חיים חדשים

שיחה 994

זיכרון משותף

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן .1810.04 – אחרי עריכה

אורן: הנושא שלנו היום הוא "זיכרון קולקטיבי". לכל אחד מאתנו יש זיכרון, אבל יש גם זיכרון משותף. ננסה להבין מה זה בדיוק, איך הוא עובד, איך הוא מתפקד, לְמה הוא אמור לשמש אותנו בדרך לחיים חדשים.

טל: לכל אחד מאיתנו יש זיכרון פרטי, אבל אנחנו שייכים לאיזו קבוצה, לחברה, לעם, שיש לו זיכרון קולקטיבי משלו, ולכל עם יש זיכרון אחר. הזיכרון הזה הוא איזו מערכת גמישה שיש בה סימנים, סמלים, תרבות, נימוסים, סיפורים, היסטוריה. אמנם זו לאו דווקא אותה היסטוריה כפי שקרתה, אלא הזיכרון שנשאר לעם מאותה היסטוריה.

וכך אומרים, שיש כל מיני גורמים שמתווכים לעם את הזיכרון שלו כמו מערכת החינוך, מערכות ההנצחה, מועדי זיכרון שהעם בוחר או מישהו בוחר, ובסופו של דבר מעצב בעם איזה זיכרון, איזו מערכת של זיכרון קולקטיבי.

אנחנו רוצים להבין מה זאת אותה תודעה שיש לעם, אותו זיכרון משותף, ואיך זה בעצם נוגע לכל אחד ואחד מאתנו?

כך אומרים ואנחנו רואים את זה מהחיים, שאנשים שחיים יחד הרבה זמן, גם אם הם לא שייכים לעם, מתוך מאורעות החיים שהם עוברים, יש להם זיכרון ממה שעברו ומתוך זה הם היו יחד בכל מיני מצבים. אולי כל אחד פירש את המצבים האלה בצורה שונה, אבל יש להם גם התרשמות כללית, כי אחר כך רואים איך כל אחד התרשם, ואיך כל אחד נכלל מזה. ואז הם נכללים זה מזה, ממה שהיה אתמול ושלשום, ולכן הם צורבים לעצמם זיכרון על סמך מה שעברו יחד. זה עוזר להם להתייחס להווה ולעתיד בצורה לא קולקטיבית, זה עדיין לא קולקטיב, אבל נניח שבצורה כזאת כל אחד מבין את מה שהשני עובר, וכל אחד יכול להגיד שהוא מתאר לעצמו איך הוא יקבל דברים חדשים שיצטרך לעבור. כך אנחנו מכירים את הסביבה, מכירים את בני האדם, לפי כמה עברנו איתם. אם אנחנו מדברים על מישהו לגמרי חדש, או עם חדש, או מדינה חדשה שרק עכשיו גילינו אותה, אנחנו לא יכולים להגיד שום דבר כי אין לנו ניסיון, וכול זה כי אנחנו בעלי ניסיון בזה. זה כשמדובר על הזיכרון.

חוץ מזה, מפני שכל אומה ואומה נולדה מההורים המולידים שלה, אז לכל אומה מפני שהם באו מהמולידים יש איזה זיכרון גנטי מאותם הורים.

אורן: איך זה עובד? מה זה הזיכרון הגנטי הזה, איפה הוא נמצא ואיך הוא עובר מדור לדור?

אנחנו לא יכולים להגיד בדיוק, אבל אנחנו רואים שזה קורה לפי הניסיון. עברו אלפי דורות כמו למשל אצל העם הסיני ובכל זאת הוא נשאר סיני, וגם אם תיקח אותו למקום אחר, בכל זאת יש בו משהו מאותו העם כולל אפילו הרגלים ונטיות למיניהן.

זה משפיע על הגנים האלו, על ה"רשימות" כמו שאנחנו קוראים להם בחוכמת הקבלה, והם משפיעים על כל פנימיות האדם ובסך הכול לזה אנחנו קוראים "זיכרון". זה לא בדיוק זיכרון כי אף אחד לא זוכר מה היה לפני אלף שנה. אלא זה ניקלט כבר בתוך הגנים וההורמונים ובכל מיני תופעות פנימיות שנמצאות עמוק בתוך הגוף ולא שייכות דווקא לזיכרון. אפשר להגיד שזה זיכרון כי לכל התאים יש זיכרון, אבל אלה כבר צורות יותר מורכבות, והייתי אומר נסתרות. זה מה שיש לכל עם ועם.

טל: מה בעצם מוטמע בנו? מה הם הזיכרונות האלה? איזה דברים נחרטים בנו לאורך הדורות?

