mlt_o_rav_2012-01-08_rawmaterial_sihot_haim-hadashim_n10_lang_heb_rus-eng-spa
שיחה עם רב
חיים חדשים
שיחה 10
שיחה 08.01.12 – אחרי עריכה
אורן: שלום לכם, אתם מצטרפים אלינו לסדרת השיחות הלימודיות עם הרב לייטמן. שלום לך, הרב לייטמן.
שלום לכולם.
אורן: אני מזכיר לכם, בתוכנית הזאת, אנחנו מדמים באולפן מצב שבו הרב לייטמן הוא מורה וניצבת מולו כיתה של לומדים, אנשים שיכולים להיות ישראלים או מכל מדינה אחרת בעולם. שהמדינה שבה הם חיים או הארגון שבו הם עובדים, חשב שטוב יהיה להושיב אותם מול המורה הזה ולתת להם ללמוד על החיים שלתוכם אנחנו פוסעים היום. ואנחנו מתקדמים ממפגש למפגש, תצטרפו אלינו, יהיה מה ללמוד.
מה לומדים היום?
כרגיל, על החיים. דיברנו פעם על כך שאם אנחנו מסתכלים על עצמנו, אנחנו רואים את עצמנו מקולקלים, שלא כל כך טוב לנו, גם התכונות שלנו, האופי שלנו, ההרגלים שלנו, הם לא כל כך נוחים. אף אחד לא מרוצה מהשני, ואף אחד גם לא כל כך מרוצה מעצמו. ודיברנו שאפשר לדמות זאת לתפוח שעל העץ. אנחנו יכולים לראות, שהוא חמוץ, קטן, גם לפי הריח הוא לא נעים, ולאט לאט הוא הוא גדל וגדל. ובאמת, כל התהליך שהוא עובר אנחנו לא רואים בו שום תועלת. הוא ממש סופג את כל המינרלים, ויטמינים, מים, לחות, חמצן, וכל הדברים, בשביל מה ולָמה? אלא רק בסוף, ממש בסוף התהליך, אנחנו רואים שפתאום הוא נעשה יפה, אדום, עם ריח טוב, ממש מתנוצץ מתוך עצמו. עד כדי כך הוא יפה וטוב, מאוד שונה, הפוך ממה שהיה בכל תהליך הבשלות שלו.
דיברנו גם שיכול להיות שגם אנחנו כאלה, רק אנחנו לא יכולים לראות זאת, כי אנחנו גומרים את החיים שלנו ולא מבינים שהגענו למצב הטוב, שכל אחד נעשה חכם, יפה, אדיב, נוח, אדם טוב. אנחנו לא כך. ואז דיברנו על כך שיכול להיות שאנחנו מתקדמים מדור לדור, בניגוד לתפוח, או בניגוד לחיות, בני אדם מתקדמים מדור לדור כל הזמן. כשהדור הבא הוא תמיד יותר גדול, יותר גבוה, יותר מפותח מהדור הקודם.
זאת אומרת, אנחנו לא יכולים להכניס את עצמנו רק לחיים הפרטיים של האדם, לדור אחד, אלא כנראה שכל ההתפתחות שלנו, במשך אלפי שנים, היא כמו חיים של אדם אחד. שכל הזמן חוזר ומתפתח, חוזר ומתפתח יותר ויותר, עד שכנראה שבסוף אנחנו מגיעים למצב היפה, הטוב. שאנחנו אומרים, שכנראה זאת צורת ההתפתחות שלנו. ולכן אומרים אנשים בעולם שאין להראות לטיפש עבודה באמצע מלאכתו. מה זאת אומרת לטיפש? ההבדל בין טיפש לחכם, שחכם רואה את הנולד, הוא כבר יודע מה הסוף, ואז הוא יכול להצדיק את כל התהליך שאנחנו עוברים. אבל אנחנו לא רואים את הסוף, ולכן קשה לנו להצדיק את המצבים שאנחנו עוברים.
ובאמת כל התהליך שאנחנו עוברים הוא מאוד עצוב, קשה, ואנחנו ממש מתקדמים ממכות, משגיאות, מצרות, מכל מיני בעיות, אבל איכשהו מתקדמים. עד שהגענו למצב כמו שהיום, שאנחנו נמצאים באיזו פרשת דרכים או בכלל במבוי סתום, דרך ללא מוצא. דיברנו על כך שזה כמו שאיבדנו את עצמנו, טעינו במדבר, ולא יודעים לאן ללכת. אבל אנחנו צריכים שוב ללמוד מהטבע, כי בכל זאת אנחנו חלק מהטבע, והטבע נמשך לאיזון, האיזון עם הטבע זה נקרא שאנחנו נהייה כמו הטבע, באותן התכונות.
שאם אנחנו מתפתחים, אז נראה בטבע, מה הכוח הכללי של הטבע? לְמה הוא נמשך? מה הוא רוצה? זאת אומרת, מה הוא מקיים בנו? וכאן אנחנו יכולים להגיד שבהחלט יכול להיות שההתפתחות שלנו טובה, שאנחנו מגיעים להכרת הרע שבנו, האגו שבנו, שאנחנו נעשים יותר ויותר אגואיסטיים, ויותר ויותר מבינים עד כמה שאנחנו באמת לא טובים בזה, עד כמה שאנחנו ממררים את החיים, גם שלנו וגם של אחרים. ומה שאני עושה לסביבה, שרוצה להצליח על ידה, לנצל אותם, להיות יותר גדול, יותר גבוה, יותר עשיר, שולט בהם, יכול להיות שכל זה חוזר אליי ולרעתי. כי כמו שאני רואה עכשיו, בסופו של דבר, איזו חברה בנינו, איזו צורה יש לאנושות, החכמה, הגדולה, העשירה, היפה, והכול, ותראו לְמה הגענו? כאילו לגמרי לגמרי לא למצב שהיינו רוצים להגיע.
ומה הסיבה לכל הרע הזה, שאנחנו טועים כל פעם, וכל פעם מגיעים לאיזה סיכום לא טוב בחיים שלנו? הרי כל פעם אנחנו רצים לאיזו מטרה שחושבים, שאז יהיה לנו טוב, אחר כך למטרה אחרת, שוב מכוונים שיהיה לנו טוב, אבל בסופו של דבר תמיד זה לא נגמר בטוב, אלא ברע, בחוסר סיפוק, אם לא ממש בהתפתחויות דרמטיות מאוד, מלחמות, מגפות, צרות וכולי.
אז הבעיה, אם אנחנו מסתכלים עצמנו לעומת כל יתר סוגי הטבע, דומם, צומח וחי, אנחנו רואים שכל הטבע מתפתח מאוד לאט, אם הוא בכלל מתפתח. ובאמת כמעט ואין התפתחות, ומה שיש, זו רק התפתחות או חיים לפי אינסטינקטים. שכאן אלה פקודות שמתוך אותו החי הפקודות האלה מתעוררות, והחי מקיים אותן. למשל פרה, סוס, קוף, כלב, חתול, אנחנו לומדים את הטבע שלהם ורואים שהם פועלים בדיוק לפי הטבע שלהם, ולא זזים ממנו ימינה או שמאלה, ולא טועים אף פעם. כי יש להם חוקים פנימיים שלהם, וכך הם בנויים לקיים אותם.
מה שאין כן, אם אנחנו מדברים על האדם, האדם טועה כל פעם. והטעויות האלה כנראה צריכות לגרום לנו להתפתחות שכלית. כי יש לנו בעיה, או ההיפך, עליונות מעל המין החי, שאנחנו חכמים, שאנחנו מתפתחים מדור לדור בשכל שלנו, בהשכלה, בהיכרות העולם, הטבע, היכרות את עצמנו, ואז כנראה שאנחנו לא משתמשים נכון בחכמה שלנו, וזו כל הבעיה.
ואם נלך לזמן עוד יותר עתיק, אז נבין למה דיברו על השימוש בשכל לטוב או לרע. החכמים הקדמונים כמו אריסטו ואפלטון, שהיו ביסוד המדע המודרני, אמרו שלא לתת מדע וחכמה לכל אחד שבא לו, אלא רק לאנשים הגונים, שיודעים להשתמש במדע בצורה הנכונה, רק לטובת חיי האדם, רק לזה שהאדם יפַתח בזה יחסים טובים לאחרים, שהוא יגרום בזה חיים יותר טובים, נוחים, לאנשים. אבל אם אתם מוסרים מדע לכל מי שבא לכם, בכך אתם בעצם עושים רע לאנושות. כי בטוח שהאדם מתוך האגו שלו ישתמש במדע לרעת עצמו ולרעת אחרים, שאז זה חוזר אליו חזרה. ובסופו של דבר הוא הורס את הסביבה, הוא מכוון את כל האנושות לייצר נשק, וכל מיני דברים שאין בהם שום צורך.
