hbru_o_rav_2012-01-01_rawmaterial_sihot_haim-hadashim_n4
שיחה עם רב
חיים חדשים
שיחה 4
שיחה 01.01.11 – אחרי עריכה
אורן: אתם מצטרפים אלינו לסדרת שיחות עם הרב לייטמן.
אני מזכיר באיזו סיטואציה אנחנו נמצאים. אנחנו מנסים לדמות כאן באולפן מצב שבו הרב לייטמן מלמד כיתה של אנשים מן הישוב. הם יכולים להיות ישראלים, או אנשים מכל מדינה אחרת בעולם, שהמדינה שבה הם חיים או הארגון שבו הם עובדים החליטו לשלוח אותם ללמוד אצלנו, והרב לייטמן מתפקד כמורה שלהם. אנחנו ממשיכים ללמוד מהרב לייטמן. מה לומדים היום הרב לייטמן?
היום אנחנו לומדים על החוק הכללי האחד שנמצא בכל הטבע, שאנחנו נכללים בו, והוא פועל עלינו. אנחנו רואים לפי איך שאנחנו מתקדמים בחיים, שיש כאן כנראה איזו חוקיות. מדור לדור במשך אלפי שנים הטבע הכללי, שאלה הדוממים, הצמחים, החיות ובני האדם, הם יוצאים, נוצרים מהטבע, באים ומתפתחים. וההתפתחות שלנו היא הדרגתית, מדור לדור, ואפילו משנה לשנה, ומיום ליום, אנחנו מתפתחים יותר ויותר. לאן אנחנו מתפתחים? כאן עלינו לבדוק מה הוא החוק הזה שפועל עלינו.
אנחנו רואים שיש כביכול מין מנגנון שנמצא מעלינו, והוא מפתח את כל הטבע לכיוון שהוא מורכב יותר, משובח יותר, מיוצב היטב, קשור יותר זה לזה בכל החלקים. ואנחנו, אם רוצים או לא רוצים בכך, חייבים לבצע את הפקודות של החוק הזה שפועל עלינו ומחייב אותנו להתפתח. ויש בסך הכול חוק אחד, כי אנחנו רואים עד כמה כל חלקי המציאות, כל מה שאנחנו רואים על פני כדור הארץ, הולך ונמשך לאיזה כיוון.
ומכל הלימוד שלנו מחוקי הטבע, שאנחנו לומדים על ידי המדע, אנחנו רואים שכל פעם שאנחנו רוצים להצליח במשהו, הידיעה על החוקים הללו מביאה לנו הצלחה. אנחנו יודעים טוב יותר איך להתרחק מהמקרים הרעים ואיך להתקרב למקרים הטובים, ואיך לעשות פחות טעויות ושגיאות. ולכן אם נדע את החוק הכללי הזה, שבו כלולים כל יתר החוקים של הפיסיקה, הכימיה, הביולוגיה, הזואולוגיה, הבוטניקה, האסטרונומיה, וגם של האדם, גוף האדם, והפסיכולוגיה שלו, כל הדברים שאנחנו קצת יודעים עליהם, וכמה שעוד לא יודעים ועוד צריכים לפתוח לעצמנו את החוקים האלו, אז כמה שנפתח יותר זה יהיה לטובתנו.
המדע ממש עוזר לנו לעשות את החיים שלנו נוחים יותר, טובים יותר, כך שאם פעם אדם היה מזיע מהבוקר עד הלילה, כמו שכתוב "בזיעת אפיך תאכל לחם", היום אדם אחד יכול לייצר אוכל לאלפי אנשים, בגלל הטכניקה, בגלל הכימיה, וכל החקלאות שאנחנו פיתחנו וכן הלאה. אותו דבר בביגוד, בבניה, בחינוך, בתרבות, בכל. היום אנחנו נמצאים יחסית בכוח ובהבנת החוקים. אנחנו רק לא כל כך מסודרים, אבל אנחנו יכולים לסדר את החיים שלנו בצורה יפה, שיהיו לנו יופי של חיים. ולפי איך שאנחנו מכירים את העולם, מבחינת כמות האנשים, האוכלוסיות למיניהן, באילו מצבים הם נמצאים, אנחנו רואים שסך הכול אנחנו מייצרים בעולם כל מיני דברים, בצורה ובכמות כזאת שיכולים לספק לכל אוכלוסיית העולם חיים יפים, נורמאלים, שלא תהיה בהם שום בעיה.
יש רק בעיה אחת והיא שהאדם אגואיסטי, והוא לא מצליח לסדר נכון את כל אותו הפוטנציאל, כל אותה היכולת שהוא מקבל מידיעת חוקי הטבע. אנחנו קיבלנו כל טוב בידינו, אבל יש כאלה שמחזיקים בהרבה כוח, יכולת, כסף ומכשור ומה לא, ואחרים בעקבות זה לא מקבלים אפילו את הדברים ההכרחיים לחיים. זאת אומרת, הבעיה היא בטבע האדם, שאנחנו לא יכולים לעשות את החיים שלווים, יפים, נוחים, בטוחים, בריאים, על פני כדור הארץ היפה, הטוב, הפורח.
ולכן כל המטרה שלנו היא להגיע לידיעת טבע האדם, לחקור אותו ולהבין איך אנחנו יכולים בכל זאת לעשות את החיים שלנו טובים, איך אנחנו יכולים לתקן את טבע האדם כך שהוא ירצה לעשות חיים נוחים, טובים, גם לעצמו וגם לאחרים. וזה נובע מידיעת החוק הכללי שרק בזמננו הוא מתגלה בטבע, שזה החוק של הכוח הגלובלי, כוח שכולל בתוכו את כל יתר הכוחות. וגם אם אנחנו רוצים או לא רוצים, ואנחנו לא רוצים, הכוח הזה דוחף אותנו להיות קשורים יותר, נזקקים יותר זה לזה, גם בין כל בני האדם וגם בין המדינות, העמים והציוויליזציות למיניהן.
מהמחקר שנעשה על ידי המדענים, והרבה מדענים מדברים על כך, אנחנו רואים שהמגמה שלנו על ידי אותו חוק ההתפתחות, שהכוח שמפתח אותנו מביא אותנו לצורה אחת, שנצטרך עד כדי כך להיות מחוברים שממש נרגיש שכל אחד תלוי בכל האנושות וכל האנושות תלויה בו. נראה זאת בצורה הרחוקה, אבל מתוך מה שאנחנו רואים היום המגמה היא כזאת.
על זה מדברים הרבה מדענים, ואמנם זה בינתיים נגד הטבע שלנו, ואנחנו לא בנויים לקבל את החוק הזה, כל אחד חושב רק על עצמו, כל אחד לא מבין שהוא תלוי בכולם, אבל אם אני אבין זאת, ארגיש זאת, אראה במו עיני שאני תלוי בכולם, אז אני ארצה קודם כל לדאוג להם שיהיה להם טוב ושיהיה מהם יחס טוב אליי. כלומר, הבעיה היא שאנחנו לא רואים עד כמה שהעולם הוא עגול, עד כמה שהוא מחובר.
איך אנחנו מגיעים לזה? בעצם זו כל הסיבה למצב שלנו, שכולנו נמצאים במשבר, והמשבר הזה מנתק אותנו בכוח מהחיים הרגילים אליהם התרגלנו משך עשרות השנים האחרונות. אנחנו רגילים בחיים האלה לעבוד הרבה, להרוויח הרבה, לבזבז הרבה, לבנות דברים שצריכים אותם או לא צריכים אותם, רק כדי לייצר ולמכור אותם. וכל אחד אוגר לעצמו איזו חגורת ביטחון בבנק, פנסיה, בריאות, שיהיה לו בית בטוח כמו איזו טירה, שיהיה לו חשבון בבנק, כך שהוא בטוח שעד סוף החיים לא יחסר לו, ואפילו הילדים שלו לא יצטרכו דבר. ברור לאן היינו רוצים להגיע.
