חומר רקע לשיחה "חיים חדשים", מס' 403
מניעת התאבדות
זרימה:
מניעת התאבדות בגישה האינטגראלית
תפקיד הסביבה הקרובה
תפקיד המדינה ומערכת החינוך
מניעת התאבדות בגישה האינטגראלית
מתוך מאמר מאת שני חוקרים (דרץ אבשלום אליצור, פרופ' חיים עומר) מהיחידה ללימודים בין-תחומיים, אוניברסיטת בר-אילן.[ב] החוג לפסיכולוגיה, אוניברסיטת תל-אביב.
"מכל המשברים בהם נתקלים העוסקים במקצועות בריאות הנפש, אין מצב שישווה בחומרתו ובדחיפותו למשבר האובדני. מול האדם שכבר גמר אומר בנפשו למות, עומדות הפסיכולוגיה הקלינית והפסיכיאטריה כמעט חסרות אונים. בין הסיבות לחוסר-אונים זה ניתן למנות את המהירות בה מתפתח המצב האובדני בשלביו הסופיים, את הצורך לקבל החלטות בזמן אמת כאשר, מטבעה של הפסיכותרפיה, נדרשת שהות להידברות ולבנייה הדרגתית של קשר עם המטופל, ואת הצורך לנקיטת עמדה וקבלת אחריות במצב של חיים או מוות, פשוטו כמשמעו.
כמה מקרי התאבדות שאירעו בצה"ל לאחרונה המחישו בצורה מכאיבה חוסר אונים זה. בכולם הסתגרו חייל או חיילת עם נשק בחדר נעול בכוונה לשים קץ לחייהם. לעתים נוצר קשר של הידברות עם החייל או החיילת, הן באמצעות מפקדיהם והן באמצעות אנשי בריאות הנפש. אולם חרף מאמצים אלה, הסתיימו כמה מהמקרים באסון. בשיחות שקיימנו עם האנשים שהיו מעורבים במקרים אלה בלט היעדרם המוחלט של מושגים והנחיות כלשהם ליצירת הידברות עם המתאבד. דומה שאנשים אלה פעלו רק על פי תכתיבי האינטואיציה והחרדה שלהם באותם רגעים. למרות שאיננו מזלזלים בתחושות מיידיות אלה של מפקד או איש מקצוע, אנו חשים שיש צורך בהרבה יותר מכך.
המחשה לצורך זה נתן, בשיחה עם אחד מאתנו, יו"ר האגודה הישראלית למניעת התאבדות. אחת לכמה שבועות, כך סיפר, מתקשר אליו אדם ומספר כי ברצונו להתאבד. ביושר נוגע ללב הוסיף האיש ואמר כי במקרים כאלה נעתקות המלים מפיו (!). זוהי בעינינו דוגמא למחסור החריף הקיים בתחום זה: שפע של מחקרים, ספרים ומאמרים הדנים בכל היבט של בעיית ההתאבדות, לעומת היעדרם של מקורות הדרכה פשוטים שיוכלו להורות איך להתמודד עם הבעיה המיידית.
אנו שואלים, אם כן, אם תיתכן מערכת פשוטה והגיונית של כללים שתוכל לשמש כל אדם בהתמודדותו עם המתאבד. מערכת כללים זו צריכה, מחד גיסא, להסתמך על מיטב הידע המקצועי לגבי ההתאבדות. מאידך גיסא, צריכה מערכת זו להיות פשוטה ביותר, כדי שתוכל לספק לנו כלים למחשבה, להכרעה ולתקשור בזמן אמת. במאמר זה, שהוא ראשון בסדרה, ברצוננו לנסות ולהתמודד עם אתגר מניעת ההתאבדות בסיטואציה האקוטית ביותר שלו, דהיינו, במצב שבו מוצא אדם את עצמו פתאום, ללא הכנה, ניצב מול מתאבד. מצב זה מודגם לא רק בסיטואציות של חיילים המסתגרים עם נשק אלא גם באינספור מצבים המתרחשים בערים גדולות ובתקופות משבר, וכן במקרים הרבים של הודעה על כוונת התאבדות דרך הטלפון." http://www.a-c-elitzur.co.il/site/siteArticle.asp?ar=125
אדם אובדני עלול שלא לבקש עזרה, אך זה לא אומר שהעזרה אינה רצוייה. רוב האנשים שמתאבדים לא רוצים למות - הם רק רוצים להפסיק לכאוב. מניעת התאבדות מתחילה בהבנה של סימני אזהרות ולקיחתם ברצינות. אם אתה חושב שחבר או בן משפחה חושב להתאבד, אתה עלול לפחד להעלות את הנושא. אבל לדבר באופן פתוח על מחשבות ורגשות אובדניות, יכול להציל חיים.
http://www.fxp.co.il/showthread.php?t=10890629
האם ניתן למנוע נטיות אבדניות? האם ניתן למנוע את תופעת ההתאבדות עצמה?
