אנטישמיות זה שאחרים שונאים אותנו, אוטו-אנטישמיות זה כשיהודים שונאים את עצמם. שנאה עצמית יהודית. מעבר להסברים הסוציולוגיים, התרבותיים והפוליטיים, האם יש לתופעה הזו גם שורשים רוחניים? התבוננות לעומק על היסודות המנוגדים שמהם בנויים יהודים.
כדי להבין את מורכבותו של העם היהודי צריך לגשת לתקופה שבה החל העם להתהוות. לפני כארבעת אלפים שנה, באזור מסופוטמיה, התקיימה ציביליזציה ענפה. בני האדם שחיו באזור השתייכו לכל מיני עמים ושבטים קטנים. באותם ימים פעל באור כשדים אדם בשם תרח, אביו של אברהם. תרח נחשב למלומד, סוג של מנהיג רוחני שמכר פסלים לתושבי האזור וסיפק להם הדרכה ועצות לחיים. אברהם בנו היה אמור לרשת את העסק המשפחתי, אבל מתישהו השתבש מהלך העניינים. כוחות של תחרות ושל גאווה החלו להתעורר בין האנשים, כל אחד רצה לשלוט על האחרים, לנצח, להכניע את כולם תחתיו. "חצי העולם שם נפל בחרב", אומר המדרש (פרקי דרבי אליעזר, כד), בהרחיבו את תיאור המקרא לסיפור הסימבולי של מגדל בבל.
חכמת הקבלה מלמדת שאברהם חקר את מה שקורה סביבו, ולבסוף הבין מאיפה נבע כל הבלגאן: חוק ההתפתחות שבטבע מביא לגדילת הרצון האגואיסטי באדם. כתוצאה מכך, האדם רוצה להרגיש את עצמו מעל הכול, להאדיר את שמו, להגיע עד השמיים. זוהי דרכו של הטבע לאפשר למין האנושי להתפתח, תוך שהוא חוקר את הדחפים האגואיסטיים שמתעוררים בקרבו, ולומד איך אפשר להתעלות מעליהם לרמת התקשרות חדשה בין בני אדם. בתהליך ההתפתחות הזה אמורים לפעול שני כוחות מנוגדים: מצד אחד הכוח האגואיסטי המבדיל בין אנשים, מצד שני הכוח המחבר שאותו צריכים בני האדם לאתר בעצמם. אם מוצאים את הדרך לעבוד נכון עם גדילת האגו, אז דווקא הניגוד בין שני הכוחות הללו מגלה את היסודות שטמונים בעמקי הטבע, הכוח המבדיל והכוח המחבר, ואת המקור האחד של שניהם.
"זהו המחקר המכונה לחכמי הנסתר, בשם אחד. והאב הראשון לחקירה זו היה אברהם אבינו," מסביר הרב יהודה אשלג ("בעל הסולם") במאמרו "תכונתה של חכמת הנסתר בכללה". אברהם הסתובב בין העמים השונים וקיבץ אנשים שהתעניינו בגילוייו. כך נוצרה סביב האידיאה הרוחנית שלו קבוצת תלמידים שכונתה "אנשי בית אברהם", ולימים הפכה לעם ישראל כפי שמסביר הרמב"ם (משנה תורה, הלכות ע"ז, א).
מאז נחלקה האנושות לשתי קבוצות: תלמידי אברהם, וכל יתר בני האדם. בקבוצת אברהם התחילו להרגיש בנוסף לכוח האגואיסטי את הכוח האלטרואיסטי שכנגדו, ולמדו את שיטת אברהם לחיבור מעל כל ההבדלים. נטייתם המיוחדת לאיחוד הקנתה להם את השם "יהודים". שאר בני האדם היוו קבוצה נוספת שבה עדיין לא התפתח הדחף לחיבור, ועם השנים הם נעשו לכלל אומות העולם. באנשים אלה פועל רק כוח אחד, הכוח האגואיסטי הפשוט. כאן חשוב להדגיש כי כשהכוח האלטרואיסטי גדל באדם, הוא מגביר בו גם את הכוח האגואיסטי. כך יוצא שיש באנושות קבוצה מיוחדת שכוללת בתוכה את שני כוחות הטבע, החיובי והשלילי כביכול, ולעומתה כלל האנושות שבה טרם התפתח הצורך בכוח השני, האלטרואיסטי, ובהתאמה לכך גם כוח האגו איננו כה גדול.
