חיים חדשים
שיחה 677
משמעות ט"ו בשבט
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 14.01.16 – אחרי עריכה
אורן: אנחנו נמצאים בתקופת ט"ו בשבט, אחד החגים הטעימים ביותר בשנה, אוכלים בו הרבה פירות "מגניבים" ואנחנו רוצים להבין אותו קצת יותר לעומק, להתבונן עלינו כחברה ישראלית. "האדם עץ השדה", אמרו חכמינו, האם אנחנו גדֵלים? האם אנחנו מתפתחים? מה נמצא באופק שלנו כחברה ישראלית? ניצה בואי תפתחי בבקשה.
ניצה: אני עדיין זוכרת שבט"ו בשבט כשהבת שלי הייתה צעירה, היה מנהג בכל בתי הספר וגם בגנים לצאת לשתול עצים וזה נורא נחמד. יוצאים ונוטעים עץ ויש תהליך מאוד מרגש, שבו עודרים לאט לאט את הערוגה, מקבלים איזה שתיל קטן ושומרים עליו נורא יפה, ואז טומנים אותו בחול ומכסים וקצת משקים. זה היה יום נורא מרגש, ובאמת ט"ו בשבט בישראל בחברה שלנו נחגג בצורה מאוד מיוחדת, דיברנו על העניין הזה שיש הקבלה בין האדם לבין עץ השדה, וכל אדם בעצם עובר איזה תהליך התפתחותי.
אבל, כרגע המיקוד בתכנית הזו הוא על החג שנחגג דווקא אצלנו, העם היהודי בישראל, הפירות, פירות ארץ ישראל. זאת אומרת, כל הפירות הטעימים האלה שהוזכרו מייצגים את פירות ארץ ישראל. ורצינו לדבר קצת על המשמעות של החג הזה ועל הרעיון שעומד מאחורי ט"ו בשבט. מה מייצג החג הזה?
החג הזה מייצג מצב מאוד מיוחד בחיי האדם, הוא רואה תוצאה מזה ששתל את עצמו במקום הנכון, במצב הנכון, בטיפול הנכון. במשך הזמן, לא מיד, שנים, הוא הגיע למצב שיש לו פירות מהחיים שלו, מההתפתחות שהוא הזמין בעצמו, כי צריך לעשות 39 מלאכות כדי לקבל פירות.
ניצה: 39 פעולות?
כן, 39 פעולות בעצים, עד שמגיעים לפרי. ולכן אדם חוגג את סוף התהליך הזה שהגיע אליו, שיש לו פרי, עכשיו מהו הפרי הזה? הוא נקרא "פרי עץ הדעת", "פרי עץ החיים", שהאדם מגלה חיים נצחיים ושלמים, את הנצחיות שבטבע. הוא מגלה עד כמה הכל נמשך למטרה מאוד נעלה, מאוד מיוחדת, שאותה הוא גילה עכשיו כתוצאה מהגדילה שלו, מזה שטיפל בעץ. והפרי הזה הוא פרי מאוד מיוחד, כי הוא לגמרי נפטר מכל ההגבלות של העולם הזה, מחיים ומוות, מטוב ורע ומכל מה שיכול היה לחשוב שאלו החיים, ומגלה שיש כאן חיים, שאין שום אפשרות, שאני לא יודע איך להביע, צריך לטעום, זה כמו לספר הרבה על איזה פרי, אבל אם לא טעמנו, אנחנו לא יודעים מה זה.
אז כאן זו באמת בעיה גדולה מאוד למי שלא טועם, אבל, כולם מתחילים מאותו היום שנקרא ט"ו בשבט שזה ראש השנה לאילנות, שאנחנו צריכים מהרגע הזה, מהיום הזה והלאה להתחיל לגדול, וכך אנחנו צריכים להכניס את עצמנו לחיים החדשים, לחיות החדשה, לעקרונות החדשים, למטרות החדשות. וזה מה שאני מקווה, שיותר ויותר אנשים משנה לשנה ירצו לשמוע ולשייך את עצמם לזה.
ניצה: יש משהו מיוחד דווקא בעם היהודי שהוא זה שחוגג את ט"ו בשבט?
