חיים חדשים
שיחה 633
ממשלת התאגידים הבינלאומיים
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 15.12.10 – אחרי עריכה
אורן: אנחנו רוצים לשוחח היום על תהליך שמתרחש בעיקר בין אירופה לארצות הברית, ועומד לשנות את המציאות בה אנו חיים גם כאן בישראל, "הסכמי סחר טרנס אטלנטיים". יש לזה המון השלכות, ננסה להתבונן על הדברים קצת יותר לעומק.
טל: כל המושג הזה "הסכמי סחר טרנס אטלנטיים", זה נשמע כמו משהו שמאוד שייך לכלכלה.
נראה לי שאלו לא הסכמי סחר טרנס אטלנטיים. הם דרך האוקיינוס השקט, לא דרך האוקיינוס האטלנטי.
טל: כך קוראים לזה. הסכם בין האיחוד האירופאי לבין אמריקה.
זה? האמריקאים קובעים עכשיו את החיבור שלהם עם וייטנאם, יפן, סינגפור, ברזיל וכל מה שנמצא בין אמריקה דרך האוקיינוס השקט לבין דרום אמריקה וכל אסיה.
אורן: אנחנו יותר לכיוון אירופה.
טל: שמענו שבימים האחרונים היו הפגנות ענק באירופה סביב הסכמים שעומדים להיחתם דווקא בין האיחוד האירופי לבין ארצות הברית וקנדה. מאתיים וחמישים אלף אנשים יצאו לרחובות בגרמניה. זו הפגנה בסדר גודל שלא הייתה בנושאים אחרים, כנראה שמשהו כאן קורה ומתסיס את האנשים. זה הכריח אותי להתעמק בכל זאת בנושא הכלכלי הזה ולנסות להבין, כי משום מה בימינו אנחנו בדרך כלל לא רוצים לשמוע ולחקור בכל מה שקשור לכלכלה, אבל עושים איזה מאמץ כן להסביר לציבור במה מדובר. כי כנראה שלדבר הזה יהיו השלכות על כל אדם ואדם.
הסיפור הוא שארצות הברית והאיחוד האירופאי רוצים לקיים איזה הסכם שיאפשר לקיים סחר יותר חופשי בין שני האזורים. זה אומר שיהיו פחות הגבלות על כל מיני תאגידים וחברות שרוצים לייצא ולייבא מוצרים בין האזורים השונים.
לכאורה, זה נשמע מאוד טוב. מאוד נחמד שזה יהיה יותר שיתופי, יותר מאחד, יותר טוב, אבל האנשים מאוד מודאגים, כי הם רואים שבפועל מי שיקבל כאן כוח, אלו הם אותם התאגידים, אותם אנשי העסקים. וזה יכול לבוא על חשבון אותם האנשים שהחוקים והרגולציות באים סך הכל לשמור עליהם שלא יהיה להם יותר מדי הורמונים בבשר, תרופות לא מאושרות, וכל מיני זיהומים סביבתיים שיכולים לפגוע. בקיצור, הרבה מאוד סכנות שאותן רגולציות באות למנוע. הסכם כזה יכול מאוד לדלל את כל הרגולציות האלה, ולאפשר לכל מיני תאגידים לעשות את מה שהם רוצים לטובת הכיס שלהם, על חשבון האזרח הפשוט.
ומי שעומד לשמור על האזרחים, אלו לא הרגולציות והתאגידים, ולא הפוליטיקה הגבוהה?
טל: הם אומרים שלא. אלא הממשלות שכביכול דואגות לאזרחים שלהם, הן אלה הקובעות את הרגולציות.
ראית דבר כזה שאיזו ממשלה דואגת לאזרחים שלה?
טל: אני נוטה לחשוב שבגדול כן. זאת המטרה. למשל יש מדינות רווחה שדואגות לבריאות.
בזמננו אני לא רואה את זה בכלל. נניח איכשהו.
טל: אוקיי. הסיפור הוא שהם מפחדים כנראה שתהיה לאותם התאגידים איזו אפשרות לתבוע את הממשלות, אם הן תקבענה כל מיני חוקים שיפגעו להם בהכנסות. אומרים שיכול להיות שאותם התאגידים ואנשי העסקים, הולכים לקבל כוח שהוא יותר חזק מהכוח שיש לממשלות. כוח לשלוט בעולם.
