תפקיד ההורה, חלק 2

תפקיד ההורה, חלק 2

פרק 206|30. Juni 2013

חומר רקע לשיחות "חיים חדשים", מס' 205-206

תפקיד ההורה וחינוך הורי נכון

מטרות:

  • מהם הערכים הנכונים שעלינו לאמץ כהורים ולהנחיל לילדנו?

  • מהו חינוך הורי נכון?

  • איך יוצרים בית שמהווה תשתית חינוכית וסביבה טובה להתפתחות מיטיבה?

פתיחה:

ההורים הם הסוכנים של הטבע לשמירה והובלת הילד מתלות לעצמאות. המין האנושי לא יצליח לשרוד אם כל דור לא יצליח להגיע לעצמאות מהדור הקודם. נולדת, יש לך אמא ואבא, אבל מלכתחילה המטרה הסופית היא עזיבתם. אולם הדרכים להשגת עצמאות מכילים מרכיבים של תלות, ואלו שני מושגים סותרים שחייבים להתקיים בו זמנית במערכת היחסים הורה-ילד, וזה אומר שאתה בצרה על ההתחלה.

הערה ניצה: בפתיחה הזו אנחנו כאילו כבר מסמנים את מטרת ההורות - להביא את הילד לעצמאות...האומנם זו היא המטרה? או שמא הבעיה דווקא מתחילה עם חוסר הבנת החיים ותכליתם ולכן מראש אנו מחנכים למטרות לא נכונות....למעשה חינוך ההורים הוא חינוך לחיים, אבל אם תפיסת החיים ומטרתם אינה ברורה להורה, אז הוא משוט מלמד אותו מה ש"עובד טוב" לפי ניסיונו...

כאמא צעירה תמיד הייתה לי סימן שאלה...מה אני באמת יודעת מה טוב בשבילה, אני זוכרת שראיתי אמהות דעתניות שיודעות בדיוק מה נכון...ולי תמיד היו סימני שאלה...

זרימת התוכנית:

  • תפקיד ההורה

  • חינוך הורי נכון - חנוך הנער על פי דרכו

  • הערכים הנכונים להנחיל לילדינו

  • יצירת בית שמהווה תשתית חינוכית וסביבה טובה להתפתחות מיטיבה

שאלות פתיחה:

  • איך הורה יודע להיות הורה? זה משהו אינסטנקטיבי שאמורים להיוולד איתו?

  • זה משהו שאמורים ללמוד?

מה זה הורה טוב? איפה עובר הגבול בין ללוות ולתת לילד את הכיוון לבין להשתלט לו על החיים?

  • מאיזה גיל מתחיל החינוך?

  • מהו תפקיד ההורה? איך ניתן להגדיר אותו בפשטות?

"מהו תפקיד ההורים"

מחקרים פסיכולוגיים וחינוכיים על ילדים מדגישים באופן חד משמעי את חשיבותה ומרכזיותה של ההורות להתפתחותו התקינה גופנית ונפשית של הילד והמתבגר (ברגמן, כהן 1994; ויניקוט 1995; הנדריקס, האנט 1998). מחקרים נוספים בתחומי הסוציולוגיה והפסיכולוגיה של האדם הבוגר מגלים את משמעותה העמוקה של ההורות בחייו של הבוגר- ההורה ואת היותה ציר מרכזי במבנה החברתי של חברות ותרבויות רבות.

סוגיות חברתיות-חינוכיות קשות המתגברות כיום, כגון אלימות, התמכרויות, חרדה, דכאון ותת-משיגות של ילדים ומתבגרים ובהמשך אף של בוגרים, מוסברות, לפחות בחלקן, כמושפעות מתיפקוד הורי מעלות אף הן את נושא ההורות על סדר היום החינוכי והחברתי.

