חיים חדשים
תכנית 1214
קורונה: איך להרגיע את הפחד הכלכלי?
שיחה עם רב ד"ר מיכאל לייטמן 19.3.20 – אחרי עריכה
אורן: אנחנו נמצאים בתקופה מיוחדת, תקופת "הקורונה", אני והרב לייטמן נמצאים בשני אולפנים נפרדים כדי לא להיות קרובים מדי אחד לשני. באתי עם המון כאב ועם המון חששות, עם המון שאלות, ואני מקווה שתתחברו אל השאלות שלי ותתחברו לתשובות של הרב.
כשחשבתי אתמול בלילה, מה אני רוצה לשאול אותך, לא מצאתי שאלות ברורות, כי אני מרגיש שהלב והראש שלי נמצאים באיזו מערבולת. אני מוצא את עצמי נע כאילו ממצב של על סף התקף לב לאיזה מצב רגוע, פתאום יש איזה התקף של חרדה ופתאום זה עובר. אני מרגיש שאני כאילו נמצא ב"בלנדר". כי כל מה שהכרתי וידעתי והורגלתי לעשות במשך עשרות שנים עם הילדים ועם העבודה והפרנסה, הכול, לא אותו הדבר. וזה פשוט מלחיץ.
כשכתבתי לעצמי את השאלות שאני רוצה לשאול אותך, אחרי שכתבתי הרבה מאוד שאלות, יש לי חמישה דפים של שאלות אליך, הבנתי שהשאלות בכלל לא חשובות, אבל אני יודע מה אני צריך. אני צריך שהדיבור איתך ירגיע אותי קצת, לכן אני אוהב לדבר איתך. לא ירגיע אותי פרשן פוליטי או רופא בכיר, תרגיע אותי ההסתכלות המיוחדת שלך. אני מאוד מקווה שתוכל לעזור לי קצת להקל על הכאב הגדול הזה שממלא את הכול. באתי להקשיב לך.
אני לא יודע ממה להתחיל. אני סך הכול רואה אותך כאדם מאוד רציונאלי, עבדת פעם במשרה מאוד בכירה כחשב, כרואה חשבון, משהו מאוד גבוה, מיוחד, בחברה גדולה מאוד. זאת אומרת, אתה אדם שעובד עם מספרים, עם חישובים, עם כל הדברים שהם למעלה מהרגש של אדם רגיל.
ועכשיו אתה דורש ממני שאני אדבר איתך בצורה רגשית ישר ללב. אני לפעמים מצליח לעשות כך, אבל באמת אני נמצא בתוך המקצוע שלי, בחכמת הקבלה שמדברת ללב דרך המוח או למוח דרך הלב. כך היא משלבת את הדברים המנוגדים האלה, מערכות כל כך שונות. אז אולי תמשיך ותכוון אותי באופן יותר מדויק מה אתה רוצה לדעת.
אורן: כשחשבתי על זה, כל החיים שלי בנויים ממעגלים של יחסים. יש את מעגל היחסים שלי עם עצמי. יש את מעגל היחסים שלי עם בת הזוג שלי. יש את מעגל היחסים שלי עם הילדים שלי. יש את מעגל היחסים שלי עם אלהים. יש לי המון מעגלי יחסים. אני רוצה, ככה, "לצעוד" איתך במעגלים האלה, שתסדר לי קצת את ההסתכלות כדי שאסתכל על הדברים ממקום אולי קצת יותר מתקדם ממה שאני מצליח לבד.
אני אתחיל מהמעגל הראשון, היחסים עם עצמי. השינוי הזה, שהביאה הקורונה לחיים שלי, הוא כל כך גדול שאני מוצא את עצמי כל הזמן בסטרס, כל הזמן באיזו חרדה פנימית כזאת, באיזו טלטלה כזאת, שמשתקת את המוח, שמכבידה על הלב, זה ממש כמו איזו תעוקה, מין בלבול כזה, שאתה לא מבין, כמו עכבר במלכודת.
על מה כדאי לי לחשוב כדי להרגיע קצת את הדברים, על מה כדאי לי להתפקס כדי לאחוז קצת באיזה עוגן?
