חיים חדשים

תכנית 1158

התפתחות ותנועה

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 20.8.19 – אחרי עריכה

אורן: התכנית שלנו היום היא בנושא "כוח התנועה". אנחנו רואים שבכל הטבע סביבנו, בכל הרמות שלו, יש כוח מניע, כוח שכל הזמן זז. אנחנו נרצה להבין מהו הכוח הזה? למה אנחנו צריכים להיות בתנועה? כדי לפתח את עצמנו יותר ויותר בדרך אל חיים הכי טובים שרק אפשר.

יעל: מהות החיים היא באמת מהות של תנועה. אנחנו רואים שבחיים יש תנועה מכל ההיבטים, תנועה פיזית, תנועה רגשית, תנועה נפשית. אני מניחה שיש גם תנועה רוחנית, אתה בטח תספר לנו על זה במהלך התכנית.

החיים שלנו בתנועה מתמדת אנחנו רואים שהקצב עוד הולך ומתגבר כל הזמן מרגע לרגע, המהות של הטבע היא תנועה, הטבע מורכב ממיליוני חלקים שנמצאים כל הזמן באיזו מערכת תנועתית אחד עם השני. התנועה היא כוח מפתח, גם בתור ילד קטן, כשהילד לא זז מספיק, אנחנו מתחילים לחשוב שאולי משהו לא בסדר. זאת אומרת, כשיש תנועה, יש התפתחות, הכול בסדר, וכשאין תנועה, זה מצב של מוות, של עצירה.

למה אנחנו חייבים להיות בתנועה בכל רגע, למה המציאות בנויה כמציאות שנמצאת כל הזמן בתנועה?

מפני שאנחנו צריכים להתקדם ממצב בלתי שלם לשלם. ובהשגת השלם מהבלתי שלם אנחנו משיגים את מה שנקרא "תנועה" או "חיים". הצורך לתנועה זה הצורך להשגת החיים והוא הכרחי כדי שאנחנו נרגיש שאנחנו חיים, כי בלעדיו, אם אנחנו נעצור את הכול, אנחנו אפילו לא נרגיש שזה מוות אלא לא נרגיש כלום.

לכן בסך הכול, ההבדל בין כל צורות החיים הוא בקצב השינויים, במהות השינויים, בלבד. זאת אומרת, לא במצב עצמו שאני נמצא, אלא מאיזה מצב ולאיזה מצב אני עכשיו עושה תנועה. ורק כך אנחנו מקבלים את החיים. חיים ללא תנועה לא קיימים בכלל. כי גם אפילו המוות, שאנחנו מדברים עליו' זה חוסר תנועה. אבל זה עדיין תנועה בחוסר.

יעל: מה יש בתנועה שמפתח אותנו, למה דווקא התנועה היא הדבר שמפתח אותנו?

כי אנחנו לא יכולים להרגיש שום דבר שנמצא בצורה קבועה, אם לא משתנה בו משהו. אנחנו חיים, מרגישים את החיים, את החיות, מהתחדשות. מהפער בין היה להווה, בין הווה למה שיהיה. ולכן אם השינויים האלה לא קיימים, אנחנו מפסיקים להרגיש גם את עצמנו וגם את הסביבה ואז אין לנו את הרגשת החיים.

יעל: בכל זאת, אם נסתכל על החיים כאיזה גרף של תנועה, לילד קטן יש הרבה מאוד תנועתיות וככל שמתבגרים רמת התנועה בעצם הולכת ויורדת.

זה [ברמה] הפיזית. אנחנו משלימים את חוסר התנועה הפיזית הזאת עם תנועה רגשית, שכלית. אנחנו עושים הרבה פעולות בשכל במקום שילד עושה את הפעולות האלו בתנועה פיזית.

יעל: ואם נסתכל על הסך הכול, על בן אדם צעיר ביחס לאדם מבוגר או תינוק ביחס לבן אדם מבוגר, איפה יש יותר תנועת חיים, תנועת התפתחות?

בהכרה. לדוגמה, אני יושב שעה, אפילו פחות משעה, שלושים, ארבעים דקות, ושומע איזו סימפוניה או אופרה, שזה יכול להיות כמה שעות, בזה אני עובר על כל החיים של איזו מדינה או אולי כמה אנשים, אבל אני סך הכול רואה את זה בשעה, שעתיים.