אין ספק שהורות טובה ומיטיבה מוכרת כיום, בעיקר ע"י אנשי חינוך וטיפול ולעיתים אף ע"י ההורים עצמם, כנכס משמעותי ביותר לילדים, להורים ולחברה כולה (עומר, 1999, כהן 2000). משום כל הסיבות האלה נמצאת ההורות בזמננו על סדר היום החינוכי, והחברתי.

http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Shefi/HorimMishpacha/yeda/SederHorutIsrailit.htm

"מהו תפקיד ההורים בחינוך ילדים?"

ההורים של היום רצו לגדל את ילדיהם קצת שונה ממה שעשו הוריהם. הם רצו להיות חברים של הילדים שלהם. הילדים של היום לא צריכים חברים. הם צריכים הורים.

http://www.news1.co.il/Archive/003-D-66459-00.html

לדבר אל הילד, להקשיב לו, לכבד אותו, לשתף אותו

ההורים נותנים לילדים חוזק נפשי

יכולתם של ילדים וילדות להתמודד עם חיי בית-הספר קבעת במידה רבה בבית, עוד לפני בית-הספר.

הדברים החשובים ביותר, מבחינה זאת, אינם ידיעות – קרוא וכתוב, או פעולות חשבון – אלא החוזק הנפשי האישי: תחושת בטחון, הערכה עצמית, אמון עצמי והידיעה שתמיד, יהיה מה שיהיה, הבית הוא מקום חם, אוהב ותומך.

הורים – כל ההורים – יכולים להעניק את זה לילדיהם וזה הדבר החשוב ביותר והטוב ביותר שיש ביכולתם לעשות כדי להבטיח את דרכם של ילדיהם בבית הספר.

http://www.hila-equal-edu.org.il/heb/?p=98

התערבות בדרך לעצמאות

תפקידנו כהורים הוא איכשהו לנתב את ילדינו לעצמאות. המשמעות היא כי יש מקרים בהם ניאלץ להתערב באופן אקטיבי. להפוך ילד לעצמאי פירושו סדרה שלמה של פעולות שיאפשרו לילד לגדול בהתאם למצפן הפנימי שלו. מכאן שגם כאשר אנחנו מכינים את הילד לעצמאות, אנחנו מתערבים באופן עקבי בחייו, וגם זה חלק מרכזי בסתירה שדיברתי עליה.

אם נרצה להיות הוגנים עם תפקידנו כהורים עלינו לשאול את עצמנו כל הזמן: "האם באמת ההתערבות שלנו הכרחית?" כי כל התערבות היא סטייה מהדרך לעצמאות, וכל אחד מאיתנו יענה על כך אחרת. אך מה שנכון לכולנו הוא עצם שאלת השאלה. כשנפסיק לשאול את השאלה או אז נחטא לתפקיד שלקחנו על עצמנו כהורים – הקלה על המעבר של ילדינו לעצמאות.

עובדת ההתערבות מבדילה פונקציונאלית בין התפקיד ההורי לשאר האנשים. לאף אחד בחברה שלנו אין את הזכות להתערבות בחיי ילדינו, אך כהורים עומדת לנו זכות כזו.

http://kanaf.org.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%94%D7%95%D7%AA%D7%A4%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%94%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D/tabid/147/Default.aspx

מהו חינוך הורי נכון

מסתבר שקשה להיות הורים. אף אחד לא לימד אותנו את המקצוע. הרי כל מקצוע בו אנחנו בוחרים מצריך למידה. מי שרוצה להיות מהנדס צריך ללמוד ארבע שנים בטכניון, ומי שרוצה להיות מזכירה צריכה ללמוד כתבנות ולהפעיל מחשב. כל מקצוע דורש למידה ואותנו אף אחד לא לימד את המקצוע החשוב ביותר - הורות. והדוגמה היחידה שלנו הם הורינו, אשר למדו מהוריהם, אשר גדלו בחברה אוטוקרטית.

