חיים חדשים

שיחה 435

חודש אלול – זמן חשבון נפש

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 14.09.14 – אחרי עריכה

אורן: שלום לכם, תודה שאתם איתנו כאן ב"חיים חדשים", סדרת השיחות הלימודיות עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שלום הרב לייטמן.

שלום לכולם.

אורן: שלום ניצה מזוז.

ניצה: שלום.

אורן: היום אנחנו נרצה לדבר על חודש אלול. חודש אלול הוא חודש מיוחד, יכול להיות שזה החודש הכי מיוחד בשנה, שמשהו מאוד פנימי מורגש באוויר. אנחנו עוברים בכל שנה את חודש אלול, יש אנשים דתיים יותר, יש דתיים פחות, יש כאלה שהתחנכו בבתים כאלה, או בתים אחרים, כך שלכל אחד יש את היחס שלו למושג הזה שנקרא "חודש אלול", אבל הוא נמצא שם ופוגש אותנו בכל סוף שנה. יש לנו הרגשה שמעבר לכל הדברים שהתרגלנו לעשות בצורה כזאת או בצורה אחרת, יש בתוך המושג הזה "חודש אלול" איזשהו עומק הרבה יותר גדול שאנחנו לא מכירים ולא יודעים. נרצה היום ללמוד את זה מהרב לייטמן, בואו תהיו איתנו.

ניצה, בואי תפתחי, על חודש אלול.

ניצה: אולי רק נזכיר בכמה מילים כמה דברים שהבנתי מהתכנית הקודמת, כשדיברת באופן כללי על חגי ישראל, ושזה איזשהו מעגל שנתי, שכל חג כזה מתאר מצב, מצב בדרך לחיבור ולאיחוד.

שזאת המטרה של התפתחות של המין האנושי.

ניצה: זאת אומרת, המטרה היא להתחבר ולהתאחד בינינו, וכל חג למעשה מתאר שלב מסוים בדרך לחיבור.

כן.

ניצה: היום רצינו להתחיל ולהתמקד בחודש אלול, שהוא החודש שסוגר את השנה, את אותו מעגל, כי הרי כל שנה אנחנו חווים מעגל כזה, מגיעים לסוף שלו, וכמו בכל דבר בחיים אנחנו מסתכלים עליו, בודקים מה היה לנו פה, מה הצליח, מה לא הצליח, מה עבד, מה לא עבד, עושים איזשהו חשבון נפש. אבל אנחנו מבינים שבתהליך הזה, חשבון הנפש הוא כנראה משהו הרבה יותר עמוק, אז רצינו להבין קודם כל מה הוא חשבון הנפש שעושים בחודש אלול, שמסכם איזשהו מעגל שנתי שנסגר?

אם אנחנו מדברים על חגי ישראל, אז ישראל זה נקרא "ישר א-ל", ה"א-ל" הזה הוא כוח עליון של הטבע, כי ה"א-להים" בגימטריה זה "הטבע", ואנחנו צריכים להבין שאנחנו מדברים כאן בסך הכל על ההזדהות שלנו עם הטבע.

זה מה שגילה אברהם כמטרה, כהתפתחות ההכרחית לכל האנושות, ואותה קבוצה שהוא ייצב בבבל העתיקה, ולקח אותה לארץ כנען, היא הפכה להיות עם ישראל. היא קבעה לעצמה מטרה, שאנחנו הולכים לקראת כוח עליון, רוצים להידמות לו. הכוח העליון של הטבע זה כוח השפעה ואהבה. לכן מה שלימד אברהם את כל אותם הבבלים שהלכו אחריו, זה איך להגיע לאהבה הדדית, להשפעה הדדית, לחסד, תכונתו היא חסד. וכך הוא קבע את מטרת ההתפתחות האנושית, לפי מחקר שלו שגילה עוד בבבל.

אורן: אז מהי המטרה? תגדיר.

