מה מסוכן יותר לבריאות, השמנת יתר או הרגשת בדידות? מסתבר שבדידות. מחקרים מראים שכגורם סיכון למוות, מקבילה הבדידות לעישון של 15 סיגריות ביום. "ככל שאדם בודד יותר, וככל שהוא בודד לאורך זמן רב יותר – כך נזקיה הבריאותיים של הבדידות גדולים יותר", מסביר הפסיכולוג ד"ר ג'ון קאסיופו מאוניברסיטת שיקאגו. "הכאב שאנשים חשים בגלל בדידות הוא סמן מוקדם לצורך שלהם ב'גוף חברתי'. אנו זקוקים לגוף הזה בכדי לשרוד ולשגשג. מכאובים ועינויי נפש בגלל לב שבור, געגועים לבית או נידוי חברתי – כל אלה הם גרסאות שונות של חוויית הבדידות". אך גם אם אנחנו מוקפים באנשים, אין זו ערובה לכך שלא נרגיש בדידות. לפעמים, דווקא כשאדם נמצא לבדו, הוא מרגיש מלא חיות. מכאן עולה השאלה: מה באמת גורם לאדם להרגיש בדידות, ומדוע בעשרות השנים האחרונות הבדידות הופכת לסוג של מגפה?
עד לאמצע המאה העשרים, פחות או יותר, התפתחותו של כל פרט ופרט במערכת האנושית הייתה אישית. מאז העולם החל להפוך לכפר אחד גלובלי, עגול, עם תקשורת בינלאומית, עסקים חובקי עולם, בנקים, תאגידים. כיום כולם קשורים לכולם, תלויים בכולם, משפיעים על כולם. בני אדם טסים לכל מקום בעולם, והתיירות בשיא פריחתה. במציאות כל כך מקושרת לכאורה אין מקום לבדידות, אבל החיים מוכיחים אחרת.
מדוע זה קורה? בלב העניין מצוי פער הולך וגובר בין טבע האדם לטבע העולם. בניגוד לעולם שהופך לגלובלי, האגו של כל אחד מאתנו גדל בצורה אישית, אינדיבידואלית. העולם נעשה אחד, ואילו אנחנו מתפתחים כל אחד לכיוון מיוחד משלו. לצורך המחשה, אם פעם שלושה דורות גרו בצוותא בבית אחד, כיום כל ילד צריך חדר נפרד. הטכנולוגיה ממחישה זאת היטב, לכל אחד מסך משלו, טלפון משלו, כתובת אלקטרונית משלו וכן הלאה.
אך למרות כל ההשתדלות למלא את עצמנו באופן אישי, בסופו של דבר עדיין נותרת ריקנות. אחרי כל הצעצועים והמשחקים שבנינו לעצמנו, עדיין נותר איזה חור בלב, עדיין דרושה תוספת של סיפוק נפשי שאי אפשר להשיג לבד. מחקרים מוכיחים שחור על גבי לבן שאם לא נהיה קשורים זה לזה, יהיו לנו כל מיני בעיות בחיים, ובכל זאת, עוד ועוד אנשים פשוט לא מסוגלים להתקשר לאחרים בצורה נכונה.
האבולוציה מקדמת אותנו לאינטגרציה מלאה והיא לא תותיר לנו ברירה – כדי לצאת מעידן הבדידות ולהגיע לסיפוק פנימי מהחיים, נצטרך למצוא את הנוסחה הנכונה לחיבור עם אחרים. הבדידות והריקנות רק יתעצמו, אם לא נפתח את יכולתו של האדם האינדיבידואליסט להתקשר נכון לאחרים.
לצורך כך, התגלתה בזמנינו חכמת הקבלה. היא מלמדת שהפתרון לבדידות הוא בשילוב בין שתי הצורות ההפוכות, נקרא להן קו ועיגול. קו מייצג את המגמה האינדיבידואליסטית של התפתחות הפרט, ועיגול את המגמה המחוברת של התפתחות העולם. נוסחת ההתקשרות בין הקו לעיגול היא "על כל פשעים תכסה אהבה" (משלי י, יב). הפשעים, כלומר הריחוק הטבעי והדחייה שלנו זה מזה נשארים, ומעליהם אנו בונים שכבה של חיבור ואהבה. אנחנו משתמשים בייחודיות שלנו באופן שיוכל להוסיף לאחרים, להשלים אותם, להיטיב עמם. ביחס הדדי שכזה אנחנו בונים מעין גג, שמכסה את כל האינדיבידואליסטים שמצויים תחתיו גם יחד. הגג הזה לא מבטל את האינדיבידואליזם, אלא רק עוזר לנו לבנות מעליו קשר נכון.
