חיים חדשים

שיחה 1207

האבולוציה של האנטישמיות

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 11.2.20 – אחרי עריכה

אורן: מספר התכנית שלנו הוא 1207, והנושא הוא "האבולוציה של האנטישמיות". יכול להיות שהיינו שמחים לדבר על דברים אחרים, ויש נושאים פחות מצערים, אבל יש אנטישמיות בעולם ואנחנו גם רואים שהיא הולכת ומתפתחת, בוודאי אם מסתכלים על כל ההיסטוריה שלנו. ננסה להבין את האבולוציה הזאת ולאן היא לקוחת אותנו.

יעל: אנחנו באמת רואים שלאורך כל ההיסטוריה הייתה אנטישמיות, היא רק לבשה כל פעם איזה לבוש אחר, צורה שונה. אם אנחנו מסתכלים על העת העתיקה אז האבולוציה של האנטישמיות התחילה מאנטישמיות דתית, רובם היו עובדי אלילים והייתה כאן איזו דת, דת שהאמינה באל אחד וכביכול נתפסה כמזלזלת בכל האלילים האחרים. אחר כך הגיעה תקופת הנצרות, אנחנו יודעים שהנוצרים מאשימים את היהודים בזה שהם הרגו את ישו. זה החמיר בימי הביניים, היו הרבה מאוד עלילות דם, היהודים נתפסו ממש כשטן בהתגלמותו ורק אם יתנצרו אז בעצם היהודי הזה יהפוך למשהו טוב. עד כאן אנחנו מדברים על אנטישמיות דתית.

אחר כך עברנו לאנטישמיות שהיא יותר על בסיס חברתי. היהודי הוא זה שפוגע בחברה, בכללה, הוא זה שלוקח לחברה את הכסף, הוא זה שיש לו עמדות מאוד מאוד בכירות במשטר, זו בעצם האוכלוסייה הבולטת, השלטת, המשפיעה לרעה על כל אוכלוסייה אחרת. לאחר מכן עברנו לאנטישמיות גזענית, אנחנו רואים את זה במלחמת העולם השנייה. כשהשלב האחרון של האנטישמיות היא אנטישמיות מדינית, כשבעצם יש התנגדות וביקורת מאוד מאוד חריפה על המדיניות של מדינת ישראל, שזו כביכול האנטישמיות החדשה.

בעידן הזה, בימים שלנו, אנחנו רואים בעצם את כל צורות האנטישמיות ביחד. אנחנו רואים גם אנטישמיות דתית, בעיקר מצד האסלאם, אנחנו רואים גם אנטישמיות של צלבי קרס, אנטישמיות גזענית נגד היהודים, על יהדות כגזע, בגלל שאתה יהודי אז מותר לפגוע בך בכל מיני היבטים. כמובן שיש רקע שהוא רקע כלכלי שהיהודי הוא חמדן ומנצל את העולם מבחינת שליטה וכסף, ומתלווה לזה גם האנטישמיות המדינית נגד המדיניות של ישראל.

סרקנו בצורה מאוד מאוד מהירה את כל האבולוציה של האנטישמיות על רגל אחת. נרצה לברר ולשאול בתור שאלת פתיחה, האם תופעת האנטישמיות היא בעצם עוברת איזה תהליך אבולוציוני, ואיך אתה רואה את כל ההתפתחות הזאת של האנטישמיות על פני השנים?