כן בהחלט, כי רק בעם היהודי בישראל יש את ישראל, ישר-אל, את הדרך הזאת, איך מכל אדם שיש בו גרעין, הגרעין הזה נקרא "נקודה שבלב". שיש בו רשימו מה שנקרא, רושם כזה קטן מהרוחניות שאפשר לגדל עד שיגדל מזה העץ, ובאמת ייתן פירות. והפירות האלו הם החיים הנצחיים, השלמים שאליהם אדם מגיע דווקא מתוך כך שהוא משתמש נכון בעצמו, באותה רשת, באותו העץ הקטן ששתל וטיפל בו נכון. חכמת הקבלה מדברת על איך אנחנו צריכים לטפל בעצמנו, איך אנחנו יכולים לקרב את הכוחות המועילים, להרחיק את הכוחות המזיקים מאיתנו וכך להתקדם.
ניצה: מה זה אותו "כוח מועיל"?
"הכוח המועיל" זה כוח החברה, שככול שהיא יותר גדולה וחזקה לקראת אותה מטרת ההתפתחות הרוחנית, אז היא באמת יכולה להועיל, וההיפך מזיק, זאת אומרת, בעיקר זה לבנות את הסביבה הנכונה, ועל זה כתוב הרבה בספרי הקבלה. עד כמה אדם צריך לבנות את הסביבה, זה כמו עץ שכולו תלוי בסביבה. גם האדם כולו תלוי בסביבה. רק הבדל בין אדם לעץ, שאדם יכול להחליף את הסביבה, הוא יכול לצאת מסביבה אחת ולהיכנס לסביבה אחרת, העץ לא מסוגל לזה האדם כן. אבל בכל יתר הדברים אחרי שאדם שותל את עצמו בחברה הנכונה, הוא כבר תלוי בה בתוך החברה, באותה האווירה, בשמש ובכל דבר ודבר ואנחנו בהתאם לזה כך מתפתחים. לכן, הדאגה היא בעצם לא על העץ אלא, איפה שותלים אותו ואיך אחר כך ניזונים על ידי החברה שנמצאים בה.
ניצה: אתה בעצם אומר, שהתפתחות העץ, אם בכלל, תלויה אך ורק בסביבה שאדם ישתול את עצמו. איפה הוא בוחר לשים את אותו זרע, את אותו גרעין שיש בו, ולפי זה הוא יתפתח.
נכון. כן. בלבד.
ניצה: ונניח שהוא כבר בחר בסביבה הזאת שנקראת סביבה מועילה, שבה הוא שותל את הזרע שלו. מה עובר עליו? איזה תהליך מתחיל לעבור אותו אדם?
אלה תהליכים. קודם כל, כל התהליך בסך הכל נקרא "תהליך הכרת הרע והכרת הטוב". לכן זה נקרא "עץ הדעת טוב ורע", לדעת מה טוב ומה רע.
ניצה: מה טוב לי ומה רע לי?
כן.
ניצה: זה כל העניין?
זה כל העניין. אבל טוב ורע בצורה מדויקת, מוחלטת. שאני ממש יודע שזה לקראת המטרה, שהיא מטרה מיוחדת, עליונה, היחידה, האמיתית, שכדי להגיע אליה אני עכשיו בכל צעד ושעל שלי, בוחר מה טוב להגיע למטרה, בכל צעד להתקרב אליה, או חס ושלום יכול להזיק לי וזה רע.
ניצה: "טוב לי", זה בעצם כל מה שמקרב אותי למטרה ו"רע לי", זה כל מה שמרחיק אותי מהמטרה?
כן.
ניצה: אז כל אדם שמשריש את עצמו שם, צריך בעצם כל פעם לזהות, האם משהו שעכשיו עובר עליו מרחיק או מקרב אותו למטרה?
כן.
ניצה: זה בעצם כל התהליך? המהות?
כן, לא יותר, אבל זה תמיד כך בחיים, פלוס ומינוס, או אפס ואחד, לא חשוב, גם המחשבים עובדים לפי זה, גם אדם בכל פעם, המוח שלנו עובד לפי זה. אבל, את העקרונות של מה זה טוב ומה זה רע, אני צריך כאן כל הזמן לייצב בי יותר ויותר. והעקרונות האלו הם כאלו שמעמידים עכשיו את החיים שלי כל הזמן להיות בביקורת פנימית, בבדיקה עצמית כלפי עצמי, כלפי הסביבה, כלפי קרובים, רחוקים, חברים, במה אני מתעסק, לומד, עובד וכן הלאה.