ואנחנו רואים גם בימינו שעל ידי המדע, על ידי החוכמה, על ידי כל היכולת האדירה שלנו, הגענו למצב שיש לנו כל טוּב בידיים, אבל אנחנו משתמשים בכל הדברים האלה להַרֵע. והעובדה שאנחנו נמצאים במשבר הכולל את כל שדרות החיים שלנו, כל רמות החיים שלנו, גם המדע והחכמה נמצאים במשבר, וגם החינוך, המשפחה, היחסים בין בני אדם, היחסים בין בני זוג, ובין הורים לילדים, הבריאות שלנו, העתיד שלנו, היחסים בינינו והתרבות שלנו. מה אנחנו רואים? ממה אנחנו ניזונים, מכלי התקשורת? המצב לא נמצא לגמרי בהתאם לְמה שאנחנו מסוגלים תיאורטית לעשות.
אלא השימוש בכל היכולות שלנו הוא לא נכון, וזה נמשך כבר דורות. אלפי שנים מאז שאפלטון ואריסטו דיברו שלא לפרסם את המדע לכל אחד, אלא רק לאנשים שיודעים להשתמש בו נכון, שיאמצו רק את הדברים הנכונים, הטובים. ואם אנשים עם היצר הרע שבהם ירצו להשתמש במדע לצורות כאלו של שליטה של אדם באדם, לפתח כלי נשק, כל מיני בלבולים, תרופות שאין בהן שום צורך ולמכור אותן רק כדי להתעשר, בכלל כל מיני דברים שכאילו האדם צריך אותם, אבל אין לו שום צורך בהם, אלא ההיפך. בעצם אותם המדענים, שימכרו את המדע, שימכרו את ההמצאות שלהם, יעשו את זה רק כדי להרוויח. מדען הגון נקרא שהוא אוהב את המדע וחוץ מזה שום דבר, ש"חכמה תרכוש ואל תמכור".
ולכן, אנחנו רואים שטעינו בגדול בכל ה"מדבר" הזה, במשך אלפי שנות ההתפתחות שלנו, ולכן הגענו למה שהגענו. ויחד עם זאת, יש לנו איזו הכרת הרע בהתפתחות שלנו, שאנחנו יכולים כנראה להתפתח בכל זאת בצורות היפות, שאנחנו יכולים לדרוך כמו על שתי רגליים בהתפתחות שלנו. עושים קצת רע ומיד חוזרים לטוב, עושים קצת רע ומיד חוזרים לטוב, אנחנו רק צריכים להפעיל את הכרת הרע, את ההבחנות שבו. שנכיר איפה טעינו, בצעדים קטנים, ומיד נתקן. כמו ילד קטן, שאנחנו נותנים לו בכוונה לשבור משהו כדי לתקן, לעשות משהו לא נכון, כדי שילמד מזה לעשות נכון.
וכך אנחנו. כנראה שרק אם אנחנו נשנה את הגישה, אם נבין שהחיים שלנו בנויים בצורה כזאת שרע צריך להיות, רק נתחיל להכיר באגו שלנו הרע, בשימוש בכל היכולות שלנו, בעיקר בטכניקה, בחכמה, ביכולות הגדולות שלנו מעל מין החי, שבהם אנחנו נקראים ה"מְדבר", ה"אדם". אם אנחנו נשתמש בכל האוצרות האלה שלנו בצורה נכונה, כל פעם נבדוק אם נכון או לא נכון, ואז מהבירורים האלו נוכל מהרע תמיד להגיע לטוב, מהרע תמיד להגיע לטוב. ואנחנו נראה בזה גם התכווצות והתרחבות, כמו שעובדים כל החלקים בגוף שלנו. כך עובדים גם מערכת הנשימה וגם הלב, כל החלקים עובדים כך. גם החלקים ברכב, ובכלל כל התקדמות היא כך, למשל באופניים, הגלגל מסתובב קדימה, אבל יש גם חלק ממנו שמסתובב אחורה, קדימה ואחורה.
תמיד בכל התפתחות יש שני כוחות מנוגדים שעובדים בהרמוניה ביניהם, שמשלימים זה את זה. אז מה שחסר לעולם שלנו, לא להרוס חלילה שום דבר, ומה שאנחנו התפתחנו עד כה שהיינו חייבים כנראה כך להתפתח. אלא שמעכשיו והלאה, אנחנו צריכים רק להפעיל את חוש הביקורת על מה שקורה, ולראות איך להוסיף ביקורת תבונתית, נכונה, חכמה, על כל מה שנעשה עד כה, וללמוד מכאן והלאה איך אנחנו מתקדמים כל פעם בתיקונים. וכל הרע הופך להיות דווקא תומך לטוב. ואנחנו משתמשים גם ברע וגם בטוב להתקדמות.
ואז אין רע וטוב, אלא שני הכוחות האלה שנמצאים בידינו הם עוזרים לנו. ולכן פתאום אנחנו מתחילים להבין שכל הטבע שלנו, שהוא אגואיסטי, הוא טוב, על ידו אנחנו פִתחנו את היכולת שלנו לבירור ולתיקון עצמי ומעכשיו והלאה, אם נלך בצורה הדדית כזאת, נכונה, ממש כמו רכבת טובה, יפה, נלך קדימה למטרה, כמו תפוח יפה, שכבר מגיע לבשלותו, ובאמת נגיע אולי לחברה אנושית פורחת, בריח טוב, בניחוח ובכל טוּב אחד לשני.
לכן אנחנו צריכים לראות שהוכנה לנו בעצם התפתחות יפה, טובה, והתוספת שאנחנו מקבלים מצד החכמה לעומת האגו שלנו, ההורס, שני הכוחות האלה שבנו, הם יכולים לעזור לנו להתקדם. ואז יש לנו אפשרות להבין איפה הבחירה החופשית שלנו, שדברנו על זה גם פעם. שהבחירה החופשית שלנו נמצאת בדיוק בין שני הכוחות האלה. שמצד אחד, יש לנו כוח הרע כביכול, מצד שני, הכוח השכלי, כוח הטוב, שיעזור לנו. אנחנו בני אדם, אנחנו מאוד מעריכים את החכמה, מכבדים את החכמה. ואז בין הטבע הרע והשֵׂכֶל החכם, אנחנו יכולים למצוא את הדרך הנכונה, הטובה. שטובה לנו ולכל הדומם, הצומח והחי, היינו לכל הטבע, לאקולוגיה שלנו, ואז אנחנו נכנסים להרמוניה כללית עם כל צורות החיים האלה, עם הטבע הכולל.
ולכן כל הייסורים שאנחנו מרגישים, הם בעצם ההזמנה להפעיל את הבחירה החופשית שלנו, להשתמש נכון, באיזון, בין שני הכוחות האלה, שנמצאים בידינו. וללא ספק, כשכל העולם יבין זאת וירצה כך להשתמש באותו כוח גדול של הַשֵׂכֶל, של ההתפתחות, שאנחנו הגענו על ידי זה, לרסן את האגו שלנו ולשלוט בו בצורה נכונה ויפה. לא להרוס אותו. יש כל מיני טכניקות ואמונות שהאגו זה רע וחייבים להרוס אותו כליל. לא. אנחנו צריכים להבין שאין בטבע רע. יש רק יכולת להשתמש בזה בטוב, וכשלא מנצלים אותו, אז הוא הופך להיות רע. ולכן אנחנו צריכים רק לדעת איך להשתמש בו.
ולכן כל הקורס שלנו, כל מה שאנחנו לומדים איתכם, מיועד, בסופו של דבר, להקנות לנו שׂכל וממש תוכנית, שיטה, איך להשתמש נכון בטוב או ברע, ולעשות מהם חיים טובים. לכן אפשר לקרוא לקורס שלנו "קורס לחיים טובים". ואסור לנו גם להסתכל על מה שיש, כמו שכתוב "אל תראה לשוטה עבודה באמצע מלאכתו"1. זאת אומרת, אסור לנו להסתכל באמצע ולבכות, כי אנחנו בזה דומים לשוטים וטיפשים.
