חיים חדשים

שיחה 1015

מעבר מן המצוי אל הרצוי

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 29.05.18 – אחרי עריכה

אורן: היום אנחנו רוצים לדבר עם הרב לייטמן על משהו שהוא מאוד מאוד כואב. על פער, על הפער בין המצב שבו אנחנו נמצאים לבין המצב שאליו אנחנו שואפים, הפער בין המצוי לרצוי. תהיו איתנו וננסה ללמוד איך אפשר לסגור את הפער הזה, בדרך לחיים הכי טובים שרק אפשר.

יעל: כולנו מכירים את המקום שבו אתה באמת נמצא במקום שהוא לא מי יודע מה מבחינתך, ואתה כן היית רוצה שמשהו ישתנה. את הפער הזה אתה יכול לדמיין כמשהו שהוא אפשרי בשבילך, ואתה יכול לדמיין אותו כמשהו שהוא לא ריאלי. המקום הזה, הפער הזה בין אם הוא דמיוני ובין אם הוא לא דמיוני, הוא בדרך כלל מאוד מאוד מתסכל משני היבטים. גם מזה שזה פתאום מחדד לך את המקום שבו אתה נמצא, וגם הרבה פעמים לא פשוט להגיע למקום החדש הזה, וזה מעורר איזה תסכול פנימי, כעס פנימי, אפילו לפעמים איזו הרגשה, תחושה שאני לא שווה, שאני לא מצליח לעשות את המעבר הזה, ואיך אני תקוע עדיין באותו מקום לא מי יודע מה. כולנו מכירים אותה התחושה.

בתכנית היום אנחנו נרצה לדבר באמת על אותו פער, על התחושה הזאת של התסכול בין המצב הרצוי לבין המצב המצוי. ואיך באמת אפשר לעשות את המעבר הזה בין המצב שבו אני נמצא שהוא לא טוב בשבילי, לאותו מצב שאני מאוד מאוד רוצה שיקרה.

אני רק אציין שהייתה לנו כבר תכנית קודמת שדיברה, התמקדה בעיקר על המצב המצוי.

אז תפתח בבקשה בכמה מילות סיכום של מה זה המצוי, ומשם נתקדם קדימה.

מצב מצוי כולם מבינים מה זה. במצב המצוי אנחנו בדרך כלל מגלים את עצמנו שנמצאים בלחצים אפילו עד חוסר אונים בכל מיני רמות, אישיות, משפחה, עבודה, העם, המדינה, העולם, הטבע, חיים ומוות. יש לי אלף ואחת סיבות לראות את המצב המצוי, כמצב לא טוב. לכן מפני שהמצב המצוי נמצא אצלי במינוס, אז לידו מתעורר ונולד המצב הרצוי, אחרת הוא לא היה. ואם נולד לי המצב הרצוי, אז אני כבר צריך לראות איך אני מגיע אליו. חס ושלום, יכול להיות שמהקצה האחד, המצב הרצוי הוא שאני גומר את החיים שלי. מהקצה השני, אני מוכן לכל דבר כדי לשנות את החיים שלי, עד למצב של רצוי באמת.

דיברנו גם באותה התכנית על כך, שהמצב הרצוי הוא איזון. שאני נמצא מאוזן עם כל ההשפעות החיצוניות והפנימיות אלי. שלי פנימיים, ועלי חיצוניים, ואני נמצא איתם באיזון. דיברנו על זה שגם כל הטבע נמשך לאיזון, ולכן אנחנו רואים את כל השינויים שבטבע, בגלקסיות, ביקום ובכלל, סך הכול כרצון להגיע לאיזון. אפילו כשנכנסים למלחמות ולכל מיני בעיות, כל אחד רואה את העתיד כמצב יותר מאוזן. יכול להיות שכל אחד משלו, אבל לזה נמשכים. והטבע בכללות יש לו את צורת האיזון הסופי, ולצורה הזאת הוא נמשך.