להגיע לכוח האהבה בין בני האדם, וכך אותה חברה אנושית, או חלקה, שמגיעה לכזה כוח אהבה בתוכה, היא נמצאת בהזדהות, בשוויון, בהשתוות עם הטבע, עם הטבע הפנימי, עם הכוח הפנימי שבטבע שנקרא "א-להים". כל הטבע מתבסס, מתיישב, על כוח אחד שקושר בין כל החלקים. דומם, צומח, חי, מדבר, הם כולם נמצאים ברשת אחת. הרשת הזאת קושרת את כל החלקים האלה יחד, וכל החלקים האלה נמצאים בהרמוניה, בעבודה הדדית. כמו שאנחנו נכנסים לראות את התא בגוף האדם.

אורן: תא?

כן, תא בגוף. כמה דברים יש שם, אין סוף, זה ממש עולם, עולם בפני עצמו, ואיך הם קשורים זה לזה, ואיך שהם תלויים זה בזה, גם גנים וגם בקטריות, כל מה שנמצא שם, והכול בהרמוניה אחת. ואם אין הרמוניה, אז זה כבר מחלה.

כך כמו בתא קטן, קורה גם במבנה יותר גדול, יותר, יותר. עד שכל הטבע גם הוא כמו מין תא אחד, מערכת אחת אחידה, אנלוגית, אינטגרלית, גלובלית, מקושרת, מערכת אחידה שאין שם שום פרט שיכול לעשות מה שבא לו, שיכול לקבוע איזו התפתחות משלו, אלא הכול מסודר, הכול כל כך מדויק. רק עכשיו אנחנו מגלים על ידי המדע בזמן האחרון עד כמה גם לנו אין שום בחירה חופשית, אלא הגנים, ההורמונים והשילוב בין החומרים, בקטריות למיניהם וכן הלאה, כול זה קובע מה אני עושה, מה אני מחליט, למי אני נמשך וממי אני מתרחק, כך כל דבר ודבר. אנחנו חושבים שאנחנו בעלי בחירה, אבל אנחנו לא בעלי בחירה, אנחנו כל הזמן מבצעים את מה שהטבע הפנימי שלנו כבר קובע. אבל זה כבר נושא לשיחה אחרת.

מה שאני רוצה לומר זה שאנחנו נמצאים בטבע הכללי, וההתפתחות שלנו נקבעת על ידי הכוחות הפנימיים שלנו, כך אנחנו, ממש כמו בהמות. ובמה אדם יכול לקבוע את ההתפתחות שלו? בכך שהוא יבין שבטבע יש חוק אחד של הייחודיות, חוק שקושר את כל חלקי הטבע יחד למערכת אחת, חוץ מבני האדם. ובני האדם נאלצים להגיע בכל זאת, אבל על ידי מכות, על ידי לחצים, מלחמות ובעיות במשך אלפי שנות ההתפתחות, גם הם מגיעים בצורה הכרחית לאותו החיבור הסופי, להיות ממש מאוזנים, מאוחדים עם כל יתר חלקי הטבע. אבל על ידי מכות גדולות מאוד, על ידי צרות מאוד גדולות. כמו שהטבע יודע לעשות, אנחנו רואים שזה אוכל את זה, וזה אוכל את זה, וכך גם אנחנו, החברה אנושית, כך מתקדמים.

אבל באחד משלבי ההתפתחות שלנו אנחנו מגיעים למצב שאנחנו אומרים, "די". זאת אומרת, מתחיל להתגלות אצלנו רגש ושכל ברמה כזאת שאני מתחיל לחשוב, "מה הסיבה שאנחנו כל זמן סובלים? מה המטרה שיכולה להיות לכל הסבל הזה, ומה התוצאה? מי נהנה מהם? למה אני מהנה?". והשאלות האלה מתחילות לעלות אצלי בראש ובלב, כי מתוך הצער, מתוך המכות, אני מתחיל לשאול.

היינו במלחמת העולם הראשונה, הייתה גם מלחמת העולם השנייה, וכמה צרות עברו. עכשיו אנחנו נמצאים לפני מלחמת עולם שלישית, כבר מדברים עליה. איזה טרור יש, איזה בעיות, איזה חוסר אונים, חצי מהעולם לא יודע מה לעשות עם עודף האוכל, והחצי השני גווע מרעב. יש לנו כאלה כוחות גדולים, יכולות, ותראה מה אנחנו עושים עם כל הפוטנציאל הזה הגדול, עם היכולת שלנו.

