חיים חדשים

שיחה 920

פרפקציוניזם ושלמות

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 17.21.11 – אחרי עריכה

אורן: היום נדבר עם הרב לייטמן על שלמות, על פרפקציוניזם, על השאיפה להיות מושלם, להרגיש מושלם, שהחיים יהיו פרפקט.

יעל: אנחנו רוצים שהכול יהיה מושלם, המראה שלנו, הבית שלנו, הבעל שלנו, הילדים שלנו והחיים שלנו למרות כשאנחנו מסתכלים סביבנו, אנחנו יודעים ומבינים שלא הכול מושלם וקשה לנו לקבל את זה. יש לנו רצון פנימי מאוד עמוק שרוצה באמת שהכול יהיה פיקס. היום בסלנג יש מונח שנקרא "מושלם", כל דבר שאתה עושה אומרים לך שזה "מושלם".

נרצה להבין את הזוית הקבלית לנושא של שלמות ופרפקציוניזם, ואני רוצה לפתוח בשאלה האם יש דבר כזה שהוא מושלם?

אני לא חושב שהרצון לשלמות תמיד רדף את האנושות ואנשים נמשכו לזה. זה קרה רק בזמן האחרון כי האגו שלנו גדל מדור לדור והגיע למצב שאנחנו מתחילים להרגיש שמה שבאמת חסר לנו בחיים זה שלמות. אמנם אנחנו מאוד רחוקים ממנה וזה לא חשוב כמה אנחנו מסוגלים או לא מסוגלים להשיג אותה, אבל הדרישה אליה והיכולת להשיג אותה הם שני דברים שונים לגמרי. אני מרגיש שאני רוצה את זה ובלי זה החיים שלי תמיד לא שלמים.

זה יכול להיות תלוי באופי האדם, יש אנשים מאוד פרפקציוניסטים שחייבים שהכול יהיה מושלם לפי דעתם, לפי ההסתכלות שלהם ולפי ההתפתחות שלהם, ויש אנשים שלא. כל הפרפקציוניסטים שמחפשים את השלמות, לכל אחד מהם סגנון משלו, אחד בבית, השני בחצר או בגן, השלישי בכלב או בילדים שלו וכולי, את זה אנחנו רואים. לכן ההרגשה הזאת של חוסר שלמות מלווה את האדם במשך כל החיים ובסופו של דבר אנחנו צריכים להבין מה אנחנו עושים.

אם נדבר על הילדים הם יותר החלטיים. הם אומרים, "לא, אסור לנו לעשות את זה ולא לבזבז על זה, ולסדר את זה". אנחנו רואים גם על בני הגיל הצעיר שיוצאים להתקפה, יוצאים לכל מיני תהלוכות בעד השלמה, שלמות. אחר כך אנשים מבינים שיש לזה רצון אבל יכולת אין. והשגת השלמות דורשת כל כך הרבה אנרגיה, תשומת לב, מאבקים שלא כדאי להשקיע בזה, כי המאבק עבור השלמות מביא אותנו לחוסר שלמות ולחוסר סדר יותר גדול.

לכן ישנה בעיה, אם בכלל אנחנו נמצאים בנטייה הנכונה או לא. אם אנחנו מדברים מטעם חכמת הקבלה, אז וודאי שכל הנטיות שבאדם בסופו של דבר צריכות לקבל את המילוי שלהן השלם והמלא, ואנחנו צריכים להיות מסופקים בכל הדרישות שלנו. אבל זה תלוי לא איך נסדר את העולם, אלא איך נסדר את עצמנו. כאן זו הטעות הגדולה והמרה שיש לאנושות שחושבת ש"אני אסדר את העולם, אכופף ואשבור ואבנה, ובכל זאת הוא יהיה כמו שאני חושבת שיהיה שלם", וכך זה לא יהיה אף פעם.

אלא אנחנו יכולים לשנות את עצמנו ולהגיע בתיקון הפנימי שלנו כך, שנראה את העולם המושלם מכבר ואת עצמנו משתנים ומתקרבים לאותו מושג שלמות שישנו בעולם. ואז ניכנס באמת לעולם שכולו טוב, שהיה כולו טוב, ועכשיו כולו טוב, ויהיה כולו טוב, אלא הכול תלוי במידת הקלקול והתיקון בתכונות שלנו. לכן יש כאן בעיה, לא לתקן את העולם אלא לתקן את האדם. וכשמתקנים את האדם בצורה הנכונה אנחנו מגיעים באמת לסיפוק של השלמות שבאדם.