מה שעברנו, ומה שעברנו עברנו ברצון שלנו, בחומר שלנו, והרצון הזה רק מתפתח מדור ודור. וכשהוא מתפתח מדור לדור הוא סוחב איתו כל מיני התרשמויות. ההתרשמויות יכולות להיות חיוביות ושליליות וההיפך, מה שהיה טוב להורים, יכול להיות רע לילדים וההפך. וכן הלאה. כותב על זה בעל הסולם במאמר "בחירה חופשית" מאמר "החרות".

ולכן, הזיכרונות האלה הם דבר שנע ונד. אבל הוא בכל זאת נשאר, וישנם תנאים סביבתיים או פנימיים כלשהם שהזיכרונות האלה עולים ומתחילים שוב ושוב לקבוע אפילו לעם כולו התנהגות חדשה.

אורן: איפה נרשמים הזיכרונות הקולקטיביים של עם מסוים?

זה לא קולקטיבי. שוב אני אומר, אלא זה זיכרון שיש בעם. זיכרון קולקטיבי זה משהו אחר. אפשר להגיד קולקטיבי אבל זה לא שייך לעם ישראל לכן אני לא כל כך רוצה להגיד. הזיכרונות האלה נמצאים בתוך הרשימות, בתוך תאי זיכרון.

אורן: מה אלה "הרשימות"? מהם "תאי הזיכרון"?

מדור לדור אנחנו מעבירים ברצון לקבל שלנו שדות כוח, שמתייצבים סביב הרצון לקבל וכך אנחנו נמשכים מדור לדור.

אורן: מה זה "הרצון לקבל שלנו", ואיך מעבירים בתוכו שדות כוח?

אלה דברים שלא שייכים לגוף שלנו. זו הרוחניות שבאדם. הרצון שלנו זה רוחניות, ולכן הוא לא שייך בדיוק לגוף. הוא נמצא מחוץ לגוף הבהמי. יש רצון ששייך לבהמיות הגוף, ויש רצון אנושי שהוא קצת יותר למעלה מזה.

אורן: רצון למה?

רצון ליהנות מכל מיני מקורות.

אורן: ויש רצון כזה משותף לעם?

ודאי.

אורן: ובתוך הרצון המשותף הזה אפשר להעביר שדות כוח?

בתוך הרצון, לא. הרצון בעצמו הוא שדה כוח, ולהשפיע על הרצון הזה אנחנו יכולים על ידי כוח האור. זה כבר לא שייך למה שיש לכל עם ועם.

טל: איך בעצם זה מתעצב בהיסטוריה של כל עם? הוא עובר כל מיני ייסורים ושמחות, וכל מיני מצבים של התפתחות, מה קורה לו?

זה גורל של כל אומה ואומה, בעצם לפי השורש הרוחני שלה.

טל: אמרת שזה מביא את העם בשלב מסוים כל פעם להתנהגות חדשה. האם יש קשר בין מה שעבר העם שלי בעבר לאיך שאני אתנהג?

אנחנו בסך הכול חיות קטנות שנפעלות. יש רצון לקבל כללי והוא מחולק בין כל מיני חלקים, פלגים, ואנחנו כביכול מתלבשים בגופים שלנו, במוח, בלב הגשמי שלנו על הרצון לקבל הזה. והרצון לקבל הזה, מפני שהוא מחולק להרבה חלקים, אנחנו גם מרגישים מחולקים, נבדלים ואפילו רחוקים זה מזה.

אז ברצון לקבל חוץ מזה שכל פרט ופרט מרגיש את עצמו כפרט בפני עצמו, יש ב[חלקים שבו] גופים יותר גדולים ומורכבים.

טל: מושבות כאלו.

כן, אלו גופים גדולים, התכללויות גדולות, למרות שהם פרטים בודדים, יש ביניהם איזו קירבה. הרצון לקבל המסוים הזה שנמצא כאוסף של הרצונות הפרטיים הקטנים הוא בעצם המבנה הרוחני של אומה. ברצון לקבל הכללי יש שבעים אומות כאלו ולכל אחת מהן יש אופי משלה, זיכרון משלה, מאורעות משלה שהיא עוברת וכן הלאה. הרצון לקבל הכללי בסך הכול חייב לנוע למטרה מסוימת שהיא החיבור למעלה מכל ההבדלים, אבל זה לעתיד לבוא.

טל: מה בעצם התפקיד של אותו זיכרון קולקטיבי של כל עם?

