חיים חדשים

1144

דימוי עצמי מאוזן

שיחה עם רב ד"ר מיכאל לייטמן 25.07.19 – אחרי עריכה

אורן: מס' התכנית שלנו היום הוא 1144, והנושא הוא חשיבות הדימוי העצמי של האדם. לכל אחד מאתנו יש דימוי עצמי. לעתים הוא נמוך, לעתים הוא גבוה. איך למצוא את הדימוי העצמי בצורה מאוזנת, בריאה, שתקדם אותנו בחיים למקום הכי טוב שרק אפשר, לכל אחד כמו שהוא.

יעל: אנחנו באמת רואים שהדימוי העצמי שלנו מאד משפיע על היכולת שלנו אחר כך להתנהל נכון בחיים. דימוי עצמי חיובי נותן לנו הרבה כוח, הוא מניע אותנו להתחיל דברים חדשים, לעשות דברים בצורה חיובית. יש הרגשה שאני מסוגלת ויכולה. הוא מריץ אותי קדימה, הוא מקדם אותי. ודימוי עצמי שלילי "מכבה את האש", לא נותן לי את הכוח לזוז קדימה, לעשות דברים. זה פוגע בי, בקריירה שלי, ביחסים שלי במשפחה, ביכולת שלי לפתח זוגיות, בכל תחום בעצם בחיים שלי.

ואנחנו נרצה להבין יותר לעומק את כל הנושא הזה של דימוי עצמי בתכנית שלפנינו. ואני רוצה להתחיל בשאלה, האם יש חשיבות לזה שלאדם יהיה דימוי עצמי מדויק על עצמו? או שעדיף לתחזק תמיד דימוי עצמי חיובי?

איך הוא יידע שזה מדויק? הוא לא יידע. אין דבר כזה. זה לא שאני יכול לעמוד על המשקל ולמדוד את עצמי כמה אני שוקל, או עוד כל מיני בדיקות רפואיות. אין דבר כזה. את כפסיכולוגית מבינה את זה שאנחנו לא יכולים למדוד, זו בעיה.

יעל: השאלה אם אנחנו רוצים לשאוף לשם, או שאנחנו רוצים לשאוף לדימוי עצמי חיובי כל הזמן על עצמנו.

גם חיובי לא. אם אני אהיה כל הזמן חיובי, אני לא אוכל להתקדם. אני צריך שהדימוי העצמי יהיה בידיים שלי. שלילי, או חיובי, אני כל הזמן אראה עד כמה שאני. נגיד שיש לפניי בחינה באוניברסיטה או משהו, אז אני דואג ואני צריך להגיד לעצמי שאני עוד לא יודע מספיק, ולא שאני אלך עם האף למעלה כשיש לי עוד שבוע לפני הבחינה, ואני כבר חושב שאני כבר יודע מספיק. זאת אומרת יש לנו ממש לכוון את עצמנו, לכוון את הדימוי העצמי שלנו מחיובי לשלילי, והפוך.

יעל: אנחנו מדברים על שינוי דימוי עצמי, וכאן אתה מכניס לנו בעצם איזה מונח אחר.

שינוי עצמי.

יעל: אבל אתה אומר, תשנו את הדימוי העצמי כל פעם בצורה כזאת שתכוונו את זה נכון. אבל לכוון את זה נכון לאן, למה?

להשגת המטרה שאני קובע. ואז אני צריך לראות האם אני עושה נכון, או לא נכון. בטח ראית איך חתול קופץ, הוא כל הזמן בודק את עצמו עוד ועוד, ואחר כך קופץ.

אז דימוי עצמי זה שאני בודק את עצמי, האם זה מספיק, או לא? זה כדאי, או לא? איך אני יכול להיות לקראת זה יותר או פחות, ואז אני מבצע. זאת אומרת אני בודק האם המטרה היא נכונה, האם כדאי לי, האם יש לי לזה את כל הנתונים מהטבע, ומה אני צריך עוד לגייס כדי להשיג אותה. ובצורה כזאת אני מתקדם.