שבכל יחס ויחס שלי לסביבה כמו העץ בשדה, אני אקבל משם רק דברים טובים להתקדמות לעבר המטרה שלי, ולא אקבל, ארחיק מעצמי דברים רעים. והמטרה נקובה בשם "השפעה" או "אהבה". וכדי להגיע לתכונה הזאת, אני צריך דווקא להתעלות מעל הטבע שלי ולקבל טבע הפוך, כי הטבע שלי כולו עכשיו לקבל ולינוק לעצמי כל מה שהאגו שלי רוצה וכך לנצל את הזולת. וכדי שאני אגיע להידמות לשורש עליון, אני צריך להיות הפוך. אני צריך לעזור לכולם, אני צריך למלא את כולם, אני צריך לאהוב את כולם במילים אחרות, או להשפיע לכולם. ואני צריך ללמוד מה זה נקרא "להשפיע" לכולם ולאהוב את כולם, כי כולם יכולים לדבר כך סביבי שזה מה שהם עושים וזה מה שהם רוצים, ולכן, יש כאן עבודת בירור. לא סתם טוב ורע נמצאים לפנַיי, ואת זה אני מקרב ואת זה אני מרחיק, אלא, אני צריך לזהות אותם, את הטוב והרע, ואז יש לי עבודת בירור.
רואים את זה יותר בעולם החי, עד כמה חיות יודעות זה טוב וזה רע, בזה אני נוגע ובזה אני לא נוגע, גם העץ שלוקח משהו מהאדמה עושה כך אבל אנחנו לא מרגישים את זה, אנחנו בכל זאת מעולם החי. ולכן, אנחנו צריכים להיות בהתפתחות מערכת הבירור, השיפוט, קבלת ההחלטות ומימוש ההחלטות האלו. כל זה מתנהג מעל האגו שלנו כי האגו שלנו עובד הפוך, הוא רוצה לקרב דווקא דברים שהם יותר קרובים לעולם הזה, כי האגו שלנו מהעולם הזה.
ואני עכשיו צריך לרכוש רצון מהעולם ההוא והוא רצון הפוך, ואז ההתנהגות היא הפוכה, מה שטוב בעולם הזה, לקבל, ליהנות ולזלזל באחרים, לנצל את כולם וכן הלאה, הוא דווקא ההיפך בשורשים שלנו העליונים, בעולם הרוחני, "עולם הפוך ראיתי". אני פתאום קורא ומגלה בספרי הקבלה, ששם זה הפוך, כמה שאתה יותר בלהשפיע, כמה שאתה אוהב את הזולת, כמה שאתה יותר נותן, יותר מנצל את עצמך כדי לשרת אחרים. וגם לדעת איך לעשות את זה, זה לא פשוט כמו שעושים בעולם שלנו כל מיני יפי נפש. אבל הנתינה בעצם, היא סימן לאהבה וחיבור. ובאמת כאן מילת החיבור היא החשובה ביותר, כי אני יכול להתקשר לעולם העליון, במידה שאני מתחבר אליו. אבל איך להתחבר? אנחנו רואים שהעץ, כמה שהוא גדל למעלה, מעל האדמה, הוא עוד יותר גדל למטה.
ניצה: הוא מעמיק את השורשים.
מעמיק ומרחיב אותם. זאת אומרת אם הגבול נמצא במקום מסוים, אז השורשים שלו יכולים להיות במרחק של חמישה ועשרה מטרים ממנו, ועוד יותר מזה. אומרים שהוא מתחבר גם ליתר העצים מתחת לאדמה. כמו שהוא למעלה כך הוא למטה, בתוך האדמה. לפחות באותה מידה, אחרת הוא לא יכול לגדול למעלה.
אם כך, כמו שמסבירים לי המקובלים בספריהם, גם אני צריך להיות קשור לעולם העליון, לעולם הרוחני. אני צריך להיות מקושר כמה שיותר לכל מיני כוחות, לכל מיני תכונות, אני צריך להיכנס לשם עם השורשים שלי. אני רוצה להתחבר, אני רוצה להיות שם, כי האדם הוא הרי עץ הפוך, אני צריך להיות מחובר עם כל ההבחנות הרוחניות, עם כל הכוחות הרוחניים, עם כל מה שיש. ואני משיג את זה על ידי כך שאני נכנס בעולם שלנו ליחס נכון עם אנשים אחרים, גם עם הדומם, צומח וחי, אבל בעיקר עם בני האדם.
ניצה: זאת אומרת, מערכת הקשרים שאני בונה עם האנשים סביבי מתחילה להיות דומה בעצם למערכת הקשרים.
היא לא מתחילה להיות, היא ממש לוקחת אותי ומקשרת אותי. אני בונה כאן, בעולם שלנו, אותם כוחות רוחניים, אותם כלים רוחניים, אותן תכונות. את הכל אני בונה כאן ביחס ביני לבני האדם.
ניצה: זה ממש כמו איזו העתקה.
