חיים חדשים

שיחה 976

מערכת הדחפים באדם

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן- 11.3.18- אחרי עריכה

אורן: היום אנחנו רוצים לדבר עם הרב לייטמן על דחפים. דחפים זה משהו שמלווה אותנו בכל רגע בחיים, יש לנו דחפים כאלה ואחרים, לפעמים הם באים, לפעמים הולכים, לפעמים אנחנו הולכים אחריהם, לפעמים הם דוחפים אותנו לכל מיני מקומות. ננסה להבין איך לעבוד איתם בצורה המיטבית בדרך לחיים חדשים.

ניצה: מערכת הדחפים קיימת באדם מאז ומתמיד. הדחפים האלה הולכים ומתפתחים, יש דחפים שהם דחפים מאוד בסיסיים ויש דחפים מתקדמים יותר. אנחנו יודעים שדחף הוא בעצם צורך בלתי נשלט שמתעורר באדם ומניע אותו לפעולה מסוימת. אנחנו גם יודעים שכשאדם מרגיש דחף פנימי שמתעורר אל דבר מסוים והוא לא מצליח לספק אותו, למלא אותו, הוא מרגיש מצוקה, פחד, חרדה. זאת אומרת זה משפיע עליו בהכרח. עוד אנחנו יודעים שקשה מאוד להתגבר על דחפים. הרבה פעמים הדחף מניע אותנו לכיוונים שהשכל לא ממש רוצה ללכת לשם ובכל זאת זה קורה.

נושא הדחפים מרתק, אבל מאחר ויש הרבה שאלות בנושא אולי ננסה קודם להבין מה היא אותה מערכת דחפים שמנהלת אותנו בני אדם.

ראשית בואו נגדיר מה נקרא "רצון" ומה נקרא "דחף".

ניצה: נכון, מהזוית של חכמת הקבלה.

האמת היא שאני בפסיכולוגיה כמעט ולא נוגע. רצון נקרא משהו בסיסי שקיים באדם מחיק הבריאה, מנקודת הבריאה שלו, ודחף זה מה שאדם מרגיש ספציפית כשאיזה רצון מתלבש עליו, מחייב אותו, מבטל את שכלו ודורש ממנו לקיים. לזה הייתי קורא "דחף".

הרצון הוא מתון יותר, מובן יותר, רגוע, יש בו איזון בין שכל ורגש ואפשר לדעת איך לנצל אותו ולעבוד עימו לקראת איזו מטרה או משהו. מה שאין כן, דחפים הם כמעט בלתי נשלטים ורק על ידי הכנה מראש נוכל לראות עד כמה כן נוכל להתמודד איתם.

ניצה: אני מאוד אהבתי את ההגדרה, לכן אחזור עליה. רצון הוא חומר שקיים באדם ממנו אנחנו עשויים. ודחף הוא כוח שמתלבש על אותו חומר ומתחיל להניע אותו, להפעיל אותו. האם זה יהיה נכון להגדיר את זה כך?

אנחנו אומרים בחכמת הקבלה שרצון זה חומר.

ניצה: ההגדרות שאנחנו מנסים לברר הן רק הגדרות מחכמת הקבלה ולא מהפסיכולוגיה.

דחף הייתי מגדיר שהוא אותו רצון רק שהוא רוצה לשלוט על השכל, כי בדרך כלל הרצון בא עם רגש, לב ומוח שהם איכשהו מאוזנים יחד. ברגע שהלב והמוח לא מאוזנים, והלב פותח בהתקפה שהוא רוצה לנצל את הרצון שלו, אז הרצון הופך להיות לדחף.

ניצה: זו הגדרה מעניינת מאוד, ומורגשת לפעמים באדם. יש לפעמים שאיזה כוח פנימי מתעורר בנו ואנחנו מאבדים שליטה עליו. הרבה פעמים אם הדחף מאוד חזק, אדם מרגיש שהוא מאבד אפילו עשתונות. זו תחושה שפתאום משהו מתלבש עלינו ולוקח פיקוד על המערכת.

נכון.

ניצה: אני מבינה שהמערכת הזאת אמורה באיזה אופן לפתח את האדם.

הייתי מגדיר את המערכת הזאת כפועלת בשני הכיוונים, שנאה ואהבה.

