חיים חדשים

תכנית 1255

האבולוציה של התעסוקה

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 22.06.20 - אחרי עריכה

אורן: מספר התוכנית שלנו היום הוא 1255, ואנחנו נשוחח עם הרב לייטמן על "האבולוציה של התעסוקה". אנחנו אנשים עובדים, גם אבותינו היו אנשים עובדים, אפילו סבא וסבתא היו אנשים עובדים, אבל האבולוציה לא פוסחת גם על תחום התעסוקה. ננסה להבין מהן ההתפתחויות שקרו עד היום, ובעיקר מה הולך להיות מכאן ואילך בתקופת הקורונה והעולם העסקי המתחדש.

ניצה: כן. אנחנו רואים שגם עולם התעסוקה עובר תהליכי אבולוציה. ובאמת אנחנו רואים שעוד לפני הקורונה, או בכלל בלי קשר לקורונה, יש הרבה מאוד מקצועות שבמרוצת השנים חלק מהם הולכים ונכחדים, ובמקומם יש מקצועות חדשים שלא היו קודם שאפילו יהיה לנו קשה לדמיין מה יהיה.

למשל אני כילדה עוד זוכרת את מוכר הקרח שהיה עובר עם העגלה, והיה מצלצל עם פעמון, ומי שהיה צריך קרח היה יורד למטה וקונה קרח. כמובן שהדברים האלה נעלמו כבר מהעולם שלנו, ועוד הרבה מקצועות כאלה שפעם הם היו מקצועות, אך היום הם נכחדו, ובמקומם יש מקצועות חדשים.

אנחנו מרגישים שאנחנו באמת נמצאים גם היום בתקופה מאוד מיוחדת, שהתהליכים של השינויים משפיעים מאוד גם על העולם הזה של התעסוקה. אנחנו רואים איך חוקרים מאוניברסיטת אוקספורד נתחו את הנתונים בארה"ב, והם העריכו שבעוד עשור אחד או שניים מקסימום, 50% מתחומי התעסוקה שנמצאים היום ואותם אנחנו מכירים ייעלמו לגמרי, ובמקומם יגיעו בעצם דברים אחרים.

מה שהם כן שמו לב והדגישו, זה שתפקידים שדורשים יכולות אישיות אנושיות, כמו אמפתיה, כמו איזה חום, שמצריכות איזה יחס שהעולם הטכנולוגי לא יוכל להחליף, הם אלה שיצטרכו להמשיך ולהתפתח.

אז אנחנו רוצים היום בעצם להבין, לאן הולך עולם התעסוקה הבא? מה הולך להיות העיסוק או התחום שיהיה כדאי לנו להשקיע? שיהיה כדאי לנו אולי ללמוד אותו, להתפתח בו? איך אתה רואה את הדברים האלה באמת?

אני רואה שבאמת זה ככה, רק הרבה יותר בקצב, והרבה יותר בהיר שזה יקרה. אנחנו באמת נמצאים בתקופה שהרבה עסקים נעלמים ממש מהשטח, אין להם שום צורך. אנחנו גם מחזיקים אותם בכוח, אחרת הם כבר היו נעלמים. ובאמת אותם העסקים, אם אפשר לקרוא לזה "עסקים", שמדברים על יחסים בין בני אדם, על לבנות בן אדם חדש, על קירוב בין בני אדם, העסקים האלה הם באמת יפרחו ויהיו מוצלחים. יהיו לנו ארגונים, תנועות, קבוצות, עסקים שיטפלו ביחסים בין בני אדם, הרבה יותר מהיום.

ניצה: לפי האבולוציה של התעסוקה, ניתן לראות איך פעם האנשים היו באמת יותר עובדי אדמה, יותר אנשי שטח, היו עובדים עם חיות, בחקלאות. לאט לאט זה עבר למכונות גדולות יותר, ומשם למחשבים. סביר להניח שבעתיד יעברו יותר לרובוטיקה ולבינה המלאכותית, לצד כל הענף הזה שכנראה ילך ויתפתח. בעצם אתה אומר, ש"ייבנה ענף נוסף שיפתח איזה יכולות אנושיות חברתיות".

חיבורים.

