חיים חדשים

שיחה 1025

נקודת החופש שבאדם

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 26.06.18 – אחרי עריכה

אורן: אנחנו רוצים היום לשוחח עם הרב לייטמן על כל מיני תובנות לחיים שעולות מתוך מאמר מאוד מיוחד שכתב הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם", מאמר "החירות". הוא נכתב בשנות השלושים של המאה ה-20, פורסם ברחבי הארץ וכשמעיינים בו עולות הרבה מאוד שאלות על הדבר הזה שקוראים לו "חיים", על הטבע של האדם, על הטבע של החברה שבתוכה אנחנו חיים, על המגמות של ההתפתחות ועל האופק שאליו אנחנו יכולים להתקדם.

יעל: אנחנו רואים שחופש ובאמת חירות היא דבר מאוד מורכב בשביל האדם, מעלה הרבה מאוד שאלות. למרות כל ההתפתחות לאורך ההיסטוריה, שכביכול אנחנו נעשים יותר ויותר חופשיים, עדיין השאלות האלה עולות בנו ואולי בתקופה האחרונה אפילו בצורה הרבה יותר חזקה, במה אני חופשי, מה זה חופש, מה לעשות עם החופש הזה. יש איזו הרגשה מאוד אמביוולנטית, שמצד אחד באמת יש לי את החופש לעשות מה שאני רוצה, ומצד שני עדיין אני מרגיש שזה לא ממוצא עד הסוף, יש במאמר חלקים שאפשר להוציא מהם יותר.

לקראת התוכנית שלנו קראתי את המאמר וגיליתי שם עקרונות מדהימים שעשו לי הרבה מאוד סדר בחיים להרבה מאוד דברים שידעתי, אבל זה סידר לי את הדברים בצורה מאוד חיונית לחיים שלי. ואני רוצה לפתוח קודם כל בכמה שאלות כלליות על המאמר ואחר כך נכנס קצת יותר לעומק.

אנחנו רואים שהמקובל בוחר כאן לעסוק בנושא שנקרא "חירות", שזה נושא בכלל לא פשוט אם אנחנו נכנסים לעומקו. למי מיועד המאמר הזה ומה המטרה שלו?

קודם כל להסביר לאדם הרגיל על ידי מה אנחנו מתקדמים לעומת דרגת החי. כי לפי הטבע שלנו, לפי הגוף שלנו, אנחנו שייכים לחי. הגוף שלנו הוא כמו החיות. וחוץ מזה יש בתוכנו מוח ולב, הרגשה והבנה, שכל ורגש, שהם מתפתחים בצורה מהירה ומיוחדת מאוד. ההתפתחות הזאת מקנה לנו ממש ייחודיות מיוחדת, כי אנחנו בונים עולם שלם, משפחה, מקום עבודה, חברה, כל מיני דברים. אנחנו יצורים מיוחדים, אנחנו לא חיות. החיות מתקיימות לפי תוכנה שיש בהן מצד הטבע, פרה של היום ופרה מלפני חמשת אלפים שנה היא אותה פרה, האדם לא. האדם שבנו, לא הגוף שלנו שכמעט ולא השתנה, אלא האדם שבנו מאוד משתנה.

וכאן בתוך האבולוציה הפנימית, הרגשית והשכלית שלנו, אנחנו יכולים לשאול, האם אנחנו מתפתחים בצורה חופשית או לא? אם נתעמק בתהליך הזה, בסופו של דבר נרגיש שאין בזה שום דבר חופשי. אפילו שנלחמנו כדי לצאת מעבדות לחירות יחסית, מבורגניות לקפיטליזם, מקפיטליזם למה שיש לנו היום, עד הרגע האחרון שאנחנו קיימים, אין בזה שום דבר חופשי, אנחנו בסך הכול נפעלים על ידי כוחות הטבע שמפעילים אותנו. וכשכוחות הטבע שמפעילים אותנו משתנים, מאיפה, זו כבר שאלה אחרת. אבל אנחנו מרגישים שאנחנו משתנים רוצים או לא רוצים, השינוי הזה עובר עלינו, ולפי השינויים האלה אנחנו קובעים כללים חדשים בחברה שלנו, ביחסים בינינו, איך לבנות בית, משפחה, מקום עבודה, אישיות האדם עצמו וכן הלאה.

