חיים חדשים

תכנית 1203

לאזן בין רגש לשכל

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 30.1.20 – אחרי עריכה

אורן: מספר התכנית שלנו היום הוא 1203, והנושא הוא לאזן בין הרגש לבין השכל. יש אנשים שהם יותר רגשיים, יש אנשים שהם יותר שכלתניים, אבל לכולנו יש גם רגש וגם שכל. ננסה ללמוד איך לעבוד איתם באיזון מתקדם יותר בדרך לחיים חדשים.

ניצה: רגש ושכל הם למעשה שני גורמים שמנהלים את האדם.

כן.

ניצה: השכל מנסה להיות יותר אחראי, הוא מנסה לקחת פיקוד, לנהל את העניינים בצורה יותר שקולה. הוא לפעמים יותר ביקורתי, הוא יכול להיות הססן. לעומתו הרגש הוא החלק שגורם לאדם לחוות את החיים, להרגיש אותם. האדם נתון לרגשות של שמחה ושל עצב, כאב והתרגשות, אהבה ואושר, הרבה מאוד רגשות, בליל של רגשות, וכל הזמן מתקיים בתוך האדם דיאלוג אינסופי למעשה בין הרגש לבין השכל, כמו שני גורמים שכל הזמן נמצאים ביניהם בתקשורת.

לפעמים הרגשות מציפים אותנו והם לוקחים פיקוד על כל המערכת, ולפעמים דווקא השכל הוא זה ששם את כל הרגשות בצד ואומר רגע, עכשיו אני מוביל פה. נרצה היום להבין את התפקיד של כל אחד מהחלקים האלה, ואחר כך נראה גם איך מאזנים נכון ביניהם. אבל קודם כל, מה תפקיד הרגשות בחיים שלנו?

התפקיד שלהם הוא גרוע מאוד. כי אנחנו נפעלים על ידי הרגשות, הרצונות, שזה אותו דבר, ואנחנו רוצים כל הזמן לקיים כל רגש, כל רצון שעולה במוחי, עולה בלבי. אני רוצה את זה, רוצה לקיים. זאת אומרת רגש שמתעורר הוא כל הזמן תופס אותי, מכוון אותי למלא אותו, לקיים אותו. ואני כתלות בחברה ובסביבה המסוימת שבה אני נמצא, בחינוך ובהדרכה שקיבלתי, והבית ממנו יצאתי, בהתאם לזה אני עובד עם הרגש שלי.

אבל אם לא, הרגש תופס אותי, ובדיוק לפי האיזון הזה בין רגש לשכל אנחנו יכולים להבחין בין בני האדם. כי לכולם יש רגשות ולכולם יש שכל, אלא עד כמה שהם מאוזנים מה שנקרא, עד כמה שרגשות שונים פועלים בתוך האדם, ויחד עם זה היכולת השכלית שלו, הכוח הפנימי שלו יכול להתמודד עם הרגשות האלה, לשלוט על עצמו מה שנקרא, לפי זה כך האדם פועל.

ניצה: כששאלתי על הרגש בעצם ענית לי על הרצון. לפחות בתפיסה שלנו רצון זה משהו אחד ורגש זה משהו אחר.

מה ההבדל?

ניצה: רצון הוא יותר תשוקה למשהו, להשיג משהו, לקבל משהו. רגש הוא רגש, זה יכול להיות כאב, שמחה. הוא לאו דווקא תלוי רצון, הוא נתפס כמשהו נפרד. רגש הוא הרבה פעמים תוצאה של משהו שעבר עלינו, שקרה לנו.

יכול להיות שאת בתור פסיכולוגית כך חושבת. אבל אני בתור מקובל מחלק את זה בצורה יותר פשוטה. לאדם יש רגש, או רצון, שזה אותו דבר, ושכל. יש רק מוחא וליבא מה שנקרא, מוח ולב. מוח זה המחשבה, אלה המחשבות שהן יכולות לשלוט על הרגש, והלב זה הרגש.

