משך שנים מושקעים מאמצים בהסברה, ובכל זאת התדמית של ישראל לא משהו, בלשון המעטה. בכל רחבי העולם צעירים גדלים לתוך התמונה שאנחנו מדינה רעה. עוד מספר שנים הם יאיישו את עמדות ההנהגה, והבעיה שלנו תהיה הרבה יותר קשה. על המהפכה שחובה לבצע באסטרטגיית ההסברה.
נתחיל בשורה התחתונה: רק ישראל יכולה לעצור את הידרדרות העולם לעבר קריסה. רק ישראל יכולה לקדם את המין האנושי לדרגה האבולוציונית הבאה. זה צריך להיות הקו החדש בהסברה, לעצמנו קודם, ואחר כך לאנושות כולה. בידינו להביא תיקון עולם, והחלטנו לקחת על עצמנו את המשימה.
ועכשיו להתחלה. דור אחר דור אנחנו מהווים עצם בגרונו של העולם. שנאו אותנו על בסיס דתי, שנאו אותנו בלי קשר לדת, שנאו אותנו במזרח, שנאו אותנו במערב. אפילו בקרב עמים שבקושי ראו יהודים, יש כלפיהם יחס מיוחד. וגם היום בעידן הפוליטקלי קורקט, עם כל המדע וההשכלה, הקדמה והאוניברסליות, בבטן אנשים מרגישים שיהודים זה משהו אחר. לא יעזור בית דין, זו ממש תופעת טבע. מאיפה זה נובע?
מסופוטמיה, ערש התרבות האנושית, לפני כארבעת אלפים שנה. התפרצות אגו ברמה גבוהה מביאה לחוסר הבנה, לשנאה, למאבקי שליטה. "וחצי העולם שם נפל בחרב", אומר המדרש.
חוקר אחד חכם בשם אברהם עומד מנגד, ומציע דרך התפתחות שונה. הוא מסביר שכמו שכל הטבע מאוחד, כך גם צריכים אנחנו בני האדם לחיות. האגו מתעורר מבפנים לא כדי שנדרוך אחד לשני על הראש, אלא כדי שנלמד להתעלות לקשר מתקדם יותר. מעל האגו, בחיבור, בחסד, בשלום. אם נלמד את השיטה לעשות זאת, תיפתח בפנינו בכל פעם מציאות יותר רחבה. כך נהפוך לחלק אינטגרלי מכל הטבע, באופן מודע והכרתי, ונגלה יותר ויותר את הכוח האחד שמצוי בו.
רוב בני האדם אמרו לאברהם, 'שחרר'. המעטים שהרגישו שיש אמת בדבריו, הפכו לתלמידיו. מהם נעשה בהמשך עם ישראל. כאן, בנקודת הפיצול האידיאולוגית בין כלל האנושות לבין קבוצתו של אברהם, טמון השורש לתחושה שהיהודי הוא שונה.
כל ישראל חברים, ואהבת לרעך כמוך, זה היה כיוון ההתפתחות הייחודי. החוקים והכתבים היהודיים כיוונו ליחס אינטגרלי למשפחה, לזולת, לחברה ולכל הסביבה. ואז, בנקודה מסוימת בהתפתחותם, הקשר ההדדי נחרב. האגו התפתח לרמה שלא הצליחו להתעלות מעליו, שנאת חינם השתלטה, והעם יצא לגלות בת אלפיים שנה.
בארצות הפזורה אפשר היה לראות רשמים חלקיים שנותרו מהערכים המקוריים של האומה, הם באו לידי ביטוי בערבות הדדית, בתמיכה ובעזרה. העמים שבקרבם חיו היהודים הרגישו אותם כקהילה נבדלת, סגורה, שונה. בהמשך הדתות הוסיפו להתעצמות השנאה.
כשמתעמקים בפנימיות התורה מגלים תפיסה אוניברסלית רחבה. בסופו של דבר, כפי שהציע אברהם מלכתחילה, לא תהיה לאנושות ברירה אלא להתקדם למצב של אחדות גמורה. "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה" (ישעיהו ב, ד). בדרך יהיו בירורים לא פשוטים, אבל המטרה הגדולה היא אהבה. אהבת עולם. היעד הקסום הזה האיר ליהודים במצבים הכי קשים, נתן להם תקווה.
היום, בעולם המקושר, אנחנו מגיעים למצב שדומה לסיפור על מגדל בבל. האגו הגיע להתפתחות מקסימלית, אף אחד לא רוצה להבין את השני, ובכל מערכות היחסים ניכרת קריסה. מהרמה האישית, דרך הרמה החברתית ועד לזירה הבינלאומית. בכל רגע יכולה לפרוץ מלחמת עולם גרעינית. היחס האגואיסטי לכל דבר ועניין מתבטא גם בהרס הסביבה האקולוגית, כמובן.
וכאן, כשכולנו באותה סירה והיא מתקרבת לטביעה, ההצלה תלויה בשינוי מהותי בתפיסה. ההסברה הישראלית צריכה לעבוד על הנקודה הזו בדיוק.
אנחנו לא באים להגן על עצמנו, להצטדק, להראות כמה תרמנו לעולם, במדע, בהייטק, ברפואה, בחקלאות, בסיוע הומניטרי נפלא. כל זה חשוב, אך לא זה הדבר שלו האנושות זקוקה.
דוגמה לחיבור מעל האגו, בזה תלויים כל העתיד וכל השמחה. אנחנו עצמנו לא מכירים את השיטה לעשות זאת, אבל בקרבנו היא טמונה. עד שלא נספק אותה לעולם, אין כל תקווה להצלחת ההסברה. היחס לישראל ילך וידרדר, השנאה תשבור כל שיא שכבר היה. עד שבסוף נעכל שמה שהם רוצים זה את אותה חכמה שאברהם גילה. חכמת החיבור וההשלמה. כי הטבע הוא אחד, וכולו אהבה.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 133 – bit.ly/3xn12wj