כיצד יש לגשת למניעת התאבדות בגישה האינטגראלית?
האם יש לחשוב על מניעת התאבדות או על חיזוק החיים?
"אני חושב שהמפתח לראייה היהודית של מניעת התאבדות הוא שאנו מעודדים את החיים ולא שמים את הפוקוס על מניעת התאבדות שזה כבר שלב מאוחר מדי להתערבות. אני שותף לThe National Action Task Force on Spirituality and Suicide Prevention" בארה"ב. הם משתמשים בשניים מהספרים שלי: 1. הפסיכולוגיה של התקווה: התשובה התנ"כית לטרגדיה ואבדנות. הספר הזה בוחן את השאלה מדוע בתנך יש רק 6 מקרים של התאבדות והרבה מקרים של עידוד החיים ומניעת ההתאבדות, בעוד שבמחזות של סופוקלס והמיתולוגיה היוונית יש כמעט 20 סיפורי התאבדות מתוך 24 המחזות ששרדו. ואין שום סיפורי מניעת התאבדות. הספר השני הוא : לחיות באופן תנ"כי: עשרה צעדים למימוש ולאושר. " מתוך אימייל ששלח פרופ' קלמן קפלן מאוניברסיטת אילינוי, ארה"ב.
http://www.yesodot3.co.il/index.php/faq/item/467
כיצד ניתן להעניק תקווה לאנשים בעלי מחשבות אובדניות?
הדרך הטובה ביותר לעזור למתבגר בסיכון אבדני היא להקשיב לו, לתת לו תקווה כי ניתן לעזור לו ואז לשכנע אותו לקבל עזרה ולהפנות אותו לסיוע מקצועי. מתן התקווה הוא מרכיב מציל חיים! מאוד חשוב להעביר את המסר כי לכל בעיה יש כמה פתרונות. חשוב להדגיש כי מצבים בחיים הם זמניים והפיכים ואילו המוות הוא סופי. השכנוע לקבלת טיפול מקצועי וההפניה לטיפול זה יכולים להיעשות רק אחרי הקשבה אמיתית. אין טעם לנסות לשכנע מישהו לפני שהקשבנו לו.
http://www.yesodot3.co.il/index.php/faq/item/467
כיצד נוכל לזהות נטייה אבדנית?
מי צריך לטפל בזה? מיהם הגורמים שצריכים להיות מעורבים במניעת התאבדות?
למעשה, בין %80% 60 - ל מבני נוער במצוקה נפשית אינם מקבלים עזרה ממקורות תמיכה פורמאליים ומעדיפים לפנות לגורמים לא פורמאליים כחברים. http://cms.education.gov.il/NR/rdonlyres/BAB1C3C7-FCCB-4975-B502-C2D4D8A6FB82/99534/skiratsifruthitnahagutovdanit1.pdf
מדוע לפעמים אין שום סימני אזהרה? כיצד ניתן בכל זאת לזהות ולטפל?
מה תאמר לאדם שעל הגג? קטעים מתסריט שיחה של פסיכולוג עם אדם שעומד לקפוץ: "שלום רון. באתי לדבר אתך. אני פה, ברשותך, כדי לדבר לטובת צד אחד מבין הצדדים הנצים שבתוכך, הצד שעדיין רוצה לחיות.כל עוד לא שם אדם קץ לחייו, אנו חייבים להניח שעדיין קיים בתוכו צד המבקש לחיות. תופעה זאת כונתה ע"י שניידמן1 2"הפרלמנט של הנפש" (congress of the mind). להלן נשתמש במטפורה חזקה אף יותר:
אני רוצה לדבר אתך כי אפילו בבית המשפט, אפילו במדינות טוטליטאריות, אפילו במשפטי האינקוויזיציה, הייתה לכל אדם זכות לסנגור שמדבר לזכותו, ואילו אתה מינית את עצמך לתובע, לשופט ולתליין גם יחד. אז אני מבקש את הזכות להיות הסנגור שלך.
ראשית, אני רוצה לומר לך שאני מבין שאתה נמצא במצב שהוא, באמת ובתמים, קצה גבול היכולת. כמות הכאב שאתה מרגיש, ויותר מזה, כמות הכאב שאתה חושש שעוד מחכה לך, היא ללא ספק ענקית. אתה בטוח שזוהי סיטואציה בלתי נסבלת ששום דבר לא דומה לה, שאי אפשר ללכת ממנה הלאה, שאי אפשר להתגבר עליה, שאתה מוכרח לעשות משהו כדי להפסיק את הבלתי נסבל, את הכאב שהגיע לממדים בלתי אנושיים. אולי אתה גם מרגיש תשוש ומובס מול כוחות חזקים ממך שאין לך יותר כוח לצאת נגדם, נגד הרוע, הציניות והשחיתות שנתקלת בהם.