זה נראה כהעתקה, אבל זה אותו דבר. אומנם אני ציירתי את הדברים בצורה כזאת שיש חלק עליון וחלק תחתון, אבל זה לא עליון ותחתון, אלה היחסים בעולם שלנו. אם אני מתייחס לכולם בצורה כזאת שאני מקבל לטובתי ורוצה להרוויח מכולם, זה נקרא העולם הזה. ואם אני רוצה להועיל לכולם, להתקשר לכולם ולשפוך להם את כל הטוב מצידי, זה נקרא העולם העליון. וביחס כזה אני באמת מתחיל לראות את העולם העליון, אני מתחיל להרגיש אותו, אני מתחיל להבין אותו, אני מתחיל לחיות בו.
אורן: העולם העליון הוא עולם של נתינה, כל אחד חושב לטובת האחרים?
כן. אם תחליף את היחס שלך בעולם הזה מקבלה לנתינה, אתה תימצא בעולם העליון. אתה תרגיש עולם הפוך, עולם אחר.
אורן: מה יהיה הפוך?
כשהגישה שלך לעולם תהייה גישה הפוכה, אתה גם תראה עולם הפוך.
אורן: הבנתי שאני צריך להפוך את הגישה הטבעית שלי. נניח שאני אהפוך את הגישה שלי לאחרים, ובמקום לקבל מהם אני ארצה לתת להם. אני הפכתי כאילו את הראש שלי, את הלב שלי, כל היחס שלי לכל מי שהוא לא אני, התהפך.
אתה מבין מה אתה אומר?
אורן: לא.
שאתה מתכנת את עצמך הפוך.
אורן: כאילו על טבעי.
כן, בתוכנה החדשה של תפיסת המציאות אתה מתחיל לראות עולם חדש.
אורן: מה אני רואה חדש?
קשרים חדשים בין כולם. אתה רואה פתאום שכולם עוסקים רק בנתינה. כולם כל כך יפים, כולם כל כך טובים, כולם רק אוהבים אלה את אלה. ואלה שהורגים זה את זה? לא, אני רואה שהם אוהבים זה את זה, מה אני השתגעתי?
אורן: נראה כך.
לא. אתה תראה עד כמה כל העולם נמצא באהבה. אתה מסתכל עליי, אבל אתה מכיר אותי, אתה יודע שאני אדם מציאותי.
אורן: לכן לא כל כך הבנתי.
הכל נובע מתוך זה שאנחנו מחליפים את התוכנה הפנימית שבנו, כל אחד.
אורן: נניח שאני משנה את היחס שלי לאחרים, את המחשבה הבסיסית שלי, ובמקום לחשוב מה אני יכול לקבל מהם לטובתי, אני חושב מה אני יכול לתת להם לטובתם.
זה לא בדיוק כך, זה לא סתם, כי אתה מדמה את זה לדברים שעושים "הגריין פיס", "תן לחיות לחיות" וכן הלאה. זה לא בדיוק כך, לא.
אורן: אז מה זה בדיוק?
צריכים ללמוד את זה. זו נתינה, אבל נתינה מיוחדת. חוכמת הקבלה מלמדת אותנו.
אורן: זאת אומרת אם עשיתי היפוך פנימי ביחס שלי לסובבים אותי, אני מקבל מזה תוצאה.
כן, ראייה הפוכה. אתה תראה עולם הפוך. אתה לא יכול להרגיש את זה, אתה לא יכול להבין ולתפוס את זה כי אתה נולדת וגדלת, והיום אתה מיוצב בתפיסת עולם מיוחדת. האם אתה יודע שדרך העין שלנו אנחנו רואים את הכל הפוך, למדת את זה בבית ספר?
אורן: כן, כשהתחילו ללמד בפיזיקה את העדשות ההפוכות, איבדתי את הקשר לפיזיקה, העדפתי ללמוד מחשבים.
אז לפחות תבין שאנחנו רואים את הכל הפוך והשכל שלנו הופך את זה שוב. גם בעדשה של המצלמה אתה בצורה הפוכה.
אורן: בכל ההיפוך הזה הבנתי רק דבר אחד. אמרת שכל הגדילה שלי כבן אדם מתחילה מזה שאני צריך להפוך את כל עולם הערכים וההגדרות שלי, ולהגדיר מחדש מה זה טוב ומה זה רע. ואם עד היום חשבתי איך לקחת מכולם לטובתי, אז יש איזו נתינה מיוחדת שבה אני מתחיל לעשות חשבון הפוך, לטובת הזולת.