אורן: כדי לעשות את כל הבקרה העצמית הזאת והמדידה העצמית הזאת שנתת עכשיו, אדם צריך להרגיש שיש לו אנרגיות לפעול, והוא הולך, מודד איך לעשות את זה. כדי שאדם יפעל כך בחייו, הוא צריך להיות עם הרגשה בסיסית מעבר לפרויקט מסוים, צעד מסוים, או חשבונות ספציפיים שעכשיו עשית פה, כי לפני זה הוא צריך להיות עם כוח לפעול בכלל, ורק אז הוא בודק איך לפעול נכון.

מה הבעיה? לאדם שיש דימוי עצמי נמוך, אין לו בכלל אנרגיות להתקרב לדבר, לעשות את הצעד אל הפרויקט. זה לא שהדילמה שלו היא איך לעשות את זה מדויק, איך לעשות את זה בול. אנשים עם דימוי עצמי גבוה הם הולכים לדברים, הם פורצים למקומות חדשים, ורק אז הם מבררים איך לעשות את זה הכי מדויק.

אדם עם דימוי עצמי נמוך כאילו הבטרייה שלו עוד מעט נגמרת, שלושה אחוז סוללה. במצב כזה שהוא בקושי חי, איך מהמקום הזה הוא מכוון? איך הוא מתחיל לעבוד עם הדימוי העצמי הזה שמדכא אותו ולא נותן לו בכלל לנוע? איך ממקום כזה הוא מתחיל לעבוד עם הדימוי העצמי שלו?

הוא לא מתחיל, אלא אם כן הוא נכנס לקבוצה או מגיע לאיזה טיפול. אבל בעצמו הוא לא יכול להתחיל. אם הוא לא קיבל הערכה עצמית, אם הוא לא קיבל ביטחון מסוים באיזה גובה שהוא מסוגל להתחיל לעבוד עם עצמו, אם הוא לא נמצא בסביבה שיכולה להחזיק אותו, כמו שחיו פעם בחמולה או במערות, שאז הוא הולך כך עם אחרים ולומד מהם ולא מרגיש את עצמו בכלל שיש איזו בעיה, כי כך הוא נמצא כל הזמן כמו במשפחה, כמו בבועה, כמו ברחם אימו.

מה שאין כן בעולם המודרני שבו זורקים אותו אחרי שנה לטיפול בגני ילדים, בכל מיני פעוטונים, אחר כך לבית ספר ולאוניברסיטה, אז הכול אצלו מלאכותי. הוא מודד את עצמו גם כלפי כל מיני דמויות כאלה הזויות מבתי קולנוע, מכל מיני מקומות איפה שהוא רואה אותן. ולכן אני לא יכול לתת. אלא תפתח איזה ערוץ באינטרנט או בטלוויזיה, תתחיל ללמד בצורה שיטתית, איך להגיע למימוש עצמי בצורה נכונה. קודם כל צריכים להגיע לדימוי עצמי נכון, ושאתה יכול לנהל אותו, את הדימוי הזה כל פעם מגבוה לנמוך. תלוי לאיזה דימוי אתה זקוק כדי להצליח.

אם אני עומד לפני הבחינה, אז תלוי אם אני עומד לפני הבחינה חודש ימים, אז אני צריך דימוי עצמי נמוך. אם אני עומד כבר יום לפני הבחינה, אז אני צריך דימוי עצמי גבוה, מה שלא יהיה. זה ברור?

יעל: ברור, זה להיכנס בוטח ולהרגיש שאני יכול לעשות את זה כמו שצריך, ולא להגיע רועד וחרד?

אפילו אותו פרופסור שעכשיו בודק אותי, הוא יראה שאני בטוח, מן הסתם? לא חוצפן, אלא עם בטחון פנימי. זה מאד חשוב. אם אדם יכול בעצמו לשלוט על הדימוי העצמי, הוא בדרך כלל מוצלח.