זאת אומרת, התנועה הרגשית באה ומקבצת לנו כל מיני תנועות גשמיות מכניות ואז אני עובר את אותן ההתרשמויות בצורה יותר מרוכזת, בקומפרסיה גדולה מאוד, דחיסה מאוד גדולה. ולכן ככל שאנחנו מתקדמים, גם בטכניקה, גם בקליטת המדיה, מסירת המדיה, בכל דבר, אנחנו נכנסים לדחיסות יותר ויותר. תנועות מאוד מאוד מיוחדות בדרגות יותר גבוהות של קליטה.

אורן: לפעמים בחיים אתה יכול לעבור יום, שבוע, חודש, ולחיות ולעשות את כל מה שאתה רגיל אליו, לעשות גם את מה שכולם עושים, ופתאום יכול להגיע איזה רגע, שאולי לוקח כמה רגעים, אולי כמה דקות, אולי חצי שעה, לא חשובה בדיוק הכמות שלו, ואתה מרגיש בתוכו סערות פנימיות, מסעות פנימיים, תנועה אדירה. כשאתה מנסה להשוות את כמות התנועות והעוצמות הפנימיות שאתה חש בו לעומת חודש קודם שחיית, או שבוע, או יום, אתה רואה שהאיכות והכמות של התנועות הפנימיות יכולים להתכווץ בכמה רגעים למשהו שהוא הרבה יותר גדול, עוצמתי ומנענע, מפתח, משבוע ימים, מחודש.

דברת על תנועה רגשית, שהיא מקבצת בתוכה כל מיני תנועות וכל מיני פעולות מכניות. איך זה עובד, מה המדד של התנועתיות הזאת? הבנתי שתנועה זה הכוח המפתח, הבנתי גם שהגדרת את התנועה כתזוזה מתמדת מחוסר שלמות לשלמות. האם בכל התנועות השונות שאנחנו עושים בחיים יש איזו היררכיה של תנועות שהן יותר איכותיות?

ודאי.

אורן: מה הן התנועות האלה?

זה כל ההבדל בחיים שלנו מרגע לרגע.

אורן: מהי תנועה איכותית?

עד כמה שהיא יותר פנימית. מה זה "פנימית"? עד כמה שהיא נוגעת ברגשות שמחזיקים את מהות החיים שלי.

יעל: מה זה אומר?

שאני נמצא במהות החיים. שאני מרגיש מאיפה אני, מה אני, מה העיקר בחיים שלי, איך אני מתעלה מעל השליטה של החיים שלי בצורה הגשמית, איך אני רוצה לגלות את החיים שלי בצורה בלתי תלותית בבהמה שלי. שלא חשוב לי איך אני מרגיש, העיקר בשבילי זה להרגיש את מהות החיים וכן הלאה.

יעל: כשאתה אומר שיש תחושות שקשורות למהות החיים, שלמה יותר איכותיות? מה הן בעצם, לאן הן מובילות אותי, מה הן מפתחות בי?

התחושות האלה מביאות אותי למצב שאני מתעלה מעל הרגש שלי. אני רוצה לקלוט את החיים שלי בממדים אחרים. לא שאני מודד אותם כנעים או לא נעים, עד כמה שאני מרוויח, עד כמה שאני משתדל להכיר את החיים שלי, אלא עד כמה שאני מתעלה מעל עצמי. כי אני לא רוצה להיות מוגבל בתוך עצמי, בתוך הבהמה שלי, עוד יותר נכון.

אורן: מה זה "הבהמה שלי"?

בתוך הרצון שלי שהוא לעצמי. אני מבין שאם אני סגור בתוך עצמי, אני חושב רק על עצמי. ומזה אני אף פעם לא יכול לצאת, תמיד אני יכול לשקול את מה שעובר עלי בקשר לזה. אם אני רוצה להיות אובייקטיבי, אני צריך להיות בלתי תלותי במה שאני מרגיש, אני צריך לעלות, להתעלות, למעלה מכל ההבחנות, מכל העקרונות, שלי, שאת כוח התנועה שלי אני אמדוד לכמה שאני מתעלה מעלי, שאני בעצמי מתעלה מעלי. ואיך זה אפשרי? רק בתנאי שאני יוצא מעצמי. זאת אומרת, אני רוצה להיות בתנועה כזאת שהיא כולה למעלה מהמחשבות והרצונות שלי על עצמי.

יעל: כשאתה אומר את זה, החיים שלי, החיים שלנו, הם כל מה שאני מרגישה, כל הרגשות שלי. אם אני צריכה לוותר על כל מה שאני מרגישה, איפה בעצם תחושת החיים שלי? היא כביכול נעלמת.

אז תהיה תחושה חדשה.

יעל: אז אני מקבלת מערכת רגשית חדשה.

חדשה, והיא נקראת "נשמה".

