חיים חדשים

שיחה 617

ישראל ומשבר הפליטים העולמי

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 27.08.15 – אחרי עריכה

אורן: נדבר היום על בעיה שמציפה עכשיו את אירופה, משבר הפליטים. גם כאן בישראל אנחנו קצת טועמים את זה, אבל באירופה זו ממש מכה גדולה. פליטים שוטפים את כל אירופה ולא יודעים מה אפשר לעשות איתם, ואיך להתמודד עם הבעיה הזאת שהולכת ומחריפה מרגע לרגע.

טל: הנקודה שהייתי רוצה לברר בתכנית, זו העובדה ש 80% מהפליטים הם מוסלמים שנכנסים למדינות אירופאיות נוצריות, ולמעשה הם מציבים את המדינות האירופאיות בפני מאבק תרבויות מאד מאד קשה, וכמובן שהאירופאים לא מרוצים מהעניין הזה. גם אנחנו כשמטיילים במדינות האלה, מרגישים כמה התרבות מושפעת מאותם מהגרים, חלקם מסתננים ופליטים.

אחת מהשאלות שעולות כתוצאה מזה, האם המציאות החדשה שנולדת עכשיו באירופה, תגרום לאירופאים סוף סוף להבין אותנו הישראלים שחיים כאן, עם אוכלוסיה ערבית מאד גדולה ומתקשים למצוא את האיזון. האם סוף סוף היחס של אירופה ישתנה כלפי ישראל? יש שאומרים, הנה סוף סוף עכשיו הם מבינים מה אנחנו עוברים כאן ויוכלו להבין אותנו. אחרים אומרים, אולי גם אותנו יאשימו בסוף במה שקורה להם שם.

אז השאלה שלי, האם סוף סוף אירופה תתחיל להתייחס אחרת לישראל בזכות מה שקורה?

בהחלט כן. אירופה תתחיל להתייחס לישראל בצורה אחרת. ומה זאת אומרת, שהיא תאשים את ישראל בכל מה שקורה לה, ותביא עלינו מכות כמה שיותר גדולות, ובכמה שהיא תוכל היא תפטר מהצרות שיש לה, ותזרוק אותן עלינו.

טל: איך זה יכול להיות?

אני לא מצפה שיכולה להיות מהם איזו התחשבות בנו על מה שעברנו בעבר, גם מהם מהאירופאים, ובכלל על מה שקורה לנו היום במזרח התיכון, כשאנחנו נמצאים עם אותם האנשים שעכשיו מגיעים אליהם, בהתמודדות בלתי פוסקת.

טל: עד היום הם היו לגמרי מנותקים, כאילו דברו מגבוה, על משהו שאנחנו חווים כאן, והיום סוף סוף הם קצת מרגישים את הקושי.

יש יחס סלקטיבי באיך שהם מתייחסים לאלה שמגיעים אליהם, ואיך שהם מתייחסים אלינו. אם אותה צרה מגיעה אלינו, זה משהו אחר והם ממש לא מרגישים שזה אותם דברים שקורים לנו ולהם. ועוד יותר מזה, הם יכולים לבוא אלינו עכשיו ולהגיד, "מביאים לנו פליטים מסוריה, למה שישראל לא תקבל אותם גם כן. הם בדרך יכולים להיכנס גם לישראל, עשרים שלושים אלף, מה יש?"

אנחנו צריכים להיות מוכנים לזה, שנעמוד בגבולות שלנו ולא ניתן לאף אחד, לאף אחד להיכנס. תראו כמה בעיות יש לנו עם אותם אפריקאים שהגיעו ואנחנו לא מסוגלים לגרש אותם. עכשיו שמעתי שיש איזו תכנית ואנחנו נמצאים בקשר עם מדינה באפריקה, שנוכל להביא אותם בחזרה לשם. כמה יעלה לנו זה עוד לא ידוע. בקיצור, למכור אותם לשם, נשלם כדי שהמדינה ההיא תקבל אותם ותסדר אותם וכן הלאה.

טל: בעצם גם בישראל יש בעיה דומה כמו באירופה. החל משנת 2007 בערך, התחילו להגיע לכאן יותר ויותר פליטים דרך מצרים ובעיקר סובלים מזה תושבי דרום תל אביב. העניין לא פתור וסביב זה יש הרבה מאד עניינים. מצד אחד, התופעה כאילו דומה, ומצד שני אתה חושב, האם לא תהייה אמפטיה או סימפטיה, או איזושהי תחושה של שותפות גורל בין ישראל ואירופה?