יעל: למה בכלל יש לנו שני מצבים? למה בכלל יש אותו המצב שמתעורר בנו, שהוא המצב הרצוי? למה אנחנו לא יכולים להמשיך ולחיות עם מה שיש, להיות מבסוטים ממה שיש, בלי פנטזיות, בלי רצונות גדולים?

כי ישנה מטרה בטבע שמביאה אותנו כל פעם למצבים כאלו שאנחנו רוצים לצאת מהם ולהגיע למצב יותר רצוי. כל פעם בקצת יותר, בקצת להתקדם. אין אדם עושה איזה צעד קטן, אם אין לו איזה דחף לצאת מהמצב הזה ולעבור למצב הבא.

יעל: זה איזה פטנט של האנושות להתפתח.

זה חוסר תענוג במצב הנוכחי. כשאני מעביר את היד שלי מהכיסא לשולחן, זה סימן שאני מתאר לעצמי שמהיד על השולחן, יש לי תענוג יותר גדול ממה שהיד שלי על הכיסא.

יעל: אנחנו שואפים כל הזמן ליותר ויותר תענוג, זאת דרך ההתפתחות שלנו בעצם.

לכל אחד, לכל נברא מדומם, צומח, חי, מדבר, כל אחד משתוקק להיות יותר בתענוג. זה נקרא אצלו "המצב הנוח יותר". אז מה הוא המצב הרצוי? רצוי שאני ארגיש את עצמי בכל מצב שאני נמצא במצב כזה, שאם אני רוצה, יהיה לי. אם אני לא רוצה, לא יהיה לי. ואז אני אוכל להגיע למצב שאני נמצא באיזון. איזון זה בעצם התכנית, המטרה של ההתפתחות שלנו.

עכשיו השאלה, איך אני יכול להגיע לאיזון? כאן יש לנו שתי צורות, גישות או אסכולות עיקריות. האסכולה הראשונה היא מטריאליסטית, והיא אומרת שאתה צריך לדעת את הטבע ולהשתדל לציית לחוקי הטבע, וכך אתה תתקדם בפחות בעיות, ותדע אולי איך לכופף את הטבע לטובתך.

וכאן יש לנו גם שיטות דתיות שאומרות, אתה צריך לקבל את זה כמו שזה, ולהשתדל לחיות לפי איזה כללים של הדת, ואז יהיה לך על ידי זה איזה פיצוי בעתיד, כמו עולם הבא, וכן הלאה.

ויש שיטה שנקראת "חכמת הקבלה", שהיא לא מקבלת לא את השיטה המטריאליסטית ולא את השיטה הדתית, אלא היא אומרת בצורה פשוטה, בסלוגן פשוט, "עולמך תראה בחייך". שהעולם הבא זה נקרא ה"מצב הבא" לא אחרי שאתה מת, אלא אחרי שהאגו שלך מת. ואז אתה מתחיל להרגיש את המציאות המאוזנת. מציאות מאוזנת, זו מציאות שאתה כבר נמצא באמת במצב של כל טוב, אתה נמצא ביכולת לעשות כל דבר, אתה רואה מסוף העולם ועד סופו, אתה נמצא בגובה, ברמה, בהכרה, בהבנה עם הכוח העליון הזה, עם כוח הטבע, וכך אתה באמת מגיע למצב הרצוי ביותר שהוא הופך להיות המצב המצוי שלך.

יעל: אנחנו אומרים שהגישה המטריאליסטית אומרת, "בוא נכיר את חוקי הטבע ונראה איך אנחנו יכולים להשתמש בהם, כדי שיהיה לנו יותר נוח".

פחות לסבול.

יעל: שזה מה שאנחנו בעצם עושים היום.