ניצה: תסביר.

הרצונות או הדחפים כהתפרצות של הרצון פועלים או לשנאה או לאהבה, אחד מהשניים. ולפעמים הם נמצאים בהתקשרות כזאת שהאדם באמת לא יודע מה לעשות, והוא נמצא תחת שתי השליטות הללו.

מה לעשות עם הדחפים? גם הרצונות וגם הדחפים, אם אנחנו מדברים על פסיכולוגיה, אז יש כאן עניין של הכנה. אנחנו יכולים להכין את האדם כך שהדחפים או הרצונות לא ישלטו בו בצורה בלתי ניתנת לניהול, ושהוא יידע לנצל אותם בצורה שקולה. בדחפים זה יותר קשה כי האדם לפעמים לא מודע למה שהוא עושה, עד כדי כך הדחפים מעוורים אותו, כי האיזון בין השכל והרגש נעלם. הרגש אז שולט, והשכל לא נמצא במקום, והאדם נמצא בידי הרגש שנקרא כבר "דחף", והוא מוכן במצב הזה להרוג את השני.

ניצה: כלומר, המצב יכול להיות קיצוני עד כדי כך שיגיע לאיבוד שליטה טוטאלי?

נכון.

ניצה: אמרת שהדחף יכול להיות לשני כיוונים או דחף לשנאה או דחף לאהבה.

כן, ושניהם בעיקר בלתי נשלטים.

ניצה: אנחנו רואים הרבה פעמים שבאדם מתעוררים דחפים של שנאה או אהבה כלפי עצמו, זה אחד הדברים שגם מתרחשים.

רואים זאת במיוחד באדם שמאשים את עצמו, ונכנס לדיכאון ולקונפליקטים פנימיים.

ניצה: למה זה קורה שאדם נכנס לסחרור פנימי, אפילו בדברים הבסיסים ביותר, נניח אישה שרוצה לעשות דיאטה, אז רואים שבאמת יש קונפליקט, זאת אומרת הראש יודע והרגש משתלט.

היא נכנסת בכוונה או לא בכוונה למקום שתמיד היא תצטרך להתמודד עם דחפים. כל החכמה שלנו היא לא להכניס את עצמנו למקומות כאלה, למצבים כאלה.

ניצה: מה זאת אומרת? האם יש דרך לא להיכנס לתוך מערכת הדחפים של האדם?

כן.

ניצה: באיזה אופן?

אני צריך מראש לזהות את הדחפים שיכולים להיות, ואני צריך לדעת שאני חלש להתמודד איתם, לדעת איך לבנות מערכת שתרגיע אותי או שתיקח אותי להתפתחות צדדית, אחרת, אלטרנטיבית. אבל אני צריך לדעת את זה מראש. חוץ מזה, צריכים ללמד את האדם תחת איזה דחפים הוא יצטרך לעמוד ומה אופיינו לו. אנחנו יכולים לבנות לו מפה לאן להיכנס ולאן לא, באיזו צורה כן ובאיזו צורה לא, וללמד אותו לעשות תרגילים כאלה ואחרים ומערכות הגנה שיבטיחו לו חיים רגועים.

ניצה: מערכות השהייה.

כן.

ניצה: בפסיכולוגיה למשל אחד הדברים המעניינים כשרוצים ללמד אדם לשלוט בדחפיו זה ללמד אותו להפעיל מנגנון השהיה, עיכוב, זאת אומרת לא להגיב מידית.

אבל אז זה כבר לא דחף.

ניצה: בדיוק, זה העניין, שתיאורטית זה נשמע טוב ויפה, אבל בפועל זה לא תמיד עובד. לפעמים אנחנו מצליחים אבל ברוב המקרים זה משתלט עלינו.

אתם מצליחים במקרה שזה לא דחף אלא עדיין רצון.

ניצה: זה לא הגיע לרמה של דחף.

בדחף השכל נעלם. כך אני מגדיר לפחות.

אורן: לאן נעלם השכל כשמתעורר באדם דחף מסוים?

הוא מדוכא על ידי הרצון הגדול.

אורן: מה זה אומר מדוכא?

הרצון הגדול מדכא אותו.

ניצה: מי זה הרצון הגדול?

אני מאוד רוצה מתוק ואני חולה סוכרת.