כאן אנחנו רואים שהמגמה הזאת כנראה לא הייתה נכונה. הטבע דווקא שובר לנו את כל התכניות, ואפילו העשירים שבינינו וכל שכן האחרים, שהם מעמד הביניים והעניים, שהם רוב האנושות, לא מגיעים לחלום הזה. אלא הטבע מקדם אותנו להיהפך, שאנחנו נמצא את הביטחון, את השגשוג, את ההתפתחות, בקשר בינינו, שדווקא משם נקבל את מה שרוצים, ולא מזה שכל אחד בצורה אישית ירוץ לחיים הטובים הפרטיים שלו. כך אנחנו רואים מהמשבר הכללי הזה שעכשיו בא ומתגלה, וממש שובר לנו את כל הכללים הקודמים.
זה נקרא שאנחנו נמצאים בעידן החדש, שכאן פעם ראשונה, במקום הרבה חוקי טבע שונים וכביכול מפוזרים ולא קשורים זה לזה, אנחנו מתחילים להרגיש שפועל עלינו חוק חדש, חוק אחד, שכולנו יחד נמצאים פתאום תחת המטריה שלו, וכולנו יחד כאגודה אחת נמשכים לכיוון אחד. אף פעם לא היה באנושות מצב כזה שמדינות כל כך שונות נמצאות באותו מצב. בצפון אמריקה ודרום אמריקה, אירופה ואפריקה, אסיה וסיביר ואפילו אוסטרליה וניו- זילנד, לא חשוב איפה, כולם נמצאים באותו תהליך של ירידה, של דפרסיה מה שנקרא. ולא חשוב באיזה סוג חברה אנחנו חיים, באיזו ציוויליזציה, באיזו דת, באיזו סביבה, או איך החברה מאורגנת, אלא פתאום ענן גדול ירד על העולם שלנו ומתחיל לעטוף את כולם יחד.
אם כך, אם באמת כמו שהמדענים מגלים וגם אנחנו מרגישים, גם לפי המשבר, גם לפי הקשר בינינו, שאנחנו תלויים זה בזה, שכל אחד מכיר את האחרים דרך ארבעה אנשים, שאפקט הפרפר עובד ופועל, ועכשיו יש לנו מחקרים שמראים שאפילו המחשבות של האדם פועלות על האקלים, ויש כבר מחקרים המעידים עד כמה רעידות אדמה וצונאמי תלויים בכל מיני היחסים וצורת החיים של בני האדם, אז יוצא שאנחנו נמצאים באמת מול חוק אחד שהוא מאחד אותנו בכוח.
אם אנחנו רוצים שיהיו לנו חיים טובים יותר, אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו נלך לקראתו ולא הפוך ממנו, ונרצה להתחבר יחד במגמה יפה טובה ונוחה. אם אנחנו נלך כרגיל עם חוקי הטבע ולא נגדם. כי אחרת ודאי שהטבע ישבור אותנו, וינצח בסופו של דבר, כי חוקי הטבע הם חוקים שאנחנו לא יכולים לשנותם כמו שאנחנו רגילים לשנות חוקים בממשלה, בחברה שלנו, ש"בא לנו" כך או אחרת, על ידי כול מיני חשבונות, אלא כאן זה חוק שנמצא מעלינו. זה כמו חוקי הפיסיקה, הכימיה, הביולוגיה, שאנחנו רק יכולים ללמוד אותם ולהשתמש בהם בצורה הנכונה. לכן יוצא שאנחנו חייבים ללמוד את החוק האחד הזה, ועד כמה שאפשר להצטרף אליו. והחוק הזה הוא החוק הכללי של כל הטבע.
וכאן אנחנו מגיעים לשאלה, מה בדיוק אנחנו צריכים לשנות בתוכנו כדי להיות מותאמים יותר לטבע. שאם אנחנו נמצאים באיזון איתו אז אנחנו נמצאים במצב נוח, יפה וטוב, לא מרגישים מהטבע לחץ. והלחץ הזה מראה את עצמו בצורת בעיות, מלחמות, גירושין, בריאות, מגיפות, צונאמי, מכות אקלים וכן הלאה. אז מה עלינו לשנות?
כאן אנחנו מגיעים לחקירת טבע האדם. טבע האדם הוא רצון, רצון לחיות, רצון להרגיש את עצמו טוב, רצון ליהנות. זאת אומרת, משהו שאני כל הזמן רוצה למלא בי, זה נקרא רצון. והרצונות האלה הם תמיד יחסית ריקניים. כשאני רוצה לנוח, זה נקרא שאני רוצה למלא רצון למנוחה. כשאני רוצה לאכול, זה נקרא שאני צריך למלא רצון למזון, וכן הלאה. כרגיל, יש לי רצונות לאוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, שליטה, מושכלות. והרצונות הבסיסיים האלה, כל הרצונות האחרים נמצאים בהם, כך שכל רצון מהסוג ששייך לגוף שלי, אוכל, מין, משפחה, ולאנוש שבי, לאדם שבי, כסף, כבוד, שליטה, מושכלות, הרצונות האלה מתחלקים לעוד הרבה מאוד רצונות שונים, לתתי רצונות.
אם אני רוצה, אם אני חייב, אם אין לי ברירה, אם אני מבין שכדאי לי על ידי הרצונות האלה להתחבר עם האחרים כדי להיות מותאם, ושכולנו נהיה מותאמים לאותו כוח של הטבע, לאותו חוק אחד, אז אני צריך לתקן את הרצון הזה, כל רצון ורצון שבי. ובסך הכל כל הרצונות האלה יחד נקראים "רצון ליהנות", רצון לקבל מילוי.
איך אז אני צריך לכוון את הרצונות האלה? שהם יהיו לטובת כולם. כי אם אני מתעסק איך למלא את הרצון שלי לבד, הוא נקרא הרצון האגואיסטי. אם אני מכוון כל רצון ורצון שלי שיהיה גם לטובת כולנו יחד, שאני מקבל רק לטובת כולם, שאין ברירה, ואם אנחנו כמו משפחה אחת שאז אני חייב לקחת את כולם בחשבון ולחשוב על כולם כאחד, כמו החוק הזה האחד שמחייב אותי, אם כך, אז אני צריך כל רצון ורצון שבי לכוון לטובת כולם.
וכאן הבעיה איך עושים זאת. כי למרות שאני מבין, ומדענים, פסיכולוגים, סוציולוגים, פוליטולוגים, כולם מספרים שאין ברירה, ואני רואה מהחיים שלי שאין ברירה, הטבע שלי בכל זאת כל הזמן חושב אחרת. הוא חושב שאני צריך לקבל קודם כל לעצמי, לספק קודם כל לעצמי את החסרונות ולא לדאוג לאחרים. אולי גם לאחרים אבל שיהיה לי טוב מזה. וזה לא מספיק שיהיה לי טוב מזה. במשפחה אני לא חושב כך, במשפחה מתוקנת אני חושב מיד על כל המשפחה כעל אחד, ולא שאם יהיה להם טוב גם לי יהיה טוב. כך לא חושבים. וכך החוק הזה רוצה לחייב אותנו, שבעצם עלינו לחשוב על כולם כאחד, על כל העולם כמשפחה אחת, ולהתחיל להתרגל לחשוב בצורה כזאת.
