חיים חדשים
שיחה 992
הזיכרון האנושי האנסופי
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 08.04.18 – אחרי עריכה
אורן: היום נשוחח עם הרב לייטמן על הזיכרון. יש לנו זיכרון והוא גורם להרבה דברים שאנחנו זוכרים, לחלק מהדברים שאנחנו שוכחים. נרצה להבין איך הוא עובד, איך הוא מתפקד, ובעיקר לאן הוא אמור להוביל אותנו בדרכנו אל חיים חדשים.
יעל: כולנו צוברים זיכרונות במהלך החיים שלנו, והם מהווים תשתית בסיסית לחיים שלנו. הזיכרונות האלה עוזרים לנו ללמוד דברים חדשים, לפרש חוויות חדשות, לקבל החלטות, להסתגל, לפתור בעיות. הם נותנים לנו הרגשה של המשכיות. הם אוספים את כל התופעות שבקיום שלנו, מחשבות, תפיסות, רעיונות, לאיזה מין שלם אחד, שנותן הרגשה של המשכיות שמייצרת את התפיסה שלי, את האני, את העצמי שלי.
המוח של בן האדם מתרשם ממה שמתרחש בסביבה, מקליט כביכול את כל הקולות, הצלילים, האירועים שהוא חווה, הריחות, ומשתיל את זה, מאכסן את זה במוח. מבחינה טכנית, מה שמתרחש זה יצירת קשרים בין תאי המוח. ואנחנו בעצם מפרשים את זה אחר כך כריחות, כצלילים, כמראות, שאנחנו יכולים אחר כך להריץ בראש שלנו כמין סרט כזה.
היום אנחנו פחות נרצה לדבר על הצד הפיזיולוגי, ופחות על הצד הפסיכולוגי. נרצה לראות איך חכמת הקבלה מתייחסת לתופעה הזאת ומסבירה היבטים שונים של תופעות שקורות לנו בהקשר של זיכרון.
איך אתה רואה את התפקיד של הזיכרון בחיים שלנו? למה הוא נועד?
אני לא מסתכל על הזיכרון. אנחנו נמצאים בים של מידע, ומקבלים משם כל מיני צורות, תמונות, פרגמנטים למיניהם, וזה נקרא אצלנו "זיכרון". מה זה זיכרון? שעכשיו עולה בזיכרוני משהו מהעבר, ואחר כך אני שוכח, ולא יכול לזכור את זה בכלל, או שעל ידי כל מיני פעולות, תרגילים, אני שוב ושוב מעלה את זה בזיכרוני.
חכמת הקבלה מתייחסת לזה אחרת. היא אומרת שאין זיכרון, אלא אנחנו נמצאים בים של האור העליון, ובהתאם למה שאנחנו נמצאים עם המערכת שלנו, כך אנחנו מקבלים מהים הזה איזו צורה, זו או אחרת, של חלק אחד, פרגמנט כזה או אחר של ים המידע. זה נקרא "זיכרון". זאת אומרת, זה לא שקרה לנו פעם, ויקרה בעתיד או לא, למישהו כן ולמישהו לא. זה ספציפי עולה באדם מכל הים הזה של הנתונים שבהם אנחנו כל הזמן נמצאים.
יעל: מה המשמעות של כל הנתונים האלה?
זה כמו שבמחשב, שיש בו את כל הנתונים בזיכרון שלו, והוא יכול להוציא אותם כשיש פקודה, צורך, הזדמנות.
יעל: חלק מהמידע אנחנו הרי כן סופגים אלינו, וחלק מהמידע אנחנו לא סופגים אלינו?
גם זה, אין דבר כזה סופגים, לא סופגים, מעלים, לא מעלים, המידע קיים כל הזמן.
יעל: אצל כולם?
אצל כולם.
יעל: ובכל זאת, אם אנחנו שנינו נהיה באותו אירוע, אורן ואני, אני אחווה אותו בצורה מסוימת ואורן יחווה אותו בצורה אחרת.
