למה פוחתת הדאגה לזולת שראינו בתחילת המגפה? ואיך קרה שמי שמתנדב ותורם נחשב לעיתים לסוג של פראייר בחברה? על אגואיזם, אלטרואיזם ותפיסת העולם שצריך לפתח כדי להיחלץ ממשבר הקורונה בבטחה.
החזק שורד, ולכן קודם כל תדאג לעצמך. כך נתפס חוק האבולוציה בצורה פשוטה. אבל כשבוחנים את הטבע רואים שכולו מורכב מפלוס ומינוס, משילוב בין כוחות מנוגדים של משיכה פנימה והוצאה החוצה. בדרך דומה, גם האלטרואיזם, כמו האגואיזם ממש, הוא כוח טבע שנמצא בדומם, בצומח, בחי ובאדם, במידה מסוימת.
הכוח האלטרואיסטי פחות בולט מהכוח האגואיסטי, כמו פועל מאחורי הקלעים ובא לידי ביטוי במקרים מסוימים בלבד. לדוגמה, כשאנו מולידים ילדים, כשאנחנו דואגים לקרובים, כשאוהבים מישהו, אז היחס הוא בכוח נתינה. ואם אדם לא אוהב מישהו, או אפילו שונא, הוא יתייחס אליו בכוח אגואיסטי, ישאף להוציא ממנו כל מה שרק אפשר.
כשנוחתת עלינו צרה משותפת, אנחנו נוטים לעזור זה לזה ולכן ראינו עלייה בתמיכה ההדדית בימי הסגר. ככל שהוסרו ההגבלות, חזרה ההתנהגות הרגילה שבה כל אחד דואג לעצמו.
הכוח האגואיסטי נמצא בהתפתחות בלתי פוסקת, וכיום הוא מגיע לשיא עוצמתו. הדבר ניכר מצד אחד בהתגברות הזלזול במי שתורם לכלל, ומצד שני במשחקי האגו שמשתקים את כל מערכות היחסים בין אנשים, החל מרמת הנהגת המדינה, דרך הסביבה העסקית ועד ליחסים הזוגיים.
למה כך קורה? כדי שנבין שלא ניתן להתנהל בלי תוספת כוח מאזן-אגו, כוח אלטרואיסטי. הגישה האגואיסטית חייבת להתברר כרעה, כלא-מאפשרת להצליח או אפילו פשוט להתקיים, כדי שבלית ברירה תיבנה במקומה גישה חדשה לחיים.
בשונה מהדרגות האחרות בטבע שמופעלות אינסטינקטיבית, האדם חייב לרצות שהכוח האלטרואיסטי יצמח בו, בנוסף לכוח האגו. הטבע רוצה, אם אפשר כך לומר, שהאדם יבנה בעצמו את השילוב הנכון בין שני כוחות היסוד הללו, ומתוך האיזון ביניהם יגלה את הכוח הכללי שבטבע, הכוח האחד שממנו יוצאים שניהם.
בצורה המתקדמת יותר, כל פרט יקבל מהחברה מה שהוא צריך כדי להתקיים וייתן מכל הלב לאחרים. הדדיות כזו תוביל למצב של איזון בין קבלה ונתינה, עד שהחברה תהיה הכי טובה שרק אפשר. האדם יהיה מאוזן בתוכו – יקבל כדי לחיות ויחיה כדי לתת.
איך יקרה המעבר בין המצב של היום למצב של מחר? האדם יגלה שוב ושוב שהוא לא מצליח להמשיך להתקיים כבעבר, בצורה אגואיסטית ישירה. משבר הקורונה דוחף לכיוון הזה, כשהוא מרסק את האימפריה שכל אחד בנה לעצמו.
בלית ברירה, האדם יתחיל לקבל ולתת, לתת ולקבל. בהדרגה, יתפתח בו יחס רגשי לנתינה, והוא יחוש שכוח הנתינה הוא הרבה יותר גדול. בלתי מוגבל. נעלה יותר מכוח הקבלה. שכן, כמה אני יכול כבר לקבל לעצמי, כלי הספיגה שלי מוגבלים בגודלם, ואילו בנתינה, אני יכול לתת לכולם. וככל שאני נותן, אני מרגיש שהחיים שלי פחות מוגבלים, יותר גבוהים ומשמעותיים.
איך שלא יהיה, בין אם נבין זאת מעצמנו ובין אם יידרשו מכות גלובליות נוספות להבהיר לנו שכולנו בסירה אחת, חוק ההתפתחות שבטבע יקדם אותנו לחיים שבהם כל אחד יקבל מכולם וייתן לכולם.
בדרגת האבולוציה הבאה של מין האדם אנחנו נתפקד כמו גוף אחד. כל אדם ירגיש שהוא נפרש על כל העולם, וזה הכול הוא, והכול שלו. וכמה שהוא נותן וממלא את כולם, בזה דווקא הוא מצליח, מרוויח ומתעלה, מעל זמן, תנועה ומקום. נפתחת לו הזדמנות לקבל מהיקום כל מיני דברים שאותם הוא מעביר לכולם, ומהם הוא מתמלא בצורה בלתי מוגבלת. כך יוצא שדווקא בנתינה, רוכשים עולם שלם ונצחי.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו
חיים חדשים 1275, אלטרואיזם בעידן האגו הגדול – bit.ly/31BZU7o