חיים חדשים

שיחה 1042

כבוד וזלזול במערכות יחסים

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 31.07.18– אחרי עריכה

אורן: היום אנחנו רוצים לדבר עם הרב לייטמן על מושג "הכבוד", וצידו האחר, "הזלזול" במערכות יחסים בין אנשים.

ניצה: כן, אולי כדי להרחיב קודם כל את מושג הכבוד והזלזול, אגיד למה אנחנו לא מתכוונים, ואחר כך למה כן. כבוד מצטייר בעיני כולנו כאיזה כבוד בתוך מערכת חברתית שיש בה היררכיה, זה יכול להיות כבוד למעביד, זה יכול להיות כבוד אולי בצבא בין חייל למפקד. זאת אומרת, יש מערכת היררכית שבה אנחנו נוהגים לתת כבוד למי שמעלינו.

מאין ברירה.

ניצה: מאין בריריה, כן.

זה לא כבוד שבא ממני, אלא כך מחייבים אותי שאני אתייחס למי שיותר גדול במשהו.

ניצה: בדיוק, נכון. אבל אנחנו רוצים היום דווקא לדבר על כבוד בתוך מערכת יחסים שיש בה רצון לבנות קשרים, קשר של אהבה. זה יכול להיות במערכת יחסים זוגית למשל, מערכת יחסים שברור לחלוטין ששני בני הזוג רוצים לבנות מערכת יחסים טובה, רוצים לבנות קשרי אהבה ביניהם, והנושא של כבוד ומצד שני חוסר כבוד שזה זלזול, זה משהו שעולה המון בתוך המערכת הזאת. על זה אנחנו רוצים לבדוק היום, איך כבוד מצד אחד יכול לתרום לבניית הקשר, ומצד שני, זלזול, איך הוא יכול אולי לגרום ממש להרס בתוך מערכת הקשר.

ננסה להבין קודם כל, מהזווית המיוחדת שלך, איך אתה רואה את העניין של הכבוד בתוך מערכת יחסים, מהי המשמעות המיוחדת שיש לכבוד ביחס לקשר?

בין בני אדם?

ניצה: בין בני אדם לגמרי, כן.

הכבוד תלוי באיזה ערכים שיש לי בחיים, ולפי הערכים האלו אני מודד את האחר, בתנאי שאני יודע למדוד אותו, בתנאי שאני יודע לשקול אותו. אני מעריך אותו לפי הערכים שלי, או יותר או פחות ובהתאם לזה יש לי כלפיו או כבוד או זלזול. באמצע זה אפס, למעלה זו הסקאלה של הכבוד, ולמטה זו הסקאלה של הזלזול.

ניצה: יש ביטוי של חז"ל "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך"¹. מהי בדיוק הכוונה כאן?

לא, אם אנחנו כבר נוגעים בחז"ל זה כבר אחרת לגמרי.

ניצה: זה משהו בגובה אחר?

לא, זה לא בגובה אחר, זה בסקאלה אחרת, אלה הם כלים אחרים למדידה.

ניצה: אם כך, אנחנו נישאר בכלים שאנחנו כן מבינים אותם.

בינתיים.

ניצה: אז קודם כל ננסה להבין מה בדיוק צריך לכבד באדם האחר?

לפי הערכים שלך. למשל, אני מסתכל על השני ואומר "איזה גנב הוא, עד כמה אני מקנא בו, אני ממש מכבד אותו".

ניצה: על זה שהוא עושה את זה טוב, כן?

כן, על מקצוע שהוא רכש, שהוא מקצוען במיוחד, ואני מכבד את המקצוע זה ואת הייחודיות שיש בו.

אורן: ברור, אני רוצה לשאול על אותו דבר מזווית אחרת. את זה הבנתי, זאת אומרת שאם בעיניי חשוב להצליח בדבר מסוים ואני רואה מולי מישהו שהצליח, אז אני מכבד אותו. התוצאה היא שאני מכבד.

כן.

אורן: אני רוצה לקחת אותך למקום אחר. נאמר שאני וניצה רוצים לבנות בינינו מערכת יחסים שהיא תהיה מערכת יחסים מאוד מאוד טובה. אני אצטרך לכבד אותה, מן הסתם, והיא תצטרך לכבד אותי, מן הסתם.

