מסמך זה הוא חומר גלם שנאסף על ידי התחקירנים והעורכים של התוכנית "חיים חדשים". המסמך מיועד לגולשים אשר צפו בתוכנית ומעוניינים להעמיק או לקרוא את חומר הרקע אשר הוביל אותנו בבניית התוכנית. החומר נאסף ממקורות שונים ברחבי האינטרנט, מספרים, מקטעי וידאו ועוד. ייתכן ובמסמך יימצאו שגיאות בהפניות למראה המקום או קישורים לא רלוונטיים, אך כאמור, הם רק נתנו לנו את ההשראה לכתיבת השאלות ושימשו אותנו כבסיס לייצור התוכן. במידה והגעתם לכאן במקרה, מומלץ קודם לצפות בתוכניות "חיים חדשים" בקישור הבא: http://www.kab.co.il/kabbalah/short/102412

חומר רקע לשיחות "חיים חדשים", 1024 - 1025

חרות ושעבוד בחיינו,

נקודת החופש שבאדם

(מאמר החרות)

מטרות:

• היכרות עם מאמר "החרות" של המקובל, הרב יהודה לייב אשלג (בעל הסולם).

• מה הם המסרים העיקרים במאמרו של בעל הסולם?

• האם רעיונותיו של בעל הסולם עדיין תקפים או מעניינים לקורא המודרני?

זרימה:

• הרצון לחירות באדם.

• החירות בעיני המקובל.

• פסקה ראשונה - חירות מהמוות.

• פסקה שניה - מושג החרות, במובנו כפי הבנת האנושות.

• פסקה שלישית - חירות כמושג מטושטש.

• פסקה רביעית - אין בחירה חופשית - יש מנגנון תענוג וכאב.

• פסקה חמישית - ההבדל בין אדם לבעלי החיים - תפיסת עתיד.

• פסקה שישית - השפעת החברה

• פסקה שביעית - ההשגחה מכוונת אותי. אני לא מחליט מה ולא יודע לאן

פתיח:

בימינו נראה שהשגנו את החופש האולטימטיבי. אנחנו יכולים להתלבש איך שאנחנו רוצים, להתחתן עם מי שרוצים, לחשוב מה שאנחנו רוצים, להגיד כמעט מה שאנחנו רוצים. אבל אנחנו רואים שבתוך חוסר הגבולות, חוסר ההגדרות, חוסר המסגרות, אנחנו לפעמים הולכים לאיבוד. קשה יותר למצוא בן זוג, הרבה אנשים נותרים בבדידות. פעם היה ברור לך מי אתה, כי היית הולך בצעדים של ההורים, ידעת איך לבנות את החיים, במה צריך להאמין.. היום אנשים בחיפוש מתמיד, ולא תמיד זה קל. יש הרבה יותר דיכאון, הרבה יותר בלבול. החופש לכשעצמו, מאפשר לנו דברים שפעם לא יכולנו, ולא היינו רוצים לחזור אחורה למסגרות נוקשות, אבל יש בו לא מעט חסרונות. גם למקובלים, אנשים שמלמדים את חכמת הקבלה, חשוב מאוד לדבר על מושג החופש. בעל הסולם, הרב יהודה אשלג, בחר לכתוב את אחד ממאמריו המרכזיים, אותם הוא הפיץ לקהל הרחב, על מושג החירות. נשוחח היום על מהות החופש, החירות, בעזרת מאמר "החרות" של בעל הסולם.

קישור למאמר החרות:

https://kabbalahmedia.info/he/sources/4AtF9tGS

הרצון לחירות באדם

• מדוע החופש כל כך חשוב לנו? מדוע אנחנו רוצים להסיר מעלינו את המסגרות הכובלות?

• לכל אדם, כמעט, יש כמיהה לחירות עמוקה כזו. מדוע?

• האם ישנם אנשים שאין להם כמיהה לחופש? מה מאפיין אותם? האם זו "תקלה"?

• מה הרווחנו מכך שהורדנו מעלינו את המוסכמות, המסגרות, הגבולות? מה הפסדנו?

• נדמה לנו שיש לנו חופש, ומצד שני אנו מרגישים שאין לנו חירות אמיתית. למה?

