חיים חדשים

שיחה 1223

זמן לחשבון נפש

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 16.4.20 - אחרי עריכה

אורן: היום נדבר עם הרב לייטמן על המושג "חשבון נפש". אנחנו נמצאים בימי מגיפת הקורונה והיום הרבה אנשים מדברים על המושג הזה של חשבון הנפש, שהעולם צריך לעשות חשבון נפש לאן הוא הגיע, ואיך הוא מתקדם מכאן. אני זוכר שהמושג הזה של "חשבון נפש" פוגש אותי כפרט בחיים האישיים שלי בעיקר בתקופה של יום כיפור, אומרים שיום כיפור זה יום לחשבון נפש. עכשיו, בימים האלה, כשמדברים סביבנו על חשבון נפש גלובלי וכן הלאה, אני לא מוצא את עצמי כפרט בתוך המושג הזה, ורציתי שתעזור לי לעשות סדר. השאלה הראשונה היא, האם בעינייך אני, אדם מן היישוב, צריך בתקופה זו לעשות חשבון נפש?

ולמה אתה צריך לעשות את זה דווקא ביום כיפור?

אורן: לא יודע, ביום כיפור נהוג שעושים חשבון נפש, מסתכלים מאיפה באנו, לאן אנחנו הולכים.

זה נהוג. אין בזה שום דבר ששייך דווקא ליום כיפור. זה נהוג. אבל אולי אתה צריך לעשות לעצמך חשבון נפש יום יום, איך עבר היום, מה עשיתי, האם פגעתי במישהו, מישהו פגע בי, מה עשיתי עם עצמי? חשבון עם החיים שלי. אם חלילה אדם מקבל איזו מכה, מחלה, אולי בכלל עומד למות, הוא עושה חשבון נפש לאו דווקא ביום כיפור. לכן תמיד צריכים לעשות חשבון נפש. גם כשאתה קורא קריאת שמע במיטה, אתה עושה חשבון נפש.

אורן: הבנתי, אתה אומר שאדם צריך בכל יום ויום לעשות חשבון נפש.

נכון.

אורן: ובכל זאת אני רוצה לדבר על תקופות. האם מבחינת הזמן שבו אנחנו חיים, בימי הקורונה, בעינייך זה הזמן לחשבון נפש פרטי של האדם?

וודאי. מקבלים מכות, ומכות כאלה גדולות, מכות שהן סביב העולם, מכות ששייכות לכל האנושות, למה? מה עשינו, מה הטבע עושה איתנו, מה קורה לנו? לא יודעים. ולכן כדאי לנו לעשות חשבון נפש. כן.

אורן: אני יכול להזדהות עם זה ברמה הגלובלית, זאת אומרת שמנהיגי העולם או מנהיגים של מדינות כאלה ואחרות צריכים לעשות חשבון נפש, איך אני, כפרט, קשור לסיפור הזה?

בסך הכול כל אחד ואחד חי בעולם הזה ומשפיע על העולם הזה לא רק פעם בכמה שנים בבחירות, אלא בכלל, אנחנו עושים, כל אחד, השפעה על הסביבה הקרובה, הרחוקה, וסך הכול אנחנו עושים שינויים בטבע. והטבע, מפני שהוא מערכת אינטגרלית, גלובלית, שצריכה להיות מאוזנת מלכתחילה, הוא סובל מתוך זה שאנחנו גורמים לו חוסר איזון ולכן אנחנו מרגישים את חוסר האיזון הזה בכאלו תופעות כמו עכשיו, ווירוס הקורונה ועוד כל מיני דברים כאלו. מה שאנחנו כל הזמן מרגישים מהטבע, אנחנו מרגישים כתגובה על ההשפעות שלנו על מערכת הטבע, שהן או השפעות טובות או השפעות רעות.

אורן: זה קשור אליי, לחיים הפרטיים שלי?

תגיד שלא? גם עכשיו אתה נמצא בבית ואתה יושב עם המשפחה במקום לעבוד, ואתה לא יודע מה יהיה מחר. בינתיים יש לך מה לאכול ונותנים לך את כל השירותים של חשמל, מים ועוד, ומה יהיה אחר כך?