אלא אנחנו צריכים לראות את הדברים האלה כמכוונים למטרה. וצריכים להבין, שכל שלב ושלב מחויב להיות כך ואנחנו בכל זאת מתקדמים למטרה היפה. ולכן אנחנו צריכים כבר לראות שהיא נמצאת באופק, ואנחנו מתקרבים אליה ונכנסים כל פעם יותר ויותר לחיים יותר מתוקנים, מעודכנים, ויש לנו באמת עתיד טוב.
ולכן לא על הטבע ולא על עצמנו ולא על אחרים, אסור לנו להתייחס ברע, בצורה רעה, בדרישה, בטענות, בביקורת, בזלזול, בשנאה, כי אנחנו צריכים להבין שכולנו עוברים אותם השלבים, אותו התהליך. ובהדדיות דווקא, שאנחנו נעזור זה לזה, כמו אנשים שטעינו במדבר ובלי עזרה הדדית לא נגיע למקום הטוב. אז אנחנו צריכים בזה רק לעזור זה לזה, ולכן התיקון ההדדי, העזרה ההדדית, זה בעצם מה שיכול להוביל אותנו למטרה היפה.
ולכן אנחנו צריכים להבין, שבכל אחד מאיתנו יש שלושה סוגי רצונות. רצונות גופניים או אפשר להגיד בהמיים. הכוונה שהם נמצאים גם במין החי. זה רצון להחזיק את עצמנו בצורה כמה שאפשר טובה, יפה. אני רוצה להלביש את עצמי יפה, אני רוצה להיות נקי, אני רוצה להיות בריא, אני רוצה למלא את עצמי במזון, בכל מה שהגוף שלי צריך. אני רוצה לתת לעצמי מנוחה. בקיצור, להיות שָמוּר, מה שנקרא. זה הרצון הראשון. מין החי שומר על זה בצורה אינסטינקטיבית.
הרצון השני אלה רצונות של בני אדם. רצונות של בני אדם אלה רצונות אגואיסטים. אין מה לעשות. כך אנחנו מתפתחים. מעל הטבע החי אנחנו בשליטה, בתאווה, בכבוד, בצורות כאלה שאנחנו רוצים להתעלות מעל האחרים. אלה הרצונות ששייכים רק למין האדם. במין החי אין דבר כזה. בדרך כלל שואלים, אבל אנחנו רואים חיות, איך שהן טורפות, איך שהן אוכלות זו את זו. אלא שהן לא רוצות בזה להזיק לזולת. הן לא רוצות על ידי זה להתעלות ולשלוט על הזולת. הן לא לוקחות את הזולת, שיחיה לידן ואחר כך אוכלות אותו. הן פועלות רק לצורך אוכל נפש. שכך זה בטבע, בצורה אינסטינקטיבית נמצא בהם, כך הן עושות.
לכן אריה שתופס איזו איילה ואוכל אותה, טורף אותה, הוא לא עושה לה רע, אלא הוא עושה את פקודת הטבע שבו. ואנחנו רואים את זה כך. ואין ביניהם יחסים, שהם שונאים זה את זה, אלא פשוט אנחנו רואים לפנינו תמונה, שכך הטבע מתנהג. וגם אנחנו מתנהגים כך כלפי תרנגולים, כלפי פרות, כלפי מין החי, כלפי דגים. כשאנחנו גם עושים את זה. אבל אין לי שנאה לפרה, שלכן אני שוחט אותה ואוכל. אלא מאין ברירה. אנחנו כך בנויים, שאנחנו צריכים לעשות את הדברים האלה. ואנחנו משתדלים לעשות את זה בכמה שפחות נזק לאותם סוגי החי, שאנחנו משתמשים בהם למזון.
רק אדם לאדם, כאן הוא משתמש באגו שלו. כל הזמן אני מסתכל על הדשא של השכן, על הרכב של השכן, על הילדים שלו לעומת הילדים שלי, על המשכורת שלו ועל הכול. וכל החיים רק לפי זה אני מודד את המילוי של החיים שלי. עד כדי כך, שיש סטטיסטיקות מאוד מעניינות, שאם אומרים לאדם שהוא ירוויח אלף דולר בחודש והשכן שלו ירוויח פחות, אנשים מסכימים להרוויח אלף דולר במקום אלפיים. או שאומרים לו שהוא ירוויח אלפיים דולר בחודש, אבל השכן שלו ירוויח יותר. כי סך הכול מה שאנחנו בודקים, אנחנו בודקים אחד לעומת השני. שבסך הכול בזה אנחנו מודדים עד כמה שאנחנו נמצאים במצב הטוב.
זאת אומרת, הבדיקה שלנו כלפי החיים היא לא בדיקה בתוך הגוף שלי, אלא בדיקה בתוך האישיות שלי, עד כמה שהיא יותר גבוהה לעומת האחרים. ולכן סוגי הרצונות האלו, אנחנו אומרים הם רצונות של האדם, כי הבהמה לא חשוב לה מה שיש לשני, אלא היא צריכה רק למלא את מה שיש לה מתוך הטבע.
אז יש רצונות גופניים, שזה כמו במין החי. יש רצונות בני אדם, שהם כולם רעים, כי כלפי השני, אני תמיד מסתכל איך אני אהיה במצב יותר מהודר, יותר מכובד, יותר גבוה מהשני. ועוד רצונות שיש, וגם רק בנו, ומעל הרצונות הגופניים, מעל הרצונות של בני אדם, זה רצון למדע, לחכמה. שאז אני רוצה לדעת בשביל מה אני חי, לָמה אני חי, מה קורה בחיים, איך הטבע מתנהג, מה קורה סביבי, לָמה זה קשור לזה וזה קשור לזה?
זאת אומרת, שאני אוהב את השכל שבטבע, את החכמה, שאנחנו כל הזמן נמצאים במחקר. אנחנו נמצאים באיזו בועה שנקראת "הטבע", ואני סך הכול מקבל משם, כאילו שנמצא בתוך הסְפֵרָה הזאת, ואני מגרד ממנה קצת, מגרד, מגרד ומה שאני מגרד ממנה, אחר כך אני בודק מה שגירדתי ממנה וזה נקרא המדע שלי. החוקים שאני מגלה, מחר אני אגלה עוד חוקים. הם לא קיימים היום? קיימים ודאי, רק אני לא מספיק חכם כדי לראות אותם, כדי לגלות אותם. אז כל פעם, כמה שאנחנו מתקדמים בחכמה, אנחנו יותר ויותר מגלים עוד חוקיות שיש בטבע.
וכך אנחנו בנויים, משלושת הרצונות הללו. רצון של מין החי, רצון של בני אדם ורצון של החכמה. וכל בני האדם שבעולם נמצאים בעצם בהתמזגות של שלושת הרצונות האלו. רק באחד יותר למדע, בשני יותר להתגבר על אחרים ולהיות עשיר או חזק, והשלישי מספיק לו החיים שלו "עזוב אותי, כדורגל, כוס בירה, לא רוצה כלום, ראש קטן". כל אחד ואחד, איך שהוא בנוי. אין בזה אדם טוב ואדם רע, אלא כל אחד לפי הטבע שלו. שלושת הרצונות יש בכל אחד, אבל כל אחד בנטייה אחרי הרצון הגדול שבו הוא נמצא, אחד משלושתם.
ולכן כך אנחנו מתקדמים בחיים, וכל אחד תופס את המקום שלו בסביבה בהתאם לזה. ודאי שאנשים שדואגים רק לגוף, בדרך כלל, הם רוב החברה, ואנחנו רואים את זה. אנשים שמשתדלים להגיע לממשל, לכוח, לחוזק, לשליטה, הם פחות. והם באמת אז מתקדמים לקראת התעלות מעל החברה האנושית, אבל להיות בחברה האנושית, ליהנות ממנה. זאת אומרת, אם אני נמצא בעיקר ברצונות הגופניים שלי, אני משתמש במה שיש סביבי, בקומה שווה. אם הרצונות שלי שייכים למין האדם, אני רוצה להתעלות מעל כל האנושות, להיות שולט עליהם. להיות יותר מהם, חזק, חכם, יפה, מוצלח, עם שק מטבעות זהב לידי, עוד משהו וכולי וכולי.