הייתי ממליץ לך לעשות ממש היפוך בהסתכלות שלך על החיים. אני חושב שהיינו בסטרס, היינו בבלבול, היינו במצבים שלגמרי לא היו מסודרים ומאוזנים. היינו צריכים לעשות מהבוקר עד הלילה ומהלילה עד הבוקר, ממש כל הזמן, את מה שמכתיבים לנו וכל הזמן הייתי חייב לבדוק את עצמי, האם אני מספיק לבצע את פקודות החברה והמנהלים והמשפחה ועוד, ועוד. ואני חייב לבנקים, אני חייב לעבודה, אני חייב לזה ולזה, אני כל הזמן חייב לכולם. אלו היו החיים שלי.
פתאום הגיע איזה משהו, אנשים קוראים לו "קורונה", אני לא יודע מה זה "קורונה", אבל הקורונה הזה פתאום מרגיע את כל החיים שלי. אני לא שומע שום דבר, אני עדיין לא רואה שום דבר אחר. אני לא הולך לעבודה, אני יושב בבית. הילדים לא רצים לאף מקום, הם נמצאים בחדר שלהם. אשתי גם נמצאת בבית, אנחנו צופים בטלוויזיה, כל אחד במחשב שלו, עובד קצת, עם העיסוקים שלו.
אני חושב שהגענו למצב ממש יפה וטוב. ואתה מספר לי שזה מצב נורא?
אורן: אני חושב שיש כמה דברים שמכניסים את הרגש הזה של החרדה ומשתלטים על הראש ועל הלב, מכניסים אותו לשיתוק. הדבר הראשון זה הפרנסה. כאדם עם ילדים לא מובן לי מה יהיה. הכול היה ברור וידוע ופתאום הכול לא ברור ולא ידוע וכל יום שעובר זה רק נראה מאיים יותר. אז איך להתייחס לעתיד של הפרנסה שלי, לא לעתיד של עוד "אלף שנה" אחרי הפנסיה, אלא לעתיד הקרוב של השבוע הבא, של החודש הבא, של עוד חודשיים? איך להרגיע את הפחד מזה שלא יהיה לי במה לקנות אוכל לילדים?
אבל זה עדיין רק פחד.
אורן: כן, נכון.
אתה מבין שזו עדיין לא המציאות, אלא פחד. יש עדיין מזון בבית, במקרר, יש עדיין כסף בכיס שאיתו אתה יכול לקנות. זו לא כל כך הבעיה, אלא זה הפחדים על מה יקרה, אם יקרה וכן הלאה. אבל לעת עתה, החיים שלך צריכים להיות יותר רגועים, אם אתה חי את היום הזה.
אורן: אז מה עושים, מה זאת אומרת, "לחיות את היום הזה", זה כאילו לשים בצד את המחשבות של מה יקרה, אם יקרה?
אבל זה לא ייתן לך שום דבר, אתה בכל זאת לא יודע מה יקרה מחר. אז בשביל מה עכשיו להתחיל להשתגע מדאגות ופחדים.
אורן: יש לי אחריות, יש לי ילדים.
אז מה זה יעזור לך? רק תחשוב. מה שיקרה, יקרה, כולם נמצאים תחת הכוח העליון ועם כל המאמצים שלי אני לא יכול לעשות שום דבר, או לטוב או לרע, חס ושלום, אבל מה שהוא מתכנן כך זה יהיה. אולי יותר טוב שאני אבין לֱמה הוא רוצה למשוך אותי, כי "אין עוד מלבדו", והוא תמיד מקדם אותנו לאיזו מטרה. אז בואו נחשוב על המטרה הזאת ונראה מה הוא רוצה מאיתנו.
אנחנו וכל מה שיש לנו זה סך הכול תוצאה מהטבע ולכן אפילו השכל שלנו לא יותר גדול מהשכל של כל הטבע. הלוואי שנשיג פעם איפה אנחנו נמצאים, באיזה יקום, באיזו סביבה, איזה כוחות פועלים עלינו. "אנחנו" זה לא הכול, אנחנו סך הכול חלקיקים של הבריאה וחושבים שמבינים בה משהו. וגם כשמבינים בה משהו, אנחנו מבינים ומשתמשים בזה רק לרעתנו. אז מה אפשר להגיד על ההשתתפות שלנו, על הידיעה שלנו, על המטרה שאנחנו רוצים לקבוע לעצמנו? כול זה היה לרעה.