ניצה: אז למה באמת מקובלים מחברים בין רצון לרגש?

כי באיזון הזה בין הרגש והשכל אנחנו קיימים ורוצים שזה יתקיים באיזו צורה מסודרת, מקושרת ביניהם. שהרגשות שלי יהיו תחת פיקוח השכל, והשכל יעבוד רק כדי שאני אקיים את הרגשות שלי בצורה נכונה, שלא אזיק לעצמי ולאחרים. אני צריך את זה.

אורן: רק לסגור את הנקודה הזאת של רצון ורגש. כשאני רוצה משהו מסוים יש לי רצון למשהו מסוים.

כן.

אורן: רצון לשתות, רצון לישון, רצון לאכול.

כשאתה מממש את הרצון הזה אז אתה מתרגש. כשהרצון מרגיש עד כמה הוא ריק או מלא, זה נקרא רגש. אבל זה אותו רצון. זו תופעה בתוך הרצון.

ניצה: זאת אומרת רגש הוא תופעה בתוך הרצון.

כן.

ניצה: הרצון קודם בעצם לרגש.

הרצון בכלל קודם להכול.

ניצה: להכול.

כן. מה שהבורא ברא, הוא ברא רצון. אנחנו בני רצון. זה הקובע. כשיש לי רצון, אני מתחיל לפתח אותו. רוצה או לא רוצה, אני רוצה לממש אותו. ואז במשך האבולוציה, ההיסטוריה, כל מיני דברים מדור לדור, אני מקבל כל מיני רשימות איך לעבוד עם הרגשות, עם הרצונות, ולממש אותם או לא לממש אותם, להיזהר או לא וכן הלאה, ומזה אני בונה את השכל שלי. ואז מי יודע כמה דורות אנחנו כבר עברנו, ובזה בנינו ממש מערכת תפיסה. מערכת שאנחנו חוקרים, מבינים, מרגישים, שוקלים, מחליטים. ואז אנחנו מתחילים להיכנס למערכות שהן נמצאות בין רגש לשכל, השפעת השכל על הרגש והשפעת הרגש על השכל.

ניצה: איך היית מסכם מהו התפקיד של הרגש ומהו התפקיד של השכל בחיים שלנו?

יותר נכון, בחכמת הקבלה מדברים לא על הרגש, אלא על הרצון.

ניצה: הרצון.

כן. הרצון שנמצא בי, אני רוצה לנהל אותו על ידי השכל כדי לממש אותו, את הרצון, בצורה כזאת שהוא יביא אותי למטרה שאותה אני מרגיש, אותה אני רוצה להשיג. להפוך את הרצוי למצוי.

אורן: זהו תפקיד השכל?

כן.

אורן: השאלה הראשונה בתכנית הייתה מה תפקיד הרגשות בחיים שלנו. אמרת, לרגשות יש תפקיד גרוע מאוד.

כן.

אורן: למה התכוונת?

כי הם רוצים לשלוט בנו, ללא שכל.

אורן: מי?

הרגשות. הרצון לקבל שלנו, רצון, זו כל המהות שלי. והרצון הזה רוצה כל הזמן להיות מלא. במה מלא, לא חשוב, בסמים, להרוג, לגנוב, לעשות משהו. לעשות אולי דברים טובים, אבל בדרך כלל לא, כי הרצון הוא יצר, אנחנו כולנו יצר הרע. יצר הרע, הכוונה היא שאנחנו לא יכולים להתחשב בזולת במאומה. אנחנו רוצים להתחשב רק בתוך הרצון שלי.

מה שהרצון שלי דורש ממני, זה בעצם בעל הבית שלי. ואני לא מודע לזה שהרצון הזה הוא לא אני. זה לא אני. זה רצון שקיים בי, כמו איזה וירוס, נגיד, כמו שבתוך האדם נמצא איזה חיידק או משהו. והרצון הזה שולט בי, ואני מתייחס אליו כאילו זה אני, והוא לא אני.

