חומר רקע לשיחות "חיים חדשים", מס' 191-192
יסודות החינוך בתרבות היהודית
מטרות: עקרונות החינוך האינטגרלי מקורם במסורת היהודית.
פתיחה: בתקופת ״עקבתא דמשיחא״ בחזון הנביאים מסופר על ההשלכות החורבן של חוסר החיבור שלנו. זה תואר ב ״נערים פני זקנים ילבינו, בן מנבל אב, בת קמה באמא״ וכדומה..
ונראה שהגענו לדור הזה בו לגדל ילדים זה פרוייקט לא פשוט. יש משבר גדול. הורים לא יודעים כבר איך לחנך את הילדים שלהם, איך לגרום לכך שיצא מהם אדם. גם בבתי הספר יש בעיות. ישנן תיאוריות ושיטות שונות הטוענות לכאן ולכאן והיום נרצה לחזור לשיטה המקורית שלנו, של עם ישראל וללמוד על דרך החינוך בעם שהוא עם של משפחה אחת.
זרימת התכנית:
הגדרה מהו חינוך ?
צורות ושיטות חינוך ביהדות: לימוד מגיל צעיר, מסורת אבות, לומד במקום שלבו חפץ, חנך לנער על פי דרכו, שינון, החשיבות בללמד אחרים, מכל מלמדי השכלתי
לימוד בחברותא
תפקיד ההורה
תפקיד הרב / המורה
אחריות כללית על החינוך
מהו
חינוך?
חינוך הוא תהליך של למידה, בו האדם רוכש ידע, מיומנות, ערכים ו/או עמדות. באופן זה ניתן לראות את החינוך כמצבור של פעולות מכוונות, המשפיעות על התנהגות האדם ועל עצוב אישיותו.
הוראה עם מטה-קוגניציה מכוונת לעיצוב תודעת האדם ופיתוח דרכי החשיבה שלו.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A
בחברות קדומות ההורים וזקני השבט הכשירו את הצעירים לתפקידיהם כמבגרים בחברה. הם לימדו אותם את המיומנויות המעשיות הנחוצות לחיים היום יום ואת כללי ההתנהגות, המוסר והאמונות הדתיות של תרבותם. החינוך נעשה בעיקר על ידי התבוננות, חיקוי והשתתפות בפעילות של המבוגרים. בעקבות המצאת הכתב נוצרו מוסדות מיוחדים לחינוך.
כאמור, מטרות החינוך משתנות בהתאם למאפיינים הייחודים של כל תרבות בכל תקופה.
חז"ל הזהירו כי "הפוגע בחינוך היהודי, כפוגע באישון-העין"
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?id=32634
מהי החשיבות המיוחדת שנתנו לחינוך ביהדות?
"גדול תלמוד תורה יותר מבניין בית המקדש... "יותר מכיבוד אב ואם" ואפילו "יותר מהצלת נפשות"
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?id=32634
למה התורה נחשבת ביהדות כייעודו ותכליתו של האדם?
מלאכת החינוך היא "פעילות בלתי פוסקת לאורך כל ימי חייו של האדם".
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?id=23600
למה חינוך הוא תהליך שנמשך כל החיים ?
צורות ושיטות חינוך ביהדות
ביהדות הקפידו על הלימוד בכל הדורות לכל אדם יהודי. הלימוד החל כבר בגיל 3 והילדים שלמדו כונו תינוקות של בית רבן.
תינוקות של בית רבן (בראשי תיבות: תשב"ר) הוא כינוי לילדים הלומדים תורה אצל מלמדי תינוקות.
מקור הביטוי מן התלמוד הבבלי[1]: "אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן". התלמוד שם מוסיף לתאר את חשיבותם של 'תינוקות של בית רבן' באמרו: "אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפילו לבניין בית המקדש... כל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן - מחריבין אותה".
