מהו הקוד שמוסתר בסיפור הבריאה? איך הוא קשור לבלאגן שיש היום בעולם ובמדינה? על משחקי אגו ועל מאבקי שליטה, על אושר שמצוי מעבר לגבולות התפיסה.
כבר בגן הילדים פגשנו את הסיפור של בראשית, בבית ספר שמענו אותו שוב מהמורה. חלק סבורים שזה סוג של אגדה, חלק מאמינים שכך באמת היה. כך או אחרת, בפנימיותם של הדברים מצוי הסבר על הכוחות שמהם אנחנו בנויים.
ביסוד הטבע מצוי כוח אחד, הרצון לתת, להשפיע כל טוב. הכוח הזה מוציא ומעמיד כנגדו כוח שני, רצון לקבל. משני הכוחות הללו מתחילה התפתחות. אפשר לקרוא להם 'שמיים וארץ', 'אור וחושך', או לחילופין פלוס ומינוס.
חלקיקים אלמנטריים באטום, מולקולות, כל מה שקיים, חי, מתפתח, בנוי על זה שיש ניגודיות בין שני כוחות, ומעליה חיבור. הפלוס והמינוס מתחברים לצורות יותר ויותר מורכבות, מתהווים הדומם, הצומח והחי. כל המערכת מתפתחת בהשלמה הדדית, כמנגנון אחד שכל פרטיו תלויים זה בזה, מקושרים בהרמוניה. אפשר לקרוא למצב הזה 'גן עדן', אבל הוא לא מושלם. מה שחסר הוא שקשר כזה יתקיים מתוך הכרה עצמית, בירור ובחירה.
בגדול, מגמת ההתפתחות היא לבנות יצור עצמאי ושלם. השלמה הייתה פה, אבל עצמאות בכלל לא, בשום רמה. לכן האדם, 'נזר הבריאה', מנותק מהמערכת שבה נוצר מלכתחילה. מגורש מגן עדן, בלשון המקרא. כך תהיה לו אפשרות לבדוק, להרגיש, לחקור ולהחליט שהוא הפוך מההרמוניה שבמערכת כולה. המערכת תהיה בשבילו כדוגמה, ועל ידי מאמציו לפעול בצורה נכונה הוא יקבל מכל הטבע כוחות, לגלות את תכלית הכול ולממש אותה.
בסיפור הבריאה האדם נוצר אחרון. זה בא לומר שכמו כל היצורים שקדמו לו, גם הוא בנוי מאותם שני כוחות מנוגדים שהתפתחו בהדרגה עוד ועוד, מה שנקרא מיום ראשון ליום שני, שלישי, רביעי, חמישי ושישי.
בתהליך האבולוציוני לאדם ולקוף היה אב קדמון משותף. אולי היו הרבה סוגים של אבות קדמוניים דמויי קוף ואדם, אבל סוג מסוים התחיל להתפתח בצורה מיוחדת. התגלה בו רצון מוגבר לקבל, לרכוש, לבלוע, לשלוט, להיות בעל הבית של העולם, להרגיש שהוא יותר מכולם.
הרצון האגואיסטי הזה התחיל לבנות באותו בעל חי צורת אדם, יצור שמקבל דחף ושכל ליצור כלים מיוחדים, לבנות חברות של ציידים-לקטים, אחר כך לפתח חקלאות, לשלוט בבעלי חיים לצרכיו, וכן הלאה. מכאן התפתחה כל הציוויליזציה האנושית, השפה, האומנות, התרבות, החינוך, המדע והטכנולוגיה.
אבל נוצרה בעיה: כוח הקבלה, שגדל כל הזמן באדם, נעשה לא מאוזן עם כוח נתינה. לכן האדם לא נמצא בהרמוניה, לא עם הטבע הכללי, לא עם בני האדם האחרים, אפילו לא עם עצמו. יצור לא מאוזן. חסר השלמה. הכוח האגואיסטי מתגבר בו עוד ועוד, דוחף אותו למאבק מתמיד בכולם, ומשנה לשנה גובר החשש שמא נכחיד את עצמנו ואת העולם.
"ויברא אלוהים את האדם בצלמו", אומר הכתוב. למה הכוונה? כאמור, כוח הטבע הכללי הוא נתינה, השפעה טובה, אהבה. האדם בנוי כמו צל שלו, כלומר בצורה הפוכה. וכשהוא מגיע לרמת התפתחות שבה הוא מזהה שכל מאמציו להגיע לאושר לא מביאים את התוצאה הרצויה, שכל פסגה שהוא כובש משעממת אותו אחרי זמן מה – או אז הוא מתחיל לקלוט שמערכת ההפעלה שבו תקולה. שאף פעם לא יוכל למלא את הריקנות שלו, אם ימשיך לפעול מתוך שאיפה לקבל מקסימום מכולם, לנצל הכול לטובתו בצורה ישירה או עקיפה.
העובדה שכולם פועלים כך, במודע או שלא במודע, גורמת לזה שאף אחד לא יכול לזכות לרוגע, לשמחה, לשלום, לשלווה. הכרה בכך מביאה להבנה שהרגשת שלמות תלויה באיזון עם הסביבה. כך מתפתח באדם רצון להשיג כוח מאזן של נתינה, והחיפוש אחריו מביא לגילוי הכוח הטוב שביסוד הבריאה.
את השיטה המעשית להבאת הכוח הזה אל חיינו נצטרך עוד ללמוד בהרחבה, ובעזרתה האנושות תקבל צורה של משפחה טובה. במשפחה מתוקנת כולם שווים, אין מי שנחשב יותר ומי שפחות, כולם תלויים זה בזה, ערבים זה לזה, מרגישים ומתפקדים כמו איברים שונים באותו הגוף.
בהמשך נגלה שאיזון בין אנשים הוא לא סוף הדרך, אלא רק ההתחלה. ככל שנתקשר זה לזה באהבה, כך נפרוץ יחד לדרגת קיום חדשה, מעל מגבלות הזמן, המקום והתנועה. תהיה זו חזרה למצב 'גן עדן', אבל עם עצמאות, בירור ובחירה. בכך תושלם מחשבת הבריאה, ואנחנו נשיג את המטרה הסופית שלשמה הכול נוצר מלכתחילה. מילוי אינסופי, תענוג והנאה, הכול כלול, שתהיה לנו דרך צלחה.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 190 – bit.ly/3F8pTJf