ניצה: מה זה בדיוק חיבורים? בוא ננסה להבין מה זה הענף הזה שהוא ממש עוד לא ברור, הוא נמצא כאילו בחיתוליו. מה זה הענף המיוחד הזה?

אנחנו לא טיפלנו אף פעם בחיבור בין בני אדם, אלא החיבורים שיש בנו הם חיבורים של קרובים, חיבורים שמתקיימים מתוך משיכה טבעית שבנויה בין גבר לאישה, אישה לילד, האדם לטבע, למה שנראה לו יפה וטוב. אבל אנחנו צריכים כאן לבנות יחסים בין כל בני אדם לכל צורות החיים שלא תלויים ברצון הטוב שיש לאדם מצד הטבע שלו, כמו גבר ואישה, כמו אישה לתינוק וכן הלאה. אלא אנחנו צריכים לבנות יחסים בין בני אדם שהם לא נמצאים במשיכה הטבעית, שהם לא דוחפים אותנו להתקרבות זה לזה, אלא שאנחנו קודם כל נתקן את עצמנו כך, שאנחנו נבין את ההכרחיות בהתקרבות בינינו, מה שנקרא "למעלה מהדעת", "למעלה מהרגש", "מהשכל", מזה שאנחנו רואים שזה הכרחי וטוב.

ניצה: אם אני מבינה נכון את מה שאתה מתאר, נניח אם קודם סוג מתן השירות שהייתי צריכה לתת למישהו היה יותר פיזי, עכשיו יש איזו עדינות בשירות הזה שאתה מתאר, שאני אצטרך ללמוד לתת. קראת לו "חיבורים". יש פה איזו עדינות.

עבודה נפשית.

ניצה: ממש עבודה נפשית.

כן.

ניצה: זאת אומרת, זה לא מוצר שאני אתן לו.

לא. יש קבוצת אנשים שאת שונאת אותם, את נכנסת ביניהם ומתחילה לכופף את עצמך, לא אותם, אלא את עצמך, כדי ממש להתייחס אליהם יפה, עד כדי כך שאת רוצה לרכוש אהבה אליהם.

אורן: למה?

כי אנחנו רוצים לשנות את הטבע שלנו מרע לטוב.

אורן: מה הקשר?

מה זאת אומרת מה הקשר? זה הקשר שאנחנו רוצים שיהיה בין כל בני האדם. בין כל בני האדם יש לנו יחס כזה שמה שהוא לא כמוני אני שונא, דוחה, מרחיק, ולכן כדי שאנחנו נתקרב זה לזה, אנחנו צריכים כאן לעבוד על זה, ולראות בכל אחד ואחד שהוא דומה לי, שהוא קרוב לי, וכן הלאה.

אורן: למרות שאני לא מרגיש אותו מלכתחילה דומה וקרוב, והוא שונה ממני לגמרי?

ודאי.

אורן: אז זה תחום העיסוק שקראת לו "חיבורים"? לעשות התקרבות בין שונים?

כן.

אורן: מעניין מאוד שבחרת את הנקודה הזאת כנקודה פותחת לדיון על האבולוציה של התעסוקה. מה זה אומר מבחינת הדברים שהאדם יעסוק בהם? מה יהיו המקצועות העדינים, המתוחכמים יותר, המתקדמים יותר מחר, בהתאם לזה?

כל עוד לא נתחיל להרגיש שאנחנו חייבים להיות מקושרים כולם יחד, לא נוכל לבנות מערכת תעשיה, הספקה, כל דבר, לא נוכל לבנות את המערכות האלה בצורה נכונה. כי המערכות שאנחנו נצטרך הן יהיו בנויות דווקא על עיקרון שעליו עכשיו דברנו, שאני מרגיש את כולם קרובים, קשורים, אהובים, ורק לשם זה אני מקים איתם עסקים.

אורן: פעם כשהייתי ילד פיתחו את המחשב הראשון, וזה היה משהו כזה ענק בגודל של חדר. אחר כך המחשבים הפכו להיות קטנים יותר, קטנים יותר, קטנים יותר. היום בשעון על היד יש לך מחשב. מה יהיו הכלים הטכנולוגיים המתקדמים, החדישים בעסק הזה של לעשות חיבורים בין אנשים שונים? איזו טכנולוגיה תפעל פה? ומה יהיו הכלים שהיא תשתמש בהם?