ובמסכת כלה רבתי (פי"ב) "תנא, בכל יום מלאך יוצא מלפני הקב"ה לחבל את העולם ולהופכו לכמות שהיה. אלא כיון שהקב"ה מסתכל בתינוקות של בית רבן ובתלמידי חכמים שיושבים בבתי מדרשות, מיד נהפך כעסו לרחמים.
מה חשיבות הלימוד בגיל צעיר?
הלומד ילד, למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר חדש. והלומד זקן, למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר מחוק.
מדוע יש כזה עונג מהלימוד של הצעירים עד כדי שאין העולם אינו מתקיים אלא בשבילם?
"פרדיגמת החינוך של הרבנים התבססה אפוא על מסורת שעברה בעל-פה מדור לדור, כאשר כל דור אומר `אני לא המצאתי דבר, את הכל קיבלתי מאבותיי`, ככתוב: "מסורת בידינו מאבותינו". מאחר וחז"ל האמינו ש"כל תורה שאין לה בית אב, אינה תורה".
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?id=23600
יפה סיכם זאת חזון האיש, באומרו כי "כל דברי ראשונים נאמנים עלינו כנתינתם מסיני... "ואין מקום לנטות מדבריהם" כשרצו להחמיא לרב מסוים היו אומרים עליו "שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו, מעולם"
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?id=23600
למה יש דגש ביהדות ללמוד מאנשים מנוסים כגון אבותינו?
"חוקרים מתחום מדעי החינוך מאמינים כי אם יעבדו המורים על המוטיבציה הפנימית של הילד, הוא יפנים את לימודיו בצורה יעילה יותר. בשל כך, חשוב להתמקד בדרך עצמה ולא רק בתוצאה או בתגמול החיצוני שמובטח בסוף תהליך הלמידה". http://www.literatura.co.il/website/index.asp?id=23600
איך מגבירים מוטיבציה אצל ילדים שלא ע"י עידוד להצלחה אישית?
"הנחתם של חז"ל, כי "אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ",[34] הובילה אותם למסקנה שעל המחנכים לנסות להביא את הילדים למצב בו הם לומדים בחפץ לב ואף משתוקקים לכך."
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?id=23600
האם אפשרי לחנך ללא השתוקקות מצד החניך ?
איך אפשר להביא את הילדים שלנו להשתוקקות ללמוד ?
המאמר שבכותרת הנו חלק מהפסוק במשלי פרק כב, ו: "חנך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה". כפי שנראה להלן, ראה הרש"ר הירש בפסוק זה יסוד חשוב בהדרכה החינוכית הניתנת לנו על ידי התנ"ך, וייחס לו משמעות כפולה. הירש עוסק במשמעויות אלו במספר מאמרים שנדפסו בקובץ "יסודות החינוך", שאחד מהם אף נושא את הכותרת "חנוך לנער על פי דרכו".
http://www.daat.ac.il/daat/chinuch/harashar/4-2.htm
מהו המושג "חנך הנער ע"פ דרכו" ? מה הכוונה ?
למה הוא נחשב למוטיב המרכזי בחינוך האינטגרלי ?
איך אפשר לחנך בצורה שווה ילדים שונים ?
איך אנחנו מחנכים את ילדנו ליציאה לחיים ?
עד כמה זה חשוב להעניק חינוך נכון לילדנו ?
איך מעניקים לילדים שלנו כלים ע"מ שלא יכשל בהתמודדות עם העולם הגדול ?
מהן מידות טובות ?
כמה חשוב שהילד יתנסה בעצמו ?
"גם בימינו רואים אנו את התוצאות המצערות מזה, רבים הבנים של תלמידי חכמים אשר סרו מן הדרך, מפני שאבותיהם לא התעניינו כדי לבדוק מראש את כשרונותיהם ונטיותיהם".8
השאלה העומדת בבסיס המאמר היא כיצד קרה שיעקב ועשו, בני אותו אב ואותה אם, שיצאו לאויר העולם בשעה אחת, גדלו יחד וקיבלו את אותו הטיפול, הגיעו להיות בעלי ניגודים עזים כל כך ביניהם.