אורן: בדברים שלך קודם, הרגשתי שאתה מייחס חשיבות עצומה, וזה ידוע גם בפסיכולוגיה, למשפחה שבה הילד גדל. עד כמה היא הקנתה לו דימוי עצמי גבוה, נמוך, או יכולת בכלל לעבוד עם זה.

כן.

אורן: אלו קווים כלליים תוכל להמליץ להורה שיש לו אולי כמה ילדים, שכל אחד הוא עולם ומלואו ושונה, כדי שהוא יתייחס נכון לכל העניין הזה של איזה דימוי עצמי שהוא מקנה לילד שלו?

לזה צריכים ללמד את ההורים. קודם כל לפחד באיזו צורה הוא מסביר לילד כשהילד לא צודק, כשהילד לא מבין, כשהילד לא מסוגל. זאת אומרת מאוד מאוד להיזהר איך שהוא מסביר את הדברים השליליים על הילד. זה צריך להיות בדוגמה אישית. לא לדבר על כך שזה נמצא אצל הילד בצורה אישית, אלא הוא מדבר בצורה כזאת, כאילו שזה מצד ג'.

אורן: תן לי דוגמה, כדי שאני אבין.

אני לא אומר לילד "אתה לא יודע", "אתה לא מבין", "אתה לא מסוגל", "שב ואל תעשה, אני אעשה במקומך", וכל מיני כאלה דברים, לא. אני לא מראה לילד שאני גיבור, והוא הקטן שישתוק. אני צריך לעשות ממנו שותף וכך ללמד אותו, בשותפות, "בוא ביחד ננסה, תראה איך שזה נעשה", "או, תראה יכול להיות שזה כך, יכול להיות שזה אחרת, הפוך". זאת אומרת, רק לא להראות לו שהוא לא מבין, לא יודע ולא מסוגל, אחרת אתה הורס לו את הביטחון והוא כבר בחיים שלו לא יכול להתרומם. הוא כל הזמן יהיה חס ושלום, כמו נכה.

יעל: איך בונים בילד את התחושות מסוגלות האמתית שלו? זאת אומרת, מצד אחד מקבלים את כל הדברים שהוא לא יכול לעשות, ומצד שני כן מתייחסים באופן מאוד חיובי לדברים שהוא כן יכול לעשות. הקו הזה הוא מאוד מאוד עדין בחינוך של הילד, ולכן השאלה, איך עושים נכון את הדבר הזה?

לזה צריך ללמד את ההורה. אני לא יכול להגיד. גם איך אפשר ללמד את זה תוך כמה דקות. הכי טוב לעשות את זה בקבוצה, שאז אנחנו מראים אחד על השני. כשיש לנו נניח הרבה אנשים, מטופלים בקבוצה ואנחנו מלמדים בה את ההורים איך נכון להתייחס לילדים, כדי לשמור להם בעצם על ביטחון שלהם. שילד יידע איך לגוון את ההתנהגות שלו מדימוי עצמי נמוך, לדימוי עצמי גבוה. זה לא דימוי עצמי, זה פשוט היחס לבעיות שבחיים. שאני אראה את הבעיות האלה בצורה שאני יכול להתגבר עליהן, שאני מסוגל כמו שאני, או שאני לא יכול, אני צריך ללמוד, אני צריך לעשות ועוד דברים, אבל אחר כך אני משיג. יש הבדל בין לקפוץ לדליקה, או לדעת מה אני צריך כדי לעבור אותה בשלום.

יעל: מה יגרום לילד לדימוי עצמי חיובי, מאוזן, בריא? מה הוא צריך לקבל כדי שהוא יעצב את עצמו נכון כמו שאמרת לפני כן?

הוא צריך לדעת על ידי איזה אמצעים הוא מכין את עצמו להשגת המטרה. וזה לימוד עצמי, והסביבה הנכונה.

יעל: מה אמורה לתת לו סביבה נכונה?

תמיכה. תמיכה שהוא ילמד מאחרים במקום לעבור בעצמו את כל אותם המצבים שיכולים להיות לפניו, ואז הוא יידע להיזהר מהם או דווקא להתקרב אליהם.

