מה עומד מאחורי מושג ה"מניין" ביהדות? למה נוטלים ידיים? איזה כוח טמון בתורה שעליו לא לימדו אותנו בבית ספר?
קודם כל כמה הגדרות חדשות למושגים מוכרים, על פי חכמת האמת, חכמת הקבלה. עקרון היסוד בהבנת החיים אומר כך: "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין", כי "המאור שבה מחזירו למוטב" (חז"ל). במילים פשוטות, מלכתחילה האדם נברא עם טבע אגואיסטי, חושב כל הזמן על טובת עצמו בלבד, גם כשזה על חשבון אחרים. המטרה הגדולה של החיים היא להתעלות מעל הטבע האגואיסטי, ולפתח יכולת של "ואהבת לרעך כמוך". השדרוג הזה נקרא "תיקון", והחיים דוחפים אותנו לבצע אותו. הכוח שיכול לשדרג אותנו נקרא "האור" או "המאור המחזיר למוטב". הוא טמון בעמקי הטבע, ואבותינו גילו איך מעוררים אותו לפעולה. הם סיפרו לנו על כך בכתביהם, שנכתבו בצורה מקודדת. אם נלמד לפצח את הקוד נגלה "תורה", כלומר הוראה, כיצד נוכל גם אנחנו לתקן את עצמנו ולזכות לשלמות ונצחיות.
"ללמוד תורה" פירושו להשתנות לקראת אהבת הזולת. כל התורה נועדה לטפל רק בזה, ולכן זהו הכלל הגדול שבתורה. הכלל שכולל הכול. מי שלא משתנה לקראת אהבת הזולת, איננו נחשב ללומד תורה. אולי הוא יודע מה שכתוב בספרים, אבל לבו לא התקדם מאהבה עצמית לאהבת הזולת. בהגדרות רוחניות, הלימוד שלו נחשב ללימוד חכמה ולא ללימוד תורה.
ועכשיו למניין. לפי שיטת התיקון שמלמדת חכמת הקבלה, תיקון טבע האדם לאהבת הזולת דורש עבודה מיוחדת בתוך קבוצה של עשרה אנשים לפחות. "מניין". בתוך קבוצה כזו, אנחנו לומדים מכתבי המקובלים איך להתחיל להתקרב זה לזה, להיות כאיש אחד בלב אחד. כדי להמחיש זאת נתאר לעצמנו מרבה-רגליים. לזוחל הקטן הזה יש המון רגליים, אבל ראש אחד. בדומה לכך, אנחנו צריכים לבנות את עצמנו כמו גוף אחד, כמו מנגנון אחד. הרבה רגליים, ידיים, עיניים, אבל "ראש" אחד, לב אחד, שכל משותף לכולם. לשם כך, עלינו לנסות להתקרב, להשתדל להתעלות מעל האגו שדוחה אותנו זה מזה, שגורם לנו לראות באחרים דברים שלא מוצאים חן בעינינו, מעל חילוקי הדעות שיפרצו בינינו כל הזמן. אם למרות הכול אנחנו משתדלים להתחבר, אז אנחנו מתחילים לקבל אור. כוח מיוחד שבא ופותח לנו יכולת רגשית ושכלית להרגיש מציאות עליונה.
מתוך זה אנחנו מתחילים לגלות איך כל פרטי הבריאה, הדומם, הצומח, החי והאדם, קשורים זה לזה בתוך מערכת אחת גדולה. המערכת הזו כוללת בתוכה את כל הבריאה ונקראת גם א-לוהים, או הטבע הכללי, העליון. האפשרות לגלות אותה תלויה במידת היכולת שלנו לצאת מגדרנו, כלומר לצאת מהאגו והאהבה העצמית אל אהבת הזולת. במידה שאנו עושים זאת, אנו מקבלים "נשמה" – יכולת להתקיים במערכת הכללית, השלמה והנצחית. אנחנו מצטרפים לכוח העליון שפועל בכל המציאות, והחיים שלנו הופכים להיות אחרים לחלוטין. בנינו לעצמנו קיום רוחני שאינו שייך לגוף שלנו או לעולם הזה. זה נקרא להיות מקובל, זה נקרא להגיע לדבקות, לייחוד עם הבורא. האפשרות לממש זאת תלויה בעבודה על חיבור, כאמור, וזהו השורש הרוחני למושג "מניין".
ועתה לשורש הרוחני של תרי"ג המצוות. התורה כוללת תרי"ג מצוות, 613. גם למושג הזה יש כמובן פירוש פנימי שלא הכרנו. לפי הקבלה, 613 מצוות פירושן 613 תיקונים של 613 רצונות אגואיסטיים שטמונים בתוך האגו שלנו. כעת אנחנו בכלל לא מזהים אותם, אבל ברגע שמתחילים לעבוד על תיקון האגו, הרצונות האגואיסטיים האלה מתעוררים בנו. כנגדם, יש 613 כוחות תיקון. בלשונו של ספר הזוהר הם נקראים 613 אורות התורה. כל אור מיועד לתקן רצון מיוחד, וכל תיקון שכזה נחשב לעשיית מצווה. בסך הכול, 613 מצוות. כאשר אנו מתקנים את 613 הרצונות האגואיסטיים לכיוון של אהבת הזולת, אנו זוכים לגילוי הבורא. בורא, מלשון "בוא וראה". זהו האור הכללי שתכונתו אהבה ונתינה טהורה, והגילוי שלו הוא המקום הכי גבוה שאליו יכול אדם להעפיל בחייו.