כן, ודאי. זה כבר משהו אחר. כל אחד יוכל להתרשם מאותו מידע לפי התכונות הפנימיות הספציפיות שלו.
יעל: וכל אחד גם יזכור את האירוע אחרת?
כן, זה נקרא "לזכור".
יעל: ומה המשמעות של הנתונים האלה. למה בכלל אני זוכרת דברים? בשביל מה יש את כל המערכת הזו שאנחנו זוכרים כל כך הרבה דברים, והגוף משקיע בזה כל כך הרבה אנרגיה. בשביל מה הדבר הזה בכלל?
זה כדי להשתמש באותם הנתונים, כמו כשאנחנו בונים מחשב, אז שתהיה גישה יותר קצרה, יותר רחבה, יותר עמוקה, זיכרון אופרטיבי, ויש הרבה סוגי זיכרון.
יעל: אבל בשביל מה בכלל בן אדם זוכר? למה למשל הוא לא מתחדש כל יום?
אם היינו מתחדשים כל יום, לא היינו יכולים לשמור את האנרגיה שדרושה כדי להוציא על כל פרט, דברים מחדש, לזכור מחדש, לעשות מחדש. כך אני יודע שאני חי בצורה שנמצאת בי, שזה נקרא הבית שלי, העם, המדינה, העולם, האנשים שאני מכיר, כל זה לא קיים, כל זה קיים בזיכרון בלבד, ואני חי בתוך הזיכרון הזה.
יעל: הזיכרון הזה בעצם מגדיר לי את מי שאני, את התפיסה שלי. איך אותם פריטים של מידע, ההתרשמות שלי מכל מה שקורה לי בחיים, איך אותו זיכרון בעצם, יוצר את תפיסת העצמי שלי, את תפיסת העולם שלי, את תפיסת המציאות שלי ביחס לכל מיני דברים?
לפי הרשימות שמעוררות אותי, את הרצון לקבל שלי, והרצון לקבל מעורר את החיפוש למה שהוא רוצה. ובסך הכול מכל העולם שאני נמצא בו, העולם האין סופי, הוא כבר מייצג לי את צורת העולם שאז אני חווה.
יעל: מה הן הרשימות האלה?
הרשימות הן נתונים שאני צריך לעבור, כדי להגיע בסופו של דבר לקליטה השלמה בכל הזיכרון.
יעל: כלומר, לכל אחד יש מערכת נתונים שונה, שהיא הבסיס, התשתית שלו בעצם לתפוס את כל מרחב החיים?
כן.
יעל: מה התפקיד של הזיכרון בהתפתחות האנושית, בהתפתחות שלנו כאנושות?
את הזיכרון אנחנו צריכים כדי לשמור על האנרגיה, ולא לעשות פעולות שחוזרות על עצמן, אלא כל הזמן להתקדם.
יעל: אז זה מנגנון יעיל, זה הכול?
כן.
יעל: אנחנו הרי יודעים שאנחנו יכולים לזכור דברים מאוד לא חשובים, כל מיני פרטים שנתקלתי בהם במהלך החיים שלי, ודברים מאוד חשובים יכולים גם לשכוח. מה אנחנו בעצם זוכרים?
בדרך כלל אנחנו זוכרים את מה שטוב לנו, ולא זוכרים את מה שרע לנו, מזיק לנו. אם זה לא מזיק בצורה כזאת שאנחנו חייבים לשמור כדי לשמור על עצמנו. בדרך כלל הזיכרון עובד יחד. הכול הרי מושתת על הרצון לקבל שזה הטבע שלנו, ולכן מה שטוב לרצון לקבל נשמר, ומה שלא, נמחק.
יעל: עוד פעם, מה הקשר בין הרצון לקבל לבין הזיכרון?
הרצון לקבל משתמש בזיכרון כדי להרגיש את עצמו כל פעם בצורה אופטימלית.