זה פרעה, לא חשוב באיזו צורה אנחנו מדברים עליו, זו שליטה פנימית שלי שהיא לרעתי, כי השליטה הזאת אומרת "תעשה מה שאני אומרת לך", ונגיד שאני רוצה לגדול בצורה אחרת לגמרי, ואני לא יכול. אז אני מעשן, שותה, גונב, אז אני עושה כל מיני דברים, לאן שהרצון שלי יכול לכוון אותי. ואז מי אני? זאת אומרת, הרצון לא שואל את האדם משהו, אלא מכתיב לאדם מה לרצות. וכאן מגיע השכל, ומתוך ניסיון מאירועי החיים, מכל מיני מערכות צדדיות, מערכות עזר, הוא יכול להגיד לאדם "רגע, רגע, זה לא לטובתך. קיבלת פעם מכות כאלה. לא כדאי לך עוד. תשמע מה שאומרים לך אחרים" וכן הלאה. השכל בא כדי לאזן את הרצון, אבל לממש את הרצון, זה נוח לי, טוב לי.

אורן: האם כביכול, העולם של הרצונות והרגשות הוא יותר חייתי, והעולם של השכל הוא יותר אנושי?

כן, שכל זה קר. הוא אומר לי "כן", "לא", כמו שאנחנו מכירים. ואז קורה שקשה לי להפעיל את השכל ולשלוט עם השכל על הרגש. אימא שלי אמרה לי "תהיה ילד טוב, תלמד, תעשה ככה וככה" אבל בחיים אני רק רציתי לשחק עם הכדור בחצר, ושום דבר חוץ מזה. אז עכשיו אני יכול להגיד שאימא צדקה, אבל זה כבר לא עוזר. איך אנחנו יכולים, במשך החיים, ברגע שיש לי רצונות לא נכונים, לא טובים לי, לשלוט עליהם על ידי השכל ולאזן אותם.

אורן: אז למה נתנו לבן האדם רגש? היו נותנים לו רק שכל וזהו.

זה להיות כמו מכונה. זה מכונה.

אורן: אבל מכונה חכמה.

רק לבני אדם יש כאלה מערכות. לדומם, צומח וחי אין. בהם הטבע לא משאיר שום מרחק בין רגש לשכל, שום מרחב חופשי. אלא שם השכל והרגש מאוזנים, כך שתמיד הוא בוחר בצורה אינסטינקטיבית מה לטובתו, ורק באופן שהוא שומר כרגע על מה שיש לו. אין לו הרגשת עתיד. יש לו הרגשת הווה ברורה, שעכשיו הוא צריך לעשות כך וכך, ולכן כתוב, בהמה לא טועה. אדם טועה.

ניצה: האם הטעות היא משהו ששייך לגורם האנושי?

כן. נפעלים על ידי הרגש.

ניצה: נכון. אבל צריך לזכור שעולם הרגשות העשיר הוא בעצם זה שיוצר את החוויה של האדם. האדם בחייו רוצה לייצר כמה שיותר חוויות צבעוניות.

תלוי כמה אנחנו נצטרך אחר כך לשלם ולהצטער.

ניצה: על החוויה?

כן. לכן באה חכמת הקבלה ומסבירה לנו איך אנחנו יכולים להגיע לחוויה כזאת שאנחנו נממש את כל הרצונות שלנו בצורה הנכונה ונאזן אותה עם השכל כך שנגיע למצב הטוב ביותר. אבל, זה נקרא שאנחנו לא צריכים לקחת בחשבון את כל הרצונות עם כל מה שהם דורשים מאתנו בכל רגע ורגע. אלא אנחנו צריכים לשמור את הרצונות שיש לנו עכשיו, עם המטרה שלנו שאנחנו צריכים להגיע אליה, ובפער בין מה שהרצון אומר לי לבצע עכשיו, ובין המטרה הרחוקה, העתידה, אני צריך למצוא איזשהו כיוון נכון. זאת אומרת לעבוד עם השכל, להפעיל את השכל. אם אני מפעיל את הרגש בלבד אז אני רק צריך לראות אם יתנו לי מכות, או לא, אם אני מסתדר אם זה, או לא. זה כמו ילד קטן או אדם שהוא לא כל כך מפותח. אנשים שהם מפותחים יותר, אז הם יודעים לשלוט על הרגשות שלהם, נניח כמו הפוליטיקאים, ובכלל כל מיני אנשים.