שאלה זו נפתרת, כאמור, בטעות שבחינוך הקונפורמיסטי: "השיטה האחידה בחינוך ובהוראה שהשתמשו בה לגבי שני האחים, מבלי להתחשב בהבדלים שבכשרונותיהם ובתכונותיהם, גרמה לאותו ניגוד מוחלט... כאשר גדלו והיו לאנשים".
למדרש בבראשית רבה ממנו משתמע כי היה פגם בתהליך חינוכם של יעקב ועשו,
בראשית רבה, סג, יד: "ויגדלו הנערים, רבי לוי אמר משל להדס ועצבונית שהיו גדילים זה על גבי זה וכיון שהגדילו והפריחו זה נותן ריחו וזה חוחו כך כל י"ג שנה שניהם הולכים לבית הספר ושניהם באים מבית הספר, לאחר י"ג שנה זה היה הולך לבתי מדרשות וזה היה הולך לבתי עבודת כוכבים".
http://www.daat.ac.il/daat/chinuch/harashar/4-2.htm
מה סיפור יעקב ועשיו מלמד אותנו ?
איך מחנכים שווה בשווה אנשים שונים ?
איך אפשר לא לדכא את הילד והתכונות שלו - ההפך, להדגיש אותם ולנצלם לטובת הזולת ?
לא רק הלימוד הקבוצתי מחדד ומעשיר את החשיבה, אלא גם השינון, כפי שאמרו חז"ל
במסכת חגיגה )ט, ב(: "אינו דומה פירקו מאה פעמים לשונה פירקו מאה ואחד". כמה שאדם
יחזור יותר על החומר הנתון וישננו, הוא יכנס יותר ויותר לעומקי ונבכי העניין, ובכך יבין
הרבה יותר ובמיוחד שיבין גם את מה שאינו מבין, כאשר בראש וראשונה הוא יידע לומר:
אינני מבין. וכבר עמד על כך המחנך הדגול הרב יעקב קנייבסקי זצ"ל בעוסקו בהדרכה
בלימוד התורה.
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sde_chem/gotlib-1.htm
מה חשיבות השינון? מדוע כדאי לחזור שוב ושוב על אותו הדבר?
כיום ישנה ביקורת על מערכת החינוך שגורמת לילדים לשנן את החומר ולא לחשוב. כיצד שונה השינון שחז"ל הורו לבצע מהשינון הקיים היום?
כבר הקדמונים - חז"ל, נדרשו לעניין החברה והשפעתה. הם, בראש וראשונה, כאנשי חינוך
דתיים האמונים על המסורת, עמדו על מידות ודרך ארץ כאמות המידה הבסיסיות להתנהגות
על פי התורה: בין הבריות צריכה לשרור אהבה, אחווה, שלום ורעות, מתוך צדק ויושר. ביסוד
הדברים, עומדת דרשתו של רבי אלעזר בן עזריה, תנא מחכמי-יבנה, המאה השניה לספירה,
במשנה יומא )פרק ח, משנה ט(:
"מכל חטאתכים לפני ה' תטהרו" )ויקרא טז, ל( - עבירות שבין אדם למקום - יום
הכיפורים מכפר עבירות שבין אדם חבירו - אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את
חבירו.
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sde_chem/gotlib-1.htm
הלומד על מנת ללמד, מספיקין בידו ללמוד וללמד; והלומד על מנת לעשות, מספיקין בידו ללמוד וללמד ולעשות. משנה, סדר נזיקין, מסכת אבות
והחתם סופר (בדרשות א' 36) כתב וז"ל "כי הנה בלי ספק החכם המלמד תורה לאחרים יתבטל הרבה מהשיג מה שהיה יכול להשיג מושכלות, כי זמן זמנים טובא ועידן ועידנים יבלה זמנו בלימוד דעת וכו' אלא הקב"ה חפץ בזה מאוד ורוצה בזה יותר ממי שמעמיק ואינו מלמד לאחרים. וכמו שכתב בחובת הלבבות שער אהבת ה'.
http://www.ateret4u.com/online/f_01654.html
מהי החשיבות בללמד ולא רק ללמוד?