המצב שלנו בזמן האחרון, של כל האנושות, על פני כדור הארץ היה ממש לפני קטסטרופה, לפני מכה גדולה מאוד, כולם כבר דיברו על זה שאין ברירה, שאנחנו לא יכולים להימנע מהמשבר הכללי הגלובלי, עם הטבע ועם בני האדם ועם התעשייה ועם המלחמות והפוליטיקה ומערכת הכספים. כול דבר שהאדם עיצב לעצמו מתוך השכל שלו, מתוך הרגש שלו, בנה את העולם הנורא הזה שכל הזמן חי ממשבר למשבר.
אז מה היה טוב, שמתוך כל הלחצים האלו שמחת להוציא משכורת חודשית עלובה ובזה להאכיל את המשפחה? ובזה הרגשת את עצמך כאדם שלם, שמח, מאושר? אני לא רואה בזה מצב שאפשר לשמוח בו. עכשיו השאלה היא, מה קורה הלאה?
אורן: זאת השאלה. אני מסכים איתך לגמרי שהמשכורת החודשית העלובה באמת לא הייתה מצב של משהו מושלם שעליו אני מתרפק, לגמרי לא. אבל לפחות הכול היה ברור, אם לא הייתי "גומר את החודש", ידעתי בכמה אני לא גומר את החודש. אז אפשר לפנות להורים לקבל מהם תמיכה, בגיל כמו שלי זה נראה מצחיק, אבל זאת המציאות הישראלית, לפחות היה משהו לעשות. אבל כמו שאמרת, זה מה שמשגע אותי, אלו הלחצים ממה יקרה "אם". אז היום עוד יש לי אפשרות להסתדר, וגם בשבוע הבא, אבל מה יקרה "אם"? מה עושים עם "המערבל" הזה שמערבל אותך מבפנים "מה יקרה אם, מה יקרה אם, מה יקרה אם?".
אני חושב שבשאלה הזאת חיים רוב בני האדם על פני כדור הארץ, כי המכה הזאת עוד מעט תסגור אותנו כולה. וירוס הקורונה הזה ממש יבלע את כול העולם, את כול האנושות. וכל האנושות קודם כל תתחיל לחשוב, "מה יהיה איתי מחר?" זה יפה, יפה מאוד. "במי אני תלוי? איך אני יכול להשפיע על הגורל שלי? במה אני יכול להבטיח את עצמי היום, מחר וכן הלאה?"
בסך הכול אני כל כך שמח בשאלות האלו שמתעוררות, במיוחד באנשים צעירים כמוך. בן אדם באמצע החיים בן ארבעים עם משפחה, ילדים, דירה, משכנתא, מכונית ואולי עוד שתי מכוניות, וילדים שדורשים יותר ויותר. והוא שואל נכון, האם כל זה רק עניין של כסף? זו השאלה. האם זה עניין של כסף, רק את זה אנחנו רוצים? להרגיש את עצמנו כמו חיות שיש להן מזון להיום וגם מזון למחר, מחרתיים, להן ולילדים שלהן וזהו לא יותר מזה. זאת אומרת, איך להתקיים בלבד. שאני כמו החמור "נאכל באבוס אחד"1, זה מה שאני רוצה. או שאנחנו בכל זאת נחשוב גם על דברים אחרים.
אולי הווירוס הזה עובר עלינו באמת בצורה מוזרה. סך הכול כמה אנשים מתים? זה צחוק, זה פחות מתאונות דרכים ומכל מיני בעיות אחרות. תראה מה קורה, האנושות משתגעת, עוצרת את כול התעשייה, את כל המסחר. מה קרה? אבל את זה אתה מבין, אתה רואה חשבון, איך זה יכול להיות שכך נעשה, בגלל זה שכמה אנשים מתים, להפסיק לגמרי מדינות שלמות מלייצר דברים? מה לעשות?. אני באמת נמצא בשאלה גדולה, מה קורה? אני אפילו שמעתי, יש כל מיני שמועות כאלה, שכל הממשלות עשו הסכם ביניהן לעשות כזה דבר.
