מה טוב, מה רע, מה יפה, מה פחות, כבר מילדות אנחנו מנסים לגבש עמדות. לאורך הדרך זה מתעצם, וכל אחד נעשה דעתן מאוד. ולפעמים, מרוב עמדות, האדם כבר לא יודע מי הוא עצמו. איך נוצרות בנו עמדות, ומדוע היום ניכרת מאיסה בכל המוסכמות החברתיות?
האדם הוא יצור חברתי, שניזון מהסביבה. המשפחה שבה הוא נולד, החינוך שהוא מקבל, החברה שבה הוא גדל, כלי התקשורת והרשתות החברתיות, כל אלה מעצבים את העמדות שלו. מלמדים אותו מוסר ותרבות, מגדירים לו איך ראוי להתנהג ולחשוב בכל דבר ועניין.
האם זהו כל האדם? ממש לא. לכן בזמן האחרון רואים שאנשים רוצים לפשוט מהם את העמדות שהעמיסה עליהם החברה, להישאר ערומים כביכול. ביטויים לשאיפה הזו ניתן לראות אפילו בצורה שבה השתנה קוד הלבוש. אם פעם היה איזה סטנדרט קלאסי שלפיו אדם היה חייב להתאים את עצמו, חליפה, עניבה ועוד, היום כל אחד מתלבש איך שבא לו.
ומעבר לרמה החיצונית הזו, יש אנשים ששואלים את עצמם: מה העמדה הפנימית שלי בנוגע לחיים בכלל? לשם מה אני קיים בעולם? מה מהות החיים שלי? הם רוצים לפצח את סוד החיים, ללכת על הטופ. להשליך אחר גבם את כל המוסכמות החברתיות, ולגלות לעצמם את אמת המציאות. כמו אדם שיוצא בלילה אל הטבע, מתבונן בשמים ושואל: בשביל מה כל זה קיים? מה זו כל העוצמה הזו? לאן הטבע מכוון אותי?
שאלות קיומיות כאלה מביאות את האדם אל השיטה לגילוי משמעות החיים. כאן הוא פוגש אנשים עם שאלות דומות. תחילה הם לומדים לחקור את טבע האדם, ומגלים שמלידה קיבלנו נטייה אגואיסטית. מתוכה למדנו להסתדר עם הסובבים אותנו בצורה שיהיה לנו הכי טוב, מתוכה פיתחנו עמדות שונות. אחר כך הם מבררים מדוע הגישה האגואיסטית הזו כבר לא מסוגלת לקדם אותנו היום.
בגדול, העולם שלנו נעשה מקושר יותר ויותר, התלות ההדדית מתגברת, ובמציאות כזו אנחנו כמו יושבים בתוך סירה אחת. זה מחייב אותנו להתחשב באחרים כמו בעצמנו, לדאוג לשלומם כמו לשלומנו, אחרת כולנו נטבע. הפער בין העולם המקושר לבין התפיסה האגוצנטרית שטבועה באדם, הוא השורש לכל הבעיות. אנחנו מאבדים את היסודות שעליהם עמדנו בבטחה משך דורות. זה מלחיץ, מבלבל, הופך את החיים למשהו שברירי מאוד. כל העמדות האגואיסטיות שבהן אנשים אחזו עד כה מתבררות כלא רלבנטיות, ודרושה לנו מהפכה בתפיסת הקשר שבין הפרט לחברה, ובין המין האנושי לכל הסביבה.
תהליך הלימוד, המחקר והתרגול מתבצע בקבוצה קטנה, שבה אנחנו בונים לעצמנו סביבה חדשה. מה שמיוחד בה הוא שכל אחד רוצה לפשוט מעצמו את כל העמדות שהתפתחו בו עד כה, כדי למצוא את נקודת האני האמיתי שלו. אנחנו לומדים איך להתחבר לזולת, לצאת מעצמנו, להרגיש את הרצונות של האחרים ולהשתדל למלא אותם.
בהדרגה, מתפתחת בנו גישה אלטרואיסטית במקום אגואיסטית, אהבה לזולת במקום לעצמנו. ככל שזה קורה, נבנית בנו תמונת עולם חדשה. ואז אנחנו מבינים שהעולם שקלטנו בחושינו עד עכשיו היה פועל יוצא מכך שכלי הקליטה שלנו היו מכוונים למילוי עצמנו, ואילו העולם החדש הוא מה שנקלט בתוך הנטייה לתת ולאהוב. אנחנו מגלים את עצמנו אחרים, מגלים חוקים חדשים, וכתוצאה מכך נבנות בנו עמדות חדשות לחלוטין.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 312 – bit.ly/3v5ASMQ