אורן: שאלה. שאלה גדולה. אני מרגיש בתקופה הזאת בעיקר רצון שזה ייגמר. זאת אומרת, אני בעד שבאמת מי שמנהל את העולם הזה יעשה כזה חשבון נפש, כמו שאמרת. אבל אני, כפרט, מה שאני מרוכז בו זה לא בהרהורים על עצמי, כמו שאמרנו קודם על יום כיפור, איפה אני ואיפה החיים שלי, איך אמרת משפט הראשון, "האם פגעתי במישהו היום", או משהו כזה. אני לא במחשבות כאלה, עכשיו אני במחשבות פשוט רק מחכה שזה ייגמר. אומרים "להישאר בבית, לא לצאת", אני נשאר בבית, לא יוצא.

זה לא בחכמה.

אורן: אני מפספס משהו?

קודם כל אתה מפספס שאתה נמצא כאן באיזה תהליך שבו מתייחסים לכל האנושות כמו למערכת אחת. כל האנושות נכנסה למכה אחת, סביב כדור הארץ, אתה מבין מה זה? זה משהו שלא קרה אף פעם בממדים כאלה. במלחמות העולם או בכל מיני אירועים כמו סופות הוריקן, אז יש איזה חלק שסובל, והחלק השני לא, כאן זו ממש מכה גלובלית. אנחנו עכשיו מתחילים לראות שאנחנו נמצאים מול הטבע, כל האנושות כולה, אנחנו כולנו, נגד הטבע. וכאן אנחנו צריכים לעשות חשבון אחר, "מה יהיה שאנחנו כל כך לא מותאמים לטבע עד כדי כך שהטבע משחרר כאלו ווירוסים".

אורן: כשאתה מדבר עכשיו על "כולנו נמצאים מול הטבע, כל האנושות, וצריכים לעשות חשבון מה יהיה וכן הלאה", אני לגמרי מזדהה עם זה. מה שאני לא מצליח לתפוס זה האם אני, אדם אחד מבין מיליארדים שחיים היום בעולם, קשור אישית לסיפור הזה.

אתה רואה שאתה קשור, לפי העונש שקיבלת, כן? אין לך עבודה ומי יודע אם תהיה לך. המשפחה יושבת בבית, הילדים לא לומדים והאישה נמצאת לידך כל הזמן, לוחצת עלייך וכולי. זאת אומרת, אנחנו מרגישים את המכה הזאת.

אורן: ברמה הזאת לחלוטין מרגישים את המכה, בכל עצם ועצם.

כותבים על זה בכל מיני מקורות, שבאמת אנשים סובלים. אנחנו לא קיבלנו חינוך ולא הרגל להיות בבית 24 שעות.

אורן: לגמרי. מבחינת הסבל האישי שלי אני מרגיש אותו לחלוטין. מה שאני לא תופס זה מבחינת חשבון הנפש האישי שלי. אני נדרש פה לחשבון נפש?

כן. איך אפשר ללחוץ עליך ועל כולם בעולם, על כולם, בצורה יותר אחידה? תגיד לי. אתם כולכם תשבו בבית, אתה והבדואי שם באיזה מקום, האמריקאי בלוקסוס שלו, ואחרים בחורבות או בפאבלות בריו דה ז'נרו, כולם נמצאים באותו מצב, כולם מרותקים לבית, למשפחה, לילדים, כולם יושבים ולא יכולים לזוז.

אורן: האם מתוך התמונה הזאת שנוגעת בכל אדם, ולא משנה באיזו מדינה הוא חי היום, אתה מסיק שכולנו נדרשים לעשות חשבון נפש אישי?

כולנו.

אורן: כולנו.

כן. וודאי. ברור שאף פעם לא הייתה מכה כזאת לכולם.

אורן: אתה עושה קשר של אחד לאחד, בגלל שהמכה היא לכולם, ומכאן מתחייב שכולם יעשו חשבון נפש, גם אני, גם אתה וגם כל אחד ואחת מאיתנו.

עד כמה שזה נוגע בכל אחד, אבל זה יפגע בכל אחד בסופו של דבר עד העצמות.