אורן: השכל שלך אומר "אסור לך, זה יעשה לך לא טוב".

ואם לפניי יש משהו שאני כל כך רוצה, הרצון כל כך גדול, אז הוא מדכא את השכל ואני לוקח ואוכל.

אורן: ואז הרצון למתוק הפך להיות דחף, דיכא את השכל, ומהמקום הזה יש לי כמה שאלות. יש לנו איזה דחף מסוים שציירת לנו, עכשיו נתחיל לברר ממנו כמה דברים, ננסה להסתכל על זה מכמה זוויות. קודם כל נסתכל מה קורה לפני כן, למה מעוררים בך דחף כזה למשל?

לא, זה כבר שייך להשגחה העליונה, אבל אנחנו מדברים על מה שקורה עם האדם, מתוך האדם, איך שהוא עושה מתוכו. אנחנו לא מדברים עכשיו על המערכות שמפעילות את האדם מלמעלה, ההשגחה העליונה, שהיא רוצה להראות לאדם עד כמה הוא נמצא ביד העליונה שמנהלת אותו, שמחזיקה אותו, לא.

ניצה: גם זה מאוד מעניין, כי אתה נכנס פה לאיזו נקודה שהאדם כבר שואל את עצמו "למה מתעוררים בי דחפים שאני לא מצליח לשלוט בהם. מהי המטרה שלהם"?

אני אתן רק פתרון אחד, הוא צריך לרכוש איזו מטרה שהיא עד כדי כך חשובה עד שכל הדחפים והרצונות שיתעוררו, הם לא יוכלו להיות יותר מהמטרה הזאת. ואם המטרה הזאת תמיד תהיה כנגד עיניו, אז אף דחף לא ישלוט עליו.

ניצה: זאת אומרת שהרצון הגבוה הזה יהיה כל כך עוצמתי וחזק עד שהוא יצליח לשלוט באיזה אופן בכל דחף שיגיע, ומכל כיוון.

כן.

ניצה: אבל זה כבר הפתרון.

בטח.

אורן: למה בכלל מעוררים באדם דחפים שמדכאים לו את השכל ושמים אותו במצב בלתי נשלט של חוסר איזון בין הרגש לשכל?

כדי ללמד אותו עד כמה הוא נשלט, עד כמה הוא חיה קטנה, עד כמה כל ההחלטות שלו לא שוות הרבה, אלא פשוט מגיעות אליו ושולטות בו.

ניצה: יש בגלל מה לכעוס? הרבה פעמים במצבים האלה האדם כועס מאוד על עצמו, למשל כשהוא לא הצליח להשתלט על הדחף, אכל לבסוף את הסוכר הזה והוא מצטער. אגב, תמיד זה מלווה בצורה כזאת, אחרי שהדחף התמלא אז מתלווה לזה הרגשה רעה בדרך כלל, "למה נכנעתי לזה, איך זה קרה?" ואז האדם כועס על עצמו. יש בכלל מקום לכעס במקום הזה?

אנחנו לומדים בחכמת הקבלה שהאדם צריך לפנות לבורא ולהבין למה הבורא הביא אותו לכל המכשולים האלו, למה הוא נכשל, ולדרוש את ההסבר כדי לדעת איך לשלוט יותר על עצמו, לא בגלל הסוכרייה, אלא בגלל שהוא רוצה בכלל לשלוט על עצמו, על המחשבות, הרצונות והכוונות שלו, כדי להגיע למטרה יותר נעלה.

ניצה: אני רוצה לחבר את זה למה שאמרת קודם ומאוד אהבתי את זה, הדחף לשנאה ולאהבה. כי הנושא של דחפים קיים כמובן גם בחיות, עם דחפים שהם יותר בסיסיים.

נניח שאני לוקח גור קטן של אריה, ומתחיל לשחק איתו וממש לקרב אותו אליי. הגור קטן והוא מקבל אותי ממש כבעל הבית, אוהב אותי וכן הלאה, אבל אחר כך יש לו דחף טבעי, פתאום באחד מהימים הוא מתחיל לגלות שהוא רוצה לאכול אותי. כן. זה קרה כמה פעמים. ודאי.

ניצה: כן. זה קרה כמה פעמים. נכון.