יש בינינו מערכת יחסים דו-שכבתית. בשכבה הפנימית כל אחד מתפתח כאינדיבידואל בצורת קו, ואל המקום האישי שלו איש לא יכול לחדור. בשכבה החיצונית, אנחנו בונים קשר אינטגרלי בצורת עיגול, פתוחים זה לזה, מחוברים "כאיש אחד בלב אחד". ככל שאנו מתקשרים זה לזה, אנו מצליחים להתפתח פנימית בצורה אינדיבידואליסטית עוד יותר. אבל דווקא זה משמש לנו כחומר גלם לבניית חיבור גדול ואיכותי יותר. כך שתי השכבות מזינות זו את זו ומתפתחות זו על פני זו, ללא גבול.
איך עושים את זה בפועל? המימוש המעשי של השיטה מתבצע בעבודה הדדית בתוך קבוצה, בת עשרה אנשים. זוהי מיני חברה, מעין מעבדה שבה לומדים לפתח את יכולת ההתקשרות הנכונה לזולת. תרגילי הקשר שמים את האדם בכל מיני מצבים כלפי האחרים. פעם הוא גדול מהם, פעם קטן ופעם שווה. הם מתחילים לתאר יחד את החיבור כפסגת התפתחותם הרצויה, מבררים מה זה אומר להיות כאחד, במחשבה, בהרגשה, ביחסו של כל אחד כלפי כולם, ועוד כהנה וכהנה. האנשים שמרכיבים את הקבוצה לא צריכים להיות דומים זה לזה, להפך, ככל שיש שוני והם משתדלים להתחבר מעליו, כך יוכלו להשיג באופן עמוק יותר את המערכת הפנימית של הטבע. איש לא דומה לחברו וצריך לשמור על ייחודיותו של כל פרט בקבוצה. על כל אחד להשלים את האחרים, וכל דיכוי פסול. באינטגרליות עדינה שכזו, הם מתחילים להרגיש את עצמם כמו אחד.
במבט כולל על התפתחות המין האנושי, בסופו של דבר נצטרך להבין לאן כיוון אותנו עידן הבדידות. ודאי שכל אדם צריך זמן להיות לבד עם עצמו, לחשוב, לקרוא, לברר דברים, אבל הכרחי ליצור גם התקשרויות עם אחרים. ככל שאני מוסיף לאחרים, נותן ועוזר להם בכל מה שרק אפשר, כך אני יכול לספוג מהם כל טוב.
בחיבור בין שני המישורים האלה, לבד וביחד, ייפתח בפנינו עולם חדש, מרחב חדש שבו כל הצורות המנוגדות מתחברות ומשלימות זו את זו. נהפוך להיות לא סתם גלגלי שיניים שמתקשרים ביניהם ב"קח ותן", אלא מערכת שלמה. נרגיש את העולם בצורה רחבה, גבוהה ומתקדמת יותר, מעל התפיסה הפרטית, המוגבלת והצרה. כך נתחיל להרגיש את מי שמסובב אותנו, את הכוח הפנימי שפועל בכל מערכת הטבע. כוח של השפעה טובה ימלא אותנו, כוח אהבה ונתינה טהורה. אנו נעבור מעידן הבדידות והניכור אל עידן ההשלמה והחיבור, וניישם את תכנית ההתפתחות שמוגדרת בטבע מלכתחילה עבור נזר הבריאה.
"כמו שגוף האדם מתחלק לאיברים, וכולם עומדים מדרגות על מדרגות, המיתקנות אלו על אלו, וכולן הן גוף אחד. כן העולם, כל אלו הבריות שבעולם, כולן הן איברים איברים, ועומדים אלו על אלו. וכאשר כולן תיתקנה, יהיו לגוף אחד ממש" (ספר הזוהר עם פירוש "הסולם", פרשת תולדות, ג).
"אנו באים להראות לעולם כולו, את האידיאל היותר גבוה שבמטרת הבריאה, את מחשבתם של ישראל. ולהכרתו של דבר זה, אנו באים מתוך התבוננות הדרגתית. בשעה שאנו באים להעריך את סוגי וחלקי הבריאה, בשעה שאנו מעיפים עין בוחנת על הדומם, הצומח, החי, והמדבֵּר. בשעה שאנו משימים לב להקשר הנפלא, המקשר את כולם יחד, צועדת בגאון ההחלטה, כי כל הבריאה כולה אחוזה ורתוקה היא יחד, כשלשלת אחת ארוכה. שרק סוף אחד לה. ושכל הערכים השונים, הם מכשירים ומכשירי מכשירים, כדי להוציא לפועל מסובב אחד, מסובב נעלה ונשגב. שכל העולם כולו כדאי הוא לו, המדבר, שהוא עטרת תפארת הבריאה וגולת כותרתה" (הראי"ה קוק, מאמרי הראי"ה, ירושלים התשמ"ח, עמ' 493).
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו
חיים חדשים 846, בדידות – bit.ly/2oOTotp
חיים חדשים 847, ביחד ולבד – bit.ly/2nXqe70