ניצה: אנשי עסקים זו דוגמה מאוד יפה, כי אומרים שאנשי עסקים טובים הם אנשים שיודעים לקבל החלטות מהשכל אבל גם להשאיר מקום לרגש, להרגשה.

הם משאירים מקום להרגשה רק כדי להרגיש שכסף זה טוב.

ניצה: בדיוק. נכון "אם זה יצליח או לא יצליח".

זה כבר שכל. הרגש שלהם זה רק כדי לפתח רצון לכסף, רצון להצלחה. הרצון הזה הוא בכל זאת רגשי, אבל לממש אותו זה הכל שכל.

אורן: לפעמים אתה צריך לקבל החלטה, למשל בעולם העסקים, כמו סוג של הימור. אחרי שעשית את כל הבדיקות וחשבת לגמרי על כל הדברים הריאליים, אם אתה הולך רק אחרי השכל אולי תגיע למקום מסוים, להחלטה מסוימת, אבל אם תקשיב עוד טיפה לרגשות שלך, יכול להיות שאתה ניצל פה מאיזו פשיטת רגל, מאיזה פרויקט גרוע. שעל פניו, כביכול, באופן שכלתני, הכול נראה טוב, אבל הרגשת שמשהו לא מסתדר.

מפני שאתה נמצא בחברה שכולם כאלה, כמוך, שכלולים מרגש ושכל, ואז אם אפשר יהיה להפעיל רק את השכל, עם איזה מחשב שיעבוד במקומך בחברה האנושית, זה לא יעזור. להפעיל רק את השכל אתה לא תוכל, אתה צריך גם להתכלל מהם, לקבל מהם התרשמויות רגשיות ואז לברר אותן עם השכל. ואחרי בירור שכלי של הרגשות שלך ושל האחרים, אז אתה בונה מערכת פחות או יותר נכונה למימוש. זו הבעיה שלנו, של בני האדם.

אורן: מורכבים.

כן.

אורן: עד עכשיו התרכזנו ברגש, ועכשיו נדבר על השכל. נאמר שיש אדם שיש לו מוח מעולה, טיפוס שכלתני במאה אחוז, המוח עובד כמו מחשב. מה חסר לו? מה חסר לו מכך שהשכל שלו כל כך מפותח, ומדבר בו, ושולט בו ומנהל אותו במאה אחוז ואין לו בכלל רגשות, לכאורה, אני בטוח שיש לו קצת, אבל נניח, ניקח את הטיפוס השני בסקלה. מה האדם הזה מפסיד, מה חסר לו?

חסר לו להרגיש את החיים. חסר לו לעבוד עם השכל בצורה השלמה.

ניצה: ומהי הצורה השלמה בעצם?

מי נותן נתונים לשכל אם לא הרגש, הרצון? הרצון זה מה שאני רוצה להשיג, מטרה שאני רוצה להגיע אליה. ומה אם אין לי מטרה, אם אין לי תשוקה, אם אין לי משהו, אנחנו בני הרגשה, קודם כל.

אורן: לאנשים שכלתנים יש רצונות ויש להם מטרות, הם אפילו פועלים לעברן כמו מכונות.

אתה נתת לי דוגמה כזאת שאתה אמרת "אין לו".

אורן: טיפוס שכלתני.

אם שכלתני, אז הוא נטול רגש והוא כמו מחשב.