אורן: אז בוא נסכם בזה את הדיון הראשון שלנו, גם אני, אורן, צריך בתקופה זו לעשות חשבון נפש.

כן.

אורן: נתקדם לדיון הבא. אם אני צריך לעשות חשבון נפש, אני אשמח ללמוד ממך מה זה אומר, מה אני צריך לבדוק בחשבון הנפש הזה?

במה פגעת, מה עשית שהטבע שחרר את ווירוס הקורונה עד שהוא שיתק אותך. הטבע עושה דברים אינסטינקטיביים, אם אתה מגיע לאיזו פעולה שהיא כבר משהו כזה שהטבע לא יכול להסכים איתה, על הפעולה הזאת, אז הטבע יוצר תגובה. את התגובה הזאת אתה עכשיו מרגיש.

הטבע אומר "הכי טוב, במצב הנוכחי, שאתם תשבו מרותקים זה לזה בתוך המשפחות ולא תהיו קשורים זה לזה, עד שתבינו באיזו צורה נכונה אתם צריכים להיות קשורים. כי כל החיים שלכם, גם בדרגה האנושית שאתם קשורים לזה בצורה נוראית, גם בתעשייה שבגללה אתם ממש הורסים את כדור הארץ ללא שום חשבון וללא שום צורך. גם בהתנהגות ביניכם בממשלות, בצבאות ובכל דבר, אתם הגעתם בכל השטחים, בכל מה שאתם עושים אתם הגעתם למצב, שאני", אומר הטבע, "לא יכול לסבול, כי אני מערכת אינטגרלית, ואתם הגעתם למצב שאתם לגמרי הפוכים". זאת אומרת עשינו משהו בזמן האחרון שהוא כבר היפוך, שאנחנו לגמרי לא אינטגרליים, לא שייכים למערכת אינטגרלית במאומה, ואז באה התגובה. ובעצם התגובה מצד הטבע היא תגובה מאוד, הייתי אומר, רחמנית.

אורן: עוד לפני התגובה, אני רוצה לעצור פה ולברר את הנקודה הראשונה. כששאלתי אותך מה אני צריך לבדוק, המשפט הראשון שלך שרשמתי לי זה "מה עשיתי, במה פגעתי". במה פגעתי הכוונה במי פגעתי, כמו שאומרים ביום כיפור שצריך לסדר את היחסים בין אדם לחברו, למה הכוונה במה פגעתי?

במה פגעתי? אני פגעתי באינטגרליות של המערכת שבה אני חי.

אורן: אני, אורן?

כן, גם אתה.

אורן: מה זה האינטגרליות של המערכת?

אנחנו חיים במערכת שהיא כולה אינטגרלית, שכל החלקים שלה כולם קשורים זה לזה, כל חוקי הטבע נועדו להשלים כל מיני תופעות יחד לצורה אינטגרלית. ואנחנו לא פועלים בצורה כזאת.

דוגמה לצורה אינטגרלית, נגיד שאשתך יושבת בבית, יש הרבה ילדים, חייבים לשבת בבית ולהכין את הכול כדי שהמשפחה תוכל להתקיים בצורה כזאת שהיא מבשלת, מכבסת, יש לה מספיק עבודה, אתה יודע.

אורן: זה בטוח, השאלה מי יכול היום להרשות לעצמו שאשתו תשב בבית כעקרת בית, אבל נגיד שיש לו כזה לוקסוס.

נגיד. ואתה עובד מהבוקר עד הלילה.

אורן: כמו חמור.

כן. כדי לספק את זה לבית. ואתם בבית, אתה ואשתך, עושים חשבון איך לחלק את כל מה שאתה מביא הביתה, איך כל אחד צריך להיות, איך לחלק את זה שיהיה לטובת כולם. קודם כל הקטנים מקבלים מה שמגיע לקטנים, אחר כך היותר גדולים, יותר גדולים, ומה שנשאר, נשאר לך לאשתך. זה ברור, כך כל אחד ואחד, כל משפחה ומשפחה כך עושה.

