כדי לא לטעות בכל מיני החלטות בחיים, רצוי לראות מבעוד מועד לאן אנחנו כאנושות מתקדמים. בפנינו שינויים מהותיים, ממש היסטוריים, וזיהוי מוקדם שלהם דורש פיתוח חושים חדשים. במה בדיוק מדובר? איפה ואיך רוכשים כאלה אמצעים? קפיצה קטנה אל העתיד.
בעשרות השנים האחרונות העולם הפך למערכת אינטגרלית אחת, שכל חלקיה מקושרים זה לזה, משפיעים זה על זה ותלויים זה בזה. גם המערכות שקרובות אלינו ביומיום, כמו זוגיות, משפחה, עבודה ועסקים, מושפעות ממערכות יחסים רחוקות יותר, חברתיות, אפילו גלובליות.
כולנו יודעים שאם לדוגמה הבורסה נופלת באיזשהו מקום, צפויה פגיעה גם בכיס שלנו שעלולה להוביל לעימותים סביב הוצאות המשפחה. ואם פורצת מלחמה כלשהי, זה עלול להכניס את העולם לסחרור ואי-וודאות, ולהשפיע גם על החלטות שקשורות לשינויים בקריירה שלנו, לרכישת דירה או רכב, לעסקים שנעשה או לא, ועוד. ואם מתפשטת נורמה אלימה של חרמות חברתיים, כנראה שזה יגיע גם לכיתה של הילדים.
כך או אחרת, כשיש לנו בעיה מסוימת ואנחנו ניגשים לפתור אותה, בדרך אנחנו עלולים לייצר בעיות אחרות. זה נכון ברמת המקרו אבל גם ברמת המיקרו. אנחנו לא רואים את הקשר ודאי, אבל החיים מוכיחים שכל הזמן אנחנו נאלצים לרוץ ממקום למקום, מנסים לכבות שריפות.
בעיות פסיכולוגיות אישיות, בעיות חינוכיות תרבותיות, בעיות כלכליות חברתיות, בעיות אקולוגיות סביבתיות – כשמשבר פורץ באחד התחומים אנחנו מנסים להתמודד הכי טוב איתו, אבל בעצם נמצאת מולנו כל הזמן מערכת אחת, אינטגרלית, שמקושרת בכל חלקיה עד הפרט האחרון.
על פי השיטה האינטגרלית, התמודדות מוצלחת עם בעיות שונות דורשת פיתוח ראייה אינטגרלית. שנהיה גם אנחנו מקושרים כמו כל הטבע הסובב, שייבנה בנו חוש אינטגרלי. העניין הוא שבאופן טבעי, תפיסת העולם של האדם אגואיסטית, נקודתית, צרה. יש לו מין רדאר פנימי שדרכו הוא מתבונן על תופעה מסוימת, אחר כך על אחרת וכן הלאה. אין באפשרותו לתפוס בבת אחת את כל המציאות, את כל הטבע.
איך מפתחים חוש אינטגרלי, תפיסה על-אגואיסטית? כאן יש שיטה שלמה שמבוססת על לימוד טבע האדם וטבע העולם, ותרגול של חיבור אינטגרלי במסגרת קבוצתית קטנה.
תחילה לומדים להכיר את הטבע, ומגלים שהאגו גורם לחמשת החושים לצייר לאדם תמונת עולם מסוימת. היא מבוססת על נקודת מבט של מה יוכל להביא לו טוב, ומה עלול להזיק לו. אם בדרך לפסגה האגואיסטית האדם צריך לדרוך על מישהו, לנצל משהו, לסובב דברים לטובתו, אך טבעי שיעשה זאת. בהרגשה שלו, העולם כולו קיים כדי לשרת אותו. זה היה נכון תמיד, אבל כיום האגו מגיע לרמות גבוהות מאוד. במקביל, העולם נעשה יותר ויותר מקושר, ולכן נוצרות אינסוף בעיות שאנחנו לא מצליחים לפתור. התפיסה האגואיסטית של כל פרט מנוגדת לקישוריות האינטגרלית שנוצרת בעולם, ומכאן כל המאבקים והמלחמות, כל הלחצים והמחלות, כל הבעיות וההרס שיש במערכות יחסים בכל מיני רמות.
הרבה קבוצות אנחנו מכירים, הרבה איגודים והתארגנויות. קבוצה אינטגרלית נבדלת מכולם בכך שהמטרה שלה היא ליצור מכל המשתתפים גוף אחד, שיוכל לתפוס את העולם כמכלול אחד. דרך תרגילי קשר מיוחדים, סדנאות חיבור ואמצעים נוספים, המשתתפים נכללים זה בזה יותר ויותר. ככל שנוצר ביניהם חיבור פנימי, מתהווה בקבוצה חוש חדש. חוש אינטגרלי, או ביתר דיוק גישה אינטגרלית למציאות.
בקבוצה אינטגרלית האדם רוכש לעצמו מעין משקפיים אינטגרליות, שדרכן הוא מתבונן על כל המציאות. הוא מזהה את הקשרים שבין הפרטים השונים ואת מגמת ההתפתחות הכללית, ומתוך כך מקבל החלטות שונות במהותן. כל בני האדם מורגשים לו קרובים ואהובים כמו משפחה, כל הדומם, הצומח והחי מהווים סביבה שהוא מחויב לשמור עליה. חשבונותיו כוללים את כולם, כמו הורה שדואג לטובתם של כל ילדיו גם יחד. בכך הוא נעשה דומה לכוח הכללי שנסתר בכל הטבע, ומגלה אותו ככוח אהבה ונתינה.
קבוצה אינטגרלית, מקדימים את מה שהאבולוציה תעשה מכולנו מחר.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 292 – bit.ly/39ZSQcQ