אני מכיר, מקבל ומבין את הלגיטימיות של הכאב שלך, של תחושת חוסר הפתרון הטוטאלי, תחושת סוף הדרך. יש מקרים שבהם מגיע מצב שבו בן-אדם אומר: זהו, עד כאן אני מוכן לסבול ולא יותר. אני מכיר בעובדה שאתה הגעת למצב הזה. ובכל זאת, אני הולך לנסות לדבר אתך בכוון השני. אני עדיין מאמין שיש, אצלך בפנים, צד ששוקל אחרת.
הביטוי הגלוי של הרגשות מצד המציל גם יעזור בהמשך להתחברות עם רגשותיו של המתאבד. ננסה לשכנע את המתאבד שהבחירה בחיים היא כדאית מנקודת ראותו ולא מנקודת ראותה של אידיאה מופשטת. קשה להאמין כי עמדה מטאפיזית בדבר "קדושת החיים" כשלעצמם תדבר אל לבו של המתאבד ברגע זה.
לכן, רון, אם אני מבין אותך נכון, מבחינתך ישנה רק דרך אחת להפסיק את הסיוט שאתה עובר: לכבות את המודעות שלך, לכבות את האור, לשים קץ לכל אפשרות להרגיש, לחשוב, לחיות לסבול.
היגיון נוסף שאני רואה מאחורי הרצון שלך למות זו התחושה שאתה נמצא לגמרי לבד עם הבעיה שלך, שאין אף אחד בעולם שיכול לעזור לך. אתה מרגיש כנראה בדידות אין-סופית בתוך עולם אין-סופי. תחושתך היא שזה הפתרון היחידי לבעיה שנראית מכל הבחינות האחרות בלתי פתירה. נדמה לי שבעולם שלך יש רק דבר אחד: הסבל, הסבל, הסבל, ומולו רק מוצא אחד: המוות.
http://www.a-c-elitzur.co.il/site/siteArticle.asp?ar=125
ערכו העצמי של המתאבד ברגע זה הוא, בוודאי, בשפל. כיצד, אם כן, לבטא הערכה בצורה שתוכל להתקבל על ידו? הבעת הכבוד כלפי ההיגיון האובדני – ללא הסכמה, כמובן – היא דרך אחת לעשות זאת.
בהביענו את העמדה המזדהה, עלינו לנסות ולבטא את הערך ההרוס שבגללו רוצה המתאבד לוותר על חייו כערך משמעותי ביותר. כך, למשל, לו היה מדובר בכוונה אובדנית בעקבות אהבה נכזבת, היינו מבטאים באותה עוצמה את משמעות אובדן האהבה.
יתכן שיש סיבה נוספת להחלטה שלך להתאבד. אולי ההרגשה שלך היא שהעולם יהיה טוב יותר בלעדיך. לא מעט אנשים במצב קיצוני כמו שלך מרגישים לפעמים כאילו העולם יתנקה מאיזשהו מטרד, ממפגע ומלכלוך אם הם ימותו. אולי גם אתה חושב כך, כאילו היציאה שלך מהעולם משפרת אותו.
עצם הניסיון לבטא במילים את השנאה העצמית של המתאבד משיג שתי מטרות: ראשית, הגדלת האמינות של המציל בכך שהוא "נותן לדברים הרעים ביותר את המילים הרעות ביותר" (אותלו). שנית, השמעת מילות הזלזול העצמי ע"י אדם אחר מאפשרת את יצירת הריחוק הדרוש להכרת האבסורדיות שלהם.
ויתכן שאתה מרגיש אחרת בקשר לאנשים אחרים: שאם ישנם אנשים שיסבלו מזה שאתה תמות – אז זה דווקא מגיע להם. אולי אתה נעזבת, נבגדת, אולי אתה מרגיש שהאנשים לא עמדו לצדך. אם זה המצב, יתכן מאוד שאתה מרגיש שמגיע להם העונש הזה.
אני יכול גם להבין את התחושה שלך, רון, שבמצב הסגור, החשוך, הסוער והזוועתי שבו אתה נמצא, הסבל שלך כל כך חזק עד שכל האנשים שמחוץ לבור שבו אתה נמצא נראים רחוקים. קשה אפילו לשמוע אותם או לחשוב עליהם. לעומת הסבל שלך הכל מתגמד. לגמור עם זה, אחת ולתמיד, זה מה שחשוב לך, כאן ומייד!
http://www.a-c-elitzur.co.il/site/siteArticle.asp?ar=125
בכך הבאנו את העמדה המזדהה לשיאה, או, נכון יותר, לתחתיתה. המציל מצטרף, במובן מסוים, אפילו לתחושת הדיכאון בה נתון המתאבד.האם זה נכון?