ודאי, לזה אני מסכים במאה אחוז. אנחנו מזמן נמצאים בזה. הייתי לפני הרבה שנים בשוויץ, כי הייתה לי הזמנה לכמה הרצאות שם. יש שם את בית ממשלה ולידו בנק גדול, אז השוויצרים היו צוחקים על איפה מתקבלת ההחלטה, בבנק או בבית הנבחרים. הם היו אומרים שהכל מתקבל בבנק. בכל זאת כשכל אחד ואחד מהשרים בא לעבודה, הוא קודם כל נכנס לבנק לקבל שם כיוון, הכוונה, ואז הוא היה הולך לעבודה. כך זה.
זה מין צחוק, אבל זה לא צחוק. כי אנחנו נכנסנו בעשר, חמש עשרה שנה האחרונות, גם לפני כן, אבל במיוחד בשנים האחרונות, בצורה בולטת, גסה, למצב שהכסף, ולמי שיש כסף, הוא יותר חזק מהממשלה, והוא הקובע את כל מה שיש בממשלות.
כי אנשי העסקים האלו פועלים מסביב העולם. יש להם כוחות, יש להם יכולת לברוח מכאן לכאן, יש להם יכולת להבריח מזה לזה מה שהם רוצים, כי אין גבולות בשבילם. יש להם צבא של עורכי דין וכסף כדי לקנות כל דבר, גם ממשלות. וכל הממשלות תלויות בהם, חוץ מממשלות אוטוריטריות, כמו למשל רוסיה. אני יודע שפוטין גם תלוי בהם בין אם הוא רוצה ובין אם הוא לא רוצה, כי אי אפשר להיות לגמרי חופשי מהם. אבל נניח לדיקטטורים כמוהו יש עדיין עוד אילו מין פעולות חופשיות שהם יכולים לקבל בצורה חופשית, בלי להתייעץ ולקחת בחשבון את כל העשירים האלו. למרות שבכל זאת יש מעליהם את רוטשילד וכאלו, שהם בכל זאת כביכול מנהלים את כל העולם.
לכן אנחנו רואים שבעולם שלנו שולטת מערכת. והמערכת הזאת היא קודם כל מערכת של אנשי עסקים נבחרים גדולה מאוד, מאוד מובחרים, מאוד מיוחדים, ואנחנו יודעים שהם כמה עשרות אנשים סך הכל, או אפילו לא אנשים אלא עסקים, תאגידים שהם קובעים, ודאי. ולכן העולם שלנו מקבל צורה גלובלית, אינטגראלית כזאת, שהוא כולו מקושר וכולו תלוי זה בזה. וזה יפה וטוב, כי דווקא בזכות העשירים האלה אנחנו מגלים יותר מהר שהעולם הוא עגול.
אורן: וזה תהליך טוב בעיניך?
כן. ודאי.
אורן: במה?
בהכרת הרע. הוא חייב להיות כדי שאנחנו נתחיל לטפל, לתקן. זה גילוי המחלה.
אורן: איזו מחלה?
המחלה היא שאנחנו נמצאים בעולם בו כולנו קשורים זה בזה, אבל קשורים בכוח הרע. אנחנו נמצאים כולנו יחד בדירה אחת, אבל שונאים זה את זה.
אורן: איך זה קשור לעסקים חבקי העולם?
כי עסקים הם קושרים בינינו, פועלים עלינו, ושולטים עלינו למעלה מהממשלות. ויוצא שאנחנו נמצאים בעולם אחד. אנחנו כאילו נמצאים במדינה אחת.
טל: מרחב אחד גלובלי מעל הגבולות.
כן. למה אני תלוי במה שקורה עכשיו בסין עם יואן, או באירופה עם יורו, או באמריקה עם דולר, או בעוד כל מיני דברים אחרים. למה אני תלוי בזה, ותלוי במאה אחוז?
טל: למה, מה הקשר לתאגידים האלה, איך הם גורמים לזה?