קודם כל יפה מאוד עשית את הסקירה הקצרה הזאת על התפתחות האנטישמיות במקביל להתפתחות האנושות. אין לי כאן כל כך מה להוסיף. אפשר ודאי להרחיב בכל שלב ופרט, אבל נכון, זה מה יש. מה שאני רק רוצה להגיד, שכן האנטישמיות מתפתחת, ולָמה שלא תתפתח? כי היא חיה ביסודה של החברה האנושית. מפני שהרצון האגואיסטי שיש באדם, עד כמה שהרצון האגואיסטי מתפתח הוא מרגיש שיש מולו משהו הפוך ממנו, זו אותה הנקודה שנקראת "ישראל", או "יהודי", שאומרת שצריכים להתפתח למעלה מהאגו, צריכים להתחבר דווקא במקום להתפזר ולהתרחק זה מזה, צריכים להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך". ואותה הנקודה היא החלק ההפוך מהטבע שלנו שנמצא בכמה אנשים שנקראים "יהודים".

למה ישנם כאלו אנשים שיש בהם את הנקודה הזאת וכאלו אנשים שאין בהם את הנקודה הזאת? מעניין מאוד שהנקודה הזאת שנקראת "יהודי", "ישראל", לפי ישר-א-ל, הם מכוונים לכוח העליון החיובי שבטבע, לעומת כל האנושות שהיא מהכוח השלילי שבטבע. אלה ממש שתי צורות של הטבע. לכן יוצא שישנם אנשים שיש בהם כוח אגואיסטי שלילי, וישנם אנשים שיש בהם כוח אגואיסטי שלילי וגם כוח חיובי, אלטרואיסטי. אלה שיש בהם את שני הכוחות האלה, החיובי והשלילי, נקראים "יהודים", לפי היסוד שיש בהם. אלה שאין ביסוד שלהם, עדיין לא מתגלה הנקודה החיובית של השפעה, של חיבור, של אהבת הזולת, הם נקראים "אומות העולם".

אנחנו עברנו הרבה שלבי התפתחות במשך ההיסטוריה, ואותה הנקודה שהתגלתה בבבל העתיקה בחלק מהבבלים נקראת "נקודה שבלב", נקודה של השפעה, של אהבת הזולת, של חיבור. הנקודה הזאת התפתחה בבבל, ואותם האנשים, לפי מה שאנחנו רואים מהמקורות, אברהם צירף אותם אליו וארגן אותם כקבוצה שקרא לה, "ישראל", מהמילים ישר א-ל, ישר להשגת הכוח העליון, שבטבע הוא כוח ההשפעה, לעומת הכוח שיש באדם שהוא כוח הקבלה, ההפוך. כך שתי הקבוצות הללו התפתחו.

היו כאלו שעזבו את קבוצת ישראל ונטו לכיוון "אומות העולם" מה שנקרא, והיו כאלו דווקא מאומות העולם שהרגישו שיש להם קרבה מיוחדת ומשהו שמושך אותם לישראל, ויכלו כך לעשות. זאת אומרת, יהודי הוא לא לאום, אלא לפי אותה הנקודה שבלב שהוא מרגיש שיש לו שייכות לכוח הטבע החיובי ולא לכוח הטבע השלילי, שכל האנושות כולה נמצאת ויוצאת מתוך האגו. כך אנחנו רואים את ההתפתחות האנושית.

עד כמה שהאנושות מתפתחת יותר, כך יש לה תביעה יותר גדולה ליהודים, לאלה שאומרים שצריכים להיות באיחוד, בקשר בינינו ובקשר עם הכוח העליון. וכל האנושות שלא מרגישה את הנטייה הזאת, מרגישה שיש פער, קרע ומרחק גדול יותר ביניהם ובין היהודים. ואז יש כאן מקום לכל מיני ספקולציות למיניהן, לכל מיני פילוסופיות ומחשבות. חוץ מזה, כאן זה עניין של התורות למיניהן, הדתות, האמונות. כי היהודים מדברים שהם רק צריכים להיות בחיבור ביניהם ורק כלפי כוח החיבור הזה הם צריכים להשתחוות, לקבל אותו ככוח המטרה, כוח התיקון, הכוח המיוחד שנמצא למעלה מהאדם ואין חוץ ממנו שום דבר לא בגשמיות ולא ברוחניות, רק כוח ההשפעה. כוח הקבלה ניתן לנו רק כדי שנבדיל את כוח ההשפעה הזה ונרומם אותו. ואלו ששייכים לכוח הקבלה אומרים "לא, יש לנו הרבה אלילים, הרבה שיטות, כל אחד יכול להשתחוות לאל שלו ולעבוד איתו איך שבא לו. זה פלורליזם, אנחנו מבינים זה את זה, חוץ מהיהודים אנחנו מבינים את עצמנו ומבינים את כולם".