אז מה אנחנו עושים? כל אחד צריך לעזור לאחרים, כולנו יחד, ולבנות מערכת של חינוך חדש, אינטגרלי, שמחבר אותנו יחד, שמראה לנו בכל מיני הפעלות, בכל מיני שיעורים כאלה כמו שאנחנו לומדים עכשיו, שבעצם אין לנו ברירה. אז איך נתחבר?
יש בטבע עוד חוק אחד מיוחד, והוא באמת נותן לנו איזו תקווה להתחיל להתקרב זה לזה, לעמוד נגד האגו שלנו. זה חוק שנקרא "הרגל נעשה טבע שני". ואנחנו רואים את זה על עצמנו. אם בילדות, או אחר כך במשך החיים, אני מתרגל דרך כמה פעולות לבצע משהו, להגיע לאיזו תוצאה טובה, או להימנע מתוצאה לא רצויה דרך פעולות מסוימות, אז מתוך זה שהרבה פעמים ניסיתי את הפעולות האלה, אני מתרגל כך, וזה הופך להיות אצלי לדרישה כמו על הרצון שלי ליהנות, שאני בצורה אחרת לא יכול ליהנות, רק בצורה כזאת. וזה נקלט בתוך האדם ונעשה בו כהרגל, וזה תלוי בכמה שהסביבה מחייבת אותו, בכמה שכולם עושים כך, בכמה שיש תמיכה מכל דבר ודבר שהוא רואה מסביבו בחיים.
לכן אם אנחנו מארגנים חינוך, ויחד עם החינוך אנחנו מארגנים סביבה תומכת לכל אחד ואחד, אז אנחנו יכולים להתקדם למצב שאדם מתפעל מאחרים עד כמה שהם חושבים על כולם, דרך כל מיני כלי תקשורת, דרך כל מיני הסברים, דרך הדעה של כל אחד ואחד ברחוב. ואנחנו בכוונה עושים כך, משחקים זה עם זה, שאנחנו כביכול טובים, כביכול חושבים על כולנו שאנחנו כמו משפחה אחת, שאני כביכול דואג לשני כמו לעצמי. כל הזמן עלינו לשחק בזה, לנסות לבצע כך את הפעולות שלנו כאילו שאנחנו כבר מתוקנים.
מה זה מקנה לנו? לאט לאט, על ידי הרגל כזה, דעת רבים, השפעת הסביבה, אני מתחיל לחשוב לכיוון הזה. אני מתחיל לקבל התרשמות מזה, אני מתחיל לקבל הרגל פנימי שאני אחרת כבר לא יכול, וזה הופך להיות אצלי כמו טבע שנולדתי איתו, למרות שקיבלתי זאת מבחוץ ובצורה שחייבו אותי, ומאין ברירה לקחתי על עצמי.
לכן השימוש בחוק הזה, "ההרגל נעשה טבע שני", הוא הכרחי. ואז תלוי עד כמה האדם יהיה כל פעם תחת לחץ עצמי וחברתי, כדי לא לשכוח את המשחק וכך להתקדם. ועל המשחק אפשר להגיד שאנחנו כמו ילדים קטנים שמשחקים. גם להם נדמה שהם עושים משהו חשוב, שהם בונים משהו, עושים משהו, ואנחנו יודעים שזה משחק, שזה לא רציני, ואין בזה שום דבר ממשי, והם טועים ושוב בונים ושוב הורסים ושוב בונים.
אבל מתוך המשחקים הללו, בכל מיני צורות ואופנים שמזדמנים להם, הם מתקדמים ונעשים גדולים, חכמים, ומבינים. כי בלי משחקים הילד היה גדל כמו פרא אדם, חיה קטנה שהופכת להיות לגדולה. אלא דווקא המכונים גדולים, האנשים החכמים יושבים עם פסיכולוגים, ובונים יחד מערכות מיוחדות למשחקים שונים, גם מחומר גם מקוביות, ומבצק, גם בצורה של מכוניות, בובות, גם על ידי מכשור, על ידי מחשב ועוד דברים. וכך אנחנו מתקדמים.
גם ההתפתחות הגופנית לא יכולה להיות אצלנו ללא משחק, זה נקרא ספורט. זה גם משחק, שאנחנו על ידי התרגילים מרגילים את עצמנו לעשות דברים, שהאדם הרגיל לא מסוגל ללא התעמלות, ללא משחק, ללא הרבה חזרות על אותה הפעולה. ואנחנו רואים איך אנחנו מגיעים לשיאים גדולים, מיוחדים. זה הכל על ידי הרגל.
אנחנו רואים איך האנשים שחיים יחד מקבלים התרשמות, איך הם מרגישים ומבינים זה את זה, ואיך הם נמצאים זה עם זה אפילו בלי לדבר, אלא בדיבור הפנימי. וזה הכל לפי ההרגל, מזה שחיים יחד תחת קורת גג אחת, ומתוך זה שרואים ומרגישים בעל כורחם זה את זה, וכך הם נכללים זה מזה. כך גם נבנו פעם העמים, ציוויליזציות שלמות, על ידי זה שהייתה התכללות בין אנשים שונים, זרים, עד שקיבלו אופי מסוים של עם. וכך מתקדמים.
זאת אומרת, החוק "הרגל נעשה טבע שני", הוא במיוחד בא לנו, כדי שאפילו מהצורות הלא רצויות, הלא טבעיות לנו, נגיע למצב שנקבל את הצורות האלה שבחרנו אותן נגד הטבע שלנו, לצורה החדשה שכבר נמצאת בנו. ובזה יוצא שאנחנו בונים את עצמנו.
אנחנו נולדנו רק עם הרצון האגואיסטי ליהנות, שלא חשוב לי כלום. כמו תינוק שיוצא מתוך אמו וחושב רק על עצמו, ומרגיש רק את עצמו. הוא אפילו לא מרגיש את העולם הסובב, אלא תוך כמה שבועות הוא מתחיל לפתוח עיניים, מתחיל לשמוע, וכך מפעיל את החושים שלו וקולט. ומה שהוא רוצה מהחיים, מהסביבה, קודם כל דרך אמו, זה שימלאו לו את כל הצרכים. וכך אנחנו גדלים.
כלומר, כל הרצון האגואיסטי שלנו שאיתו נולדנו, עלינו להבין שקיבלנו אותו בכוונה כזה, כדי שנבנה מעליו על ידי "הרגל נעשה טבע שני", צורה אחרת, צורה אלטרואיסטית, צורת ההשפעה, צורת החיבור. ואנחנו הפוכים, כל אחד בודד, כל אחד רוצה להרוויח מהשני, כל אחד לגמרי לא מתחשב בשני, וכולנו נמצאים בהתנגדות, בהתנגשות זה עם זה. והטבע בכוונה עשה בנו, ברא בנו צורה כזאת, שדווקא מתוך הצורה השלילית הזאת, נבנה את הצורה החיובית, הטובה, של הקשר בינינו, בשימוש של הכוחות שנמצאים ברשותנו, אבל אנחנו נבנה אותם בהבנה, בהכרה.
וכך אנחנו נגיע למצב שכולנו מחוברים יחד, ותהיה לנו דמות שנקראת "אדם", הדומה לאותו החוק הכללי של הטבע שכולו המשפיע, הטוב, האוהב. אז גם נבין שהוא לא רע, שכל הכוחות הרעים האלה שאנחנו מרגישים עכשיו על עצמנו כמכות, במשפחות המתגרשות, בסמים, בטרור, בפחד מפני מלחמת עולם אטומית, בהתנגשות בין המדינות, בבריאות, במשבר האקולוגי שעוד מעט לא נדע ממה לחיות, במשבר הפיננסי והכלכלי שעוד מעט לא נדע במה לקנות את המזון, כל הכוחות האלה שנראים לנו מצד הטבע שליליים, אנחנו נרגיש שהם סך הכל כדי שנעשה בדיוק כנגדם את כוחות ההשפעה שלנו, את כוחות האהבה, שלנו את כוחות החיבור שלנו. שאותם הדברים שאנחנו רואים עכשיו מחוק אחד שפועל עלינו, שהוא החוק השלילי היום, הוא סך הכל מורגש בנו שלילי מפני שאנחנו הפוכים ממנו.