כי הם קובעים כמה אני אקנה. במה אני אשלוט. יש איזה משחק ביניהם, והכל נופל על הכיס שלי. אם כבר. אבל זה לא רק כיס, זו פוליטיקה, רק שאת הפוליטיקה אני לא רואה, כי הפוליטיקה נכנסת דרך הממשלות והן קובעות שכך צריך לעשות, וכאלה החלטות יש לקבל. וזה כבר מגיע דרך הממשלה האהובה שלי הקטנה. אבל בכל זאת מאיפה זה מגיע אליה? מהתאגידים, וגם מהטייקונים שלנו.
אורן: התעצמות התאגידים, הטייקונים, וכל העסקים חבקי העולם, בונים אצל האדם תחושה שהוא חי בעולם אחד בו הכל מקושר?
כן. ערבות הדדית אך רק שלילית. ערבות הדדית היא שכולנו בבנק אחד, כולנו תלויים במקור אחד של האספקה, כולנו תלויים בשכל אחד, במוח אחד, ברצון אחד. שזה הם כולם. הם סך הכל יכולים להתכנס יחד בחדר אחד, לשבת ולקבוע את כל מה שיהיה בעולם, וכביכול, כך זה יקרה בעולם. מבלי לקחת בחשבון את הכוח העליון.
-
אורן: אז במה זה תורם לנו?
אנחנו מבינים שכולנו נמצאים יחד.
אורן: בחדר אחד?
כן.
אורן: אבל אנחנו לא בחדר. הם בחדר, כמו שאתה אומר.
לא חשוב. אבל אתה נמצא תחת שליטה אחת. זאת אומרת, אין כבר דבר כזה שלא אכפת לך מה קורה לצרפתים, לאנגלים, לאמריקאים, לגרמנים, ולכל אלה. אכפת לך, כי הכל תלוי זה בזה וזה בזה.
אורן: אתה אומר כי בזכות העסקים חבקי העולם, כל אדם בעולם מתחיל לקבל את התחושה שהוא תלוי בכל מה שקורה בכל מקום.
כן. כשמגיעה ההרגשה הזאת לאדם, היא עושה ממנו בן העולם.
אורן: מה זאת אומרת "בן העולם"?
בן העולם, זה שאני כבר שייך לכל העולם, תלוי בכולם, ויכול להיות שגם כולם תלויים בי. זה כבר השלב הבא.
טל: אזרח העולם.
אזרח העולם. "מה אכפת לי מהמדינה שלנו", "מה אכפת לי הממשלה שלנו"?
אני לא מדבר על ישראל, כי כאן זה עניין של ביטחון. אבל באירופה אני עובר ממקום למקום, מזה לזה בלי גבולות. אני בכלל לא יודע. אני חי במקרה כאן, אז מה, אין הבדל. גם החוקים הם כך כאילו מטושטשים. ודאי. אין שום הבדל.
אני זוכר שנסעתי בכל אירופה ולא הרגשתי שום דבר שונה. רק כשנכנסתי לשוויץ הייתי צריך לשלם בגבול, כי הם לא שייכים לאיחוד האירופי. נתתי להם פספורט, הם לא הסתכלו בפספורט העיקר שהם לקחו כסף וזהו, סע. אבל כל יתר אירופה, לא. אין. אתה חופשי לגמרי. זה נותן לאדם הרגשה שזהו, הגענו לעולם אחד. לתלות הדדית, בינתיים לא לטובה. לרעה.
אורן: קודם נקבת בביטוי מעניין "ערבות הדדית שלילית". שהתאגידים מקדמים את העולם למצב של "ערבות הדדית שלילית"?
אורן: מה זה אומר "ערבות הדדית שלילית"?
אם אני חי במקום אחד, בשבט אחד, וכולם דואגים זה לזה, אז גם אני דואג, נותן את הפרוטה שלי ואני לא מודאג, כי כולם דואגים בצורה כזאת. אז כולם משרתים את כולם, ויש לנו שירותים של כולם. יש כאלה שדואגים לביטחון, למסחר, לתעשייה, לרפואה, לחינוך ילדים וכולי, כמו במדינה.
אבל אם אנחנו נמצאים במצב שהעולם כל כך גדול, ואף אחד לא רוצה לדאוג לשני, אלא לזלזל ולנצל את הזולת, אז כאן זה הופך להיות משהו מאוד לא מובן. אין שליטה לאף אחד, אין כלום. רק יש שליטה של כל התאגידים הגדולים, שהמטרה שלהם לבנות לעצמם שירותים מיוחדים, לסדר לעצמם כל מה שהם צריכים. זה אפילו לא עשירון, זה אלפית מסך כל מה שיש בכל העולם.