יעל: מה זו שלמות? מה זה משהו מושלם?

"שלמות" מהמילה "שלם". שכל חלקי הבריאה דומם, צומח, חי, מדבר, בכל ההתקשרויות, בכל האופנים, בכל מה שיש להם, מתחילת הבריאה ועד סוף הבריאה, לא ידעו עליה כמה שנים וכמה עולמות יש לנו לכיוונים וכן הלאה, הכול צריך להשלים את עצמו במערכת אחת אינטגרלית, ואז כל החלקים מגיעים להשלמה. כל חלק מקבל מהמערכת מה שחסר לו, ויש דרישה במערכת להשלמה מכל חלק והיא מקבלת את זה ומגיעים לשלמות. זה כמו פאזל שאנחנו מחברים אותו נכון ומגיעים לשלמות.

יעל: לפי מה שאמרת היום, אני חושבת שגם האדם מסתכל ומחפש כל הזמן מה הוא מקבל מכל האחרים כדי להרגיש שהוא יהיה בעצם שלם. אז מה ההבדל בין התפיסה שתיארת עכשיו, לבין התפיסה שאמרת שהיא טעות מלכתחילה?

כי האדם רוצה לכופף את העולם ולעשות את העולם לפי מה שנראה לו שיהיה שלם. אלא הוא צריך מלכתחילה ללמוד מה זה נקרא "שלמות", הוא צריך ללמוד מה זה נקרא "עולם שלם", המציאות השלמה. השלמות הזאת כוללת גם את נקודת הלידה ואת נקודת המיתה שלנו, שגם זה חוסר שלמות. אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו נראה את הכול מושלם, זאת אומרת אנחנו צריכים לראות את המציאות מעבר לחיים שלנו בין לידה למוות, למעלה מזה ומחוצה לזה. השגת השלמות נקראת "השגת המציאות כולה".

יעל: מה גורם היום לאדם לראות משהו כמושלם או כלא מושלם?

אני לא יודע מה [הגורם] היום ומה מחר. אני יודע שהשגת השלמות האמיתית תלויה בכמה האדם מפתח את עצמו להגיע בכוחות ובתיקונים הפנימיים שלו להשגת אותה השלמות.

יעל: באדם יש איזה רצון להיות מושלם. כמו שאמרת, בגיל צעיר אתה עוד תמים ואתה חושב אולי שהכול באמת יכול להיות כזה, בגיל יותר מבוגר אתה כבר מבין שזה לא באמת אפשרי, אבל הרצון הזה בוער בך, הוא קיים והוא ממש מתסכל. היום יש הרבה מאוד אנשים שחיים בתסכול כי הם מרגישים שזה לא מספיק טוב ולא מספיק מושלם.

אבל בסופו של דבר כולם מסכימים עם החיים האלו, שמזדקנים והולכים למות, ואין כוח לעצמנו ולילדים שלנו, כל שכן לנכדים ולעולם כולו, וודאי שאנחנו לא באים לתקן שום דבר ולא תיקנו שום דבר. אנחנו רואים במשך החיים שלנו שהעולם נעשה עוד יותר מקולקל, ולכן אין כאן מה להצטער על חוסר השלמות, אלא להסכים, לסתום את הפה וזהו, הייתי אומר.

יעל: אני רוצה להבין מאיפה נובע הרצון הזה לשלמות? אנחנו הרי לא יודעים מה זו שלמות, אף אחד לא חי חיים שלמים.

הרצון להשגת השלמות נובע מטבע האדם, שאדם נוצר, נולד וקיים כדי להשיג את השלמות האמיתית.

יעל: זאת אומרת זה משהו מובנה בתוך האדם?

זה מובנה בתוך האדם. זה לא יגמר ויהיה בכל אדם ואדם, וכל האנשים במשך כל ימי חייהם רק חושבים איך לכבות את הנטייה, הדרישה והתסכול הזה.