• האם יש צורה נכונה יותר לראות את מושג החופש?

החירות בעיני המקובל

• מדוע בוחר מקובל לעסוק בחופש של האדם? מדוע זה נושא מהותי בעיניו?

• למי הוא כתב את המאמר? למי הוא מיועד?

• מהם המסרים העיקריים במאמר זה?

• מה הקשר בין חכמת הקבלה לחירות של האדם?

פסקה ראשונה - חירות מהמוות

"חרות על הלוחות" אל תקרא חרות, אלא חירות, מלמד שנעשו חירות ממלאך המות. [שמות רבה, מ"א]

"מאמר זה צריך באור, כי מה ענין קבלת התורה לשחרורו של האדם ממיתה? ועוד, לאחר  שהשיגו על ידי קבלת התורה גוף נצחי, שאין המות חל עליו, אם כן איך חזרו ואיבדו אותו, האם יוכל הנצחי להיהפך לבחינה של העדר?"

• בעל הסולם בוחר לפתוח את המאמר ב-חירות מהמוות. מדוע?

• מהי חירות? באיזו חירות מדובר?

• הרצון להרגיש חופשי הוא במהלך החיים. מעטים האנשים שיגידו שהם רוצים לחיות לנצח למה לקשור את החירות למוות?

• על איזה מוות מדובר? האם באמת הכוונה לגוף שלנו?

חירות מהמוות - חירות נצחית:

רוב האנשים לא מרגישים שיש אפשרות להגיע לחירות נצחית ולהשתחרר מהמוות. המוות הוא סוג של קו אדום שברור לכולנו שיום אחד נגיע לשם.

• מהי חירות מהמוות? ממה בעצם משתחררים?

• האם חשוב שאדם יחיה בתפיסה שקיימת חירות נצחית? למה?

• איך תפיסת "החירות הנצחית" תשפיע עלינו ועל חיינו?

האדם לא תופס מהי חירות ולא מהי נצחיות. לכן גם לא חושב על זה או שואף לשם:

• מה מונע מאיתנו כיום לתפוס שקיימת חירות נצחית? מה חוסם את האדם?

• איך ניתן להגיע לתפיסה כזו שיש חירות ויש נצחיות?

• איך ניתן להרגיש חירות נצחית? במה זה תלוי?

• איך חוכמת הקבלה יכולה להביא אותנו להרגשת הנצחיות/ חירות מהמוות?

החלק הנצחי שלנו מסרב בכל תוקף להפנים את זה שיש בנו חלק זמני, חולף ומתכלה. הוא מתעב את העובדה שהחלק הזמני זקוק לתחזוקה מתמדת, להזנה, הגנה ולהעברת הגנים קדימה, לדורות הבאים. לחלק הנצחי שבנו קשה להסכים לכך שהחלק החולף והמתכלה, הוא החלק המרכזי שלנו כאן על כדור הארץ; הוא זה שנראה לעין ונתפש על ידי החושים,  זה שדורש ומתעקש על מילוי צרכיו בעוצמה אדירה, ומפריע לנו להתפנות לצרכים אחרים; הוא זה שתופש את העולם הסובב אותנו באמצעות חושיו החומריים ומונע מאיתנו לחוות שיש עולמות שמעבר לתפישת חושים אלו. יתרה מכך, מאחר והוא האחראי הבלעדי בכדור הארץ על ההוצאה לפועל של כל מה שאנו, הרי שהחלק הנצחי שלנו תלוי בו לחלוטין.

http://megafon-news.co.il/asys/archives/231079

• מהם חיי נצח?

• איזה חלק באדם הוא נצחי?

• מדוע כיום אנחנו לא מרגישים את הנצחיות? מה יאפשר לנו להרגיש זאת?