להחזיק את העם זמן מה כעם. אבל כנראה שיש בזה הרבה יותר ואנחנו רואים את זה בימינו, יש בזה הרבה שינויים, יש התכללות והתערבבות בין העמים, התבוללות עם בעם וכן הלאה. זה קורה עוד מהזמנים העתיקים.

אורן: האם הזיכרון הקולקטיבי של עם מכיל רק את מה שהעם עבר עד כה או גם תחנות בעתידו של העם שאליהן הוא אמור להגיע?

ודאי שכן, הכול נמצא בתוך הזיכרון הזה.

אורן: גם את מה שאותו עם אמור לעבור?

כן.

אורן: ואיך מה שרשום בזיכרון הקולקטיבי הזה של עם מסוים משפיע על מה שהוא עובר עכשיו? איך התחנות העתידיות שרשומות משפיעות על מה שקורה לעם הספציפי הזה עכשיו?

זה בטוח משפיע, בהחלט משפיע, אבל אני לא יכול להגיד איזה יחס יש זה לזה ולכל אחד ואחד, כי יש כאן הרבה פרטים. ודאי שרק העתיד הרשום כבר בזיכרון הוא הקובע מה יעבור כל עם ועם, כל אומה ואומה, בתהליך עד למימוש אותו עתיד.

אורן: בתוך הזיכרון הזה רשומים פרטים קטנים או נתונים כלליים, סיכומים, אירועים שמחות, טראומות, אסונות, חס ושלום, הצלחות גדולות, מלחמות?

עד פרטי פרטים של כל אחד ואחד.

אורן: גם של הקולקטיב?

גם של הקולקטיב.

אורן: של אותו עם, נניח.

גם של אותו עם בצורה גשמית.

אורן: למה חשוב שבזיכרון יירשמו פרטי פרטים?

אין יותר. אם לא יירשמו, לא יתקיימו, לא יתממשו.

אורן: האם אפשר לשמור את זה?

אנחנו צריכים להבין שהכול מתפקד רק לפי הזיכרון ומה שרשום בו, זה סך הכול נקרא "רשימות".

טל: זה לא אותו הזיכרון הגשמי שאנחנו מתארים, שאנחנו מדברים, על תרבות העם.

לגמרי לא.

אורן: תגדיר בדיוק מה כן קיים בזיכרון הקולקטיבי של עם מסוים.

טל: האם זה סוג של תודעה משותפת?

בזיכרון הקולקטיבי יש זיכרון על החלק שבו הם נמצאים כאומה, יש בו את התפקיד של האומה הזאת לגבי יתר העמים, פרטים על כל אחד ואחד, עד פרטי פרטים. אין שום דבר חוץ מזה, זה זיכרון שקובע את הכול, חוץ ממנו אין מי שינהל ומי שיעשה משהו. רק לעינינו זה נראה שיש עוד חומר שעושה משהו ופועל על משהו. על מה הוא פועל, מה הוא עושה? בתוכו פועל אותו זיכרון, אותן רשימות.

טל: אז החיים של כול אדם נרשמים או רשומים בזיכרון הכללי הזה. האם הוא משפיע על הכלל, האם הזיכרון הכללי משפיע על האדם?

כן.

טל: אם נולדתי בתוך עם מסוים, קודם כל אני ישר מקבלת מטען של כל ההיסטוריה של העם הזה.

ודאי. את לא יכולה להתנתק. אפילו שאת מתנתקת פיזית, פנימית את לא יכולה להתנתק.

אורן: אם לא יספרו לי שאני שייך לעם מסוים, הזיכרון הקולקטיבי של אותו עם עדיין ישפיע עלי או לא, או שאני חייב להיות מודע לזה?

ודאי שישפיע. מה זה חשוב, אם יספרו לך או לא.

אורן: נניח שבתרבות בה יגדלו אותי, יחנכו אותי, לא יגידו לי כלום על השייכות הזאת?

לא, זה לא יעזור.

אורן: זה עדיין פועל בי.

ודאי.

טל: אבל למה בעצם אין שום מודעות לזה, למה אין לי גישה למאגר העצום הזה של הידע?

את לא צריכה, כי זה רק יבלבל אותך.

טל: אם אני לא רוצה לעשות טעויות, אלא ללמוד מהעבר.

זה לא שייך לזיכרון. זה דווקא שייך להתנהגות הפרטית שלך למה שמתגלה בך.

טל: כי כביכול כל המידע הוא על כולם, המידע על מה היה ומה יהיה, אבל אני צריכה לחוות את עצמי כמנותקת מהדבר הזה לגמרי, שלא אדע שזה קיים ולא אוכל לגשת לזה?

זה יתגלה, אבל רק במידה שתוכלי להשתמש בזה נכון.

