כשאנו חוקרים את היקום, צריך לקחת בחשבון שאנו עצמנו, החוקרים, הננו חלק מהטבע
כל כוחות הטבע מצויים במערכת אינטגרלית המופעלת ע"י תוכנה שאיננו מכירים
כל מה שאנו קולטים, הוא דרך חמשת החושים שלנו. וזו תמונה סובייקטיבית ומוגבלת. ורק פה ושם אנו מגלים שהטבע הרבה יותר רחב ועמוק
ממדים, יקומים, חומר אפל...
כל דבר ביקום מתרחש על פי חוקיות, גם אם איננו מגלים אותה
מערכת סגורה אחת
בהתפתחות היקום רואים שתי מגמות הפועלות במקביל ובהרמוניה: פיזור ואיסוף
היציאה ממסגרת הדת המגבילה סייעה למדע להתקדם להבנה שתפיסתנו אינה שלמה. החלו לדבר על יקומים מקבילים שאינם בטווח התפיסה שלנו
חוק הכבידה לדוגמה: איננו יודעים את הסיבה האמיתית, רק מזהים תופעה שמתרחשת
כשאנו צמאים לדעת בשביל מה אנו חיים, אנו נמשכים שוב לחלל, אל המקור ממנו באנו
המחקר של היום אינו בכיוון הנכון: עלינו לחקור מה חסר לנו כדי לגלות את כללות הטבע. ואז נגלה שחסרות לנו תכונות חדשות, של השפעה ונתינה, כדי לצאת ממוגבלות המחקר
אנו חיים בבועה שבה כוח משיכה פנימי, ומרגישים רק את מה שנתפס בתוכה
התקדמות במחקר אינה דורשת מכשירים מפותחים יותר, אלא חוקרים מפותחים יותר
כשנפתח תכונות של השפעה ונתינה, נגלה תמונה שלמה של המציאות ונלמד לחיות טוב
שדה העבודה בפיתוח תכונות חדשות הוא מול החברה האנושית, מול בני אדם אחרים