אורן: אני לא מתחבר לכל התיאוריות האלה של הקונספירציות, כי מה זה אכפת לי, אני מסתכל עכשיו על היום שלי, על המחר שלי, על האתמול שלי, עלי ועל הילדים שלי.
זאת אומרת, אכפת לך האם יהיה לך מזון למחר?
אורן: קודם כל זה, קודם כל לחיות. אני חושב שזו גם הסיבה לזה שהעולם כאילו החליט להכניס את עצמו ל"הקפאה", כי קודם כל צריך לדאוג שנהיה בחיים, אחר כך נעשה ביזנס ודברים גדולים. כמו שאמרת, האם הדאגה הקיומית שלי היא כמו בעל חיים שחי וצריך לאכול וצריך להאכיל את הילדים שלו, או קודם במי אני תלוי, איך אני יכול להשפיע על הגורל שלי, במה אני יכול להבטיח את עצמי?" אם הייתי יודע את התשובות לשאלות האלה, יכול להיות שהיה משהו שהיה מרגיע אותי קצת, אבל אני גם לא יודע מאיפה אמורה לבוא לי תשובה לשאלה הזו.
כנראה שהשאלה הזאת מתעוררת בכולם.
אורן: אני בטוח. בינינו, לפחות בכל בן אדם חושב אמורה להתעורר כזאת שאלה.
כי אנחנו קודם כל חיות. בטבע יש רק שלוש רמות, דומם. צומח. חי. מין האדם שייך למין החי, קצת יותר מפותח, אבל סך הכול מין החי. אז קודם כל אנחנו צריכים את הדברים האלה כמו שצריכות החיות, זה אוכל. זה מה שהן רוצות, "אם אין לחם, אין תורה". זאת אומרת, האוכל זה הדבר הבסיסי. מה שאני רוצה להגיד זה שהטבע רוצה ללמד אותנו. הוא שואל אותנו בצורה הפוכה, "בשביל מה אתם רוצים לחיות?" אנחנו רוצים לחיות, כי אנחנו חיות ואנחנו רוצים לחיות. "לא, זה לא מספיק, חיות יחיו עם השאלה הזאת שהן רוצות לחיות בלבד ולא אכפת להן שום דבר, אבל אתם בני האדם, אתם צריכים להתחיל לשאול, בשביל מה אנחנו חיים?" וזו הבעיה.
ולכן באה כזאת מכה, אני לא חושב שזו מכה בכלל, אלא זאת תרופה לאנושות, כמו וירוס הקורונה ששואל, "בשביל מה אתם חיים"? ובצורה מתונה, "לאט, לאט, תחשבו בשביל מה אתם חיים, ואני בינתיים אעזור לכם בזה", אומר וירוס הקורונה, "אני אנתק מכם את כול מיני העסקים המדומים, זה 90% ממה שהייתם עסוקים, רק בונים ומוכרים וזורקים, בונים וזורקים, מרוקנים את כול כדור הארץ מכל האוצרות הטובים שלו. אתם עובדים אחד על השני כדי כל הזמן למכור ולקנות ולמכור ולקנות, בשביל מה? גם כדי לזרוק אחר כך." ככה זה, תראה מה שקורה באפריקה, באוקיאניה, אנחנו זורקים שם הכול. בנינו לעצמנו כזאת מערכת שהיא רק לייצר ולזרוק, לייצר ולזרוק, רק כדי לעסוק בזה, כי אנחנו לא יכולים להיות בלי התעסוקה הזאת.
עכשיו בא וירוס הקורונה ושואל אותנו, "זה שאני עוצר אתכם ואתם לא יכולים יותר לרוץ ולקנות ולמכור ולעשות את כול הדברים האלה, אתם לא יכולים, מה תעשו? תחשבו בשביל מה עשיתם את זה ותראו שאין בזה שום תועלת ואתם צריכים כבר להתחיל לחשוב על חיים אחרים, על מהות החיים, בשביל מה אתם חיים? אתם לא יכולים לייצר מערכת כזאת שמייצרת, מייצרת ומייצרת ואחרון זורק. ושוב כל הזמן מייצרת ואחרון זורק. אין בזה שום תועלת. בשביל מה אדם חי? עד שלא תענו על זה, תשבו בבית ותחשבו".