מה ההבדל בין ללמוד על מנת ללמד לבין ללמוד על מנת לעשות?
איזה הוא חכם - הלומד מכל אדם, שנאמר "מכל מלמדיי, השכלתי"
כבר דוד המלך בתהלים )קיט, צט( קבע כי: "מכל מלמדי השכלתי", ומסביר הרד"ק בפשט הדברים: "מכולם למדתי ולקחתי מוסר, ומהם התבוננתי הדרך הטובה, והם למדוני שיהיו 'עדותיך שיחה לי' ". דהיינו, רצוי שהאדם יהיה פתוח לשמוע את הזולת מתוך הקשבה, חשיבה ושיקול הדעת כמתכון בטוח לפיתוח החשיבה. דוד, מודע שיש לו כמו לכל אחד אחר, עוד הרבה מה ללמוד ומן הלימוד משיגים השכלה. ואין זה סתם מידע נוסף אלא השכלה, בחינת פיתוח הלמידה שתוצאתו הבנה נכונה ושקולה.
עולמו של היחיד הוא קטן ומצומצם, כך גם עולמו של היחיד השני. החלפת הדעות בעין ביקורתית בצוותא תיפתח לשניים את צוהר החשיבה ותרחיב את עולמם.
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sde_chem/gotlib-1.htm
מהו "מכל מלמדי השכלתי" ?
למה חשוב לפי היהדות ללמוד מניסיון של אחרים ?
איך אנחנו יכולים ללמוד מאחרים לגבי ההתמודדות עם קשיי המשבר המתגלה בעולם ?
איך מפתחים חינוך להקשבה הדדית ?
לימוד בחברותא
חברותא היא שיטת לימוד מקובלת בתלמוד והלכה. המילה חברותא מגיעה מן הארמית ופירושה - חבר. בשיטה זו לומדים זוגות תלמידים בקול את הטקסט המונח בפניהם. הלימוד בחברותא מתבסס על אינטראקציות רצופות בין שני הלומדים, ובכך ייחודה לעומת לימוד עצמי או לימוד פרונטאלי בכתה. לדעתם של מצדדי השיטה יש בה כדי להעצים את הלימוד, ולהגיע למה שמכונה בז'רגון הישיבתי "עמל תורה" - "ממית עצמו באוהלה של תורה", כלומר מאמץ אינטלקטואלי בלימוד. הם גם סבורים שיש לה ערך לימודי וקוגניטיבי מאחר שיש משא ומתן בין שני לומדים. החברותא היא שיטה ידועה ללימוד הלכה, גמרא, הגות ומוסר בעולם הישיבות כולו וגם בקרב יהודים דתיים בשעות הפנאי. מושג ה"חברותא" הפך לאחד מההיבטים המרכזיים באתוס הישיבתי, למרות שלא היה קיים בישיבות ליטא הותיקות (וולוז'ין טלז), שם לא למדו ב"חברותא" אלא ביחידות, תוך כדי השתתפות התלמידים ב"דיבור בלימוד" בקבוצות גדולות יותר בבית המדרש.
http://www.e-mago.co.il/news/272.htm
מהי המושג קבוצה ? למה למדו במסורת היהודית בחברותא ? (חיידר)
למה לימוד בקבוצה הוא הכרחי ?
מה הכוח שיש בלימוד בקבוצה ?
איך קבוצה צריכה להתגבש נכון בכדי להצליח ?
ומהי
חבורה?
מיעוטה של חבורה — שנים.
"אין התורה נקנית אלא בחבורה" (תלמוד בבלי, מסכת ברכות סג)
מן הגמרא במסכת תענית (ז, ע"ב) מתבררים גוונים נוספים בעניין זה:
אמר רבה בר בר חנה: למה נמשלו דברי תורה כאש שנאמר "הלא כה דברי כאש נאום ה'.", לומר לך מה אש אינו דולק יחידי אף דברי תורה אין מתקיימין ביחידי.