אם אני נמשך למדע, אני רוצה להיות גם מעל מהרצונות של החי וגם מעל הרצונות של המדבר. אלה רצונות של להבין, להתקשר לטבע, לראות לָמה ובשביל מה הדברים כך בנויים. אני רוצה פילוסופיה, חכמה. ולא איכפת לי מה קורה, לא אכפת לי מה לאכול ולא אכפת לי האם יש לי יותר או פחות מאנשים אחרים. אני יכול להיות סגור בפינה שלי, לאכול מעט, וכמעט ולא להיות בקשר עם בני אדם. אלא חשוב לי להתקשר למעלה, לחוקים שבכל היקום. כך יש אנשים שונים בחברה האנושית, ולפי זה כל אחד תופס לעצמו עיסוק, בונה משפחה, בונה סביבה, חברה, וכן הלאה.
וברור שאם אנחנו מדברים על השימוש הנכון במדע, אז אנחנו צריכים את האנשים החכמים שמכירים את הטבע, שמכירים שבטבע יש תהליך ותכנית. גם תורת האבולוציה עצמה מדברת על כך שיש חוקיות בהתפתחות שלנו ולא מקרה. אנחנו עוד לא מכירים את החוקיות הזו, אבל אנחנו מכירים שיש כאן איזה תהליך, שעוד לא כל כך ברור לנו לאן הוא מוביל. אנחנו רק יכולים לנחש שהתהליך מביא אותנו לאיזון, כי כמו שקיים איזון בכל הטבע בכל הרמות, כך גם ברמה האנושית אנחנו בסופו של דבר צריכים להגיע לאיזון.
ואיזון עם הטבע יכול להיות בחום וקור, בלחצים יותר או פחות, ברוח, בהוריקנים, בהתפוצצויות הרי געש, וכן הלאה, הכל כדי לאזן. הטבע פועל רק כדי לאזן את עצמו, וכולל בתוך זה את האדם. רק שעכשיו אני רואה שהאדם הוא זה שצריך לאזן את עצמו, וזה מה שמעניין. כי יש לנו כוחות רעים וכוחות טובים, וכדי שלא נגיע להתפוצצות ולאיזו מין התפרצות ביניהם, אז ניתַנה לנו חכמה. שעל ידי הידע אנחנו יכולים להגיע לאיזון בין הכוחות האלה בנו, שנשתמש בכוח הרע ובכוח השכלי, כדי לאזן אותם ולהתקדם בהרמוניה.
אני שחי בדרגת החי, צריך לאזן את עצמי. זה נקרא שאני צריך להגיע ל"צריכה מאוזנת", ולדאוג שכל העולם יגיע לזה. להגיע לאיזון בדרגת האדם, זה שאני אהיה עם כולם יחד בשווה, כמו במשפחה, שכולנו אחים, ולזה אני צריך לשאוף בחברה האנושית. ובמדע, בדרגת הידע, אני צריך לשאוף להכיר את כל החוק הכללי של המציאות. ובכך שאני אקיים אותו, גם ברמה הגשמית, הגופנית, גם ברמת האנושית, וגם בידיעת החוק הכללי, אני אגיע למצב המושלם, כמו התפוח שהגיע לסוף בשלותו.
והאמת שיש כאן תוספת קטנה שבכל זאת הייתי מוסיף. תופעה כזאת התקיימה פעם באנושות. מדובר על עם ישראל, שהיינו בצורה כזו קשורים זה לזה כאחים, כל ישראל חברים. בהתפתחות הקודמת שלנו, בזמנים שלפני הגלות, בזמן שבית המקדש היה קיים, כולנו היינו חברים, אחים, מעורבים זה בזה, משתתפים זה עם זה בצורה יפה וטובה.
ואז, כמו שכתוב, בית המקדש נחרב בגלל שִנאת חינם, כי כרגיל בתהליך הזה, הרצון האגואיסטי פתאום גדל בעם הזה, והוא נפל מאהבת אחים לשנאת חינם. ואז בשנאת חינם הוא נעשה עוד יותר גרוע מכל העמים האחרים, שבהם לא הייתה נפילה כזו, כי הם לא היו בקשר אחים ביניהם, באהבת אחים.
ולכן מאז, אותו העם נעשה באמת לעם מנודה ומאוד מיוחד, שלא מוצא עד היום הזה רוגע ומקום. ומתוך כך אנחנו יכולים להבין, שכנראה אותה שנאה שיש מהאנושות אליו, היא גם כחוק הטבע. אנחנו רואים שבכל מקום היכן שאנחנו נפגשים עם אנשים, יש להם שנאה לאדם מישראל ולישראל עצמה. וזה מגיע מתוך כך שעם ישראל כנראה חייב לפני כל העולם, לחזור לאותה הצורה המתוקנת, בחזרה לאהבת אחים. לעלות מאותה שנאת חינם, שיש להם מאותו הזמן, משך כל אלפיים שנות הגלות, בחזרה לחיבור.
ואולי בכך להראות דוגמה לכולם, לממֵש מה שהיה בהם קודם. כי בזה הם כנראה מיוחדים, ולכן כולם אומרים עליהם שהם במשהו שונים מאחרים. עליהם להראות דוגמה טובה לעולם, כי העולם זקוק לדוגמה הזו כדי לצאת מהמשבר ולא יודע איך. לכן כנראה שכאן אנחנו, בני ישראל, נמצאים במצב מאוד מיוחד. שדווקא אנחנו מגלים את שיטת התיקון של כל האנושות, ועלינו להראות לכולם אהבת אחים, "ואהבת לרעך כמוך", ואז להראות לכל האנושות, שזה המצב שיביא אותנו ליציאה מהמדבר שטעינו בו, שיביא אותנו לחיים היפים הטובים.
לכן יש לנו עבודה גדולה, עבודה יפה, חשובה מאוד מאוד, ואין אתגר גדול יותר וטוב יותר ממה שנמצא לפנינו, ונקווה שאנחנו על ידי הקורס הזה נוכל לממש אותו לטובת כולם.
אורן: דיברת על איזון בין שני כוחות, ולא כל כך הבנתי מי הם שני הכוחות שצריך לאזן ביניהם?
כוח השכל עם כוח הרע שבנו. אנחנו נמצאים בדרגות שונות של רצונות, יש לנו רצונות של דומם, רצונות של צומח ורצונות של חי. אלה רצונות שנמצאים בנו, ואנחנו פועלים בהם.
אורן: מה זה רצונות של דומם צומח וחי?
בגוף שלנו יש רצונות של דומם, שזה החומר שהגוף מורכב ממנו. רצון של צומח כי זה צומח בי, כמו שערות, ציפורניים, עצמות, זה מין הצומח שבי. ויש בי מין החי, שזה כל יתר הדברים הגופניים. ויש בי גם שכל שהוא מעל המין החי, ויש לי גם כוח הרע, האגו שלי. אלו החלקים מהם האדם מורכב.
בכוחות שלי שהם בדרגות דומם צומח וחי, אין לי מה לתקן. כל הבעיה שלי, שאני מקלקל את החיים שלי עם האחרים, זה בגלל שיש לי טבע רע, האגו. אני חושב שכולם מסכימים לכך, אני שומע זאת מכל המקומות. אדם יכול להגיד, "האם אני רע? לא, אלה האחרים, האנושות, הטבע שלנו", וכן הלאה.
זאת אומרת, בכל זאת אנחנו רואים שלאדם יש יכולות אדירות, הוא יכול לעשות את החיים שלו טובים. לַמה הוא לא עושה זאת? מה מפריע לו? מפריע לו האופי האגואיסטי שלו, שהוא רוצה להשתמש בכל הכוחות שלו, בכל היוצרות שבו, לעלות את עצמו מעל לזולת. ואז כל אחד נמצא בתחרות, כל אחד רוצה לעלות את עצמו ולהרוס את הזולת, אחד מהשניים, או שניהם יחד. היצר הרע הזה לא נותן לנו להגיע לחיים הטובים.
ויש פה הרבה דברים שאנחנו עוד צריכים ללמוד. איך אני בכלל יכול לתאר לעצמי שאני אחיה ביצר הטוב. "ביצר הטוב" זה נקרא שאנחנו צריכים להיות כולנו אותו דבר. האם זה אפשרי שאני אהיה כמו כולם? אז מִמה אני ייהנה? אם כולם אותו דבר, אין יותר ואין פחות אז לי כלום, אין לי טעם בחיים.