ובכל זאת, רון,
כל מה שנאמר עד כה, יש בו כדי לקנות לנו את הזכות, בעיני המתאבד, להשמיע עתה את העמדה המתעמתת. הביטוי "בכל זאת" מסמל את התפנית. אולם, כפי שנראה, נדאג לשמור על הקרבה אל המתאבד גם בהמשך.
אתחיל בזה שאני מוכן להתחייב שאעמוד לצדך כדי להשיג את הפתרונות במקומות שהפתרונות הם אפשריים. אני מוכן לעמוד לצדך במאבק הצודק להמשיך להילחם על איזושהי הגשמה לצורך החיוני, האנושי המובן והלגיטימי שלך. אני לא יכול לעשות את הבלתי אפשרי, אבל אני יכול להתאמץ ולעמוד לצדך כדי לעשות את המקסימום – כולל פתרונות מעשיים – כדי להקל על המצוקה שלך. העזרה שאני רוצה להציע לך היא לא רק מילים, אלא גם ליווי ותמיכה, וגם את השפעתי במקום שאפשר. במילים אחרות, אני נותן לך את דברתי שכשתרד מהגג הזה אני לא אפרד ממך. אני אקיים את הבטחתי להיות לצדך ולעזור לך לחזור לחיים. בעצם השיחה הזאת שלנו כבלתי את עצמי למחויבות חזקה אליך, אולי להרבה זמן.
המצב שלך הוא גם כן כזה שהכאב יכול להסתיים, שהוא זמני, שהוא יכול להגיע לפתרון.
...בקטע זה ובבאים אחריו אנחנו מנסים לפרוץ אל המנהרה האטומה בה מצוי המתאבד. כמו המטפל הקונוונציונאלי בסיטואציה הטיפולית הרגילה, המנסה לעמת את המטופל עם תכנים שאותם הוא מנסה להדחיק או להכחיש, אנו משתמשים כאן בזכות ההקשבה שקנינו בחלק הראשון של המסר כדי להביא בעוצמה מקסימלית תכנים הנוגדים את העמדה האובדנית.
אבל לא רק הורים. גם אחים ואחיות, בני זוג, ובעיקר ילדים, ההתאבדות של אדם קרוב מרסקת אותם. אנחנו יודעים הרבה גם על ילדיהם של אנשי ציבור מפורסמים שהתאבדו כדי להימנע מביזיון ציבורי או ממאסר. הילדים שלהם אומרים עד היום: למה הוא עשה לי את זה?
לצאת ממשבר, ובמיוחד משבר כזה, זו חוויה שנותנת כוח וחוכמה.
אינני אומר שתרגיש את הדברים האלה מייד. זה לא הולך להיות גן של ורדים. אתה יוצא למציאות שהיא עדיין קשה. אבל כבר נגעת בתחתית הבור. נראה לי שהקשה ביותר כבר מאחריך. בשעות הקרובות אשאר אתך, ובימים ובשבועות הקרובים אהיה לרשותך. נתת לי להיות שותף לרגע הקשה ביותר בחייך, וזה מחייב. אני אתך בדרך חזרה
המסר מסיים בנימה של תקווה אבל בלא הפרחת תקוות בלתי מציאותיות. הבעת המחויבות להמשך הקשר עם המתאבד, כפי שכבר הדגשנו, היא דבר שיש לשקול אותו בכובד ראש. כל מציל יקבל את ההחלטה שבה הוא מאמין כי יהיה מסוגל לעמוד"
http://www.a-c-elitzur.co.il/site/siteArticle.asp?ar=125
מה אפשר להגיד לאדם כזה?
תהליכים פנימיים המניעים להתאבדות:
מעבר לגורמים השונים המובילים את האדם לרצות למות ולנסות זאת, ישנם שלבים הקורים בתהליך הפנימי. התהליך הפנימי מחולק לשני מישורים, מישור חשיבתי ומישור רגשי. במישור החשיבתי, הגורם המוליך אדם להתאבד הוא צמצום בחשיבה. החשיבה מצטמצמת לפתרון אחד בלבד לבעייתם. כל מרחב החשיבה שלהם מתמלא בפתרון זה ואין הם מסוגלים לבחון את בעייתם בראייה רחבה יותר. הם לא מסוגלים לראות אפשרויות שונות לפתרון הבעיה ואינם מסוגלים לראות עצמם נחלצים ממנה בדרך אחרת. החשיבה המצומצמת גורמת לכך שהתאבדות הופכת לפתרון היחיד שקיים לבעייתם והדבר היחד שיפסיק את הכאב הבלתי נסבל.
http://www.voices.co.il/07/%D7%94%D7%AA%D7%90%D7%91%D7%93%D7%95%D7%AA/
דיכאון והתאבדות:
מבחינת גורמי הסיכון, רוב האנשים שהתאבדו סבלו מהפרעה פסיכיאטרית אחת או יותר. ההפרעה המרכזית היא דיכאון, בעיקר כשהיא משולבת בשימוש בסמים או באלכוהול. הפרעות אחרות כוללות סכיזופרניה, הפרעות אישיות, הפרעות אכילה, הפרעות פוסט טראומטיות וכדומה.