וכך גם בחיים שלנו היום. כשאני נמצא מול מכת קור או מול מכת חום, אז אני צריך להבין מה עלי לעשות כדי לאזן את הקור והחום לטמפרטורה נורמלית. כשאני לדוגמה נמצא בלחצים, כשאני יורד מתחת למים, או כשאני יוצא להרים לגובה, ואני רואה שחסר לי אויר, אז אני עושה מין השלמה על ידי כל מיני תיקונים כדי לאזן את עצמי עם הטבע. על ידי איזה מכשיר אנחנו יכולים לאזן את עצמנו עם הטבע, שעכשיו מציג לנו כל מיני השפעות שליליות? אנחנו מרגישים מכות מכל הצדדים, האנושות מיום ליום מרגישה את עצמה יותר מאוחדת תחת מכה אחת כללית שיורדת עלינו.
אז ברור לנו מכל מה שדיברנו עכשיו, שסך הכל מה שקורה לנו זו הפכיות הצורה שלנו כלפי הטבע. אנחנו צריכים לעשות כאן מה שנקרא השלמה, קומפנסציה, עבודה כנגד זה. הטבע מראה לנו דברים שליליים, ואם אנחנו נתגבר על עצמנו, אם אנחנו נתקן את עצמנו, אם אנחנו נהיה בדיוק כמו הטבע לפי היכולת שלנו, אז אנחנו נרגיש את הדברים האלה כחיוביים שנמצאים איתנו באיזון. ואז האקלים יירגע, וגם היחסים במשפחה, ובין המדינות, והמכות האלה של הכלכלה ועוד. הכל יירגע ואנחנו נרגיש חיים יפים וטובים.
לכן ניתן לנו עכשיו בצורה הדרגתית לעשות את השינוי שלנו, שבנו, שבינינו, וכך נתקרב לטבע הכללי ונרגיש את עצמנו טוב, נרגיש את עצמנו במצב היפה, המאוזן מכל הבחינות. איך אנחנו משחקים את המשחק הזה? אנחנו למדנו שהטבע זה חוק אחד שפועל עלינו, על כולנו כאחד, שרוצה שנאזן את עצמנו, שנלמד איך לעשות זאת, כי אז נתחיל להבין את כל העולם, איפה באמת אנחנו נמצאים, על ידי החיבור בינינו. את החיבור הזה אנחנו יכולים להשיג על ידי היחס היפה בינינו, שאנחנו לא רוצים אותו אבל נעשה אותו על ידי משחק, בשימוש החוק "הרגל נעשה טבע שני".
ואיך אנחנו נממש את זה בפועל? בפועל אנחנו צריכים לממש את זה בסביבה, בחברה האנושית. זאת אומרת, על ידי המעמד של האדם כלפי הסביבה, כלפי החברה. אנחנו צריכים לבנות מערכות כאלה של יחס האדם לסביבה, כך שכל אחד ירגיש את עצמו שהוא חייב לסביבה, ששלום הסביבה תלוי בו, ושלומו תלוי בסביבה. וכאן אנחנו צריכים ממש לעבוד בארגון מחדש של כל הצורה האנושית שאותה פיתחנו על ידי האגו שלנו, שהיא כולה אך ורק כדי לתת לכל אחד לפי הדרישה האגואיסטית שלו. ולכן היום זה לא עובד, והמשבר נקרא "כללי ואינטגרלי".
אם אנחנו נסדר את יחס האדם לסביבה ואת יחס הסביבה לאדם בצורה חדשה, שאנחנו תלויים זה בזה והסביבה דורשת מהאדם את היחס הנכון, אז מה הסביבה צריכה לעשות? היא צריכה לתת לאדם דוגמאות איך להתנהג נכון כמו שאמא עושה כלפי התינוק, כלפי הילד הקטן. הסביבה צריכה לשנות לגמרי את ההשפעה שלה על כל אחד ואחד מאתנו. קודם כל זה שייך לכלי התקשורת ולמערכות החינוך שצריכים מיד להשתנות. לשנות את עצמם כך שיביאו לאדם, לכל אחד ואחד מאתנו, הרגשת ההכרחיות הזאת בשינוי היחס בינינו, בשינוי היחס שלנו כלפי הסביבה.
כי סביבה היא כמו אותו אינקובטור ששם אנחנו נתפתח נכון. החום, הלחות, האוויר וכל התנאים נמצאים בצורה הטובה ביותר באינקובטור, כדי שיתפתח מהביצה אפרוח בצורה היפה, המהירה והבריאה ביותר. אז אנחנו צריכים לבנות כזאת חממה יפה וטובה סביבנו, שזאת הסביבה, כך שיהיה לנו טוב, חם, נוח, שאנחנו לא נרצה לצאת משם. כמו שהעובר ברחם אמו מתפתח בצורה הבטוחה ביותר, כי הכל שם מסודר יפה, כך עלינו לבנות את הסביבה שלנו, כדי שכולם יתפתחו בה בצורה היפה הזאת.
ואז אדם שבונה את הסביבה לטובת עצמו, לטובת כולם, כשכולם כלפי כולם צריכים להראות כך, הוא בונה בסופו של דבר את המשפחה הגדולה שלנו, אנחנו נעשים אחים. יוצא כך, שהיחס שלנו לטבע, לאותו חוק האחד, שאנחנו צריכים להיות בינינו כאחד, מתבצע בסביבה. ולכן היחס שלנו כלפי הסביבה, לבנות שם את כל החוקיות הזאת, הוא יותר חשוב מהיחס לטבע עצמו. העיקר זה בניית הסביבה שלנו.
ולכן לא לחינם אלפים ומיליונים יוצאים עכשיו מאין ברירה מקומות העבודה שלהם, ונעשים מובטלים. אנחנו צריכים לפתוח קורסים למורים, למחנכים ולמבצעים, כשבעצם כל אחד מאתנו נעשה בעבודה הזאת כלפי האחרים גם כמורה, גם כמחנך, גם כמבצע, גם כעוזר, גם כמטפל. ולכן כולם חייבים לעבור את הלימוד החדש הזה ולרכוש מקצוע חדש "להיות האדם", בחברה החדשה.
כל אחד מאתנו צריך לעלות לגובה שהוא מבין מה קורה בטבע, מה קורה בו, ואילו צורות היחס כל אחד יכול להציג לאחרים. לפי המחקרים שאנחנו רואים, כשההשפעה ההדדית הזאת מתחילה להשפיע על כל אחד ואחד, אין אדם שיכול להימלט מההשפעה הזאת. זה מחייב אותו, זה עוטף אותו ואם הוא רוצה או לא, הוא נעשה אחר. אנחנו רואים שכמו שהילדים שלנו מתחנכים על ידי הסביבה רק על ידי דוגמאות, כך גם אנחנו מתחנכים ובאים ורוכשים צורות חדשות של התנהגות, יחס וערכים, רק על ידי דוגמאות שהסביבה מביאה לנו.
ולכן אנחנו אפילו לא צריכים לספור את מספר הרצונות שלנו, בין שהם אוכל, מין, משפחה, כסף כבוד שליטה ומושכלות, ובין שכל אחד ואחד מהם מתפרס לעוד מאות רצונות שונים, כי סך הכל אנחנו צריכים להתעסק כאן לא ברצונות עצמם, אלא איך אני משתמש בהם, זה החשוב. זאת אומרת, איך אני מכוון אותם. הכוונה שלי בשימוש של כל האני שלי, בשימוש של כל הרצונות שלי, היא החשובה, שאני הופך את השימוש בכל היכולות שלי לטובת החברה הכללית.