אורן: כן, אבל עכשיו אמרת "אולי אין לו רצונות". יש לו רצונות, יש לו שאיפות, הוא יכול להיות אולי מיליארדר או לא יודע מה, כבר עשה דברים בחיים, אבל הטיפוס כולו, אתה רואה שהוא עובד מהראש. אני לא יודע איך להסביר את זה אפילו. אני מנסה להבין מה חסר לבן אדם כזה?

שכלתני? עם מה הוא יעבוד?

אורן: עם מה שהוא קולט בשכל שלו, מציב מטרות, מתכנן איך להגיע אליהן, נתקל בבעיות, פותר אותן, הכול מהשכל.

אבל המטרה עצמה, מה המטרה שלו?

אורן: זה יכול להיות נגיד בתחום העסקי, מטרה עסקית כלשהי.

מאה מיליון דולר?

אורן: נגיד.

דבר קטן, מה זה מאה מיליון דולר? מאה מיליון דולר זו איזה הרגשה פנימית, הרגשה, לא שכל, לא מספר, לא מזוודה עם דולרים, זו הרגשה פנימית, מה הניירות האלו נותנים לו, איזו שליטה, איזה ביטחון, רמת חיים, את מה הוא מקרב לעצמו, מה הדברים שהוא רוצה שיהיו לו, בית, אישה, ילדים, אנייה, שייהנה עליה וכולי וכולי. הוא צריך לפרט את זה, לפרוט, להרגיש את זה בהנאות, אחרת הוא לא ירגיש, אחרת הניירות האלה של עשרה מיליארד דולר יישארו כמו נייר. הוא צריך להריח, הוא צריך לטעום מה הם מביאים לו. כי אנחנו בני הרגשה, היסוד שלנו הוא רגש, והשכל בא רק כדי לעזור לנו איכשהו לכוון את עצמנו כדי להשיג את הרצוי, את מה שאנחנו רוצים להרגיש.

ולכן בן אדם שהוא רק מכונה, את האדם הזה אני לא מבין. יש כאלה יותר, יש כאלה פחות, אבל הרגש תמיד נמצא ביסודו של האדם.

ניצה: כשתיארת את זה עכשיו, הבנתי שבעצם יש לנו טעות גדולה, או אפילו בורות, בהתייחסות שלנו לדברים כאלה. זאת אומרת עבורנו איש כזה יכול להראות שכלתני וכאילו אין לו רגשות, אבל בעצם יש לו רגשות.

אחר כך הוא מגיע לכזה משבר, נכנס לסמים ולמה לא, מפני שסך הכול הוא לא מגיע להנאה, הוא לא מפרש נכון מה כדאי לו להשיג.

ניצה: זה בעצם העניין? זאת אומרת הוא לא פירש נכון את מה שכדאי לו להשיג.

כן. בשביל מה?

ניצה: כן. אנחנו באמת רואים הרבה פעמים אנשים שנחשבים לאנשים מאוד מצליחים ובנקודה מסוימת בחיים, הם נופלים, נשברים, פשוטים רגל. מתרסקים. ובדרך כלל זו התרסקות מאוד קשה וכואבת כי הם כאילו נמצאו בנקודה מאוד גבוהה.

כן. הם יכולים לגמור.

אורן: דיברנו עכשיו על בן אדם שיש לו יותר מידי שכלתניות. בוא נקפוץ עוד פעם לקצה השני, מה לגבי בן אדם שיש לו יותר מידי רגשנות, שהוא טיפוס יותר מידי רגשי.

זה לא טוב.

אורן: במה זה לא טוב בדיוק.

זה עוד יותר לא טוב.

אורן: במה בדיוק?

הוא כמו רוח, או עשב בשדה שזז לפי הרוח, כל הזמן זז ממקום למקום. בילדים הקטנים אנחנו יכולים לראות את זה, רוצה, לא רוצה, כל רגע משהו משתנה.

