מה עדיף, להסתכל על חצי הכוס המלאה או הריקה? יש שיגידו כך ויש אחרת, אבל מסתבר שאפשר למלא את הכוס עד סופה. כל החכמה היא להבין איך עושים זאת, ובהצלחה יתרה.
כשבוחנים את צורת ההתפתחות של האדם רואים שבדרך כלל היא באה מתוך דחפים שליליים. מכבש ההתפתחות כמו רודף אותנו מאחור, מכריח אותנו לרוץ קדימה כדי להימנע מסבל. יצירות התרבות והאומנות, גם הן בנויות בעיקר מדברים שליליים, מלחמות חיצוניות ופנימיות, טרגדיות, סכסוכים. הלקסיקון שלנו עשיר במילים שמתארות חוסר כלשהו, לצד מעט מילים שמתארות מילוי. אנחנו כמו מתוכנתים מלכתחילה להימנעות מרע, לא למשיכה לטוב.
ומה זה בכלל 'טוב'? האם מה שאנחנו מציירים לעצמנו כטוב –זה משהו שאנחנו בחרנו, או שאחרים קבעו עבורנו שזהו הטוב?
כבר מילדות שמענו: "כדאי להיות עשיר, חזק, שולט. מקום ראשון". זה הגדיר שאפשר להיות גדולים רק אם ניצחנו אחרים, הוכחנו מה אנחנו שווים, וכיוצא בזה. במקביל, תרבות הצריכה הגדירה סמלי סטטוס, הריצה אותנו שוב ושוב להשגת הדבר הבא. "אתה חייב את זה לעצמך, אתה חייב למשפחה".
וכך אנחנו מקיימים את הסטנדרטים שהגדירה לנו החברה, פועלים לפי מה שתוכנת לנו במערכת ההפעלה. ממשיכים במרדף אחר האושר, אבל אף פעם הוא לא בר קיימא. לא נשאר יותר משעה קלה.
חשיבה חיובית, שהיום נפוצה מאוד, אולי יכולה לשנות קצת את זווית הראייה, לכוון את המבט אל הטוב ופחות אל הרע, לשפר את מצב הרוח, להביא סוג של הקלה זמנית או הרפיה. אבל אין בכוחה לחולל שינוי מהותי בתוכנת ההפעלה הפנימית שצרבה בנו החברה. מצד הטבע אנחנו יצורים חברתיים, ולכן כדי לבנות בתוכנו פנימיות חדשה, אנחנו זקוקים לחברה עם תפיסה אחרת, שונה במהותה.
איפה מוצאים כזו חברה? למעשה, היא לא קיימת, אנחנו צריכים יחד לבנות אותה. השיטה האינטגרלית מלמדת כיצד לגשת למשימה, במסגרת קבוצתית קטנה.
העיקרון המוביל של השיטה האינטגרלית אומר שאת חצי הכוס הריקה אי אפשר למלא בעצמך, אלא רק אחד לשני. מכאן מגיע החוק העיקרי בבניית חברה אינטגרלית: חוק החיבור והאהבה. מדובר בהתקשרות פנימית, לבבית, ללא שום הגבלות בין כולם לכולם. הרגשה כזו מהווה תשתית לבניית תפיסת עולם חדשה, ומנוגדת לתשתית הקודמת שהייתה אגואיסטית מיסודה.
על ידי לימוד טבע האדם וטבע העולם, וכן תרגילי קשר מיוחדים במסגרת של כעשרה משתתפים, כל אחד מתחבר בפנימיותו לאחרים. ככל שזה קורה, תחושת הגופים הנפרדים נעלמת ומרגישים רשת קשר פנימית, לב אחד שפועל ובתוכו כולנו נמצאים.
וכשאני כפרט נכלל מהרצונות של האחרים, מהמחשבות שלהם, מהרגשות שלהם, וחושב בכל כוחי איך להיטיב להם, אז אני כבר לא מרגיש רק את עצמי ואת החיים שלי, אלא את זרימת החיים הכללית. את כולנו יחד.
האהבה שפיתחתי לזולת מעבירה אותי מתוך עצמי אל רשת הקשר, אל הרגש המשותף, אל אושר וחיוביות שכל הזמן מתחדשים, בכל מיני צורות ואופנים.
לסיכום, אם רצוננו להגיע אל הטוב האמיתי, למלא את הכוס לגמרי, אנו זקוקים לחברה אינטגרלית שבה ניכנס לתוך רגש האהבה. זו דרגת קיום רוחנית שנמצאת בממד שמעל זמן, מקום ותנועה, הרגשה של שלמות ושל נצח.
בהצלחה!
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 225 – bit.ly/3PgVwlZ