ומה אז? זו דוגמה טובה מאוד לדחף טבעי.

ניצה: נכון. דחף שהוא חייתי ממש.

הדחף הזה כבר לוקח ממנו את כל השכל ואת כל הרגש הקודם שלו.

ניצה: אני רוצה לעשות הבחנה בין אותו דחף חייתי שתיארת, שככה הוא טורף אותו, לבין איזה דחף לאהבה ולשנאה שזה משהו שאין בחיות, חיה לא מסתכלת ואומרת "אני שונאת אותו, אני אוהבת אותו". יש לי דחף, בדרך כלל כדי לשרוד או לעשות איזו פעולה שככה הטבע הטביע בתוך אותו חיה והיא פועלת. אבל באדם המקום הזה של לכוון דחף לאהבה ושנאה זה כבר משהו שהוא אנושי.

מה זה אנושי?

ניצה: להרגיש שנאה או אהבה, אני לא חושבת שחיה מסוגלת.

שאני אוהב או שונא, למה לחיה אין דבר כזה?

ניצה: אני לא יודעת.

מה ההבדל?

ניצה: זה מתקיים באותה רמה?

רמה גבוהה יותר, אז מה? אבל זה גם אותו דבר, "את זה אני אוהב ואת זה אני שונא, זה נותן לי תענוג וזה נותן לי כאב".

ניצה: שונא זה משהו שגורם לי לכאב.

כאב.

ניצה: אז בוא נגיד ככה, אם אותו דחף שהתעורר בי גורם לי אחר כך לסבל, אז אני אומרת "אני שונאת", לא משנה אם זה כלפי מישהו אחר או כלפי עצמי.

אני שונא תופעה שנמצאת בי בתוך הרצון לקבל שלי, כשהתופעה הזאת מעוררת כאב. לכן אני שונא את הכאב עצמו ואז גם את המקור שלו.

ניצה: ואהבה זה אותו דבר?

אותו דבר. אבל אנחנו אומרים, "אני אוהב קפה". ומה, אני אנשק אותו? מה זה נקרא אוהב? "אוהב". ממש כך.

אורן: אני רוצה לדבר על שליטה בדחפים, התחלת לגעת בזה קודם. נאמר שדחף מסוים מתעורר בי ודחף מסוים מתעורר בניצה או באדם אחר. לפעמים אנחנו נראה אדם שמסוגל לשלוט בדחפים שמתעוררים בו ולעומתו אדם אחר שלא מסוגל לשלוט באותם הדחפים, מה ההבדל בין שניהם?

יש כאן כמה נתונים די פשוטים, קודם כל חשבון רווח והפסד. אתה ככלכלן במקצועך יודע מה זה רווח והפסד. אז תמיד אנחנו עושים בתוכנו חשבון, דו"ח רווח והפסד.

אורן: האם זה חשבון שכלי?

זה חשבון שכלי שרוכב על המערכת הרגשית.

אורן: כשהגדרת קודם "דחף", אמרת שדחף זה מצב שבו רצון מסוים מתלבש על האדם ושולט בו, מדכא את השכל ומעורר בו דחף בלתי נשלט. את האדם שנכנע לדחף שהשתלט עליו אני מבין, זה נשמע נורמאלי, מה שפחות מובן זה איך האדם שמצליח להתגבר על דחף מסוים שמתעורר בו, איך הוא פתאום מצליח לעשות חשבונות של רווח והפסד?

אבל הוא התגבר?

אורן: כן.

אז איך הוא התגבר?

אורן: אני שואל.

הוא איזן את הדחף הזה עם השכל והגיע כבר, לפני דו"ח רווח והפסד, לדמות הדו"ח הזה בתוכו, במוחו, שלא כדאי לו לבצע את הדחף שלו שמזה הוא מפסיד יותר מאשר מרוויח. לוקח את הסוכרייה ומפסיד.

אורן: נלך בתהליך שלב שלב, דחף התעורר, דיכא את כל המנגנון השכלי, אדם אחד הולך ומבצע, מתקדם עוד שלב בתהליך ומבצע את הדחף המסוים, ואדם אחר מצליח להוסיף כוח שכלי כדי לאזן את המצב, לקחת שליטה מחדש.

כי הדחף שלו לא חזק.

אורן: האם זה מה שקובע, עוצמת הדחף?