יש להם אוניברסיטאות מיוחדות לילדים וחינוך מיוחד, ובריאות מיוחדת, הכל מיוחד. הכל שייך להם בלבד. כשמגיעה מלכת ירדן לאיזה מקום לקבל רפואה, אז היא יודעת לאן, ומקבלים אותה בצורה מיוחדת וכולי. זה גם לא שייך אם אתה נמצא בקשר יפה וטוב עם המדינה או לא טוב. אלא אנחנו כולנו מאותה הרמה. היחס הוא לגמרי לגמרי אחר. זאת אומרת, אנחנו בנינו לעצמנו ממשלה בינלאומית.
אורן: שהיא אותם תאגידים?
כן. ויש לה כוח. מפני שהכוח של העולם הוא כסף.
אורן: ממשלה בינלאומית, כך אתה מתייחס אליהם?
כן.
אורן: למה אתה נוקב בביטוי "ממשלה", הם הרי לא ממשלה?
הם קובעים הכל. מי שקובע, זה הממשלה.
אורן: אז הם קובעים בפועל.
כן.
אורן: עכשיו החיבור שמדברים עליו, זה בין ארצות הברית לאירופה.
כן. בממשלה הזאת מי הוא הקובע?
טל: כרגע האזרחים האירופאיים מאוד מפחדים מהאמריקאים ומאובמה.
התהליך שאובמה רוצה לקיים, זה לגרום כאוס בכל מקום. כמו שהוא עשה את זה באביב הערבי בצפון אפריקה ועכשיו במזרח התיכון זה כבר נמצא בטורים גבוהים. עכשיו הוא מתחיל לעשות את זה באירופה, דרך המהגרים.
טל: מה יוצא לו מזה?
שליטה, פשוט מאוד. להחליש את העמים, להחליש את המדינות, לבטל את הגבולות, להכניס אותם לכאוס, ואז אני שולט.
טל: זה מה שאני לא כל כך מבינה. אותה אליטה המייצרת לעצמה תנאים טובים, אבל מתחת לרובד שלהם הכל מתפרק.
הם לא צריכים יותר. מי צריך מיליארדי אנשים, מי צריך אותם?
טל: אם הם יבואו אליי וידפקו לי על הדלת כי הם רעבים, אז מפריע לי שיש אנשים רעבים ומסכנים.
לַך. להם לא ידפקו.
טל: לא ידפקו, זה לא יחזור אליהם.
לא. את אפילו לא יודעת איפה הם חיים. בצורה כזאת שהם חיים ללא גבולות, ללא הגבלות. הם חיים לפי סטייל אחר. אבל הממשלה האמריקאית דואגת לשליטה של המדינה במיוחד, שליטת מדינת אמריקה, על כל העולם. ולכן אם היא מעוניינת ליצור כאוס בכל העולם. הכאוס הזה, שהיא בעצמה לא שולטת בו, אבל דרך זה היא מביאה את השליטה שלה.
אורן: אז אם נסתכל על המאבק הציבורי שיש היום בעיקר באירופה, המחאה נגד ההסכמים האלה היא יותר באירופה מאשר בארצות הברית. גם בארצות הברית יש קצת קולות נגד, אבל זה בעיקר באירופה.
לא, ארצות הברית עושה את כל הדברים האלו כדי להרוויח. בטוח שזה נגד אירופה.
אורן: אז לפי דעתך, ההסכמים האלה שיאפשרו סחר חופשי פחות או יותר בין ארצות הברית לבין אירופה, לאזרחים באירופה זה יהיה טוב או רע?
קודם כל לא מדובר על האזרחים, יותר מדובר על שליטה. יכול להיות שיהיה להם טוב בצורה כלכלית, אבל מכל יתר הבחינות האמריקאים ישלטו עליהם. וזה מה שממשלת אמריקה, במיוחד אובמה, רוצה לממש.
אורן: אם היית אזרח אירופאי, אז כדאי לך להתנגד לחתימה של ההסכמים, או לא?
אתם בכלל מדברים לא בגובה שאני נמצא ואיפה שאני חושב ובכלל במה שאני.