מהאירופאים אני לעולם לא מצפה לכלום, ואני לא מצפה מאף אדם שהוא לא מהיהודים, וגם לא מהיהודים כלפי ישראל, וגם מהישראלים כלפי ישראל. ומן הסתם אני לא מצפה מאף אחד שיהיה לו יחס יפה וטוב. הטבע שלנו הוא אגואיסטי וזה לא שאני כזה רע, שכך אני גם מתייחס לאחרים ובכלל, אלא אני מכיר את טבע האדם ולא סתם מרומנים, אלא ממציאות החיים, מעומק הטבע. הטבע שלנו הוא יצר רע, ולכן אנחנו לא יכולים להתייחס לשני טוב, אלא רק בתנאי שהוא ואני נמצאים בקשר של קרובים, באיזה תלות הדדית, שהמצב הטוב שלי תלוי בו, אבל אחרת, שום דבר, כלום.

טל: במשבר המשותף הזה, העולמי, שברור שאף מדינה לא יכולה להתמודד איתו לבד, יוון צועקת לעזרה, איטליה סובלת, אנחנו סובלים מזה. אתה לא צופה שיהיה איזה פתרון משותף, שמדינות אירופה יצליחו לשתף פעולה כדי לפתור את הבעיה של הפליטים?

כן. לא תהיה להם ברירה, וכשלא תהיה להם ברירה הם יצטרכו למצוא פתרון, והם לא ימצאו אותו, אז הבעיה עצמה והטבע שלהם, יביאו כרגיל למצב שהם יפנו אלינו, נגדנו, ויאשימו את ישראל בכל מה שקורה להם. ואנחנו ראינו את זה כבר, שאפילו שזו איזה צורה שלא קשורה, כמו הצונאמי ביפן, בכל זאת הם אומרים, שאת זה עושים היהודים.

טל: גם הדאעש" ומגדלי התאומים.

כן. מגדלי התאומים זה מילא, כי זה משהו שקורה, אבל אפילו שזה מכת טבע, "היהודים עשו את זה יש להם פתרונות לכל הדברים האלה, לעשות רע לכל העולם". ויש בזה צדק, לא שאנחנו עושים רע, אלא אנחנו לא מונעים את הרע וזה הבדל גדול. אנחנו יכולים למנוע את הרע על ידי זה שאנחנו נפרסם מהר ככל האפשר את חכמת הקבלה, כי אנחנו נמצאים כבר בפיגור של פרסום חכמת הקבלה, חכמת החיבור, שכל האנושות יכולה להתאחד ואז היא לא תספוג את המכות האלו, ולכן יש בזה אמת בהאשמות שלהם, שזו באמת אשמתנו.

טל: איך אני כאדם מהשורה אגיע למסקנות האלה, שהפתרון הנדרש כאן הוא פיתרון אחר ממה שכרגע אנחנו מכירים, ואיך אגיע למסקנה שזה תלוי בי כישראלית, זה נראה כל כך מנותק.

זו גם העבודה של הארגון שלנו, שאנחנו חייבים לפרסם את זה גם לעם ישראל, מהו הייעוד שלנו, למה אנחנו ישראל, למה אנחנו יהודים, ייחודיים. למה אנחנו ישר כאל, ישראל, לאיזה כוח עליון אנחנו צריכים להתכוון שזה "אין עוד מלבדו" אחד יחיד ומיוחד, ואנחנו צריכים גם להיות דומים לו, מיוחדים. אנחנו צריכים להביא את כל העולם לחיבור, לאהבה ל"ואהבת לרעך כמוך" שזה החיבור בין כולם.

אנחנו צריכים להסביר את זה לעם ישראל וגם להתחיל לפרסם את זה באומות העולם, כי אחרת הם יפנו אלינו. יש בזה מין אינרציה כזאת, עד שמתחילים ועד שזה נקלט, ועד שמבינים ומרגישים. אם הם יפנו אלינו, אנחנו כבר לא נוכל בחזרה להתחיל לפרסם משהו, כי הם לא יתפסו כלום, אנחנו צריכים מראש כבר להגיע. לכן בעל הסולם כותב במאמר "שופר המשיח", שהתפשטות חכמת הקבלה, הפצת חכמת הקבלה בכל העולם, זה תנאי הכרחי לגאולת ישראל.