בטח. רק היחסים בין זה לזה.

ניצה: רק זה. זאת אומרת שזה לא בהכרח שהשכל שלו יותר חזק או ההיגיון שלו יותר חזק.

לא, רק היחס.

אורן: זאת אומרת, לכל אחד יש גבול מסוים, שמעבר לעוצמה מסוימת, דחף מסוים שיתעורר בו, יתלבש עליו כמו שאתה קורא לזה, הוא מבטל לו את כל השליטה.

מה יותר, שכל או רגש? זה הקובע כלפי איזה נתון.

אורן: מה יותר שכל או רגש, תלוי בזה שהאדם הוא אדם חכם או טיפש?

זה תלוי בהרבה דברים. זה תלוי בסביבה, זה תלוי במצב הפנימי שלו כרגע, זה תלוי בהרבה נתונים. אבל סך הכול החשבון הוא מה יותר, שכל או רגש.

ניצה: איך אפשר להשתמש נכון בדחף כדי שיקדם אותנו, שיהפוך להיות מנוע להתקדמות, להתפתחות?

רק בהכנה מראש. אם אני מכין את עצמי מראש.

ניצה: תכנון מראש.

כן. מראש לכל הדחפים. וכל זה תלוי "בהכנה", מה שנקרא.

ניצה: יש פה עיקרון מאוד חשוב, כי אם נשווה אותו לכל מיני תרגילים פסיכולוגיים, כמו לדוגמה, כשאתה מגיע לנקודה אתה אמור לעשות פעולות של נניח לספור עד עשר, לספור עד מאה, להתאפק, להשהות את עצמך. רואים שפעם זה עובד, ובדרך כלל זה לא עובד, ואז מגיעה ההתפרצות. פה אתה בעצם אומר משהו אחר, אל תגיעי בכלל לרגע הזה, אלא את צריכה להכין את הקרקע הרבה לפני. הכנה.

כן, זה נקרא "הכרת הרע".

ניצה: מה זאת אומרת?

הכרת הרע, זה שאני מרגיש בכל מיני תופעות שיכולות להתעורר בי, ומראש אני מגלה בהם את הרע, ואני משכנע את עצמי, ממלא את עצמי עם יחס שלילי אליהם. ולכן כשבא דחף, אני מצליח להתמודד עימו ולהוריד אותו מדרגת הדחף לדרגת הרצון. רצון לאזן בשכל, ואז להימנע משימוש.

ניצה: זו ממש שיטה. אני גם מבינה מהדברים שאתה אומר, שבעצם יש קשר בין רמת ההתפתחות הפנימית של האדם, לבין היכולות שלו באמת לשלוט בדחפים שלו. זה לא קשור בשכל, אלא זה קשור באיזו התפתחות פנימית, וביכולת לאזן בין שניהם.

עד כמה שהם..

ניצה: אמרת קודם, שזה הכרת הרע. הדחפים הטבעיים עצמם מוגדרים כרעים או שחוסר היכולת שלי לשלוט בהם, זה רע? מה החלק הרע פה, למה זה מכונה רע?

כל זה תלוי מ"הרגל שהוא נעשה טבע שני". כשאנחנו אומרים הכנה, מה שאנחנו כן רוצים לבנות בהכנה, זה טבע שני. זאת אומרת, לא טבע שאני מגיב על הדחף בצורה אוטומטית, ככה מיד כי השכל שלי כבר לא עובד, אלא אני רוצה לבנות כאן מנגנון הגנתי, שנקרא "טבע שני", שהוא מונע ממני להיות תחת שליטת הדחפים, על ידי זה שאני בונה מערכת רוחנית.

מערכת רוחנית, הכוונה שאני בונה איזה ערכים גבוהים מכל מה שקורה כאן בעולם הזה, ואני רוצה שהערכים האלה ישלטו בי. אני עד כדי כך מרגיל את עצמי אליהם, לערכים האלה הרוחניים, שאם באים הדחפים הרגילים האלה מהעולם הזה, אני תמיד מוגן. שהדחפים מרמת העולם הזה, יצטרכו להתמודד עם הערכים של העולם היותר עליון.

ניצה: הרוחניים.

כן.