אורן: למה?

כי אי אפשר להשיג.

אורן: אז למה טבוע בנו כזה רצון אם אי אפשר להשיג?

אנחנו כן נשיג את השלמות האמיתית, אבל זה רק על ידי חכמת הקבלה שמרימה את האדם למעלה, מראה לו את כל המערכת לפני הלידה ואחרי המוות. זו מערכת נצחית שמתקיימת לא בכוחות הקבלה אלא בכוחות ההשפעה והאהבה ואז האדם מגיע לשלמות.

יעל: הבעיה היא שאנחנו מבולבלים במושג "שלמות"?

גם במושג וגם במעשה, במטרה, בתוצאה, במימוש, בכול. אנחנו לא מבינים מה זו שלמות. שלמות זה השם של הכוח העליון.

יעל: אם נתייחס למושג, מהי הטעות שלנו בתפיסת המושג "שלמות"?

אנחנו חושבים שאנחנו צריכים להשלים את העולם בזה שאנחנו נתקן אותו, וחכמת הקבלה אומרת שצריכים להשלים את עצמנו כדי לראות את העולם כבר שלם.

יעל: להשלים את האדם, לא להשלים את העולם בעצם, זה ההבדל הגדול.

מהו הנושא לתיקון.

יעל: ובמעשה? אמרת שזה תלוי במעשה.

במעשה ודאי, מה אנחנו עושים, או שאנחנו מתקנים את העולם או מתקנים את האדם.

אורן: נדבר על האדם. יש אנשים, כמו שאמרת בתחילת דבריך, שיש להם יותר נטייה לפרפקציוניזם ויש אנשים שפחות. נאמר שאני מתבונן בעצמי ואני יכול לחלק את מי שאני לשני חלקים, דברים שאני מרוצה מהם ודברים שאני לא מרוצה מהם. הדברים שאני מרוצה מהם זה בסדר, אבל אלה שאני לא מרוצה מהם אני רוצה להביא למצב טוב יותר. השאיפה הזאת שאני לוקח אותה עד לקצה מביאה אנשים לפרפקציוניזם. זאת אומרת אדם פרפקציוניסט אומר, "אני צריך להיות מושלם". הוא לא יכול לקבל את זה שיש בתוכו דברים כאלה שכך יצר אותו הטבע, אלא הוא רוצה בכל דבר להיות מושלם.

איפה הבעיה מתחילה? כשזה מסרס את האדם. כי לפעמים בן אדם מצייר לעצמו כל מיני תבניות שהן בעיניו מושלמות, סרגלי מדידה כאלה, סטנדרטים שיש סביבו, ואז הוא בודק את עצמו ביחס לזה ונותן לעצמו ציונים שליליים, ולפעמים זה מדכא אותו עד לרמה שהוא לא יעשה דבר כי הוא יודע מראש שהוא לא יצליח לעשות את זה בצורה מושלמת, במאה אחוז. אם אני לא מקבל מאה אחוז בפרויקט הזה, במשימה הזאת, במבחן הזה, בקריירה כזאת, לא כדאי לי בכלל להיכנס אליה. למה? כי אני פרפקט, אם זה לא מאה אחוז זה כמו אפס בשבילי.

מה לגבי הפרפקציוניזם, איך אתה רואה אותו ומה כדאי לעשות איתו?

אין מה לעשות, זו נטייה טבעית שיש באדם שבכל זאת אחר כך הוא נשבר כי יש לו עוד מה לעשות בחיים. אדם רוצה להיות מדען או מוסיקאי עולמי, והוא נכנס לזה ובאמת מגיע להישגים מרשימים. אבל יחד עם זה הוא צריך להתחתן, להביא ילדים, לדאוג למשפחה, ובנוסף יש לו הורים מבוגרים ועוד כל מיני בעיות וכולי. יוצא, שאמנם הוא היה רוצה להיות כולו מסור למוסיקה או למשהו, אבל יש כאלה שזה יוצא להם ויש כאלה שלא.

