שיחה 05.09.12 – הרב הד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

heb_original_mlt_o_rav_2012-09-05_rawmaterial_haim-hadashim_n67

שיחה עם רב

חיים חדשים

שיחה 67

אורן: שלום לכם ותודה שאתם מצטרפים אלינו לסדרת השיחות "חיים חדשים" עם הרב לייטמן. שלום הרב לייטמן.

שלום לכולם.

אורן: שלום לך ניצה מזוז.

שלום.

אורן: אנחנו מזמינים אתכם לשמוע את מה שנדבר כאן על כסף. אנחנו עוסקים בזה במהלך השיחות האחרונות ואנחנו מרגישים שיש לנושא הזה פוטנציאל אדיר אבל ממקום חדש, מזווית מבט חדשה. אנחנו נדבר בינינו, תצטרפו, תקשיבו, אני מקווה שיהיה לכם מעניין.

חשבנו על הדברים שדיברנו בשיחות האחרונות והבנו שאנחנו הולכים עם הרעיונות שהצגת כאן ממש לקראת הנפקה בבורסה, אנחנו מזהים פוטנציאל של איזה סטארט-אפ חלומי שבמוקד שלו נמצא גילוי של משאב חדש. אנחנו מכירים היום כל מיני סוגים של משאבים שיש בטבע, נפט, גז, אלומיניום, ברזל, פחם, אנרגיה סולארית, כל מיני סוגים של משאבים שאנחנו כבר מכירים בטבע. והמדינות וארגונים עסקיים שונים נלחמים ביניהם למי יהיו יותר משאבים, למי תהיה גישה למשאבים. אנחנו משקיעים המון אנרגיה כדי לנסות למצוא מקורות של משאבים חדשים, קודחים, חופרים וכן הלאה. משאבים זה כוח.

כשחשבנו על המשמעויות של כל הדברים שדיברנו בשיחות הקודמות, הבנו שבעצם אנחנו עומדים לגלות פה משאב חדש שקיים בטבע שיהיה לו כוח לא פחות מכסף, ולכן אנחנו קוראים לו "מטבע חדש", משאב חדש, שבמהות שלו יש כוח של חיבור ושיתוף בין אנשים.

אנחנו מרגישים שיש לרעיון הזה פוטנציאל אינסופי, כי במציאות של משאבים מוגבלים ושל מלחמה על משאבים יש פה איזה סטארט-אפ, כיוון שהוא בלתי מוגבל, הוא ניתן לייצור אינסופי והוא נמצא בינינו, בין האנשים. היינו רוצים לפתח בשיחה היום את הכיוון הזה של גילוי המשאב החדש של שיתוף והדדיות בין אנשים. מה היית יכול להתחיל לפתח בכיוון הזה?

כשאנחנו מדברים על משאבים אנחנו מדברים על איך החברה האנושית משתמשת בכוח כדי לקנות, להרוויח, לגנוב, לתפוס כל מיני משאבים ולהחזיק ולשלוט בהם. כל העולם שלנו הוא עולם כוח. תראה איך שהמדינות מתווכחות ומתקשרות ביניהן, והכל נעשה על ידי כוח. אנחנו אומרים לילדים שלנו, "אל תיגע בו, תהיו חברים טובים, למה לא, למה אתם רעים?" כך עד סוף בית ספר אנחנו רוצים שכולם יהיו, בצוותא בצורה יפה. אחר כך הילד יוצא לחברה, נניח שהוא יוצא בצורה כזאת, למרות שזה לא כך, כי מגיל אפס הוא כבר מתחיל להתנהג בכוח ובלחץ וגם קונה לעצמו כל מיני משאבים בבית "זה שלי וזה ככה וזה ככה ". הרי אנחנו רואים שזה הוא טבע האדם.

אם אנחנו מדברים על המשאב החדש אז קודם כל הוא משאב על טבעי. על טבעי זאת אומרת שהוא לא נמצא בתחרות האגואיסטית בין בני אדם. אמנם הוא נמצא לפני כולם אבל אף אחד לא צריך אותו וכולם מזלזלים בו. הוא כמו האהבה, אפילו אהבה חומרית, גשמית, "לך תסחור בה בבורסה". מי צריך אותה? אמנם כולם יכולים ליהנות ממנה, אבל זה משאב שאתה לא יכול להרוויח על ידו, להכניע מישהו בעולם הנוכחי, הכסף הוא שווה ערך לכוח. כוח הכוונה לכוח אגרסיבי, כוח האגרוף. אם אני עשיר אני קונה צבא ואז אני מכניע את כולם. אם אני עשיר אז אני קונה בזה כל מיני משאבים, מה שכאן לא קיים.

אנחנו מדברים על משאב מאוד מיוחד פתאום אנחנו מגלים שיש לו מקום מפני שכל יתר המשאבים מתקרבים לשבירה, לאיום, להיעלם ממש מתוך כך שהם מפסיקים לעבוד כמו פעם, בצורה אגואיסטית תחרותית בין בני האדם. חברות, מדינות, תקופת השליטה שלהם נגמרת, ואפילו שיש לי ואני יכול להיות עשיר שבעשירים, אבל "נו תאכל את העשירות שלך", מה תעשה, אם זה לא עובד היום אם אנחנו רואים שהעשירים והשולטים נמצאים בפחד, בחוסר אונים? דווקא הם יותר מהאדם הרגיל כי האדם הרגיל יודע, יכול להיות שיחסר לי לחם, זו הבעיה שלי, והעשירים מה שיכול להיות חסר להם מחר, הוא כל האוצר שלהם, כל המשאבים הגדולים שיש להם.