כך אנחנו כל הזמן נמצאים באיזה "אקשן" להשיג יותר, ואני בתת הכרה כל פעם עושה את החשבון כמה אני יותר מאחרים, וזה נותן לי טעם בחיים, זה דוחף אותי לכל מיני הישגים, להכל. רואים את זה בספורט, בתחרויות, בעבודה, מי יותר ומי פחות. אני חייב למדוד את עצמי כלפי האחרים, כי בכך אני מודד את מהות החיים, כמה חיים יש לי. אם לכולם יש אותו דבר, אני לא מרגיש שאני חי.
יש כאן שאלה גדולה, ממה אנחנו נמלא את עצמנו? האם הטבע רוצה לעשות מאיתנו בובות? מה זה נקרא "כולם אחים"? אם אחים זה אומר שיש לכל אחד אותו דבר, וכולנו שווים, אז אני לא מרגיש בשביל מה לי לחיות. האם יש עוד איזו מטרה? אני לא רואה את זה במצב שלי.
למשל, אני רוצה תמיד לממש את עצמי ביותר חכמה, אתה בכתיבה, יש כאלה בצילום, בחינוך ועוד, אבל אדם בסופו של דבר רוצה להבדיל את עצמו, להבליט את עצמו מהאחרים. והצורך לזה הוא הדוחף אותנו להתפתחות.
נניח שעל ידי הרגשת הרע שבמשבר, שאני מבין איך אני יכול לאזן את כולם, אני מגיע לאיזון, כולם שווים. איך אני ממלא אותו החלק הגדול שיש לאדם, שהוא צריך להרגיש את עצמו למעלה? בְמה נמלא אותו? אנחנו נמצאים עכשיו בעולם במצב שמספיק לי לעבוד שעתיים ביום, ואני ממלא את עצמי ולא מרגיש שחסר לי כלום, וכך גם האחרים. אם כולנו נעבוד שעתיים ביום, ורק נרצה להיות לא יותר מאחרים, שכולם יהיו שווים, שאני צריך דברים נורמאלים וזה מספיק לי, אז במה אני אמלא את עצמי?
היום אני עובד בנוסף לאותן שעתיים עוד שש שעות בכל יום לפחות, כדי להשיג משהו שאני אהיה יותר מאחרים. אם יהיו לי שש שעות פנויות, אפשר יהיה להשתגע מהחופש הזה, מה אני אעשה? האם גם הטבע כך סידר את הדברים?
וכאן אנחנו מגיעים לצד השני של הטבע. בזה שאנחנו נמצאים בהשתתפות הדדית נגד האגו, אנחנו משתמשים כאן באגו, רק בצורה ההפוכה. זאת אומרת, לא כדי שכל אחד יעלה מעל האחרים, אלא כל אחד יעבוד איך לעלות מעל האגו שלו כדי להתאזן עם האחרים. זאת אומרת, האגו בינתיים כל הזמן גדל, ואני משתמש בו כדי להיות שווה עם האחרים. אני מקבל סיפוק מזה שאני מתקַשר ביתר כוח לאחרים. בכך שהאגו שלי יותר גדול, אני יכול יותר להשפיע להם, ולהביא אותם ליתר חיבור ויתר איזון, ואז ליהנות מזה שאני איתם מגיע ליתר קשר. כמה שאני מקושר אליהם על ידי האגו המתוקן שלי, אני יותר יכול ליהנות מכך. כי יש לי כלי שבו אני נהנה, וזה הכלי הכללי שאני מחבר לעצמי. ואז אני מקבל מזה סיפוק שנקרא "אהבה הדדית". כך אני מגיע למילוי הרבה יותר גבוה ממה שיש לי היום כשאני מצליח איכשהו להתעלות מעל מישהו. זאת אומרת, רק השימוש הנכון בכל היוצרות מאפשר לי להגיע לכול טוב.
אורן: אז מיהם שני הכוחות שאני צריך לאזן בתוכי?
שכל ויצר הרע. להבין בשכל, במדע, בשכל שלי, שאין לי ברירה. או שאני משתמש במדע עם היצר הרע שלי ואז אני מייצר פצצות, או שאני משתמש עם השכל, על היצר הרע, ואז אני מיישר אותו כדי להתקשר לזולת במקום ברע, בטוב. ואז אני מגיע לכל טוב, לחיים בטוחים, לערבות הדדית.
אורן: אז למה זה נקרא "לאזן"? זה נקרא שהשכל ישלוט על היצר הרע.
כן. השכל ישלוט על היצר הרע.
אורן: אז למה זה איזון?
האיזון הוא לא עם היצר הרע. זה שימוש ביצר הרע כדי להיות מאוזן עם החברה האנושית, עם הטבע. וכשאני משתמש ביצר הרע, אני רק הופך אותו לטוב, אבל אני משתמש ביצר כולו, ברצון, כי יצר זה רצון. רק בכל הרע הזה אני רוצה דווקא ההיפך, להשתמש לטובה. אנחנו רואים שהגדילה, ההתפתחות הנכונה בכל צורות הטבע היא תמיד על ידי כך שמאזנים שני כוחות, כוח הטוב וכוח הרע, והשילוב ביניהם מביא לפריחה. אז על ידי מה אני יכול לאזן את כוח הרע, את האגו שלי שהורס לי את החיים? אני חייב משהו כנגדו, שיהיה שווה לו. וזה השכל שלי.
לכן מעל הרצונות הגופניים ומעל הרצונות האנושיים יש מדע נוסף, שעל ידו אני יכול להגיע לכך שהחלק האנושי שבי יהיה מאוזן.
אורן: ואם אין בי איזו נטייה מדעית מיוחדת, אני לא יכול להגיע לאיזון?
בכל אחד יש יכולת שכלית להתמודד עם האגו שלו.
אורן: זאת אומרת, זה לא קשור אם אני נמשך למדע או לא, אלא מדובר על השכל שיש בכל אדם.
נכון.
אורן: אז יש לי שכל, שעליו להיות כמו נהג של הרכב הזה שקוראים לו "האגו" של האדם?
כן, בדיוק. כדי שעם השכל אני אשלוט על האגו, ואז אני אכוון אותו להתפתחות הנכונה. מהי ההתפתחות הנכונה? שכולנו שווים, כולנו מחוברים, כולנו אחים ולזה מתקדמים. השכל יכול לכוון אותי, ובזה אני "האדם", שאני הולך עם שכל בראש, ולא עם האגו שלי שמתפרץ ומכַוון, כך שדווקא על ידי השכל הוא מגיע לכל מיני התפרצויות ויצירות כמו פצצות אטום. זה מה שאמרו אריסטו ואפלטון, שאין לתת ידע לאותם אנשים שהם לא הגונים, היינו שהיצר הרע שולט בהם. כי הם ישתמשו במדע, בחכמה, בשכל, בצורה לא נכונה. אלא אפשר לתת שכל רק למי שרוצה לשלוט על היצר.
והיום, מפני שלא שמרנו על האזהרה שלהם, הגענו למצב כל כך רע. כי באמת עד כה השתמשנו כל הזמן בהתפתחות אגואיסטית, ותמכנו בזה עם כל המדע שלנו. ועכשיו צריכים לעשות חשבון, ולהתחיל להתפתח ההיפך. שמתוך הרציונאליות, הכרת הרע, ה"חכם רואה את הנולד", נראה לאן אנחנו צריכים להגיע, ומהו המצב הטוב אותו עלינו לצייר לעצמנו כמטרה ולהתקדם. ואז פתאום נגלה שאותו היצר הרע הוא "עזר כנגדו". הוא רק כאילו עובד כנגד המטרה, אבל הוא נותן לנו חומר דלק, הוא נותן לנו מרץ, הוא מגרה אותנו כן להתפתח, אבל לכיוון הטוב. אנחנו יכולים לעשות מיצר רע יצר טוב על ידי המדע, על ידי החכמה, על ידי הבירור שלנו, מה זה רע ומה זה טוב.
לכן אמרתי, שלהשתמש בזה נכון או לא נכון, זו כל הבחירה החופשית שלנו.
אורן: אמרת עכשיו "להשתמש בזה נכון או לא נכון, זו כל הבחירה החופשית שלנו". "בזה" הכוונה באגו שלנו?
כן, להשתמש נכון באגו שלנו. זאת אומרת, להפוך אותו לדברים טובים.
אורן: איך משתמשים באגו בצורה נכונה?
