כמה אנשים אתם מכירים שמביטים מסביב ומרוצים ממה שהם רואים? יותר מזה, כמה אנשים אתם מכירים שמרוצים מעצמם ומרגישים נוח עם עצמם? בואו נודה, רובנו חשים אי-שביעות רצון מסוימת. לא מובן לנו מהי התועלת בכל הפגמים שאנו מזהים סביבנו וגם בנו עצמנו, ומכאן עולה השאלה: מדוע לא נוצרנו מושלמים? לשם מה קיימות בכלל תופעות שליליות בחיינו?
אנו רואים שכל התפתחות בטבע מתממשת בהדרגה, כדוגמת הפרי שרק בבשלותו נעשה גדול, יפה ומתוק. ואולי גם אנחנו כאלה – מתקדמים בהדרגה אל השלמות. איך שלא יהיה, קשה לנו מאוד להצדיק את המצבים הקשים, העצובים והלא נעימים שאנו עוברים בחיים.
כיום אנו מוצאים את עצמנו במבוי סתום, כמו תועים במדבר. המצב שאליו הגענו הוא ודאי אינו המצב שאליו היינו רוצים להגיע. ראו בעצמכם איזו חברה בנינו, איך נראית האנושות החכמה, הגדולה והעשירה. לא על זה חלמנו. אבל יש בכך גם צד חיובי – מתחילה להתבהר ההכרה שהאגואיזם האנושי הוא הוא שורש הרע, וזהו שלב חשוב ביותר בהתפתחות. גם רופאים אומרים שעיקר הקושי הוא לאתר את המחלה המדויקת מוקדם ככל האפשר, כי רק כך ניתן להתחיל בתהליך הריפוי.
במבט מן הצד, נראה שכל פעם אנחנו חוזרים ועושים מחדש אותן טעויות במהלך חיינו. בממדים גלובליים, הדברים מתבטאים לעיתים בהתרחשויות דרמטיות מאוד כמו מאבקי כוח קשים, מלחמות וצרות גדולות אחרות. אבל ככל הנראה צריכות טעויות אלה להביא אותנו להתפתחות תפיסתית נוספת, כי מה שמבדיל אותנו מבעלי חיים הוא התבונה שלנו.
מדור לדור מתפתחת ההיכרות שלנו עם עצמנו ועם העולם, ואנחנו נעשים חכמים יותר ובעלי ידע רב יותר. אבל עושה רושם שאיננו משתמשים נכון בידע שאנחנו צוברים. ואכן, אם נתבונן בהיסטוריה העתיקה יותר, נבין למה אמרו כבר אז כי במדע ניתן להשתמש הן לטוב והן לרע.
*
חכמים כמו אפלטון ואריסטו שהניחו את הבסיס למדע המודרני, הזהירו את תלמידיהם שאין למסור את החכמה והמדע בלא הבחנה, לכל מי שרוצה בכך. הם המליצו להעביר את הידע רק לאנשים הגונים שיידעו לעשות בו שימוש נכון – לטובת שיפור תנאי החיים של האנושות, ולטיפוח יחסים טובים בין בני אדם. הם הבינו שאם החכמה והמדע יימסרו הלאה ללא זהירות, עלול להיגרם נזק לאנושות. החכמים חששו כי מתוך אגואיזם, עלול האדם להשתמש בידע לרעה – לְפתח אמצעי לחימה קטלניים ולהרוס את הסביבה.
בימינו רואים זאת היטב. בזכות המדע, הידע הרב והיכולות האדירות שלנו, יש בידינו כל טוב, אבל פעמים רבות אנו עושים שימוש לרעה בטכנולוגיות המתקדמות הקיימות ברשותנו. איינשטיין היטיב לתאר את הבעיה כשצפה את העתיד: "אינני יודע במה ישתמשו במלחמת העולם השלישית, אבל אני יודע במה ישתמשו במלחמה הרביעית – באבנים!".
הבעיה קיימת בכל תחומי החיים, לא רק בביטחון. חישבו רגע: באילו תכנים מזינים אותנו לדוגמה, כלי התקשורת המתקדמים שבנינו? אנחנו וילדינו נחשפים מדי יום למסרים נגועים בשוביניזם, במניפולציות מיניות, בהאדרת ה"אני" על חשבון האחר תוך השפלתו ורמיסתו. אפילו בני הנוער עצמם מעידים כיום, כי התכנים האלה מעודדים אצלם התנהגות שלילית. אין ספק שמצבנו הכללי רחוק מאוד מהמקום שתיאורטית היינו מסוגלים להגיע אליו, עם יכולותינו העצומות.