זאת אומרת, דווקא בזמן שהכל נעלם, שלא יכולים לעבוד בכוחות הקודמים, אנחנו רואים איך אמריקה יורדת מעוצמתה, ואיך היא מוכנה למכור את הכל ולעשות כל דבר שאפשר רק כדי להחזיק את עצמה על חשבון האחרים, כי "אתם מתים היום ואני מחר". המשאב הזה הוא משאב שמגלה כוח, כוח שיכול להחזיק את הכל בחיים. אבל בעצם מה שמיוחד בו הוא שהוא בא במָקום שכל המשאבים הקודמים נעלמים, מתים, קורסים, בשימוש הקודם שלהם. אנחנו צריכים את כל המשאבים האלה, כוח, כסף, כל אוצרות האדמה, כל הפוטנציאל שיש בחברה האנושית, רק השימוש שלהם הוא שקורס.

לכן המשאב הזה שאנחנו מגלים הוא יסוד של כל המשאבים בשימוש החדש שבהם. אם אנחנו מדברים על חיים חברתיים, סוציוּ, חיים של משפחה, חינוך ילדים, תרבות ופנאי, יחסים בעבודה בין העובד ומעביד, בין העובדים, בין האזרחים, בצבא, אפילו ביחסים בין לאומיים. אלה דרגות מתקדמות שעוברות תחת המשאב הזה והן עדיין לא נראות בעין. כולם מהקל אל הכבד יכולים להיכנס וייכנסו ודאי תחת המשאב החדש הזה שנקרא "הדדיות", "ערבות", "חיבור", "עזרה הדדית" עד ה"אהבה". רוצים או לא, ההתפתחות האבולוציונית של החברה האנושית תביא אותנו לכך.

אני שמח לראות מיום ליום עד כמה שיותר ויותר אנשים בעולם מבינים זאת, ועד כמה שהמדענים כותבים יותר ויותר מאמרים על כך, שנעשה פרסום גדול באינטרנט, שנעשים כנסים בכל העולם סביב זה. אנשים מרגישים שזהו, הגענו לעידן החדש.

המשאב הזה אומר שאנחנו נמשיך להשתמש בכל המשאבים האחרים, לא רק החברתיים כמו שעכשיו ציינתי, אלא בכל מה שקורה לנו עם כל יתר התעשייה והמסחר. כל המסחר והתעשייה חייבים להיות תחת המשאב הזה של השפעה הדדית, חיבור הדדי, תועלת הכללית. ההבדל בין המשאבים הקודמים למשאב הזה, שהוא משאב כולל, כללי, שאם קודם חיינו בעולם שכל המשאבים היו בתחרות ביניהם מי יותר חזק, מי יותר ישלוט, כמה כל אחד שווה מהם, היינו כמה בכל אחד יש כוח ולכך היו לנו בורסה, בנקים וכל המערכת הפיננסית. בעצם כל הזמן כדי למדוד, לשקול מה הם המשאבים האלו וכמה יש לכל אחד ואחד, לכל מדינה ולכל חברה וכולם היו בתחרות ביניהם.

עכשיו אנחנו מגיעים לעידן חדש שקודם כל המשאב הזה הכללי שנקרא חיבור של כל המשאבים האחרים למערכת האינטגרלית הוא זה שקובע עד כמה נשתמש בכל המשאבים. זאת אומרת, המשאב הנוכחי הוא בעצם מערכת שהנוסחה שלה היא כנוסחת הטבע, מערכת אינטגרלית, אנלוגית, אחידה. כמה כל משאב ומשאב הוא הכרחי לכך שכל יתר המשאבים יתקיימו בחיבור הדדי כדי להחזיק את המערכת בשלמות, באופטימום, במצב ההדדי הטוב ביותר, כך המערכת תתקיים ותשתמש בכל המשאבים הקודמים.

יוצאת לנו מכאן נוסחה מאוד פשוטה, שאנחנו דואגים לחיים הגשמיים שלנו ברמה מסוימת, תקרא לה נורמאלית, רציונאלית, הכרחית לאדם ואנחנו דואגים לכך, עד שנגיע לרמת החיים ההכרחית לכולם, כל אחד ודאי שלפי מצבו. אם אדם חי בצפון אז הוא צריך בית מיוחד לעומת מי שחי בדרום, ומי שרגיל לאכול תפוחי אדמה ומי שרגיל לאכול בננות, כל אחד מה שהוא צריך וכל אחד לפי התרבות והחינוך שלו, זה ברור. אבל כל אחד מקבל בחברה שלו חיים נורמאלים, להחזיק את האדם בכבוד, משפחה, ילדים, חינוך, בריאות, כל המערכות.

זו חייבת להיות בעצם הדאגה של המשאב הזה. המשאב הזה צריך לקבוע עכשיו את סדר השימוש בכל יתר המשאבים ואין תחרות ביניהם. כמה שכל אחד שולט בכוח על כל יתר המשאבים, אלא התחרות ביניהם נשארת, אבל עד כמה כל אחד נמצא בצורה המדויקת ביותר באיזון עם המערכת הכללית? משתמשים בכל משאב לא פחות ולא יותר אלא רק בכמה שמהערכת המאוזנת האחידה צריכה ממנו. וכך אנחנו משתמשים במשאב החדש שהוא ערבות, שהוא מביא אותנו לחיים החדשים.