יעל: אנחנו רואים גם שאם אתה עובר מחברה לחברה, כל "הסט" הזה משתנה ואתה בעצמך משתנה בהתאם לזה.

נכון. זה לא שאני בחרתי בעצמי, אלא הטבע מחייב אותי להשתנות. בדרגת דומם, צומח וחי, אלה תקופות גיאולוגיות של מיליוני שנה, גם בדרגת האדם כגוף, אבל בדרגת האדם הפנימי שלנו, ה"אנוש" מה שנקרא, זה יצור שמתפתח מהר מאוד. אבל גם ההתפתחות שלו היא התפתחות שלא תלויה בו, הטבע מפעיל אותנו וכך אנחנו מתפתחים.

עכשיו השאלה, אם כך אז אין חירות. כמו שאנחנו מדברים על הפרה כך אנחנו אומרים על האדם, רק שהפרה על עצמה לא יכולה להגיד שום דבר וגם האדם על עצמו לא יכול להגיד שום דבר. כי כדי לקבוע משהו, מי אנחנו, מה אנחנו, חופשים או לא, אנחנו צריכים להיות למעלה מהדרגה שלנו, לראות מלמעלה על היצור הזה ולשאול האם הוא חופשי או לא, ובמה בדיוק החופש שלו.

לכן אין אדם ואין בני אדם שחיים בחופש. אנחנו רואים את זה. עם כל מה שיש לנו פוליטולוגיות, סוציולוגיות, כל הפילוסופיות למיניהן, לא חשוב מה, אנחנו בסופו של דבר רואים שיקרה מה שצריך לקרות ואנחנו בזה לא משנים כלום וכמה שאנחנו מדברים אלה פלפולים באוויר ולא יותר. לכן בא המקובל הגדול במאה העשרים, בכלל, אני לא רואה כמוהו במשך ההיסטוריה האנושית, לפחות כלפינו מה שהוא מגלה, ומסביר לנו מהו מושג "החירות". שלא בדומם, לא בצומח, לא בחי ולא במין האדם שעל פני האדמה אין את מושג החירות בכלל, כי כולנו נמצאים ברצון לקבל שלנו.

יעל: שזה מה?

שהוא הרצון ליהנות שב 100% שולט בכל אחד. ואפילו אם אני מתנגד לרצון ליהנות, אני גם נפעל על ידי הרצון ליהנות כדי להתנגד לרצון ליהנות.

יעל: שזה התענוג שלי.

כן. וכאן אין מה לעשות, אנחנו נמצאים בתוך הטבע הזה. לכן אין כאן שום חירות, אלא עבדות מוחלטת לחוק הזה שבו אנחנו נמצאים.

אורן: הוא כתב את המאמר הזה בשנות השלושים, עברו מאז כמה עשרות שנים, אתה חושב שהדברים רלוונטיים להיום?

גם מלפני אלפי שנים מהיום וגם אלפי שנים אחרינו.

אורן: למה אתה אומר כך?

כי אלה חוקי הטבע לכן הם אבסולוטיים, הם לא משתנים.

יעל: הוא כתב את זה לכל אדם, כל אחד יכול להבין מזה ולהיעזר בזה?

הוא כתב את זה לכל אדם, אבל האם האדם יכול להשתמש במה שהוא כתב, האם האדם יכול להבין את מה שהוא כתב? זה כבר תלוי מי האדם.

יעל: באיזה מצב התפתחותי האדם צריך להיות בשביל באמת להבין את הבסיס של המאמר, אדם רגיל יכול להבין את המאמר וליהנות ממנו?

חלקית לפחות כן. זה שכולנו נמצאים בטבע של הרצון לקבל, רצון ליהנות, וזה מכוון אותנו לכל הפעולות והפניות, זה יכול כל אחד ואחד להבין, לחקור את עצמו ולראות שכך זה.