יעל: אז צריך סביבה תומכת, אתה אומר?

אני לא אומר דווקא תומכת, תומכת זה ודאי טוב. אבל אני אומר שהסביבה שממנה יוכל ללמוד על המצבים העתידיים שלו. ואם הוא יצטרף לכזאת סביבה, בטוח שיוכל להצליח.

אורן: הדגשת קודם שאסור לומר לילד, אתה לא יודע, אתה לא מבין, אתה לא מסוגל. למה בעצם זה אסור? למה זה לא כדאי?

אתה מוריד לו בזה ביטחון. והוא כבר יודע מראש בדימוי עצמו נמוך, שאין לו למה לגשת בחיים, הוא לא יצליח. אז הרסת לו את הדימוי העצמי.

יעל: למה זה נחרט כל כך עמוק כבר בגיל מסוים? אתה מדבר כאן על משהו שממש לא ניתן אחר כך לשינוי, זה מאוד מאוד קשה.

לא ניתן לשינוי, אני מכיר את הטבע. זה מאוד קשה יהיה לאדם. זאת אומרת הוא ייכנס לאיזה מקום לעבוד, הוא יצליח במשהו בקטן, הוא יקיים משפחה איכשהו. אבל באמת ללכת ולהצליח בכל החיים, אם הרסו לו את הביטחון בילדות, הוא לא יוכל לעשות שום דבר. זה אסון שאנחנו לפעמים עושים עם הילדים שלנו.

אורן: הדגשת עוד נקודה. אמרת, לא להראות לו שאני, ההורה, "אני הגיבור, ואתה לא יודע". "אני כן ואתה לא". למה זה חשוב? למה הדגשת את זה?

איזה דימוי עצמי נמוך יותר מזה אתה יכול להעביר לילד, אם אתה כך מראה לו את זה? לכן אני אומר, הוא צריך להרגיש בך שותף.

אורן: מה לגבי הצבת גבולות. לעתים ילדים עושים דברים שיכולים להיות מאוד מזיקים להם, לסביבתם, ואני כהורה, כמבוגר האחראי חייב להציג לו את הגבול, לא לתת לו להשתולל כאוות נפשו. איך אני שם לו את הגבול הזה בצורה נכונה, שהוא לא יביא אותו למקום הזה שאמרת קודם, אל תתקרב לשם, אתה לא?

רק על ידי השתתפות.

אורן: גם קודם הדגשת את ההשתתפות. אני חייב דוגמה לגבי, מה זה אומר השתתפות?

כמו שזה מקובל דווקא בהרבה משפחות, ללמוד יחד עם הילד, לאכול עימו, לשחק עימו, משהו לעשות, כמו יותר דברים רציניים אולי, לראות איזה סרט נכון על משהו, על הטבע או על איזו דמות מיוחדת של מדען מהחיים שלו נגיד, זה משאיר בילד רושם טוב. הוא מהדוגמאות האלה לומד על החיים שלו. הוא לא יכול לעזוב את זה, זה נחרט בו עד כדי כך, שרוצה או לא רוצה, הדוגמאות האלה נשארות בו.

אורן: חשוב שהוא יחווה את הדוגמאות האלה יחד איתי, ההורה?

כן. מאוד חשוב.

יעל: למה? מה ההבדל אם הוא רואה את הסרט על המדען לבד, או שאני יושבת אתו? מה זה עושה לו?

זה נותן לו דוגמה, שגם הגדולים שותים מזה.

יעל: זה מחזק את העוצמה?

כן.

יעל: יש משהו בעצם זה שאנחנו עושים את זה ביחד, שיש לו גם איזו משמעות מעבר לדוגמה?

ביחד ודאי. מה זאת אומרת? הוא רואה שאנחנו משתתפים, שאנחנו רוצים את זה גם כן. שכביכול בלעדיו גם היינו רואים ומתעניינים בזה. זאת אומרת, שהוא עכשיו נמצא בגובה של המבוגרים.

יעל: זה מרים אותו.