בשימוש במשאב הזה אנחנו רואים עד כמה שאנחנו פתאום מגלים אוצרות חדשים, כמה שיש לנו עודפים, בחיי החברה והמשפחה, בחיי המדינה ובין המדינות, עד כמה שאנחנו יכולים פחות לייצר, פחות לסחור, להשתמש בפחות. כמה שאנחנו צריכים להיות פחות מתאמצים, מאבדים את עצמנו בכל התחרויות הקודמות ללא שום צורך, רק כדי לקנות את הכוח של המשאבים הקודמים, שבסך הכל הכוח הזה הלך לטמיון. הוא לא נתן שום דבר, רק מין הרגשת הכוח הווירטואלי שהיה בבנק למישהו, ובסופו של דבר גילינו במשבר המתפתח עד כמה שהדברים האלה אין אחריהם שום כוח אמיתי. זה היה מין בלון נפוח ולא משהו גדול, אמיתי. מפני שהכסף כבר לא היה שווה כסף, וכל הניירות והתחייבויות של הבנקים או חברות הביטוח היו ממש ריקים עד כדי כך שהכל הלך והתפוצץ. לכן אנחנו רואים שהמשאב החדש הוא הפילוסופיה של החיים החדשים שבעצם הוא חייב להיות היסוד שעליו אנחנו בונים את העולם החדש.

יש כבר שימוש חלקי במשאב הזה בעולם המודרני. כמו שדיברנו קודם, כבר גילינו שיותר קל וטוב להשתמש בקופת חולים, בביטוח לאומי, קרן פנסיה, חופשת לידה, חופשה שנתית, מערכת כללית של בתי ספר, גני ילדים, טיפות חלב, עירייה וכו'. כי מלכתחילה חשבנו שכדאי לנו, יותר זול לנו, שלא כל אחד ייקח את האוטו שלו וילך לזרוק את השקית עם הזבל שלו לאיזו מזבלה, אלא שנעשה שירותים כאלה, גם עם המים והחשמל ועוד. זאת אומרת, ברור לנו לבני אדם שהשימוש המשותף מאוד משתלם. אנחנו צריכים להראות לבני אדם איפה השימוש הזה עוד משתלם ולהמשיך להרחיב את זה, בסך הכל.

אז דיברנו על הסל ההכרחי, על עוד כל מיני מערכות. צריך לבדוק עד כמה שאנחנו מסוגלים לפתוח את זה לקו ההכרחי. זאת אומרת, מה המטרה שלנו, שכל דבר שחסר לאזרחים ממטה, מאפס, עד הקו ההכרחי שיהיה לכולם, אנחנו צריכים ללכת לקראת זה, או מצד המדינה, או מצד החברה, שכך זה יהיה. והיתר יעשה המשבר. הוא בכל זאת ידקור מחט בבלון, יעשה חור, וכל זה ירד, אבל ירד לא לגמרי לאפס שיהיה פיצוץ גדול ומלחמות אנרכיה כאוס וחוסר אונים, אלא הכל ירד לאט לאט כי אנחנו מהצד השני, מלמטה, כבר נתחיל לעלות על ידי המשאב שלנו את כל הדברים לקו ההכרחי.

הכוח שיש במשאב החדש הוא כוח הניהול של כל יתר המשאבים שנמצאים ברשות החברה האנושית. כוח הניהול הזה נמצא רק באנשים שהם באמת נמצאים בהבנה, בהשגת העומק האמיתי של המערכת, של הקשר הפנימי של בני אדם עם הטבע, של דומם, צומח וחי ואנוש. איך כולם קשורים יחד למערכת אחידה, סגורה, הדדית, אנלוגית, כמו בגוף אחד וכמו כל התאים וכל המערכות שבגוף הבריא שצריכים להתקיים בהדדיות השלמה. האנשים שיכולים להשיג את זה, להרגיש את זה, שלומדים את זה, שיש להם נטייה לממש את זה, האנשים האלה הם בעצם בעלי המשאב החדש.

ומתוך השגת השלמות שבמערכת כזאת, שאנחנו צריכים כך להתאים את עצמנו לטבע כולו, הם ודאי שלא יוכלו להשתמש במשאב הזה כמו ביתר המשאבים, כדי להיטיב לעצמם, זה מנוגד למשאב עצמו, אלא כל העבודה שלהם היא רק לפתוח ולהרחיב את מערכת החינוך. ויחד עם מערכת החינוך, מערכת השימוש בהדדיות הזאת, בערבות בפועל, במימוש, בחברה האנושית. מהדברים הקלים ביותר שבין בני אדם, חינוך ילדים, משפחה, בית, יחסים בין בני אדם. עזרה הדדית של המחסנים, של ביגוד ואוכל וכולי, להשתדל להעלות את כולם לרמת ההכרחיות לפחות, זאת אומרת, ממטה עד הקו האמצעי, עד הממוצע, זה קודם כל.