אין שום בעיה לעשות את זה בכל דבר ודבר. אין בטבע כוח רע וכוח טוב, אלא תלוי איך אתה משתמש בזה.
אורן: אתה יכול להמחיש לי? אמרנו שאגו זה אם אני רוצה לרעתך.
פעם, לפני מאה אלף שנה, היינו אחים. חיינו ביער, בג'ונגל, הכול היה משותף, הכול היה טוב, ואף אחד לא חשב שהוא יותר או פחות מהשני. אחר כך התחיל להתפתח לנו האגו, ויחד עם האגו התחיל להתפתח השכל, והתחלנו להשתמש בשֵכל כדי לשמש את האגו. ראיתי שאני יותר מוצלח במשהו, ואז התנתקתי מכל החמולה שלי, ועשיתי משהו לבד. התחלתי לבנות לעצמי בית יותר יפה, נשאתי לעצמי כמה נשים, לקחתי כמה כבשים, לקחתי מהכול יותר ויותר.
זאת אומרת, מתוך הדחפים האגואיסטיים שהתחילו להתעלות בי, להיות יותר גבוה מהאחרים, אז אני, עם כל השכל שלי, עם כל היכולת שלי, עם כל ההצלחה השכלית שלי, התחלתי להתעלות מעל האחרים. עד כדי כך, שלא היה לאחרים מה לאכול, ואני אמרתי להם "בואו אליי, אני אתן לכם לאכול, אבל אתם תהיו העבדים שלי". והם הסכימו, כי אחרת הם היו מתים מרעב. כך נעשיתי בעל הבית עליהם, ואחר כך המשכתי עוד ועוד, עשיתי מהם צבא קטן, כבשתי שטחים של השכנים, נעשיתי למלך, וכן הלאה.
השתמשתי כל פעם בחכמה, בשכל, בהצטיינות שלי בלסובב את הדברים, בלסובב אנשים, כדי להתעלות מעליהם. וכך עד היום הזה כולם עושים, כל אחד במה שמסוגל. כולל אלה שכבשתי אותם והיו אצלי. פתאום ההוא טוב בפחחות, וההוא טוב בנגרות, וההוא במשהו אחר. כל אחד מתקדם, ואני מתקדם מעליהם, וכך נעשתה החברה האנושית. זאת אומרת, כל אחד משתמש בשכל שלו כדי לממש מה שהוא רוצה. בלשלוט על אחרים, בלהיות יותר טוב מאחרים וכן הלאה. השכל עבד כמשרת לאגו. האגו בעל הבית, והשכל עוזר לו, תומך.
כך היה עד זמני אפלטון ואריסטו. מהם והלאה התחילו השכל והחכמה להתפתח הרבה יותר. התפתחו המתמטיקה, הגיאומטריה וכן הלאה, זה היה זמן מיוחד. ואז הם אמרו, "אסור למסור מדע, לתלמיד שאינו הגון כי הוא ישתמש במדע בצורה לא נכונה. הוא יפתח נשק, וכל מיני מערכות של שליטה באחרים שהם לא לטובה, לא לעצמו ולא לאחרים". אבל לא שמעו למה שהם אמרו, והמשיכו. אמנם לא מיד, כי הייתה תקופה שבה לא כל כך פרסמו ומכרו את המדע, אבל במשך הדורות כך קרה. המדענים בעצמם רצו להיות גם עשירים, גם חזקים, גם לקבל מדליות ופרסים.
הבעיה היא, שכדי לצפות בכוכבים למשל, המדען צריך טלסקופ, וזה עולה הרבה מאוד כסף. אז מאיפה המדען ייקח כסף? לשם כך הוא צריך את העשיר. אין למדען מה למכור, אז הוא מוכר את החכמה שלו תמורת כסף כדי לבנות לעצמו טלסקופ או מכשיר אחר. וכך התקלקל המדע.
וכמו שמדען משתמש בטלסקופ, גם השני יכול להשתמש בידע הזה. איך הוא משתמש בידע הזה? עכשיו הוא רואה מרחוק את האויבים שבאים לקראתו. ואם הוא יכול לראות אותם מרחוק, הוא יכול עכשיו לנצל אותם ולנצח אותם ולצאת נגדם. כי כבר יש לו נשק חזק וגדול, שהוא יכול לראות אותם והם לא יכולים לראות אותו. זו דוגמה שממחישה מה קרה עם החכמה.
זאת אומרת, החכמה הפכה להיות לשפחה כלפי היצר הרע של האדם. היא משרתת אותו. וכך בכל דבר ודבר. אחר כך השליטים לקחו את המדענים, שמו אותם באיזה מקום ואמרו להם, "תביאו לנו את המדע, או שאנחנו גומרים אתכם, אין לכם זכות לחיות" וכן הלאה. או שבעצמם פתחו אוניברסיטאות ולימדו את האנשים. כלומר, המדע התחיל ממש לשרת לאגו של האדם בכל מה שאפשר. ואנחנו רואים עד היום הזה, שכל המדע, כל החכמה, כל הכסף שנותנים למדענים זה רק לפיתוח כלי נשק.
כאן אנחנו אומרים, שצריך להיות ההיפך. החל מאותם מדענים ראשונים גדולים, נעשה ההיפך. שעכשיו המדע יכוון את הרע להיות טוב. קודם כל הגענו למצב שאנחנו לא צריכים לעבוד כל כך הרבה שעות, אנחנו יכולים להגביל את עצמנו. ובאמת, המשבר בעצמו עושה עלינו את העבודה הזאת, את השירות הזה. אלא מה צריכים לעשות עכשיו? לבדוק, לבקר, לפתח ביקורת על עצמנו, על הטבע שלנו, על צורות החיים, על השימוש בכל האגו שלנו לרעה. בואו נשתדל להפוך אותו לטוב.
"החכם" נקרא הרואה את התוצאה לפני שמגיע ונתקל בה ומקבל מכה. חכם נקרא הרואה את הזולת, בשביל מה לי להתקדם לשם. אני מפתח חכמה כדי לדעת שעכשיו אני חולה, וכדאי לי לעצור את המחלה, אחרת אני עלול חלילה למות. אז הבעיה היא, איך אנחנו יכולים לצייר לעצמנו תהליך, שבמידה והמצב ימשך כך אנחנו הולכים לאבדון, ואיך אנחנו יכולים לתקן את עצמנו, איזו תרופה אנחנו צריכים לקחת כדי להגיע לחיים שלווים.
אז אותו מדע, אותה ההתפתחות שלנו, צריך עכשיו להביא לנו הבנה, הרגשה, דוגמאות, מה קורה איתנו, לאן מתפתחים. לתת את זה בצורה כל כך רגשית, ולעזור ולארגן את זה כדעת הסביבה כל כך חזקה, שאני לא ארצה להשתמש ברע לזולת, אלא אני אבין שטובת הזולת היא טובתי. שאני ארגיש שכולם עומדים "לאכול" אותי, ואיך אני יכול לעשות מהם אנשים טובים שלא יאכלו אותי, שלא יהרגו אותי. במה אני יכול לקנות אותם, מה אני יכול לתת להם כדי שיתייחסו אליי טוב. וזאת בלי להגיע להידרדרות הלאה, כמו שאנחנו רואים עכשיו, שעוד מעט היא תהיה. כבר עכשיו אנחנו לא רוצים משפחה, לא רוצים ילדים, לא רוצים כלום. גם עכשיו אנחנו מגלים אי אכפתיות, שנאה ודחייה אחד כלפי השני. אם זה יתפתח הלאה, אז אני ארגיש את עצמי, שאני נמצא בעולם עוין. למה לי להגיע לזה? בואו נתחיל כבר עכשיו לתקן אותו.
אורן: מה זאת אומרת "כולם עומדים לאכול אותי"? אני אדם, אזרח פשוט מן השורה, אז יש לי כמה שונאים כמו שיש לכל אדם. אבל תיארת פה משהו שאולי לא הבנתי למה אתה מתכוון.
אני תיארתי את זה כעתיד שאליו אנחנו מגיעים, אליו אנחנו ממשיכים. פעם היו לנו משפחות, ילדים בתוך הבית, חיינו עם אחים ואחיות, עם הקרובים, עם ההורים שלי ושלה, היה הכל בסדר גמור. היום אנחנו לא רוצים אף אחד. האדם בקושי סובל את עצמו, הוא לוקח סמים כדי לא להרגיש את עצמו. זה הכיוון הברור לאן שאנחנו מתקדמים. אני לא יכול לצאת החוצה ולהיות בטוח שלא יקרה לי כלום, עם כל האונס והבריונות שיש. הילד שלי מפחד ללכת לבית הספר, כי נותנים שם מכות ומוכרים סמים, וקיימת זנות. אני בעצמי לא רוצה שהוא ילך לשם, אלא מאין ברירה.