יעל: ומה ההבדל בינה לבין מערכת הרגשות שכולנו מרגישים היום בחיים המאוד רגילים שלנו?

מה שאנחנו מרגישים זה שאנחנו חיים בתוך "הגוף", מה שנקרא, בתוך הרגשות שלי שקבלתי מילדות, מהלידה שלי. לכן אני כמו כל הדומם, צומח, חי ובני אדם, שזה שייך גם לדרגת החי. מה שאין כן, אם אני מתעלה לקבוע את הקיום שלי מחדש, אני נמצא כבר בדרגת המדבר. זאת אומרת, אני מתעלה מעל הבהמה שבי וחי בהבחנות חדשות. וכוח התנועה שלי הוא אז גם כוח תנועה חדש, עד כמה שאני מתעלה, לא מה שאני משיג בגופי, בתכונות שקבלתי בילדות, מלידה, אלא עד כמה שאני מתעלה לרמת הנשמה, ללא שום קשר לגוף, ללא שום קשר לחיים שלי, ועד כמה שאני נמצא בתנועה העליונה הזאת.

יעל: מה ההבדל בין התנועה ברמה הבהמית של החי, צומח, דומם, של החיים שלנו, לבין תנועה שהיא ברמה יותר גבוהה, שדברת עליה כרגע?

הערכים. הערכים שיש לי בדרגת הבהמה, עד כמה שאני יותר אוכל, יותר ישן, יותר מבלה, יותר ממלא את עצמי, כמו כל בני האדם שבעולם הזה, שזה בעצם המטרה שלהם. ובהתאם לזה, כוח התנועה שבהם הוא הכוח האגואיסטי, איך למלאות את עצמם. וישנה רמה אחרת, עד כמה שאני מתעלה מעל הצורות הגשמיות האלה, וזה שאני מודד את ההתקדמות שלי בכמה אני יותר רחוק, יותר גבוה, מהצורה הזאת.

אורן: אני רוצה להבין את המונחים, כי אני מתבלבל קצת. במיוחד כשאתה מדבר על בהמה, אני לא בדיוק מוצא את עצמי בתיאור הזה. אמרת, יש כוח תנועה שאני הולך להשיג כל מיני דברים שאני מרגיש שחסרים לי ונתת כמה דוגמאות, יכול להיות אוכל טוב, זה יכול להיות הנאות החיים, זה יכול להיות הישגים בקריירה, לא חשוב באיזה דברים. סך כל התנועות האלה, כשאני מרגיש שמשהו חסר לי ואני עושה פעולות, והרבה מאוד תנועות, לעתים חלקן יכולות להיות כמה שנים, ללמוד משהו, לפתח משהו, להקים עסק, לא יודע בדיוק מה, כל התנועות האלה, הן תנועות שבהן אני הולך למלא את מה שחסר לי.

אם הבנתי נכון, כוח התנועה הזה בעיניך הוא מוגבל, כי הוא נסגר בתוך העולם הרגשי שלי וההבחנות הפרטיות שלי

אתה ממלא את עצמך מהלידה עד המוות.

אורן: עושה מיליון תנועות, אין סוף תנועות.

כן. מילאת, מה הלאה? מחכה למות.

אורן: בסוף כולם מתים. עוד לא פגשנו אחד שלא קרה לו שהוא מת, אז אנחנו מניחים שכולם מתים. יש המון תנועות, איך אומרים, "כולם רצים עד שמתעייפים", כבר אין כוח לנוח, אדם זקן ככה דועך, ככה הוא נכבה. זה עולם התנועות שאני מכיר והן יכולות להיות בכל מיני מישורים, להיות תנועות פיזיות, תנועות מנטליות, רגשיות, המון תנועות. אמרת שכל זה בסך הכול נקרא העולם הקטן והמצומצם שלי. אם אני רוצה להגיע לתנועות יותר איכותיות, יש מוטיב שמתחילת התכנית אתה מדבר עליו, אתה מדבר על תנועה של התעלות, של התרוממות.

כן.

אורן: התרוממות מעל התנועות שתיארתי עכשיו, לאן מתעלים בדיוק, לסוג אחר של תנועות, לאיכות אחרת של תנועה? במה היא אחרת, במה היא נבדלת?

שאני לא ממלא את עצמי כמו בתנועות הגשמיות האלה, שאני ממלא את הזולת, אלה תנועות רוחניות. זה מאוד מוזר, אבל מתי שאני מתחיל לעסוק במישהו אחר, באחרים, אני עוזב את עצמי והתנועות שאני כבר עושה בי הן לא באות בחשבון בכלל. את זה אולי את יכולה במשהו להבין, מתי שהאימא עוסקת בילד, בתינוק, שכל כולה היא נמצאת בו, מה טוב לו ומה הוא צריך ואיך אני ממלאה אותו ומשרתת אותו, והיא בעצמה רק קיימת בשבילו.