זאת אומרת, זאת מערכת שהיא פונה לסוציום, לחברה האנושית, לאזרחים, ופועלת ביניהם. לכן אנחנו רואים שהמשאב הזה הוא מיוחד בכך שאין לו מתנגדים, ממש מתנגדים. המתנגדים יהיו פה ושם מפני שאם היינו עושים את הדברים האלה לפני שלושים שנה, לא היום ב-2012 היינו מגלים אולי התנגדות מכל מיני חברות גדולות, תעשיות גדולות.

כי אנחנו בעצם רוצים לעשות כאן על ידי עזרה הדדית מילוי של כל אזרח ואזרח, אז הוא לא ילך לקנות שוב בסופר כל מיני דברים שחסרים לו ועוד שירותים שחסרים לו וכן הלאה, אלא ישתמשו "בזה ובזה ", וכך על ידי החיסכון, על ידי קניות מרוכזות, הם יהרסו בעצם את החברות הגדולות, וודאי שאז הם יהיו נגדנו, בפעולות כאלה. בכך שאנחנו נפעל כדי לחבר בין בני האדם, לשמור את המשפחה, אנחנו לא ניתן לזוגות להתגרש, אז הם לא יצטרכו לקנות מה שהיה להם בכפול, אם הם היו מתגרשים.

זאת אומרת, שבכל מה שהמשאב הזה משתמש בחברה האנושית, הוא מלמד את החברה האנושית לעשות בחיבור הזה שהוא בעצם מנוגד, ממש מנוגד, לכל הדברים שהיו טובים כביכול למשאבים הקודמים. אנחנו ממליצים לציבור ועובדים עליו כך שיפסיק להשתמש בפרסום האגרסיבי הזה, שלא ישתמש בכל הסרטים האלה של האונס והגניבות והרציחות. הרי אנחנו דואגים להביא את האדם לחיבור, ולכן ברור לנו אילו מדיה וחינוך צריכים להיות גם במשפחה, גם בכלי התקשורת, גם באינטרנט ובכל הדברים.

לכן ודאי שעדיין אנחנו נתקלים יחסית בהתנגדות די חזקה של כלי התקשורת ושל האנשים ששולטים במדיה ושולטים במדינה. אבל אנחנו צריכים בכל זאת, עם הארגונים האחרים שיכולים להיות השותפים שלנו בדרך, לפנות לעם, שאין לו ברירה, ולהתחיל לעבוד עמו. לא דרך הממשלה, כי כל ממשלה מנוהלת על ידי העשירים, והיא לא יכולה לעשות שום דבר ימינה או שמאלה, כי אלה ששולטים בבנקים ובחברות הביטוח ובכל המשאבים הישנים הם ששולטים במדינה. לכן אנחנו צריכים לפנות רק לעם בצורה ישירה, והאינטרנט הוא מקום ההשפעה שלנו, ובמידה שהעם סובל הוא מטה אוזן לשמוע, ואז אנחנו יכולים להתחיל לעבוד עימו. השפעה רחבה, הפצה רחבה, חינוך רחב לעשירון התחתון של העם שסובל.

ניצה: נתחיל לנסות להבין את המשאב הזה במובן הבסיסי הראשוני ביותר. איפה מוצאים אותו? אנחנו יודעים שאת המשאבים הקודמים יכולנו למצוא בכל מיני מקומות חיצוניים, ובכל מיני מקומות טבעיים.

במשאב הזה רצו אנשים להשתמש מזמן.

ניצה: מי היו האנשים שרצו להשתמש בזה מזמן?

אני לא יודע איך קראו להם. זה היה לפני מאות או עשרות אלפי שנים.

ניצה: זאת אומרת, שהם היו מודעים למשאב הזה?

הם היו מודעים למשאב הזה, מפני שהם חיו בתוך המערות, או בסוכות שעשו לעצמם, והבינו שאם הם לא יהיו יחד, אז אין להם שום סיכוי לצוד טרף כדי לשרוד. אז כל החמולות האלה, או הקבוצות, השבטים, שהיו כך קרובים לטבע, היו חייבים להתחבר כדי לשרוד. ואז הכל אצלם היה משותף, אפילו הבתים והנשים והילדים. אף אחד לא עשה חשבון לאחרים, הכל היה נחלת כולם.

ובעצם מובן לנו, שאם האדם נמצא מול הטבע, מול הכוח האגרסיבי שמאיים עליו, על הקיום שלו, אז הוא יכול להתחבר, ומאין ברירה כך לשרוד. ברגע שהם התחילו לפתח טכנולוגיה, וכל אחד היה יכול לחרוש את חלקת האדמה שלו, וכבר לא להיות תלוי באחרים, אז המשאב האגואיסטי, וכל הטכניקה הזאת שהם פיתחו, כבר התגברו על המשאב הזה. בשביל מה להיות יחד, אין צורך באחדות, באיחוד, בערבות. ואז הם התחילו להתנתק ולהתרחק זה מזה.

אותו דבר קורה עכשיו, בדרך הפוכה. אבל מה הבדל? שאנחנו עברנו את התגלות האגו שגדל בנו והפך להיות למשהו ששולט בנו, ועכשיו הוא יוצא מהמסתור, כמלאך המוות. ואנחנו מאין ברירה צריכים לרסן אותו, כי הוא הורג אותנו, הורס אותנו. מול הקריאה החדשה, שהעולם הוא עולם עגול, עולם שדורש מאתנו להחליף את המשאב שלנו, למרות שהאגו שלנו גדול, ומנהל אותנו כמשאב העיקרי, וגם את כל יתר המשאבים, כמו למשל המשאב האידיאולוגי שלנו.