ואז יוצא שכל ה"אני" הופך להיות "אנחנו". ומ"אנחנו" שזה כביכול אוסף של בודדים, אנחנו מגיעים למושג של "אחד", והאחד הזה כבר נמצא באיזון, בחיבור עם אותו חוק אחד שמארגן אותנו ונמצא אתנו יחד בחיבור היפה והטוב. אז אדם נעשה "האדם", שמבין את הטבע הכללי שלו. בדרך הוא למד המון חוקים פסיכולוגים פנימיים ואת כל חוקי המציאות, ואז הוא נעשה באמת כלול מכל מה שיש בטבע. הוא הגיע לדרגה הגדולה ביותר, לדרגה של אותו כוח אחד שעובד ופועל עלינו ובצורה שעכשיו נראית לנו כמשבר מזמין אותנו להתקדם אליו.
בקורס הזה אנחנו בעצם לומדים איך להיות אדם, איך להגיע למצב הנוח, הטוב, הבטוח והבריא ביותר. ולכן אנחנו צריכים אפילו להודות לאותו מצב, לאותה תקופה שאנחנו נמצאים בה, שהיא מביאה אותנו לעידן החדש, לעולם שכולו טוב. ולכן אמנם שהיום, לפני שאנחנו מתחילים ללמוד ומבינים את כל התהליך, נראה לנו שהחיים שלנו אומללים, ומה אנחנו מכינים לילדים והנכדים שלנו, איזה עולם יהיה להם, שלא רוצים להוליד בו ילדים, וגם אנחנו בעצמנו לא מבינים מה אנחנו עושים כאן, אבל זה דווקא ההפך. כי פירוש המילה משבר בהגדרה האמיתית הוא "לידה חדשה", "פתיחה חדשה" לאנושות החדשה.
ולכן אנחנו צריכים לצאת מהשיחה שלנו עם אור בעיניים, עם התקווה הגדולה שבעצם מחכה לנו. נתחיל עכשיו לממש את החוק האחד הזה עלינו, ובתוך זמן קצר, ממש בתוך כמה שבועות אנחנו נרגיש על עצמנו כמה שזה עובד, כמה ההרגל נעשה טבע שני. עד כמה שאנחנו כבר לא מסוגלים להיות בלי יחס יפה וטוב זה לזה, ואם אנחנו יוצאים מזה במקרה כלשהו ושוכחים, עד כמה אנחנו זוכרים אותם הזמנים שהיינו ביחד, בחיבור, שהרגשנו כל אחד את האחרים, עד כמה המצב ההוא כל כך רצוי וחם ומושך אותנו שוב לחזור אליו.
אז נקווה שבתמיכה הדדית אנחנו נוכל להגיע למצב שהמשחק בהרגל יביא אותנו לטבע הטוב, לאהבה.
כל זה לפי המאמר "חוק אחד" של בעל הסולם.
אורן: דברת בעצם על חוק אחד, על כוח אחד.
ודאי שצריכים לצרף לזה את דעת המדענים.
אורן: על מה?
על כך שהעולם הוא גלובלי, אינטגרלי, שאנחנו נמצאים בעולם הוליסטי - whole זה נקרא "אחד". יש על כך המון מחקרים, והדעה של אלפי מדענים כבר נוטה לזה.
אורן: לגבי כוח אחד שמוביל אותנו, מנהל אותנו וכן הלאה. הרי יש מחלוקת בסיסית בין שתי תפיסות, בין התפיסה שאומרת שיש איזשהו כוח, ולא חשוב כרגע שמו, אבל יש איזה כוח עליון שמנהל את כל הבריאה. ויש תפיסה שאומרת, שאין דבר כזה. אז אתה נוקט בגישה שיש איזה כוח אחד, גישה שמקובלת יותר בתפיסת הדתות?
לא, זה לא שייך לדתות. אני מסתמך אך ורק על מחקר פרקטי מהטבע, ללא שום דעות מוקדמות. זה לא שייך לדת, לא לאמונה, ולא לאיזה כיוון מסוים שאין לו בסיס. אלא כאילו הוא נבנה בצורה היסטורית, וכדומה, אך ורק לפי המחקר הטבע.
אורן: אם זה לפי מחקר הטבע, אז מה זאת אומרת, שיש חוק אחד? איזה חוק זה שכולל בתוכו את כל החוקים?
אם הייתי עכשיו מראה לך את השיחה הזאת, לפי איך שאני חושב שהיא צריכה להיות, אז לא היית שואל את השאלה הזו. כי הייתי מכניס לתוך השיחה הזאת כל מיני קליפים של מדענים, של מחקרים, של ניסויים ומראה את התוצאות מהם. הייתי משכנע את האדם על ידי המדע, שזה מה שקורה, ואז אני חושב שהייתי מונע את השאלות הללו. עוד לפני שהיו שואלים, הייתי כבר ממלא אותם.
אתה אומר שיש עוד דעה ועוד דעה, יכולות להיות עוד אלף דעות, אנחנו שואלים בינתיים מהמחקר בטבע, ממה שאנחנו רואים, וגם ממה שאנחנו רואים בעולם הזה שעכשיו סופג מכה גלובלית. אז אתה יכול להגיד "אין מכה", אתה יכול להגיד "אין משבר", זה לא שחור או לבן שאני מראה לך, וגם את זה אתה יכול להכחיש. אנחנו צריכים להביא כאן הוכחות, כמו שבעל הסולם כותב במאמר "השלום", "מחקר מדעי, נסיוני בחיוב עבודת ה'"1, נגיע גם אליו, זאת אומרת, נפרש את זה בצורה קלה ונקווה שמובנת ומשכנעת.
אורן: אני לא מדבר ברמה כזו שאני אומר, אין משבר גלובאלי או יש משבר גלובאלי. אני שואל שאלה הרבה יותר בסיסית ויסודית.
הטבע הוא טבע אחד ואנחנו רק מגרדים ממנו קצת ידיעות. ואם נראה לנו שהידיעות האלה לא שייכות זו לזו, זה היה לפני המון שנים. עכשיו כבר מדעי הפיזיקה והכמיה והביולוגיה והזואולוגיה כולם קשורים זה לזה. אנחנו מגלים שיש יסודות בכל אחד, והם אטומים, ואם הם מחוברים בצורה מסוימת אז יוצא כך, ובצורה אחרת יוצא אחרת. זאת אומרת, אנחנו רואים שהיסודות כוללים והכוחות כוללים, רק בכל רמה ורמה דומם, צומח, חי, מדבר, אותו כוח פועל ברמה של אותו מין, אבל זה אותו כוח. שאם כוח באטומים ומולקולות פועל ככוח משיכה או דחייה, אחר כך הוא פועל בנו כך, שמכווץ ומרחיב ראות ולב וכן הלאה. ובצורות המוח בסתירות כאלה בין עובדה לבין לספקות וכן הלאה. אבל בכל זאת שני כוחות פועלים זה כנגד זה, ומובאים על ידי כוח אחד שמאזן ביניהם, כי כל הטבע נמשך לאיזון. וזה מתוך מחקר ויש עוד המון דברים, יש המון הוכחות וידיעות.
זה שיש שני כוחות בטבע, לא סותר שיש חוק אחד שמנהל את שניהם. אני לא יודע על סמך מה אתה אומר, שהכל סתם מפוזר? מה פתאום. ההפך, המדע במיוחד בימינו מכוון את הכל לזה שאנחנו כולנו תלויים זה בזה, המשבר הוא כבר ברמה האנושית, מחייב אותנו לראות שאנחנו כולנו נמצאים במערכת אחת, וגם זה שייך לטבע, רק לטבע ברמה האנושית, ברמת האדם.