אורן: זו מהות ההתעלות, התעלות מלעשות תנועות כדי למלא את עצמי לתנועות כדי למלא אחרים.

כן.

אורן: זה בעצם כיוון הפעולה שמשתנה, מלמלא את עצמי למלאות מישהו שהוא לא אני.

כן.

אורן: למה כשהכיוון משתנה מ"פנימה" ל"החוצה", התנועה היא יותר איכותית? במה היא יותר איכותית, מה יש בה?

כי אני בזה סך הכול מתעלה מעל הטבע שלי, שזה לדאוג לעצמי, ודואג לזולת. בזה אני רוכש תכונה חדשה שהיא הרגשת הזולת, הרגשה למה שנמצא מחוצה לי. אני פתאום מתחיל להרגיש שמחוצה לי באמת נמצא משהו. זה דומה לזה שאני, לדוגמה, מכיר אותך, ראיתי אותך, כמה עשרות שנים, ופתאום אני מתחיל לגלות אותך בצורה חדשה, מי אתה, מה אתה, אני מתחיל לתת לך, לעזור לך וכן הלאה. אז אני מתחיל ממש להתכלל ומעצמי לצאת אליך.

זאת אומרת, סך הכול היחס הזה לזולת זה אמצעי לצאת מעצמי ולהרגיש את המציאות שנמצאת מחוצה לי, שאני לא אהיה מוגבל בתוכי. ואז אני מתחיל להרגיש שאני חי בעולם אחר, שאת מה שאני ראיתי קודם, כל המציאות, כלפיי זה נקרא "העולם הזה", עכשיו, שאני רואה את עצמי הפונה לכל המציאות שמחוצה לי, אני רואה שזה עולם אחר, "עולם הבא" זה נקרא, העולם העליון. ואני רואה בזה, חש בזה, שינוי ממש גדול בתפיסה שלי.

אורן: זו תנועה בין עולמות, זה מה שאמרת?

כן, ודאי.

אורן: אדם יכול לנוע בין עולמות?

כן.

אורן: איך זה קשור להגדרה הראשונה שנתת בתחילת הדיון, שהתנועה היא מחויבת המציאות, כי אנחנו כל הזמן מתקדמים מחוסר שלמות לשלמות.

אני מרגיש שאם אני מטפל בעצמי, זה חוסר שלמות, כי זה סך הכול איזה גוף, חלבון, חתיכת חלבון, שחי כך וכך שנים ולזה אני מקדיש את האלוהות שבי, הנצחיות שבי. כשאני מרגיש את עצמי שאני יכול לחיות לא בהתאם לגוף שלי, אלא הרבה למעלה מזה, אחרת מזה, איך אני מתעלה מהגוף שלי, שאני כל הזמן שקוע בו, אני רוצה לעלות ממנו. איפה המנוף הזה שיעזור לי לעשות את זה?

אז אומרים לי, פשוט מאוד. סביבך נמצאים המון אנשים ואתה תצא מעצמך אליהם ותתחיל לדאוג להם כאילו או אפילו יותר ממה שאתה דואג לעצמך, על ידי זה אתה תגיע למצב שתתעלה מעצמך. ואז תתחיל להרגיש בהתעלות הזאת, בכוח התנועה החדשה הזאת, אתה תתחיל להרגיש כמה שאתה מתעלה מעל הטבע הזה שעכשיו אתה חי, לטבע שני, יותר גבוה, מיוחד מאוד. ואז כל העולם ייראה לך אחרת.

אורן: בטבע היותר נעלה הזה, אם נגדיר אותו כך, איזה תנועות יש שם שאני לא מכיר?

כל התנועות ההפוכות.

אורן: מה זאת אומרת, "הפוכות"?

כי בטבע הזה האגואיסטי הגשמי, הגופני.

אורן: "אגואיסטי", הכוונה שאני רוצה למלאות את עצמי.

כן. אתה כל הזמן חשבת בדיוק ככה למלאות את עצמך. ועכשיו אתה יוצא לטבע אחר, שאתה רוצה למלאות את הזולת, לצאת לזולת. ואז אתה מתחיל להרגיש אותם במקום להרגיש את עצמך. ומה שאתה מגלה בהם זה נקרא "העולם העליון".