אנחנו לא כל כך עושים את זה, כי האגו שלנו לא נותן לנו את זה לעשות. אם היינו מתפתחים לפי המדע, לפי חכמה, לא היינו בונים את החברה, ואת עצמנו כמו שאנחנו עכשיו. הבעיה היא למה המטריאליזם הזה, ולמה המדע נמצא במשבר, וכן הלאה? כי המדע והפסיכולוגיה אומרים לנו דבר אחד, אבל אנחנו בכוח הרוע שלנו, ביצר הרע שלנו עושים דבר אחר. לא מצליחים, ולכן אנחנו לא מקיימים אותו הרעיון הטוב, היפה, שנמצא יכול להיות במדע או בפסיכולוגיה. אנחנו הולכים עם הטבע שלנו. הטבע שלנו, האגו שלנו יותר חזק, והוא דוחף אותנו לכאלה דברים. זה כמו ילד רע, שאמא אומרת לו, אל תהיה ככה, ואל תהיה ככה, תעבור רחוב בצורה יפה, אל תיכנס למחלוקת עם ילדים אחרים.

יעל: והוא לא יכול.

כן, הוא לא יכול. הוא אומר, "אני לא יכול" זהו. הרע שבי מתגבר, הוא דוחף אותי ואני נכנס למאבק איתם, וזהו. ככה אנחנו. לכן אי אפשר להגיד שהאנושות מתקיימת לפי הרעיונות שהיא מקבלת מהחיים, מחכמת החיים, מפיסיולוגיה, פסיכולוגיה, אפילו כלכלה, אנחנו מתנהגים בצורה אחרת. יכול להיות שלפי הסיכומים, הטבלאות והמדע, אנחנו יודעים את כל מה שצריכים לעשות, אבל אנחנו לא עושים את זה. אנחנו עושים משהו אחר. זה היצר הרע שדוחף אותנו לכיוון אחר לגמרי. לפי השכל שלי אני מבין שאני צריך לבנות את עצמי יפה, משפחה, ילדים והכול, אבל אני מתנהג בצורה קצת אחרת. למה? כי זה שולט עלינו ולא השכל, אלא הלב הרע שלי שולט עלי.

אורן: הציר אותו אנחנו מנסים לפענח, זה הפער בין המצוי לבין הרצוי. מצד אחד אני מבין שבשכל מתעוררת לי פתאום הרגשה, אם תגיע למקום הזה שהוא יותר מתקדם, זה יהיה טוב. אני מבין את זה בשכל, והמקום הזה היותר מתקדם נראה לי כטוב יותר, כתענוג, אז מתעוררת בי שאיפה אליו. מצד שני, הכנסת לי את הגורם השני שכאילו מעכב אותי, אתה קורא לו "הלב הרע שלי". למרות שהבנתי, וזה כאילו משהו שהייתי רוצה ללכת עליו, אך משהו עוצר אותי.

איך שני הכוחות האלה פועלים, ואיך אני מתמודד עם הקריעה הזאת? אם לא הייתה מתעוררת בי המטרה הזאת הרחוקה, הייתי נשאר איפה שאני. אבל היא גם מתעוררת, ומתעורר בי גם כוח כנגד. אז מה?

זו בדיוק ההגדרה הנכונה, בין רצוי לבין מצוי.

אורן: מה?

שהרצוי. יש לך רצוי?

אורן: כן.

והמצוי, זה מה שיש בך שלא ייתן לך לממש את הרצוי.

אורן: למה זה כך? למה מתעוררת בי כאילו הרגשה כפולה, אחת מושכת קדימה ואחת תוקעת אותי פה?

"יצר לב האדם רע מנעוריו". בכוונה.

אורן: מה זה, בכוונה?

בכוונה, כך הטבע בונה אותך, שאתה אפילו לא יכול לממש את כל התכניות שלך היפות, הטובות. כמו שדיברנו אז שאימא אומרת לילד, "אל תהיה ילד רע", "אל תתווכח עם אחרים", למה אתה מתקוטט עם ההוא, ועם ההוא? הם מרביצים לך, אתה מרביץ להם, אחר כך יש לי בעיות, צרות, בבית ספר קוראים לי. הילד אומר, אמא "אני לא יכול, אני עכשיו מגיע לבית ספר, אני מסתכל עליו ואני כבר רוצה להתחיל אתו ולתת לו בוקס". אבל גם הוא ייתן לך מכות. אז אני אתן לו גם כן.