טל: אחת התגובות שראיתי ברשת, זה שאנשים שמחים לאיד על זה שעכשיו אירופה סובלת מההצפה של מהמוסלמים, וכאילו אומרים, הנה מגיע להם מה שהם עשו לנו, עכשיו הם מקבלים את זה.

זה תמיד יופנה נגדנו.

טל: אז אתה אומר שאין לנו מה לשמוח?

זה תמיד יהיה נגדנו, אין לנו מה לשמוח בשום צורה שמישהו סובל. גם בגלל שזה נגד חוקי הטבע, וזה לא אנושי, וזה לא גלובלי. וחוץ מזה, בסופו של דבר רק אנחנו אשמים בזה שמישהו סובל בעולם. ובסופו של דבר באמת יבואו אלינו בדרישה כל אותם אפריקאים, אירופאים, ומוסלמים ויגידו, "אתם אשמים, אנחנו מרגישים בפנים שאתם אשמים בזה שאנחנו סובלים".

טל: כשאתה מסתכל על העתיד, היום יש איזה מין עימות בין האיסלאם לנצרות?

מה שאני רואה שקורה בעולם, זה הכנת המכה נגד ישראל. זה שזה קורה באירופה, וכאילו מוסלמים נגד אירופאים ועוד כל מיני אירועים, כל הצער שהם סובלים גם אלו וגם אלו, כל מה שמתרחש בעצם, עוצמת המכה, המהירות, חוסר הפתרון, חוסר האונים, כל אלה בעתיד ולא בעתיד הרחוק, יבוא אלינו, אם לא נכין תרופה למכה ולא נקדים תרופה למכה.

זה מה שהמקובלים אומרים. חייבים לפרסם את כל הדברים האלה, לשים את זה כקלפים על השולחן. אנחנו צריכים להיות "כאיש אחד בלב אחד", כל העולם, אין ברירה. זה בא לנו מהטבע, מהכוח העליון, וישנה שיטה איך אנחנו מסתדרים עימו, שהיא נקראת "חוכמת החיבור", "חוכמת הקבלה". בואו אנחנו נממש את זה, לנו, לכולנו, לכל האנושות, אנחנו כמשפחה אחת, כאותה בבל שמשם אנחנו כולנו. זה שנאכל זה את זה, מזה יהיה לנו ולכולם רק יותר גרוע. אז בואו נעשה את זה עכשיו. וזה לא שאם אני עכשיו לא מרגיש מכה, אז אני רגוע. אנחנו צריכים להיות אחראים על כולם, כי אי אפשר להימנע מזה.

טל: השינוי כבר מורגש, שאי אפשר להתנתק מדברים שקורים במקומות אחרים בעולם.

יש אנשים שאומרים, "אני אסע לאיזה אי בודד שעל המפה ואני לא רוצה לשמוע כלום". אבל מהר מאד הגלים האלו של הצונאמי יעברו סביב כל כדור הארץ. חוץ מזה אנחנו עוד לא לוקחים בחשבון את מכות הטבע, וגם את מכות הפיננסים שאנחנו מתחילים עכשיו להרגיש, שתבוא ותביא למצב שישטוף את העולם בצורה כזאת, שכל העולם יהיו כאפריקאים.

טל: שכולם יהיו כמו מדינת עולם השלישי?

יותר גרוע. לאלו שנמצאים היום כמדינות העולם השלישי יש למי לפנות.

טל: למי?

לאותה אירופה, לאותה אמריקה לקבל מהם משהו. אפילו משהו. אני מדבר על העולם שאחרי המכה שתבוא כצונאמי סביב העולם.

טל: כלכלית?

כלכלית. ימחק כל ערך הכסף, ואז לא יהיה למי לפנות. ודווקא האפריקאים יכולים לחיות מהעז שליד הבית וחתיכת אדמה, נניח כמו הבדואים. האירופאי בתוך מרכז אירופה, אם פתאום הוא נשאר ללא עבודה ואף אחד לא צריך אותו כפועל, כבנקאי, זה משהו נורא. זה יותר גרוע. אלה אנשים שלא מוכנים לכלום. לא מסוגלים לשום דבר חוץ מהסדר שלהם.

