פעם היו בעם ישראל שנים עשר שבטים שונים, אבל כולם הרכיבו ביחד עם אחד. לכל שבט היו סמל משלו, נחלה משלו וכן הלאה. מדוע נשמרה ההפרדה ואיך נוצר החיבור לעם אחד? האם נוכל ללמוד מכך משהו לגבי התמודדות נכונה עם הפילוגים הרבים שקיימים בינינו?
כיום נדמה שכל אחד מנסה לכופף בכוח את האחרים ולהכניעם תחתיו. במקרים אחרים, אנחנו מנסים לטשטש את ההבדלים בינינו וליצור חיבור מלאכותי כאילו היינו אותו הדבר, אבל גם זה לא מחזיק. וכך, אנחנו קצת אבודים – מצד אחד, לא יודעים לשמור על הייחודיות של כל פרט ופרט, מצד שני לא מצליחים ליצור קשר אמיתי. חוסר האונים הזה בא לידי ביטוי בכל מערכת יחסים, בתא הזוגי, במקום העבודה, בחברה הישראלית, באיחוד האירופי, בארה"ב, ובעולם בכלל. מה עושים?
בואו נחזור למקור. מאיפה התחיל העם שלנו? בימי בבל העתיקה, לפני 3800 שנה, איש חכם אחד החל לחקור את האדם, החברה והטבע. הוא גילה שכוח אחד מחבר בין כל החלקים השונים, ומפתח את החיים בחיבור בין ניגודים. אברהם אבינו היה הכינוי שלו בהמשך, וממנו הסיפור שלנו מתחיל. אברהם לימד את כל מי שרק הסכים להקשיב שביחסים של חסד ואהבה בין בני אדם אפשר לגלות את הכוח הכללי שבטבע. מהאנשים שהתקבצו סביב האידיאה שלו נוצר עם ישראל. בהמשך התפתחותם, על בסיס אותו חיבור ואופנים שונים של התקשרויות ביניהם, העם התחלק לשנים עשר שבטים.
הדבר דומה לאופן ההתפתחות של החיים בטבע. תאים פשוטים מתחילים להתחבר, כל אחד מקבל צורה מיוחדת משלו, ומתוך כך הם מתחלקים לאיברים שונים ומערכות שונות, וכך נוצר גוף חי. גוף האדם, לדוגמה, כולו מחובר. לכל איבר, כמו כליות, כבד, ריאות וכן הלאה, יש עבודה אחרת, איכות מיוחדת, אבל הוא מקושר עם כולם בהרמוניה. רק כך הגוף הבריא יכול לתפקד. היד לא יכולה להתערבב עם הרגל, הכבד לא יכול להתערבב עם הריאות, כל חלק חייב להישאר כפי שהוא, לשמור על ייחודו ועל צורת הקשר הקיימת בין כולם.
כיום הפילוג בינינו אינו קשור לחלוקה המקורית שלנו לשנים עשר שבטים, שכל אחד מהם משלים את האחרים לכדי גוף אחד שלם. איננו יודעים מי שייך לאיזה שבט, הכול התערבב ונעלם. אנחנו סתם מפולגים, בלי שום קשר לאותם שבטים, לפי אלף ואחד בסיסי פילוג. אף על פי שאיננו רואים כעת את התמונה השלמה של עם ישראל המקורי, ואיננו יודעים מה מקומו של כל חלק וחלק, למרות זאת חשוב להפנים שהמאמץ הכדאי הוא אך ורק בתיקון הקשרים בינינו. חבל על הזמן לנסות לשנות את האחרים.
אם נתחיל ללמוד איך אפשר להתחבר מעל כל הפערים בחזרה לגוף אחד, כפי שהיינו בעבר, החלוקות שבנו יתפקדו בצורה הנכונה עבור הקשר הטוב בינינו. כמו בגוף חי, אנחנו נדאג לזה שכל ההבדלים האיכותיים בינינו יישארו, שכל אחד ישמור על הייחודיות שלו, אבל לטובת כלל המערכת. לדוגמא אם אחד מוכשר בנגינה, השני בציור, השלישי בכתיבה והרביעי בדברים אחרים, כל אחד שומר על השוני שבו אבל משתדל לקשור את עצמו לאחרים.
אסור למחוק את ההבדלים בינינו, כי אז לא נוכל להשלים את הפאזל הכללי לכדי תמונה אחת מושלמת. משהו יחסר. דומה הדבר לאדם שמתקשה להכניס חלקי פאזל למקומם, ולוקח מספריים לחתוך פה ושם כדי להקל על מלאכת ההרכבה. בשום חלק של הפאזל אין פגם, ולכן אסור "לתקן" אותו, הבעיה היא רק הקשר הנכון בין החלקים.
חיבור נכון הוא חיבור ב"קו האמצעי". בחיבור כזה לא מוחקים את צד הימין או צד השמאל, כל אחד שומר על המיוחד שבו, אבל לוקחים את כל השוני כמגבר לעוצמת הקשר. השוני הוא "עזר כנגדו", ואם יודעים איך לעבוד איתו, הוא יכול להעצים את הרגשת החיבור. כשנלמד להתקשר נכון זה לזה, נתחיל להרגיש את המערכת הגדולה שבתוכה אנחנו מתקיימים. נתחיל להבין לאן הטבע מכוון אותנו בהתפתחותנו כמין אנושי. וכשנתקרב אל התמונה המושלמת, נגלה איך ביחד אנחנו הכי יפים בעולם.
"אתם נצבים היום כולכם, ראשיכם, שבטיכם, זקניכם, ושוטריכם, כל איש ישראל", מתחיל בלשון רבים "אתם", ומסיים בלשון יחיד "כל איש ישראל". הנה מחבר הספר "המאור ושמש" מתרץ, שבזה שאומר בלשון רבים ובלשון יחיד, מרמז בזה על ענין של אהבת חברים. שעל ידי זה שיש בכם "ראשיכם, שבטיכם, וכו'", ומכל מקום כל אחד אינו רואה אצלו יותר מעלה מכל איש ישראל, אלא כולם שווים, בזה שאין אחד מקטרג על השני. לכן גם מלמעלה גם כן מתנהגים כן במידה כנגד מידה. לכן מושפע למטה כל טוב" (הרב"ש – הרב ברוך שלום אשלג).
נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניותינו
חיים חדשים 796 – bit.ly/2h72TQu
חיים חדשים 797 – bit.ly/2hiXgyn