מה זה "מן הסתם"? אני לא מבין.

אורן: זה בדיוק הנושא שלנו, עליו אני רוצה שתסביר לי מה זה מן הסתם, או לא מן הסתם. השאלה היא כזאת, אם אני רוצה לבנות עם אדם מערכת יחסים טובה, האם צריך להיות שם כבוד בתוך הקשר בינינו, אם כן, למה, ומה זה בדיוק כבוד?

אני לא חושב שזה כבוד, כי אני מקבל מה שיש בה ואני מוותר על כל הדברים שיש בי, במה שזה לא מתאים לקשר בינינו. מה שטוב בקשר בינינו אני מוכן להגדיל, מה שנגד הקשר בינינו אני מוכן להוריד. אבל זה לא שאני מכבד, זו מילה כזאת, אבל זה לא עניין של כבוד, זה עניין של התקשרות, התקשרות נכונה. אני לא מכבד תכונה מיוחדת בה, אלא אני מכבד את התכונה המיוחדת בה, אם אפשר להגיד מכבד, מפני שהיא באה ואני רוצה להיות איתה בקשר. ואם לא הייתה התכונה הזאת בה, אז הייתי אולי שמח יותר.

אורן: אז מה אני מכבד אם זו לא תכונה מסוימת, מה אני כן מכבד?

את הקשר עימה.

ניצה: אפשר להגיד שהכבוד הוא כלפי הקשר?

כבוד, אני לא יודע למה משתמשים במילה הזאת, מה זה כבוד, כבוד זה ערך, כן?

ניצה: כן, אפשר לקרוא לזה ערך.

תסבירו לי למה אתם מתכוונים במילה הזאת.

אורן: דבר שהוא מכובד זה דבר שיש לו ערך בעיני. ממה שלימדת אותי עד כה, הבנתי שכשבני אדם רוצים לבנות ביניהם קשר, פחות חשובות התכונות המסוימות שיש לכל אחד, שאותן יכול להיות שאני מכבד, מעריך או מזלזל, ויותר חשוב מעל כל התכונות הפרטיות את זה שאני רוצה שיהיה בינינו קשר, ואת הקשר הזה אני מכבד.

כן. ובשבילו אתה אפילו מוכן לוותר על הרבה דברים. כך אנחנו בעצם עושים בינינו בכל סוגי הקשרים.

אורן: נכון. עכשיו כדי להבין קצת יותר את העניין של הכבוד, נהפוך את המטבע ונלך לזלזול. הסברת לי עכשיו, שאם אני אכבד את הקשר בינינו, אז אני אהיה מוכן להגדיל בעיני דברים מסוימים ודברים אחרים להוריד בעיני, העיקר הקשר, שהוא הדבר המכובד.

כן.

אורן: יותר מכל פרט מסוים שאני רואה בה שמוצא חן בעיני, או לא מוצא חן בעיני, ומחר יהיו אלף אחרים, ואני צריך לכבד את הקשר בינינו כדבר הגובה.

ומתוך הקשר את היתר.

אורן: כמה מילים על זה, מה זה, "מתוך הקשר את היתר"?

יש לה כל מיני צורות התנהגות, יש לה הרגלים משלה, זה יכול להתנגש עם ההרגלים שלי וכולי. אם אני רוצה להיות איתה בקשר או איתו, לא חשוב, זה גם בין אדם לחברו, אז אני צריך לקחת את זה בחשבון. בוודאי שיש כאן ויתורים, וכל הקשר נבנה על ויתורים, כי לי יותר נוח שהיא או הוא יהיו העתקה ממני, ומה שאני צריך, שהם כבר ידעו מראש, יתכוונו לזה מראש ויקיימו את זה.

ניצה: ההרגשה בדרך כלל ביחס לכבוד, שזה כאילו רמה אחת פחות, זה לא לאהוב, לאהוב זה משהו אחר.

אם אני רוצה להגיע לאהבה, אז זה רק דרך זה שאני מבטל את כל ההרגלים שלי ומקבל במקומם כדבר יותר מכובד את ההרגלים של החבר. ואז אם אני לוקח אותו כחשוב ממני, לאט לאט מתוך זה מתפתח היחס שנקרא אהבה. אהבה זה נקרא שאני במקום הערכים שלי שם את הערכים שלו.