אורן: אז שתף אותנו בגובה שאתה נמצא. מאוד מעניין.
זה משהו אחר לגמרי. שם זה מטרת הבריאה, כוחות הטבע שפועלים, שנותנים לפעול לאמריקאים, לאירופאים, לישראל, כדי לייצב סיטואציה כזאת שאנשים ידרשו את מטרת הבריאה, שהם יראו שאי אפשר יותר להתקיים בצורה כזאת. זה כבר רמה אידיאולוגית. כאן אנחנו מדברים בצורה פשוטה.
אורן: אז אתה רוצה לשתף אותנו ברמה שממנה אתה מסתכל. אם היית אירופאי?
אם הייתי אירופאי, אני לא יודע אם הייתי מתנגד לדבר הזה, בסופו של דבר. רק מה, אירופה תצטרך לעבור כאוס גדול, המהגרים האלו שהאמריקאים עשו. תראה איזה סיבוב, להשפיע על המזרח התיכון, להשפיע על כולם, לסדר מיליוני אנשים שיהיו מוכנים לעזוב את הבית.
אורן: אתה תולה את כל זה באמריקאים?
מי משלם על זה, למי זה כדאי?
אורן: למי זה כדאי?
תגיד לי אתה.
אורן: אלה בורחים ממלחמה. הורגים אותם שם, בסוריה נניח.
הם לא נראים שבורחים ממלחמה.
אורן: הורגים, מאות אלפים כבר הרוגים.
כן, אבל זה לא אלו דווקא. אתה לא רואה שהם באים לאירופה בצורה כאנשים שבורחים משדה הקרב. מלובשים יפה, טלפונים יקרים, יש להם כסף בכיס, הם נראים יפה, נעלי ספורט יפים לכולם, בגדים נורמלים. הם נראים כמו תייר שבא להסתובב ברחובות המבורג נניח. כך הם נראים. והם דורשים. אתה רואה מה שקורה מהם. עכשיו מעניין שהם דורשים מנורבגיה שהיא תהיה מדינה מוסלמית, כי בנורבגיה הם הגיעו למעלה משבעה, שמונה אחוז נדמה לי, לארבעה עשר או שישה עשר אחוז מהאוכלוסיה, אני לא יודע בדיוק.
אורן: לאן כל זה הולך? קודם אמרת שאתה מסתכל על זה בכלל ממקום גבוהה.
לכאוס באירופה.
אורן: אז בפנינו כאוס באירופה?
כן. שהאמריקאים מאוד מעוניינים בזה.
אורן: שיהיה כאוס באירופה?
כן.
אורן: והלאה, לאן זה הולך? אמרת שאתה מסתכל על זה הרבה יותר מגבוה. אז שתף אותנו קצת בגובה הזה, מה המטרה?
אם אנחנו לא נדבר על פוליטיקה, אירופה, רוסיה, אמריקה.
אורן: זה לא מעניין אותי. מעניין אותי רק מה התמונות שאתה רואה קדימה.
המפרץ הפרסי, כל הדברים האלו, אם אנחנו לא מדברים על זה, אז לאן הולך כל זה?
אורן: כן, לאן זה הולך ולמה?
זה הולך לבלגאן גדול של הכרת הרע, שהאנושות, במיוחד באירופה, תתחיל להרגיש שרוצים למחוק לה את כל התרבות שלה, וזה לאירופאים מאוד יקר. התרבות אצלם היא כל מהות החיים. הם מוכנים לרדת ברמת החיים, רק לא מהתרבות האירופאית.
למנהגים, לכל מה שיש להם. הכאוס הזה יביא אותם מַמַש להכרת הרע, שאין ברירה, אלא שצריכים, אנחנו האירופאים, לצאת מהמצב הזה בכל מחיר. יש לנו מצד אחד כאוס שאמריקה בונה, מצד שני יש ממש סכנה שאנחנו נגיע לשליטת האסלאם על אירופה הנוצרית. יש לנו סכנה גדולה שאנחנו נסחף למלחמת האזרחים כי המון אירופאים מתחילים לעבור לאסלאם. וכל זה מביא את אירופה לנקודת האמת. איפה אנחנו, מה איתנו, לאן פנינו, מה עם הדת שלנו, מה עם העצמאות שלנו, מה עם התרבות שלנו? לוקחים מאיתנו בבת אחת הכל, גם תרבות, גם דת, וגם בכלל את אירופה שלנו.