דיכאון הוא מחלה אשר ניתנת לזיהוי וישנם כיום טיפולים יעילים לדיכאון. דיכאון שונה ממצב רוח רע או מתחושת עצבות שכולנו חווים. ילדים ומתבגרים הסובלים מדיכאון אינם יכולים לקחת את עצמם בידיים ולהתגבר. הם זקוקים לטיפול! סימפטומים של דיכאון כוללים: שבועיים של מצב רוח ירוד והיעדר הנאה או עניין בדברים שבעבר היו מעוררי הנאה ועניין. סימפטומים נוספים כוללים: שינויים בשינה, שינויים באכילה או במשקל, חוסר אנרגיה, קשיי ריכוז, תחושת חוסר תקווה ומחשבות על מוות ו/או התאבדות. חשוב להבין שמתבגר יכול לתפקד ויחד עם זאת לסבול מדיכאון.
http://www.yesodot3.co.il/index.php/faq/item/467
מה יש לעשות: הסבירו להם כי אי ודאות גורמת לחוסר אונים, בלבול, חרדה, אך זהו מצב זמני. חשוב להרחיב את החשיבה, לכל בעיה יש מספר פתרונות וגם מצבים קשים ובלתי נסבלים הם זמניים וניתן להתגבר עליהם יחד. לכל אדם יש מיומנויות לפתרון בעיות וכל אחד התמודד על קשיים בעברו.
פיתוח אוריינטציית עתיד - אילו תקוות, חלומות היית רוצה להגשים? חשוב להעביר מסרים של תקווה ואופטימיות, ואמונה ביכולתו לצלוח את המשבר.
הרחבת המעורבות בקהילה, הנתינה לאחר והעשייה יכולים לתרום לתחושת המשמעות והסיפוק בחיים.
למדו מהם הסימנים המחייבים התערבות ופנו לעזרה מקצועית בהתאם לצורך. אל תישארו לבד עם הדאגה, שתפו אנשי מקצוע.
זיהוי ואיתור בני הנוער בסיכון גבוה, לפני הניסיון האובדני, מהווה מניעה משמעותית ביותר במיגור התופעה. חשובה הסברה בכלי התקשורת, הפעלת תוכניות במסגרות החינוך לזיהוי מתבגרים בסיכון, מעקב אחרי מתבגרים שנשרו ממערכות החינוך ומעקב אחרי בני נוער לאחר ניסיונות אובדניים.
http://www.inbarlev.co.il/?pageId=7307
התערבויות טיפוליות:
טיפול תרופתי:
הפרעות נפשיות קיימות במרבית מקרי ההתאבדות, ולמעלה מ-80% אינם מטופלים כראוי. לעיתים קרובות, לא ניתן טיפול הולם כנגד דיכאון, אפילו לאחר ניסיון אובדני. לכן, טיפול בהפרעות נפשיות הנו מרכיב מרכזי במניעת התאבדות, ומתן טיפול בתרופות נוגדות דיכאון מקל על תסמיני דיכאון והפרעות פסיכיאטריות אחרות.
כאמור, בעקבות מחקרים באירופה וארה"ב שהצביעו על שיעורים גבוהים יותר של התאבדות בילדים ומתבגרים עם דיכאון הנוטלים נוגדי-דיכאון, פורסמו אזהרות הממליצות על ניטור להערכת סיכון התאבדותי והשפעות לא רצויות עם התחלת טיפול בנוגדי- דיכאון בצעירים. עם זאת, יש לקחת זאת בחשבון אל מול הסיכון הכרוך בדיכאון לא-מטופל, שכן דיכאון הוא גורם המוות השלישי בצעירים.
פרט לטיפול בנוגדי-דיכאון, גם תרופות אנטי-פסיכוטיות ונוגדות-חרדה עשויות להקל על המטופל ולסייע במניעת מעשים אובדניים בעתיד.
פסיכותרפיה קיימות תוצאות מבטיחות בהפחתת הישנות התנהגות אובדנית ושיפור ההיענות לטיפול עם טיפולי פסיכותרפיה (טיפול בשיחות), בעיקר הדבר אמור לטיפול קוגניטיבי, טיפול פתרון בעיות, ופסיכותרפיה בין-אישית. טיפול קוגניטיבי הפחית במחצית את שיעורי הניסיונות האובדניים החוזרים.
בהפרעת אישיות גבולית, טיפול התנהגותי וטיפול פסיכואנליטי במסגרת אשפוז הובילו לשיפור בהיענות לטיפול, עם הפחתת התנהגות אובדנית. תחושת חוסר תקווה ותסמינים דיכאוניים משתפרים עם טיפול פתרון בעיות. פסיכותרפיה בין-אישית, טיפול התנהגותי-קוגניטיבי וטיפול התנהגותי מפחיתים מחשבות אובדניות.