נניח שהצלחתי לעשות כזה דבר, אמרת שכתוצאה מזה אני אראה עולם הפוך. אני רוצה להבין יותר מזה העולם ההפוך.
עולם הפוך זה כשכולם עוסקים בהשפעה, כולם אוהבים זה את זה. "עולם הפוך ראיתי".
אורן: זה שאני לא יכול לראות אותו עכשיו, כי אני חייב להפוך קודם את הגישה שלי ורק אז אני אראה אותו. את זה אני הבנתי. נניח שאני רואה את העולם ההפוך הזה, האם זה עולם טוב יותר מהעולם שלי היום?
כולם נמצאים באהבה. כולם מתייחסים אליך כמו לבן אהוב. כולם רוצים רק לטובתך, אתה כמו תינוק בידיים של אמא.
אורן: למה הם לא מתייחסים אלי כבר עכשיו בצורה כזאת, מה מפריע להם?
תשאל אותם.
אורן: העניין שכל אחד חושב על עצמו.
אני אענה לך במקומם. הם מתייחסים אליך כך, רק שאתה לא מרגיש את זה מפני שאתה נמצא בתכונות הפוכות. זה נקרא "כל הפוסל במומו פוסל".
אורן: זה נשמע כמו משחקים פסיכולוגים שאני משחק עם עצמי. אם אני מתייחס טוב, יתייחסו אלי טוב. "תחייך והעולם יחייך", כמו הסטיקרים שמודבקים על המכוניות מאחור. למה אתה מתכוון, תסביר לי כדי שאני אבין. אני מאוד רוצה להגיע למקום שכולם יתייחסו אלי כמו לבן אהוב.
אין שום בעיה, רק אתה צריך להחליף את ההסתכלות שלך. אתה לא צריך לתקן אותם, אתה לא צריך לתקן עולם. אתה צריך לתקן את עצמך. אבל כדי לתקן את עצמך אתה צריך תמיכה גם מהסביבה, לא סביבה גדולה, נניח מעשרה, מעשרים או משלושים אנשים. כמה שיותר זה יותר מועיל, אבל אפילו עשירייה תספיק.
אורן: נניח שתיקנתי את התפיסה שלי ואת היחס שלי.
אז אתה רואה את כל העולם יפה. אתה רואה את האמת, שקורית בעולם, ויחד עם זה אתה יודע ורואה איך האנשים האחרים שלא תיקנו את עצמם מתייחסים זה לזה. אתה רואה שתי צורות, עולם עליון ועולם תחתון מה שנקרא. זאת אומרת יש לך ראייה נכונה. אתה רואה איך כולנו מתנהגים לפי הטבע באהבה חלוטה, ואיך האדם המקולקל, לפני שתיקן את הראייה שלו, איך הוא רואה את העולם כעולם מקולקל.
אורן: הזכרת כמה פעמים את הביטוי "עולם הפוך ראיתי", אני מבין שהביטוי הזה מתאר מה מרגיש אדם שמשנה את התפיסה שלו.
כן, הוא רואה גם את זה וגם את זה. זאת אומרת המקובל יכול לשבת איתך ולדבר איתך, והוא מבין את כל את הטעויות והעיוותים שלך בתפיסת המציאות, ויחד עם זה הוא רואה את העולם בצורה אחרת.
אורן: נדבר על רגשות, מה אני ארגיש בעולם ההפוך שעכשיו אני לא מרגיש.
אתה תרגיש טוב.
אורן: אתה נשמע כמו אדם שלקח סם.
כן, אבל זה לא סם. זאת ההרגשה שהאהבה ממלאת את העולם. המצב הזה נקרא שכינה. הכל רגוע, הכל נמצא במנוחה. הכל נמצא באהבה, בחיבור הדדי. אין שום הגבלות. יש הרגשת נצחיות ושלמות שמתפתחת יותר ויותר, בלי סוף. יש תענוג גדול מגילוי הכוח העליון שמנהל את הכל. השליטה של האהבה מחבקת וממלאת את כל העולם. זה בעצם אותו פרי עץ הדעת שאנחנו צריכים לקטוף בסוף ההתפתחות שלנו.
אורן: אז למה כתוב שכאילו אסור היה לאכול מעץ הדעת?
היה אסור להם כי הם לא תיקנו. אנחנו באים אחרי כל ההתפתחות, אנחנו טיפלנו באותו עץ, טיפלנו באותו פרי, גידלנו אותו בעצמנו, ועכשיו אנחנו מוכנים לאכול ממנו. בתיאבון. חג ט"ו בשבט שמח
(סוף השיחה)