טל: אז מה יהיה?

לכן אני אומר, הצונמי הזה שאנחנו עוברים עכשיו, זה לנקות את כל העולם הישן ש"בראתי יצר רע", להשתמש ב"תורה תבלין" ולהביא את עצמנו לעולם הנאור.

אורן: כשמתבוננים במשבר הפליטים באירופה וגם אצלנו, כאן בישראל, אני מזהה שני רגשות שחיים בו זמנית בתוך הלב של האדם כשהוא מתבונן על התופעה. מצד אחד יש רגש של חמלה אנושית. אתה רואה אדם נמלט מסבל מסוגים שונים, חלק נמלטים מסוריה, חלק מאפריקה, זאת אומרת אדם בורח מהמקום שבו הוא נמצא מתוך מצוקה, מתוך סכנת חיים בדרך כלל, ואז אינסטינקטיבית מתעורר בך רגש של חמלה. אתה אומר "אדם נמלט ממוות, צריך לעזור." זה רגש אחד.

מצד שני, רגש אחר אומר, "איפה אני אשים אותו עכשיו?". אם אני מסתכל על דרום תל אביב, זה מקום שאני לא מרשה לבת שלי להיכנס לשם בשום מצב. אם היא צריכה להגיע לתחנה המרכזית, אני עושה את החשבון באיזו שעה היא צריכה להגיע, ואני אומר "אין מצב. את לא נכנסת לשם." זה כאילו חו"ל, כאילו עזה.

בין שני הרגשות האלה אתה נמצא בקונפליקט כי אתה משותק, אתה לא יודע מה לעשות. כאן או ביוון או בכל מדינה אחרת, אנשים מרגישים אותם רגשות, אותה דילמה מוסרית. לזרוק אותם זה לא נראה הדבר הנכון, אתה לא זורק אדם שנמלט ממוות בחזרה ללוע של האריה שיאכל אותו חי. אבל גם אצלך בבית, אתה לא רוצה אותו והוא מפריע לך. יוצא שאתה כאילו משותק, אתה תפוס גם מפה וגם מפה. אז בתוך המנעד הרגשי הזה, בין שני הרגשות, מה נכון? עם מה נכון להזדהות, עם איזה רגש?

שיעשו כמו מחנות פליטים. בינתיים אתה יכול להאכיל אותם. את מה שאירופה זורקת לפח, אתה תביא לאנשים האלו, והם ייקחו את זה, זה אוכל טוב, בגדים והכל. על ידי עודפים אתה ודאי יכול להחזיק אותם במחנות פליטים.

אורן: אני לא מומחה בתחום, אבל ממה שראינו בעשר השנים האחרונות, מחנות פליטים זה לא משהו שיכול להחזיק. זה יכול להיות "פלסטר" זמני, אבל לאורך זמן זה ייצר לך שם חבית נפץ שאחר כך יצאו משם פשע, סמים וכן הלאה. לכן גם זה לא פתרון.

נכון. אבל אני אמרתי מה הפתרון. פתרון זה שינוי הטבע האנושי. זה מה שהטבע דורש מאיתנו. האבולוציה שלנו, שאנחנו עוברים עכשיו, התהליך הזה, דורש מאיתנו לעלות דרגה. אנחנו צריכים להגיע למצב שהאדם שבנו מנצח את החיה שבנו. לפי דרגת החיה שבנו, אנחנו, כל אחד, "אדם לאדם זאב", Homo homini lupus, ואנחנו צריכים לעלות למצב שאנחנו בני אדם. "אדם" זה דומה לבורא. אדם מהמילה "דומה", לבורא, לכוח אחד, לעליון, שדורש מאיתנו להיות כולנו כאחים "וכולם ידעו אותי למקטנם ועד גדלם", "ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים" וכולי וכולי. מה שנדרש מאיתנו, זה לא סתם מילים יפות שהנביאים היו כך פולטים. אלא זו תכנית שאנחנו חייבים להתחיל עכשיו לבצע. כך הם אמרו, אפילו על התקופה שלנו, הם אמרו שזה עכשיו נכנס לתוקף.

אורן: אבל אני לא רוצה להיות אח של אף אחד מאריטריאה.

לא רק אתה, גם האירופאי לא רוצה.

אורן: כן, אף אחד. אני לא התכוונתי אלי ספציפית.