טיפול בהתמכרויות:
הפרעות הקשורות בצריכת אלכוהול או שימוש בסמים עשויות להחמיר מחשבות אובדניות, ולהביא להתנהגות אימפולסיבית למימוש המחשבות האובדניות. טיפולים מתאימים כנגד התמכרות לסמים ו/או לאלכוהול, כולל תוכניות לטיפול בהתמכרויות ופגישות קבוצתיות עשויים לסייע במניעת אובדנות.
מעקב לאחר ניסיונות אובדניים
הפרעות פסיכיאטריות רבות, כולל דיכאון, הינן מחלות כרוניות, הנוטות לחזור, והיענות החולים לטיפול בדרך כלל מועטה.
מדוכאים רבים השורדים ניסיון אובדני יבצעו ניסיונות נוספים, בעיקר בתקופה שמייד לאחר אשפוז פסיכיאטרי או בזמן אפיזודות דיכאון בעתיד. לכן, ניתן למנוע מעשים אובדניים חוזרים עם טיפול מיידי וטיפול אחזקתי, כולל אשפוז פסיכיאטרי בעת הצורך של חולים עם הפרעות נפשיות חוזרות או כרוניות, בעיקר חולים עם ניסיון אובדני עם הפרעות מצב רוח.
הגבלת אמצעים
ניסיונות אובדניים בעזרת אמצעים קטלניים במיוחד, כגון כלי נשק בגברים בארה"ב, או קוטלי מזיקים בסין, הודו וסרי-לנקה, מלווים בשיעורי תמותה גבוהים.חלה ירידה במקרי התאבדות בשיטות אלו לאחר חקיקה לבקרת כלי נשק, הגבלות על קוטלי מזיקים, הגבלות על מרשמים רפואיים, שינוי אריזות של נוגדי כאבים, בניית מחסומים באזורי קפיצה ושימוש בנוגדי דיכאון עם רעילות נמוכה יותר.
הגבלת האמצעים מובילה לירידה כוללת בשיעורי ההתאבדות.
מה הטיפול הנכון באדם אשר חושב על המוות שלו בטרם עת?
מהם השלבים לשנות חשיבה שלילית לחיובית על החיים?
תוכניות קיימות:
תכניות להעלאת מודעות למניעת אובדנות
זוהי למעשה אסטרטגיה , חינוכית המלמדת את התלמידים על הפרעות נפשיות והתאבדות : כולל הגברת ידע, התמקדות בסימני אזהרה וגורמי סיכון, ורשימה של מקורות עזרה בקהילה אליהם ניתן לפנות במצבי משבר. הרציונל מאחורי גישה חינוכית זו היא שכאשר מקיימים עם המתבגרים דיון חינוכי פתוח בנוגע לקשיים נפשיים/רגשיים והתאבדות, הם מרגישים נוח יותר להיפתח ולספר על מחשבות אובדניות ומצוקות . בנוסף, תלמידים המודעים לגורמי הסיכון וסימני המצוקה יכולים לעזור בזיהוי חבריהם ולהפנותם למבוגר שיכול לעזור . ניתן לשלב תכנית כזו במסגרת שיעורים קיימים וכן לשלב מיומנויות התמודדות, פיתרון בעיות ובניית ערך-עצמי לתוך התכנית (Lazear et al., 2003 .) כאשר מעבירים תכניות אלה בצורה חינוכית , הדרגתית ורגישה , נמצא שיפור משמעותי בידע של התלמיד , במיוחד לגבי הדרך להשגת עזרה לעצמו או לאחר והבנה מדויקת יותר של אובדנות (Lazear et al., 2003 .) , עם זאת שינוי בגישות ובידע אינו בהכרח קשור בשינוי התנהגותי (Portzky & van Heeringen, 2006).
פיתוח מיומנויות התמודדות (skills training):
תכניות אלה מדגישות פיתוח מיומנויות פתרון בעיות, התמודדות ומיומנויות קוגניטיביות בהם צעירים אובדניים מגלים קשיים. מטרת התכניות ליצור "חסינות" נגד תחושות והתנהגויות אובדניות וכן נגד גורמי סיכון לאובדנות (למשל, דיכאון, חוסר תקווה, שימוש בסמים). כך למשל, תכנית אחת מתמקדת בהתבוננות פנימית, בחוויות מצוקה ובחוויות מיטיבות במסגרת קבוצתית. התכנית הוערכה מחקרית על ידי אור-בך ובר -יוסף 1993( ) בישראל וכוללת 7 מפגשים שבועיים של שעתיים. התכנית מכוונת ליצור דיון בנוגע להסתכלות הפנימית על ידי בני הנוער המשתתפים. http://cms.education.gov.il/NR/rdonlyres/BAB1C3C7-FCCB-4975-B502-C2D4D8A6FB82/99534/skiratsifruthitnahagutovdanit1.pdf
תפקיד הסביבה הקרובה
מהו תפקיד המשפחה במניעת התאבדות?