יש כאן אם כך באמת חלוקת האנושות לשתי קבוצות, מחנות. מחנה אחד מאוד קטן, מצומצם, מחנה שנקרא עם ישראל, ישר א-ל, ומחנה שני שנקרא אומות העולם שיש להם כל מיני דמויות, פסלים, תמונות וכן הלאה. לישראל אין דבר כזה, כי בסופו של דבר מה שהם צריכים הם צריכים רק להיות מחוברים ביניהם. אין כאן לא הרבה פעולות ולא הרבה מצוות ולא הרבה אירועים למיניהם, אלא חיבור ביניהם בלב אחד, כאיש אחד בלב אחד, זה מה שהם אומרים שצריכים לקיים.

אבל מפני שגם ישראל נמצא ליד אומות העולם, זה דבר אחד. ודבר שני, גם ישראל כל הזמן מקבלים הכבדת הלב על ידי האגו שמושך אותם גם לאיזו מין עבודה זרה כמו עם הפסלים, כמו עם הפטישים למיניהם, יוצא שגם עם ישראל פיתח במשך ההיסטוריה שלו כל מיני כאלה דברים כביכול, אמצעים, שהוא מקבל אותם כדבר קדוש, כדבר מיוחד שהוא צריך לנשק, שהוא צריך להשתחוות, שהוא צריך משהו לעשות. יש כאן איזו מין ערבוביה בין שורש היהדות האמיתית, שהיא רק כוח ההשפעה ורק כוח החיבור ואהבת הזולת, לכל מיני סימנים שהצטרפו בדרך, כענף ושורש, בוא נגיד. יש בעולם החומרי שלנו גם סימנים ששייכים יותר לכוח ההשפעה ממה שלכוח הקבלה. אומנם לכוחות האלה אין שום ביטוי בעולם החומרי, אבל כך האנושות נוטה לזה.

לכן אנחנו רואים שבמשך ההיסטוריה, כבר מחורבן בית המקדש הראשון ואחר כך השני ואחר כך במשך הגלות, גם אותה היהדות קיבלה על עצמה הרבה מאוד סימנים שבעצם נובעים מתוך זה שהם סימנים של פעולות רוחניות בלבד, לא בגוף האדם ולא בעולם הזה, אבל הם ראו שבצורה כזאת הם יכולים לשמור את עצמם באיזו מסגרת גשמית. לכן מזה מגיעים אלינו כל מיני סימנים של העולם הזה. מורי, רב"ש קרא לזה "מנהגים", שאנחנו כך צריכים לקיים אותם. ולמה אנחנו מקיימים? כי עד שהאדם מגיע בכל זאת מהצורה השבורה, האגואיסטית, שהוא לא יודע למה ולאן שנפלנו לתוך האגו הזה כתוצאה מכל ההיסטוריה הקשה מאוד שלנו, מכל המלחמות, מלחמות הצלב, עוד מפרעה ועד היום הזה, יוצא שאנחנו צריכים גם חיזוק חיצון, סימנים, מה שנקרא "מצוות מעשיות", וזה גם מחזיק את בני האדם. אז מקיימים את הפעולות הללו וזה מחזיק את עם ישראל, עד מה שנקרא "יחזרו בתשובה". עד שאנחנו מגיעים למצב שכבר יכולים להבין, כמו שכותב גם אבן עזרא ועוד הרבה מחברים, שהעיקר זה העבודה שבלב, ואת כל מצוות התורה אנחנו צריכים לקיים בלב, ומה שאנחנו עושים בידיים, ברגליים או בעל פה, כל זה כדי שבסופו של דבר יקדם אותנו לעבודה שבלב. אבל בעצם הבורא דורש לבבות.