למה זה נכון וטוב, ואנחנו כמעט ולא צריכים להיכנס לחוקים שבתוך המשפחה? כי אנחנו מבינים שכך זה צריך להיות, כי אחרת לא יהיה יחס יפה בין בני הזוג והיחס שלהם לילדים והיחס של הילדים אליהם ועוד ועוד. זה ברור, וכך זה בכל התרבויות ובכל הזמנים פחות או יותר. זה במשפחה, ואם אנחנו ניתן למשפחה להתקיים נכון הם כך יסתדרו נניח. הבעיה שלנו שהחברה המודרנית נכנסת למשפחה ומקלקלת שם את היחסים, אבל נגיד שככה זה.

אבל זה כלפיי המשפחה בלבד, וכלפי משהו שנגיד כל העם שייך למשפחה אחת או כל העולם שייך למשפחה אחת, לזה אנחנו לא יכולים לקבל שום דוגמה ואין לנו לזה שום נטייה. אני לא רואה בזה מיד תגובה ואני לא יכול בהתאם לזה לתקן את עצמי ביחס הנכון אליהם. פעם היה מושג של כפר או עיר, אז תושבי הכפר או תושבי העיר היו דואגים לעצמם. היום גם יש משהו, אבל הכול כבר פוליטיקה ומלוכלך והכול. אבל בעצם השאלה שלנו היא כך, מתי נוכל לדאוג כמו למשפחה הנכונה, גם לכפר וגם לעיר וגם למדינה וגם למדינות של כל העולם.

אורן: זה חשבון הנפש?

זה חשבון הנפש שאנחנו צריכים לעשות, שכולם יהיו קשורים בצורה אינטגרלית, נכונה. וודאי שלא יהיה לכולם אותו דבר, אתה לא יכול לחלק לכל אחד עכשיו אלף דולר וזהו. לא. אתה צריך לקחת בחשבון מה הדרישות שלהם, מה הצרכים שלהם, באיזה מצבים נמצא כל אחד ואחד. אתה צריך להיכנס כמו במשפחה, כמו שאתה מדבר עם אשתך, לילד הזה אנחנו צריכים את זה וההוא חולה, חס ושלום, צריך את זה ואת זה. כך אנחנו צריכים כל הזמן לדאוג לכל העולם. אם בצורה כזאת נדאג לכל העולם אין מקום לא לווירוסים, לא לקורונות ולא לכלום.

אורן: הבנתי. החשבון הזה היה נשמע לי כמו חשבון של גישה כלכלית חברתית או חלוקת תקציבים. אני מבין שצריכים לשנות את דפוס המחשבה לצורך העניין ברמה הלאומית, ברמה של המדינה. מה שאני לא מבין זה איך זה קשור לחשבון הנפש הפרטי שלי, של אורן. הרי לא אני מחלק את התקציבים, אני לא ראש הממשלה וגם לא שר האוצר.

אבל אתה מקבל את התקציבים האלה.

אורן: אני משלם מיסים ומקבל את מה שמקבלים.

כן.

אורן: כאן זה מתחיל וכאן זה נגמר.

זה לא נכון, זה לא טוב שזה מתחיל ונגמר. אסור שזה יתחיל באיזה מקום ולא היה קודם ואסור שזה ייגמר, זה חייב להיות אינטגרלי, זה חייב כל הזמן להימצא בתוך המערכת הכללית האנושית והאנושות כל הזמן בודקת את עצמה, כמו שאתה במשפחה, מה לקנות לזה ואיך לסדר את זה ואיך לתקן משהו להוא, ואיך לעשות משהו, כמו שאתה כל הזמן דואג למשפחה.

אורן: נכון, אני דואג למשפחה שלי ואת החשבונות האלה אני עושה בתוך המשפחה שלי.

אז מי ידאג למשפחה הזאת שזה העולם, או אפילו העיר, ראש העיר ידאג?

אורן: בוודאי, בשביל מה הוא ראש העיר, אני בחרתי אותו שידאג לכולם.

טוב.

אורן: אני משלם ארנונה.

אדוני, זה מה שבדיוק הטבע רוצה להראות לך.

אורן: אז אני לא תופס, תחדד לי את הנקודה, מה הוא רוצה להראות לי בדיוק?