יעל: הוא זה שמנהל את הזיכרון בעצם?
כן.
יעל: הוא זה שמחליט מה ייכנס פנימה ומה לא ייכנס פנימה?
כן.
יעל: אמרת לפני כן שבעצם הכול נכנס פנימה. זאת אומרת, כל אירוע שאני חווה.
אבל תלוי עד כמה אני מזהה נתונים אלו או אחרים.
יעל: אז הכול נקלט, אבל בעצם אני שולפת, מזהה או שמה לב, רק לחלק מהנתונים ולא לכולם.
כן, נגיד.
יעל: וזה תלוי בעצם ברצון שלי, מה שאמרת לפני כן, שאת מה שטוב אני שומרת?
זה לא כל כך פשוט, כי הרצון הזה גם קשור לתוכנה הכללית, מה אני צריך לעשות. יש כאן הרבה נתונים שאנחנו לא יכולים עכשיו מיד להתחיל לקלוט. כמו בתוכנת מחשב גדולה, ששם נדרש ממש להיות מחובר להרבה נתונים, ולדעת איך הם מתקשרים ביניהם, באיזה תנאים, נוסחאות וכן הלאה. כך גם אצלנו, בעבודה הפנימית שלנו.
יעל: אני מבינה שזו מערכת מאוד מורכבת. מה החלקים העיקריים שמשפיעים עליה?
קודם כל שאנחנו נמצאים כל הזמן בכל הזיכרון.
אורן: מה זה אומר בכל הזיכרון?
הים של הזיכרון הזה שאנחנו נמצאים בו, הוא ים של נתונים. במילים אחרות, זה האור העליון שממלא את כל המציאות.
יעל: נתונים של מה, של כל ההיסטוריה?
אין היסטוריה וגיאוגרפיה, כלום. יש אור עליון הנמצא במנוחה מוחלטת שממלא את הכול המציאות, תגידי כל הרצון לקבל, או במקום רצון לקבל תגידי כל הזיכרון.
יעל: מה המידע שיש בתוך האור הזה?
הכול.
יעל: הכול על מה?
על הכול.
יעל: זאת אומרת, אני חשופה למידע שהוא לא רק מידע עליי, אלא הוא מידע כללי על הכול?
אין בכלל אני ואחרים, הכול.
יעל: אז אני בעצם נמצאת באיזה ים שמכיל אינפורמציה אין סופית על הכול, ומתוך זה בעצם לְמה יש לי גישה? מה מעניין אותי? מה רלוונטי בשבילי?
את מדברת כאילו שאת מפעילה את עצמך. זה לא שאת מפעילה את עצמך, אלא התוכנה הכללית היא מפעילה את כולם.
יעל: ואותה תוכנה כללית בכל זאת מסדרת לי זיכרון מסוים ולאורן זיכרון אחר ולכל בן אדם בעולם זיכרון אחר, למרות שכולנו חשופים לאותו ים של מידע אין סופי. לפי איזה פרמטרים מחליטים לאיזה מידע אני איחשף, לאיזה מידע אורן ייחשף, מה אני אזכור מאירוע מסוים, מה אורן יזכור מאירוע מסוים? מתוך כלל המידע האינסופי לְמה אני כן אוכל לגשת, ולְמה לא? ומתי? אני מבינה שיש איזו מערכת הרשאות כזאת.
זו המערכת הכללית שהיא מעבירה את כולם בתהליך מיוחד שנקרא "מחשבת הבריאה", והתוכנה הזאת מביאה את כולם ממה שנקרא מ"תחילת הבריאה" עד "סוף הבריאה". ולפי זה אנחנו כולנו מתקיימים ומרגישים משהו בעצמנו. והתכנית הזאת מקיימת אותנו. זה הכול.
אורן: והיא משפיעה על מה שאנחנו זוכרים או שוכחים?