יעל: דברת כאן על שני כיוונים. כיוון אחד שיש איזו נקודה שבלב ויש יהודי, שהוא בן אדם שפועלים בתוכו שני כוחות, גם כוח הקבלה וגם כוח מיוחד יותר לבבי, של אהבה, של השפעה, של אהבת הזולת, זה בעצם מה שמגדיר "יהודי". ולידו יש מה שקראת לזה "אומות העולם".

באומות העולם יש רק כוח אגואיסטי שלילי, וביהודי יש כוח אגואיסטי שלילי וליד זה יש גם כוח אלטרואיסטי חיובי.

יעל: זו התופעה הראשונה שתיארת לנו. והתופעה השנייה שתיארת זה אותו היהודי שעם השנים התחיל לקיים כל מיני סממנים מה שקראת לזה "מנהגים חיצוניים", שהבדילו אותו אולי משאר האנשים בעולם והגדירו אותו כיהודי ברמה החיצונית, דברים שאפשר ממש לראות.

כן. כי אנחנו כבר מעל אלפיים שנה נמצאים בניתוק של העם מהתפיסה הרוחנית שלו. זה נקרא שאנחנו "נמצאים בגלות". אנחנו לא בגלות כי יצאנו מארץ ישראל הגיאוגרפית, ועכשיו אנחנו חוזרים לארץ ישראל הגיאוגרפית. זה עניין של גלות פנימית שלנו, שאנחנו לא נמצאים באותה תכונת השפעה, אהבה, חיבור בינינו. כשאנחנו נפלנו מהרמה הזאת, אנחנו בעצם הפסקנו להיות עם ישראל.

יעל: אני רוצה לחזור לנושא התכנית שלנו שזה כל הגלגולים של האנטישמיות מאז ועד היום. מה השתנה באנטישמיות לאורך כל התקופות, שכל פעם הייתה לה סיבה אחרת?

קודם כל האנטישמיות נובעת מתוך זה שכל אדם מרגיש שיש ביהודי איזו תכונה שאין באחרים. והתכונה הזאת היא שיש בו נטייה לחיבור, אבל בעולם שלנו היא לא כל כך בולטת, הנטייה לחיבור. אבל בכל זאת היא תכונה שעל ידה הוא יכול לחדור לתוך הדברים יותר עמוק, הוא יכול להבין את האדם יותר עמוק, הוא יכול להתקשר יותר עמוק, כי יש לו נטייה החוצה.

יעל: מה זאת הנטייה, זה בא לידי ביטוי או שזה פוטנציאל?

נטייה לקשר פוטנציאלי טוב עם האחרים, קשר פוטנציאלי רע עם האחרים, זאת אומרת, הוא מריח את הזולת, מרגיש את הזולת, הרבה יותר מאיש שהוא לא יהודי. מתוך אותה הכנה שיש לו כדי להתקשר טוב לאחרים, הוא יכול גם להשתמש בזה לרע, כביכול. אמנם לא כל כך אבל במקצת הוא יכול. זאת אומרת, לא כדי לגרום רע לאחרים אבל כדי להרוויח מהאחרים זה בטוח. זה מה שאנחנו רואים בעסקים, בפיננסים וכן הלאה.

יעל: מה השתנה, מה הבדל בין אנטישמיות דתית לבין אנטישמיות חברתית?

זה לפי ההתפתחות. עד כמה שהתפתחות האגו עוברת ומתפתחת באנושות מדור לדור, אנחנו ראינו לפני 2000, 3000 או יותר שנה, עד כמה האנשים היו פרימיטיביים, העמים, ועד כמה שהם התקדמו.