המהר"ל בספרו נתיבות-עולם, בנתיב התורה פ"ו, דן בקושי גדול , שיש לאדם הרוצה ללמוד תורה:
"לפי מה שהתורה היא השכל העליון שהוא נבדל מן האדם, ושכל האדם עומד בגוף האדם שהוא גשמי".
בלימוד תורה משתמש אדם בשכלו, ואף התורה היא שכל. אולם, אין שני השכלים עומדים באותו מישור. שכל האדם מוגבל בכך שהוא נמצא בגוף האדם. הוא מחובר לגוף הגשמי ומתוך החבור מושפע מן הגשמיות. לעומתו, התורה היא שכל נבדל מהגשמיות, שכולו ברובד עליון. לכן האדם, בשכלו הגשמי, אינו יכול לקלוט את השכל הנבדל.
הפתרון שמציע המהר"ל הוא:
"ולכן צריך האדם אל הכנה שיקנה השכל הנבדל, וזה שיהיה קניין התורה בחבורה. שעל-ידי חבורה קונה השכל הנבדל".
פירושו: אם ילמד אדם בחבורה, יוכל, למרות שכלו הגשמי, לקנות את השכל הנבדל דהיינו התורה.
מהו השכל שקונה האדם בלימוד בחבורה?
עניין מחלוקת
ר' יוחנן וריש לקיש היו תלמידי חכמים מובהקים והם מופיעים כזוג בתלמוד, למרות שבדרך כלל חלקו אחד על דעת השני. השניים הכירו זה את זה בזמן שריש לקיש היה שודד מפורסם ור' יוחנן מראשי בית המדרש. במפגש ביניהם, שכנע רבי יוחנן את ריש לקיש לעזוב את עולמו ולהצטרף לבית המדרש.
השניים למדו יחד באופן קבוע עד שהתעורר ביניהם ויכוח, שבסופו ריש לקיש נעלב ועזב את בית המדרש.
ריש לקיש נפטר, לפני שהייתה להם הזדמנות להתפייס, ור' יוחנן נשאר ללא חברותא.
היה ר' יוחנן מצטער עליו [על ריש לקיש] הרבה. ולא ירד לבית הועד [שם נפגשו חכמים].
אמרו חכמים: מי ילך להניח דעתו? ילך ר' אלעזר בן פדת ששמועותיו מחודדות.
בא וישב לפניו, אמר לו ר' יוחנן: אתה כבן לקיש? בן לקיש כשהייתי אומר דבר- היה מקשה לי עשרים וארבע קושיות ואני מתרץ לו עשרים וארבעה תירוצים [הסברים]- והשמועה [מה שלמדו] נתרווחה [התבררה] מאליה. ואילו אתה אומר: "תניא דמסייע לך" [מחזק את דברי] וכי איני יודע שיפה אמרתי?
עמד [ר' יוחנן] וקרע את בגדיו ובכה ואמר: היכן אתה ריש לקיש! היכן אתה ריש לקיש!
(בבא מציעא פד' ע"א)
מהי חשיבות המחלוקת בלימוד?
מהי מחלוקת טובה ומהי מחלוקת לא טובה?
איך שומרים על המחלוקת שתהיה מועילה ולא מזיקה?
חברותא או מיתותא
מדוע נאמר או חברותא או מיתותא? או במילים פשוטות אם אין חברים אין חיים?
תפקיד ההורה
למעשה, הרבנים האמינו כי "תכלית עמל האדם הוא חינוך בניו" ו"מי שאינו רואה להשריש בלב בניו אחריו אמונת ה` ותורתו ומצוותיו... "איננו יוצא ידי חובת יהודי כלל"! (חפץ חיים)
(דברים יא): "ולמדתם אותם את בניכם".
http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=7587
במה מתבטא זה שהתכלית היא חינוך הבנים?
ר' יהודה אומר כל שאין מלמד את בנו אומנות כאילו מלמדו לִסטוּת.
מסכת קידושין
מהו לימוד האומנות?