אורן: איזה תנועות רגשיות יש שם שאני לא מכיר היום?

יציאה החוצה, דאגה מחוצה לי. לכן אני צריך לבנות סביבה כזאת שתעזור לי לעשות את זה, זה נקרא קבוצה, עשירייה. מה שאנחנו בונים בחכמת הקבלה כדי לעזור לאדם לצאת מעצמו.

אורן: מה זה נותן, כל "הסיפור" הזה, לבן אדם?

זה נותן להרגיש את המציאות האמתית שבה אנחנו נמצאים. רק שקודם לא ידענו שאנחנו נמצאים בה.

יעל: לפי מה שאני מבינה זה מרחיב אותו. אני יכולה להגיד מהניסיון שלי כאימא, ברגע שאתה מתחיל לדאוג למישהו אחר, זה ממש פותח לך ברמת ההתפתחות מרחב חדש של התפתחות.

כן.

יעל: ואני מבינה שמדובר כאן על דרגה התפתחותית הרבה יותר גבוהה.

את מתחילה להבין גם אנשים אחרים יותר, את העולם יותר, מתוך זה שאת דואגת למישהו, אמנם שזה כביכול חלק ממך, אבל זה בכל זאת מקנה כזאת תחושה.

אורן: אחת התנועות שאני יותר אוהב בחיים זה ריקוד. בריקוד יש משהו מאוד מאוד קסום, ריקוד הרבה מאוד פעמים גם הולך ביחד עם שירה, שזו תנועה, אבל מסוג אחר. אני זוכר כילד שסבא שלי זכרונו לברכה היה שר בצורה מאוד מרגשת וחלק מהחברים שלו היו רוקדים, ריקוד תימני, אמנות מדהימה, אי אפשר לראות דברים כאלו אפילו בסרטים. הרגשתי שזו איזו רמה של אמנות, של תנועה, של הרמוניה, של השלמה, מאוד מאוד עוצמתית, גם השירה, מצד אחד וגם הריקוד, מצד שני, משהו שאין לי מילים אפילו לתאר אותו. מהי התנועה, מהו הקסם שבתנועה, במרחב החדש הזה שנפתח לאדם במציאות הזאת שאתה קורה לה "אמיתית"? איזה קסם של תנועה יש שם, מה יפה שם?

חוסר הגבלה. זה לא "חוסר", כמו שזה נשמע, "חוסר הגבלה", סותרים זה את זה, אבל זה מה שאתה מרגיש, שאתה לא מוגבל. בתנועות רוחניות אתה לא מוגבל, אתה יכול לקפוץ אלפי פרסאות, אתה יכול להיכנס פנימה לכל הרצונות והמחשבות והכוונות והכל לפניך לכל הכיוונים. זאת אומרת, אתה מרגיש פתאום שהמרחב הזה, שנקרא "מרחב רוחני", הוא חלל עצום ואתה שולט בו.

יעל: היום בחיים יש הרגשה שהקצב של החיים גדול על האדם. זאת אומרת, קצב החיים כל כך מתגבר שאנחנו לא בנויים בכלל לעמוד בסוג קצב כזה, זה עושה חוסר התאמה בין העולם הפנימי לבין מה שקורה בחוץ, אנחנו כל הזמן רודפים אחרי החיים. איך ההרגשה באותו עולם רוחני שאתה מתאר, באותה התפתחות יותר גבוהה?

אני לא יכול להגיד על הרגשה. דווקא כשאדם מגביל את עצמו לא להיכנס לתנועות גשמיות, להתפטר מכוח התנועה הגשמית, הוא רוכש את כוח התנועה הרוחנית והוא מרגיש באמת חוסר הגבלות.

יעל: יש איזון, הוא מרגיש מאוזן או שהוא מרגיש שהוא רודף?

איזון תמידי. אבל מרגיש איזון מפני שהוא יכול להשתמש בכל הכוחות בהרמוניה כל פעם בצורה זו או אחרת. הכול אפשרי לו, אין הגבלות בשום דבר, הוא יכול לעוף במרחקים לכל הכיוונים בכל המובנים מפני שהוא לא מוגבל בעצמו, אין לו שום מחשבה ותנועה לעצמו.

אורן: אם אני מבין נכון, אמרת עכשיו שהדבר העיקרי שמגביל את כוח התנועה שלנו זה עצם המחשבה על עצמנו.

כן, בלבד. אם אני מתעלה מעל המחשבה הזאת על עצמי, אני מיד נכנס למרחב הרוחני שהוא חופשי לכל הכיוונים, אבל רק מפני שהוא למען הזולת.

(סוף התכנית)