עכשיו אנחנו צריכים להחליף את המשאב האידיאולוגי הזה, למשאב החדש, שהוא בעד הטבע החיצוני, ונגד הטבע הפנימי שלנו. זהו המשאב של הערבות, החיבור, ההדדיות.

ניצה: אפשר לחזור על זה עוד פעם?

יש טבע חיצוני, שעכשיו מתקרב אלינו ומאיים עלינו, בכך שהוא כולו גלובלי, אינטגראלי, ומחובר. כל חלקי הטבע מחוברים ורק אנחנו, האנושות, נמצאים מולו במשאב האגואיסטי שלנו, שמנהל את הכל יתר משאבים הטכנולוגיים, הפרטיים שלנו. והמשאב האגואיסטי הזה הוא בעצם מלאך המוות.

אנחנו צריכים להחליף את המשאב האגואיסטי, שעומד מאחורינו, ומכוון את כל המשאבים שלנו מול הטבע, וגורם לנו להילחם עם הטבע. אנחנו צריכים במקום זה לעשות משאב אלטרואיסטי, שמחבר אותנו עם הטבע. זאת אומרת, שיש מערכת חדשה של חיבור בין בני האדם ובין כל האנושות, עם הטבע הסובב. כך שכולם חייבים להיות מאוזנים, מחוברים, במקום מנוגדים, כי כשכולם חושבים רק על עצמם, על חשבון הטבע, אנחנו רואים כמה שזה כבר לא עובד, ולא עוזר.

אז אם כך הגענו בהתפתחות האנושות, בסיבוב כזה לסיכום חדש של המשאבים. כשפעם השתמשנו במשאב הזה של הערבות כדי להתקיים. והבנו שאנחנו צריכים להיות מחוברים עם הטבע וגם להיות מחוברים בינינו, ולהיות באיזון עם הטבע. והשתמשנו בטבע, ככל שיכולנו והיינו צריכים להשתמש בו, כמו החיות, לא היינו משתמשים ביותר ממה שהיינו צריכים. אחר כך האגו שלנו גדל, דחף אותנו לפתח כל מיני כלים, טכנולוגיה חדשה, עברנו לעבדות, עברנו לחקלאות, עברנו למשקים. משק בית, משק תעשיה, אפילו שהם היו פרימיטיביים. אבל בכל זאת כל אחד תפס מקום, התחיל לשכור עם האחרים, כבר היה עניין של הכסף, והבידוד של בני אדם.

פיתחנו את המשאב האגואיסטי, ואת כל יתר המשאבים שעל ידו. עכשיו אנחנו מגיעים לסיום שלהם, ושוב אנחנו נמצאים מול הטבע. לא שמנו לב לטבע בכלל, במשך אלפי שנות ההתפתחות שלנו עד עכשיו. כי חשבנו כאילו שבטבע יש הכל, ואפשר לעשות איתו מה שאתה רוצה, אין שום בעיה. עכשיו אנחנו מתחילים לעשות חשבון. מפני שאנחנו מתחילים להרגיש תגובה חדה מאוד מהטבע, שאנחנו לא מסוגלים יותר להיות כך.

המערכות הפנימיות שלנו לא עובדות, זאת אומרת, המשאב האגואיסטי נגמר. אנחנו אוכלים זה את זה. ועם הטבע אנחנו מרגישים כמה שכל המשאבים האלה בכל זאת הורסים את החיים שלנו. עולה לנו מאוד ביוקר להשתמש במשאבים הקודמים. הגענו לעייפות פנימית. יש פה כמה דברים שבבת אחת מתגלים, כתוצאה מקריסת המשאב הקודם, קריסת האגו עצמו.

ולכן היום אנחנו לא יכולים לשכור אותו כל כך בשוק. החברות האלה שרוצות לממש אותו, נמצאות בקריסה. ומקום זה בא משאב חדש, שצריך להתגלות. רק שיש כאן קושי. מפני שאנשים עדיין לא מבינים מה יש בחידוש הזה, לא מבינים עד כמה שיש בו פוטנציאל גבוה וגדול. אנחנו צריכים עוד לחשב אותו, לתת לו נוסחאות מדויקות, את החשבונות הנכונים.

ניצה: אנחנו צריכים ללמוד את יכולת המדידה, איך למדוד את הכוח הזה.

נכון. כי בסך הכל אנחנו כך רואים כמה אנחנו חוסכים בכל דבר, במקום המשאבים הקודמים, נאמר, ה"ניקיון ברחוב". אם אנחנו מפטרים את כל המנקים, ולא משלמים עבור חברת הניקיון העירונית, ומתחילים לדאוג לזה בעצמנו, אנחנו חוסכים הרבה. אבל זה קורה בתנאי שבאמת אנחנו נמצאים בבעיה, ואין לנו יכולת לשלם עבור זה. אנחנו כך נלמד איך אנחנו חוסכים בכל דבר ודבר. איך אנחנו מתאגדים בינינו, שיהיו לנו אגודות, מערכות, וחוגים, שייקחו על עצמם את הדברים האלה בצורה כזו שאנשים יבואו וישתתפו ביניהם. שאנחנו לא נצטרך לשלם עבור כל מיני שירותים אחרים. לאט לאט אנחנו נגיע לכך.