אבל זה שאנחנו חוקרים את הטבע, נניח את אקלים, או כל מיני תופעות אחרות על פני כדור הארץ ,שזה כל העולם שלנו, אז אנחנו רואים עד כמה שכל דבר קשור לכולם, רק יש לנו מזה בינתיים תמונה מאוד חלקית, פרגמנטרית, מפני שאנחנו תופסים חלק קטן מהעולם שלנו. אבל מתוך זה שאנחנו נמצאים בהרגשה רעה, במצבים מאוד לא טובים, כדאי לנו כמה שיותר מהר לחקור את הדברים, ובזה להפוך את הכוחות הרעים לכוחות הטובים. האם יש לך משהו אחר לעשות? תמליץ לנו.
אני שואל בצורה אחרת, נעזוב את חוקי הטבע. יש כאלה שקשה להם לתפוס מה אני אומר. אנשים פשוטים, אחד איכר, השני פועל בניין, וכולי, לא מבינים מה רוצים מהם. אז אני אומר כך לאותו אדם פשוט, "האם אתם מבין שאם כולם יתייחסו אליך טוב, זה טוב? מבין. האם אתה מבין שאם לא יהיו אנשים אכזריים ברחוב יהיה טוב לך? מבין. ילדים יצאו לרחובות בכל שעות היום והלילה, אנחנו נתייחס יפה זה לזה, בצורה הדדית נעזור זה לזה, לכל אחד יהיה מה שיש לאחרים, וכולי. אם נגיע לזה מהחיים האומללים שלנו יהיה יותר טוב? יהיה". אז עזוב את כל ההוכחות שדיברתי עליהן, כאילו לא דיברתי עליהן, עכשיו אני מספר לך רק דבר אחד, אתה מכיר שיש השפעת הסביבה על האדם? אתה רואה את זה מהחיים, אתה רואה את זה מהחינוך, מכל דבר. בוא נראה לך בסרטים את מה שקורה בקבוצות, איך שאנחנו עושים בהם כל מיני מניפולציות על ידי שכנוע מהקבוצה לכל אחד ואחד.
אנחנו יכולים לחייב את האדם לחשוב ששחור זה לבן על ידי כך שסביבו עשרים או שלושים, אנשים ידברו כך. זה בטוח, אלה עובדות, אתה לא יכול להכחיש אותן. אז אם יש השפעת הסביבה על האדם, אז בוא נעשה סביבה כזאת מלאכותית שכולנו נשפיע על כולנו יחס טוב. כולנו נחייב את כולנו להתנהג בצורה יפה וטובה. וכל מי שיקום נגד ההתנהגות היפה, נטפל בו. קודם בצורה יפה ואחר כך בצורה לא יפה, שילך מהחברה שלנו, נזרוק אותו.
ואז מאין ברירה, כי אנחנו חייבים, אנחנו רוצים לחיות טוב. אנחנו רוצים שלכולם יהיה כל מה שצריך להיות לאדם, אוכל, דירה, משפחה, בריאות, פנסיה, חופש וכולי. בלי אפסים בבנק, אבל שיהיה לו כל יום מה שהוא צריך. אני צריך קוטג' בבוקר, אני צריך מרק ובשר בצהריים, אני צריך סלט ועוד משהו בערב, כוס קפה, כוס בירה, טלוויזיה, ילדים, אישה. אני צריך את זה, אני בן אדם. אתה רוצה את זה? הנה יש לך הזדמנות לבנות חברה יפה שכולם דואגים לכולם. וזה רק על ידי כך שבסביבה מתחילים להתייחס זה לזה בצורה כזאת.
שיתייחסו סתם זה אל זה טוב, אפילו שמאין ברירה חייבים כך לעשות. אבל חוץ מזה אני אומר לך, שיש כאן דבר גבוה עוד יותר. מזה שבמשחק מתייחסים זה לזה טוב כדי לבנות סביבה יפה וטובה, שאנחנו מקבלים את ההתנהגות המלאכותית שלנו כחוק, בזה אנחנו בזה נכנסים להרגל, שהופך להיות הטבע שלנו, אנחנו נעשים כאלה באמת.
שעד כה, עד היום הזה היינו "פרא אדם", כל אחד רצה לאכול את השני. מעכשיו והלאה אם אנחנו נעסוק, נשחק במשחק הזה, בכך אנחנו הופכים את עצמנו, ממש הופכים כמו שהופכים כפפה, כל אחד עכשיו במהלך הזמן יהפוך להיות אדם הפוך, לא "פרא אדם", אלא "אדם". כך אנחנו מגיעים לאנושות אחרת לגמרי. ואז, מכך מתפתחות עוד אפשרויות, רק עליהן אין מה לדבר עכשיו. מכך שאני באיזון עם הטבע, אני מרגיש את הטבע, אני פתאום מגלה כאלה דברים, כאלה יכולות, אני בונה כאלה מכשירים, אני הופך את העולמות, כי עכשיו אני מכיר את כל חוקי הטבע על ידי זה שאני נעשה כמוה, כמו כול המציאות.
איפה יש כאן דבר לא מציאותי? נשחק מאין ברירה, כי אין לנו ברירה, ונבנה כזו מערכת יחסים. הכול תלוי בחינוך, ובהשפעת הסביבה. כולנו אנשים מבוגרים, אנשים חכמים, מספיק סבלנו, אנחנו רואים את העתיד המאיים, וזה מה שאנחנו ממליצים. אין כאן לא מיסטיקה ולא כלום, אני לא רואה כאן אפשרויות לברוח מזה. אני רק רוצה להקדים תרופה למכה, כי כל ההשפעות השליליות מצד הטבע באות מפני שאנחנו לא מותאמים בהשפעות האלה לסביבה.
כל מכה שאני מרגיש, זה מפני שהיא מראה לי על חוסר איזון. כמו שאני מרגיש קור, אני צריך להתחמם, אני צריך להתלבש. אני מרגיש רעש, אז אני צריך או לסלק אותו או לסתום אוזניים. אתה צריך לעשות משהו כנגד כל דבר ודבר.
אורן: אני שם לב שבשיעורים שהעברת לנו, המילה שחוזרת על עצמה אולי יותר מכל היא "הטבע".
כי היום אנחנו מגלים שאנחנו נמצאים בתוך איזו בועה שפועלת עלינו ומחייבת אותנו למשהו. מכל הצדדים אנחנו מוקפים כך.
אנחנו מוקפים מכל הצדדים ואין לנו לאן לברוח. לכן אני מתייחס לזה כ"הטבע". ואני מגלה יותר ויותר חוק אחד שפועל בכל הרמות על כל אחד ואחד, וזה חוק האיזון הכללי במערכת גלובלית אינטגרלית. כך אנחנו לומדים גם ממערכות, שפועל רק חוק אחד, לאזן את המערכת. יש את חוק האנטרופיה, שאומר שהטבע נמשך למצב הנוח, הטוב, המאוזן, כמו מים שנמשכים למקום נמוך, נוח. כך זו המגמה של הטבע, ולפי המגמה הזאת אנחנו צריכים לנהוג, במקום הפיזור שלנו, עלינו להצטבר, להתאחד, להיות מאוחדים. לכן היום אנחנו מרגישים את המשבר, רואים זאת גם לפי המחקרים. אנשים מדברים על זה, כולם, כל מי שעוסק בחברה האנושית.
אורן: שחייבים להתחבר?
כן.