מה המשפחה יכולה לעשות כאשר יש להם בבית בן נוער עם נטיות אבדניות?
כיצד אפשר לייעץ למשפחה ולסביבה הקרובה אשר שכלה ילד כתוצאה מהתאבדות? בד"כ הם סובלים מייסורים קשרים ורגשות אשמה, מה אפשר להגיד להם?
גירושין ויחסים מעורערים במשפחה מהווים גם הם גורמי סיכון להתנהגות אובדנית בבני נוער אך ייתכן והדבר מתווך ע"י רמות פסיכופתולוגיה של ההורים ואיכות הקשר בין הילד לכל אחד מההורים , בעיקר האב גם אובדן בעקבות מוות או גרושין של הורה, או חיים בנפרד מההורים הביולוגיים מהווה גורם סיכון משמעותי להתאבדות בני נוער http://cms.education.gov.il/NR/rdonlyres/BAB1C3C7-FCCB-4975-B502-C2D4D8A6FB82/99534/skiratsifruthitnahagutovdanit1.pdf
תמיכה משפחתית והדרכה:
בני המשפחה והחברים הקרובים עשויים לשמש כמשענת לתמיכה ופתרון בעיות. יש לערב אותם בטיפול, ועל המטופל לשתף אותם בעובר עליו. חשוב למצוא דרכים לשפר את התקשורת המשפחתית ואת מערכת היחסים בין חברי המשפחה.
https://www.google.co.il/url?sa=t&
תפקיד המדינה ומערכת החינוך
מהו תפקיד המדינה ביצירת שינוי במגמה המדאיגה?
מהו תפקיד מערכת החינוך?
התאבדות וניסיונות התאבדות בישראל:
התאבדות תובעת מחיר כואב של מאות חיים בארץ בכל שנה. בשנים האחרונות היו כ- 350-400 מקרי התאבדות בשנה וכ- 3600 ניסיונות התאבדות. מידע מקיף על סטטיסטיקות לגבי התאבדות וניסיונות התאבדות בישראל ניתן למצוא כאן.
http://www.path-to-life.org/viewStaticPage.aspx?pageID=14&item=97
http://www.haaretz.co.il/news/health/1.2173924
המועצה הלאומית החדשה שהקים משרד הבריאות צריכה להתמודד עם נתון מדאיג: כ-500 אנשים מתאבדים מדי שנה בישראל, ועוד כ-5,000 מנסים לעשות כך. פסיכולוג קליני מסביר מה הן הדרכים היעילות למנוע התאבדות - ולמה הרפורמה בבריאות הנפש עלולה לסכל זאת
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4461282,00.html
תוכניות לאומיות למניעת התאבדות:
http://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m03309.pdf
http://www.health.gov.il/PublicationsFiles/suicides-pilot-Summary.pdf
היום תדון ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, בראשות ח"כ חיים כץ, בתוכנית הלאומית למניעת אובדנות שיציג משרד הבריאות. על פי התוכנית, ידרוש המשרד לנקוט בפעולות הבאות שיביאו, כך מקווים, לצמצום שיעור ההתאבדויות:
צמצום אישורי נשק: על פי נתונים שהגיעו לכנסת, כ-80% מהחיילים שהתאבדו עשו זאת באמצעות נשק אישי. ההגבלות שידרשו יכללו צמצום אישורי הנשק האישי, פיקוח על בעלי האישורים הנושאים נשק, ועמידה במבחנים או בדיקות תקופתיות לאלה הנושאים את הנשק.
הגבלת תרופות: נטילת מנת יתר של תרופות הרדמה או טשטוש, הן אחת הסיבות המרכזיות לאובדות בעולם. ממידע ברחבי העולם עולה כי 90% מהנערות מנסות להתאבד באמצעות תרופות. בבריטניה למשל, הוכיח נסיון רב שנים כי הקטנת חפיסות התרופות הביאה לצמצום שיעורי ההתאבדויות בעשרות אחוזים.
בטיחות מבנים: שער הזהב בסן פרנסיסקו היווה מוקד משיכה לנסיונות אובדנות, כמו גם גשר הנסיך אדוארד בבריטניה. אולם התקנת מעקי ביטחון וסורגים, הפחיתו את שיעור המנסים להתאבד בקפיצה ממתקנים אלה. עוד נודע כי הסרה זמנית של מעקה בטיחות מעל גשר מפורסם שהיוהו מוקד משיכה למתאבדים, הגדילה את מספר המתאבדים ממנו פי חמישה.