זה יפה מאוד. תראה איך הטבע פועל באהבה, ביחס יפה, כמו אימא ואבא, ממש כמו אנשים שאוהבים את הילד ורוצים שהוא יחשוב על החיים שלו, שילמד. ואם אתה יושב עכשיו וחושב, מה יהיה מחר? תחשוב בצורה יותר גלובלית, כי לא רק אתה יושב ככה. תסתכל עכשיו על עצמך, באיזו צורה, צורה יפה מאוד, אתה יושב ככה ואתה לא יודע מה תעשה. מצוין. זה מה שהאנושות חייבת לעשות. אני לא רואה את וירוס הקורונה הזה, אבל הייתי מנשק אותו. לא מפחד ממנו.
אורן: מה יכול לתת לי תקווה?
אם תוכל לענות, בשביל מה אתה חי, אתה תמשיך. אם אתה לא יכול למצוא את התשובה על השאלה, "למה אני חי?", אין לך מה להמשיך.
אורן: מה הכוונה שלך, "אתה תמשיך", לאן להמשיך?
אתה תמשיך להתפתח כאדם, כי השאלה, "בשביל מה אני חי, למה אני חי, מה הטעם בחיי"? זו שאלת מין האדם. ואם אני חי בלי לענות על זה, אלא רק כדי להתקיים, זו שאלת בהמה.
אורן: אמרת לי קודם שהפחד שממלא אותי, ככה ממש, ממש משתק, זה לא ממה שיש עכשיו, אלא זה ממה יקרה אם.
כן.
אורן: אתה אמרת לי, מה שיקרה, יקרה. כולם נמצאים תחת הכוח העליון, ומה שהוא מתכנן כך יהיה. זאת אומרת איך להתייחס לזה נכון? גם הרבה אנשים שאני מכיר הם לא אנשים דתיים, איך להתחבר למילים האלה?
זה לא שייך לדת.
אורן: אז איך להתחבר?
זה לא שייך לדת, זה שייך לאדם. מה זה שייך לדת? אדם דתי בכלל לא שואל על זה. שאלות שאני מעורר לא אופייניות לאיש דתי. איש דתי לא שואל. כתוב אצלו מה שהוא צריך לקיים והוא מקיים. אין לו ספק בזה שזה אמר הבורא וזה מה שהוא צריך לקיים. אנחנו דווקא בחכמת הקבלה מעוררים שאלות שאנשים דתיים לא שואלים.
אורן: אז מאיזו נקודה אני יכול לקבל את ההסתכלות הזאת שמאוד קסמה לי, שתיארת אותה קודם? שכאילו אין לך מה להשתגע. ככה אני הבנתי את מה שאמרת. אין לך להשתגע ממה יקרה אם, כי ממילא אתה לא זה שקובע. יש את הכוח הכללי, ולאן שהוא מקדם אותך לשם אתה תגיע.
כן.
אורן: אז איך נכון להסתכל פה? שלא ניכנס לאיזה פנאטיות, או לאיזה טמטום כזה? איך בדיוק? תכוון אותי איך לעבוד עם זה, כדי שזה באמת ייתן לי את העוגן הזה הפנימי שקצת ירגיע את ה"מה יקרה אם.."
עכשיו אתה מבין שכנראה שהכול במחשבה מתברר. ואם הכול במחשבה מתברר.
אורן: למה הכוונה? הכול במחשבה מתברר?
מתברר. "הכול במחשבה יתבררו". אתה שמעת דבר כזה?
אורן: שהכול מתברר במחשבה?
כן, בלבד.
אורן: של הבן אדם?
כן, אדם חי בתוך המחשבה שלו.
אורן: לגמרי, אני שם לב. שהשיתוק הזה והלחץ הפנימי אלה המחשבות. הן לא נרגעות.
יפה. נקווה שכך כולם.