אורן: זה מתחיל הרבה קודם, כי ההורים של הילד, אם חושבים על זה לעומק, הם אלה שמשדרים לו שהוא צריך להיות מושלם. נניח לצורך העניין מוסיקאי, ספורטאי, ההורים אומרים לילד, "נביא לך מורים פרטיים, נשלח אותך לחוגים, נשקיע בך". מצד ההורים אני מבין את הגישה, כאבא לארבעה ילדים אני כך רוצה, אבל מה מצד הילד? איך זה משפיע עליו בהתפתחות שלו אם שמים לפניו סטנדרטים של מאה אחוז? אנחנו שואפים בבית למאה אחוז.

הילד סובל. אני זוכר את עצמי איך סבלתי בבית הספר למוסיקה. הייתי צריך ללכת לשם אחרי בית הספר. עברתי דרך חצר גדולה וראיתי את הילדים יושבים על הדשא, משחקים ונהנים מהחיים ואני הלכתי עם התיק הגדול הזה של התווים לבית הספר, מסכן. הייתי צריך לנסוע לשם ברכבת, להיות שם שעה וכשחזרתי היה כבר חושך, הלכתי לישון ונגמר היום.

תגיד לי, איזו שנאה יש לי למוסיקה וגם להורים שעשו לי כזה עוול? אני זוכר. אבל בזה הם היו פרפקציוניסטים נוראיים. אח שלי עשה נכון יותר, הם הביאו אותו לבית ספר למוסיקה, קיבלו אותו, הוא בא לשיעור הראשון, אמרו לו, "תשב ותעשה ככה וככה". הוא ישב שתי דקות, קם, לא אמר מילה אחת וברח. הם הבינו שאין יותר מה לעשות. אני הייתי מסכן, עלי עשו ניסיון.

יעל: יש אבל השלכות לתפיסה שבה הם רואים את החיים, ילדים כאלה, להבדיל מילדים שלהם, למשל, נותנים יותר חופש, הדברים לא כל כך צריכים להיות מדויקים?

לא, גם זה לא טוב. אבל זה כבר לא שייך לפרפקציוניזם של האדם, זה של ההורים והילדים, זה דבר אחר לגמרי.

יעל: אני חוזרת לעניינים שלנו. בכל זאת, אנחנו רואים שיש כאן לא מעט אנשים פרפקציוניסטים. מה המטרה של התופעה הזאת בהתפתחות של האנושות?

להביא את האדם לשלמות האמיתית.

אורן: תסביר מעט.

זה אומר לפתוח את כל העולמות חוץ מהעולם שלנו ולראות את כל המערכת בצורה כללית אחת ומושלמת, ואז מתוך השגת המציאות הכללית הזאת אנחנו נבין שהכול מושלם. ואז, מי הפרפקציוניסט הגדול ביותר? הכוח העליון, ואצלו אין בעיה, הכול בידיים שלו והוא עשה את זה באמת כך. נתן לנו את הפרפקציוניזם שלו בצורה כזאת שאנחנו גם משיגים אותה לפי שאנחנו נעשים שלמים כמוהו.

יוצא שהשגת השלמות, השגת הפרפקציוניזם, היא ניתנת לאדם, אבל בתנאי שהוא עושה את עצמו כל פעם דומה יותר ויותר לכוח העליון.

יעל: נראה שיש באדם כביכול שני כוחות. כוח אחד זה הכוח הזה שאומר לו "תהיה מושלם, הכול צריך להיות פרפקט, הכול צריך להיות ממש פיקס. אם טיפונת משהו לא מסתדר כמו שצריך, עדיין זה לא זה, זה לא מדויק". ומצד שני יש איזה כוח שאומר לו, "שמע, הסתכל מסביב ותראה, תכלס אין דבר כזה שלמות. אתה מתאמץ ומתאמץ, אז מקסימום זה מדויק לשנייה הזאת, אבל גם יכול להיות מדויק בשביל האדם הזה ובשביל מישהו אחר זה לא יהיה לגמרי".

אנחנו מבינים שיש כאן איזה מלכוד בתוך כל הסיפור הזה. מה זה שני הדברים האלה שעובדים בתוך האדם, איך אתה רואה את הכוחות האלה שפועלים בו?

שני כוחות מנוגדים עובדים בנו, והם שניהם הכרחיים להשגת השלמות.

אורן: איך תגדיר אותם?