אל תקנה בכסף מה שצריכים לקנות בלב. זה לא ילך. אתה צריך לדאוג בלב שלך מה קורה לנו, מתי אנחנו נהייה מחוברים כאיש אחד בלב אחד, כמו במשפחה, ואנחנו נדאג. אני מבין שאין לב לדאוג, אני לא יכול להרגיש את המשפחה שלך, משפחות אחרות וכן הלאה, אבל יחד כולנו צריכים להיות קשורים בצורה כזאת שאנחנו נדאג לזה, בכל זאת נתקרב לזה, ואז הטבע יהיה ידידותי אלינו כי אנחנו בונים מערכת אחת. גם אנחנו, כמו כל דומם, צומח, חי, נכנסים למערכת אחידה ולא שאנחנו עושים שם ממש עויינות.

אורן: הייתי רוצה עכשיו שנתקדם הלאה וממש נפרט את הכותרת הזאת של חשבון נפש אישי לפרטים, כמו בצ'ק ליסט כזה, כמו ברשימה של דברים שאני צריך לבצע. בוא ננסה להרכיב את הרשימה הזאת, מה השאלה הראשונה שאני צריך לשאול את עצמי בחשבון הנפש שאני עושה?

אם אני הולך לעשות חשבון נפש כלפי הדאגה שלי לכל העולם וודאי שאני אראה את עצמי שאני מתפספס, מבלבל, מתבלבל, בקיצור כדאי לא להתחיל, זה יהיה סתם בלגן. אני אספר לך כזה סיפור, למדתי פעם ברוסיה שהבולשביקים, אחרי המהפכה שעשו, רצו לעשות כזאת מערכת שהיא דואגת לכולם עד הפרט האחרון שבכל אדם. זאת אומרת, כמה אתה צריך ומה אתה צריך ובדיוק וכן הלאה וכל הזמן שזה יהיה בהיקף של המדינה, נגיד מאה מיליון איש. הם עשו כזה חשבון, היו שם הרבה יהודים שישבו וחשבו על זה, והם ראו שזה בלתי אפשרי ואז הם עזבו את זה ונעשה בלגן והכול נפל. אבל ממש יש מסמכים שמדברים על זה, יש ספרים שהם כתבו על איך הם חשבו לדאוג לכל דבר ודבר.

מה אני רוצה להגיד? בלי לפתח אהבה אתה לא יכול להתחיל לדאוג לכל אחד ואחד. גם בעל הסולם, הרב יהודה אשלג, כותב במאמרים ידועים שלו כמו "דור האחרון" איך אנחנו צריכים להתייחס לכל הדברים האלה, להתחשב. אמנם הוא לא כותב שם כל כך על אהבה, הוא רק כותב כך שבטוח שזה היסוד, אבל בלי היחס הזה אנחנו לא יכולים לעשות חשבונות יבשים. אני לא יכול. אני לא יכול להיכנס לכל משפחה ומשפחה ולבדוק כמה אתם צריכים וכמה אתם צריכים וכך וכך. הוא כותב על זה, הוא כותב שיש אנשים שהם באים לכל דלת ודלת ושואלים ובודקים ושולחים מה שחסר וכן הלאה, אבל אנחנו צריכים להבין שהדברים האלה יכולים לעבוד רק בתנאי שאנחנו נקשרים באהבה זה לזה, שאנחנו מרגישים ומבינים את הצורך של כל אחד בזה.

אורן: הבנתי. מה השאלה הראשונה שאני שואל את עצמי בחשבון הנפש האישי שלי של אורן, מה השאלה הראשונה?

האם יש לי אהבה לאנושות.

אורן: לאנושות? לכל השמונה מיליארד או כמה שהם לא יהיו?

נגיד תתחיל מהמדינה, שמונה מיליון.

אורן: איך אני בודק אם יש לי אהבה לכל המדינה?

האם אתה מוכן להתחלק איתם בכל מה שיש לך.

אורן: וודאי שלא, אין מה לבדוק אפילו.

למה?

אורן: למה שאני אתחלק?

אנחנו מדברים על יחס של אהבה. אתה שואל למה כן, למה לא? מפני שאם יש לך אהבה אליהם אז וודאי היית מחלק להם כל מה שיש לך כמו שאתה עושה במשפחה.