היא מפעילה אותנו. אין זיכרון.
אורן: מה זאת אומרת?
אין כזה דבר זיכרון, שאני זוכר משהו. המחשב זוכר משהו?
אורן: יש לו זיכרון. ככל שיש לו יותר זיכרון הוא מחשב יותר חזק, בעל יותר יכולות. כשאתה רצה לקנות מחשב, שואלים אותך, כמה זיכרון אתה רוצה? רוצה מחשב יותר חזק, צריך להיות לו זיכרון יותר חזק.
זאת אומרת, יכולת לשלוף איזה פרטים.
אורן: כן. ולהשתמש בזה.
כן. אז גם אצלנו זה קורה, אבל לא שאנחנו שואפים לפרטים האלה, אלא התכנית שמקיימת אותנו, כך עושה.
אורן: ואז מה אנחנו חשים?
חשים במה שהתכנית הזאת מעבירה אותנו.
אורן: אז כשאני בעוד רגע נזכר במשהו, מה קרה לי?
זה התכנית עשתה.
אורן: מה היא עשתה?
היא מעלה בתוך הרצון לקבל הפרטי שלך אילו פרטים, נתונים, מהזיכרון הכללי.
אורן: למה דווקא אותם עכשיו?
את זה אתה לא יודע, זו התכנית הכללית.
אורן: אבל התכנית הזאת יודעת?
התכנית יודעת.
אורן: והיא מתזמנת לי זיכרונות בהתאם למשהו שאני צריך לעבור עכשיו?
לא זיכרונות אלא נתונים.
אורן: נתונים בהתאם למשהו שאני צריך לחוות עכשיו?
כן.
אורן: זאת אומרת, בים של המידע הזה כמו שאמרת, מתוך הים הזה האינסופי, בכל רגע נתון נובטים נתונים בתוך כל אדם?
כן.
אורן: כדי לגרום למה?
כדי בסופו של דבר לגלות את כל הזיכרון בפני כולם, שכולם ירגישו שהם שייכים לאותו הזיכרון, שהם קשורים בו, קשורים על ידו, ושהם חווים אותו, ואותו הזיכרון, הוא מנהל את כולם, ממלא את כולם, מחייה את כולם.
אורן: ולמה זה חשוב?
זו תכנית הבריאה.
אורן: ומה זה ייתן שכולם יכירו את כל הזיכרון הכולל הזה?
זו כנראה הידיעה הכללית שתהיה לכל הברואים.
יעל: אז אם הבנתי, יש איזו תוכנה שמפעילה כל אחד ואחד מאיתנו כאן, שבעצם מראש כבר מתוכנן לְמה אני איחשף, בכל אירוע מה בעצם אני אזכור מתוך אותו אירוע, מתוך מה שאני אזכור מה אחר כך אני אשכח, מה יישלף לי פתאום כהבזק זיכרון כזה, "נזכרתי ש.." או כל החלקים האלה, ולכל המערכת השלמה הזאת של אחסון מידע ושליפת מידע יש בעצם איזו מטרה בסופו של דבר להכיר את כל הזיכרון הכללי הזה. זאת אומרת שבסופו של דבר, אני אמורה לדעת לקלוט או להכיר את כל הזיכרון האינסופי שדיברת עליו בהתחלה, אותו אור עליון, אותו זיכרון אינסופי של מידע.
זאת המטרה הסופית.
יעל: האם עם השנים אני איחשף ליותר ויותר מידע מהאור הזה?
כן.
יעל: איך זה יקרה לי? זה משהו שתלוי גם בי בתוך הסיפור הזה?
זה תלוי מפני שכל חלקי הרצון, כשהם מגלים אותו הזיכרון, כל אחד בזמנו לסירוגין ובהתקשרויות שביניהם, הם בסך הכול בונים ביניהם קשרים יותר ויותר מורכבים עד שנהיה מוכנים, זה נקרא גמר התיקון, לגלות את כול הזיכרון שיתגלה בתוכם בבת אחת.