מדוע מי שלא מלמד אותו אומנות מגיע למצב שהוא מלמד אותו לִסטוּת (לסטות=גזל, שוד)?
כותב שלמה המלך כך (משלי א', ח): "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך"
מהו מוסר האב ותורת האם? מה ההבדל של החינוך מהאב לחינוך מהאם?
האם יש חינוך אחר שמקבלים מהאב ואחר שמקבלים מהאם או ששניהם על אותו קו משותף?
מדוע לאביו רק לשמוע ולאמו לא לנטוש?
מיהו המרכזי יותר בחינוך הילדים?
במסכת קידושין (ל:) למדנו:
"תניא, רבי אומר: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שבן מכבד את אמו יותר מאביו... לפיכך הקדים הקדוש ברוך הוא כיבוד אב לכיבוד אם; וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שהבן מתיירא מאביו יותר מאמו... לפיכך הקדים הקב"ה מורא האם למורא האב".
תפקיד הרב / המורה
רב (או רבי) כשם עצם הוא סמכות דתית ביהדות. משמעותה הפשוטה של המילה היא מורה.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%91
מהו הרב ומה תפקידו?
נאמר "עשה לך רב וקנה לך חבר"
(משנה, מסכת אבות, פרק א', משנה ו')
מדוע אדם צריך לעשות לעצמו רב?
רמב"ם: כשם שאדם חייב לכבד את אביו ואת אמו ולירא מהם, כך הוא חייב בכבוד רבו ויראתו יותר מאביו ואמו, שאביו מביאו לחיי העולם הזה ורבו מביאו לחיי העולם הבא.
יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך, וכבוד חברך כמורא רבך, ומורא רבך כמורא שמים.
מדוע כבוד הרב חשוב יותר מכבוד אב ואם?
מהו שרבו מביאו לחיי העולם הבא?
ומה המשמעות של קנה לך חבר?
הרבה למדתי מֵרַבּוֹתַי [מהמורים שלי] וּמֵחֲבֵרַי יותר מרבותי ומתלמידי יותר מכולן.
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל המלמד בן חברו תורה, כאילו ילדו
סנהדרין י"ט
אחריות כללית על החינוך
אחת המשמעויות המרכזיות של התקנה היא, שהאחריות על לימודם של כל ילדי ישראל מוטלת על כלל הציבור, בין אלו שיש להם ילדים ובין אלו שאין להם ילדים, על כולם לדאוג שכל הילדים כולל היתומים וילדי המשפחות העניות שאין ביכולתם לשלם שכר לימודים - יגיעו לבית הספר וילמדו תורה. במילים אחרות, היו גובים מיסים מכל חברי הקהילה, כל אחד לפי עושרו, וממיסי הקהילה היו מממנים את צורכי הציבור ובכללם גם את לימודי הילדים העניים.
http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=7587
אחריות החינוך היא על עם ישראל והציבור כולו. באיזה צורה אנחנו צריכים לבנות את הקהילה בה החינוך הוא בעדיפות עליונה ?
איך הגענו למצב שמערכת החינוך קורסת ?
האם בית ספר מכין אותנו לחיים ?
איך צריך להיות בנוי בית ספר היום, ע"מ שייחנך את ילדנו לחיים ?
מדוע מערכת החינוך שעבדה בעבר (בתקופתנו למשל) איננה מתפקדת עוד היום?
וכל כך חשוב עניין זה של יסוד בתי ספר, עד שאמרו חז"ל, שכל עיר שאין בה סידור לימודים לילדים, צריכים בני שאר הקהילות להחרים אותה עד אשר יתקינו בה בית ספר. ואם עמדו בעיקשותם ולא הקימו בית ספר, מחריבין את אותה העיר ומפזרים את יושביה בקהילות אחרות, ובלבד שלא יהיה מקום בישראל שלא מלמדים בו את הילדים תורה (שבת קיט, ב. טור ב"י יו"ד רמה, ז).
http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=7587
הגמ' בירושלמי (חגיגה פ"א הלכה ז') מספרת שרבי יהודה הנשיא שלח לרבי חייא ולרבי אמי ולרבי אסי שיעברו בעיירות שבארץ ישראל לתקן להם מלמדי תינוקות למקרא ולמשנה. נכנסו למקום אחד ולא מצאו, לא מלמד למקרא ולא מלמד למשנה. אמרו להם הביאו לנו את שומרי העיר. הביאו להם את האנשים העומדים על משמר העיר בשערי העיר.