ניצה: מגביה את הערכים שלו?

כן.

אורן: זאת אומרת, האהבה היא תהיה תוצאה מזה שאני בחרתי באופן מודע ומושכל לכבד את מה שחשוב לאחר, יותר ממה שחשוב לי?

האהבה היא תוצאה מהוויתור.

אורן: ויתור, ולהעביר את הדבר המכובד בעיני, את הדבר החשוב בעיני מהערכים שלי, שזה באופן טבעי אינטואיטיבי מה שאני מכבד, לערכים של האחר?

כן.

אורן: ורק אחר כך אני אוכל להגיע לאהבה?

נכון.

אורן: עכשיו נהפוך רגע את המבט ונדבר על זלזול, הצד השני של הכבוד זה זלזול. אנחנו יודעים שבן אדם שמרגיש שמזלזלים בו, אין משהו שהורג יותר מזה.

נכון, כי האגו שלנו הוא היסוד של הטבע.

אורן: מה הזלזול עושה למערכת היחסים בין אנשים?

זלזול מוחק את האדם, כביכול שהוא לא קיים בכלל ולכן אף אחד לא יכול לסבול את זה. כי אתה מוחק את ה"אני" שלו, שלא קיים בעולם, לא קיים במציאות. ומפני שהוא בפנים בנוי כולו מהאגו, ה"אני" הקיים היחידי הנמצא במרכז העולם ולמעלה מכולם, וכך כל אחד מאיתנו מרגיש את עצמו וחוץ מעצמו לא מרגיש כלום, ואת כל העולם והכול הוא מרגיש דרכו. אז זה שאתה מבטל את ההרגשה הזאת, ביטלת לו את כל המציאות והוא מוכן להרוג את עצמו, לאבד את עצמו לדעת.

ניצה: זאת אומרת, שאם אני למשל מזלזלת בבן הזוג שלי, איך זה משפיע על מערכת הקשר בינינו?

תלוי מה זה נקרא שאת מזלזלת.

ניצה: בדיוק כמו שדיברנו קודם.

אבל זה בגלוי? האם את אומרת לו את זה, או שאת ככה, יודעת שאת מזלזלת אבל לא [אומרת].

ניצה: לא, בגלוי, זאת אומרת שאני מפגינה סוג של זלזול כלפיו והוא מרגיש את זה.

אין דבר, "סוג של זלזול". סוג של זלול זה בסדר.

ניצה: זאת אומרת זה תמיד קיים?

זה תמיד קיים, כי כל אחד בפני עצמו יש לו זכות קיום. ובמידה שיש לו זכות קיום, אז לי אין זכות קיום בזה. אחד על חשבון השני תמיד.

ניצה: אתה אומר, שהזלזול חייב להיות כלפי משהו מאוד מסוים והשאלה היא באיזה אופן אני מראה לו את זה.

האם את נכנסת עם הזלזול שלך בתוך השטח שלי. האם הזלזול שלך מכוון כנגד הכבוד שלי, או לא.

ניצה: הבנתי עכשיו את ההבדל. זה הבדל מאוד גדול.

בטח. יכול להיות שזה לא זלזול בי בדיוק, אבל את מתכוונת. נגיד אני איש ימין ואת שמאלנית, אז בכללות אנחנו יכולים לפעמים להתווכח על משהו, אבל אני לא מקבל את זה כדבר אישי שאת מזלזלת בי, אלא בהשקפת העולם, זה יכול להיות ביחס למפלגה, לדיאטות, לכל מיני אופנות, או בכל מיני דברים שהם לא שייכים לגופו של הקשר בינינו.

ניצה: אז מה זה באמת זלזול באדם עצמו, למה אתה קורא שממש אני מזלזלת בו?

כל אדם מורכב מהרבה מאוד שכבות. ישנן כאלה שהוא מוכן לוותר עליהן, או אפילו לא מודע שזה ככה. וישנן כאלה שהוא לא יכול לוותר, שזה בשבילו כביכול כל היסוד שלו. אני לא חושב שכל אחד יודע על מה הוא כך עומד ועל מה אני מדבר, אבל זהו. כאן אנחנו צריכים לדעת ואישה בדרך כלל אינסטינקטיבית מבינה שבדברים האלה היא לא נוגעת וגם הבעל יודע.