"המוות הוא ההמצאה הטובה ביותר של החיים", אמר סטיב ג'ובס בנאומו המפורסם באוניברסיטת סטנפורד. האמנם?
מה שג'ובס אמר באופן אינטואיטיבי נאמר בצורה דומה יחסית על ידי מרטין היידגר, פרופסור גרמני לפילוסופיה שנחשב לאחד מאבות האקזיסטנציאליזם המודרני. בדומה לפילוסופים נוספים מזרם זה, שעסק בקיום האדם, הוא אמר שהמוות הכרחי כדי כדי שלא ניתקע בשגרת יום יום משעממת וחסרת תועלת. הוא דיבר על כך שהמנגנון הזה שאנו יודעים שמתישהו, בלי שליטתנו, יגיע יום שבו נפסיק להתקיים, מסייע לנו להגיע לקיום מוצלח ומועיל יותר. הוא גורם להכיר לנסות ולהבין את המהות האמיתית של חיינו. בלי ההבנה הזאת של המוות, לשיטתו, אנו חיים רק באופן חלקי.

https://www.mako.co.il/spirituality-self-improvement/soul/Article-496bffff8b5c731006.htm

"המוות הוא ההמצאה הטובה ביותר של החיים", אמר סטיב ג'ובס. יש גישה הטוענת שהמוות מסייע לנו להגיע לקיום מועיל ומוצלח, עצם הידיעה שהכל יגמר עוזרת לאדם לא להיתקע בשגרת חיים משעממת וחסרת תועלת.  וגורמת לנסות ולהבין את המהות האמיתית של חיינו:

• האם המוות הכרחי להרגשת החיים? מדוע?

• יש הטוענים שהמוות מעורר אותנו לנסות ולהבין את מהות החיים. האומנם?

חיים ומוות רוחניים:

• מהם חיים רוחניים?

• מה ההבדל בין חיים רגילים לרוחניים?

• מהו מוות רוחני, האם קיים מושג כזה?

פסקה שניה - מושג החרות במובנו הרגיל כפי הבנת האנושות

חרות הרצון: "אולם כדי להבין את המושג הנעלה "חירות ממלאך המות", צריכים מתחילה להבין מושג החרות במובנו הרגיל כפי הבנת האנושות. הנה בהשקפה כללית יש לחשב את החרות לחק טבעי, הפרוס על כל החיים, כפי שאנו רואים, שבעלי החיים הנמצאים תחת ידינו, מתים כשאנו עושקים מהם את החפש. וזאת עדות נאמנה, שההשגחה אינה מסכימה לשעבודה של שום בריה. - ולא לחנם לחמה האנושות במאות השנים האחרונות עד שהשיגו חרות היחיד בשיעורים מסוימים".

לאחר שדבר על החירות ממוות, הוא מנסה לברר את המושג חרות כפי שהוא בא לידי ביטוי בטבע, וטוען שהחופש הוא בסיס החיים של כל בעל חי. ושהטבע לא מסכים לשעבוד:

• האם, בלי הרגשת החופש אין חיים?

• איך זה בא לידי ביטוי בחיים? בטבע?

• במה שונה תחושת החופש של האדם והחי?

• מהו חופש עבור האדם?

• מהו היחס הפנימי של האדם לחופש?

הטבע לא מסכים לשעבוד של שום בריה:

• הטבע/ ההשגחה לא מסכימה לשעבוד  - מה הפירוש?

• ההשגחה אינה מסכימה לשעבודה של שום ברייה - איפה זה קיים בחיים?

חופש אינו מידה אבסולוטית, ישנן איכויות ורמות שונות של חופש:

• איזה חופש צריך אדם כדי להתקיים? מהו המינימום ההכרחי?

• איזו דרגה של חופש צריך אדם כדי להתפתח?  

• איך מידת החופש שיש לאדם משפיעה על חייו ועל התפתחותו?

• מהי מידת החופש המקסימלית אליה אפשר לשאוף?

• במה זה שונה מהחופש שאנחנו מרגישים היום בחיים שלנו?

• מה אפשרי עבור האדם במצב כזה של חופש מוחלט?

• האם קיימות מגבלות כלשהן במצב של חופש מוחלט?  

• לאן מכוונת אותנו חכמת הקבלה? לאיזו דרגה של חופש? למה?

• האם החיים הם לא סוג של הגבלה מלכתחילה? יש חוקים, מגבלות החיים - כסף, בריאות, צריך להתפרנס…  האם יש סיכוי לחופש?

• מהי חרות? מה ההבדל בין חרות לחופש?