אמרו להם אלו שומרי העיר הן (בתמיה), "אינן אלא מחריבי העיר" (הסביר הפני משה, הטעם, שהן יושבים ומשמרין על בני אדם לבקש עלילה עליהם, ועושין תחבולות לגזול ולחמוס אותם).
שאלו אותם ומי הם שומרי העיר האמיתיים. ענו להם "שומרי העיר הם המלמדים", שמלמדים לתינוקות של בית רבן מקרא ומשנה.
http://www.ateret4u.com/online/f_01654.html
למה חז"ל מדגישים שעדיף ממש להרוס עיר אם אין בו בית ספר?
עקרונות החינוך האינטגראלי (מתוך אתר הערבות)
כדי שלא נתעורר בוקר אחד ונגלה שאיבדנו דור שלם, הנה כמה הצעות ליישום הדרגתי בין כותלי בית הספר, שעשויות להחזיר את החיוך אל פני הילדים, ובראייה רחבה יותר לשקם את ישראל מבחינה חברתית
בניית אדם – על בית הספר לגדל את הילד להיות "אדם". מטרת בתי הספר אינה מסתכמת בהקניית ידע לשם הצלחה בבחינות הבגרות. בית הספר צריך לגדל "אדם" שמודע לעולם שאליו הוא יוצא; אדם שיש בידו כלים להתגבר על הניכור ועל חוסר ההתחשבות שממלאים היום את עולם המבוגרים; אדם שמסוגל לבנות קשר בריא ואיתן עם אנשים אחרים.
סביבה בונה אדם – סביבת הילדים היא גורם ההשפעה המרכזי על הילד. לכן עלינו ליצור ביניהם מיני-חברה, משפחה קטנה, שבה כולם דואגים לכולם. ילד שגדל בסביבה כזאת, פורח ומצליח להביא לידי ביטוי את כל היצירתיות והפוטנציאל שטמונים בו. הוא יוצא אל החיים כבוגר עם תחושת שליחות ודאגה לבניית חברה שוויונית ומתחשבת.
דוגמה אישית – ילדים לומדים ומושפעים מהדוגמאות שאליהם הם נחשפים. על פי רוב, הדוגמאות האלה אינן תואמות את ערכי הערבות. לכן, יש לדאוג לבניית סביבה שמספקת דוגמאות חיוביות של תלות והתחשבות הדדית.
הצלחה משותפת – הצלחת החינוך נמדדת ביכולת הילדים לפעול מתוך התחשבות והשלמה הדדית כמערכת הרמונית אחת. הצלחתו של כל ילד נמדדת לפי מידת תרומתו לאחרים ובהתאם לתוצאות שמשיגה החברה כולה. כך נוצרת סביבה שבה כל ילד מוצא את מקומו הייחודי בשלם במקום להתחרות עליו ללא הרף באחרים.
סגנון הלימוד – על הילדים לשבת במעגל ולא בטורים ובשולחנות נפרדים. המעגל מאפשר לכולם לראות ולשמוע זה את זה ונותן תחושה שוויונית. במהלך הדיון - דואגים שאף אחד לא יכפה את דעתו, ומקשיבים לדעה של כל אחד. כך מגיעים ע"י דיון פתוח ובירור משותף להסכמה כללית של הקבוצה.