ניצה: זה מוקשים שאסור לגעת בהם.

כן, שמים אותם בצד וכאילו חיים, כי מה קורה סך הכול, אנחנו שני אגואיסטים שמוציאים שטח משותף.

אורן: אני רוצה להבין, אמרת קודם שזה מוטמע בתוך האדם לזלזל באחרים, בגלל שהוא מרגיש את עצמו כ"אני" שקיים, ואוטומטית יש בזה התנגשות עם כל ה"אני" של האחרים.

עם כל העולם.

אורן: עם כל העולם?

כן.

אורן: זאת אומרת, שאפילו לפני שאני מביא את זה למודעות שלי ובצורה אקטיבית מפעיל זלזול, זה כבר קיים בי.

כן.

אורן: כלפי כל אחד שהוא בעצם לא אני.

כלפי הבורא גם כן.

אורן: נקרא לו "זלזול טבעי". יש זלזול בקשר שהוא פוגעני, שאתה בזלזול שלך נכנס למקום שבו האדם האחר מרגיש כאילו פגעת בכבוד שלו. אני חושב שזה דבר מאוד מאוד חשוב ואני לא חושב שיש במערכת היחסים בין בני אדם, דבר שיותר הורס מאשר זלזול. ואולי אחרי שנבין קצת את הזלזול, תלמד אותנו לתת כבוד אחד לשני. אבל עוד לפני הדברים הטובים, תתחיל ללמד אותי איך להימנע מדברים רעים. מה הגבול שאני צריך לומר לעצמי, "תשמע אורן, יש פה בן אדם אחר מולך", בין אם זה בזוגיות, בין אם זה בין אדם לחברו ובכלל, שאני צריך לצייר לעצמי, ואם אחצה אותו אחריו אני הורס, אני ממש פוגע ומשפיל.

אני יכול לעזור לך בעצה מאוד פשוטה, כל הזמן תכבד אותה. אז בטוח לא תיפגע, ולא תיגע בשום דבר שנוגע בזלזול. אנחנו לא צריכים להימנע מרע, אנחנו צריכים להימשך לטוב.

אורן: תסביר קצת, זה מעניין.

מה יש להסביר, תשאל את הגברת שלך, האם היא מתעייפת לשמוע ממך שאתה אוהב אותה.

אורן: אני יודע את התשובה מראש.

אז מה אתה שואל?

אורן: אבל מה רצית לומר לי בזה? אמרת, אנחנו לא צריכים להימנע מרע, אלא?

להימשך לטוב. אתם קוראים לזה לתת כבוד. אני לא חושב שזה כבוד אבל נגיד. אתה לא צריך להעריך את השקפת העולם שלה ומה שהיא חושבת, לא, אתה צריך פשוט לאהוב, זה הכול. וזה יכול להיות כשאתם לגמרי חלוקים בדעות, אבל אם בפנים יש אהבה זה הפוך, הדעות האלה, חלוקת הדעות החיצונית היא דווקא עוד יותר תבליט, עוד יותר תדגיש ותעצים את האהבה. למרות שכך וכך, שאת מכוערת, מזלזלת, לא יודעת לטפל בילדים ובי וכולי, אני אוהב אותך.

ניצה: כמו שאת, ככה, מה שנקרא.

כן. את רוצה שאני אוהב אותך כמו שאת באמת? אז תגידי לו את כל הדברים אלה, ובואו נראה.

ניצה: למה כשעושים פעולה כמו שעכשיו אמרת, זה עוזר לבנות את הקשר בינינו?

"על כל פשעים תכסה אהבה" זה כלל ברזל. אנחנו כולנו שונים, כולנו מנוגדים, ואם אנחנו מכסים את זה באהבה, אז יש מקום לאהבה בלבד. אם אין התנגשויות, גם אין אהבה. רק כשזה על זה אפשר לבנות. כי אנחנו נמצאים בעולם אגואיסטי, וכל הבנייה שלנו היא על האגו, ולכן רק לשים את הדברים האלה, מה יותר חשוב.

ניצה: אז יש דבר כזה, מונח כזה, בניית קשר של כבוד הדדי, וכמו שאתה רואה את הכבוד ההדדי שבתוך הקשר, מה החשיבות שלו, כדי לפתח מעל זה יחסים של אהבה, יחסים יותר הדוקים?