ניצה: תמיד נראה כאילו הרצון מתחלף אצלם כל רגע, הוא לא יציב, יש חוסר יציבות.

אצל ילדים קטנים, זה כדי לפתח אותם. אבל אם זה אדם בוגר, אז אנחנו אומרים שהוא לא מאוזן, משוגע, וחייבים לאזן אותו עם השכל. ולכן מכאן זה יש הרבה על מה לדבר, על חינוך, על הכנת האדם לחיים, על בתי הספר, איך לעשות את זה. הרי כל מה שאנחנו רואים בהתנהגות הזאת של הדור הצעיר, נגיד עד גיל 20, 25, הכול נובע מחוסר איזון בין רגש לשכל, ואחר כך זו רק תוצאה. אבל בשנים האלו, עד גיל 17, 20, אפשר לעבוד על זה ולתת לאדם כניסה נכונה לחיים, איך כל הזמן להיות באיזון, איך למצוא את המצב השלם, האיזון והביטחון הפנימי בין רגש לשכל.

אורן: לתפיסתך, ניתן לאזן רגש?

בטח שכן.

ניצה: מה להוסיף לו, איך להוסיף לו, איך לאזן אותו?

על ידי הסביבה הכול אפשרי. אני רוצה משהו, אני דלוק על משהו, באים החברים או מישהו ואומרים לי, מסבירים לי, שלא כדאי ואני מתערב איתם ברגש ועוזב את זה. יש כאלה הרבה דברים. רציתי את זה, לא רציתי את זה, כך וכך, אז בכוונה נכנסתי לסביבה כזאת או לסביבה אחרת, ועל ידי השפעת הסביבה שיניתי את היחס שלי לרגש מסוים. שכל אפשר לקנות, שכל זה קניין, והרגש כל הזמן מתעורר מבפנים, זה כל העניין. יש לנו רשימות שמתעוררות בנו, וכל הזמן אנחנו צריכים לגדול ולגדול ברצון שלנו, אבל מה לעשות עם הרצון שכל הזמן גדל? אז אני צריך לקנות שכל יותר גדול כנגד זה כל פעם, שידע להתמודד עם הרגש. כך צריכים ללמד את הדור הצעיר ולהראות להם איזו חברה צריכה להיות, שעל ידה הוא יכול לאזן את עצמו, כדי שבאיזון שלו הוא יראה את המצב המושלם בחיים. רגש, שכל, שכל, רגש, וכך כל הזמן הם יכלו להיות באיזון.

אורן: איך תגדיר רגש נכון?

רגש נכון זה שכל דבר שמתעורר בחיים לפניי או בי אני מרגיש טוב, אני שולט במצב, אני מבין אותו, אני מרגיש אותו, אני חי באיזון עם הסביבה, עם החיים שלי, עד הרגע שאני הולך לעולמי, לא חשוב, אבל כך אני.

ניצה: להרגיש טוב, זה בעצם המדד.

כן.

ניצה: תן לנו טיפ אחד איך מאזנים בין רגש לשכל.

רק על ידי סביבה נכונה.

אורן: מה זה אומר?

זה אומר שאני צריך למצוא סביבה שתמיד תוכל להשלים לי את הרגש שמתעורר בי כל פעם כך וכך וכל מיני, ושהסביבה תהיה כדמפר, כבלם, שהיא תעזור לי לבלום את כל ההתפרצויות הפנימיות והתרגשויות שיש בי ולהביא אותם למצב שאני אוכל לממש את זה, אבל בצורה שנוחה לי ולאחרים. זאת אומרת שאני צריך לבדוק את עצמי כלפיי הסביבה, אם מה שאני הולך לממש מקובל על הסביבה הקטנה, הקרובה אז בטוח שכדאי לי לממש את זה, זה בכוחי, לטובתי ולטובת הסביבה וייצא מזה טוב. לכן כל האיזון הנכון בין השכל לרגש, בין השכל לרצון, הוא תמיד על ידי הסביבה.

(סוף השיחה)