אז האנושות מתחילה לעשות חשבון נפש, זה למעשה חודש אלול. מאיפה חשבון הנפש הזה? הוא בא מזה שאנחנו מקבלים איזו הארה, איזו הבנה, איזה שכל. יש לנו קצת אור מבפנים שאומר לנו, "אתה סובל, אבל אפשר לא לסבול. אתה רק צריך להבין מאיפה בא לך הסבל", ואז מתוך זה אתה גם תבין שאתה יכול להיפטר ממנו.

הדברים האלה שמתעוררים בנו, השאלות האלה, הנטיות להבין, ולחקור את סיבה, הם מתעוררים בנו מתוך הארה מיוחדת, הארה של הרגש, של השכל שמופיעה בנו. ההארה הזאת נקראת "אלול". אלול זה נקרא "אני לדודי ודודי לי". זאת אומרת, יש כאן איזה מין יחס מהטבע אלינו.

ניצה: מי זה "דודי"?

המערכת הזאת הגדולה שמפתחת אותי, שאני מקבל ממנה איזו עדות, איזה הרגש מיוחד, איזו הברקה בשכל, כך שאני יכול להבין מה המערכת הזאת רוצה, מה היא חושבת, מה היא דורשת ממני. למערכת הזאת כולה אנחנו קוראים "א-להים" או "הטבע", "א-להים" בגימטרייה "הטבע". אני מקבל יכולת להבין את הטבע שלי, שהוא רע, זוועתי באמת, כי אם אנחנו נתעמק אנחנו יכולים לראות שבאמת אין לנו שום דבר טוב, שכל הדברים הטובים ביותר אנחנו עושים זה אך ורק כדי לנצל את הזולת. גם עם הילדים שלנו, הכול אנחנו עושים לטובתנו, לעצמנו. האדם הוא כולו אגואיסט כל כך גדול, הוא חד סטרי, רק לטובת עצמו, לא מסוגל לעשות שום דבר אחר.

למה הטבע כך ברא אותנו? את זה אני צריך לברר, אבל קודם כל, לפני זה, אני צריך לבדוק מי אני ומה אני בטבע שלי, לעומת אותו מנגנון אדיר, גדול, שנמצא כאן, ואני נמצא מולו כאיזה תינוק קטן, ילד קטן שלא יודע בכלל איפה הוא עושה ומה הוא עושה, על פני כדור הארץ הקטן, בתוך החלל הזה האינסופי, ומה אני עושה כאן? כמו שכדור הארץ הזה זה החדר הקטן שלי ואני פתאום שכחתי שיש עוד משהו חוץ מזה, ובחדר הזה אני מתפרץ ואני עושה כל מיני דברים, כי שכחו אותי בבית, ממש ככה.

וכאן אני פתאום נזכר, שיש ממש בית גדול, אולי יש הורים, מישהו שברא, מישהו שעשה, שזה לא כך סתם מהטבע, לא יכול להיות שהמנגנון הזה כך נוצר בעצמו, יש כאן חוקים שאני צריך לבדוק, לראות, להרגיש. אני צריך לעשות משהו עם עצמי, מספיק לי סתם להתפרע, ורק להתקוטט עם האחרים, בואו נעזוב את זה לרגע ונתחיל להסתכל לא רק אחד על השני, כמו שזה כל החיים שלנו זה איך אנחנו מסדרים זה את זה, ממש כמו באיזה שיכון שיש שתי קבוצות שמתקוטטות זה עם זה, אלא, בואו נסתכל קצת יותר לאופקים אחרים, לצדדים, ונראה מה קורה. אולי אנחנו בסך הכול יכולים להוציא מהטבע, מהחיים שלנו יותר ממה שיש לנו כאן. אנחנו סובלים, כי מתוך ההתקוטטויות האלה בחיים אף אחד הרי לא רואה שום דבר טוב. אז מה עושים?