להראות לשני שאתה מכבד אותו. ומכבד אותו, זאת אומרת שחשוב לך שהוא ייהנה מהחיים.

ניצה: חשוב לך שהוא ייהנה מהחיים, זה בעצם תמצית הכבוד?

כן, זאת תמצית האהבה גם כן. עד כדי כך, שאפילו להראות לו שאני מוכן לשלם הכול כדי שיהיה לו טוב.

ניצה: ואם אני רגע זזה מהמערכת הזוגית?

אנחנו לומדים "כי טוב לו עמך", זה משפט ידוע.

ניצה: אם אנחנו מסתכלים על מערכת יחסים בין הורה לילד, גם שם יש עניין של כבוד?

כן.

ניצה: מה ההבדל?

אם ההורה לא נותן כבוד לילד, הוא הורס לו את הביטחון, זה מאוד חשוב. כי אז הילד עד סוף ימיו יהיה בלי ביטחון עצמי. ובלי ביטחון עצמי זה נורא.

ניצה: ומה החשיבות לכך שהילד צריך לתת כבוד להורה?

זה חוסר אהבה אינסטינקטיבי שיש בילדים ואנחנו צריכים להשלים את זה על ידי הסבר.

ניצה: זה מעניין מה שאמרת.

וכאן זו בעיה, שמצד ההורה לא תהיה אהבה חלוטה.

ניצה: זאת אומרת?

שלא תלויה בדבר. אסור להורים להראות לילדים שהם אוהבים אותם ללא שום חשבון.

ניצה: ללא שום תנאי?

אלא אהבה התלויה בדבר.

ניצה: ומהו התנאי?

שאתה תכבד אותי, את הדעות שלי, את היחס המסוים שלי לזה או לזה וכן הלאה, ואז אני מכבד את הרצון שלך. אחרת זה מגיע לשנאה, לזה שילדים מתחילים לזלזל בהורים ואין לזה גבול. אנחנו רואים הרבה מקרים כאלה.

ניצה: נכון, זה מאפיין מאוד את הדור הצעיר היום. פעם באמת היה כבוד, אני זוכרת שאפילו בדור שלי היה כבוד כלפי ההורים.

הייתה תלות יותר גדולה, זה יותר קל. הילדים היו יותר תלויים בהורים.

ניצה: אז לא הייתה להם בחירה אתה אומר.

כן, זה הכול.

ניצה: היו מכבדים את ההורה, אף פעם לא היו צועקים עליו או משהו כזה חס וחלילה, לפחות היה איזה כבוד.

אורן: אני רוצה להתעכב על משפט שאמרת קודם. אם הורה לא נותן כבוד לילד, הוא הורס לו את הביטחון. מה זה אומר לתת כבוד לילד?

בזה שהוא מסביר לילד שיש לילד מקום בחיים, ושהוא אחראי, ושהוא סומך עליו ושהוא נותן לו מקום להתקיים בצורה עצמאית, אפילו לילד הקטן ביותר. אל תעשה במקומו את מה שהוא מסוגל, ואפילו מעבר למה שהוא מסוגל, כדי שיראה את הגבול.

ניצה: עשית הבחנה מאוד יפה, אמרת ילד כלפי הורה הוא צריך לכבד אותו. לא בהכרח לאהוב אותו, אלא לכבד אותו.

אני יותר רוצה שהילד יכבד אותי, כי אז הוא ילמד ממני יותר, יקבל ממני ערכים. ואהבה זה כבר דבר נוסף שיגדל או לא יגדל מצדו כלפיי, העיקר בשבילי זה לא שהוא יאהב אותי, אלא שיצליח בחיים.

ניצה: שיצליח בחיים.

כן. אני לא דורש ממנו אהבה, אלא אני דורש ממנו שיצליח ויהיה שמח ובריא.

ניצה: וכדי שיצליח לעשות את זה, הוא צריך לכבד אותי כהורה.

כדי להצליח ולספוג ממני את כל ההדרכה הנאמנה שלי לחיים שלו, הוא צריך לכבד אותי. רק לצורך זה.

אורן: איך נגדיר את ה-לכבד הזה?

"לכבד", זה נקרא שמקבל את העצות שלי למעלה מדעתו.