הם עד היום לא יכולים לתפוס שכוח עליון זה כוח, זה לא איש ולא אישה ולא דמויות שבעולם הזה שיוכלו ללכת, שאין קדושה בבשר ודם, שאין קדושה בעץ ואבן. שקדושה יכולה להיות רק בכוח החיבור לעומת כוח הפירוד, ושני הכוחות האלה רק הם נמצאים בטבע ולא יותר. זאת אומרת, האנושות לא מסוגלת לתפוס את היסודות הרוחניים האלה, המופשטים מחומר, המופשטים מפעולות חומריות.

ולכן זו בעיה, הם לא מסוגלים לתפוס את היהדות האמתית מחוסר היכולת שבהם, הנכונות מצד הטבע. חוסר הכוח החיובי לעומת הכוח השלילי, שני הכוחות צריכים להיות בזה. נניח לחכמת הקבלה צריכים להיות שני כוחות, צריך להיות לב שזה הכוח האגואיסטי, והנקודה שבלב שזה היסוד לכוח האלטרואיסטי, ואת זה לא בכולם יש. אבל ישנם גם כן, זה לא חשוב אם אתה נולדת מיהודי או לא מיהודי, זה לא עד כדי כך חשוב, מפני שבסופו של דבר הנקודה הזאת שבלב, הכוח החיובי, היא מתעוררת, צריכה להתעורר, אפשר לעורר אותה בכל אדם ואדם. זאת אומרת, פשוט ביהודים זה התעורר כתוצאה מבבל.

יעל: לפני האחרים.

לפני האחרים, זה כל העניין.

יעל: ובעתיד אתה אומר, בכל אחד יש בסופו של דבר פוטנציאל.

כמו שכתוב "וכולם ידעו אותי מקטנם ועד גדלם".

יעל: אני רוצה בכל זאת לחזור לצורות השונות של האנטישמיות. המהות של האנטישמיות, בין אם היא כזאת או כזאת, היא שונה בסוגים שונים של אנטישמיות?

המהות של האנטישמיות היא שונה, גם בסוגים וגם ברמה.

יעל: מה זאת אומרת ברמה?

כי לכל עם ועם יש אנטישמיות משלו כלפי היהודים. לפי זה שיש לנו שבעים אומות העולם, שבעים צורות אגו שיש במין האנושי, אז מכל אחד מהם יש צורה שונה במקצת כלפי היהודים. ועד כמה שאומות העולם מתפתחים, האגו שבהם מתפתח, שזה מביא אותם להתפתחות טכנולוגית, תרבותית, חינוכית וכן הלאה, יחד עם זה מתפתח גם היחס שלהם כלפי היהודים. הם יותר מבינים, יותר מרגישים, יותר תופסים שיהודים זה משהו שונה, משהו אחר, משהו יותר מוצלח, ואז כתוצאה מזה, ודאי שיש להם תביעה יותר גדולה לעם ישראל מדור לדור.

יעל: ניקח מישהו נניח בימי הביניים, שהיה אנטישמי, וניקח מישהו היום שהוא אנטישמי. יש הבדל בין מה שזה מרגיש למה שזה מרגיש?

ודאי. ההבדל הוא בכמה שאיש בימי ביניים הרגיש יותר עמוק מה שקורה לו, והתלות שלו ביהודים וכן הלאה, לעומת היום. היום יש לנו רפואה, כימיה, טכנולוגיה למיניה, כאלה דברים שאנחנו יכולים לנצל את הטבע בצורה טובה וכולי. אנחנו מבינים מערכות אנושיות, מערכות פיננסיות במיוחד.