החשבון הזה מתחיל באנושות, וממשיך עוד ועוד למרמר אותה, יותר ויותר, ומרגישים שדי לגאווה ודי לשנאה, אנחנו רואים שאף אחד לא מרוויח, זה למעשה מה שאופייני מאוד לזמננו. אם פעם משהו חשב שהוא עכשיו הולך להיות משהו, "אני ג'ינג'יס חאן, אני יוליוס קיסר, אני אלכסנדר מוקדון, אני פרעה, אני שולט על כל העולם", אז היום זה לא כך, לא היטלר ולא סטאלין, אין כלום. אנחנו רואים היום ששום דבר לא נצחי והכול נגמר מהר מאוד. ולכן אין לנו בשביל מה לבזבז את החיים האלה, החד פעמיים.

האנושות עושה חשבון נפש כזה, וגם בתת ההכרה זה קורה, שנכנסים לייאוש, אז מכל הדברים האלה יש לנו בכל זאת איזו מרגלית יפה שאנחנו יכולים להוציא, מכל הייאוש, מכל התהליך הזה, זה חודש אלול. אני מתחיל להבין שכנראה הדברים האלה באים כדי ללמד אותי משהו, ואחרי החשבון הזה שאני עכשיו אלמד, תהיה לי התפתחות חדשה. לא להישאר בתוך ההתקוטטות, לא להיות כל הזמן בזה, כמו שמתעסקים בזה כל מיני ראשי מדינות, האו"ם, ולא יכולים לעזוב את הדברים האלה, אלא בואו נעלה לאיזו רמה אחרת של קיום, בואו נראה את עצמנו קצת יותר נעלים, ולא נמצאים כל הזמן במצב של "אתה עשית לי, אני לך", ועוד ועוד.

החשבון נפש הזה הוא "חודש אלול", אנחנו צריכים לראות את המצב שלנו כבלתי נסבל, וזה הטבע שלנו. ולראות את עצמנו לעומת הטבע הכולל, שהוא אדיר, טהור, נעלה, מאוד שלם, ואינסופי. איך אנחנו האנושות נמצאים עם הרגש והשכל שלנו, הכי גדולים מכל הנבראים שנמצאים במציאות הזאת, איך אנחנו כאלה מפותחים, נמצאים דווקא במצב הכי גרוע, הכי נבזה שאנחנו גורמים את הרע לעצמנו בעצמנו ואף בריאה אחרת לא עושה זאת. כולנו נמצאים בחיים אינסטינקטיביים ללא שכל וללא רגש שלהם, האינסטינקטים האלה פועלים בהם והם בוחרים על ידי האינסטינקטים כל פעם לעצמם את המצב הטוב ביותר האפשרי. ולכן אנחנו רואים שבהמה לא טועה, החתול הקטן ביותר לא יזרוק את עצמו מגובה, הוא מרגיש את זה. וילד קטן כן יכול ליפול, הוא לא מרגיש את זה.

זאת אומרת, יחד עם רגש ושכל שיש לנו כביכול כוח פוטנציאלי להתפתחות, אנחנו קבלנו אותם יחד עם הבחירה החופשית להשתמש בהם נכון או לא. וזאת הבעיה. הדומם, צומח וחי אין בהם בחירה חופשית להשתמש ככה או ככה ברגש ושכל, אלא הכול מכוון עכשיו למקסימום תועלת שלי פרטית. ואני לא. לכן אני האדם לעומת חתול, כלב, לא חשוב מי מהחיות, אני יכול לגרום לעצמי נזק וזה מה שאני עושה בעצם.

ניצה: אנחנו גורמים לעצמנו נזק.

אורן: לא הבנתי בדיוק את הנקודה הזאת, עוד פעם. יש לנו רגש ושכל מיוחדים.

מפותחים לעומת אחרים.

אורן: מאשר יצורים אחרים.

כן. אבל אנחנו משתמשים בזה בצורה לא נכונה, לרעתנו. ואנחנו לא מסוגלים לעכל שזה כל הזמן לרעתנו.

אורן: מה זאת אומרת לרעתנו?