אין כאן כלים, זה הכול נמצא בנו, בלב שלנו ובמוח. אין לזה איזה אדפטורים. שום דבר. אלא אנחנו בינינו נצטרך לבנות כאלו יחסים.

אורן: באופן טבעי, דברים שונים הם רחוקים אחד מהשני.

ודווקא בגלל שהם שונים ממני ורחוקים, אני דווקא מעונין לבנות איתם יחסים קרובים.

אורן: למה?

כי אז אני מרוויח מזה יותר. פלוס ומינוס עד כמה שהם יותר גדולים, ביניהם יש לי יכולת לקבל תוצאות הרבה יותר ממשיות.

אורן: בעולם שאנחנו חיים היום, או בעולם שהכרנו עד היום, אני חושב ששונות וזרות בין אנשים, בין עמים הביאה לקונפליקטים, להתנגשויות, אפילו למלחמות ברמה הבינלאומית.

זה מפני שאנחנו לא יודעים להתקשר נכון על פני השונות והזרות.

אורן: וזה הולך להיות המקצוע העיקרי בעתיד?

כן.

אורן: למה? כל הזמן אני שואל למה?

אין לנו חוץ מזה מה לעשות.

אורן: למה?

כי אם אנחנו יודעים איך אנחנו מתקשרים בין אנשים זרים, רחוקים, שונאים, שנואים וכן הלאה, אז כבר זהו, אנחנו בונים את החברה שלנו בצורה יפה, נוחה. מה יש חוץ מזה לעשות?

ניצה: אתה מתאר פה תהליך מרתק של מעבר משירותים פיזיים שנהגנו לתת זה לזה, לשירותים שהם יותר נפשיים, יותר עדינים, יותר פנימיים.

השירותים העתידיים הם דווקא כאלו.

ניצה: וזה מאוד מענין, כי בדיוק בהקשר הזה, אותו מחקר שציינתי קודם אמר, שכל השירותים האדמיניסטרטיביים, השירותים האלה שהם פיזיים, את זה לא תהיה בעיה להחליף ברובוטיקה, ובכל מיני טכנולוגיות מתקדמות. אבל באמת אותם השירותים הנפשיים, הפנימיים האלה שהאדם זקוק להם, את זה אף אחד לא יוכל לספק לו.

בוא ננסה רגע להבין כאדם שצורך שירות כזה, שמישהו אחר נותן לי שירות כזה שעוזר לי ליצור איזה חיבור כזה, מה זה יעניק לי כאדם? איך אני ארגיש?

קודם כל אנחנו נצטרך לפתח תוכנות חדשות, אבל הן דווקא מאוד, מאוד טובות. הנוסחה היא מאוד פשוטה, פלוס ומינוס, ככה וככה, שווה מקסימום. ככה זה במתמטיקה. ואז זה פשוט מאוד. והמקסימום הזה הוא קובע את מה שיקרה. זה לא שאני מסדר לו ככה, והוא מסדר לי ככה, ואנחנו נמצאים במאבק, אלא בסך הכול אנחנו מגיעים בנוסחה לתוצאה אופטימלית.

ניצה: עוד פעם. לא הבנתי את הנוסחה, מה אומרת הנוסחה בדיוק?

הנוסחה אומרת שבכל יחס שלנו בינינו, בין בני אדם, שזה כמו שתי מכונות, ובין העסקים, ובין כל מיליארדי האנשים בכל מיני הצורות שהם מתקשרים, אנחנו רוצים שמהפעולות שלנו תהיה מקסימום תועלת לכולם. לכולם. ואז יוצאת לנו צורה פשוטה, אופטימלית.