אורן: זה לא פשוט. "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך", כן?

כן. מאבא זה מוסר, ומאימא זה תורה.

אורן: "מקבל את העצות שלי למעלה מדעתו", זה נקרא שהוא "מכבד אותי".

כן.

ניצה: אז נעשה השוואה. מה ההבדל בין אותו כבוד במצב של ילד והורה, לבין הכבוד שדיברנו קודם בין חברים או בתוך זוגיות. האם יש הבדל?

בין זוגיות אנחנו חייבים להגיע לאהבה. בלי זה קשה מאוד להתקיים, קשה מאוד. האם רק חובות משותפים יכולים להחזיק אותך?

ניצה: לחבר בינינו, כן.

כן. את זה אני רואה בהרבה זוגות. אבל עם הילדים, לנו העיקר שהם יצליחו בחיים, ואז חשוב לנו חינוך. בכל זאת, הם לא יהיו איתנו עד סוף החיים. הלוואי שזה יהיה כרגיל, שאנחנו נמות לפניהם. אנחנו רוצים שהם ימשיכו בחיים בצורה עצמאית, שיהיה להם טוב וכן הלאה, ולשם זה הם לא צריכים לאהוב אותנו, הם צריכים רק לקבל מאתנו את כל מה שאנחנו יכולים לתת להם טוב.

אורן: תן לי איזה טיפ לחיים. נאמר שאני רוצה שהאדם שמולי יכבד אותי יותר, מה אני יכול לעשות?

לתת לו דוגמה, איך לכבד.

אורן: ואם הוא יזלזל בה?

אז להגיד לו, תראה עד כמה אני אוהב אותך, וכמה אני מכבד אותך, וכמה אני רוצה שיהיה לך טוב לידי, ואני רוצה גם להרגיש את זה ממך. להסביר. זה חינוך.

ניצה: לא יכול להיווצר מצב שלמשל, אם אני מכבדת אותו ונותנת לו באמת איזה כבוד ודוגמה, אז דווקא בתמורה במקום שהוא יכבד אותי הוא עושה ההיפך.

לא. יכול להיות שהוא לא מבין.

ניצה: שהוא לא מבין.

כן. בטח. זה מגיע לו. למה לא?

ניצה: זה דווקא מגדל לו את הגאווה שלו.

כן. ויכול להיות הפוך, שהוא יתנהג בצורה כזאת, שאז ברור לו שהוא מתנהג נכון.

ניצה: כן, זה מובן מאליו, את צריכה לכבד אותי.

אורן: אז אתה מדגיש שצריך להסביר למה אני מתנהג בצורה מסוימת.

כל דבר צריך להסביר, ואוי ואבוי אם השני לא שומע. כי כל אחד מאתנו יש לו גם מרחק מהשני, ועל הדיסטנס הזה הוא צריך לשמור. כל אחד ואחד. אפילו הקרובים ביותר, בכל זאת המרחק הקטן ביותר, אבל קיים. ואנחנו צריכים כאן להרגיש עד כמה יש מקום לשני או אין מקום. אסור לי להיכנס לטווח שהוא מרגיש שזה שלי, ואני לא יכול לתת לאף אחד לדרוך לזה.

ניצה: שזה כאילו מאיים עליו.

אפילו שלא מאיים, אבל זה מצד הטבע קיים, ואנחנו לא יכולים לבטל את זה. זה שייך אפילו לל"ב האבן, לכאלו דרגות באגו שאנחנו לא מסוגלים לוותר.

אורן: ולמה סיפרת את זה בקשר לכבוד?

כי עד כאן אני מוכן לוותר על הכול, ועל זה לא.

אורן: אני צריך לומר את זה לאחר.

אני לא חושב שיש כאן בעיה, כי האנשים לא כל כך מזהים את הדברים האלה. זה כבר שייך לפסיכולוגיה גבוהה.

אורן: הבנתי. כבוד וזלזול ביחסים בינינו, תן לי משהו אחד שאני הולך אתו.

לכבד את השני ולהראות לו את זה, ואז לא יהיה מקום לזלזול. פשוט מאוד. אנחנו צריכים רק על החיוב לדבר, ולא על שלילה.

(סוף השיחה)

---

1. סדר נזיקין, מסכת אבות ב', י"ג.↩