בעבר הלא רחוק, כאשר מבנה המשפחה היה אוטוקרטי הוא היה מאד ברור. מאד לא שוויוני אבל מאד ברור: כל תפקיד היה קבוע. המבנה היה כפירמידה כשבראש עמד אבא ומילה שלו היתה מילה. היום, בחברה המודרנית והדמוקרטית, השינוי במשפחה משמעותי מאד. אף אחד לא אוהב שאומרים לו מה לעשות. כולם, ובמיוחד הילדים, רוצים להרגיש שווים, חשובים ומשפיעים באותה מידה. הזמנים השתנו אבל אנחנו ממשיכים עם שיטות החינוך של פעם.

לפני מאה וחמישים שנה ילד לא נחשב לאדם. הוא היה חסר זכויות ובעל חובות בלבד. הוא היה רכוש. החברה לא התערבה במה שקרה לו. רק לפני כמה עשורים, עם התעוררת הדמוקרטיה ושימת דגש על הילדות, הפכנו את הילד ליותר מאדם - לבעל זכויות בלבד. הילד הוא השליט, הוא הקובע וההורה הוא בעל החובות. הילד נהיה מרכזי. הכל סובב סביבו.

עברנו מקיצוניות של חוסר זכויות לקיצוניות של חוסר חובות ואת המחיר אנחנו והילדים משלמים בבית ובבית הספר. אנחנו מתמודדים עם עקשנות, חוצפנות, מרדנות וחוסר אחריות. כמו כל מהפכה שתוצאותיה הטובות נמדדות לאורך זמן, כך גם המהפכה הזו בגישה אל הילדים נושאת בחובה יתרונות אדירים, אך הקצינה והיא גובה היום מחירים כבדים מההורים, מהמורים ומהילדים

http://www.mako.co.il/home-family-supernanny/articles/Article-b7ba73ae12d4721004.htm

"הורות מודרנית"- מיכל דליות

עם התעוררת הדמוקרטיה ושימת דגש על הילדות, הפכנו את הילד ליותר מאדם - לבעל זכויות בלבד. הילד הוא השליט, הוא הקובע וההורה הוא בעל החובות. אז איך אנחנו מוצאים לילדים שלנו מקום טוב באמצע?

החשיבה על הילד וההתייחסות אליו כאל אדם של ממש, קרמה עוד וגידים בד בבד עם השינוי החברתי הגדול שעבר על העולם: מעבר מחברה אוטוקרטית לחברה דמוקרטית. השינויים היו ועודם בכל הרבדים של החברה והם תופסים מקום נכבד גם בבית, במשפחה.

אתם, ההורים הרי מלמדים בבית הספר הקשה ביותר: בית ספר לגידול בני אדם. אתם וועדת החינוך, ההנהלה, המורה והשרת. אין מי שיכשיר אתכם ואין הסכמה כללית בדבר תוכנית הלימודים. אין חגים, אין חופשות, אין איגוד מקצועי, אין עליה בדרגה או בשכר ולעיתים יש בבית מנהל נוסף שחושב אחרת.

מסתבר שקשה להיות הורים. אף אחד לא לימד אותנו את המקצוע. הרי כל מקצוע בו אנחנו בוחרים מצריך למידה. מי שרוצה להיות מהנדס צריך ללמוד ארבע שנים בטכניון, ומי שרוצה להיות מזכירה צריכה ללמוד כתבנות ולהפעיל מחשב. כל נהג, איש או אשת היי-טק, שיווק או מכירות, למדו כמה שנים. כל מקצוע דורש למידה ואותנו אף אחד לא לימד את המקצוע החשוב ביותר, הורות, והדוגמה היחידה שלנו הם הורינו, אשר למדו מהוריהם, אשר גדלו בחברה אוטוקרטית.

חנוך לנער על פי דרכו

חינוך נכון הוא לחנך את הילדים על פי הדרך של הילדים ולא על פי הדרך של ההורים. לכל ילד יש את האופי, האישיות, הנטיות והצרכים הייחודיים שלו. תפקיד ההורים הוא לקדם ולטפח את הילדים על פי אותם צרכים ייחודיים.

הטעות הבסיסית של מרבית ההורים היא שהם מנסים לכפות את דעתם על הילדים, מבלי להבין שהדרך שלהם אינה בהכרח מתאימה לילדים שלהם אלא עלולה להוביל אותם לאבדון ולחיים גרועים.