ניצה: הדברים שאמרת עושים לי כל כך הרבה סדר, שאני אנסה לתת לזה ביטוי. עד היום הרבה מאוד מהשירותים או הרבה מאוד מהדברים שצרכנו, שקנינו, שרכשנו, היו בסופו של דבר כדי לספק לנו משהו נפשי, איזה צורך נפשי. אפשר לומר שזה כולל כמעט את הכול. הייתי אומרת שכל תרבות הצריכה האדירה הזאת שפיתחנו, הצורך לקנות משהו שאולי יעניק לי איזה מעמד מסוים, איזה סטאטוס מסוים, סמלים מסוימים, כל הדברים האלה שהוספנו לעצמנו בצורה פיסית, המטרה שלהם הייתה באמת בסוף לספק לי משהו שהוא נפשי. ואתה בא ואומר, אתם עכשיו מנקים את כל הדברים הפיסיים האלה הצידה, ואתם הולכים לספק אחד לשני אותו הדבר הפנימי הזה שחיפשתם כל הזמן. זה נכון בעצם להסתכל על זה ככה?

כן.

ניצה: מה באמת בן אדם מחפש כל הזמן?

בן אדם מחפש את המקסימום הטוב. וכאן הוא רואה שהמקסימום הטוב שלו תלוי בכולם, את זה אנחנו יודעים, אבל בתנאי שזה טוב לכולם, ואנחנו מקבלים ממש את הנוסחה היפה הזאת. כל מחשב יודע את זה לעשות. אנחנו פותרים כאלה בעיות גם במתמטיקה.

ניצה: זה סוג של אופטימיזציה כזו?

כן.

ניצה: זה בעצם העניין?

כן.

ניצה: זאת אומרת לבדוק מה האופטימום, מה המצב האופטימלי שנותן את זה שכל אחד מקבל בדיוק את מה שהוא צריך. וזה לא אומר שכולם צריכים אותו דבר, יכול להיות שכל אחד צריך משהו קצת שונה.

כל אחד צריך רק דבר אחד.

ניצה: והוא?

למלא כמה שהשני רוצה.

ניצה: תחזור על זה עוד פעם, זה מעניין. כל אחד צריך מה?

למלא את השני.

ניצה: לא את עצמו, אלא את השני.

כן. ואז בטוח שבצורה כזאת אנחנו מגיעים לאופטימיזציה הטובה ביותר.

ניצה: נניח שאני פותחת בענף התעסוקה קורס שבו אני רוצה להתחיל ללמד את המקצוע החדש הזה, שבו אני מתחילה ללמד אנשים איך ליצור חיבורים. איך ליצור, מה בעצם?

את צריכה להסביר להם מתמטיקה חדשה. מתמטיקה חדשה שהיא עובדת לא לפי חשבון פלוס ומינוס, ואיך שהם מתווכחים, ואיך שהם משלימים זה את זה ככה או ככה, אלא שיש כאן נוסחה אחרת. גם האחד וגם השני, גם מינוס וגם פלוס, הם יעבדו כל אחד לצורך השני, לצורך הזולת, ואז אפילו שזה מינוס ופלוס, הם יגיעו לזה שזה פלוס פלוס.

ניצה: נשמע שמה שאתה מתאר יצריך ממני פיתוח מיומנות, פיתוח כישורים שאני אוכל להיות אשת מקצוע טובה.

זה לסובב את השכל. זה הרגל נעשה טבע שני.

ניצה: מה הם הכישורים שאני אצטרך לרכוש? מה הן המיומנויות שאני אצטרך לרכוש?

רק לעשות תרגילים שטובת הזולת היא טובת עצמך, טובה שלך.

ניצה: זאת אומרת, בקורס הזה אני הולכת לתרגל הרבה מאוד את היכולת שלי להרגיש את הזולת ואת הצרכים שלו.

להתכלל בו, להיכנס בו, להתלבש בו, ובצורה כזאת לפתור את כל הבעיות.

אורן: למה ככה זה עובד? למה זאת המתמטיקה החדשה.

כמו אימא שעושה כך נגיד עם הילד שלה.

אורן: למה זו המתמטיקה החדשה?

כי היא פועלת לא לפי האגו שלי וגם לא לפי האגו של הזולת, שיש כאן עוד שאלה שצריכים אולי לברר, אלא פועלת לפי העולם האינטגרלי. כי אנחנו חייבים להתאים את עצמנו לטבע העגול, האינטגרלי, ואז בטוח שאנחנו לא טועים. כי סך הכול מה שיורד עלינו בעסקים שלנו, בעולם שלנו, זה סך הכול שאנחנו נפעלים על ידי טבע אינטגרלי.