אורן: מה שתיארת עכשיו זה ממש מה שקורה אצלי בבית. למה ככה זה בנוי? מה התכלית של זה?

התכלית של זה היא מאד פשוטה, שאנחנו נחפש על ידי איזה פעולות שלנו אנחנו יכולים להזמין מהטבע כוח שישלוט על הרע שלנו, לפחות יאזן אותו, ואפילו יעשה ממנו כוח הטוב. זה תלוי באדם, זה תלוי בחינוך שנקרא "חכמת הקבלה".

יעל: מה זה אותו החינוך, במה הוא נבדל משתי הגישות שדיברת עליהן לפני כן, איזה כלים זה נותן לנו כדי שאפשר יהיה להתמודד עם המצב הזה?

מה ההבדל בין החינוך שנותנת חכמת הקבלה, לבין כל מיני צורות החינוך שיש אינספור סביב החברה האנושית. חכמת הקבלה משתמשת בצורה מאד מיוחדת באדם. היא אומרת כך, "אתה צריך לעשות רק דבר אחד, לשייך את עצמך לכוח הטבע, לאין עוד מלבדו".

יעל: זה הפתרון בעצם?

זה הפתרון, ויחסית פתרון פשוט. זאת אומרת, תדע שאתה לא עושה כלום ואתה לא מבצע שום דבר, וכל הפעולות שנעשות, הן נעשות מלמעלה, מהטבע שכך פעל בכל האבולוציה. אתה היית שם מתחילת הבריאה ועד עכשיו? לא. אז מה פתאום שאתה עכשיו נכנס לזה? מי, מה אתה? אתה רוצה לראות את כל הדברים האלה טוב? אז אל תפריע עם האגו שלך, ואתה תראה עד כמה שיש כאן זרימה אינסופית, נצחית, שלמה. אתה תיכנס בה, ופשוט תחיה בה חיי נצח ושלמות.

יעל: אנשים מקבלים הרבה מאד פעמים, רצונות לאיזה מצב רצוי שהם לא יכולים בכלל לממש אותו. זאת אומרת יש איזו פנטסיה בפועל, שיש איזה כוח שלא מאפשר לך, כמה שאתה תרצה וכמה שאתה תדע שזה הדבר הנכון בשבילך, אין, אין את האפשרות פשוט להגיע לאותו מצב שייתן איזו הרגשה שהיא באמת הרגשה של איזון, או איזו הרגשה שהיא טובה.

הדרך הזאת שדיברת עליה, שמאפשרת לי בעצם "אל תעשי כלום, את לא עושה כלום, יש מישהו אחר שעושה, שייכי את עצמך לכוח הטבע." איך זה עוזר לי כן לממש אותו המצב הרצוי שאני רוצה אותו?

כי את משייכת עצמך לאותו כוח הטבע שהוא בין כה וכה, עושה את הכול. מה שאת מרגישה בחיים שלך, את מרגישה את הפער בין מה שהוא מבצע, לבין מה שאת ברוע שלך רוצה שיקרה, ואז יוצא לך שכל העולם חשוך. כי בכל מקום, הלב שלך האגואיסטי אומר שכך צריך להיות, וככה, וככה לעומת אותו המצב שהכוח העליון מוריד לעולם כצורה שלמה, שלווה. אז את רואה את העולם המקולקל, במה? באגו שלך.

יעל: לרצונות שלי יש מקום? יש משמעות למה שאני רוצה שיהיה?

את מציירת תמונה שחורה, על רקע האור הלבן של הכוח העליון.

יעל: זאת אומרת שגם המצב הרצוי, שאני חושבת שהוא המצב שהוא טוב בשבילי, בין אם זה קריירה, בין אם זה כל דבר.

את לא צריכה להגדיר אותו בכלל, כי את לא יודעת מה זה. את צריכה רק כמה שאפשר לשייך את עצמך לכוח העליון.

יעל: ואותו כוח הטבע, הוא זה שיוביל אותי בסופו של דבר לאותו מצב רצוי שאפילו אני לא יודעת מהו?