לכן, במקום להיאבק בילדים, לעצב אותם, להתנות את האהבה או התמיכה בצייתנות שלהם, לאלף אותם או להפחיד אותם – יש פשוט להיכנע ולהתמסר אליהם, ללכת בדרכם, לטפח את ההצלחות שלהם, להאמין בהם, לחזק את היתרונות שלהם, לחפש מה טוב עבורם ולהיות סבלניים לגבי אופן ההתפתחות שלהם וקצב הגדילה שלהם.

http://www.ybc.co.il/PAGE798.asp

  • בהנחה שאנחנו כהורים מעוניינים שהילד שלנו ירגיש תחושה תמידית של מלאות, סיפוק ואושר מהו החינוך הנכון שאנו צריכים להעניק לו?

  • על איזה מטרות עלינו לשים דגש?

  • מהו חינוך יצירתי והאם נחשב ערך?

  • הרצאה של סן קן רובינסון על חינוך יצירתי.

  • http://vered.leap.co.il/ken-robinson-says-schools-kill-creativity/

  • מהיכן הורה מקבל את ההכשרה לתת חינוך "נכון"?

  • מי קובע מה "נכון"?

  • האם לכל ילד יתאים חינוך אחר? האם הגיוני שלכל הורה תהיה גישת חינוך שונה או שיש שיטה ברורה שכולם צריכים ללכת לפיה?


תיאור תמונת המצב הרווחת בקרב הורי ישראל כלפי תפקיד ההורה וחינוך הורי נכון

ההורים לא מבינים את משמעות התפקיד, את מהותו, אינם בוחרים דרך חינוך משותפת, יוצרים פערים ובלבול אצל הילדים, פועלים בניגוד אינטרסים ומתוך אגואיסטיות וצרכים אישיים. הורים מוכנים להקשיב לבעלי מקצועות שונים ומטפלים שונים שיטפלו בילדים שלהם ובלבד שהם לא יצטרכו לשנות כלום בעולמם.

הורים מתקשים לשלב בין תפקיד הורי לבין מפרנס, מחנך, מתווך, מדריך, אוהב, מעניק וכו.

הורים בדרך כלל פועלים מול ילדיהם בהתנייה.

  • מהו חינוך הורי נכון?

חוות דעתה של אורית דולב, פסיכולוגית:

יש היום המון גישות שונות לחינוך הורי. כל אחד בוחר שיטות שמתאימות לו. זה לא בהכרח מתאים למשפחה שלו. ואז לא תמיד זה מצליח. האם בן הזוג שלי הולך לאותו קורס ושנינו ככה מייצבים את הדברים בבית או שרק אני בחרתי בקורס הורים מסויים וזהו.

הצורך לקורס הורים עולה כשיש קושי.

כמו בכל טרדנד ואופנה, מתרגלים לשמוע ויש יותר הורים שרוצים ללכת ללמוד איך להיות הורים טובים יותר. הם סובלים והמודעות שלהם שהם יכולים לקבל עזרה כזאת היא גבוהה יותר.

היום יש גם מודעות בבית ספר, להמליץ להורים לגשת להדרכה הורית אם זה משהו שיכול לעזור לקושי של הילד.

אתה יכול להיות מדריך ומחנך לילדים שלא שלך, אבל בבית זה סיפור אחר, יש מעורבות רגשית..

הערכים הנכונים שעלינו לאמץ כהורים ולהנחיל לילדנו

  • מהו חינוך לערכים?

ערך הוא כל דבר שאני מייחס לו חשיבות והייתי רוצה שיהיה המאפיין של חיי.

לאדם היכולת לבחור בין ערכים, שכן רק באדם מאוחדים היצור והיוצר, כדברי ניטשה. רק לאדם היכולת להיות מה שהוא רוצה להיות ולא רק מה שהוא נועד להיות, כמו שאר החיות. במובן הזה מותר האדם מן הבהמה הוא היכולת לחשוב "מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול?" אדם לא נולד טוב או רע, אדם נולד עם מגוון האפשרויות, בין היתר להיות טוב או רע. הערכים הם סוג של רעיונות על איך ראוי להיות, סוג של אידיאלים, קני מידה. הערכים הם פילטרים דרכם אנו רואים את המציאות.