אורן: המקצועות, הכישורים התעסוקתיים בעולם של מחר, יהיו מותאמים יותר לטבע האינטגרלי?

ודאי. זה מתגלה יותר ויותר. כי מה שאנחנו בנינו עד היום, זה הכול לפי טבע אגואיסטי שעכשיו הוא נגמר.

אורן: אז מהי היכולת הבסיסית, האמנות הבסיסית שתידרש לאדם בעולם התעסוקה של מחר?

לעבוד לטובת הזולת. אבל גם זה לא בדיוק נכון. אוצר המילים שלנו הוא לא בדיוק נכון. זה לא שאני עובד לטובת הזולת, אני עובד לטובת האינטגרליות של החברה האנושית.

אורן: ולמה זה כדאי לי, באופן פרטי?

כי אז אתה נכלל בכל האינטגרליות הזאת, ואתה מרגיש את הכוח הכללי שפועל בו שזה הכוח הכללי של הטבע, ואז בטוח שאתה מרגיש נצחיות ושלמות שבכל הטבע. זה המצב הכי גבוה שאפשר להשיג.

אורן: דיברנו קודם על זה שהתפתחות הבינה המלאכותית תהפוך הרבה מהמקצועות של היום למיותרים, כי רובוט ומחשב לומד, ידע לחשוב יותר טוב ממני. איזה תחומים לדעתך אף פעם לא יוכלו להיות מוחלפים במחשבים, ברובוטים, ברובוטיקה עדינה ובינה מלאכותית? מהו הדבר שתמיד יצטרכו אותו ואף מחשב לא יוכל להחליף אותו? יש כזו יכולת אנושית?

ודאי שכן.

אורן: מהי?

אנחנו בנינו את המדע והתעשייה ואת כל החיים שלנו לפי הטבע שלנו.

אורן: כלומר?

לפי טבע אגואיסטי. איפה פלוס ואיפה מינוס, מה הרווח, מה ההפסד, וכן הלאה. וגם אתה כרואה חשבון במקצוע, יודע את זה היטב. זה דבר אחד. דבר שני, אנחנו כאן צריכים להבין שעכשיו אנחנו פועלים לפי עקרון של עיגול. לא של קו, של העיגול.

אורן: מה הוא אומר, העיקרון הזה?

זה יחס חדש לחברה, יחס חדש לעולם, שבעולם יש כוח אחד כללי שהוא הפועל, ואנחנו צריכים להתכלל עם הכוח הזה, ונפעל רק בהתאם אליו.

אורן: אז כל האינטראקציות שדיברת קודם, שקראת להם בשם כולל "חיבורים". כמה שיש יותר שונות, כמה שיש יותר זרות, כמה שיש יותר קונפליקטים, האמנות של מחר תהיה לעשות חיבורים יותר ויותר עדינים. בעצם החיבורים בין שני הפכים, לצורך העניין בין שני בני אדם שהם מאוד מנוגדים, האמנות לעשות ביניהם חיבור מביאה אותם למקום הרבה יותר גדול של חיבור, לאיזה כוח עגול, אינטגרלי, כולל של הטבע, שהוא יותר גדול מהמתנגד הזה, והמתנגד האחר.

כן. הכוח הכללי. זו אבולוציה, זו מהפכה בתפיסה שלנו במציאות, אבל אנחנו אז מתחילים לראות את המציאות אחרת, לא מוגבלת במה שנקרא "העולם הזה", אלא המציאות מתרחבת ללא גבולות. אנחנו יחד עם זה ממשיכים גם לחיות בתוך מודעות, בתוך הרצונות שלנו, המחשבות שלנו, ולא בעולם הפיסי הזה שהוא הולך ונעלם מתוך החושים שלנו עם העולם הישן, עם כל העסקים, עם כל הדברים שהיו.

אורן: לפי העיקרון הזה של עיגול, איזה עסקים ישגשגו בעולם של מחר לתפיסתך?