אפשר למדוד את הדברים האלה, כי בינתיים אנחנו משלמים עבורם. או שאנחנו לא מסוגלים לקנות אותם, או שאם אנחנו קונים אותם זה עולה לנו הרבה כסף. ובפרט לעשות כך עם סל המזון. כדי שיהיה סל שבאמת נוכל להשתמש בו, ואחר כך נוכל להגיע כבר לדברים יותר מתקדמים. זה יהיה כבר חשבון מיוחד. עם הדיור, עם יתר הדברים, עם הקניות הכבדות, שנוכל לממש על ידי החיבור בינינו.

אורן: ישראל לא מזמן גילתה גז. אם חופרים בים, קודחים ומוציאים גז או נפט. אנחנו רגילים לגשת אל הטבע, אם מדברים על משאבי הטבע אנחנו רגילים לחפור, לנבור בתוך הטבע, ואז לחשוף משהו שהיה מוסתר, עמוק בתוכו. ופתאום אנרגיה חדשה מתווספת לחיים שלנו, משאב חדש. תוספת של כוח, שאחר כך אנחנו מודדים אותו בכסף, זה מאפשר לעשות דברים חדשים, וכן הלאה.

איפה אנחנו צריכים בדיוק לקדוח כדי למצוא את המשאב החדש הזה, של החיבור וההדדיות. באילו כלים ומקומות הוא מסתתר, ומחכה שיבוא מישהו ויגלה אותו. כך שאנחנו כאילו קודחים ומוצאים פתאום משהו. מה הם הכלים, ואיפה מקום החיפוש כדי לגלות את המרבצים של המשאב החדש?

בכל מקום שאתה רואה שהמשאבים הקודמים שלך מפסיקים לעבוד, תחשוב איך אתה יכול להתחיל להשתמש במשאב החדש, במקום הישן. בגישה חדשה במקום הגישה הישנה. זה המקום שתמצא שם שימוש למשאב החדש. המשאב בעצמו לא נמצא באף מקום. הוא בעצמו הגישה החדשה. כמו שהייתה לך גישה קפיטליסטית, תחרותית, בבורסות, ועוד בכל מיני מערכות. כמו בבנקים ובחברות השקעות, בחברות ביטוח ועוד.

כך אתה צריך עכשיו, להשתמש במשאב החדש בכל המקומות האלה, אם אתה לא רוצה להגיע לקריסה סופית, אלא לשימוש חדש, מאוזן, זה נראה מאוד לא מציאותי, מאוד לא מציאותי. אבל אם ניכנס פנימה ונתחיל ללמוד את הנושא, אז נראה איך אפשר בצורה הדרגתית, להעביר את כל

החיים שלנו, לפסים חדשים. ואין לנו ברירה. אלא שהעולם יצטרך להיות חדש, כי הוא לא יתפקד בצורה הישנה. אבל כמו שהטבע לאט לאט, במשך השנים, לוחץ עלינו, ומחייב אותנו להתחיל להכיר את הערבות שבו, החיבור שבו, האינטגראליות שבו. כך אנחנו בהתאם לזה, צריכים להכיר את המערכת הזאת.

האמת, שזו פעם ראשונה בהיסטוריה האנושית, שאנחנו מתחילים כאן להתגלגל לא בצורה טבעית. כשאותם השבטים הפרימיטיביים שיצאו מהמערות והתחילו חיים קפיטליסטיים, הייתה שם עבדות, עם כל הטכנולוגיות הפרימיטיביות האלה. אבל הייתה כבר חלוקה, תחרות, מסחר וכן הלאה. אז מאותה ההתפתחות ועד ימינו אנו, הייתה התפתחות טבעית, על ידי דחפים פנימיים, טבעיים. כך שהאדם היה מגלה שהוא רוצה. ולכן היו מתפתחים, ולא היו שואלים כלום. אלא שאנחנו היינו מתפתחים תחילה, ואחר כך עושים על זה פילוסופיות, ומדע והכל.

תחילה היו סוחרים, היו עושים כסף, היו עושים חברות ביטוח, ואחר כך היו מבינים את הפילוסופיה שבזה. אחר כך היו כותבים ספרים, איפה אנחנו נמצאים. קודם היינו נמצאים במצב כלשהו, לאן שהאגו דחף אותנו. זאת אומרת, לא היינו מתפתחים מהשכל, אלא מהדחף, מהרצון. הרצון היה בא תחילה ואחר כך השכל.

גם עכשיו זה דומה במשהו, בכך הרצון שלנו נמצא במצב שהוא סובל.

אורן: איזה רצון?

הרצון ליהנות, כמו שבעבר הרצון ליהנות היה מפתח אותנו, גם עכשיו. אבל עכשיו אנחנו לא רואים מה יש לפנינו "מה אני אבנה כדי שאני איהנה". מה זה המשבר? אותו רצון שהיה קודם דוחף אותי לכל מיני צורות התפתחות, לא מגלה לי עוד צורות שעל ידן אני יכול למלא את עצמי, למלא את הרצון הזה.

במה? אני בעצמי מאבד כוח וסבלנות ושום תקווה ללכת להרוויח, לעשות משהו, לרוץ. נמאס לי, אני מסתכל על הכל, בא לי להקיא על כל העולם הזה. חוץ מזה אני לא רואה באמת איפה אפשר.