מהו תפקידם של הורים בחינוך לערכים?

מישהו צריך לבנות אצל ילדים את מנגנוני החינוך והביקורת. חינוך להיות אדם תרבותי פירושו לחנך שההתנהגות, בין במעשה ובין בדיבור, תעבור קודם שיקול דעת ערכי ואח"כ גם ריסון עצמי ושליטה עצמית. קשה לעשות זאת בתרבות שבה קיים קצב גבוה כל כך של גירויים. דווקא בגלל זה חובתנו כהורים לא רק לומר מה לא ראוי, אלא גם לומר מה כן ראוי,

אריסטו אמר שכדי ללמוד מידות אופי צריך דוגמא אישית מופתית, צריך לראות מישהו שמעריצים אותו. מרטין בובר אמר שהמחנך הגדול מחנך הכי הרבה כשאינו מנסה לחנך אלא בנוכחות שלו - כאשר הוא שם לב, כשהוא איכפתי, רגיש וכו'. חשוב שילדים יחוו דמות הורית אקטיבית ולא פסיבית, אנשים שלוקחים אחריות על עצמם ועל חייהם. חשוב שהורים ישקיעו בחינוך ילדיהם, יהיו עקביים, לא יתעצלו. אריסטו הוסיף ואמר שכדי לחנך למידות אופי נחוצים לא רק דוגמא אישית, אלא גם מאמן, מנחה, פדגוג, שילך איתך צעד צעד וידריך אותך בדרך לחינוך האופי. זו עבודה קשה הדורשת מהמורה ומההורה התמסרות ללמידה. לכן, השיפור יבוא כשנפסיק להיות עצלניים במשימה של להיות בני אדם.

http://learn.snunit.k12.il/galim/horut/upload/.doc_parent/nimrod.html

כיצד מחנכים ילדים לערכים- כיצד עוזרים להם להפנים את הערכים החשובים לנו כהורים, כיצד מגדלים אותם להיות 'בני האדם', שהיינו רוצים שיהיו על פי ערכי החינוך שלנו?!

כהורים אנחנו רוצים שהילדים שלנו ילמדו ערכים- יהיו מנומסים, יתחשבו באחרים, יתאפקו, יוותרו ויתחלקו בחפצים שלהם. שלא ירביצו, לא יקללו, לא ישקרו, ולא ישוויצו. שיאהבו את המשפחה, שיכבדו את בית הספר והמדינה. שיעריכו את מה שעושים עבורם. שיהיו חרוצים, הגונים, ואיכותיים. כל הורה יכול להוסיף לרשימת המשאלות את הערכים החשובים לו, שלדעתו יובילו את ילדו לגדול להיות אדם בוגר, מחונך, ומשתלב בחברה.

כשילדינו מתנהגים על פי הערכים שלנו אנחנו מרגישים סיפוק כי הצלחנו בתהליך החינוך, ויש תמורה לעמלנו הרב בגידול הילדים.

מאוד לא היינו רוצים כהורים שילדינו יהיו רועשים, כועסים, משתוללים, חושבים רק על עצמם, לא מנומסים, עצלים, חומרניים, מתפרצים, ילדותיים כפי שהם פעמים רבות לצערינו.

כשהילדים מתנהגים כך אנחנו מרגישים לעיתים שנכשלנו כהורים. שלא חינכנו אותם היטב, שהמאמץ שלנו לא נשא פרי. תחושות הכעס והאשם מכבידות ומתסכלות, ואליהן מתלווה פעמים רבות תחושת חוסר אונים.

http://www.hebpsy.net/community.asp?id=93&cat=article&articleid=2405

  • מהם הערכים "הנכונים" שהיינו רוצים להנחיל לילדינו?