ולכן מה שהיה פעם עסק של היהודים במיוחד, גם ליד השליטים במזרח במיוחד, ליד כל מלך או שליט בארצות ערב נניח, היה שם יהודי לידו. היו יהודים שהיו רופאים, יהודים שהיו עוסקים בחכמת הכוכבים, יהודים שהיו ממליצים מה לעשות עם העם, אז היום כבר יש לאומות העולם מספיק כוח ידע ושכל, שהם יכולים גם להתערבב בזה ולהחליף, ולא רק היהודים שיתעסקו בזה.

אורן: האם אפשר להוציא מכאן נקודה של תקווה, שהאבולוציה של האנטישמיות הולכת לכיוון שהשנאה תפחת כי ההבדל כבר מטשטש?

לא. לא שהאנטישמיות תפחת מזה, אלא ההיפך, היא תתפתח ותעלה ותהיה יותר מיוחדת.

אורן: היא תקבל צורה אבולוציונית חדשה?

כן.

אורן: איזו?

ששונאים את היהודים באשר שיש בהם איזה כוח רוחני, שאין לנו. ולא שיש בהם הצלחה יותר במדע, בחכמה, ברפואה, בכל מיני דברים שבעולם הזה. אלא עד כמה שאומות העולם יותר ויותר מצליחים לפתח את החכמות, הם יותר ויותר מרגישים שיש איזה מין ייחודיות בעם ישראל שאין בהם. והייחודיות הזאת היא יותר ויותר נעלמת גבוהה ורוחנית. לכן האנטישמיות תגדל ותהיה יותר מדויקת, מבוררת, חדה, עדינה. ובסך הכול היא תהיה יותר מאיימת.

יעל: זאת אומרת, תתפתח צורה חדשה של אנטישמיות?

כן.

יעל: שהיא יותר גסה או יותר מעודנת?

אני לא יודע מה זה גסה או מעודנת. יהיה יותר ויותר ברור למי שהוא לא יהודי, שיש משהו ביהודי שלא יכול להיות בו.

יעל: ושהוא רוצה אותו.

כן. זה בכל זאת מסקרן אותו, הוא מבין שבעקבות זה היהודי יותר מצליח, שהוא יותר נבחר כביכול.

אורן: דברנו עד כה על האבולוציה של האנטישמיות. אמרת שהיא תלך ותהיה יותר ויותר מדויקת ויותר מאיימת. לפי התפיסה שלך, התפיסה של חכמת הקבלה, מה יכול לעקור את האנטישמיות משורשה?

זה שעם ישראל יתחיל לתפקד לפי מה שהוא חייב, זאת אומרת, להתחבר ולהיות בזה דוגמה לאומות העולם איך שכולם יתחברו.

אורן: ובמילה "להתחבר" מה אתה מכניס שם?

להיות מחוברים "כאיש אחד בלב אחד" כמו שכתוב בתורה.

אורן: התמונה הזאת של מחוברים כמו אחד, היא תמונה של היהודים בלבד, של כל בני אדם, של מי?

של כל בני האדם אבל היא צריכה להתחיל מהיהודים. כי אין חוץ מאשר ליהודים נטייה לזה, יכולת לזה, וזו חובתם.

אורן: וזו היכולת היהודית הרוחנית המיוחדת, שאמרת שאנשים מרגישים שהיא חסרה בעולם?

הם לא מרגישים שזה חסר, הם מרגישים שיש ביהודים משהו שלעולם חסר.

אורן: זאת אומרת, אפילו אם הם יסתדרו בלעדינו במסחר, ברפואה ובכל מה שיש בעולם, עדיין יחסר להם משהו.

עוד יותר יחסר. אז הם יבינו עוד יותר, שבזה חסרה להם את הנטייה הזאת לחיבור, את היכולת להתחבר. הם מרגישים שלעולם זה חסר והעולם סובל. זאת אומרת, בסופו של דבר היהודים גורמים סבל לעולם.

אורן: ולכן גם הם אלה שיכולים לעקור את הסבל מן העולם?

כן. בזה שהם יתחברו ויהיו אור לגויים.

(סוף השיחה)