העניין הוא שאופן השימוש בכל היכולות שלנו אינו נכון. על אף אזהרתם המוקדמת של אפלטון ואריסטו, שַערי המדע נפרצו לבסוף תמורת בצע כסף, תאוות כבוד ושליטה. עם השנים נעשה המדע לכלי שרת בידי האגואיזם האנושי המתגבר. פותחה תעשיית נשק אדירה במטרה לאפשר לאדם לשלוט באדם אחר, פותחו תכשירים רפואיים רבים שחלקם מיותרים ואף מזיקים, כמו גם אין ספור מוצרים שאיש אינו זקוק להם. כל אלה באו בעיקר כדי להעשיר את היצרנים על גבם של הקונים.
כנראה שטעינו בכל אלפי שנות התפתחותנו, ולכן הגענו היום אל מה שהגענו. יחד עם זאת, התחלת ההכרה בטעות, מאפשרת לנו לצאת לדרך חדשה. מכאן ואילך יהיה עלינו להפעיל את תבונתנו, כדי לזהות בכל פעם מחדש באילו צעדים אנו טועים, ולתקן אותם מיד על מנת להתקדם הלאה.
מדובר כאן באופן השימוש באגו שלנו – בשימוש הנכון ביכולות האנושיות שלנו, ובעיקר במדע ובטכנולוגיה. אם נשתמש באלה בדרך הנכונה, נעצור ונבדוק כל מעשה – "האם הוא נכון או לא נכון" – יאפשרו לנו הבירורים האלה להגיע מהרע אל הטוב. זו מעין פעולת התכווצות-התרחבות, בדומה לפעולת הנשימה והלב ושאר איברי הגוף. כך מסתובבים גם גלגלי המכונית או האופניים – הם מתקדמים קדימה, אבל חלק מהם פונה גם לאחור. בכל התפתחות קיימים שני כוחות מנוגדים, שעובדים בהרמוניה ומשלימים זה את זה.
על מנת להתקדם, אין צורך להרוס דבר ממה שקיים בעולם. צריך רק להפעיל ביקורת שכלית על כל מה שנעשה בעולם עד כה, וללמוד איך להתקדם לקראת תיקון החברה. כל הרע שמתגלה כיום בחיינו, יוכל להפוך בדרך זו לבסיס טוב להמשך. כך נוכל לבנות חברה אנושית הרמונית ומאוזנת, חברה צודקת ומתחשבת, שבה כל אחד יזכה לתמיכת כולם, ובמקביל יתרום את חלקו המיוחד לכלל.
*
הרצון הוא מה שמניע אותנו קדימה. כדי להיטיב להבין לאן עלינו להתקדם, נבחן את מבנה הרצון לעומק. במבט כולל ניתן לומר כי קיימים שלושה סוגי רצונות עיקריים.
הסוג הראשון הוא רצונות גופניים. זהו רצונו הטבעי של האדם להתקיים בתנאים טובים ככל האפשר. אנו רוצים להיות בריאים, להיות נקיים, לתת לגופנו ביגוד נוח, מנוחה בזמן, תזונה טובה ולספק לעצמנו את כל הצרכים החיוניים. בקיצור, עלינו לשמור את עצמנו במצב טוב. רצונות גופניים כאלה קיימים גם אצל בעלי חיים אחרים, והם שומרים על עצמם באופן אינסטינקטיבי.
הסוג השני הוא רצונות אנושיים. אלה הם הרצונות לעושר, לכבוד, לשליטה, לתהילה, לפרסום וכדומה. אולי לא נעים כל כך לשמוע זאת, אבל זו המציאות – אנו מתפתחים מעבר לדרגת בעלי החיים על ידי דחפים אגואיסטיים אנושיים כמו קנאה, תאווה וכבוד. אלה גורמים לנו לרצות להתעלות מעל אחרים, ולעיתים גם לנצל אותם לטובתנו.