אני רואה שהכל קורס, נופל, כמו הקרחונים שנופלות מהם עוד ועוד חתיכות שלג ונמסות בים. ואתה רואה שהסוף מתקדם, זה כך בכל החברות, בכל התעשייה ובמסחר בחברה האנושית בחינוך, בחיי האדם, בחברה, במשפחה שלו, ועם הילדים שלו. הכל בורח בין האצבעות.

לכן אנחנו צריכים בפעם הראשונה בהיסטוריה האנושית, לגשת עם השכל כך שיהיה קודם לרצון. יש אצלנו מוח ולב ותמיד התפתחנו אחרי קריאת הלב. לב זה נקרא רצון. כל הרצונות שלנו יחד נקראים "לב". אז תמיד הלב היה כסף, כבוד, שליטה, אוכל, מין, משפחה, קנאה, שנאה, תאווה, ידע, והייתי מפתח את כל הדברים האלה, כך כל אחד ואחד לכמה שאפשר. כולם כל אחד ואחד היה ניכלל מכולם אבל כל אחד עשה חשבון כמה ולאן ומה כדאי, בכל רגע ובכלל.

אבל עכשיו זה הגיע למצב, שאני מאבד את הרצון לרוץ כי אני רואה דוגמאות שליליות מכל דבר ולי בפנים יש איזו עייפות פנימית. לאדם הצעיר יש איזו עייפות פנימית. אתה רואה בכלל איך הצעירים מתייחסים להכל. הם מוכנים להיות בעולם הווירטואלי שלהם ולא איכפת להם כלום. וחוץ מזה שאין דחף מבפנים. אני רואה שאין לי לאן לזרוק את עצמי, לאן להתפתח, איפה להשיג משהו גם אם הייתי רוצה. זאת אומרת, התנאים הפנימיים שלי השתנו, הלב שלי לא בוער. ואין מבחוץ איזה פרסום שצועק אלי "בוא אלינו, נרוויח, נצליח, יחד איתנו, נגלה" וכן הלאה, לא.

אלא הפרסום הזה, הוא כבר מגעיל, כולם רוצים שתקנה עוד משהו, ועוד משהו. ויש לאדם כאן רק יכולת אחת, להמשיך את החיים שלו בצורה הנכונה, עם השכל, לא עם הרגש שדחף אותנו קדימה. הרגש פיתח לנו את השכל כדי להשיג את מה שאנחנו רוצים. השֵׂכל תמיד היה כלי עזר לרגש. אני רוצה תאווה, כבוד, שליטה, משהו, אני רוצה מילוי לאגו המסוים שלי. אז איך אני אעשה את זה? אני מפתח שכל, "אולי כך וכך, אני צריך ללמוד, אני צריך להשיג, אני צריך לקנות אותו, אני צריך למכור אותו, להרוג אותו, לעלות כך וכך, אַה, השגתי" ואני נהנה.

זאת אומרת, השכל היה עובד כדי להשיג את מה שרצוי. עכשיו אין לי משהו רצוי כל כך. אני צריך לפתח עכשיו את השכל שלי, שקודם כל יגיד לי מה כדאי לרצות כדי לא להפסיד, כדי להתקיים, מה זה נקרא צורת החיים הלא נכשלת? ואז אני כאן, רוצה או לא, פונה לאותם התנאים שיש לפניי, שמתגלים לי כנכשלים. ואני בודק אותם, לומד אותם, חוקר אותם, למה הם נכשלים? בגלל שהעולם נעשה עגול והאנשים לא נעשו עגולים, החברה האנושית לא נעשתה עגולה. והטבע מאיים עלינו כמערכת עגולה ואנחנו לא משתווים עימו וכן הלאה. עכשיו אני צריך להפעיל את השכל וללמוד את הדברים. זה מה שבעל הסולם אומר, לשבת מחדש על ספסל הלימודים. אני רואה כמה שהמדענים היום מדברים בצורה רציונאלית כשהם לא קנויים על ידי החברות שיש להם איזה אינטרס, אלא אם הם חוקרים את הדברים בצורה אובייקטיבית, הם מדברים נכון.

ואז מתוך הלימוד והמחקר שלנו אנחנו צריכים להבין מהטבע, מהמתמטיקה, מהפיזיקה, מה זה נקרא מערכת אינטגרלית מה זה נקרא מערכת אנלוגית מה היא פיסיולוגיה של גוף האדם, בהתאם לגוף הכללי, שזה נקרא "החברה האנושית" ולראות איך אנחנו באמת יכולים לסדר את עצמנו בדרגת המדבר כמו שהגופים שלנו קיימים בדרגת החי.

באותה הפילוסופיה, באותה הגישה, באותו המדע, כאן השכל חייב ללכת לפני הרגש ולכופף את הרגש, כי אנחנו לא מדברים על כך שאנחנו רוצים, אנחנו אגואיסטים, אנחנו נעשה מה שבא לנו. אין לך אפשרות לעשות מה שבא לך. עכשיו אתה חייב להקטין את עצמך ולתת לעצמך צורה שאתה משתלב עם כולם יחד כמו לגו, פאזל עם האחרים. זה קודם כל יהיה קוד, מפתח, בסיס להצלחה, ואז, איפה המקום שלי, איך אני ניכנס לתוך הפאזל הזה וכולם חייבים להיות שם מחוברים יחד, שלא יישאר מקום ריק ואף אחד לא יפרוץ לגבול של השכן.