טל: אני חושבת שבאמת השאלה היא, איך זה ישנה את המצב הזה של הפשע והאיום שאנחנו חשים? האם זה שאנחנו נשנה את היחס, ישנה את המצוקה שקיימת?

כולנו צריכים להיכנס לבית ספר חדש שישנה את הטבע שלנו, בני האדם. גם הפליטים, גם האירופאים, גם המהגרים. ומי צריך לנהל את בית הספר? ישראל, "אור לגויים", חייבים קודם, לפני כולם, לאמץ את השיטה הזאת, להשתנות, להיות באמת "כאיש אחד בלב אחד", כך כתוב אצלנו ביסוד שלנו, ואז להראות וללמד את זה לכל העמים כמו שכתוב בנביאים.

אורן: מה זאת אומרת "להיות כאיש אחד בלב אחד", להיות כולנו אחים, אלה משפטים שמעוררים דחייה.

ודאי.

אורן: אנחנו לא חיים בימי קדם.

עזוב ימי קדם. זה היה תמיד.

אורן: יש לי שכן די חדש, ונולד לו בן או בת. אתמול ראיתי אותו במעלית עם הסלקל, כנראה בדרך לבית חולים, ואז הוא אמר "מגיע לנו מזל טוב". אמרתי מכל הלב "מזל טוב", אבל האמת, לפעמים, בגלל שהוא כזה נחמד, אני קצת מתגעגע לזאת שהייתה גרה באותה דירה לפניו כי היא לא הייתה מדברת. היה שקט, תענוג, אומרים "שלום" "שלום" וזהו. והשכן החדש הוא קצת יותר אינטראקטיבי, מדבר איתי קצת יותר, אני מרגיש קצת לחץ, מה שנקרא.

זה מחייב אותך.

אורן: כן. ולכן כשאתה בא ואומר לי, כולם אחים וכל מיני דברים כאלה, אני לא מתלהב.

אין לך ברירה, אם זה לא יהיה שכן בדירה הסמוכה, זה יהיה שכן בדירה שלך.

אורן: אז אתה מתאר לנו באופק חיי גיהינום, זה מה שאני מתרשם.

זה גיהנום בתנאי שאתה לא משנה את הטבע שלך. ואם אתה תשנה את הטבע שלך, זה לא גיהנום. אתה פתאום תרגיש, יש לי דירה כל כך רחבה, אני יכול להיות עם השכן יחד בדירה אחת.

אורן: אז זה סוג של הפנוט? כי אתה מתאר איזה תהליך שהוא לא רצוי לי היום בחיים. החלום שלי זה לחזור לבית פרטי במושב. אני עוד לא מעכל שעשרים שנה אני גר בגוש דן, אני לא מעכל את האנשים האלה על ראשי.

גם שם יבואו אליך. יבואו אליך אלו שנזרקו משם. אותן משפחות ערביות, שהיו במושב שלך לפני שאתה פלשת למקום שלהן.

אורן: אז כאילו אנחנו הולכים לאיזה סוג של גיהינום?

זה גיהינום לאגו שלך, לרצון לקבל שלך. כן, גיהינום. אבל אם אתה תשנה את זה, זה יהיה גן עדן.

אורן: לשנות את מה?

לשנות את היחס שלך לזולת, שזה לא זולת, זה אתה. לזה אתה צריך לקבל כוח עליון, שהוא מחבר את כולם, שהוא פתאום פותח לך את העיניים ואתה מתחיל לראות, וואוו, כל העולם הזה, גם צהוב, גם לבן, גם אדום, גם שחור, כולם כולם, זה לא לבן, אדום, שחור, צהוב. זה י-ה-ו-ה, זה אותו כלי אחד שבו מתגלה הכוח העליון, הבורא בכולנו יחד. שאנחנו כולנו מחוברים יחד עד כדי כך שגם הוא כאחד נכנס וממלא את הכלי האחד ואז אנחנו נמצאים יחד בנשמה אחת, ואני לא רואה את הגופים האלו בכל מיני צבעים, שהם נפרדים ממני, אני בכלל לא רואה את הגופים.