לרעתנו, כי אני כביכול רוצה להפעיל אותם לטובת עצמי ולרעת הזולת, ובסופו של דבר, אם אני מפעיל את זה בצורה כזאת, אני מפעיל את זה לרעת עצמי.

אורן: אמרת שלבעלי חיים למשל יש תוכנה אינסטינקטיבית, שמפעילה אותם לדאוג תמיד לטובת עצמו. אז הכול פשוט שחור לבן, הולך, פועל לפי החוק. אנחנו יותר מתוחכמים, יש לנו רגש ושכל מיוחדים וגם אפשרות של בחירה חופשית, אז מכל זה נהיה לנו איזה בלבול, לא הבנתי.

כן, מכל זה יש לנו בלבול.

אורן: מה ההבדל בין חתול לביני?

החתול לא טועה.

אורן: למה הוא לא טועה?

כי הוא קשור להטבע, הוא קשור לאותו הכוח שמפעיל אותו. והכוח הזה נקרא, הטבע או א-לוהים.

אורן: ומהו אותו כוח?

זה הכוח של המערכת הכללית שמפעיל את החתול.

אורן: שאומר לו בכל רגע מה לעשות נכון?

כן.

אורן: ולכן הוא לא טועה.

כן. החתול אפילו לא חושב על זה, הוא פועל.

אורן: הוא כאילו מופעל על ידי המערכת כל הזמן, לכן כל תנועה מדויקת.

כן.

אורן: אני פשוט מושבניק ועשיתי מחקר על חתולים כשהייתי ילד, אז אני מבין למה אתה מתכוון שהכול מדויק. נכון הכול מדויק, כל קפיצה מדודה על האפס, ממש לא יאומן. גם בשמש איך הוא כמו מכונה מושלמת.

אתה לא מכונה מושלמת, אתה ההיפך, אתה לא יודע. וחוץ מזה לא שאתה לא יודע, אתה ממש טועה. הוא יודע בשמש איך להתנהג בקור ובחום ובמה שלא ואתה לא.

אורן: אבל למה? אמרת שאנחנו יותר מפותחים, יש לנו יותר רגש ושכל.

נכון, אבל כנגד הרגש והשכל הנוספים האלה שיש לך לעומת דרגת החי, שזה רגש ושכל של האדם, כנגד זה אתה לא מקבל הפעלה מהטבע, וזה נקרא "בחירה חופשית", איך תשתמש בהם? ואתה משתמש בהם, אם אתה לא מתייחס למערכת הכללית, אתה תמיד משתמש בהם צורה לא נכונה, כי האגו שלך דוחף אותך להשתמש בהם בצורה שגויה.

ניצה: זאת אומרת, שבהכרח אם אני לא לומדת להשתמש נכון, בהכרח אני משתמשת רע. זאת אומרת, שאין סיכוי שפעם אני אנהג טוב ופעם רע.

תסתכלי על כל ההתפתחות האנושית, אנחנו כבר בהיסטוריה הזאת כבר אלפי שנים. איפה ראית התפתחות נכונה, התפתחות טובה? זה הכול מלחמות, בעיות, חיפוש ואכזבה, זה הכול מרע לרע, מרע לרע, בתקווה שיהיה טוב ובסופו של דבר כל הזמן רע ורע.

אורן: אמרת קודם שהחשבון נפש זה שאנחנו כל הזמן מתקוטטים אחד עם השני ודי כבר אנחנו עייפים מזה, כבר אין לנו כוח. וזה כל כך נכון. כל אחד מסתכל גם במשפחה שלו, רואה איך זוגות מתפרקים.

זה בימינו, אנחנו הגענו בהתפתחות שלנו להכרת הרע. זה לא סתם נקרא להיות ברע כמו שהיינו כל הזמן, שלא היינו מופעלים על ידי הטבע, בתוספת שלנו חכמים ורגישים. אלא התפתחנו ככה על ידי מכות שסבלנו כל הזמן, שקבלנו כל הזמן מכות. אבל עכשיו קבלנו רגש ושכל כאלה שאנחנו יכולים מתוכם להתחיל להבין ש"די", אנחנו מתפתחים כל הזמן מצרות, אנחנו מתפתחים לצרות עוד יותר גדולות. עכשיו אנחנו מדברים על מלחמת עולם שלישית, ואנחנו לא יכולים לעצור את עצמנו?