טל: מה זה אומר שאדם מתחיל להשתמש בזיכרון קולקטיבי?

שהוא יכול להשפיע על גורלו ועל גורל של אחרים.

טל: זה טוב, אם יש לך גישה.

זה טוב, אם תתני את זה לילד קטן, מה הוא יעשה, למה זה טוב? למה את חושבת שלך כאישה בוגרת יש שכל והבנה מה לעשות?

טל: אני לא, אני רק שואלת.

מפני שאת רוצה.

טל: האמת היא שאפילו עוד לא הבנתי בדיוק מה זה לרצות את זה.

נכון, לכן אנחנו צריכים קודם כול להתפתח.

טל: לאן בעצם אנחנו מתפתחים? אתה אומר שיש בתוך הזיכרון איזו תכנית שמפתחת אותנו אפילו עד שלב שבו נוכל להכיר בעצמנו את המערכת הזאת ששולטת בנו.

כן.

טל: אז לאן זה מפתח אותנו, מה התפקיד של אותו זיכרון?

זה מפתח אותנו להבין שאנחנו צריכים לשייך חשיבות רבה לקשרים הפנימיים שבינינו.

אורן: מה זה אומר, מה זה "קשרים פנימיים בינינו"?

שבכל בני האדם, ובכלל דומם, צומח, חי, אבל בעיקר בדרגת המדבר, יש קשרים שאנחנו נמצאים כמו בשדה, שדה של הזיכרון הזה, ובו אנחנו נמצאים כולם קשורים יחד. לכן אנחנו צריכים לאתר את עצמנו, להבין, להרגיש, ובהתאם לזה להתנהג מפני שאנחנו שייכים לשדה זיכרון אחד משותף ואנחנו משפיעים זה על זה, אפילו שפיסית לא, אבל פנימית כן.

אורן: איך?

מפני שאנחנו נמצאים במערכת אחת.

אורן: אז איך אנחנו משפיעים?

משפיעים או טוב או רע.

אורן: אתה יכול לתת דוגמה?

תלוי איך אני חושב על אחרים, איך אני מתחשב בהם.

אורן: איך זה משפיע על שדה הזיכרון הכללי?

כי דרך השדה הזה של הזיכרון הכללי אני קשור לאחרים ומשפיע לכולם.

אורן: אם נניח שאני חושב, חס ושלום, רע על מישהו?

אני בטוח שאתה חושב רע על כולם.

אורן: אז מה אני גורם על ידי זה בשדה הזיכרון הקולקטיבי?

שאתה כאילו מנותק מהם. אתה גורם להם רע, אבל במידה מאוד קטנה.

אורן: תוכל להסביר.

המערכת בנויה בצורה כזאת, עד כמה שאנחנו רוצים לעשות טוב לאחרים, אנחנו מחוברים אליהם ומשפיעים עליהם, עד כמה שאנחנו רוצים לעשות להם רע, אנחנו גם משפיעים את הרע, אבל בצורה הרבה יותר פחותה. כי ה"טוב" מוכפל תמיד פי תר"ך פעמים, פי 620 פעמים, והרע לא, זה דבר אחד.

דבר שני, זה שאנחנו יכולים לפתח עוד קשרים בינינו, אם אנחנו מתכוונים לטוב, ובלהתכוון לרע אנחנו לא יכולים לפתח קשרים כאלו, אבל בכל זאת יש לנו אפשרות לקלקל את המערכת.

אורן: למה הטוב מוכפל בתוך מערכת הזיכרון הכללית?

כי אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו חוזרים למערכת הכללית הטובה, להיות בקשרים טובים, ואז כל אחד משפיע פי תר"ך פעמים יותר, יותר ממה שהוא מסוגל מתוך האגו שלו להרע לזולת, ואז אנחנו מקימים מערכת קשר יפה, חדשה.

אורן: איזה שסתומי ביטחון יש בתוך שדה הזיכרון הכללי הזה, שמפחיתים את ההשפעה הרעה, אמרת, שאם אתה משפיע רע על משהו, יש מנגנוני הפחתה, מה הם המנגנונים האלה?

זה נקרא "צמצום".

אורן: תוכל להרחיב על זה?

אם אני מתייחס רע לזולת, אני יכול לגרום רע לזולת רק ברמה הגשמית, פיסית, ולא ברמה הרוחנית.

אורן: מה זה אומר "ברמה הרוחנית"?

"ברמה הרוחנית", אין לי אז כוח רוחני שאני אגרום נזק לשני.

אורן: יש "להזיק לאדם ברמה הגשמית" ויש "להזיק לו ברמה הרוחנית"?