אם כן, בשורשים של עם ישראל צרובים שני כוחות מנוגדים. משום כך בולט בעם הזה ניגוד גדול מאוד, גם בין היהודים השונים וגם בפנימיותו של כל אחד ואחד, בינו לבין עצמו. המאבק הפנימי בין שני כוחות הפוכים גורם לכך שיהודים הם אנשים שמתקשים להסתדר עם עצמם ועם זולתם. מכאן מתחילה להתבהר התשובה לשאלה לגבי שורשיה הרוחניים של תופעת האוטו-אנטישמיות. לאמתו של דבר, בכל יהודי מושרש כוח פוטנציאלי ששונא את עצמו. הרי יש בו רצון אגואיסטי גדול מאוד, ואם הוא לא מאזן את עצמו עם כוח אלטרואיסטי, ודאי שתתפתח בו שנאה עצמית – הוא ירגיש רצון להיפטר מהשתייכותו לעם ישראל ולהשתלב בנחת בין אומות העולם. לאורך ההיסטוריה היו לתופעה פנימית זו ביטויים חיצוניים כאלה ואחרים.
בהגדרה רוחנית, אדם נחשב ליהודי רק אם הוא מפתח בקרבו את הכוח השני, האלטרואיסטי. "ואהבת לרעך כמוך" הוא הכלל הגדול בתורה, כדי להדגיש את החובה בהתעלות מעל הכוח האגואיסטי שגדל בכל אחד ואחד. בהתפתחות נכונה, לא שונאים את הכוח הרע שמתגלה אלא מבינים שקיבלנו אותו כדי לגדול, כלומר כדי שנוכל לפתח על פניו כוח אלטרואיסטי גדול יותר, להשליט את הטוב על הרע. ההתעלות לגובה הרוחני אפשרית רק בשילוב שני היצרים שבנו, הטוב והרע גם יחד. על כך נאמר: "בכל לבבך, בשני יצריך, ביצר טוב וביצר רע" (משנה, ברכות ט ה). בעבודה נכונה בין שני הכוחות נוכל להתחיל לחקור, להבין ולהכיר את הייחודיות שבטבע, להידבק במקור האבסולוטי שממנו יוצאים שני הכוחות, להשיג את תכונת האיחוד שבו ולממש את הפוטנציאל שטמון בנו כנזר הבריאה.
עד אז כולנו נקרעים לשניים, כי יש בנו שתי צורות טבע הפוכות, כאמור. מצד אחד אנחנו אגואיסטים כמו כל בני האדם ואף יותר, מצד שני יש בנו גם תחילתו של אדם אלטרואיסטי. הפיצול הפנימי הזה עומד ביסוד ההסתכלות שלנו על החיים, על העולם, על עצמנו. תמיד יש בנו דבר והיפוכו כמו דאגה לזולת ושנאה לזולת, אהבה עצמית ושנאה עצמית. זו גם הסיבה לכך שלאורך ההיסטוריה רואים שיהודים נמצאו בחוסר שקט, בחיפוש, לא הבינו את עצמם, רצו כל הזמן לשנות, לתקן את העולם, וכן הלאה. מתוך הדואליות שטבועה בהם, היהודים גילו תמיד אפשרויות חדשות להתקדמות, ובלעדיהם האנושות לא הייתה מתפתחת.
השיטה לאיזון בין שני הכוחות הללו מגיעה מאברהם אבינו, ונלמדת בחכמת הקבלה. אם נלמד להתאזן נוכל להרוויח בגדול, להתקדם ללא גבול בעצמנו ולקדם את העולם לגישה מתקדמת יותר לחיים. אם לא נדע לעשות זאת, חוסר האיזון בעולם יגבר ויביא להרס ממשי בכל התחומים. כפועל יוצא האנטישמיות תגבר: הן מחוץ, כלומר מאומות העולם כלפינו, והן מבית, בצורת אוטו-אנטישמיות. הפיצול הפנימי שבכל יהודי יוכל להגיע להשלמה בתנאי שנבין שמטרת התפתחותנו היא להגיע לאהבת הזולת. רק מי שמכוון את עצמו לגרום טוב מחוץ לו, לכולם, מממש את כל כוחותיו במלואם. שום דבר לא נעלם, לא הכוח השלילי ולא החיובי, אלא הם משמשים יחד כמו פלוס ומינוס שמשלימים זה את זה בתנועה הרמונית להשגת מטרה משותפת – שהיא האיחוד, החיבור והאהבה השלמה, בין כל באי עולם.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו
חיים חדשים 1206, אוטו-אנטישמיות – bit.ly/3s3dFrY