אורן: אני רוצה להתעכב על הנקודה של הרצון ליהנות. אמרת שיש לדומם, לצומח, לחי ולמין האדם רצון ליהנות וזו בעצם תוכנת ההפעלה של כל היצורים. והתוכנה הזאת היא בעצם מפעילה אותנו בין אם אנחנו שמים לב שהיא מפעילה אותנו, בין אנחנו לא שמים לב, מלפנים, מאחור, מימין ומשמאל היא מזיזה אותנו, מרחיקה אותנו מדברים שיכולים להיות לא טובים לנו, מקרבת אותנו לדברים שיכולים להיות לנו טובים, שהחוק הכללי הוא רצון ליהנות.

על כולם.

אורן: עכשיו אני רוצה להבין, התוכנה הזאת היא בעצם הגורם שמשעבד אותנו?

לא משעבד, אנחנו נמצאים בזה. שעבוד או לא שעבוד, אתה יכול להגיד אם אנחנו יכולים לצאת מזה. אם אנחנו נמצאים בזה, אתה יכול להגיד שהפרה היא משועבדת לטבע?

אורן: היא לא נראית לי משועבדת.

והאדם?

אורן: גם לא נראה משועבד.

אז זהו.

אורן: אז למה סיפרת את זה בהקשר של החירות?

כי המקובל שכותב על החירות, הוא מתכוון שאנחנו כן יכולים להכיר שאנחנו נמצאים ברצון לקבל, בטבע שלנו, בתוכנה שמחייבת אותנו לפעול רק כדי להרגיע את היצר שלנו, למלאות אותו.

אורן: איזה יצר?

ליהנות. ליהנות זה מה שאני רוצה.

אורן: מה רע בזה?

אנחנו לא מדברים על הרע או על הטוב, אנחנו מדברים עכשיו על תוכנה. התוכנה שפועלת בי היא מחייבת אותי למלאות אותה, למלאות את היצר שהיא מעוררת בי.

אורן: ליהנות כמו שאמרת.

כן.

אורן: זו תובנה ראשונה שהוא שם לי, המקובל?

הוא לא שם כלום, הוא פשוט פותח לי "מי אני".

אורן: הפתיחה הזאת של מי אני, שאני בנוי מתוכנת הפעלה של הרצון ליהנות, היא איזה יסוד בהבנה בדרך אל אותה חירות שהמקובל רואה?

כן. קודם כל להבין שאנחנו נמצאים כאן בעבדות. בעבדות מאוד מאוד ערמומית, שסוגרת אותנו במאה אחוז, לא בתשעים ותשע, אלא במאה אחוז. והעבדות הזאת לא שואלת אותנו אם אנחנו רוצים או לא רוצים, אנחנו פשוט נמצאים בזה. אפילו אין לנו אפשרות לשאול מי בעל הבית, מי האדון שלי. אין. אני לא רואה אותו, אני לא מגלה אותו.

יעל: לכל אחד נראה שהוא בעל הבית.

מי?

יעל: אנשים זה מה שהם מרגישים, שכל אחד הוא בעל הבית של עצמו.

זה מתוך זה שהאדון האמיתי הוא נסתר ואז אני חושב שאני חופשי. במה אני חופשי? חופשי לשרת את הטבע שלי במאה אחוז. זאת אומרת מה שאני רוצה, לקום בבוקר וליהנות מהחיים ולנסוע ולבלות ולאכול טוב, ואלף דברים לעשות, אני לא מרגיש שכל הדברים האלה הם באים כפקודות מהאדון שלי ואני חייב למלאות אותם. תראי איזו ערמומיות מיוחדת יש מצד הטבע או הא-לוהים, לא חשוב מי, שכך הוא שולח לי פקודות כאילו שאני רוצה אותם ואני מקיים.

יעל: עולות בי כמה מחשבות, אני אשתף אותך מה עובר לי בראש בעקבות מה שאמרת. עולה בי השאלה, האם זה טוב?