כל הזמן את תהיי בזה. את לא צריכה ללכת לאיזה מקום. באותו רגע שכל הכוחות שלך יהיו מכוונים רק כדי לשייך לכוח העליון, באותו רגע תרגישי את הכוח העליון ופעולתו, ואת תרגישי את עצמך בעולם שכולו טוב. אין לו שום שינוי לעולם הזה, הוא עולם סטטי, הוא לא מתפתח, אין לו לאן להתפתח, כי התפתחות זה סימן של חיסרון, של חוסר היום ומחר קצת יותר טוב. אין בעולם העליון דבר כזה. זה נצחי ושלם, ואת נכללת בנצחיות ושלמות.

יעל: מה זה אומר לשייך את עצמי לכוח עליון? מה זו הפעולה הזאת, איך עושים את זה?

על ידי ביטול של האגו שלך, כי רק זה מבדיל אותך מהכוח העליון. איך לבטל את האגו? על ידי זה יש לנו חברה. אם אנחנו משתמשים נכון בחוקי החברה לפי חכמת הקבלה, אם אנחנו מתחברים יחד, אז אנחנו מייצרים כוח כזה שהוא נעשה דומה לכוח העליון. ואז אנחנו על ידי זה מתקרבים לכוח העליון. וכך אנחנו מגיעים לשילוב וממש נכנסים בו, אנחנו נכללים בו, אנחנו נטבעים בו, אנחנו ממש מרגישים איך כמו לתוך ענן אנחנו נכנסים וזהו, והכול נעצר. רצתי, רצתי, רצתי, פתאום נכנסתי לענן, וזהו.

יעל: נרגע.

הכול שלם.

יעל: אם כך לתפיסתך, מהו היחס הנכון לפי חכמת הקבלה, לפער המאוד מתסכל הזה של האדם, בין המצב המצוי שלו לבין המצב הרצוי? איך נכון לו להתייחס אליו? הוא רוצה עבודה, משפחה, יחסים יותר טובים, שלום בעולם, בית יותר גדול, הוא רוצה ורוצה לא משנה מה. איך נכון להתייחס לפער הזה, בין המצב המצוי לבין המצב הרצוי?

זה תלוי בכמה שהוא מבין את ההפצה שלנו, את ההזמנה שלנו. ושיבוא למסגרת שלנו, אין ברירה. או שהוא נשאר במסגרת החיצונה של החברה האנושית, ושם הוא עושה כל מיני פעולות כדי להרגיש כל רגע ורגע במצב יותר טוב. או שהוא צריך לבוא אלינו, ולדעת שלא צריך לשנות שום דבר בחיים שלו, חוץ מהשייכות לכוח העליון.

אורן: אני רוצה להבין, לא צריך לשנות שום דבר בחיים שלו, חוץ מלשייך את עצמו לכוח העליון. מה זאת אומרת, לא צריך לשנות שום דבר בחיים שלך?

מה אתה רוצה לעשות בחיים?

אורן: אם החיים שלי היו מושלמים, הייתי זורם אתך. אך הם רחוקים מלהיות מושלמים.

לא, אתה לא היית זורם אתי, כי אתה לא היית צריך אותי.

אורן: לא, הייתי מקבל את דבריך, "אל תשנה כלום." אבל אצלי רחוק מלהיות מושלם, זאת אומרת אני מאד רוצה לשנות דברים, הרבה דברים.

זאת אומרת, אתה נמצא במצב שיש לך את המצב המצוי.

אורן: בדיוק, וחסר לי בו מלא דברים בכל התחומים, מהכי אישי ועד הכי..

ויש את המצב הרצוי.

אורן: שאתה מתאר לי אותו, וכבר אני קונה מראש. הענן הזה הטוב, השלם הזה.

אני לא יודע, איך אתה מתאר את זה.

אורן: כמו שאתה עכשיו תיארת. עקבתי אחרי הדברים שלך בשקיקה. אני רוצה אותו. אז מה זאת אומרת שאתה אומר לי "תשלים עם המצב שלך"? המצב שלי לא נעים להגיד, אני אפילו לא יכול להגדיר אותו ביחס למה שאתה מתאר.