לִיבֵּרָלִיזְם (liberalism; מהמילה הלטינית libertas, מילולית: 'חירות'), היא פילוסופיה פוליטית אינדיבידואליסטית המבוססת על עקרונות החירות והשוויון

• הצורך של בני האדם להיות חופשיים מתבניות שמגדירות אותם

• ארגונים רבים מנסים להציל את בע״ח לחופשי מהטבע הרסני של האדם

כשהיינו ילדים, החופש שלנו קיבל ביטוי בלהשתעשע, לשחק ולשמוח כל היום.
כמתבגרים חווינו את הרגע הזה של "אני חופשי!" כאשר ההורים עזבו את הבית ועשינו מה שמתחשק לנו. או החופש בסיום שנת הלימודים… היום חוויתי את חוויית החופש הכי מושלמת שלי עד היום.

http://esim.co.il/articles/מה-זה-להיות-חופשי/

מלחמת החירות:

….ולא לחנם לחמה האנושות במאות השנים האחרונות עד שהשיגו חרות היחיד בשיעורים מסוימים".

• למה צריך ללחום כדי להשיג מעט חירות?

• ממה נובעת המלחמה של האנושות לחופש במאות השנים האחרונות?

• האם הרצון בשחרור וחופש מאפיין בעיקר את תקופתנו, או שמאז ומתמיד כך הרגישה האנושות?

• אז מהי החרות האמיתית?

• למה בעל הסולם כותב, שחירות היא חוק טבעי בהשקפה הכללית?

כיום קיים רצון לשחרור בכל ההיבטים, מכל דבר. פשוט להיות מי שאני: שחרור פיזי הוא כיום מובן מאליו. קיימת השתוקקות לשחרור מהותי של רוח האדם. לא להגדיר את האדם בתבנית כלשהי, לא להגביל אותו, לתת לו לעוף, לבוא לידי ביטוי, להביא את הפוטנציאל השכלי והרגשי שלו לכדי מימוש מלא.

• האם זה אפשרי?

• כיום הרצון לחופש מלא מערער הרבה מאד מבנים חברתיים - משפחה, זוגיות, ואת החברה בכלל. מדוע? האם זה מחיר החופש?

• האם ניתן לשלב בין השניים - חופש וחיים ביחד, מבלי להגביל איש את רעהו.

פסקה שלישית - חירות כמושג מטושטש

"אבל בכל זאת המושג הזה המתבטא במלה "חרות" מטושטש אצלנו מאד, ואם נתעמק בפנימיותה של המלה הזאת, כמעט ולא ישאר ממנה כלום. כי בטרם שאתה מבקש חרותו של היחיד, עליך להניח שכל יחיד כשהוא לעצמו יש בו אותה התכונה הנקראת חרות, זאת אומרת, שיכול לפעול על פי בחירתו לרצונו החפשי".

בעל הסולם מדבר על כך שהמושג חרות הוא מטושטש:

• למה מושג החרות מטושטש?

• למה אנחנו מרגישים לעיתים רצון כה חזק לחרות, להרגשת החופש, ואין לנו הסבר אמיתי לבטא מה ייתן לנו באמת את ההרגשה הזו?

• האם לאדם באמת יש רצון חופשי והכל פתוח לפניו או שיש דברים שאינם בבחירתו?

• איך ניתן לזהות במה יש לנו בחירה?

בחירה חופשית או רצון חופשי הם ביטויים הבאים לציין שהתנהגותו של האדם (מעשיו, החלטותיו, מחשבותיו ורגשותיו) הם פרי רצון עצמאי ובן-חורין, ואינם קבועים מראש ומוכתבים בידי הסיבתיות הדטרמיניסטית ואף לא על ידי הגורל, או כוחות על-אנושיים. לפי תפיסה זו לאדם יש יכולת להחליט וחופש לבחור את מעשיו והלכי-רוחו, ובכך לקבוע במידה מסוימת את השתלשלות חייו.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%97%D7%99%D7%A8%D7%94_%D7%97%D7%95%D7%A4%D7%A9%D7%99%D7%AA

• האם חרות היא משהו ערטילאי, עניין של הרגשה או הכוונה למשהו קונקרטי?

• האם האדם יכול להיות חופשי? אם כן ממה?