בנקודה זו יכולה לעלות השאלה: "אבל גם אצל בעלי חיים יש מאבקי שליטה, לא? ובכלל, בעלי חיים הרי טורפים זה את זה". ובכן, הרצון לשלוט בפרטים אחרים בקבוצה, קיים אמנם בקרב מספר מינים של בעלי חיים, אך שם מדובר באינסטינקט והדבר לא נעשה במכוון. עקרונית, כאשר בעלי חיים אוכלים זה את זה, הם אינם עושים זאת כדי להזיק לבעל החיים הנטרף. אין להם כוונה להתעלות על ידי כך מעל השני, לשלוט בו או להזיק לו בכוונה. הם אוכלים רק כדי לקיים את עצמם. לדוגמה, כאשר אריה תופס איילה וטורף אותה, הוא אינו מתכוון לעשות לה רע, אלא מבצע את פקודות הטבע הטבועות בו. אין ביניהם יחסים כלשהם, והם אינם שונאים זה את זו. פשוט, כך מתנהל הטבע.
בניגוד לבעלי חיים, ביחסים בין בני אדם מצויים דחפים אגואיסטיים באופן קבוע. אני כל הזמן מסתכל על הדשא של השכן, על האוטו שלו, על הילדים שלו לעומת הילדים שלי, על המשכורת שלו ועל כל מה שיש לו. את כל חיי אני מודד לפי הזולת, ולפיו אני קובע את מידת הסיפוק שלי בחיים. לכן כשהוא מצליח יותר ממני, בסתר לבי מתעוררת התקווה שהוא ייכשל. מחקרים הראו שאם אדם יכול לבחור בין רווח של סכום מסוים בחודש בעוד ששכנו ירוויח פחות, לבין רווח כפול בעוד שהשכן ירוויח יותר, האדם יעדיף את האפשרות הראשונה. כלומר, אני מעדיף להרוויח פחות כסף, ובלבד שארוויח יותר מהשני.
אנחנו כל הזמן בודקים את מצבנו ביחס למצבם של אחרים, ובהתאם לכך מגדירים את מצבנו כטוב או כרע.
הסוג השלישי הוא הרצון לידע, לחכמה. גם רצון זה קיים אצל בני אדם בלבד. הוא דוחף אותנו לדעת: בשביל מה אנו חיים, מה קורה כאן, איך הטבע מתנהג, מדוע דבר זה קשור לדבר אחר, וכדומה. בכל פעם אנו מקלפים שכבה קטנה נוספת מסודות הטבע, חוקרים ובודקים אותה, והחוקים שאנו מגלים מצטברים לכדי מדע. ייתכן שמחר נגלה חוקים נוספים, האם במקרה כזה נאמר שאתמול הם לא היו קיימים? ודאי שלא נאמר כך. אלא שאתמול עדיין לא היינו חכמים מספיק כדי לזהות ולגלות אותם. וכך כל התקדמות בחכמה, במדע, היא גילוי רובד נוסף של החוקיות הקיימת בטבע.
*
כדי להצעיד כיום את האנושות קדימה בתבונה, ולחלץ אותנו מהמשבר בהתפתחות האדם והחברה, אנו זקוקים לאנשים שפועלים מתוך הבנה כי לטבע יש כיוון בהתפתחותו.
איזון הוא שם המשחק בטבע. איזון הוא המצב שאליו שואף הטבע להביא את כל חלקיו. הסיבה היחידה לתנועה של כל חומר או אובייקט, כפי שמסבירים חוקי הפיזיקה והכימיה, היא השאיפה לאיזון. חוקיות זו יוצרת תופעות של השוואת לחצים, היקוות מים במקומות נמוכים, פיזור של חום וקור ותופעות רבות נוספות. לעיתים איזון יכול להיות מושג דווקא על ידי סופות, הוריקנים או התפרצויות הרי געש.
כל המערכת הזאת ושאיפתה לאיזון, כוללת כמובן גם את המין האנושי. אלא שבחברה האנושית צריך האיזון הזה להיות מושג באופן עצמאי. עלינו ליצור אותו בכוחות עצמנו, להתעלות מעל לטבע האגואיסטי שלנו. לשם כך ניתנה לאדם התבונה.