ניצה: ציירת פה ממש היררכיה, נבין אותה, ואז נבין מה זה ערכים רוחניים. יש את הרגש שלי, יש את השכל שלי שמנסה להשתלט על הדחף, ואנחנו כבר רואים שהוא לא תמיד מצליח, ומעליו אמרת שצריך לשים משהו שהוא יותר גדול, הנקרא "ערכים רוחניים".

כן.

ניצה: זאת אומרת, השכל שלי צריך להבין, "אתה לא בדיוק תשלוט במצב ככל הנראה, לכן תשים את השכל שלך מתחת לדבר הגבוה יותר ממך", שזה נקרא "ערכים רוחניים", כדי שברגע שהדחף יגיע.

הוא יהיה בדרגת הבהמה, ואני יהיה בדרגה יותר גבוהה.

ניצה: זאת אומרת, הוא כבר לא ידבר עם השכל שלי יותר. עם מי הוא ידבר?

לא יהיה ביניהם קשר.

ניצה: לא יהיה ביניהם קשר. אז בין למי יהיה לו קשר? עם מי הלב שלי ידבר, אם לא עם השכל שלי? עם מי הוא יהיה בקשר?

עם הרמה הזאת הגבוהה. אני כל הזמן ארצה להיות ברמה הזאת הגבוהה, ואני משתדל לחבר את עצמי אליה, ואז את כל הדחפים שמגיעים אני יודע איך אני שולט בהם. הם לא באים בצורה כזאת שאני לא שולט.

ניצה: זאת אומרת, השכל הוא מספיק חכם כדי להבין לפני שהוא נכנס בכלל לצרה, שאם הוא רוצה להצליח לשלוט, אז הוא צריך לשים מעליו משהו שהוא הרבה יותר חזק. כי ברגע שהדחף מגיע, זה כבר יוצא לשליטה יותר גבוהה ממנו.

אני תמיד נמצא בדרגה יותר גבוהה מכל מיני הדחפים שמגיעים, ולכן כשהם מגיעים אני לא נמצא תחת שליטתם, לא נכנע אליהם.

ניצה: יש פה באמת משהו ענק.

אבל זו שיטת הקבלה, אני לא חושב שבפסיכולוגיה אפשר להגיע לזה. כל הרמות שאנחנו יכולים להמציא בפסיכולוגיה לבני אדם, הן מאותה הרמה, כי הן מסתיימות בשכל של האדם.

ניצה: זאת אומרת הם נשארות ברובד הזה של השכל. השכל יכול להיות אולי יותר מפותח, אולי אפשר לתרגל אותו באיזה אופן, אבל עדיין הוא מוגבל. אתה בעצם אומר, אני שם משהו שהוא גבוה יותר מהשכל של האדם, משהו שהוא חזק יותר ממנו, וכשהדחף מתעורר, השכל בכלל לא מתפקד, הוא אומר לו "בוא, דבר עם זה שמעליי".

ננסה להבין מה זו המערכת הזאת של ערכים רוחניים, איזה שכל גבוה יש בה, איך זה עובד?

זה רצון יותר גדול, גבוה, שבולע בתוכו את כל הרצונות הקטנים. והשכל שליד הוא גם גדול שכולל בתוכו את כל מה שיש בעולם הזה. לכן אם אני קשור לרגש ושכל עליון, אני מחליט תמיד האם אני משתמש בדחפים האלה הגשמיים או לא? יכול להיות שכן, כל זה תלוי מההחלטה שלי באותו מצב שבו אני נמצא אם כן להשתמש, או לא להשתמש. אבל זו תמיד החלטה שכלית, של כדאי לי את זה לבצע, או כדאי לי את זה.

הרבה דברים כאלה אצלי הם כתוצאה מהחשבון הרפואי, כמו לאזן לחץ דם, לאזן סוכר, כל מיני כאלה שזה יותר משפיע, כולל דברים שאולי נראה לאחרים שאני כאן מגזים במשהו. כל זה במיוחד, כדי לאזן את הגוף.

אורן: מה הדבר הכי חשוב שלימדת אותנו, לגבי מערכת הדחפים שבאדם?

צריכים לדעת איך לעבוד עם הדחפים ברמה יותר גבוהה מהם.

אורן: ברמה יותר גבוהה מהדחפים עצמם.

כן.

(סוף השיחה)