"יצר טוב" ו"יצר רע".

אורן: כלומר?

האחד פועל נגד ההשלמה, רק לטובת עצמו, כי זה יצר הרע, יש לו עין צרה, מאוד מכוונת כך ש"הכול צריך להיות כמו שאני חושב בלבד. אני מתפתח או לא מתפתח, לא אכפת לי כלום, מה שאני רוצה עכשיו, אני רוצה להשיג בצורה כזאת כמו שאני רוצה. למלא את עצמי לפי דעתי". והכוח השני זה כוח השפעה ואהבה, שהוא פועל לא לטובת עצמו אלא לטובת כל חלקי המציאות, "ואהבת לרעך כמוך", ואז בצורה כזאת משיגים את השלמות האמיתית כי היא פועלת לטובת כל החלקים.

יעל: והיום, אם אני מנסה לתרגם את זה לחיים שלנו, ותגיד לי אם הבנתי אותך נכון, אז היום הכוח שרוצה שהכול יהיה מדויק ושלם, זה אותו כוח שרוצה שהכול יהיה מדויק ושלם בשבילי, לצרכים האישיים שלי?

ודאי, ככה כל אחד ואחד חושב.

יעל: שהוא מנסה לסדר את המציאות?

כן, רוצה לקרב לעצמו את כל המציאות ולהשתמש בה.

יעל: ואיך קשורה אותה אהבה לשלמות האולטימטיבית שדיברת עליה?

היא מנוגדת לו. "אהבת העולם" ו"אהבת עצמי" אלה שתי נטיות שונות. ולכן לא יכולה להיות בעולם שלנו שלמות, ולכן את רואה לאן אנחנו מתגלגלים. אנחנו לגמרי לא מבינים אפילו לאן אנחנו הולכים. אנחנו חושבים ומדברים על כך שאנחנו רוצים שלמות, אבל העולם מתגלגל לכיוון ההיפך.

אורן: דיברנו עד כה על שלמות, ותיארת שעובדים באדם שני כוחות מנוגדים ושניהם הכרחיים להשגת השלמות, "כוח רע" ו"כוח טוב". אבל אז פתאום הפסקת לדבר על האדם והתחלת לדבר על היחס שלו לסובבים אותו. אני רוצה להבין את המעבר הזה. אם אנחנו בדיון על פרפקציוניזם ושלמות, ואמרת שזה לא סתם שטבוע באדם רצון לשלמות, כי באמת אדם אמור להשיג את השלמות המושלמת.

כן.

אורן: אז למה פתאום התחלת לקשור את זה ליחס האדם לאחרים, האם זה לא עניין אינטימי אישי שלו אם הוא בשלמות או לא?

לא.

אורן: אז תסביר.

לא. העניין הוא פשוט. אם אני רוצה להשיג שלמות, אני צריך לחקור מהי השלמות. שלמות, זה שכל המערכת שאני נמצא בה, שהיא כוללת את העולם הזה, עולם אחר, לא חשוב איזה עולמות ואילו צורות המציאות, כולל כל בני האדם, זאת תהיה מערכת אחת והמערכת הזאת תהיה מערכת מושלמת. מה זה "מושלמת"? שאין בה שינויים. אם יש שינוי, סימן שעכשיו היא לא מושלמת ובעוד רגע היא תהיה מושלמת. זאת כבר לא שלמות.

שלמות זו השגת המערכת הסטטית, שהיא דוממת ממש, אין מה להוסיף. למצב כזה אני צריך להגיע, אם אני מדבר באמת על השלמות. איך אומרים לי להגיע לזה? אומרים לי "מה שאתה מתכוון ומה שאתה באמת רוצה להתקרב אליו, זה כבר קיים, אלא שעיניך לא רואות. אתה צריך לפקוח עיניים נכון כדי לראות שאתה נמצא במערכת השלמה", וכשאני שואל, "איך?" אומרים לי "ישנה שיטה שהיא יכולה לכוון את הראייה שלך בצורה נכונה, שאתה תראה מערכת שפתאום מתגלה לפניך, והיא כוללת את העולם שלנו ואת כל יתר העולמות, ושהעולמות האחרים משלימים את העולם שלנו, ואז אתה רואה שהכול מושלם. אתה רואה חלקיק אחד, חלק מאוד קטן מהמערכת ואז נראה לך שזה באמת לא טוב".