  • האם אפשר לייצר רשימה של "ערכי- על" שעל פיהם כל ילד צריך לגדול ולהתחנך?

  • מהו העולם הערכי שאליו אנו רוצים שילדינו יגדלו? מדוע?  

  • כיצד אנחנו כהורים יכולים לדאוג שהערכים האלו יתפשו ויטמעו "בDNA" של ילדינו?

  • מה קורה כאשר סדר העדיפויות הערכי של זוג הורים שונה, מה עושים?

  • כהורה אני רוצה שהילד שלי יהיה מאושר ומסופק, האם ישנם ערכים מסויימים שאם אאמץ אותם הם יתנו מענה לכמיהה ההורית שלי?

  • האם הקניית ערכים היא בעיקר ע"י דוגמא אישית?

  • בימנו לא ממש ברור איך מחנכים לערכים ומיהו הגורם המרכזי שמחנך אותם. למי יש יותר השפעה, להורים או לאמצעי התקשורת והחברים?

חוות דעתה של אורית דולב, פסיכולוגית:

בצורה טבעית כל משפחה מגדלת את הילדים לפי מה שההורים גדלו בילדותם. או להיפך הרבה הורים צעירים אומרים שמה שההורים שלי עשו אני אעשה להיפך.

1. ילד צריך לדעת שיש סיבה לזה שהוא מקבל משהו. אם יש לו יומהולדת הוא מקבל מתנה, אם הוא עבר איזו בחינה בצורה מיוחדת הוא מקבל הפתעה. אבל אם אין סיבה והוא מקבל על ימין ועל שמאל צ'ופרים ומתנות, אז אין לו ציפייה וזה לא חסר לו.

זו הגישה שצריך לחזור אליה, כמו שהיה בעבר. שכשהיה חג או אירוע מסויים, אז היו הולכים וקונים בגדים לכל המשפחה ואם היה יומהולדת היו קונים משהו רק בשבילו.

2. אהבה מגדלת ומטפחת ילד בריא בנפשו. בעל מסוגלות לתת מעצמו ולהשתלב גם במקומות שיש בהם גבולות. הוא ילד שמסוגל להבין גבולות . כי הגבולות באים מתוך אהבה ולא מתוך עונש להצר את צעדיו.

3. לגלות סבלנות ולדעת לסלוח. כל ילד בהתאם לגילו, יכול להיות קצת יותר מפוזר וקהה חושים. וכשתינוק שופך כוס מיים על השולחן מבינים אותו וממשיכים הלאה, אבל כשילד בן 10 שופך כוס מיים על השולחן, הרבה פעמים אומרים דברים שפוגעים בו ומקטינים אותו. הוא מוקטן הוא מוחלש הוא מרגיש שהוא פגע בהורים שלו. הוא רוצה להחזיר להם ולנקום בהם כי הם פגעו בו. וכשהבוס שלו בעתיד ידבר אליו בצורה דומה הוא ירצה להגיב באותה צורה של תסכול.

4. פיתוח ערך הסקרונות והתקשורת המילולית כלפי הילדים.  יותר להתעניין בהם. ולא רק לשאול מה שלומך איך היה בבית ספר. אלא לפתח שיחה איך היה לו בהפסקה ועם מי הוא הסתובב ובמה הם שיחקו  והאם היה לו כיף. לשאול שאלות ולהתעניין. ואז יעלו גם תחושות לא נעימות ואז זאת הזדמנות טובה להתעניין ולתת עצה. יותר ממקום של שאלה ולא כהוראה . לתת לילד למצוא את התשובה בתוכו. על ידי שאלה כמו מה לדעתך תוכל לעשות בפעם הבאה כשכזה דבר יקרה.

כשאנחנו מראים לילד שאנחנו סקרנים כלפי מה שקרה לו, הוא לומד שאכפת לאחרים ממנו, שעוזרים לו והוא לא לבד, הוא לומד להביע את עצמו, לשחזר חוויות ולהביע אותן, להיות תקשורתי.