אורן: כן, אני שומע על כך הרבה, אבל זה שהטבע הוא הכוכב המרכזי פה בסיפור, אני לא מבין מאיפה. כשאתה מדבר על האקלים, כשאתה מדבר על מחלות, אני עוד מבין. דברים שקשורים או למזג האוויר או לגוף שלנו, אני מבין, זה עדיין קשור אצלי בתפיסה שלי לטבע כגורם, ככוכב מרכזי פה.
אבל כשאתה מותח את זה פתאום, ואני עכשיו מתחיל לתפוס שבעצם בכל השיעורים עבר כמו חוט השני הכוכב שנקרא "הטבע", הוא יוצא מגבולות הגזרה שעד היום הייתי רגיל לחשוב על הטבע, כאקולוגיה, כגוף שלי, דברים כאלה, והוא הפך להיות בעל הבית הכללי פה שמנהל את המשבר הכלכלי, ואת זה שהיום לצורך העניין, פה בכיתה יושבים אנשים שהארגונים שלהם פשטו את הרגל ונסגרו. זה גם כן הפך באיזו צורה שאני עדיין לא מעכל אותה, להיות גם מושלך על אותו הטבע.
בעצם הנושא שהגדרת לנו זה חוק אחד או כוח אחד, זה בא לי פשוט בצורה קיצונית. ומצד שני, קודם כששאלתי אותך על זה, על כוח אחד ועל חוק אחד, אמרת לי עזוב את זה. באופן מעשי אתה מבין שאם כולם יתייחסו אליך טוב, יהיה טוב.
אפשר בלי לדבר על הטבע ועל חוק אחד. אפשר להגיד לך דרך הוכחות בשטח, פשוט מאוד. אבל אם אנחנו נותנים לאדם השכלה כללית בעולם הגלובלי אינטגרלי, אז מה זה "גלובלי אינטגרלי"?
אורן: אני לא יודע.
אז את זה אנחנו לומדים. אנחנו לומדים על כך שהעולם כולו קשור, הוא מערכת אחת עגולה, הוא מערכת אינטגרלית. מה זה "אינטגרלית"? שכל החלקים שלה קשורים זה לזה, וכל החלקים האלה נפעלים על ידי חוק אחד, על ידי כוח אחד שמביא אותם כולם לקשר ולאיזון. ולזה אני קורא "הטבע". אני לא מייחס לטבע הזה משהו מחוץ למה שאנחנו רואים בדומם, צומח, חי, מדבר. אני רק אומר, כל החוקים האלה שקיימים, שייכים למערכת אינטגרלית גלובלית, והם כולם נמצאים תחת חוק אחד שהוא חוק האיזון, הומאוסטזיס, שכל הטבע נמשך אליו.
זה חוק גם בפיסיקה, שכל דבר נמשך לרוגע, לחוסר תנועה, לנוח, למצב סטאטי. למינימום אנטרופיה, למינימום פיזור אנרגיה. כמו שכאן חום וכאן קור, לאט לאט זה צריך להסתדר ביניהם ולהגיע להשוואה. השוואה של לחצים, של כל הדברים. כך זה קורה. זה החוק הכללי שעכשיו בכלל אין מה להתווכח עליו, זה חוק שבצורה הבולטת ביותר נקרא חוק של "תרמודינאמיקה". יש שם כמה חוקים, חוק מספר אחד, שניים, שלוש. אפשר להכניס לכל ספר לימוד לכיתה, אולי ו', ז'.
אורן: אני למדתי 12 שנות לימוד בבית ספר וגם תואר ראשון באוניברסיטה, אף פעם לא שמעתי שיש חוק אחד כללי שמנהל את כל הטבע. אתה אומר לי היום שזה אלף בית.
אני אשתדל להביא לך.
אורן: אוקיי, בינתיים עד שנביא.
אני גם למדתי קצת. אבל חוץ מזה אפשר לא לדבר בצורה כזאת. למרות שאני רוצה.
אורן: אבל אתה מדבר על זה כל הזמן.
אכן אני רוצה על ידי הלימוד שלנו להביא לאדם כלים שהוא יתבסס עליהם, שהוא יראה את העולם כעגול, שכולם תלויים בכולם, שכולם נמצאים תחת השפעה אחת וחייבים לקיים חוק אחד. זו חובתי להביא אותו לכזאת הסתכלות על העולם, ודאי. אני נותן לו השכלה חוץ מחינוך, הוא צריך לצאת עם פילוסופיה, עם פסיכולוגיה, עם הרבה מאוד ידע, וזה לא נגמר ביום אחד, אנחנו ממשיכים איתו עד גיל 120, עד סוף החיים שלו.
אורן: גישת החוק האחד הזו שעליה דיברת במפגש שלנו היום, מאיזה אסכולה מדעית היא מגיעה?
זה מדעי בלבד.
אורן: מאיזה אסכולה? מי סובר כך? מי גורס כך? מה? מי? מה זאת אומרת, זה די מפתיע, זה די כולל, זה מכיל בתוכו את כל מה שיש מאז ומעולם. אתה מצייר תרחיש בעצם על תוכנית התפתחות של הבריאה, זאת אומרת שלכל המשחק הזה שבתוכו אנחנו חיים, יש איזו תוכנית שיש לה גם איזו תכלית.
אתה כבר נוגע גם בחוקים אחרים.
אורן: לא, אלה דברים שחשבתי עליהם סתם במשך המפגש היום, העלית לי כאלה מחשבות.
אתה מדבר כבר על חוק ההתפתחות שנמשך מתחילת המפץ הגדול ועד היום, אתה כבר נכנס לעניין האם ההתפתחות היא מקרית או שהיא נמצאת תחת איזה חוקים? דיברנו על כך גם במפגש הקודם, על תפוח ואיך שהוא מתפתח וכולי וכולי, חוקי ההתפתחות. אז צריכים לדבר יותר, אבל זאת הצורה. אני אומר כך, אתה צודק שחסרה כאן פלטפורמה מדעית. זה נכון.
אורן: יש תוכנית התפתחות לבריאה לפי הגישה שאתה מלמד אותנו כאן.
וודאי, ואני צריך להביא לכאן דעות מהמדע.
אורן: שְמה אומרות?
שאומרות אותם דברים כמו שאמרתי.
אורן: אלה מדענים דתיים?
לא. גויים בכלל.
אורן: אני לא כל כך בקי האמת בתחום המדעי, אבל דבר אחד אני כן זוכר, תַקן אותי אם אני טועה. בגדול יש שתי גישות להבין את החיים, יש גישה שאומרת שיש תוכנית של התפתחות ויש גישה שאומרת שאין תוכנית של התפתחות. כל מי שמחזיק בגישה שיש תוכנית של התפתחות, לא משנה באיזה דת או בְמה, נקרא בתפישה דתית, בהסתכלות דתית.
לא נכון. לא נכון.
אורן: אז פה אני טועה, כן?
כן.
אורן: האם תוכל להסביר לי למה אני טועה? ככה הייתי רגיל לחשוב עד היום.
האם בתוך הטבע עצמו אין תוכנית? אני לא משייך את זה לכוח עליון. אני אומר כך, אם אני רוצה לפתח משהו ממספר אחד למספר שניים, שמספר שניים יהיה מפותח יותר ממספר אחד, אז אני חייב לדעת את מספר אחד ואת מספר שניים, ולפתח אותו בצורה כזאת. ואנחנו רואים שזה כך קורה. אנחנו לא רואים שהטבע בכל שלב וצעד טועה, הטבע לא טועה. אלא הוא יודע בדיוק איך לפתח כל ייצור וייצור בצורה הטובה והמקסימאלית ביותר, לאיזון שלו עם הסביבה. זה חוק ההתפתחות. ועכשיו הוא גם פועל עלינו.