אורן: דיברת על כך שהאדם מסתכל על הדשא של השכן, על המכונית שלו, על המשכורת שלו ורוצה אותו דבר, או שהוא רוצה שיהיה לו יותר. וכשדיברת, ציירת שזו כביכול איזו נטייה שלילית באדם. אבל בלי להסתכל על מישהו ולרצות להיות אותו דבר, האדם לא היה מתפתח כלל?
אני לא אומר שזה שלילי. אני אומר שזה שלילי אם אני רוצה לדכא את השכן. יש פה שני דברים. אם אני מסתכל עליו ואני לומד ממנו את הדברים הטובים כדי שגם לי יהיו אותם, ואני לא מקנא בו, אלא לומד ממנו ורוצה אותו דבר, זה טוב, זו קנאה טובה. אבל אם אני מסתכל עליו וחושב, "בשביל מה לי לעבוד קשה כדי שגם לי יהיה, יותר טוב שלא יהיה לו, אני אהרוס לו את זה, ואז לא יהיה לי במה לקנא, אני ארגיש נוח וטוב, אני לא "אוכל את עצמי"". זה כל העניין, איך להשתמש ברצון, ביצר. היצר עצמו, כמו קנאה למשל, אז יש קנאה טובה, ויש קנאה רעה. קנאה טובה מקדמת אותי, כי אני רוצה לגדול, קנאה רעה אומרת לי "תהרוס אותו". זה כמו שאני רוצה שכולם או יהיו עשירים, או שלא יהיו עשירים כמוני, אלא שכולם יהיו עניים. תלוי איך מסובבים כל דבר ודבר. הבדיקה היא פשוטה, אני רוצה לטובת הזולת או לרעת הזולת.
אורן: ואם זה לא לטובת הזולת ולא לרעת הזולת, אלא לטובתי?
רק לטובתך?
אורן: כן.
זו התקדמות.
אורן: אם ראיתי שיש לך מכונית יפה, אז אני רוצה מכונית עוד יותר יפה. אני לא בא להרוס לך את המכונית שלך, וגם לא בא לגנוב ממך משהו, אלא אני הולך ועובד קשה וקונה מכונית יפה יותר משלך. בתהליך הזה שתיארתי עכשיו, אתה היית בשבילי כמו קרש קפיצה. בזכות זה שיש לך מכונית יפה, הנעת אותי להתקדם, להתפתח, לעבוד, לקנות מכונית עוד יותר יפה. בכל הסצנה הקצרה הזאת שתיארנו עכשיו, יש משהו שדורש תיקון?
ודאי.
אורן: מה הוא?
בזה שהסתכלת עלי ורצית אותו דבר לעצמך, האם בזה אתה נמצא באיזון הכללי עם האנושות ועם הטבע או לא? כי הטבע בסופו של דבר דורש מאיתנו בתהליך ההתפתחות, שאנחנו לא נלמד זה מזה ונהיה בתחרות בלתי פוסקת, לכן הגענו למשבר. אלא הטבע דורש מאיתנו שנספק לעצמנו בחיים הגשמיים, חיים נורמלים ומאוזנים. ולמעלה מזה נתפתח כבני אדם, בקשר הדדי בינינו, שכל אחד ימלא את עצמו בזה שהוא קשור לאחרים. שימלא את עצמו באהבה, ולא בכל מיני צעצועים יקרים יותר, חדישים יותר.
אנחנו רואים את זה מההתפתחות שלנו בזמן האחרון. הגענו להתפתחות הנוכחית שלנו, כך שאנחנו מרגישים שכבר אין לאן להתפתח, שאני כבר לא יכול, נמאס לי להסתכל על אחרים, ואני כבר לא מצליח בזה, ולא יהיה לי מזה מילוי, והמערכת הכללית, הכלכלה והטכנולוגיה הכל כבר לא עומדים לזה, וכדור הארץ כבר לא נותן לי מספיק אוצרות כדי שאהיה בתחרות הבלתי סופית הזאת. מתוך זה אנחנו רואים שתכנית הטבע היא תכנית, שאנחנו צריכים לראות אותה לא סתם כדי להתפתח כל פעם יותר ויותר במה שנדמה לנו שזה האושר. המצב הכללי בתהליך שאנחנו עוברים, מחייב אותנו עכשיו לראות שאין יותר לאן להתפתח.
אם אתה מדבר בצורה פרטית, אז מה רע? ראיתי אצלו מכונית יפה, אז גם אני רוצה מכונית כזו. זה כביכול לא טוב ולא רע. אתה יכול להגיד לא, "ראיתי מכונית יפה, חייתי כל הזמן טוב ובשקט, כעת אני רואה שבמקום סוס ועגלה הוא קנה מכונית. אני כבר מתחיל להרגיש את עצמי מקופח, אני כבר מתחיל להרגיש את עצמי פחת דרגה, ואני גם צריך לעבוד. אז אולי אהרוג אותו וזהו, שלא ייתן לי דוגמה רעה ואצטרך עכשיו לעבוד, כי הוא מירר לי את החיים". אני לא מדבר על הבירורים האלה שבין בני האדם, כמו שאתה אומר, שלא איכפת לך. ונניח שלא איכפת לך, למרות שזה בטוח לא נכון. אלא הבעיה היא שהטבע לא מרשה לנו להמשיך יותר באותה תחרות.
אורן: הטבע לא מרשה לנו להמשיך באותה תחרות. אם כך מהדברים שאתה אומר אני מבין שאתה באופן כללי נגד תחרות?
אני בעד התחרות שמביאה אותנו לאושר. להיות מאושרים.
אורן: מה זו תחרות שמביאה אותנו לאושר? אמרת קודם "קנאת סופרים תרבה חכמה" אמרת שיש קנאה טובה ויש קנאה רעה. אז מה זו קנאה טובה, היא מבוססת על תחרות?
תחרות בזה שאני רוצה להיות כמוך המשפיע לחברה. זו תחרות שהיא בונה, זו תחרות שהיא נמצאת באיזון עם הטבע, באותה המטרה.
אורן: אם תוכל להרחיב על זה קצת. אמרת שיש קנאה טובה וקנאה רעה, האם יש גם תחרות טובה ותחרות רעה?
כן.
אורן: אתה יכול להגדיר לנו מה זו תחרות רעה ומה זו תחרות טובה? האמת, שיותר מעניינת התחרות הטובה.
כשאני מסתכל על השני, ואני לומד ממנו, אני לומד על ידי קנאה. הוא גדול אני קטן, הוא מצליח אני לא. במה אני מקנא בו? באילו דברים? אם הדברים האלה מביאים לי ולעולם איזון, רוגע, מקדמים אותי ואת העולם להשגת המטרה הכללית, לתפוח היפה על העץ, לאותה צורה, זו נקראת קנאה טובה ותחרות טובה. את זה אנחנו צריכים כמה שיותר לעודד, לחלק מדליות, פרסים, להביא את האדם הזה לכלי התקשורת כדי שכולם יראו דוגמה יפה.
אם על ידי זה אנחנו לא מתקדמים לדברים הטובים, אלא נכנסים עוד יותר לבעיות, לצרות, מתרחקים מהמטרה, אז זו קנאה רעה ותחרות רעה.
הכל נמדד כלפי השגת המטרה הסופית, כי אין לנו ברירה, אנחנו חייבים להגיע לאותה הצורה המאוזנת. אנחנו רואים את זה מהטבע, אנחנו רואים מה איתנו, מהתהליך שעובר על דומם, צומח וחי.
אורן: אם אני מבין נכון, תחרות זה משהו שהוא מושרש באדם, האדם הוא יצור חברתי ולכן הוא גם יצור תחרותי.
כן. זה היצר.
אורן: זה היצר, וזה לא טוב או רע, אלא פשוט כך הוא?
תלוי איך אתה משתמש בו נכון.
אורן: האם אתה יכול להמחיש מה זה להשתמש בזה בטוב. להסביר יותר כדי שנבין מה זאת אומרת תחרות טובה? אמרת עכשיו משהו כללי.