זה כבר משהו אחר. זה לא מחקר טוב או רע, המחקר אם זה אמת או שקר. אם זו אמת שאני מקבל כאלו הכוונות מלמעלה, מחוצה לי, ואני מרגיש שהם שלי, כך בצורה ערמומית, כמו שאנחנו יכולים כך לסובב את הילדים, כאילו שהוא רוצה את זה, לסובב אותו "תראה זה ככה, וזה ככה", והוא נדלק והולך לעשות, אם זה כך, אז זה מה שיש לו מהטבע, לכל אדם ואדם ואנחנו בזה נמצאים. זאת עוד לא עבדות, כי אני לא מכיר שאני עבד ויש מישהו שהוא אדון. האמת מתחילה להיות כשאני מכיר את המעביד שלי, את האדון שלי שעושה לי את זה בכוונה ומראה לי עד כמה אני מכור לפקודות שלו ואני מקיים אותן ועוד בשמחה וברצון, עד כמה אני מעוות. זו תחילת מה שנקרא "הכרת הרע".

יעל: מה המצב הנכון, או השלם, כי אתה אומר שאין טוב או רע, אבל מה המצב שאליו בעצם אנחנו רוצים לשאוף? כי אני מבינה שלא סתם מתארים את המצב הזה. זה משהו שאנחנו כן רוצים לגדול מתוכו, לשנות אותו, לעשות אחרת.

לפחות הוא מראה לי את האמת. זה לא לכולם.

יעל: למה הוא כותב על זה בכלל? למה זה בכלל עניין?

מקובל כותב על זה כדי שאנחנו נכיר את האמת. מי שמסוגל לקרוא, מי שמסוגל לפתוח את המאמר, הוא מתחיל לראות שהוא נמצא באמת בעבדות ערמומית. שכל החיים שלי הם מכורים לאיזה אדון, שעושה ממני בכל רגע בחיים כל מה שהוא רוצה. בצורה כזאת שאתה מחויב לקיים מה שהוא נותן לך ולא נשאר לך רגע אחד חופשי מזה.

זה נקרא שאתה מתחיל להכיר את מלאך המוות. ועל האדון הזה אתה מתחיל להגיד, "זה המוות שלי. כי הוא נתן לי חיים, אבל משעבד אותי במאה אחוז במשך כל החיים. מה עלי לעשות?", מרגע זה והלאה כבר מתחיל להתעורר בך אדם חופשי. ואז אתה שואל, "איך אני יכול להפטר מהעבדות הזאת במוח ובלב, מבפנים, שאני כך בנוי? איך אני יכול להוציא אותו מעצמי, ולהישאר ריק מאותה הרוח הנוראה הזו ששולטת בי?". אם אדם מתחיל כך להרגיש, הוא כבר נמצא בתחילת הדרך.

יעל: אם הבנתי אותך נכון, הוא רוצה בעצם לפתוח לנו את העיניים.

לכן רק המקובל יכול לכתוב את מאמר החירות.

יעל: ובעצם הוא אומר לנו, "תראו, אתם חיים בסוג של אשליה. תפתחו את העיניים ותראו מה קורה כאן באמת. וזה גם יעורר בכם את אותו אדם חופשי, שכרגע הוא בעצם כבול בתוך איזו מעטפת שקרית כזאת שלא מראה לו את האמת.".

שהיא ממלאה אותו עד הסוף, המערכת השקרית הזאת. אין לו שום דבר, ופתאום מתגלה לו איזו נקודת חופש מהמערכת, שנקראת "נקודה שבלב". שממנה הוא יכול לבקר את המערכת ולהגיד, "במאה אחוז אני נשלט."

אורן: אני רוצה לדבר על השולט, קראת לו האדון.

אבל אחר כך אני קורא לו "מלאך המוות".

אורן: אמרת כמה דברים, ואני רוצה שתעשה לי קצת סדר. הסברת שבדומם, בצומח, בחי ובאדם יש תוכנת הפעלה שהגדרת אותה כרצון ליהנות. כל הזמן אנחנו רוצים ליהנות. וזה מנהל אותנו בכל התנועות שלנו, הפנימיות, החיצוניות, ברגש, במחשבה, בכול.

