סיפור מקרה: להורים נולד ילד שלישי וכעבור זמן התגלה שהוא לא רואה. איך עליהם להגיב?
נושאים מרכזיים בתכנית:
עליהם לקבל שזהו הגורל ולהתמודד עימו, להבין שכנראה נעשה איתנו חשבון לא כמו עם כולם, ויהיה לכך פיצוי.
אין תשובה על השאלה "למה זה מגיע לי?".
חשוב מאוד שתהיה סביבה תומכת של אנשים במצב דומה, שמהם נלמד איך לחיות עם המגבלה.
בדרך כלל בעלי מוגבלויות הם אנשים שמחים יותר, כי הטבע נותן להם יותר רוח חיים.
בקבוצות של ילדים בעלי מוגבלויות אפשר לראות תמיכה הדדית, חיבור ושמחה.
צריך להסביר להורים שזו המציאות, ולהראות דוגמאות של בעלי מוגבלויות שהצליחו מאוד.
אם אי אפשר להפוך את המצב, עלינו לקבל אותו, ולחשוב איך דווקא ממנו להתפתח.
לא להפסיק פעילות, לחפש איך להשלים את המוגבלות על ידי מכשירים, תרגילים וכו'.
אין מכות שבאות מהטבע שאי אפשר להשלים אותן.
אין מה להשוות את עצמנו עם צורת חיים מושלמת.
הסביבה צריכה לעזור להורים להבין שבזה החיים לא נגמרים, וממשיכים הלאה.
אם בכל תנאים שיהיו נחפש איך להשלים את עצמנו עם כל היקום, נאתר את מצבנו הנכון.
החברה צריכה לעזור לבעלי מוגבלויות להתחזק, להסתדר בחיים, למצוא את מקומם.
אנשים ללא מוגבלויות לפעמים עושים שטויות שבעלי מוגבלויות לא ייכנסו אליהן מראש.
חיבור בין בני אדם תמיד עוזר מפני שאנו נמצאים בטבע שכולו אינטגרלי.
עלינו לבנות מנגנוני תמיכה בחברה, כך שכל אחד ירגיש שהחברה כולה תמיד עוטפת אותו בדאגה.