ודאי, דימוי עצמי מיד גבוה.

אורן: אני רוצה מפה להתקדם למקומות פחות משמחים. סיפרת פעם כשאתה מסתכל על התלמידים שלך, אתה רואה שאלה קיבלו יחס נכון כשהיו ילדים, אלה קיבלו יחס פחות נכון וכן הלאה. אז העולם הוא מגוון. אדם שלא קיבל את היחס הנכון כבר מקטנות, והפך להיות אדם עם דימוי עצמי נמוך, איך הוא לוקח את עצמו מהמקום הזה, ובמשהו משנה את החיים?

מובן שזה מוגבל, מובן שעשו טעויות לגביו, אבל עכשיו הוא כאן. הוא כבר מוצר מוגמר, את הילדות הוא לא יכול לשנות, לא יכול להיוולד מחדש למשפחה אחרת. האם יש איזו עצה, איך מהמקום שבו הוא נמצא הוא במשהו משפר את מצבו, ביחס לנושא הזה של דימוי עצמי?

קצת הוא יכול לשפר את עצמו, אבל זה רק על ידי החברה. שבמקום אותם ההורים או מורים שלא היו לו בילדות בצורה נכונה, עכשיו הוא יכנס לחברה שהיא תוכל לספר לו את היחס לדימוי עצמי נמוך, ויכולה לתמוך בו, וללוות אותו בכמה צעדים חדשים בחיים. כשהוא רוכש מקצוע, כשהוא נכנס לעבודה שהוא ממש מוביל את עצמו בחיים, אבל הוא צריך ליווי.

אורן: החברה הזו שהיא בעצם חברה מתקנת, אם נקרא לה כך, כי היא בעצם צריכה לתקן את הקלקולים שהוא ספג מקטנות. לפי איזה עיקרון היא צריכה לנהוג, כדי שהיא תוכל לקחת אדם עם דימוי עצמי נמוך, ולהתחיל קצת לבנות לו דימוי אחר? מה צריך להיות בה?

להוסיף לו את מה שלא קיבל בזמן הילדות.

אורן: איך?

בתמיכה קבועה. בדוגמאות. כמו שאבא ואמא שלו היו צריכים לתת לו דוגמאות, בכך שהם לוקחים אותו כמו שותף נגיד, כך החברה צריכה עכשיו להיות לידו. חברים, "חבר" זה נקרא שווה לי, שכל הזמן בכל, ובכל רגע ורגע הוא נמצא ממש לעזרה ולתמיכה, ואני יכול להיעזר בו.

יעל: במקרה הזה שהדימוי העצמי נבנה מראש בצורה נמוכה, צריך לתת יותר כוח לכיוון החיובי אפילו בצורה לא מאוזנת?

הוא צריך לדעת שיש לידו מי שתומך ממש בצורה השלמה. כמו שנמצא ברחם של אמא, ממש בצורה כזאת נמצא בחברה, אבל יחד עם זה החברה דורשת ממנו השתתפות. לא שהיא דוחפת אותו קדימה לך, אלא היא מוכנה ללכת עימו.

יעל: מה נותנת התמיכה הזאת שהחברה נותנת? למה זה הדבר שבסוף יבנה אותו?

הוא לא יכול לבד. אף אחד לא יכול לבד. אם הוא יגדל לבד, זה יהיה כמו חיה. הוא לא יוכל. אדם צריך סביבה, הוא צריך לקבל מהסביבה הרבה הבחנות, אחרת הוא לא יוכל להיות כשיר לחיים.

יעל: אז הסביבה הזאת צריכה לעזור לו במה? לדוגמא אדם שיש לו הערכה עצמית נמוכה, אמנם יש לו יכולות רבות, אבל הוא לא רואה את עצמו בצורה חיובית, אלא מצומצם וקטן. מה החברה צריכה לתת לו? האם היא צריכה לשקף לו מי הוא? מה היא צריכה לעשות? איך היא עוזרת לו לבנות את עצמו?

החברה צריכה לעזור לו להרגיש ביטחון, בזה שעכשיו היא נותנת ותומכת.