בישראל אירעו מספר ארועי התאבדות בקפיצה ממבנים גבוהים, חלקם דווקא חניונים ומחלקות בבתי חולים.
טיפול נפשי: מחקרים הראו כי ביום מ-80% מההתאבדויות קדמה הפרעה נפשית שלא טופלה בזמן לנסיון. אחד המאפיינים של החשיבה האובדנית היא ראיית המציאות בשחור לבן ללא יכולת להכיר במצבי ביניים או בפתרונות שאינם פתרונות קיצון.
טיפול נפשי, נמצא כמקטין צורות חשיבה אלו, מצמצם נטיה לחזור על נסיונות אובדניים, מקטין את שיעור ההתנהגות האובדנים, את הדיכאון ותחושת חוסר האונים.
הכשרת "שומרי סף": אלה כוללים מורים ואנשי צוות בבתי ספר, אנשי צוות בבתי חולים, מפקדים בצבא, רוקחים, מטפלים סיעודיים ורופאי המשפחה שיעברו הכשרה לזיהוי סימני מצוקה במאמץ להקטין את הסטיגמה הכרוכה בבקשת עזרה, וטיפול מוקדם באלה הנמצאים בסיכון גבוה לאובדנות.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4456877,00.html
מודעות וחינוך לכלל הציבור: מטרתם של קמפיינים לחינוך הציבור לשפר את ההכרה בסיכון להתאבדות ואת הבנת הגורמים וגורמי הסיכון להתנהגות אובדנית, במיוחד מחלות נפש. מטרה נוספת היא לשנות את התדמית הסובבת מחלות נפש ואובדנות. יעילות הגברת המודעות הציבורית וקמפיינים חינוכיים בהפחתת התנהגות אובדנית לא נבחנה היטב.
שיטות חינוכיות אחרות מכוונות לצעירים, כולל תכניות בבתי ספר ובקהילה.
רופאים בקהילה: הגברת תשומת הלב לדיכאון ומחלות נפשיות אחרות עשויה להביא למניעת מעשי אובדנות. המניעה אפשרית כיוון שרוב המתאבדים היו בקשר עם רופא ראשוני במהלך החודש לפני מותם.
שומרי סף (gatekeepers): אנשי מקצוע בקהילה הבאים במגע אם אוכלוסיות פגיעות, ועשויים לזהות אנשים בסיכון ולהפנותם להערכה וטיפול. שומרי הסף הם פקידים, רוקחים, מטפלים בקשישים, צוות סיעודי ועובדי מוסדות כדוגמת בתי ספר, בתי כלא וצבא. https://www.google.co.il/url?
תקשורת:
לתקשורת תפקיד חשוב, מצד אחד היא עשויה לסייע במניעת התאבדויות דרך חינוך לציבור והגברת המודעות לאובדנות, אך מנגד היא עלולה להביא לעליה בסיכון למעשים אובדניים, ע"י האדרת התאבדות או קידומה כפתרון לבעיות חיים
האינטרנט משמש מקור השפעה מרכזי, בעיקר בשל השפעת צ'טים, קבלת מידע מפורט בנוגע לשיטות התאבדות שונות, ואף עידוד פעיל למעשה אובדני.
https://www.google.co.il/url?sa=t&rct=
חינוך התקשורת וחינוך באמצעות התקשורת:
מניעת התאבדות קשורה לתקשורת בשני מובנים. הראשון, כערוץ לחינוך והסברה והשני , כגורם בעל השפעה פוטנציאלית מכרעת, במיוחד על צעירים (כפי שתואר לעיל .) , למשל האדרת התאבדות או הצגתה כפתרון לבעיות חיים על ידי התקשורת עלול לעודד אנשים פגיעים לנסות להתאבד.מאידך, יש חשיבות לדיווח על מקרי ההתאבדות על מנת להגביר את המודעות לנושא . לפיכך קיימת חשיבות רבה שהדיווח יהיה אחראי ועל פי כללים מנחים וברורים תוך הימנעות מהאדרה ומתן לגיטימציה למעשה . ממצאי מחקרים ביחס לחינוך התקשורת והעיתונאים ודיווח על פי כללים מנחים הראו עד כה תוצאות מעורבות, אך קיימות בעיות מתודולוגיות שונות עם מחקרים אלו (Mann et al., 2005 .)
מהו תפקיד התקשורת במצב הנוכחי? עד כמה הוא מרכזי?
מהי תוכנית לאומית אינטגראלית למניעת התאבדות?
איך לקרוא לזה? מניעת התאבדות או משהו אחר? חיזוק החיים? חיים חדשים?
מה תכלול תוכנית כזו?
מי יהיה שותף לה?
איזו חשיבה צריך בן נוער לפתח כדי להימנע מסכנה דיכאונית או אבדנית?
איך אפשר לגרום לבני נוער לחוש מלאים ומסופקים?
איך לפתור את בעיית הריקנות?