חשוב לסייג ולומר שלא מדובר בשאלות הבנאליות איך היה לך בבית ספר? קיבלתם שיעורים? אתה צריך עזרה וכו'.


יצירת בית שמהווה תשתית חינוכית וסביבה טובה להתפתחות מיטיבה

זה המצב כיום על בסיס חוות דעתה של אנה וורגה, ד"ר לפסיכולוגיה. אם רוצים לגרום להתפתחות מייטיבה צריך לעשות ההיפך מהיום:

המוסד המשפחתי משתנה באמת. הרי כל הסיבות המקובלות לנישואיןח נעלמות! למה הם נחוצים? אם נניח בצד את ההיבט הרגשי, אין שום משמעות לנישואין. במיוחד אם נתאר לעצמנו משפחה עירונית קרייריסטית, שבה גם הבעל וגם האישה עובדים, אין להם ילדים, ואין להם מושג שהילד זקוק לשני הורים. היום כל עבודות הבית תלויות במקורות חוץ: הילדים נמצאים עם המטפלת, המנקה מסדרת את הבית, אנחנו אוכלים במסעדות. לפני כן, בחיי המשפחה נדרשה השתתפות מצד כל בני הבית, היה צורך לפחות בשניים כדי להתקיים בנוח.

עכשיו, כמו בימי הביניים, הילדות כקטגוריה חברתית, מתחילה להיעלם. מחסום המידע בין הדורות קורס. אם קודם, על מנת להתבגר, הילד היה צריך ללמוד לקרוא, עכשיו הוא יכול לצפות בטלוויזיה, לגלוש באינטרנט. הנכדה יכולה לראות מה שרואה סבתה בטלוויזיה. לא ברור כיצד ומה אפשר ללמד את הילד, כי נעלם הרעיון שילד זקוק למשהו יוצא דופן.

אין לנו מושג תרבותי כללי כיצד לחנך את הילד בתוך המשפחה. אצל כל אחד מתחיל השיגעון שלו - או שמלמדים את הילד בו זמנית קריאה, ריקודים, חשבון וטניס, או שעד גיל שש שמים לו חיתולים. הבעיה היא, שהעקרונות שעזרו להוריהם להסתגל מבחינה חברתית אינם עובדים עם הילדים המודרניים.

היום תהליך הלימוד של הילדים נעשה דרך האינטרנט, ולא בבית הספר, בחצר או בחוגים. והמבוגרים אינם מספיקים להדביק את קצב התפתחותן של הטכנולוגיות האלו, ואינם יכולים יותר להשתלט על ילדיהם.

חוות דעתה של אורית דולב, פסיכולוגית:

בעקבות הדברים האמורים הילדים לומדים לסמוך על המידע באינטרנט, על אתרים באינטרנט, על ייעוץ באינטרנט ולא לסמוך על ההורים ועל התא המשפחתי שלהם, מה שמביא בעיקר בגילאי ההתבגרות והלאה, לקשיים רגשיים וחוסר אונים מאוד גדול גם בגלל עודף המידע. תכתוב את המילה "גלולה" יקפצו לך עשרים אלף דברים שבסופו של דבר לא תדע כלום מרוב הבלבול.

כשההורים מאפשרים לילדים לשבת שעות רבות כלכך מול המחשב, הילדים גולשים אפילו בטעות לכל מיני אתרים ותמונות שאינם תואמים את כוונתם, תמימותם וצרכיים הרגשיים, ובסופו של דבר הם נחשפים למידע ותמונות שגורמים להם חבלה, ביכולת המחשבתית. זה יוצר אצלם במידה מסויימת סוג של טראומה ומעורר אותם לאובססיביות של חיפוש והשתתפות במידע כזה. לדוגמה. אם נכתוב את המילה "כלב" באינטרנט, נוכל לקבל תמונות ואתרים פורנוגרפיים שעושים שימוש במילה כלב בחייה כלב וילד שצריך לעשות עבודה בבית ספר יסודי על כלבים, נחשף טרם בשלותו לתכנים שיגרמו לו לנזק.