חוץ ממה שהכרחי לבני אדם, בינתיים, כי אנחנו עוד נמצאים בצורה הגשמית, בגופים, חוץ מלקיים את החמור שלנו בצורה נורמלית שיחיה וייתן לנו להתקדם בתוך "הנשמה שלנו" מה שנקרא, בתוך הקשר שלנו עם הזולת, אנחנו לא צריכים כלום. זאת אומרת, כל העסקים שפועלים כדי לחבר בין בני האדם. לחבר, ולא לחבר במגרש כדורגל או במועדונים.

אורן: אז במה לחבר?

לחבר בצורה שאני ארגיש שאני מתחבר עם השני, ובקשר בינינו אנחנו מגלים מדרגות חדשות של המציאות.

אורן: אז איזה עסק היית מקים?

רק מערכות של לימוד החיבור, שום דבר חוץ מזה אנחנו לא צריכים. זאת אומרת אנחנו צריכים ביגוד, אנחנו צריכים מזון, אנחנו צריכים כל עוד אנחנו קיימים, אבל בעצם אנחנו מאוד מהר נגלה שהכול מתפוגג.

ניצה: מה קורה לאנשים שבאמת מרגישים שמקבלים את השירותים האלה שתיארת, את החיבורים האלה, ופתאום הם חיים בתוך החיבור הזה, מה קורה להם בהרגשה?

הם מרגישים את עצמם פחות ופחות קשורים לעולם החומרי.

ניצה: זאת אומרת, הצרכים הפיסיים שאולי קודם היו צריכים להיות מאוד גדולים, הם מצטמצמים למקום של משהו שהוא יותר הכרחי ובסיסי.

כן.

ניצה: והצרכים הפנימיים שלהם? שם הם מקבלים איזה אושר, ממה שאתה מתאר, שקודם לא היה קיים, ולא משנה כמה צרכנו.

לא. ואף אחד לא יכול להבין חוץ מהם.

ניצה: בוא ננסה להבין מה בדיוק אדם כזה רוכש?

הוא רוכש חיבור פנימי עם אנשים אחרים, ובזה נקודת הנפש שלו מתרחבת, ובה הוא מרגיש מציאות חדשה שנקראת "העולם העליון".

אורן: איזה מקצוע יהיה המבוקש ביותר מחר?

מדריך למה שאנחנו עכשיו דיברנו.

אורן: שיודע לעשות חיבורים בין אנשים?

לא סתם חיבורים בין אנשים. חיבורים רוחניים בין האנשים, כדי להוביל אותם לפתיחת העולם העליון בקשר הנכון ביניהם.

אורן: עכשיו דייקת לי. לא סתם חיבורים, אלא חיבורים רוחניים בין אנשים. המילה "רוחנית" יכולה לזרוק כל אחד לפנטזיות שלו. מה זה חיבורים רוחניים? שזה בעצם תמצית העסקים של מחר, והמקצוע שיידרש ביותר.

רוחניים זה מאוד פשוט. זה נקרא, ש"אני לא מרגיש מזה תועלת אישית, פרטית".

אורן: אז למה אתה עושה זאת?

כדי להביא את עצמי ואת כולם לחיבור למעלה מהטבע שלנו.

אורן: דיברנו על האבולוציה של התעסוקה, ממוכרי הקרח שפגשנו בילדות. מה יהיה המקצוע מחר?

זה יהיה המקצוע.

אורן: תגדיר אותו.

החיבור בינינו שבו אנחנו מרגישים עד כדי כך את עצמנו מחוברים יחד, שנעלם בכלל האני של כל אחד, ואנחנו נכללים במה שנקרא "כאיש אחד בלב אחד".

אורן: איך זה מרגיש? מה אדם ירגיש?

נבוא ונרגיש.

אורן: נבוא ונרגיש. משהו קטן על החשבון, איך זה מרגיש שאנחנו לא טועמים היום? מה יש שם?

אי אפשר להעביר הרגשה, אבל זה טוב.

אורן: זה טוב.

זה עולם חדש ללא הגבלות גשמיות, ללא כדור הארץ והיקום, אלא זה לגמרי עולם חדש.

(סוף השיחה)