איך אתה עובר ממצוי לרצוי?

אורן: נתת הוראה שאותה אני לא מבין בדיוק. אני אגיד לך בדיוק איך הסברת לעבור, אמרת, "אתה, אל תפריע עם האגו שלך".

לא. מה מפריע לך להיות במקום במצב המצוי, במצב הרצוי?

אורן: הלוואי והייתי יודע.

אגו. האגו שלך, הרצון לקבל שלך האגואיסטי שאתה הכול רוצה, רוצה, כל הזמן רוצה לקבל. האגו מפריע לך. זה ההבדל בין המצב הרצוי לבין המצוי. אם אתה תבטל את האגו שלך ותקבל עכשיו, כמו שזה עכשיו נמצא, עכשיו עליך כמצב שבא בשלמות מכוח העליון, אתה תרגיש את הכוח העליון כשלם ושאתה נכלל בו.

אורן: אני כאילו משקר את עצמי.

אתה לא משקר את עצמך, אתה לא עושה כלום. רק העולם כלפיך כך הוא יקבל את הצורה החדשה. בעל הסולם מתאר את זה יפה במאמר "גילוי והסתר של ה' יתברך".

אורן: אמרת, הדבר היחיד שמפריע לך להרגיש את המצב הרצוי, המושלם, הוא האגו שלך, הרצון לקבל האגואיסטי שלך.

הוא מצייר לך רקע של אותו ענן, את העולם הזה. אתה רוצה למחוק את העולם הזה, ככה, ויהיה רק ענן ורוד ואתה בו?

אורן: רוצה.

תמחק את האגו שלך.

אורן: מה זה אומר למחוק את האגו? מה זה בדיוק אגו?

זה בדיוק במה ש"חכמת הקבלה" עוסקת.

אורן: ברור. תן לי שיעור ראשון, מה זה אגו?

אגו, זה רצון ליהנות על חשבון הזולת.

אורן: מה אני עושה אתו?

אתה צריך לבטל אותו.

יעל: ובעולם כזה שבו באמת יש את כל מה שתיארת שמצליחים להיכנס לאותו ענן, מה קורה שם בין מצוי לבין רצוי? יש שם מצוי, יש שם רצוי.

אין שום דבר. איזון. כמו שדיברנו משך כל התוכניות האלו. איזון בין כל הכוחות, והאדם נמצא במצב השלם. זה נקרא "שלמות".

יעל: איך האדם מביט אז על החיים שלו?

הוא רואה בכל דבר רק שלמות. הוא רואה בכל דבר כוח עליון שמסדר לו את כל החיים, בכל החושים.

יעל: לפי חכמת הקבלה, מה המצב שבו אנחנו נמצאים כרגע, ולאן אנחנו צריכים להגיע?

רק לנטרל את האגו שלנו.

יעל: זאת כל העבודה שצריך לעשות?

רק את זה.

יעל: אמרת לפני כן משפט שמדבר על זה שאנחנו צריכים לנטרל את האגו שלנו, ולא לדרוש בעצם מהסביבה שום דבר אחר. אז מה אני כן צריך לעשות? מה זה אומר לבטל את האגו שלי?

את זה צריכים לעשות. ממי לדרוש את זה? מהכוח העליון. על ידי מה? על ידי זה שאני נכלל בסביבה. במאמצים שאני נכלל בסביבה, במאמצים האלו, אני משפיע על הכוח העליון שיטפל בי, שיבטל לי את האגו ושאני אוכל להיות שייך אליו, לכוח העליון, לאור.

יעל: יש מצב רצוי לכולם, שהוא אותו מצב רצוי?

כן, ודאי. זה אותו מצב שכל העולם, כל מי שמרגיש את העולם הזה כמו שאנחנו עכשיו, שיגיעו למצב שאנחנו ניפגש בתוך הענן. בקרוב בימינו, לכולם, אמ"ן.

(סוף השיחה)