בהקשר זה שווה להזכיר שמנהגי ישראל הם העתקה מפעולות רוחניות שעלינו לבצע בתוך הלב שלנו, ברצונות שלנו, ביחסים שלנו זה לזה. ניקח לדוגמה את נטילת הידיים. הידיים מסמלות את כלי הקליטה שלנו את המציאות, את האופן שבו אנו מתייחסים לכל דבר סביבנו. ליטול ידיים פירושו לנקות אותן, לטהר אותן מהנטייה הטבעית לנצל אחרים לטובתי. הפעולה הזו מתבצעת על ידי מים, שמסמלים כוח של נתינה, של השפעה טובה. אם כן, המנהג החיצוני של נטילת ידיים בא להצביע על פעולה רוחנית שעליי לבצע מבחינה פנימית – למשוך על עצמי את כוח האור שישפיע לטובה על הרצונות הפנימיים שלי, על הלב שלי, על הכוונות שלי ביחס לזולת.
לפני החורבן העם שלנו היה עם רוחני, והתנהג בעולם הזה בצורה מיוחדת שהיוותה העתקה מהתיקונים הרוחניים הפנימיים שבוצעו על האגו, בתוך הלב. אבל בחורבן שפרץ עקב שנאת חינם הרוחניות נעלמה. נותרנו עם פעולות חיצוניות בלבד, ואנחנו טועים לחשוב שזה כל מה שיש לעשות בעולם הזה. אנחנו חושבים שאם נשפוך מים על ידינו בעת הקימה משינה, לפני האוכל, אחרי השירותים וכולי, בזה כבר יצאנו ידי חובתנו. קיימנו את המצווה, ומגיע לנו שכר. מבחינה רוחנית, זה נקרא שאנחנו עדיין מצויים בגלות. בניתוק מתורת אמת, בניתוק מהכוח העליון.
"יתרון האור מן החושך", אמרו החכמים. לכן דווקא כיום, בעידן של שפע חומרי וריקנות פנימית, מתגלה חכמת האמת, חכמת הקבלה. היא מלמדת בצורה מדויקת מהי המטרה הגדולה של החיים, מספקת להם משמעות ותוכן פנימי. שיטת התיקון שמלמדת הקבלה תוכל לסייע לנו לאחות את הקרעים בחברה הישראלית, לבנות בינינו גשרים מעל כל השוני והדעות המגוונות, להפוך אותנו להיות ערבים זה לזה. וכאשר בינינו תחזור לשכון האהבה, נסחף את העולם כולו אל רמה חדשה של קיום, אל חיים חדשים.
"כמו שגוף האדם מתחלק לאיברים, וכולם עומדים מדרגות על מדרגות, המיתקנות אלו על אלו, וכולן הן גוף אחד. כן העולם, כל אלו הבריות שבעולם, כולן הן איברים איברים, ועומדים אלו על אלו. וכאשר כולן תיתקנה, יהיו לגוף אחד ממש" (ספר הזוהר עם פירוש "הסולם", פרשת תולדות, ג).
"'ואהבת לרעך כמוך', אשר על ידי זה בלבד, יזכה למטרה האמיתית, שהיא – הדבקות באלוקיו" (בעל הסולם – הרב יהודה אשלג, מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות").
"כמו שיש להגוף רמ"ח [248] איברים ושס"ה [365] גידים, כן יש להנשמה גם כן בחינת תרי"ג [613], שהם צינורות הנשמה, שעל ידם נמשך השפע. ועל ידי התורה נפתחים הצינורות האלו" (בעל הסולם, מאמרי "שמעתי", מאמר קסב).
"התורה נחלקת לתרי"ג אורות, ונמצא שכולם יחד הוא אחד וסוד הקדוש ברוך הוא עצמו" (בעל הסולם, הקדמת פי חכם).
"אורייתא שיש בה תרי"ג אורחין [תורה שיש בה 613 דרכים]", שההולך עליהם סופו שיזדכך, עד שגופו לא יהווה מחיצה של ברזל בינו לבין קונו. כמו שכתוב: "והסירותי את לב האבן מבשרכם", ואז, יתדבק בקונו, ממש כמו שהיה דבוק טרם התלבשות נשמה בגוף" (בעל הסולם, אגרת יז).
"בזמן שיכול לכוון בעל מנת להשפיע, אז נקרא מעשה זו בחינת 'מצווה'" (הרב"ש – הרב ברוך שלום אשלג, מאמר "בעניין השכר שמקבלים").
"קלקלו בפירוש התורה והמצוות" (בעל הסולם, כתבי הדור האחרון").
"כל התורה והמצוות לא ניתנו אלא לצרף בהם את ישראל. שפירושו, לפתח בנו חוש הכרת הרע, המוטבע בנו מלידה, שבכללותו הוא מוגדר לנו בדבר אהבה עצמית שלנו – ולבוא לידי הטוב הנקי בלי בר, המוגדר בשם: אהבת זולתו, שהוא המעבר היחיד והמיוחד אל אהבת הבורא" (בעל הסולם, מאמר "החירות").
להרחבה בעניין תרי"ג המצוות על פי ספר הזוהר (תרי"ג עיטין ותרי"ג פקודין) עיינו ב"הקדמת פי חכם" מאת בעל הסולם (כתבי בעל הסולם, עמ' 806).
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן, מייסד תנועת קבלה לעם, בתכניתנו
חיים חדשים 781 - bit.ly/2eSqEX9