כן.

אורן: הרצון ליהנות הוא האדון?

הוא לא האדון.

אורן: אז מי זה האדון?

זו תוכנה שהאדון, הכוח העליון, שָׂם בי ואני לפי זה נפעל. אני כמו חומרה, כמו המחשב שלך. במחשב הכניסו תוכנה.

אורן: נכון, תוכנת הפעלה.

הפעלה ועוד.

אורן: כן, ועוד הרבה תוכנות. אבל קודם כל תוכנת הפעלה.

כן, ואז הוא לפי התוכנה הזאת נפעל.

אורן: נכון.

אז יש חומרה, ברזל, ויש תוכנה שמפעילה את הברזל.

אורן: ויש מי ששם את התוכנה. אז יש לי כבר שלושה, יש חומרה, יש תוכנה ויש מי ששם את התוכנה. מי ששם את התוכנה הוא האדון?

כן.

אורן: אז תוכנת ההפעלה היא רצון ליהנות. ומי ששם את התוכנה, קראת לו קודם הטבע או האלוקים. אמרת הטבע או האלוקים, כי אתה מתייחס אליהם כהיינו הך?

אותו דבר.

אורן: אז הטבע הטביע בי תוכנת הפעלה שקוראים לה "רצון ליהנות". אמרת שהעבדות הזאת מאד ערמומית ומתוחכמת, כי במאה אחוז היא מוסתרת, האדון הזה נסתר ממני. מה זאת אומרת שהאדון הזה נסתר? בעבדות היה אדון, היה לו עבד והוא היה נותן לו פקודות. כאן כאילו נופלות עלי פקודות בלי שאני רואה מי מפיל עלי את הפקודות?

אני לא מכיר את מי שהטביע בי את התוכנה ואני לא מכיר את התוכנה עצמה. אני רואה שזה הטבע שלי, שיש לי מוח, לב, כל מיני תכונות, וכולם נפעלים לפי התוכנה שנקראת "רצון ליהנות".

אורן: זאת אומרת, התקינו בי תוכנה, ואני לא מרגיש שאיזה גורם התקין בי את התוכנה. אלא אני מרגיש שזה אני, אני רוצה, אני חושב וכו'.

אפילו את התוכנה הזאת אתה לא מכיר. אתה חושב, "זה אני". זאת אומרת, אתה לא מרגיש שיש מחשב ויש בו תוכנה, אלא בשבילך זה אותו דבר. גם את מי שהרכיב את התוכנה אתה לא מכיר.

אורן: יש פה שתי שכבות שנסתרות ממני. אני רק מרגיש את מה שאני רוצה, אני רוצה ליהנות, אבל מוסתר ממני שבעצם זה פועל יוצא מזה שטבועה בי תוכנה, ושמישהו הטביע בי את התוכנה.

כן.

אורן: אמרת שלהכיר שזאת האמת, זה כבר הצעד הראשון בדרך להתקדמות. תסביר בבקשה.

מאיפה אני מכיר? מפני שיש לי נקודה אחת שלא שייכת לתוכנה הנקראת "נקודה שבלב".

אורן: מה זה?

משהו, אני לא יודע מה זה, אבל משהו שנמצא בחומרה ולא נמצא בתוכנה.

אורן: זה לא נמצא תחת שליטת התוכנה?

כן.

אורן: אז בוא נדבר על הנקודה הזאת קצת.

אין לי מה להגיד, בינתיים תשאיר אותה. אבל מתוכה אני יכול לגלות שאני נמצא תחת שליטת התוכנה. לאט, לאט, זה לוקח הרבה זמן עד שאני מתחיל להכיר, להבין, לחקור ולגלות זאת, ואז אני רואה שאני כולי נפעל על ידי התוכנה הנוראית הזאת שממרמרת לי את כל החיים, היא מושכת אותי לגמרי למה שאני לא צריך. את זה אני מגלה מתוך הנקודה שבלב.

אורן: אמרת שהתוכנה הזאת מושכת אותי לדברים שלא צריך.

לא, אבל אני ניהנה.