• אם אנחנו בנויים להיות חופשיים אז למה יש לאנשים רבים הרגשה שהם כלואים?

• מדוע קיימת כפייה בעולם, לגבי דעות, השקפות, נורמות, התנהגויות..?

• אם אני במבנה הפנימי שלי אמור להיות חופשי, אז למה יש עליי חובות? לעבוד לעשות, ועוד. וזה רק מצטבר עוד ועוד כל הזמן?

• במה מתבטא החופש של הפרט? את מה אסור להרוס? על מה צריך לשמור?

• להיות חופשי זה לא לעבוד, לא לדאוג, ולעשות רק מה שמתחשק?

פסקה רביעית - אין בחירה חופשית - יש מנגנון תענוג וכאב

התענוג והמכאוב: "אולם כשנתבונן במעשיו של היחיד, נמצא אותם כהכרחיים. ובעל כרחו יעשה אותם, ואין לו כל אפשרות של בחירה. והוא דומה בזה, לתבשיל השפות על כירה, שאין לו כל בחירה, והוא מוכרח להתבשל, כי ההשגחה חבשה את כל החיים בשני מוסרות, שהם התענוג והמכאוב. ואין לבעלי החיים שום בחירה חפשית, לבחור ביסורים, או לדחות את העונג".

• למה חרות או בחירה חופשית, מוגדרת כבחירה בייסורים או דחיית תענוג? למה חרות היא רק כשמתנגדים לטבע העצמי? למה שם מצוי החופש?

• האם חרות או בחירה חופשית היא לא חלק מהטבע? למה אפשר להשיג אותה רק דרך התנגדות?

• מה רע בזה בעצם? האדם לא רוצה לחוש כאב ורוצה להנות...

• יש דרך אחרת להתקיים חוץ מתגובה לתענוג או ייסורים?

• יש משהו מחוץ לזה? מה עוד קיים?

• האם זה אפשרי בשבילנו לחיות אחרת?

• אם לא בשביל תענוג, אז בשביל מה לחיות?

• אדם הוא בר הרגשה, איך הוא יכול לחיות מעל להרגשות שלו?

• אם אין לאדם חירות מהטבע של עצמו, אז איך הוא יכול להיות חופשי?

• במה יכולה להתבטא הבחירה שלי במשהו?                                                                                                                                     

יתרונות ה"אין ברירה":

היתרון העיקרי של תחושת ה"אין ברירה" היא ההתנהגות הנחושה הבאה בעקבותיה. כשאנשים מרגישים או מאמינים שאין להם אלטרנטיבה אחרת, שהם חייבים ללכת בדרך מסוימת, הם יצליחו לעשות דברים שאולי אחרת לא היו עושים. הם יגלו בתוך עצמם כוחות עשייה, דבקות במטרה, החלטיות. לכן, כדאי להיות מסוגלים להחליט במצבים מסוימים שאין ברירה, גם כשיש ברירה, כדי להצליח לפעול בנחישות הרצויה. למשל, על אף שאדם לא חייב לעשות פעילות גופנית ויש הרבה עיסוקים אחרים, מהנים ומספקים יותר, שהיה שמח לעשות (לראות טלוויזיה, לקרוא, לאכול וכיוצא באלה), הוא יאמר לעצמו: "אם חשוב לך לשמור על בריאותך, אין לך ברירה. אתה חייב כל יום לעשות פעילות גופנית משמעותית כל שהיא". חשוב להבהיר שאין הכוונה לאמירה אימפולסיבית – "אין לי ברירה" – שאינה מלווה בחשיבה ולא מקושרת למכלול מטרותיו של האדם. היתרון של פעולה מתוך החלטה ש"אין ברירה" יהיה משמעותי רק אם ההחלטה נקבעת מתוך בחירה מלאה, והיא באה לשרת מטרה, אישית או חברתית, של האדם. למשל, בדוגמה של הפעילות הגופנית, ההחלטה שאין ברירה וחייבים לעשות פעילות גופנית משמעותית נקבעה מתוך ברירה, היא נבחרת מבין אלטרנטיבות רבות, והיא משרתת את מטרת העל, את החזון של האדם: לשמור על הבריאות, להיות אדם בריא.

