סיפור מקרה: שוכרים מתקשים לשלם את שכר הדירה בתקופת המשבר ומבקשים הנחה משמעותית. המשכירים מתלבטים מה לעשות.
בראייה מערכתית, הטבע רוצה להכניס אותנו לחשבון כלל אנושי של התחשבות הדדית.
אם יש ירידת הכנסות כללית במשק, צריך להתחשב גם בשוכרים. איש לא ידע מראש שכך יהיה. כמו כן, אין אפשרות לדעת אם שוכרים אחרים לא ייקלעו גם כן לקשיים כלכליים.
באופן כללי, החלפת דיירים גוררת עימה הפסדים, כך שמכל היבט, כדאי להמתין לפני החלפת השוכרים.
בהיבט החברתי, הגיעה מכה כללית, שמשפיעה על כולנו כמו על משפחה אחת. מכאן ברור שנצליח "לנפח בחזרה את הגלגלים", רק כולנו יחד.
צריך שכל אחד ישאל את עצמו מה ההשתתפות שלו במצב שעובר עלינו? כמו בזמן מלחמה.
בהתאם לגודל המשבר הכלכלי, אפשר להוריד בשכר הדירה, אין מה לחכות שכולם ינהגו כך.
העיקרון הוא שעליי להרגיש שגם אני אשם במה שקורה לכולנו, וזו ההשתתפות שלי.
יחס כזה הוא החכם ביותר, מחושב, ונובע מהבנה שאנו מצויים ממש במלחמה.
כדאי להסכים על הורדה זמנית בשכר הדירה, ולחתום על כך במסמך חדש, עד שהמצב ישתפר.
כולנו "בסיר" אחד, תלויים זה בזה. יחס כזה לשוכרים יחזור אליי בסופו של דבר וישתלם לי.
המשמעות היא שהמשכיר ירוויח קצת פחות. אבל אם המהלך הזה יגרום לו להוצאה, ההתייחסות צריכה להיות אחרת.
אנחנו מצויים בתקופה קשה, והתרופה למצב תגיע כאשר נרגיש שכולנו משפחה אחת. הסיבה לכך היא שזה החשבון שעושה איתנו הטבע, ולחשבון כזה נצטרך גם אנחנו להגיע בהתפתחותנו.
בלית ברירה כולם יצטרכו לחמם את ליבם, להתייחס לאחרים כמו לקרובי משפחה.
במערכה הזו, מי שיהיה מוכן להקריב מעצמו, ירוויח יותר, יפתח לעצמו מציאות חדשה.
מבחינת המדינה, בעת משבר כלכלי גורף, חובה להבטיח את צרכי הקיום של כולם.
הטבע מכריח אותנו להתקשר אחרת זה לזה, בצורה אינטגרלית, אחרת יהיה במדינה רע ומר.
ככל שנקדים להבין זאת ונתארגן בצורה אינטגרלית, נזרום עם תהליך ההתפתחות בטוב.