אני לא יודע איזו דוגמה להביא לך. קח חלק מרכב, מגוף האדם או משהו אחר, אתה תראה שזה מכוער, ללא שום כיוון, בשביל מה ולמה, אין סיבה, אין תוצאה מזה, שום דבר, אלא רק אם אתה רואה תמונה שלמה.

אורן: תמונה שלמה, זה משהו שאני, כאדם, יכול לחוות בחיים הפרטיים שלי? או שזה מצריך ממני אינטראקציות מיוחדות עם בני אדם אחרים?

רק אתה.

אורן: רק אני. זאת אומרת שהשלמות זה דבר אישי, פרטי שלי. זה משהו שאני יכול להשיג.

להשגת השלמות אתה לא צריך אף אחד.

אורן: אם כך אני חוזר לשאלה ששאלתי קודם. איך קשרת פתאום את השלמות ל"ואהבת לרעך כמוך", ולכל מיני יחסים בין בני אדם?

כדי לפתח חוש של שלמות אני צריך להגיע לתכונה כזאת שנקראת "השפעה ואהבה", מספיקה לי גם איזו קבוצת אנשים קטנה כדי לפתח את החוש שלי, ואז אני צריך להתייחס לזולת, כמו לקרובים, כמו לאנשים ששייכים לי ממש. ומהמצב הזה שאני מתייחס אליהם בצורה זרה ולגמרי אדישה, אני מגיע למצב שאני נמצא איתם באהבה, בקשר הדדי.

אורן: למה אהבה מקרבת אותי לתחושת השלמות?

כי אז אני פוקח את העיניים ורואה את המציאות הנסתרת.

אורן: איך אהבה קשורה לפקיחת עיניים?

אהבה מקשרת אותי לתכונות, לתופעות שקיימות סביבי אבל אני לא רואה אותן בגלל שאני לא אוהב אותן. לא דומה להן, לא מתאים להן, לא נמצא בקשר איתן.

אורן: ואם אני אתחיל לראות את התופעות האלה, אז אני אחווה את השלמות? זה מה שאתה אומר?

כן.

אורן: זאת אומרת, מה שחסר לי בחוויה של השלמות זה להרגיש דברים ולראות דברים שעכשיו אני לא חש ואני לא מרגיש?

כן.

יעל: אז מה פוגם בתחושת השלמות?

האגו שלי.

יעל: למה הוא מפריע לי?

הוא מפריע לי לראות את האמת, איך הכול מגיע בצורה מושלמת, מפני שמחוצה לאגו, למעלה מהאגו אני רואה עוד עולמות שמשלימים את העולם שלנו, מציאות נוספת. אז אני רואה, לא בפרגמנט אחד אלא בתמונה השלמה, שהכול מושלם.

יעל: האם השלמות היא מצב של אמת?

זו מילה נרדפת.

יעל: וכרגע אנחנו בעצם חיים במצב שאין לנו את האפשרות לראות את האמת ולכן אנחנו לא חשים את אותה שלמות?

כן.

יעל: אני רוצה לחזור למה שאמרת לפני כן, שזאת מערכת שנמצאת במצב סטטי. מצב סטטי נשמע כמו מצב משעמם.

לא נכון. נהנים מזה שמשיגים את השלמות של כל החלקים, עד כמה שהם נמצאים ביניהם בהתקשרויות, בהשלמה כל הזמן. אבל לא מתוך החיסרון אלא מתוך האהבה.

יעל: אז מה סטטי במצב הזה?

שאין להשלים מערכת מצד החיסרון שבה, אלא היא תמיד הולכת ומשלימה את עצמה מצד האהבה שבה.

יעל: אז מה שסטטי זה המצב של אהבה בתוך המערכת הזאת?

כן.

יעל: ובתוך המערכת מצב האהבה שם הוא קבוע?

הוא קבוע ומתפתח כל הזמן.

יעל: איך זה יכול להיות?

יכול להיות, כי הקשרים כל הזמן מתפתחים ומתפתחים. באהבה תמיד אפשר להוסיף.

(סוף השיחה)