האם ייצור כזה צריך ארבעים רגליים, או שתי רגליים, או רק ארבע? האם הוא צריך לשון באורך חצי מטר, או מספיקים לו עשרה סנטימטרים של לשון פנימית וכולי. הטבע עושה מכל סוג רצון בכל שלב ושלב את ההתפתחות המקסימאלית, הטובה, לאיזון עם הסביבה. זה חוק ההתפתחות. לא צריך כאן כוח עליון. אבל על ידי זה אנחנו מתפתחים.
אנחנו נמצאים כחברה אנושית, איך אנחנו מביאים את עצמנו מהשלב הנוכחי לשלב הבא, שנהייה מאוזנים עם הסביבה, שיהיה לנו טוב. וביימנו כאן חוק ההתפתחות נגמר, אני צריך לבחור את הצורה העתידית הטובה שאני נמצא באיזון, ולהביא את עצמי לכיוון הזה. זה נקרא שאנחנו נמצאים ב"משבר מיוחד". שחייבת להיות כאן התערבות מצד האדם, האדם צריך לגדול, ולהבין מה באמת כל הטבע? מה החוק? מה המגמה? וללכת ולבנות בעצמו את ההתפתחות שלו על ידי הסביבה. הוא מפתח את עצמי על ידי הסביבה. הטבע רק מעורר בו חסרונות, שהוא לא יכול לשבת בשקט.
יש משבר, אבל אנחנו לא יודעים לצאת מהמשבר. לָמה? כי אני צריך לדעת מה המצב הבא, אני צריך לחקור אותו, להבין אותו, להרגיש בו ממש חוסר, לבנות את הטבע שמחייב אותי להתפתחות לצורה הנכונה בעצמי. איך זה יכול להיות? זה יכול להיות, כי אני עכשיו צריך להיות בִמקום הטבע. לא לעזוב את עצמי ולהתפתח על ידי דחף מאחורה, שהוא יפתח אותי לפי השכל ולפי התוכנית שלו. אנחנו עכשיו מגיעים למצב שאנחנו צריכים לקחת תוכנית, אנחנו צריכים לקחת את השכל, לבנות את כוחות ההתפתחות, מערכת ההתפתחות, את האינקובטור הזה ולהתפתח.
אורן: אם כן, יש תוכנית התפתחות?
יש תוכנית התפתחות מפני שיש כוח התפתחות, יש נוסחת התפתחות, זה נקרא "תוכנית". נניח ואני נמצא במצב לא מאוזן, והמצב הבא שלי צריך להיות מאוזן יותר, יש תוכנית או אין תוכנית? נניח ואני נמצא בפלוס 40 ובצד השני יש פלוס עשר מעלות, האם יש תוכנית לעתיד או לא? יש, פלוס 40 ופלוס עשר שמגיעים למשהו ביניהם, זו תוכנית או לא?
אורן: זה חוק בטבע.
חוק זה חוק. אתה פשוט לא יודע מה זו תוכנית. יש חוק ויש תהליך שהחוק הזה מקיים והוא נקרא "תוכנית".
אורן: אני מנסה לתרגם לעצמי את הדברים שאתה אומר, דיברת על חוק אחד, על כוח אחד שהחוקיות האחת הזו, שמנהלת את כל הקיום מאז ומעולם, עומדת להביא את בני האדם, את החברה האנושית לאיזשהו מקום מסויים.
נכון.
אורן: אז כמה שאלות ביחס לזה. מי יודע את זה? מי כבר הגיע אל המקום הזה שנמצא בעתיד?
גם דרווין מדבר על חוקים.
אורן: כולם מדברים על חוקים. אני לא שואל על החוקים. ודאי שיש חוקים בטבע, אבל אתה מדבר על איזשהו חוק עַל, שיש לו איזו תוכנית עַל, שמנהל את הקיום שלנו.
לא נכון. זה בדיוק כמו דרווין. אם ייצור כלשהו נמצא במצב אחד וצריך להגיע למצב שני, מאיפה אנחנו יודעים שהוא צריך להגיע?
אורן: אם הוא יגיע, אז נדע שהוא יגיע.
אבל מאיפה הוא יודע לְמה הוא צריך להגיע?
אורן: לא יודע אלה דחפים פנימיים.
אילו דחפים? לפי חוקים או לא?
אורן: בטוח לפי חוקים.
אם כן, החוקים דוחפים אותו להגיע ממצב א' למצב ב'.
אורן: נכון.
זאת אומרת, יש תהליך. יש תוכנית.
אורן: יש מימוש של איזה חוק.
מה אתה מפחד מהמילה הזאת, אני לא מבין?
אורן: זו מילה שאני עד היום התרגלתי להתייחס אליה כתפיסה דתית. יש תוכנית, יש במאי, הכל כתוב מראש, וכן הלאה.
אין לי מה להוסיף.
אורן: ככה חינכו אותנו, זה לא יעזור.
מה זאת אומרת חינכו?
אורן: אם תעשה סקר בעולם, תראה שהעולם מתחלק לאנשים שמאמינים שיש תוכנית ולאנשים שלא מאמינים שיש תוכנית.
אם אני אעזוב את העט שלי, הוא ייפול?
אורן: לגמרי.
זו תוכנית או לא?
אורן: זה כוח המשיכה שפועל עליו. חוק בטבע.
הוא עובר תהליך?
אורן: כן, הוא עובר תהליך.
האם אתה יכול להגיד מראש איפה הוא יהיה?
אורן: כן.
האם אתה יכול לחשב את הכל?
אורן: כן.
אז מה, אתה א-לוהים? כוח עליון?
אורן: לא. חקרתי את זה בעבר, ולכן יש לי נתונים שמאפשרים לי להשליך על מה יקרה עם זה בעתיד.
וכאן בדיוק אנחנו עושים את אותו הדבר. שום דבר לא משתנה. תגיד לי מה השתנה?
אורן: מישהו חקר איך החברה האנושית נפלה, התרסקה, ויודע לאן היא צריכה להגיע עכשיו?
לא, אני לא מדבר על התרסקות החברה.
אורן: אז לא התרסקות, נתת לי דוגמא של התרסקויות לכן אמרתי התרסקות. אנחנו מדברים על החברה האנושית.
נכון, שבמשך כל ההיסטוריה תמיד קיבלה צורות נוחות לסביבה.
אורן: תמיד?
כן. וגם עכשיו היא צריכה לעשות זאת.
אורן: אתה אומר שהטבע מחייב אותה, על זה אני שואל.
אל תקרא לזה טבע, מה זה חשוב?
אורן: אז החיים מחייבים?
חיים זה לא טבע, זה משהו אחר.
אורן: אתה מדמיין כותרת בעיתון כלכלי רציני שאומרת, הטבע ריסק את הבורסה בתל אביב או ביפן. הטבע מחייב אותנו להעביר תקציבים מעשירים לעניים. יש כזה משפט, מהשיעור של שמעתי כזה משפט.
תיקח את המשפט הזה, רק בכל מקום שמפיעה המילה טבע, תרשום מילה אחרת. אבל זה יהיה אותו דבר. בביולוגיה, בזואולוגיה, בכלכלה, בכל דבר. ויוצא שהטבע מחייב, כי חוץ מטבע אין שום דבר.
אנחנו מסיימים את המפגש שלנו היום שהיה סוער מהרגיל כפי שראיתם. תהיו איתנו גם במפגשים הבאים. עד אז שיהיה לכם כל טוּב ולהתראות.
(סוף השיחה)
(מחקר מדעי, על בסיס נסיוני, בדבר החיוב של עבודת השי"ת) בעל הסולם, מאמר "השלום"↩