אנחנו נמצאים במצב שאנחנו כבר לא רוצים שום דבר מהחיים. תן לי איזו סיגריה עם סמים, תן לי כדורים נגד ייאוש, ובכלל תן לי כדור להירדם וזהו. בשביל מה לי כל החיים האלה? בשביל מה להוליד ילדים? לא רוצה. אתה רואה העולם לא רוצה. אני לא רוצה להתחתן, אני לא רוצה כלום.

במקרה כזה אנחנו הגענו לאלול, לחשבון נפש. אבל מה זה "אלול"? זה שמאיר לי. את זה אני צריך להבין, שזו תחילת הגאולה, יציאה מהמצב הרע, להפסיק את ההתפתחות הזאת, את התהליך הזה שאנחנו נמצאים בו, שאני יכול עכשיו להגיד, "די לצרות".

וזה בעצם הסיכום של חודש אלול. שאני רוצה לקבוע לעצמי מעכשיו והלאה התפתחות חדשה. מה זה? להיות באיזון עם הטבע או בקרבה לכוח הא-לוהים.

אורן: ומה זה אומר במילים פשוטות?

זה בתנאי שאני אקבע לעצמי כאן בינינו את חוקי ההתנהגות החדשים, "ואהבת לרעך כמוך", לעשות את עצמנו מאוזנים, כמו אותו כוח העליון. החברה האנושית חייבת להגיע למצב שכולם יתמכו בכולם, שאותו רווח, אותה תוספת שיש לנו ברגש ושכל שהם לא מאוזנים עם הטבע, שהם לא מנוהלים על ידי הטבע, אנחנו ננהל אותם נכון כמו שהטבע עצמו. זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

זאת אומרת, לסדר את הרגש ושכל שלנו לפי החיבור, איחוד, אהבה בינינו, אז בזה אנחנו משלימים בדרגה האנושית בתוספת לדומם, צומח, חי ודרגת המדבר. בדרגת המדבר אנחנו משלימים את עצמנו כאן בהתנהגות הנכונה בינינו, שהמערכת הזאת תהיה הומוגנית, אינטגרלית, קשורה, אחידה, בהדדיות שלמה כמו שכל הדברים בטבע, זה נקרא באהבה.

אהבה זו סתם מילה שאנחנו אולי לא מבינים אותה. אם אתה נמצא באינטראקציה, בחיבור הנכון ההדדי עם כל יתר חלקי הטבע, זה נקרא שאתה נמצא איתם באהבה. אתה מרגיש אותם ועושה מה שהם צריכים, הם מרגישים אותך ועושים מה שאתה צריך. כמו בגוף אם הוא בריא, כל החלקים שלו נמצאים בקשר כזה.

וההבנה שאנחנו צריכים להגיע לזה נקראת "חודש אלול", חשבון נפש.

אורן: זה היה מרתק. אבל בזמן שנותר, הייתי רוצה אם תוכל לסכם את כל מה שלימדת אותנו היום לתוך משפט אחד, על מה כדאי לי לחשוב בזמן כזה של חודש אלול, שהחיים שלי יבואו לאיזה מקום יותר טוב, על מה כדאי לי להתרכז?

לא חסר בעולם שלנו כלום, חוץ מיחס יפה בין בני אדם. יש הכול בשפע רק כולם סובלים, כי האופי שלנו כזה. אנחנו צריכים לתקן את האופי שלנו ויש אפשרות לתקן. אז אם אנחנו לוקחים את הקו הזה לתיקון שלנו, זו התוצאה היפה מחשבון נפש מחודש אלול. ובאמת נלך בצורת "אני לדודי ודודי לי".

אורן: תודה רבה הרב לייטמן, תודה ניצה, תודה גם לכם שהייתם אתנו. עד הפעם הבאה שיהיה לנו כל טוב, "חיים חדשים", להתראות.

(סוף השיחה)