*
איזון ברמה הגופנית, פירושו לשאוף לסגנון חיים בריא בעל רמת צריכה מאוזנת והגיונית. איננו צריכים להגביל את עצמנו ולחיות חיי צער או סגפנות, אלא רק לדעת מהו טווח הצריכה האידיאלי עבורנו. בתחום התזונה, לדוגמה, כבר בימי קדם נהגו הרופאים לומר כי מוטב להשתמש בכמות קטנה של מזונות "רעים", מאשר בכמות מופרזת של מזונות "טובים", כי ההפרזה גורמת לגוף נזק גדול מאוד.
איזון ברמה האנושית, משמע ליצור חברה בעלת ערכים של שוויון, של התחשבות ושל ערבות הדדית. בפועל יש לבנות תהליך חברתי-חינוכי מעשי שיניב תוצאות בשטח. בלי חינוך של כלל האוכלוסייה, נמשיך להידרדר אל מאבקים אגואיסטיים כוחניים ולא נצליח ליצור בינינו רוח חדשה.
ברמת הידע, עלינו להכיר את החוקיות הכללית של הטבע יותר ויותר, להתאים את עצמנו אליה, ולהגיע בכך לאיזון עם כלל מערכת הטבע. אם אנחנו, בני האדם, נגיע לאיזון בינינו, ניצור בכך גם התאמה ואיזון בין המין האנושי לבין חוק ההתפתחות הכללי של הטבע. סביר להניח שבמצב כזה לא נרגיש עוד לחצים בחיינו כמקודם.
כאשר נשאף לאיזון בכל שלוש הרמות האלה – הגופנית, האנושית וברמת הידע – נתקרב למצבו של אותו פרי מושלם, שמגיע לגמר בשלותו.
*
השגת המצב המתואר תלויה בהצבת החינוך האינטגרלי במוקד תשומת הלב הציבורית והאישית. היכולת להרגיש שכל בני האדם הם כמו בני משפחה אחת, וההחלטה להתייחס אל הזולת בהתאם לכך ממש בפועל, דורשות עבודה חברתית גדולה, אבל אין חשובה ממנה. בעזרת ידע חדש והתנסויות חברתיות חדישות, נוכל לשדרג את עצמנו ולהגיע לעולם הנאור שבפתחו אנו עומדים.
על פי שיטת החינוך האינטגרלי, תהליך יצירת מערכת יחסים טובה עם אחרים מתבצע בהדרגה. אנחנו מתחילים בעבודה בחוג קטן של אנשים סביבנו, ובהמשך מתרחבים לחוגים גדולים יותר ויותר. על ידי השפעת הסביבה החיובית נוכל להתפתח מהתחשבות לאחריות, ומאחריות לערבות הדדית. ככל שנרחיב את מעגל השפעתנו על ידי יחס חם וטוב לאנשים נוספים, כך נשיג במקביל יותר חכמה ויותר עומק הרגשה. במהלך ההתפתחות הזו נתחיל להרגיש כחלק אינטגרלי של הטבע, ונחדד בכך את תפיסת המציאות הכוללת שלנו, במידה הולכת וגדלה.
סביבה טובה המתאימה להתפתחות האדם היא סביבה שמעניקה לו חום, בדומה ליחס החם שסיפקו לנו הורינו בהיותנו קטנים. גם היום בבגרותנו, כל אחד מאיתנו משתוקק ליחס אוהב וטוב, ובעצם רק באווירה כזו אפשר לצמוח. אמנם בתקופת הינקות אנו זקוקים ליחס אוהב רק מהורינו מפני שהם כל עולמנו, אבל למה לא להמשיך ולהרגיש תמיכה וחום לכל אורך חיינו? מדוע לא נבנה עולם חדש שבו גם בגן הילדים, בבית הספר, בתיכון, באוניברסיטה, במקום העבודה, בכל מקום – נזכה לאותו יחס מתחשב ותומך? כאשר נשכיל לבנות מערכת יחסים הדדית שכזאת, היא אכן תוכל להיחשב לסביבה ראויה להתפתחות האדם.
לפנינו תהליך חשוב ונפלא של גדילה ושל התפתחות. תקוותנו היא, כי יחד נוכל להתקדם מכאן והלאה אל עבר חיים חדשים ושמחים, יפים וטובים בהרבה מכל מה שהכרנו עד כה.