אורן: אני מוכן להתחלק עם כל המדינה רק בדבר אחד, בזה שאני אשלם את המיסים שדורשים מכל אזרח. לא לגנוב ממס הכנה, לשלם מיסים, פה זה מתחיל ופה זה נגמר. רוצים שאני אשלם יותר מיסים? אין בעיה, יגבירו את המיסים אני אשלם גם אותם, כי אני מבין שצריכים להסתדר גם במשבר הזה. כאן זה נגמר. משהו לא בסדר?

אני מבין שאתה אזרח הגון ושאתה ממש רוצה להיות כן עם עצמך ועם האחרים ועם החוק, אני מבין את זה. אבל הטבע דורש מאיתנו יותר, מה תעשה? אפילו אם היינו כולנו נבונים וכולנו חכמים וכולנו צדיקים, כמו שאנחנו אומרים בהגדה של פסח, זה לא מספיק. הטבע רוצה שאנחנו נרגיש את כולנו כאיש אחד בלב אחד. מה לעשות? הוא רוצה את זה.

אז מה נעשה? גם אני לא רוצה, גם אתה לא רוצה, כולנו, אף אחד לא רוצה. זו עבודה גדולה מאוד לעבוד נגד הרצון האגואיסטי הזה ולהתחיל להתחשב בזולת. אבל מה לעשות? ולכן אנחנו צריכים להבין שזו הכרחיות. לא שאני חייב, שלוחצים עליי, אני צריך להביא את עצמי למצב שאני אגיד לעצמי "מיכאל, אתה צריך להגיע לזה, כי זה חוק הטבע העליון, אתה לא מבין אותו, אתה לא מרגיש אותו, אתה כל הזמן חושב איך יהיה לך יותר נוח, תראה איך אתה יושב, איך אתה שותה, מה אתה אוכל, מה אתה עושה, על מה אתה חושב, תמיד לטובת עצמך. אבל הטבע דורש שאתה תתרומם מעל זה ותחשוב במקום על עצמך על כולם, שאתה שם כלול. אתה חייב כך לחשוב".

תגיד, "אני לא מסוגל". אני מבין את זה שאתה לא מסוגל, את זה אני מבין. "ומה הלאה לעשות, שאני לא מבין?" תבקש הבנה. "אני לא מסוגל לקיים חוקים כאלה, מה אתה רוצה, שאני אוהב שמונה מיליארד אנשים? שמונה מיליון במדינה שלי אני לא מסוגל לאהוב, שמונה אנשים במשפחה שלי אני בקושי בקושי סובל, מה אני אעשה?" תבקש. תבקש כוח אהבה. וודאי שאתה לא יכול. למה הטבע עשה את זה כך? פשוט מאוד, כדי שאתה תפנה לבקש ואז אתה תתקשר לכוח העליון שבטבע שהוא יחלק את כוח האהבה לכולם וכולם יהיו באגודה אחת וכולם יהיו בחיבור אחד וכולם גם יהיו יחד עם אותו כוח אהבה אחד.

זאת אומרת, אנחנו בכוונה נבראנו בצורה שאנחנו אגואיסטים כדי להבין שבאגו אנחנו לא יכולים להתקיים, הווירוסים האלה לא יעזבו אותנו אלא נצטרך עוד ועוד להתקדם למצב עד שנבין "די", להגיד לצרותנו די, ולבקש תיקון.

אורן: הרב לייטמן זה מאוד מרגש וחלחל לי משהו כמו טיפה כזאת קטנה לתוך הלב. לצערי הרב הזמן שלנו נגמר והייתי רוצה שאלה אחרונה ברשותך. מהי השאלה המדויקת שכלפיה אני צריך לעשות את חשבון הנפש הפרטי שלי?

לפחות, האם באמת הטבע דורש מאיתנו להיות קשורים כאיש אחד בלב אחד, בכוח האהבה, בזה שאין הבדל ביני לבין הזולת, שבהרגשה שלי אין הבדל, האם עד כדי כך אני צריך להגיע למערכת האינטגרלית הזאת, באמת? אני צריך לשאול את זה.

(סוף השיחה)