http://amithaim.com/2012/01/27/habrera-leahlit-shein/

אשליית הרצון החופשי:

רובם המכריע של הפילוסופים והתיאולוגים טוען זה מאות שנים שהציביליזציה כפי שאנו מכירים אותה תלויה באמונה רווחת ברצון חופשי – ושאובדן האמונה הזאת עלול להיות הרה אסון. הקודים המוסריים שלנו, לדוגמה, מבוססים על ההנחה שאנו מסוגלים לבחור בחופשיות בין טוב לרע. במסורת הנוצרית מכנים זאת "חירות מוסרית" (moral liberty) – היכולת לזהות את הטוב ולחתור אליו, במקום להיכנע לתאוותינו ולתשוקותינו. עמנואל קאנט אישש את הקשר בין חירות לטוב מוסרי. הוא טען כי לולא היינו חופשיים לבחור, לא היה טעם לומר שעלינו לבחור בדרך הישר.

https://alaxon.co.il/article/%D7%90%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%A6%D7%95%D7%9F-%D7%94%D7%97%D7%95%D7%A4%D7%A9%D7%99/

הכל צפוי או הרשות נתונה?

למה שאלת הרצון החופשי היא בכלל חשובה? כי יש לה מלא השלכות. על בסיס ההנחה שיש לבני אדם רצון חופשי אנחנו שולחים אנשים לכלא לעשרים שנה ואנחנו מבלים את החיים האלה בשאיפות, חלומות וחרטות. בהיעדר רצון חופשי, שום דבר מזה לא משנה. אנשים שפשעו נשלחים לכלא על סמך ההנחה שהם יכלו לבחור אחרת, שהם לא היו חייבים לפשוע. אבל מבחינה דטרמניסטית, לא באמת הייתה להם יכולת לבחור. הפשע שלהם הוא תוצאה של הרבה סיבות שכולן יחד התאגדו לכדי מאורע בלתי נמנע. ברגע שמקבלים את התפיסה הזאת ומודים באי קיומו של רצון חופשי, כל היסודות החברתיים והנפשיים שלנו עלולים להתערער.

https://www.mako.co.il/health-wellness/mental-health/Article-1b7652a2b799751006.htm

פסקה חמישית - ההבדל בין אדם לבעלי החיים - תפיסת עתיד

"ומותר האדם על בעלי החיים הוא: שהאדם יכול להסתכל למטרה רחוקה, זאת אומרת: להסכים לקבל עתה שיעור ידוע של מכאובים, מתוך בחירתו את העונג, או התועלת שעתידה לבא אליו לאחר זמן. אבל האמת, שאין כאן יותר מחשבון. שהוא לכאורה מסחרי. כלומר, שמעריכים את התענוג או את התועלת העתידים לבא, שיש בהם עדיפות ויתרון, על הצער שהם סובלים מהמכאובים, שהסכימו לקבל עליהם עתה. ורק ענין של נכיון יש כאן שמנכים את הצער והיסורים מתוך התענוג המקווה. ונשאר להם עודף מסוים. הרי שנמשך בהכרח רק התענוג. וכן קורה לפעמים, שמתענים, היות שלא ימצאו בתענוג שהשיגו, שיהוה את העודף המקווה, לעומת היסורים שסבלו. ונמצאים על כן בגרעון, הכל כמנהג הסוחרים".

אנחנו סובלים ברופא שיניים בכדי לא לסבול יותר אח״כ, הריון ולידה היא סבל שהאישה מקבלת על עצמה למען תענוג עתידי גדול יותר, לבנות פרויקט מצליח כרוך בסבל ויגיעה בשביל השגת המטרה

• מהו החשבון שאדם עושה עם עצמו שהוא מוכן לסבול היום בשביל תענוג עתידי? איך זה מחולק בתוכו?

• נגיד ספורטאי מוכן להתאמן ושיכאב לו עכשיו בשביל הישג עתידי, ולא כל אחד יכול לסבול היום בשביל משהו מחר. למה יש כאלה שכן יכולים? במה זה תלוי?

• האם המוכנות לסבול היא היא הבחירה החופשית?