אורן: אם התוכנה היא רצון ליהנות, נראה שכאילו לא יכולתי להזמין תוכנה יותר טובה מזאת. תוכנה נפלאה. למה לא?

יש לי שתי נקודות. נקודה אחת שממנה אני צופה על התוכנה, היא כובשת אותי. ובתענוג שהיא מספקת לי, היא לוקחת ממני את כל החיים.

אורן: למה? היא נותנת לך תענוג.

אני לא רוצה להיות בתענוג בלבד, אני רוצה להיות חופשי. על ידי זה שהנקודה שבלב לא שייכת לתוכנה היא מושכת אותי למקום אחר.

אורן: לאיזה מקום?

לא להיות תחת השפעת התוכנה, לא לראות את התענוג שהתוכנה מביאה לי, כתענוג אמיתי.

אורן: הזכרת עכשיו את המילה אמיתי, למה את מתכוון?

אני כאילו נמכר עבור התענוג שבתוכנה, ואני לא רוצה להיות כזה. זה הבדל בין עבד ובין חופשי.

אורן: תגדיר.

את העבד אתה קונה בתענוג, בזה שאתה משלם לו, נותן לו. אדם חופשי לא רוצה להיות מכור עבור התענוגים האלה.

יעל: בעל הסולם בהמשך המאמר מדבר על זה שבעצם החופש הוא סוג של בסיס לחיים. אתה יכול להסביר את זה?

אם אנחנו מתנתקים מהתוכנה הזאת שמפעילה אותנו על ידי תענוגים, אנחנו מתעלים למצב שנקרא חופש, דרגת בינה, לא חשוב איך לקרוא לזה בינתיים. ואז אנחנו יכולים להתחיל לקבוע ממה אני רוצה לחיות, ליהנות, לא מתענוגים שמביאה לי התוכנה הזאת בתוך הרצון לקבל שלי, בתוך החומרה שלי. אלא אני רוצה לסדר את החומרה שלי, את הרצון לקבל, על ידי תוכנה חדשה. שאני רוצה להיות למעלה מלהיות מכור לרצון לקבל, רצון ליהנות. אני רוצה להתעלות למעלה ממנו.

יעל: אני לא מחליפה כאן תוכנה בתוכנה?

אני מחליף תוכנה בתוכנה אחרת. אבל בתוכנה שאני מחליף אני קובע, והתוכנה שלי שייכת לדרגה הבאה של הקיום, לתוכנת ההשפעה ולא לתוכנת הקבלה.

אורן: מה זה אומר תוכנת ההשפעה בכמה מילים?

שאני קודם כל מתפטר מתוכנת הקבלה. אני לא תלוי בתענוגים, מה שנקרא אני עושה צמצום. אני מלמד את עצמי, אני קונה את היחס לתענוגים מסוג אחר. תענוגים של השפעה, של חיבור, ולא של קבלה.

למה? כי זה שייך באמת לאותו המתכנת שנתן לי את התוכנה הקודמת, של קבלה, ועכשיו עוזר לי להפטר ממנה ולהרכיב תוכנה של השפעה.

אורן: איך היא קשורה אל המתכנת הזה, אל הטבע?

היא קשורה אליו כי גם הוא עובד עם התוכנה ההיא. ובשביל מה הוא עשה לי קודם את התוכנה ההפוכה? כדי שאני אכיר עד כמה שהתוכנה השנייה, שזו התוכנה שלו, היא המועדפת, היא המיוחדת. ושאני ארצה אותה בעצמי בצורה חופשית, ולא שהוא מכניס לי אותה ואני נעשה מה שנקרא מלאך.

אורן: המילה השפעה, מה היא אומרת?

נתינה. להשפיע זה נקרא "למלא את הרצון של הזולת".

אורן: אז אם בתוכנה הראשונה רציתי ליהנות, בתוכנה השנייה שאני בחרתי בעצמי להתקין, מה אני רוצה?

להנות לאחרים.

אורן: לגרום הנאה לאחרים.

ומזה יש לי תענוג.

(סוף השיחה)