחושה שכולנו שווים. כולנו משפחה. כל ישראל חברים. עד שלפני אלפיים שנה נחרבנו. האגו הישראלי הגיע לממדים כה גדולים והרס כל אכפתיות ודאגה לאחרים.
כתוצאה מכל מה שעברנו יש בנו צורות מנוגדות מאוד. מצד אחד, חרוטה בנו התחושה שכולם אחים. לא חשוב מי אתה ומה השגת בחיים, אין גדולים ואין קטנים, כולנו יהודים. יכול ראש ממשלה או נשיא המדינה לבוא לשוק, ואנשים יבואו לחבק אותו כאילו היו בני דודים. הייתם יכולים לתאר מישהו מחבק את מלכת אנגליה בין החמוצים? זהו רושם עמוק של קירבה שנותר בנו מהימים שבהם חיינו באמת כמו אחים. מצד שני, האגו הגדול מעמיד כל ישראלי כנגד השני. 'חביבי, חפש לך פראייר אחר, אותי לא מסדרים'. ומהקיצוניות הזו לקיצוניות השנייה, אנחנו מקפצים בדילוגים זריזים. אין אמצע אצל ישראלים.
החרדה הישראלית של 'רק לא לצאת פראייר' נובעת מכך שאותו חיבור, שגרם לי בעבר להרגיש את האחר קרוב לי כמו ילדיי האהובים, התהפך לתחושה מנוגדת. אני כבר לא מרגיש את האחרים קרובים, להפך, אני צריך להיזהר מהם מאוד כי הם יכולים לסדר אותי יותר מכל בני אומה אחרת. קל לי הרבה יותר להסתדר עם לא-ישראלים, אותם אני רואה שקוף, אבל עם יהודים הכול הולך קשה.
לחוצפה הישראלית יש כל מיני ביטויים. היא לא מכבדת, לא מעריכה, לא מתייחסת לכללים. מנפצת הכול, מקצרת תורים. היא נובעת מכך שבעם הזה מעולם לא היו מעמדות או קסטות של נבחרים. אפילו בימים שבהם היה פה מלך, תפקידו היה לשרת את העם ולא להפך כמו בעמים אחרים. כתוצאה מכך אין הרגשה של היררכיה, אנחנו לא יודעים להתכופף בפני אף אחד או איזשהם חוקים. תמיד מחפשים פירצה, קומבינה, קשרים.
ברמה עמוקה יותר, החוצפה הזו נובעת מהעובדה שפעם היה לכל יהודי כוח תקיף מאוד, תחושה שהוא יכול לעלות עד לגובה של א-לוהים. שכול שייך לו, שהוא והבורא ממש חברים. אז מי יכול עליו? מי בכלל מרשה לעצמו לומר לו משהו? כל ישראלי מרגיש את עצמו גבוה מכולם, כי בתוך תוכו צרובים נתונים שאם יפתח אותם נכון הוא באמת יוכל להגיע לרמה של הכוח העליון. לדרגה של הבורא.
עם קשה עורף. עקשנים. לפני שאיבדנו את הדרגה הרוחנית שלנו היינו תקיפים כל אחד נגד האגו שלו, הכרחנו את עצמנו לצאת מהקונכייה הפרטית ולהתחבר לאחרים. אחרי החורבן אותו התוקף התהפך לרעה. אפילו כשברור שמוכרחים להתאחד אחרת המדינה בסכנת התפוררות, אנשים בכל זאת אטומים. זה כמו לומר לילדים במשפחה: למה אתם כל הזמן רבים, למה אתם לא יכולים להסתדר עם האחים? המילים עוברות ליד האוזן, והם ממשיכים לעשות מה שהם רוצים.
ישראלים דעתנים גדולים. תמיד צודקים. 'אף אחד לא ילמד אותי מה טוב. יש לי דעה, ואני עומד עליה, יישרף העולם'. מאיפה זה נובע? במקור כולנו חלקים מנשמה אחת גדולה, ובה לכל אחד מקום מיוחד משלו. שורש נשמה פרטי, שאין לאף אחד, רק לו. מתוך כך כל אחד מרגיש שהוא באמת מיוחד במינו. במצב של חיבור רוחני, כל אחד מעביר דרך הייחודיות שלו את השפע העליון לכולם ופועל אך ורק לטובתם.
'דבר דוגרי, בלי פוזות וסיבוכים'. זה נובע מכך שפעם השגנו את האמת, את מהות הקיום, את מטרת החיים. הגענו להבנה העמוקה ביותר של מערכת הבריאה, של כל חוקי הטבע, הגלויים לעין ואלה הנסתרים. פעם המציאות כולה הייתה בידינו, עולמות עליונים ותחתונים. הכול היה מורגש ומובן לנו, ולכן אנחנו נמשכים לנקודת האמת, לסיכומים, לדברים ברורים. למשהו שמיד רואים, מזהים, מבצעים.
חרדה קיומית היא עוד מאפיין של ישראלים. למרות כל ההישגים הגדולים של המדינה, נראה שהחרדה הזו לא מרפה מאתנו לרגע. לאמתו של דבר, גם אם צה"ל יוכל להביס כל אויב בעולם ואפילו נחתום הסכמי שלום עם כולם, החרדה הזו לא תעזוב אותנו. למה? כי היא עמוקה יותר מאשר דאגה לקיומנו הגשמי. הקיום הישראלי המלא כולל בפוטנציה גם את הרמה הרוחנית של הקיום, ועד שלא נעפיל אליה תמיד נרגיש חסרים. יישאר בנו רצון לא ממומש ומתוכו נרגיש כל הזמן ריקניים ומפוחדים.
אם כן, כל התכונות והמאפיינים הישראלים נובעים משורשים רוחניים. עתידנו הטוב תלוי בכך שנשיג שוב פעם את הכוח העליון, בעזרתו נתעלה מהאגו הפרטי אל אהבה כללית ונוביל את האנושות אל התכלית הגבוהה של החיים. "אדם נוצר כדי להרים את השמיים", אמר רבי מנחם מנדל מקוצק, חכמת הקבלה מלמדת איך עושים זאת באופן מעשי, איך מתעלה האדם עד לדרגה של א-לוהים. אז קדימה ישראלים, בנו תלויים כל הנבראים.
"טבע המפותחים שאי אפשר לרסנם, כי כל דעה חשובה, מבעל דעה מפותח, לא תרכין ראשה מפני שום דבר, ואינה יודעת פשרות. ועל כן אמרו חז"ל: 'ישראל עזין שבאומות הן', כי כל שדעתו רחבה יותר, הוא עומד על דעתו ביותר. והוא חוק פסיכולוגי. ואם לא תבינו אותי, צאו ולמדו את הפרק הזה בין חברי האומה היום, אשר בעת שהתחלנו לבנות, כבר הספיק הזמן לגלות בנו את העזות ותקיפת הדעת, ומה שהאחד בונה השני סותר... במשפט אחד, כל עוד שלא נגביה את מטרתנו מתוך חיים הגשמיים, לא יהיה לנו תקומה גשמית... כי אנו בני האידיאה".
בעל הסולם – הרב יהודה אשלג, מאמר "הגלות והגאולה"
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו
חיים חדשים 966, תכונות אופי ישראליות – bit.ly/2BC4XcN
חיים חדשים 967, להיות ישראלי – bit.ly/2GsrWGt