כל ההרגשה הזאת, אתה לא יודע מה זה להיות אירופאי. זו הרגשה אחרת. אני קצת חשתי את זה בהם, לא שאני בעצמי, אלא בהם. האירופאי מרגיש שהוא חי ביבשת שיש שם הרבה מדינות מתורבתות, מדינות מיוחדות, שלא אמריקה, ולא רוסיה ודאי, ולא כל העולם, אלא הם מרכז העולם. הם נתנו לעולם הכל, אצלם זה הכל.
אורן: ברגע שהם יגיעו לנקודת האמת הזאת, שהכל מתפרק להם, מה יהיה הדבר הבא? ולאן תוביל אותם נקודת האמת הזאת שהכל מתרסק להם, וגם איך זה ישפיע עלינו כאן בישראל?
אנחנו נצטרך להעביר להם, דווקא עם ישראל, כרגיל בהיסטוריה, צריך כאן לבלוט, ואנחנו נגיע לזה, אם רוצים או לא רוצים, להביא להם את ההסבר האמיתי, שלהיות מקושר עם כולם זו חובה. אתם לא יכולים להפטר מהערבים שבאים לשם, מוסלמים, ולא מהאמריקאים ולא מהרוסים. אתם ממש באיזה מקום שכולם אונסים אותו. ממש כך.
רק בתנאי שאתם דווקא, בגלל שאתם רבּים מאוד, שונים מאוד, בלגאן, אתם עכשיו "בבל", אתם ה"בבל" המודרני. אם אתם תקבלו את השיטה הזאת של החיבור למעלה מכל ההבדלים, כל הדתות שיש לכם, כל ההבדלים בתרבויות שיש בכם, כל ההבדלים בשפות שיש ביניכם, שהכל באמת תהיה אירופה המאוחדת, אבל מאוחדת באמת, אז בזה אתם תצילו את כולם. כי כוח העליון שיתלבש בכם, שאתם תרצו להיות מחוברים, הוא יהיה למעלה מכל הכוחות האחרים, והוא יסדר את הכאוס הזה ויעשה ממנו סדר. ולא תפחדו מהרוסים מצד אחד, ולא מהאמריקאים מצד שני, ולא מכל המוסלמים שבאים כאילו לאכול אתכם מבפנים, כמו איזה גוף סרטני. אתם תגיעו למצב שאתם תהיו דוגמה לכל העולם, אתם תהיו בגובה של כל העולם, שאירופה באמת תהיה כתבנית של הבבל המתוקנת.
אורן: את כל הסיפור הזה, ישראל תצטרך ללמד אותם? שחובה להיות מקושר עם כולם בטוב?
כן. יצטרכו לקבל את התורה שלנו, לא את הדת.
אורן: מה כן?
זה הבדל, "ואהבת לרעך כמוך", חיבור מעל כל ההבדלים. לא יהדות, אלא "ואהבת לרעך כמוך".
טל: ואיך זה יעשה סדר עם כל הכאוס?
כי הסדר נעשה על ידי המאור המחזיר למוטב.
אורן: כלומר?
ברגע שהם מתחילים להתחבר לפי חוקי הקבלה, חכמת הקבלה, לפי חוקי העולם, זה סך הכל חוק העולם, אז הם מושכים על עצמם את הכוח החיובי שנמצא ביסודו של הטבע, "המאור המחזיר למוטב" זה נקרא אצלנו, כוח החיבור. ובזה הם מצילים את כולם. יש לאירופה הזדמנות. אם לא, יבואו שוב מלחמות עוד יותר גרועות מהיטלר, כאלו מנהיגים, ומלחמות עוד יותר גרועות ממה שהיה.
אורן: עם מה לצאת מכל הסיפור, אירופה, ארצות הברית, הסכמי סחר, לאן זה הולך?
להתחיל עכשיו דרך החברים שלנו, הקבוצות שלנו באירופה, את ההפצה כמה שאפשר יותר, איך אנחנו רואים את הפיתרון האמיתי, הנכון, היחידי.
(סוף השיחה)