יעל: מה נותנים לי הקשרים האלה?
יכולת לגלות בבת אחת את כל הפרטים.
יעל: זאת אומרת שבעצם זה לא שאני אגלה, אלא אני אגלה, יהיה לי איזה מידע חלקי ולאורן יהיה איזה מידע חלקי וכל אחד יהיה לו איזה מידע חלקי, ובאינפורמציה שתעבור בין כולם יהיה איזה מידע שלם? האם הבנתי נכון את העניין הזה?
כן.
אורן: אני רוצה לברר לגבי האובייקט המרגיש פה. הזכרת עכשיו וגם קודם את זה שאנחנו נמצאים בתוך ים של מידע, ים אינסופי שאתה קורה לו הזיכרון הכללי, ומתוך הים הזה, כל אחד מרגיש ברגע נתון נתונים מסוימים וכל אחד מרגיש נתונים אחרים וברגע הבא הוא גם ירגיש נתונים אחרים. אבל האובייקט המרגיש, אתה מתייחס אליו כאל רצון לקבל. מה זה אומר רצון לקבל? האדם בנוי מרצון לקבל? לקבל מה?
לקבל נתונים.
אורן: זה המנוע הפנימי שלנו?
כן.
אורן: אנחנו רוצים לקבל נתונים?
כן.
אורן: איזה נתונים אנחנו רוצים לקבל?
מה שנותנים לנו, מה שמתגלה בנו, אבל אנחנו רגישים לנתונים שמתגלים בנו בכל מיני צורות. הצורות האלה הן צורות מורכבות, הן צורות בהרבה אופנים, ולכל אופן יש דרגת נעימות משלו. ולכן הרצון שלנו רושם כאן עד כמה שהוא מעוניין או לא מעוניין בכל רושם.
אורן: וזה כביכול מה שאנחנו מזמינים מהאין סוף הזה?
כן, אבל בעבודה שלנו בלהזמין נתונים מאין סוף, אנחנו כבר נכנסים לאינטראקציה עם הזיכרון הכללי, ואנחנו צריכים לגשת אליו בצורה אובייקטיבית.
אורן: כלומר?
לא בגלל שיש לי בזה איזו נטייה אישית, אלא נטייה הכללית.
אורן: מה זה נטייה כללית?
לגלות את כול הזיכרון הזה בשווה, לגלות את כל המידע הזה בזיכרון הכללי.
אורן: לא רק לפי מה שנעים לי או לא נעים לי?
כן. למעלה מזה.
אורן: כביכול לגלות גם דברים שלא נעימים לי?
כן.
אורן: זה חשוב להתפתחות שלי?
עוד יותר ממה שנעים.
אורן: למה?
כי זה מצביע על קבלת המידע האובייקטיבי.
יעל: זה כאילו הופך אותי ליצור יותר נעלה. ליצור שרואה את הדברים בצורה שלא רק מה שנעים לו הוא רואה, ומה שלא נעים לו הוא לא רואה, אלא באמת רואה באיזו ראייה יותר כוללת של הכול.
אורן: מתוך האין סוף הזה אנחנו שולפים, כל אחד רוצה לקבל נתונים אחרים, נכון? לכן אנחנו מרגישים מציאות שונה. אתה מרגיש משהו מסוים, אני אחר והיא אחר ברגע נתון.
לגמרי.
אורן: למה אנחנו בנויים כך שכל אחד רוצה לקבל נתונים אחרים, זה חשוב?
כן. כדי שנוכל מצד אחד להוציא מהמידע הכללי שנקרא "כוח עליון", כל אחד מידע משלו, ומצד שני אחר כך לחבר את כל הנתונים הללו. ואז תהיה לנו מתוך זה צורה שלמה של המידע שהיה קיים בזיכרון הכללי. ועכשיו אנחנו בצורה כזאת מעבירים את המידע הזאת מהזיכרון הכללי, שהיה מחוצה לנו, לזיכרון שלנו. כי אנחנו בנינו את צורת הזיכרון החדש בעצמנו.