זאת אומרת, שהפאזל שלנו, יהיה יפה, חופשי, ידידותי, הדדי. כאן אנחנו צריכים לפתח את המשאב החדש הזה, שהוא משאב חברתי. אם אנחנו לא נחרוק בינינו אלא ניכנס לאיזון, להילוך נכון, לקשר נכון, להתחברות נכונה בינינו, אנחנו נגלה אוצרות של אנרגיה, של אפשרויות בהדדיות, וזה לא יילך לאיבוד כדי כל שזמן נשלוט זה על זה אלא נשלים זה את זה. כך פועל הגוף שלנו.

תאר לעצמך מה היה קורה אם כל חלקי הגוף העיקריים, לב, כבד, כליות , ריאות, לבלב, בטן, כלי עיכול וכן הלאה, היו מתווכחים, היו מקבלים זה מזה בניגודיות ולא בהדדיות. עד כמה זה היה אפשרי? כך מתנהג גוף חולני, אז אנחנו צריכים לעשות עליו כל מיני לחצים נוספים, תרופות, צורות איזון נוספות. החברה האנושית לא מסוגלת יותר, היא הגיעה לצורה כזאת שכל המערכות שלנו, עברו כבר את הגבול של העזרה הדדית.

פעם הייתה עזרה הדדית אגואיסטית אבל היא הייתה לצורך ההתפתחות, אז סבלנו את זה אבל בזמן האחרון, בשישים שנה האחרונות אנחנו לא מתפתחים. אנחנו מפתחים בועה אין לנו כבר כסף, אין כיסוי, אין זהב תחת השטרות שלנו ואז יוצא שאנחנו פשוט פיתחנו בועה. זו לא תחרות לצורך ההתפתחות, זה תחרות רק לצורך שליטה בלבד.

פעם התחרות האגואיסטית הייתה מביאה לנו התפתחות, היום היא רק כדי לקנות כוח בלבד. אתה רואה איך המדינות, האומות, האנשים ברחוב, בכביש, הילדים בבית הספר מדברים ביניהם. הכל בכוח. זאת אומרת, הגוף האנושי שלנו, הגיע למצב שהוא לא יכול יותר לסבול את זה. הפירוד הגיע למצב שכל חלק וחלק לא סובל את השני. "שונא אדם יושבי ביתו" כמו שכתוב. אפילו בבית לא סובלים אף אחד.

לפני כשבעים שנה כולם חיו בחדר אחד, גם ההורים, גם הילדים כולם, בחדר אחד. המורה שלי הרב"ש סיפר לי כשהוא התחתן היה חדר ושמו בו וילון בצד אחד היו ההורים ובצד שני הילדים שהתחתנו, ממש כך, זה היה כל כך טבעי, זה היה סך הכל לפני שבעים שנה. היה להם עוד חדר אחד, אותו הם השכירו, הוא אומר שזה פלא עד כמה שאפילו הם לא חשבו על כך שצריכים עוד חדר לחוד. יש מקום על הרצפה, היו שמים את המזרונים וישנים כך זה היה בירושלים, בתחילת המאה.

והיום, אף אחד לא סובל את השני, כולם רוצים להיות לחוד, ממש לחוד, אפילו בעל אישה ישנים כל אחד בחדר שלו. אז הגענו לפירוק, לניתוק כזה ולכן אנחנו נמצאים כבר בסיום המשאב הקודם, האגואיסטי וחייבים לעבור למשאב החדש, שהוא לימוד, בירור ואחר כך המימוש שלו. וכאן העיקר הוא הלימוד מהטבע. פעם ראשונה בהיסטוריה, קודם השכל ואחר כך השימוש ביתר המשאבים. השכל, הכוונה לימוד מהטבע ולא מהטבע הפנימי שלנו האגואיסטי אלא מהטבע הסובב.

ניצה: מהשכל של הטבע.

כן. החברה האגואיסטית הגיעה לסיומה.

ניצה: לסיכום, המשאב החדש איפה הוא נמצא?

בטבע. אפשר אפילו ללמוד את המערכות של גוף האדם הבריא, ואת המערכות של הטבע. של הטבע קצת יותר קשה לנו כי אילו הרבה מאוד פרטיים שאנחנו לא מבינים, לא מכירים אבל יש לנו בטכניקה כבר מספיק ידע על המערכות האינטגרליות, האנלוגיות, איך שהן צריכות להיות מקושרות זו עם זו, ובאילו נוסחאות אנחנו יכולים להגיע ולבנות כאלה מערכות. מהקל לכבד, לאט לאט, יש לפנינו זמן. אם אנחנו נתחיל בזה, אנחנו נרגיש מייד עד כמה שהמצב משתנה. אבל ההתחלה היא מהלימוד, ולימוד כולל בתוכו חינוך.

אורן: כאן אנחנו חייבים לסיים כי הזמן פשוט נגמר. תודה הרב לייטמן, תודה ניצה.

תודה לכם שהייתם איתנו, נמשיך בשיחות הבאות. עד אז, שיהיה לנו כל טוב ולהתראות.

(סוף השיחה)