תפקיד המחנך –על המחנך להיתפס בעיני הילד כחבר גדול ולא כדמות מאיימת. כשמחנך יושב לצד הילדים במעגל ומדבר איתם בגובה העיניים, עמדת העליונות שלו אינה מודגשת. היא מומרת באומנות רבה, בשאלות המכוונות את הילדים לגלות את הידע בעצמם, מתוך שיח והידברות ביניהם. בדרך זו הידע נטמע בצורה איכותית ומשמעותית הרבה יותר. כך גם מועצם מעמדו של המורה בעיני הילדים וההורים כסמכות מכוונת, מגינה ותומכת, וכמודל לחיקוי.
משחקי חיבור – משחק הוא הכלי שבאמצעותו הילד גדל, מתפתח ומכיר את העולם. לכן הכרחי לשלב משחקים כמתודה מרכזית בעבודה עם ילדים. יהיה נכון לבנות עבורם משחקים שמהם יבינו שהצלחתם תלויה בהצלחת האחרים. מטרת המשחק צריכה להיות משותפת, כלומר עליהם לנצח עם האחרים ולא את האחרים.
כישורי חיים – יציאה לסיורים במקומות שהילדים יכולים ללמוד בהם על התהליכים השונים שמרכיבים את מעגל החיים בעולמנו, כמו: מוזיאונים, חדרי לידה, בנקים ועוד. במהלך הסיור ישולבו הסברים ובסיומו יתקיים דיון על החוויה שעברו. הסיורים מכינים את הילדים לכניסה בוגרת אל העולם הגדול. להרחבה...
בוגר מחנך צעיר – הצעירים מכבדים את הבוגרים באופן טבעי ולומדים מהם בצורה הטובה ביותר. הבוגרים, מצידם, מקבלים תמריץ ללמוד את התכנים. תכני הלימוד העיקריים קשורים למערכת היחסים בין בני האדם.
משחקי תפקידים – כחלק מהתהליך הלימודי, על הילדים "לשחק" מצבים שבהם הם נתקלים בחיי היומיום (קנאה, משחקי כוח, רכילות וכו') ולעורר יחד בירור חברתי משותף. באמצעות ה"התלבשות" בסיטואציות שקשורות לחיים של אחרים, הילד לומד שלכל אדם ודעה יש מקום, ושיש להתייחס בסובלנות לכולם.
בית משפט – נשמע רציני אבל בעצם נועד להידברות בינינו. אם פורץ סכסוך אז דנים על כך במעגל. לפעמים עורכים גם משפט: ממנים שופטים, עורך דין, עדים וכו'. ובפעם הבאה מתחלפים בתפקידים כך שכל ילד לומד לראות את עצמו מהצד, מנקודת מבטו של השופט, הקטגור וכו'. בעקבות התהליך מתפתחת בו ראיה רחבה יותר על העולם.
צילום הפעילויות – הפעילויות שבהן משתתפים הילדים מצולמות, ולאחר מכן הילדים צופים בהן יחד. בדרך זו מתרגלים הילדים התבוננות על עצמם מהצד, לומדים כיצד הם מגיבים במקרים שונים, מנתחים את השינויים שהם עוברים ומפתחים יכולת שיקוף עצמית.
הקטנת הכיתות ושדרוג התהליך החינוכי – מספר הילדים בכיתה יהיה 20 תלמידים לכל היותר. כמו כן, יש לצרף לכיתה מחנך נוסף שיאפשר למידה איכותית בקבוצות, ואיש מקצוע המתמחה בהיבטים פסיכולוגיים-התפתחותיים ובהיבטים קבוצתיים-חברתיים.
עבודה משותפת ותמיכת ההורים – הכרחי לשתף את ההורים בתהליך החינוכי. בתי הספר צריכים לעדכן את ההורים על בסיס יומי באילו תכנים וערכים עסקו הילדים, כדי שההורים יוכלו לשוחח על כך עם ילדיהם, להוות עבורם דוגמה ולעודד אותם. כמו כן, יש לפתח מפגשי הדרכה להורים, על מנת לחזק את שיתוף הפעולה במעגל ילד-הורה-בית ספר.
http://www.arvut.org/he/index.php?Itemid=330&option=com_content&view=article&catid=126&id=927