כתוב "קנאה תאווה וכבוד מוציאים אדם מהעולם" זה פתגם כזה. אם כך מה זה קנאה תאווה וכבוד מוציאים אדם מהעולם? אם אני רוצה להתקדם מהמצב שאני נמצא כאן, עכשיו, להיות עוד יותר מועיל לעצמי ולסביבה ולעולם, אז אני דווקא צריך להשתמש בקנאה בתאווה ובכבוד. רק להשתמש בצורה שהשכל שלי ישתתף בזה, ויכוון אותי להשתמש נכון.
שוב הגענו לשכל שיכול להיות נגד הכיוון הרע, ושהשכל יכוון אותי להשתמש בכיוון הטוב. בכל הנטיות שלי יש בהן אפשרות להיות או לטובה או לרעה. השכל צריך לכוון אותי להשתמש בטוב, לכן ניתן לאדם שכל. ולכן אמרו אפלטון ואריסטו, שבמידה שיש לאדם שכל, ובמידה שהוא רוצה להיות הגון, תנו לו חכמה והוא ישתמש בה נכון, אחרת לא.
אורן: אני עדיין לא מצליח לתפוס את העניין הזה של תחרות טובה. דיברת בחלק הראשון של השיחה, שאנחנו רגילים למדוד את עצמנו ביחס לאחרים, ואם כולם יהיו שווים, אז האדם לא ירגיש עצמו כחי, כקיים. ואז אמרת, שהתחרות שלו לא תהיה נגד האחרים אלא נגד האגו שלו, שבמקום להתעלות מעליך, אני עולה מעל האגו שלי או משהו כזה. אני לא מצליח לסכם לעצמי את הדברים מכל השיעור שלנו היום.
אני אתן לך כמה דוגמאות. אם אנחנו הולכים יחד למכון בריאות, לא למכון ספורט, אלא למכון בריאות. אני מושך אותך, ואתה מושך אותי, ואנחנו נמצאים שם בכל מיני פעולות. אני מסתכל עליך איך אתה מבריא, נעשה יותר בריא, נעשה יותר חזק, טוב, לשם הבריאות. אני מקנא בכך, זה עוזר לי, זו נקראת קנאה טובה. אני רוצה שאתה תהיה פחות או לא? יכול להיות שאני נהנה מזה שאתה תהיה קצת פחות, ויכול להיות שאני רוצה לראות את עצמי יותר בריא יותר חזק, יותר טוב. אבל בסופו של דבר אי אפשר להגיד שהתהליך הזה הוא רע, יש בו איזו מין תחרותיות. שאני בודק את עצמי כלפיך זו כבר תחרותיות, אבל זה עדיין לשם ההתפתחות. אמנם זה אגואיסטי, אמנם הקנאה התאווה והכבוד מושכים אותי להתעלות, אני רוצה להיות כמוך או אפילו יותר ממך, אבל זה לטובתי.
יכול להיות שאנחנו נמצאים בתחרות, וכשאני מסתכל עליך רע לי, כי אני לא מסוגל להגיע למה שאתה מגיע, לכן בשביל מה לי לראות לפניי דוגמה טובה כזאת? אז היא לא טובה אלא היא רעה. אתה קנית מכונית קאדילק שאני לא מסוגל לקנות, אז אני מפוצץ לך אותה בלילה ונהנה. כי חוץ מזה שאין לך, גם מה שהיה לך שעולה מאתיים אלף דולר נעלם עכשיו, ואני מרוצה, איזה יופי כמה טוב. זה יכול להיות כלפי הילדים של השכנים, לא חשוב כלפי מה.
יכול להיות שאנחנו נמצאים בתחרות הטובה. מהי התחרות הטובה? שהיא מוסיפה רק לשנינו, ואנחנו קשורים יחד ולא יכולים להצליח אחד בלי השני, כשותפים. נניח שאנחנו פותחים עסק, אתה נותן כסף ואני נותן ידע, או ההיפך, ואז אנחנו שותפים. אני צריך אותך? אני צריך. אני אוהב אותך? בלעדיך לא הייתי מרוויח בעסק הזה שום דבר, לכן טוב שאנחנו הולכים יחד. יש כאן מקום לשנאה או לא? וודאי שיש, למה? למה שלא יהיה לי גם כסף וגם ידע, למה יש לי רק ידע ואין לי כסף? אז אולי אני אהרוג אותך באיזו צורה חכמה, ואז כל העסק יעבור אלי. זאת אומרת, בכל מיני מקרים אפילו אם אנחנו תלויים זה בזה, יכול להיות תמיד חשבון בכמה יהיה לי טוב יותר בלעדיך, או שלא יהיה לך, או שחלילה אתה לא תהיה.
מה קורה? יש רק סוג אחד של תחרות שבו אנחנו תלויים זה בזה, ולא יכולים להיות זה לעומת זה, כי אנחנו הופכים להיות לאחד. זו תחרות עד כמה אנחנו אוהבים זה את זה, שאין משהו באמצע כמו חפץ שאנחנו רוכשים, או מוצר שאנחנו מייצרים, אלא אנחנו בעצמנו נמצאים באותה התוצאה הרצויה, שנינו כאחד. והאחד הזה הוא לא מחולק לשניים, שאני במקומך ואתה במקומי, אני פחות וההוא יותר וכן הלאה, אלא אחד. והאחד הזה מגיע רק מהתכללות זה בזה.
אורן: מה זו התכללות?
חיבור. בכל התכונות בכל הדברים אנחנו משלימים זה את זה. שאף אחד מאיתנו לא יכול להיות לבד, ולא יכול לרכוש את זה בצורה אחרת מהשני אלא רק על יד אהבה הדדית, לפחות ערבות הדדית, כהכנה לאהבה הדדית.
ואז אנחנו מגיעים לפתרון היחידי, פתרון מאד מיוחד. שכל מה שתחבר חוץ מזה, תמיד אתה תמצא בזה שימוש אגואיסטי, ורק בפתרון כזה, גם אם נמצאים בתחרות, בקנאה, תאווה וכבוד, בשנאה ובאהבה יחד, לא חשוב מה, הכל משלים זה לזה.
צריכים עוד לדבר על זה, אבל בסופו של דבר זה הפתרון היחידי.
אורן: במה אנחנו עוסקים?
אנחנו עוסקים בזה שאנחנו מתחברים יחד, כדי לגלות את האהבה שהיא תוצאה מהחיבור. ובזה כל אחד צריך את עצמו ואת החיבור בינינו, עד שמגלים שם את האהבה. יש בזה עבודה גדולה, עבודה דרך השכל. אנחנו לוקחים את החיים הגשמיים שלנו ומאזנים אותם לקו אחד, כל אחד מקבל מה שהגוף שלו צריך. מעל זה אנחנו מבררים את כל הרע שבנו, מהדרגה של האדם, מהדרגה האנושית. מעל זה אנחנו מפתחים את כל המדע שלנו, את כל החכמה, את השכל שלנו, מהדרגה העליונה שבאדם, מהמדע, כדי לממש את החיים הגופניים שלנו. ואת היצר הרע שבנו, שמתגלה כל הזמן על ידי המדע, עלינו להפוך אותו עד ליצר הטוב עד לאהבה.
זה היעוד של האדם. ויש בזה עבודה גדולה ולא נגמור אותה. נדמה שזה כל כך פשוט. כל החיים שלנו ניתנו לנו לשם זה, שנתעסק כמה שעות ביום, או אפילו פחות, במילוי הגופני, וכל יתר השעות נעסוק רק בתיקון היצר הרע הזה, להגיע ליצר הטוב. ובזה אנחנו מגלים את השלמות שבטבע.
אורן: זה הסיכום שלך לשיעור של היום?
השיעור הזה מבוסס על ההקדמה לספר הזוהר.
אורן: תודה רבה לך הרב לייטמן. אתה רוצה להוסיף עוד משהו.
יש חלק שבו דיברתי בו על יהודים ועל ישראל, ותלוי לאן אנחנו מעבירים את החומר הזה. אם מעבירים לישראל, אז אפשר להוסיף ולהרחיב.
אורן: תודה לכם שהייתם איתנו, תבואו למפגשים הבאים נהיה כאן שוב. עד אז שיהיה לכם כל טוב ולהתראות.
(סוף השיחה)
"אל תראה דבר לשוטה באמצע מלאכתו" (הרב יהודה אשלג, "הקדמה לספר הזוהר", אות ה')↩