אורן: אז מה, אז קח אותי מפה רגע אל המקום הזה של הרגיעה שסיפקת לי קודם, שאני באמת אוכל להרגיש אותה. לגבי הכוח הזה שמקדם ומנהל וכוח עליון, מה זה?
טוב, שתהיה לך רגיעה, אבל אני אישית לא מחפש רגיעה. כי אני עדיין צעיר, אז אני מחפש משהו ככה אקשן.
אורן: כן, אקשן זה בסרטים. אני בינתיים בחרדות קיומיות.
אין לך חרדות קיומיות, עזוב את השטויות האלה. אין לך שום דבר.
אורן: מה זאת אומרת? איך לעזוב? זה מה שאני שואל, על ידי מה אני עוזב את השטויות האלה, כמו שאתה קורא להן? שמציפות לי את המוח והלב. לא נותנות לי לישון לא בלילה ולא ביום.
רק להידבק לתכלית הבריאה, שהיא להביא את האנושות לדרגה העליונה. שהם יבינו וירגישו בשביל מה הם חיים, בשביל מה הם מתפתחים, לאיזו מטרה. ואז כולם יהיו רגועים בהשגת המטרה הזאת ויהיה טוב לכולם. רק במחשבה הכול יתברר. נשב בשקט. לא צריכים שום דבר לעשות, חוץ מרק לעסוק בזה. אין לך מחשבות משלך, תפתח את האתר שלנו, בכל שפה שאתה רוצה. תתחיל ללמוד מה שכתוב שם. לא צריך ללמוד לזכור, אלא לעבור את זה בצורה רגשית, בצורה שכלית. תפתח את האדם שבך. האדם שבך זה מה שמזדהה עם הטבע.
אורן: מי זה "הטבע"?
הטבע זה הכול. מחשבה עליונה, תכנית עליונה, כוח עליון, זה הכול הטבע. אם אתה איש דתי, אז "א-לוהים" בגימטרייה זה "הטבע". שהטבע זה הא-לוהים גם הכול נכלל בטבע. תשתדל לפתח בך רגשות, מחשבות כאלה שאתה תרגיש את הטבע שסביבך. זה נקרא להכיר את הא-לוהים. תשתדל לצאת מעצמך, להתחבר עם כל היקום הזה, עם המחשבה הזאת, שזה כל המציאות. ואז אתה תראה למה זה נעשה כך.
אנחנו לא רק ג'וקים קטנים שחיים כאן על פני כדור הארץ הקטן, אלא הטבע רוצה לעשות מאתנו משהו גדול, לתת לנו אפשרות להבין אותו, להתחבר עימו. יש לנו כזאת הזדמנות, אתה לא יודע, הווירוס הזה זה תרופה. זה לא מחלה, זה לא חלקיק מחלה. זאת תרופה. תראה מה שהוא עשה.
תראה מה שהוא עשה כבר. תראה עד כמה שהאוויר נעשה יותר זך, צח, עד כמה שאנשים יתחילו להיות יותר בריאים. שיעשו מחקר כמה אנשים נעשו יותר בריאים בגלל שהפסקנו לעבוד בכל המפעלים האלה שהם רק מלכלכים, ומה שהם עושים לנו עם האוויר, עם האדמה, עם המים. אפילו אומרים שבוונציה אני הייתי בוונציה כמה פעמים, אני זוכר ששמתי את היד ככה מהגונדולה במים. חודשיים היה לי זיהום, והציפורן הזו ירדה לי כולה. כאלה מים, ביוב. עכשיו אומרים המים נקיים ויש דגים. שם לא היו דגים כבר חמישים שנה אחרונות. תראה מה שהאנושות. עושה, כדור הארץ הוא רוצה לחיות, רק אל תפריע לו. ואתה אומר, מה יהיה לי בחודש הבא? הכול יסתדר. אני אומר לך. מקדימים תרופה למכה.
אורן: הרב לייטמן, היה מאוד כף לדבר אתך. אני מקווה שנוכל לעשות את זה עוד.
תיכנס לאתר שלנו. תראה שם הרבה דברים שיסבירו לך איך קודם כל להיות רגוע. בהצלחה.
(סוף השיחה)
-
"אני וחמורי נאכל באבוס", (תלמוד בבלי, פסחים, קי"ח, א')↩