כן.

אורן: כדי שלא יקרה הנזק הרוחני, הוא נשמר בתוך השדה של הזיכרון הכללי?

אני לא יכול להפעיל אותו.

אורן: אני לא יכול להזיק.

אתה יכול להזיק, אבל ברמה הגשמית בלבד.

אורן: נניח שהייתי יכול להזיק למישהו ברמה הרוחנית, כאילו הייתי בתוך השדה של הזיכרון עצמו ויוצר שם שיבושים כלפיו, לכן אין לי גישה לזה, כדי לא לשבש את השדה עצמו?

כן.

טל: אנחנו אנשים שלא מרגישים את הדברים האלה, יש לנו זיכרונות אישיים, זיכרונות של עם, יש לנו היסטוריה, יש לנו תרבות, על מה בדיוק אנחנו מדברים, מה זה "הזיכרון על" הזה, זה מחשב, זו מערכת?

זאת המערכת הפנימית האמיתית של הטבע שקיימת ומחזיקה את עצמה ורק הצורה החיצונה שאנחנו כביכול נמצאים בה משתנה, אבל אותו זיכרון, אותו שדה כללי, של הנתונים, קיים בפנימיות הטבע, זה היסוד של הטבע.

טל: והמהות שלו זו אינפורמציה, זה מידע?

זה מידע, חוץ ממידע זה עוד הרבה מאוד פרטים.

טל: זה נשמע כמו אינסוף פרטים.

נכון. זה מחשב מאוד גדול וכולנו נמצאים בו עם כל הזיכרונות, הרשימות, הפעולות, כול מה שיש בנו.

טל: ולמה צריך את המחשב הזה, מה המטרה שלו?

זה נקרא ה"מציאות". ואנחנו קיימים בתוך המציאות הזאת. המציאות הזאת מנוהלת על ידי כוח אחד שמפעיל וקושר אותה, כוח שנקרא "אור". התפקיד של כל זה הוא להגיע למצב שהמציאות הזאת בסופו של דבר תעבור תהליך ותהיה קשורה בכל פרטיה למנגנון השלם.

טל: נשמע שהמערכת הזאת מאוד מורכבת ומאוד גדולה, אבל המטרה היא שהחלקים שלה יתפתחו ויתחברו אליה?

שהחלקים שלה יתחברו. ההתפתחות זו התחברות.

טל: "החלקים" זה אנחנו.

כן, אנחנו. חוץ מזה אין כלום.

טל: אז למעשה כל אחד מאיתנו לא מודע לדבר הזה שנמצא "מעליו", נקרא לזה ככה. למה אנחנו מחוברים בלי להיות מודעים לאיזה מחשב על?

אנחנו מחוברים לרשת קומוניקציה עליונה הכוללת בתוכה את כל סוגי הקשרים שרק יכולים להיות בינינו.

טל: ולמה אנחנו לא תופסים את זה?

אין לנו יכולת, לא מוחית ולא רגשית. כי הרשת הזאת קיימת בחוקים הפוכים, בצורה הפוכה, מאיתנו.

אורן: איזה מין חוקים?

חוקים של השפעה, אהבה, השלמה, ואנחנו בטבע הפוך מהרשת. לכן הרשת מחזיקה אותנו בינתיים כדי שנתקיים בה זמן מה עד שנגיע לקיים אותה ברצון.

אורן: איך אנחנו בכלל יודעים שקיימת כזו רשת, שקיים כזה מחשב? האם יש למישהו גישה אל הרשת הזו?

כן.

אורן: למי?

למי שנקרא "ישראל". יש אומה אחת מכל העמים, אם אפשר להגיד אומה, המורכבת מנציגים של כל האומות שיכולים להיות המקשר בין כל האומות לכוח הכללי שנקרא "אור", הכוח שמפעיל את המערכת.

אורן: אני בטוח שרוב הישראלים אפילו לא יודעים שיש כזאת רשת.

ודאי שלא.

אורן: אז למי יש גישה, הרשאה לגשת, לרשת?

רק למקובלים.

אורן: מה מאפשר להם את ההרשאה הזאת להיכנס לתוך הרשת הזו?

הם קיבלו תיקונים כאלו שהם לא יכולים, בשום צורה, לגרום נזק למערכת. כמו בכל מקום עבודה חשוב, יש לך תנאי קבלה.

אורן: וכשמקובלים יכולים להיכנס לתוך הרשת הזו, מה הם עושים עם המידע שמתגלה להם?

פועלים לטובת המערכת. לזרז את ההתפתחות האנושית שתהיה כלולה במערכת בצורה יפה.

(סוף השיחה)