אני מתחיל לראות את הנשמות, החלקיות, שהן כולן מתחברות יחד לאיחוד הנשמות, לנשמה אחת, והנשמה הזאת, בהתאם לאיך שהיא מתחברת, מתמלאת באור הנשמה, בעוצמת הנשמה של נפש, רוח נשמה, חיה ויחידה. יחידה מהמילה איחוד, יחיד. לזה אנחנו צריכים להגיע. כל זה נעשה על ידי הכוח העליון ולזה אנחנו צריכים להגיע. אני אומר לך שאין ברירה, וצריכים להתחיל לחשוב על זה ובמקצת לשטוף את עצמנו וזהו.

אורן: אני בן ארבעים, עוד מעט ארבעים ואחת, אז למה שזה לא ישאר כפרויקט לדור הבא?

מה אתה רוצה? אני מכתיב לטבע באיזה קצב להתקדם? לפני ארבעים שנה, כשלמדתי את חכמת הקבלה, לא חשבתי, כאילו צחקתי מהמורים שלי שאמרו לי, "אתה תראה מה שיהיה לקראת שנות אלפיים".

טל: כמה מהר זה הולך לקרות, כל התהליך הזה?

כבר לפני מאה שנה בעל הסולם אמר שזה צריך לקרות בסוף המאה העשרים. והנה הגענו. ואני הייתי בכל השנים האלו והתחלתי לכתוב ספרים, כבר בשנת שמונים ושלוש כתבתי ספרים. כבר חקרתי את הנושא הזה, חשבתי ושאלתי את המקובלים שהיו תלמידי בעל הסולם, האם באמת? ואיך הם רואים את זה? והם לימדו אותי, גם עכשיו הם מכוונים אותי בצורה כזאת לראות את המציאות. ואני האמת, לפי מה שאני התפתחתי, לא ראיתי את הקצב הזה.

אורן: אז לפי הקבלה, אנחנו כאילו מתקדמים בקצב הולך וגובר לחיים רעים מאוד.

רעים זה בתנאי שאתה לא מסכים. זה כמו ילד קטן. אני עכשיו לומד בכתה א', ולא רוצה. ומה בכיתה ב'? אני מסתכל על האח שלי שנמצא בכיתה ב', איזה תרגילים יש לו, איזה דברים יש לו, אני לא רוצה לעלות לכיתה ב'. ולא לכיתה ז', ח', אוי ואבוי, איזה חיים? אני לא רוצה. למה הולידו אותי? למה אני בכלל נמצא בעולם הזה?

אורן: עד היום בחלומות יש לי סיוטים שאני נמצא לפני מבחן בגרות. אבל לא הבנתי את התשובה, החיים לפנינו, לפי הקבלה אנחנו נעים יותר ויותר למקום רע?

לא, אם אתה מוכן לזה. כמו עם הבגרות. אני גם מרגיש כך, בעוד שבוע יש לי כנס שבו אני חייב לעבוד עבודת פרך במשך שלושה ימים, לשבת עשר, אחת עשרה שעות ביום לפני קהל. אבל אם אני מתכונן, אם אני יודע מה החשיבות של זה ולְמה אני לוקח את האנשים האלה ולאיזה עולם הם נכנסים במקום צרות, אז יש לי כוח.

אורן: תן כמה מילים על העולם הטוב שיהיה לנו. מה טוב שם כל כך? עד עכשיו רק הבנתי שכולם יושבים לי על הצוואר. מה טוב?

זה באמת עולם הטוב. הם לא יושבים על הצוואר. הם כמו תינוקות ליד הלב שלך. אתה רוצה לקבל אותם. אל תסתכל על הגופים, אין גופים. אתה מרגיש לב אחד גדול, אתה נמצא יחד עם כולם בחום, בגילוי של חיים נצחיים. זה גן עדן, שעליו התורה מדברת. זה גן העדן, ואין אחר. שבו כולנו יחד מתחברים ללא גבולות והופכים להיות "כאיש אחד בלב אחד". תתרגל, תקבל, תראה, אני נותן לך עצה איך להתקרב לזה בצורה עדינה ויפה, שתוכל לסבול ותהנה מתענוג נצחי ושלם.

אורן: מה הצעד הראשון בדרך לגן העדן הזה?

להתקרב למערכת שלנו, להתחיל ללמוד.

אורן: להתחיל ללמוד מה?

איפה אנחנו קיימים, מה העולם שנמצא כאן. בוא, נתחיל את הפתרון. אני מזמין את כולם.

(סוף השיחה)