יעל: שהוא שווה? ביטחון שמה?

ביטחון, שהוא שווה, שהוא יכול להתגבר על כל דבר, ללמוד, לעבוד, להקים משפחה.

יעל: שיוכל להתגבר אתה אומר, היא נותנת לו את הכוח שהוא בעצם מסוגל להתמודד עם מצבים בחיים. זה מה שהחברה נותנת לו?

נכון.

יעל: היא צריכה לתת לו גם כלים?

אני לא יודע למה את מתכוונת במילה כלים. זאת אומרת לתמוך בכמה שאפשר, כמו בילד. צריכים להתייחס אליו כמו שהורים מתייחסים לילד, כך החברה צריכה להתייחס אליו. עד שהוא גדל וגדל ונעשה כשותף להם וכשיר לחיים.

אורן: אני רואה שהכול נבנה על בסיס כמו לילד, אני רואה שהמוטיב החוזר זה כמו לילד.

שם זה היסוד.

אורן: נאמר שהילד שלי מאוד מצליח במשהו, הוא זוכה להישג מאוד גדול. אני כולי שמחה והתרגשות ואני גם משקף לו את זה, "אתה אלוף", "אתה גדול", "אתה מוצלח", "אתה תותח". יש בזה איזו הכוונה שאתה יכול לתת לי, כדי שיהיה מדויק, לא לנפח אותו מדי.

אני גם לא חושב שזה טוב.

אורן: זה מה שאני שואל אותך.

על זה דיברתי קודם. להיזהר מזה.

אורן: לא מדי לנפח אותו. מצד אחד הדגשת לי מאוד מאוד מאוד לא להגיד לו "אתה לא", "אתה לא" כדי לא להוריד אותו. היה והוא מצליח במשהו, איך נכון להתייחס אליו?

לעודד, אבל בצורה מוגבלת.

אורן: מה זה בצורה מוגבלת?

שמצפים ממנו הלאה.

יעל: איזו הרגשה אני צריכה לתת לו? בסוף היחס שלי, עם איזו הרגשה הוא צריך לצאת?

שהרמה הזאת שהוא עכשיו הגיע אליה, צריכה להיות אצלו הרמה הממוצעת.

יעל: שיפה שהשיג את מה שהשיג, אבל?

אבל, עכשיו הלאה.

יעל: מכאן תמשיך להתאמץ?

כן.

יעל: היחס הוא למאמץ ולא להישג? למה אני צריכה להתייחס בעצם?

זה כבר משהו אחר. זה שאני מלמד אותו לתת מאמץ. וכאן השאלה, האם להשתוקק להישגים או לא, או המאמץ בעצמו הוא ההישג, שזה כבר נושא בפני עצמו.

אורן: תמיד להציב לו את האתגר הבא, זה מה שאמרת לי? תמיד שיהיה מאותגר, שלא כאילו ינוח על זרי הדפנה?

רצוי לברר את זה אתו יחד. אנחנו נשב אני והוא, ואנחנו יחד נברר, למה כדאי עכשיו לשאוף. ואז במה אני יכול לעזור לו, במה אני תומך ומה הוא צריך לעשות, ונלך יחד. הוא צריך להרגיש.

אורן: ה"יחד" הזה זה גם אני רואה מפתיע. שלא חשוב מי הוא בדיוק ולא חשוב מה האתגרים שלפניו, ה"יחד" הוא לא לעשות לו את הבידול.

כמו שאבא מביא הביתה משכורת, ואמא גם עובדת, ומשתדלים הכול להקים במשפחה. ילדים צריכים לדעת מה הם צריכים להביא הביתה.

יעל: אבל זה בונה אותם. אתה מדבר על ה"יחד" הזה כמשהו שבונה אותו?

ודאי. מה להביא? להביא את ההישגים, להביא את ההצלחה, להביא משהו, כן. חובה. דימוי עצמי גבוה, דימוי עצמי נמוך, והילד יודע איך לכוון אותם.

(סוף השיחה)