אורן: זה חשוב?
זה חשוב. כי אז אנחנו מעלים את עצמנו לדרגת אותו המידע הכללי.
אורן: מה זה נותן לנו?
להיות כמו המאציל.
אורן: ואיך זה משפיע עלינו? ביום יום של הבן אדם מה זה מוסיף לו שאין לו עכשיו?
האדם עובר בכלל מכל ראיית העולם הזה לראייה אחרת.
אורן: לאיזו ראייה?
שהוא מרגיש את עצמו חי בתוך מידע, בתוך "האור העליון" מה שנקרא, שממלא מציאות על, ואין לו שום קשר עם מה שעכשיו אנחנו חווים, שזה ממש מידע שקרי, צר, פגום.
אורן: הוא פחות טועה?
הוא בכלל לא טועה. הוא רואה את הכול. מה יש כאן לטעות? מחובר למידע.
אורן: אמרת שכל אחד רוצה לקבל נתונים אחרים, כך אנחנו בנויים בכוונה כדי שכל אחד יוכל להוציא מהים הזה של המידע משהו אחר, ואז נחבר את מה שכל אחד יוציא. נניח שאני לא מוציא. אני לא מוציא מהאין סוף הזה את מה שאני הייתי אמור להוציא. אז האם בפאזל הכללי שאתה הוצאת את מה שאתה יכול להוציא והיא הוציאה את מה שהיא ואני לא מוציא, אני חסר?
אם אתה מוציא או אתה לא מוציא, זה לא תלוי בך.
אורן: אז במי זה תלוי?
זה תלוי בתוכנה הכללית שהיא מחייבת אותך. או מחייבת בדרך טובה, או בדרך יותר רעה כלפי הרצון שלך, כלפי הנתונים שלך. עד כמה שתרגיש אותם טוב או רע.
אורן: אבל לא חשוב אפילו מה הסיבה, הוצאתי או לא הוצאתי.
אתה תעשה. אתה תוציא את הכול. אל תדאג.
אורן: נניח שאני עוד לא מוציא, אז בינתיים זה חסר? מה שאני רוצה לברר זה האם מה שאני אמור להוציא זה ייחודי לי?
לא. כשתצטרך להוציא את זה, אתה תוציא.
יעל: יהיה עוד מישהו שיוציא מידע כמו שיהיה לאורן?
לא יכול להיות.
אורן: זאת אומרת, המידע שלי הוא ייחודי, ושלך ייחודי, ושלה ייחודי.
כן.
אורן: זאת אומרת, יש פה איזה תהליך כללי שמה קורה בו בסופו של דבר?
אנחנו רק צריכים להתחבר בינינו כדי להגיע למידע הכללי.
יעל: אין שני זיכרונות בטבע שהם אותו דבר?
לא. איך יכול להיות? כי כולנו שונים.
יעל: האם האדם משפיע על כל המנגנון הזה שדיברת עליו? אנחנו יש לנו איזו השפעה?
כל אחד מאיתנו נוגס באור העליון, לוקח את המנה שלו, ומתחבר נכון לאחרים. וכשמתחברים, כול האור העליון שיש בכל אחד ואחד הופך להיות לאור אחד גדול.
יעל: האם יש לי השפעה או על תהליך הנגיסה או על תהליך החיבור לאחרים?
השפעה ישנה. אבל השאלה איפה יש כאן בחירה חופשית? ועד כמה אנחנו משתתפים בזה ברצון או לא, וכן הלאה. זו כל חכמת הקבלה.
אורן: לסיום, איך תגדיר במשפט אחד זיכרון?
אין זיכרון. זה האור העליון שממלא את הרצון הכללי.
(סוף השיחה)