פסקה שישית - השפעת החברה

"ואחרי הכל אין בזה הבדל בין האדם לבעלי החיים, ואם כן אין כלל בחירה חופשית מדעת. אלא כח מושך, המושכם אל התענוג המזדמן להם באיזה צורה שהיא - והמבריח אותם מסבות המכאיבות. ובכח שתים אלה ההשגחה מוליכה אותם לכל המקומות הרצויים לה, מבלי שאלת פיהם כלל. ולא עוד, אלא אפילו קביעת האופי של התענוג והתועלת, אינה לגמרי מתוך בחירתו ורצונו החפשי של היחיד, אלא על פי רצונם של אחרים, שהם רוצים ולא הוא. למשל, אני יושב, אני מתלבש, אני שח, אני אוכל. כל זאת - לא משום שאני רוצה לשבת כך, ואני רוצה להתלבש כך, ולדבר כך, ולאכול כך. אלא מכיוון שאחרים רוצים שאשב ואתלבש ואדבר ואוכל בצורה זו. כל זה לפי רצונם וטעמם של החברה, - ולא רצוני החפשי. יתר על כן, אני עושה כל אלה על פי רוב בנגוד לרצוני, כי יותר נח לי להתנהג בפשטות בלי שום עול, אלא שאני משועבד בכל תנועותי, בכבלי ברזל, בטעמים ונמוסים של אחרים, שהם החברה."

• אם כן, היכן חרות הרצון שלי?

• האם אנחנו באמת חופשיים או כבולים בשרשראות שהחברה בחרה בשבילנו דרך הפרסומות וצו השעה חברתיים ואופנתיים?

• לפעמים נראה שהאדם מתנהל בדומה לחיה בזה ששמים לו גזר מקדימה ובורח מהשוט, במה הוא בכל זאת שונה?

• האדם אפילו נמשך לדברים שעושים לו נזק, איך ניתן לעצב את הדבר שאמשך אליו ויביא אותי למצב טוב? האם יש לי שליטה על זה?

• אם אני נמצא במקום שמחשיבים מותגים, ואפילו לא הייתי כך מקודם, פתאום אני מגלה שאני גם נהפכתי לכזה, איפה מתבטאת השליטה שלי? במה?

פסקה שביעית - ההשגחה מכוונת אותי. אני לא מחליט מה ולא יודע לאן

"מצד שני אם נניח שאין חרות לרצון וכל אחד מאתנו אינו אלא כמין מכונה הפועלת ויוצרת על ידי כחות חיצוניים, המכריחים אותה לפעול בצורה זו. זאת אומרת שכל אחד חבוש בבית האסורים של ההשגחה, אשר על ידי שני מוסרותיה התענוג והמכאוב, מושכת ודוחפת אותנו לרצונה, למקומות הנרצים לה. באופן שאין כלל "אנכיות" בעולם. כי אין כאן כלל בן חורין ועומד ברשות עצמו. אין אני בעל המעשה, ואין אני העושה, משום שאני רוצה לעשות, אלא משום שעובדים אתי בעל כרחי ושלא מדעתי, אם כן יוצא לפי זה חלף לו השכר ועונש. ומוזר הדבר בתכלית, לא רק לדתיים המאמינים בהשגחתו ית', ויש להם על כל פנים לבטוח ולסמוך עליו ית' שיש לו בכל המנהג הזה מטרה טובה ורצויה. אלא הדבר מוזר עוד יותר למאמיני הטבע, אשר לפי האמור, כל אחד אסור במוסרות הטבע העור, שאין לו, לא דעת, ולא חשבון. ואנו מובחר היצורים, בני הדעה והשכל, נעשינו כמשחק בידי הטבע העור, המוליך אותנו שולל. ומי יודע להיכן"?

• מי הוא השולט בחיינו ומאלץ אותנו לחיות כפי שנקבע לנו בטבע?

• איך משיגים את הכוח השולט, האם הוא באמת קיים או חלק אינטגראלי מהיקום שלא ניתן למדוד?

• מה זה משנה איך אפעל אם בכל מקרה דברים קורים לי בחיים? לפעמים אני מחליט משהו אחרי בירור ממושך ובכל זאת זה לא עוזר לי, כמה משקל יש למה שאני מחליט? בפועל לא נראה שהרבה..